הביקורות של אלה סוקרת הספרים

יש ספרים שהסוף שלהם מעורר חשק עז לקום ולמחוא כפיים לסופרת, כמו בהצגה טובה במיוחד... אז תמונה סדוקה הוא בהחלט אחד מהם. גילוי נאות: הספר התקבל לסקירה מהסופרת, אחרי שקראתי את ספר הביכורים שלה "מוטת כנפיים". בעיניי, הספר השני טוב יותר מהספר הראשון. ולמה שאכתוב זאת בסקירה? אולי כי הצלחתי להתחבר יותר לסיפור האישי-האנושי ואולי כי הביצוע היה בעיניי יותר סוחף ומרתק. וכעת לסיפור האישי-האנושי: רונה, נערה צעירה מישראל, מתכתבת לאורך השנים עם סופי, בחורה מופנת מדנמרק. בסדרת המכתבים, שנמשכת לאורך השנים, מתפתחת חברות עמוקה וחשופה שנקטעת בפתאומיות ורונה מוצאת את עצמה טסה לדנמרק למצוא תשובות... ומגלה גם את עצמה. למה התחברתי לספר? רונה היא אישה צעירה ושאפתנית שפוגשת בגבר חלומותיה, שהופך לסיוט. לפעמים "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם" והיא הייתה צריכה את המרחק ואת התערבותם של אנשים חיצוניים כדי להבין את התסבוכת שבה היא נמצאת. הספר עוסק בזוגיות רעילה ובדרך שבה ניתן להחזיר את השליטה על החיים באמצעות אהבה עצמית. בהתחלה כעסתי על הסופרת, שהצליחה לרקום סיפור אהבה מרתק מתוך האפלה, אבל לאחר מכן שמחתי שהיא התמקדה בדמותה של רונה ולא בפן הרומנטי. אהבתי את כל דמויות המשנה שהיו עמוקות וקידמו את העלילה. הסיום, כאמור, עורר בי רצון למחוא כפיים. סוף סוף אין כאן תבנית אחידה וצפויה. זהו סיפור מעורר השראה שנע בין עבר-להווה, בין תכתובת מכתבים לבין גילוי אמת וגילוי עצמי. הוא עוסק באהבה, בחברות, בשליטה ובעצמאות ויעורר בכם השראה.

ספר משעשע, קליל ומהנה. אחד מספרי הביכורים הכי טובים שקראתי. מומלץ בחום רב!

ספר סוחף ומהנה, עם אישה חזקה ומשעשעת ומאפיונר קשוח עם לב רך כחמאה. העלילה כוללת הצצה לדמויות מהספרים הקודמים. לא יכולה לחכות לספר הבא...

ספר ביכורים זורם ומענג, עם וויבים של ניו יורק. לא רומן רומנטי קלאסי, אלא יותר רומן עכשווי שעוסק בגילוי עצמי ובתהליך ששירה עברה עם עצמה. עוסק בזוגיות ואהבה, אך גם עוסק בקריירה, עצמאות, משפחה ורילוקיישן.

ספר מרגש, סוחף, אנושי מאוד, מצליח לתאר בצורה מדהימה חברות עמוקה שנוצרת מתוך קושי ואובדן.

ספר קולח וסקסי, עם סיפור אהבה קליל ומקסים.

