הקדמה
למונח כלכלה יש שתי משמעויות מקובלות. האחת היא מכלול הפעילויות הכלכליות של החברה (economy), או במילה אחרת - המשק. זה כולל את החברות היצרניות, את הצרכנים, את הגופים הציבוריים המספקים שירותים שונים, ועוד. המשמעות השנייה היא תחום מדעי. הכלכלה (economics) היא אחד ממדעי החברה, תחום שעוסק בהבנת הפַּן הכלכלי של הפעילות האנושית. הספר הזה, כלכלת ישראל, עוסק במשמעות הראשונה של המונח: הוא מתאר את המשק הישראלי, מנתח את התפתחותו, ומנסה להגיע להבנת המנגנונים המפעילים אותו. אבל ההבנה הזאת מצריכה שימוש נרחב בכלים של הכלכלה העיונית ובהסברים לתופעות הכלכליות השונות שהיא יכולה לספק לנו. משום כך הספר עוסק גם במדע הכלכלה וגם בכלכלה הישראלית, והקורא יבין בכל מקרה לאיזו משמעות של כלכלה הוא נדרש.
הכלכלה היא המדע הוותיק בין מדעי החברה, וראשיתה בספרו הקלאסי של הפילוסוף הסקוטי אדם סמית (Smith) עושר האומות. מאז ועד היום המדע הזה התפתח מאוד, והצליח ליצור כלים מרשימים לחקור ולהבין את הפעילות הכלכלית האנושית. הכלים העיקריים הם התיאוריה הכלכלית, מצד אחד, ומצד שני הניתוח האֶמפּירי־סטטיסטי של נתונים כלכליים.
התיאוריה הכלכלית עוסקת בניתוח האינטֶראקציה בין יחידות שונות הפועלות על־פי האינטרסים שלהן, ומנסה להבין את התוצאות של האינטֶראקציה הזאת. היחידות שאותן מנתחת התיאוריה הכלכלית הן מופשטות, אבל הן מייצגות גורמים כלכליים כמו משקי בית או פירמות, ולכן הניתוח שלהן יכול להבהיר לנו את הדרכים שבהן פועלת הכלכלה במציאות. האינטֶראקציה בין היחידות מתרחשת בעיקר בשווקים הכלכליים, שבהם מוֹכרים וקונים מוצרים ושירותים, אבל לאחרונה חוקרים הרבה גם אינטֶראקציות מחוץ לשוק, כמו במשפחות, בקהילות שונות, ובמרחב הפוליטי.
גם הבנת האינטרסים של היחידות השונות משתנה בהדרגה. אם בעבר האינטרסים של פרטים ושל חברות עסקיות תוארו כאינטרסים אנוכיים בעיקר, היום גוברת ההבנה כי מאחר שאנחנו יצורים חברתיים, במקרים רבים לא רק טובת עצמנו עומדת לנגד עינינו, אלא גם טובתם של אחרים שבקרבם אנחנו חיים. התיאור הזה של התיאוריה הכלכלית הוא מופשט מדי, ואפשר להבין אותו רק בעזרת דוגמאות, וכאלה אכן נביא בגוף הספר.
הניתוח האמפּירי בודק את החוּקיוּת שמקיימים הנתונים הכלכליים, ובעיקר את הקשר בין משתנים כלכליים שונים: האם הם מתואמים באופן חיובי - כלומר כשהאחד גדֵל גם השני גדֵל - או שלילי, או שמא קיים קשר אחר. בספר יש דוגמאות רבות לניתוח אמפּירי כזה, והבולטת בהן היא הקשר בין שנות הלימוד של בני־אדם ובין השכר שלהם לאחר הלימודים. נמצא כי שנות לימוד מגדילות את השכר באופן ניכר ומובהק. הניתוח האמפּירי משמש אותנו הן כדי לבדוק את הניבּוּיים של התיאוריה הכלכלית והן כדי להעלות שאלות מחקר כלכליות חדשות, אם נתקלנו בחוּקיוּת אמפּירית שאין לה הסבר.