#אלה_סוקרת_הספרים האם יצא לכם פעם לקרוא דמות ולהרגיש שכתבו אותה עליכם, עם כמה שינויים קטנים? הספר מוגש אלינו מנקודת מבטה של אן הייז, אישה עם המון פוטנציאל, שכל חריף, סיפור משפחתי נוגע ללב, בוס מרושע ועבודה שהיא שונאת. היא מחזיקה בעבודתה כדי לשמור על המקום הנוח היציב וכדי שתוכל לפתח את המיזם שבו היא משקיעה את כולה: השוגרייה. עקב התעניינות בלתי צפויה במיזם שלה, אן צריכה להתעמת עם שדים מהעבר ועם פחד הקהל שלה כדי להציג אותו. אן היא דמות ייחודית ומעניינת, שהרגשתי אליה אמפתיה והזדהות מיידית, בעיקר בגלל פחד הקהל, הצורך שיראו אותה ותחושת הנחיתות שמלווה אותה לאורך הסיפור. היא לא מאמינה בעצמה ומזכירה לי קצת את עצמי בתקופת האקדמיה, רועדת בכל פעם שצריכה להציג עבודה או רעיון בפני קהל. גם אני ראיתי את עצמי כעכברת מעבדה קטנטנה וחומה 😊 אך לאן יש גם סיפור חיים קשה והיה מרתק לקרוא את הסיפור מנקודת מבטה הייחודית. מערכת היחסים שלה עם ג'יימס הייתה מעט שטחית. מבלי לעשות ספוילרים מיותרים לקו העלילה, היה נראה שהיא יותר עוסקת בעבר מאשר בהווה וזה ניכר גם בדיאלוגים ובתיאור הדינמיקה ביניהם. לטעמי הייתה פחות כימיה בין בני הזוג. הרומנטיקה הנקייה הייתה אמינה והצליחה להעביר את הקו התמים של אן עם הגישה המעשית של ג'יימס. רק בסוף העלילה קיבלתי הסבר להתנהגות שלו ולבחירות שלו (ובעיניי זה היה הסבר חלקי ולא מספק...). יש לציין שמעט הפריע לי שבספר היה שילוב של המונחים באנגלית בכתיב עברי. אני חושבת שזה היה מאולץ ומיותר, שכן העלילה אומנם מתרחשת בארצות הברית, אך המחשבות והרגשות של הדמויות הובהרו בעברית ולכן לא היה צורך בשרבוב הביטויים באנגלית בסיפור של אן. הכתיבה בספר קלילה, עם מאפיינים של רומן רומנטי קלאסי, אך לדעתי הוא יותר מסע אישי של התמודדות עם קושי, שיש בו נגיעות רומנטיקה. מצאתי בספר עומק, מכיוון שעולים בו לא מעט נושאים טעונים כמו בריונות ויתמות, שמטופלים ברגישות. זהו סיפור אנושי, נוגע ללב, מעט משעשע. הרומן שנון, סוחף וחכם, עוסק בנושאים חשובים ובגיבורה שמתגברת על פחדים. אשמח מאוד להמליץ עליו בעיקר לנוער שקורא ספרות רומנטית, כי בעיניי יש בו לא מעט ערך מוסף עבורם (על בריונות, הגשמת חלומות והתמודדות עם קשיים).

#אלה_סוקרת_הספרים יעל היא דוקטורנטית שרואה מטרה לנגד עיניה וכל מה השאר נראה לה כמו רעשי רקע- אפילו בעלה עם הקריירה התובענית שלו, "הילד" (כן, כך מכונה הבן שלה לאורך כל הספר), החברות והמשפחה. היא בשלבי סיום הדוקטורט ומגלה שהאימהות מעכבת אותה ולא רק היא; נראה שהיא צריכה להילחם על מקומה, להפעיל קשרים ולדחוף את עצמה. זה גורם לעימותים מול בעלה ולתחושה שאף אחד לא מבין אותה. העלילה סוחפת. יעל היא דמות מורכבת והצלחתי להתחבר אליה מהמקום שמנסה להוכיח שהיא לא השתנתה אחרי לידה ושהמטרות שלה נשארו זהות. הבעיה שלי הייתה עם הבחירות שלה, שהיו שגויות ואגואיסטית בחלק ניכר מהעלילה. הרגשתי ממנה ריחוק, ניתוק מ"הילד", שנראה כמי שמפריע לה בחיי היום-יום. גם מערכת היחסים שלה עם בעלה נראתה כלא מתפקדת ולא ברור האם זה קרה אחרי לידה או רק התעצם. העציב אותי לקרוא על קשר טכני ביניהם, תקשורת שמוגבלת לבית ולסידורים ופחות דיאלוגים עמוקים וגילויי חיבה. לצערי, לא הפתיע אותי לגלות שניצבו בפני יעל מכשולים שנוגעים להיותה אימא. הבעיה הגדולה היא שהם הגיעו דווקא מאישה, שנמצאת במעמד גבוה באקדמיה, מישהי שאמורה לתמוך ולהבין את הסיטואציה. חוסר הפרגון הזה מאכזב ופוגע בכל פעם מחדש... למזלי אני נתקלתי רק בנשים מכילות ומפרגנות בתפקידי מפתח באקדמיה. הסיפור היה קולח ומעניין ונהניתי מהכתיבה החשופה והכנה של הסופרת. יש לציין שפחות אהבתי את הכיוון שאליו התקדמה העלילה במישור האישי; הבנתי את הצורך של יעל להרגיש נשית ונחשקת, אבל לא הסכמתי עם הדרך שלה לעשות זאת. הרגשתי שהיא לרוב בורחת במקום להתמודד ולהתנהג כמו אדם בוגר ומחויב. זהו ספר שמספק הצצה לעולם האקדמיה ולצדדים הפחות יפים שבו; אלה שדורשים להישגים ולא רגישים לסיטואציות שבהן נמצאים נשים ואימהות. הוא סוחף, מרתק, כואב ואמיתי. בנימה אישית, הוא מחזק את הצורך בתמיכה מהמשפחה הקרובה ובעיקר בזוגיות. הצלחות אישיות הן חלק מהזהות שלנו כבני אדם וכהורים והן דורשות תמיכה הדדית: שכל אחד מבני הזוג צריך לקבל כדי להשיג את מטרותיו, בלי לפגוע באיזון המשפחה.