לפני קרוב לארבעים שנה עברתי מלימודי מתמטיקה ללימודי כלכלה. אחת הסיבות לצעד הזה היתה ההתעניינות הגוברת שלי בשאלות חברתיות ופוליטיות. קיוויתי שהבנת הכלכלה תוכל לסייע לי להתמודד עם השאלות האלה. מאז אני עוסק באינטנסיביות בלימוד, בהוראה ובמחקר בתחום הכלכלה. בהדרגה הגעתי למסקנה כי הקשר בין הבנה כלכלית ובין שאלות חברתיות ופוליטיות הוא לא כל־כך פשוט. מצד אחד, הבנת הכלכלה תרמה הרבה ליכולת שלי לבחון באופן ביקורתי טענות פוליטיות רבות, ולזהוֹת מתי הן מבוססות על עובדות ומתי הן מבוססות על משאלות לב, או במקרים גרועים מזה - על הטעיה. מצד שני, למדתי כי הבנת הכלכלה לא מסַפּקת תמיד תשובות ברורות לשאלות פוליטיות חשובות, שכן השאלות האלה תלויות גם בהשקפת עולם ובערכים חברתיים, שיכולים להיות שונים מאדם לאדם גם אם משותף להם אותו ידע כלכלי.
כלכלן חשוב וחכם, פרנק האן (Hahn), אמר פעם שהכלכלה לא פותרת את המחלוקות הגדולות בינינו, אבל היא עוזרת לנו להבין אותן טוב יותר. לדעתי זוהי אמת גדולה, שיש בה כדי לתרום לא מעט לדיון הציבורי, שכן היא אומרת שכלכלה צריכה לפתוח אוֹפּציוֹת במקום לסגור אותן, ושאין חיה כזו, "מדיניות כלכלית נכונה". ישנן הרבה דרכים כלכליות, ומדע הכלכלה יכול לבדוק את המשמעות וההשפעה של כל אחת מהן, אבל הבחירה במדיניות כלכלית זו או אחרת היא בסופו של דבר הכרעה פוליטית ולא כלכלית. הספר הזה לא מנסה לומר מה צריך לעשות בישראל ומה המדיניות הכלכלית הרצויה לה, אלא להבין טוב יותר מָהן האפשרויות השונות, ומה המשמעויות שלהן.
אבל הספר הזה על כלכלת ישראל נכתב לא רק כדי להבין טוב יותר את המדיניות הכלכלית, אלא גם כדי לפענח את הסיפור המיוחד של כלכלת ישראל, שהרי המקור הראשון של כל מחקר מדעי הוא יצר הסקרנות האדיר שלנו. ואכן, מאז עברתי ללמוד כלכלה התאהבתי בתחום הזה וביכולת שלו לסייע בהבנת החברה שלנו. כמובן, הכלכלנים עדיין רחוקים מלענות על כל השאלות המדעיות בתחום, ונראה את הדבר גם בספר הזה, אבל אנחנו מתקדמים, עקב בצד אגודל, וזוהי חוויה מרתקת. הספר ימחיש חלק מן ההתקדמות הזאת, המסייעת להבין את כלכלת ישראל ואת התפתחותה עד היום.
כלכלנים רבים טענו בעבר כי בגלל הייחוּדיוּת של ישראל, אנחנו זקוקים לתיאוריה כלכלית מיוחדת עבורה. הספר הזה משקף גישה הפוכה, ולפיה רוב התופעות הכלכליות המיוחדות של ישראל - כמו הצמיחה המהירה בשנות ה־1950 וה־1960, האינפלציה הגבוהה בשנות ה־1970 וה־1980, הגירעונות במאזן התשלומים, ועוד - הן תופעות שאפשר להסביר אותן על־פי התיאוריה הכלכלית הקיימת, אם מיישׂמים אותה באופן מוּשׂכּל לתנאים המיוחדים של ישראל.
משום כך, נוסף על תיאור וזיהוי של תופעות ומגמות כלכליות בישראל, הספר עוסק גם בהסבר של תיאוריות כלכליות חדשניות יחסית, שמסייעות לנו להבין את כלכלת ישראל באופן מרתק. כדי להקל על הקוראים להבין את ההסברים הללו, הם מופיעים בספר בשתי צורות. בגוף כל פרק מופיעים ההסברים הכלכליים בצורה מילולית ופשוטה, האמורה להיות מובנת לכל קורא או קוראת לא־מקצועיים. במקביל לכך יש לכל פרק נספח מדעי, ובו ההסברים השונים מנוסחים באופן מקצועי וטכני יותר. הנספחים, המרוכזים בסוף הספר, גם הם לא קשים מדי, ומתאימים לתלמידי תואר ראשון בכלכלה, שכן הספר מיועד בין השאר להיות ספר לימוד לכלכלת ישראל. חשוב להדגיש כי כל פרק ניתן להבנה מלאה גם ללא הנספח.
הספר פונה אפוא גם לקהל הרחב, המבקש להכיר את סיפורה המרתק של כלכלת ישראל, והן לסטודנטים לכלכלה, שיכולים להוסיף לסיפור את ההיבט הפורמלי יותר. גם כלכלנים מקצועיים ואקדמיים עשויים למצוא עניין בספר, שכן יש בו מימצאים מחקריים חדשים רבים, כמפורט בפרק הסיכום. ועדיין, קהל היעד החשוב לי ביותר הם הקוראים והקוראות הלא־מקצועיים, ישראלים מן השורה - אלה שחיים את כלכלת ישראל באופן אישי, ורוצים לראות את התמונה הרחבה יותר ולהבין את הכוחות המניעים אותה. כל אותם ישראלים שמקבלים שכר ישראלי, לא גבוה במיוחד, שרוכשים מוצרים בשוקי ישראל, שמשלמים מיסים לממשלה, שמקבלים ממנה שירותים ציבוריים הנשחקים לאורך זמן - כולם רוצים לדעת: האם מה שהם חשים ביום־יום שלהם נכון גם לכלל הציבור? ואם כן, מדוע?
בספר מופיעים נתונים כלכליים רבים, בלוחות, בתרשימים וגם בגוף הטקסט. הלוחות מציגים את הנתונים בצורת טבלה, ואילו התרשימים מציגים את הנתונים באופן גרפי. לנתונים יש תפקיד מרכזי בספר מסיבות רבות, אבל אולי החשובה ביותר היא שאין כמו נתונים ועובדות כדי לנפץ מיתוסים מקובלים, וכאלה יש הרבה בכלכלת ישראל. למשל, רבים טוענים כי נטל המס בישראל הוא גבוה, אבל הנתונים מראים אחרת; רבים טוענים כי המשבר התקציבי בשנות ה־1970 וה־1980 נגרם בגלל בזבזנות של מערכת הרווחה, אבל הנתונים מראים כי הסיבה היתה הוצאות הביטחון הגבוהות; וכן הלאה. הנתונים הם אפוא המסד העובדתי שעליו מתבסס כל ניתוח שמופיע בספר.
מאין לקוחים הנתונים? רובם המוחלט הוא משני מקורות רשמיים. האחד הוא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הלמ"ס, ובעיקר השנתון הסטטיסטי שהיא מוציאה. השני הוא הנספחים הסטטיסטיים של דו"ח בנק ישראל. שני המוסדות הללו, הלמ"ס ובנק ישראל, גם סייעו לי הרבה וסיפקו לי נתונים נוספים מעֵבר לפירסומים שלהם. אבל רוב הנתונים בספר לקוחים מאתרי האינטרנט של שני הגופים, אתרים הזמינים לכל. האם הנתונים הללו מדויקים? גם הלמ"ס וגם בנק ישראל מעדכנים את הנתונים מדי שנה - לא רק של אותה שנה, אלא גם את נתוני העבר. לכן ייתכן שחלק מהנתונים שמופיעים בספר יתוקנו בפירסומים העתידיים של שני המוסדות. בכל מקרה, התיקונים מן הסוג הזה הם קטנים יחסית ולא משפיעים על התמונה הכוללת. במקרים מסוימים השתמשתי בנתונים ממקורות נוספים. למשל, נתוני הסיוע האמריקאי לישראל לקוחים מפירסום של הקונגרס האמריקאי.