#אלה_סוקרת_הספרים החיים מלאי אתגרים. ואני חושבת שאחד האתגרים הגדולים שבהם הוא אתגר ההורות. השנה הראשונה לגידול תינוק, נחשבת לשנה הקשה ביותר לזוגות נשואים. על פי נתוני מחקרים, כשני שלישים מהזוגות מאבדים את איכות מערכת היחסים שלהם בשנה הראשונה לאחר הולדת התינוק. והנה ספר שמדבר על כך מבלי להתנצל. "כיף זה לא" הוא ספר אנושי, מהחיים והוא יכול לבעוט בבטן הרכה (או בפאוץ') של כל אישה אחרי לידה. הוא מציב לנו מראה בלתי אפשרית בדמותה של אלה, אישה שהתוכניות שלה השתבשו בדרך להקמת המשפחה המושלמת והיא מתמודדת עם השברים. אישה שרוצה לגדל משפחה נורמלית, להחזיק קריירה ולשרוד במציאות כלכלית לא פשוטה תוך כדי. כן, היא רוצה אהבה, זוגיות ופרטנר שיהיה שותף מלא. האם הבקשות שלה בלתי אפשריות? האם זה יותר מדי? שמחתי שהסופרת לא נפלה למלכודת הרומנטית. אלה רצתה מאוד להרגיש אהובה ומוערכת, אך למרות בחירות שגויות שעשתה במהלך הדרך, היא לא הסכימה להתפשר. גם האכזבות של אלה והטעם המריר חידדו את הצורך שלה לסמוך על עצמה כדי להשיג את מטרותיה והערכתי את זה. אלה פרפקציוניסטית והיא רוצה להיות מושלמת בהכול ולא מצליחה. הדבר ממלא אותה בתסכול והצלחתי להזדהות עם התחושות שלה. הניסיון הזה, להצליח בקריירה, בזוגיות, בניהול הבית ובהורות- הוא קושי אצל נשים רבות. הערכתי אותה על כך שהיא חשבה על אדם, בנה ואמרה לו מספר פעמים שהיא תשתדל להיות עבורו גם אבא וגם אימא, שהם צוות מנצח. היא עודדה בכך אותו וגם את עצמה והציבה אתגר שלא פשוט לעמוד בו. אהבתי את הדמות של אלה וחשתי כלפיה אמפתיה רבה. ייתכן שאילו הייתי קוראת את הספר במהלך חופשת הלידה שלי, הייתי בוכה יחד איתה... פחות התחברתי לדמויות המשנה, שבעיקר עיצבנו אותי ולא תרמו בעיניי בצורה משמעותית לסיפור. ציפיתי ליותר מאלכס והריחוק הרגשי שהפגין איכזב אותי (שאומנם יכול לאפיין גברים, שגם הם סובלים מדיכאון לאחר לידה). הייתה שם אלימות רגשית וכלכלית במקום אהדה ואמפתיה. גם החברות של אלה לא היוו עבורה משענת. אימה, על כל חסרונותיה, הייתה נקודת האור היחידה בסיפור. היא הבינה את הקשיים של אלה והיו לה תובנות משלה. למרות שלאימה היה סיפור חיים קשה וזוגיות בעייתית משלה, היא הצליחה לתמוך באלה ללא שיפוטיות. נראה שאלה ראתה בה את המקום הבטוח, גם אם היא לא שיתפה אותה לעומק בתחושותיה. ייתכן שזה הייתה הדרך שלה לפצות אותה על העבר הטעון. הסיפור נע בקפיצות קדימה ואחורה ומסופר מנקודת מבטה של אלה, אך הפעם לדעתי זה פחות החמיא לספר. הייתי שמחה אם העלילה הייתה בקו רציף, מההתחלה לסוף במקום להשלים את חלקי הפאזל. זהו ספר אמיתי מהחיים, שמציג את הרגשות והקשיים שאיתם מתמודדות נשים לאחר לידה. הוא לא מתייפף ולא מבצע רומנטיזציה של המציאות, אלא מציג את הדברים כמו שהם: כיף זה לא. אבל אל תדאגו, יש תקווה וזה ילך וישתפר... הצעת הגשה: עם טישו וחמלה. אלה סוקרת הספרים גם באינסטגרם https://www.instagram.com/ela_booksreviewer