החלוקה של הספר בין גוף הפרקים ובין הנספחים המדעיים חלה גם ביחס לנתונים. בגוף הפרקים מופיעים הנתונים בצורה ישירה, בלוחות או בתרשימים, ואילו בנספחים המדעיים של הפרקים המתאימים מופיעים עיבודים סטטיסטיים של נתונים, שנערכו לצורך הספר. בגוף הפרק מופיעות רק המסקנות מן העיבודים האלה. כמו כן, כדי להקל על הקוראים, נמנענו לחלוטין משימוש בהערות שוליים, המקובלות בפירסומים מדעיים מובהקים. במקום זה מופיע בסוף הספר פרק בשם "מקורות וביבליוגרפיה", ובו מצוין המקור לכל לוח נתונים ולכל תרשים. אם מוזכר בפרק כלשהו מאמר או ספר, אפשר למצוא אותו בנספח הזה.
כדאי שנסקור את מיבנה הספר, כלומר את הנושאים העיקריים שבהם הוא עוסק. הנושא הראשון במעלה הוא הצמיחה הכלכלית ארוכת־הטווח. נשאל כיצד הצליחה ישראל לצמוח, בתקופה קצרה יחסית, מארץ ענייה לאחת הארצות המפותחות בעולם. הצמיחה הכלכלית הזאת מפתיעה במיוחד משום שהתרחשה תוך כדי סכסוך לאומי קשה בין ישראל לשכנותיה. הנושא השני הוא ההשפעות הכלכליות של הסכסוך: הדיון בנושא הזה מציג את עלותו הגבוהה של הסכסוך לכלכלה הישראלית. הנושא השלישי הוא המדיניות התקציבית של ישראל, והדיון בו עוסק בשתי שאלות עיקריות: האחת היא מדוע היתה ממשלת ישראל קרובה להתמוטטות תקציבית בשנות ה־1980, וכיצד להישמר מסכנה דומה בעתיד; והשאלה השנייה היא מָהן ההשלכות החברתיות של המדיניות התקציבית בישראל היום, ואיזה סדר עדיפות לאומי היא מייצגת. הנושא הרביעי שהספר דן בו הוא המיתונים בישראל. המסקנה העיקרית של הדיון היא כי דווקא העימות עם הפלסטינים, שעלותו נמוכה בהרבה מן העימות עם צבאות ערב, מגדיל את הסיכוי למיתונים כלכליים. הנושא החמישי בספר הוא מאזן התשלומים, שמודד בעצם את ההפרש בין מה שאנחנו מייצרים לבין מה שאנחנו צורכים ומשקיעים. נראה כי בניגוד לטענות הכלכלנים בעבר, ההתנהגות הישראלית לא היתה בזבזנית, אלא שיקפה את צורכי הצמיחה הכלכלית, קליטת העלייה, וההתמודדות עם הסכסוך הישראלי־ערבי. הנושא השישי הנידון בספר הוא האינפלציה, המדיניות המוֹניטָרית, ומערכת הבנקים בישראל. הנושא השביעי הוא אי־השוויון בישראל, ובין השאר נשאל מדוע הוא בין הגבוהים בארצות המפותחות. הנושא השמיני הוא המיבנה של הכלכלה הישראלית ואיפה היא ממוקמת בין קפיטליזם וסוציאליזם. נגלה כי לא רק שישראל נבנתה מראשיתה ככלכלה קפיטליסטית, אלא שבשנים האחרונות המגמה הזאת מתעצמת והיסודות הציבוריים של הכלכלה נשחקים במהירות.
הקורא הסקרן, המתעניין בשאלות כלכליות וחברתיות, והעוקב אחרי התקשורת הדנה בשאלות האלה באופן נרחב, יתהה מן הסתם על כך שנעדרים מן הרשימה הזאת נושאים רבים שעומדים על סדר־היום בישראל: איפה ענף ההיי־טק? איפה ייצור הגז? יוקר המחיה? בעיית הדיור? השחיתות? איפה הדיון בתעשיית הנשק הישראלית?