ברוכים הבאים למסע קסום לגילוי עצמי שנע בין הילדות להתבגרות, בין ילדה בת 16 עם חלומות על להקת בנים לבין אישה בת 35 שמלהטטת בין חמישה ילדים, קריירה, בוסית לא אמפתית, אימא עם גישה ביקורתית ובעל שקוע בעבודה שנעדר משגרת היום-יום. הבעיה הגדולה היא שלפעמים איתיאלה מרגישה שלא רואים אותה, שלא מעריכים אותה ושהיא תקועה בלופ במקום להגשים את החלומות שלה. קורה לטובות ביותר... 🤭 איתיאלה מאווררת את היומנים הישנים, מצטיידת בחברת ילדות קרובה וטסה למסע הופעות, שהוא גם מסע לחיפוש עצמי בניו-יורק. שם היא פוגשת חברת ילדות טובה שחיה את ניו-יורק אבל מרגישה בודדה ובגבר שהוא אהבה גדולה ולא ממומשת מהעבר. איתיאלה מאתגרת את עצמה ברשימת מטלות מהילדות ולומדת על הצורך לאזן בין הרצונות והצרכים שלה לאלה של האנשים סביבה. ההגדרה של הספר כקומדיה רומנטית לדעתי חוטאת למטרה. כן, מדובר בספר עם רגעים קומיים משעשעים והרבה נוסטלגיה, בעיקר לילדי שנות ה-90, אבל זהו בעיקר ספר שעוסק בדמות הראשית, שעוברת מן משבר גיל 40 מוקדם ומבינה ש"זה עכשיו או לעולם לא." לדעתי היו שם הרבה מחשבות בנוגע לפנייה שנעשתה בחיים, מן משחק של "מה היה קורה אילו?" שלא היה מאחוריו הרבה. אני קרובה לאיתיאלה בגיל (ויש מספיק אתגרים גם עם ילדה אחת 😂), אז רוב הזמן הבנתי מאוד את הדיאלוגים הפנימיים שלה, גם אם לא הבנתי את הבחירות שלה. השתדלתי לא לשפוט אותה לאורך העלילה, למרות שהיא עשתה דברים שלא היה לי אומץ לעשות לעולם, גם לא בשם המרחק... לפעמים המרחק עוזר לראות את הדברים קצת אחרת. הסוף של הספר סגר אותו בצורה נהדרת והשאיר אותי קצת מוצפת. זהו ספר על התבגרות, על האיזון בין חלומות ילדות לשאיפות של אישה בוגרת. הוא מלמד על חברות, על אהבה ועל הצורך שלנו להרגיש אהובים ומוערכים. בכל גיל ובכל שלב בחיים.