התשובה היא מורכבת. חלק מן הנושאים האלה, שמטרידים מאוד את דעת הקהל בישראל, אכן נידונים בספר, אבל תחת כותרות של נושאים עם שם אחר. כאשר משליכים לים רשת דיג, בדרך כלל עולים בה הדגים שגודלם לא מאפשר להם להימלט דרך חורי הרשת - ואילו דגים קטנים יותר לפעמים מתחמקים. התמקדתי בנושאים שנראו לי החשובים ביותר, ושאותם גם חקרתי והבנתי בצורה הטובה ביותר. באותו אופן, נושאים אחדים נידונים בספר בקצרה בלבד, כי לפי הערכתי הם לא מייצגים בעיה מובהקת של כלכלת ישראל, אלא התעניינות ציבורית חולפת, ולכן לא ראוי להקדיש להם תשומת לב רבה בספר כזה. ישנם גם נושאים שלא נידונים בספר כלל, כמו הכלכלה השחורה, או השחיתות, כי אין עליהם מספיק נתונים, ולכן קשה להעריך באופן מדעי את השפעתם, גם אם היא משמעותית. כמו בכל ספר, גם כאן יש גבול לכמות הנושאים שאפשר לדון בהם.
במחשבה שנייה, אפשר בכל זאת לומר כי חלק גדול מן הנושאים המעסיקים את דעת הקהל הכלכלית בישראל קשורים למה שקרוי "יחסי הון-שלטון", כלומר מערכת היחסים בין ראשי המשק, עתירי ההון, ובין ראשי המיגזר הציבורי - הן פוליטיקאים בכירים והן עובדי ציבור בכירים. היחסים האלה הם מורכבים וענפים: אלה הם קשרים חברתיים, המובילים לעיתים אפילו לשחיתות; הם קשרי עבודה, עם "דלת מסתובבת" בין המיגזר הפרטי והעסקי; והם גם קשרים מסוגים רבים אחרים. והקשרים האלה הם אחת הסיבות לכוח שצברה בישראל ההשקפה הניאו־ליברלית, שבה אנו דנים הרבה בספר הזה. זוהי השקפה החותרת להקטנת מעורבותה של הממשלה בכלכלה, הן על־ידי צמצום ההוצאות הציבוריות יחסית להכנסה, והן על־ידי הורדת נטל המיסים. ברור שהורדת שיעורי המס, בייחוד עבור בעלי ההכנסות הגבוהות, קשורה ליחסי הון-שלטון.
הנושא הזה זינק לכותרות ממש בימים אלה שבהם הספר יורד לדפוס, עם המשבר המהדהד של חברת "טבע". החברה הזאת זכתה שנים רבות להטבות מפליגות ממס החברוֹת, ובמשך עשר שנים אף היתה פטורה לחלוטין מהמס הזה. המתרחש ב"טבע" כיום מזכיר לי אירוע מעניין שהתרחש ב־2014 בכנס הורביץ (בעבר כנס קיסריה), כינוס שבו משתתפים ראשי המשק, ראשי המיגזר הציבורי, וגם אקדמאים כמוני, כדי לדון על מצב כלכלת ישראל. זו היתה השנה הראשונה שבה ארז ויגודמן כיהן כמנכ"ל "טבע", והוא נשא נאום סוחף על החשיבות של הורדת שיעורי המס הישירים, ועל כמה הדבר ייטיב עם הכלכלה. הוא אף הפליג וטען בהתלהבות כי הורדת שיעורי המס תגדיל את גביית המס. הטענה הזאת, הידועה אצל הכלכלנים כ"עקומת לאפֶר", נבדקה כבר במחקרים רבים ואף נוסתה בהורדות מס שונות - ובכולם נמצא כי זו לא אפשרות ריאלית. אני זוכר שחשבתי לעצמי כמה רע הדבר שמנכ"ל חברה גדולה וחשובה כל־כך לא מבין שום דבר בכלכלה. מאוחר יותר הבנתי כי זו היתה תמימות מצידי: המנכ"ל הטרי לא התעניין כלל בכלכלה. הוא פשוט ניצל את המעמד כדי להבהיר שוב לאנשי האוצר ולשאר נציגי הממשלה מה הוא וחבריו רוצים מהם: להמשיך במדיניות הורדת המיסים, כי לתאוות הבצע של בעלי ומנהלי ההון הגדול אין גבול.