אני אוהבת לקרוא ספרי פרוזה ורומנים היסטוריים, אבל לצערי הפחד שהספר יהיה כבד מדי בשבילי לפעמים גורם לי לוותר. ובדיוק בגלל זה, מונה ליזה של חיפה היה בדיוק בשבילי. לא ארוך מדי, לא כבד מדי. נובלה ושני סיפורים, שמתרחשים ברקע של חיפה היפה של פעם, תקופת המנדט הבריטי וראשית הבנייה בארץ ישראל. והשפה היא זו שכבשה אותי מהדף הראשון - שפה של פעם, עשירה, גבוהה ושופעת תיאורים. הספר מביא את סיפורן של מספר דמויות, אשר קשורות זו בזו. הסיפורים מרתקים וסוחפים, מאוד אנושיים ומשקפים כמיהה עמוקה לארץ ישראל, לבניית המשפחה ולמציאת אהבה. החלק שהיה הכי קרוב לליבי הוא הסיפור של הילדה רותה, שמוגש בגוף ראשון. ההתחברות למחשבות ולנקודת המבט של הילדה בגן כבשה את ליבי. הנושאים שהעסיקו את הילדה - הצטרפות תינוק חדש למשפחה לצד דיכאון אחרי לידה של אימה - מטופלים ברגישות וגילוי לב יוצאי דופן. אהבתי את הסוף הסגור-פתוח, שמשאיר טעם מתוק-מריר ומצליח לעורר מחשבה. #אלה_סוקרת_הספרים

מרגש ומעניין לקרוא את הסיפור של אטלס ולילי, אבל הרגשתי שדברים נשארו קצת פתוחים ובהשוואה לספר הקודם הוא קצת פחות טוב. עדייו מדובר בספר סוחף ואי אפשר שלא להתאהב באטלס...

סוד האותיות של שחר מאת עמית נגלר הוא ספר ילדים מקסים שנועד לעורר מודעות לדיסלקציה. הספר מציף קושי לימודי וחברתי שאיתו מתמודד שחר ואת הדרך שבה הילדים מתייחסים לאבחנה. מעניין לקרוא על כך. הסיפור מוגש בגובה העיניים, הוא אנושי ומציאותי מאוד ומצליח להיכנס לנעליים של הילד שמתקשה וגם לילד שעליו המחנכת מטילה את המשימה לדאוג למתקשה (בארי). הכתיבה סוחפת, דמויות הילדים אמינות ומתואמות לגיל שאליו מתייחס הסופר, מעניין לקהל הצצה לעולמם העשיר, הבוגר והמגובש. האיורים בספר מעניינים. לראשונה יצא לי לקרוא ספר ילדים שמאוייר בטכנולוגיית AI ובעיניי מדובר באיורים "חיים" מאוד, כך שהתחושה של הקורא שהוא בעצם מציץ לסצינה מתוך סרט. שאפו לסופר על האומץ. אני מודה שהיה לי קצת קשה להתחבר לפורמט, אולי כי אני מאוד רגילה לאיורים רגילים, אך אין ספק שהאיורים נאמנים לטקסט הכתוב. האם נראה יותר ויותר ספרי ילדים ונוער משתמשים באיורים בטכנולוגיית AI? מאמינה שימים יגידו... הטקסט מנוקד, לא עמוס מדי ולדעתי מתאים לגיל בית ספר יסודי מראשית קריאה והלאה. אני חושבת שדיון משותף של ההורים עם הילדים על נושאים שעולים בספר יהיה מענייןמדובר בנושא חשוב שמטופל ברגישות, בצורה מעוררת מחשבה, הזדהות, אמפתיה וגם תקווה.

ספר מהנה, קליל ומתוק https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=131947831906303&substory_index=0&id=101986008235819