תחום המחקר העיקרי שלי הוא מקרו־כלכלה. לכן, למרות שהספר עוסק בכלכלת ישראל באופן מקיף, יש בו דגש על המקרו־כלכלה שלה. בראשית דרכי המחקרית עסקתי בעיקר בתיאוריה מקרו־כלכלית, ורק מאוחר יותר התחלתי לעסוק גם במחקר אמפּירי, המנתח נתונים מן המציאות ומחבר אותם לתיאוריה הכלכלית. צעד חשוב במעבר שלי לתחום הזה נעשה כאשר הוזמנתי לעבוד כיועץ במשרד האוצר בשנים 1995-1996, בתקופת כהונתו של השר בּייגה שוחט. זו היתה תקופה מרתקת: קליטת גל העלייה מארצות חבר העמים, הסכמי אוסלו, רצח ראש ממשלה - שעוד הספקתי לפגוש אותו פעם אחת בישיבת שרים לענייני כלכלה - ועוד. באותה שנה וחצי התחלתי לאסוף נתונים על הפעילות הכלכלית של הממשלה וניסיתי לנתח אותם. זה תרם מאוחר יותר לפעילות המחקרית שלי.
בשנה שלאחר מכן שהיתי בשבתון באוניברסיטת בּרנדייס בארצות־הברית, ושם התבקשתי ללמד קורס על כלכלת ישראל. בשובי ארצה המשכתי ללמד את הקורס הזה באוניברסיטה העברית בירושלים, ופיתחתי אותו משנה לשנה. לאמיתו של דבר, הקורס הזה הוא הבסיס לכתיבת הספר. באותה תקופה התחלתי גם בשיתוף פעולה מחקרי עם מישל סטרבצ'ינסקי, מבנק ישראל, ויחד כתבנו שורת מאמרים על המדיניות התקציבית של ישראל. המאמרים האלה הפכו אותי מכלכלן שמתעניין בכלכלת ישראל לחוקר שזהו אחד מנושאי המחקר העיקריים שלו. המאמרים עם מישל השתלבו עם הזמן בקורס שלימדתי, ויש להם תפקיד חשוב גם בספר.
אבל לא רק המחקר על ישראל תרם לספר הזה, אלא גם ההיכרות העמוקה שרכשתי במשך השנים עם התיאוריה והמחקר המקרו־כלכליים בכלל. החיבור בינם ובין אפּיזוֹדוֹת שונות בסיפור כלכלת ישראל הם שהופכים את הספר הזה לייחודי. דוגמה לחיבור כזה בין התיאוריה הכלכלית ובין ישראל הוא מאמר שכתבתי עם תומס סַרְגֶ'נט (Sargent), ובו הראינו איך אפשר להסביר את הקפיצה באינפלציה בישראל בשנת 1983 בעזרת התיאוריה של "ציפיות רציונליות", כתוצאה מהסדר המניות הבנקאיות.
הקוראים עשויים אולי לתמוה מדוע לקח כמעט שלושים שנה כדי להבין את הקפיצה באינפלציה בשנת 1983. התשובה היא כי פעמים רבות הבנה באה באיחור. הזמן שעובר נותן לאבק לשקוע, מאפשר לנו לחשוב ולהתלבט, ומספק פּרספּקטיבה רחבה יותר. הראייה ההיסטורית בולטת מאוד בספר הזה. יש בו פרק המתאר את הרקע ההיסטורי של מדינת ישראל, וחלקים רבים בספר עוסקים בהיסטוריה של כלכלת ישראל.
עם זאת, זהו בפירוש לא ספר על ההיסטוריה הכלכלית של ישראל. זהו ספר על כלכלת ישראל, אבל כלכלה היא לא רק תיאור מצב, אלא בעיקר הבנה של תהליכים ושל מנגנונים כלכליים. מה גורם לכלכלת ישראל לצמוח? מהי השפעתו הכלכלית של הסכסוך הישראלי־ערבי? מדוע אי־השוויון בישראל כל־כך גבוה? כל אלה הן שאלות שאי־אפשר לענות עליהן רק בעזרת צילום עכשווי של המציאות, אלא יש לצרף לו ניתוח ארוך־טווח, וזאת משתי סיבות. ראשית, להתפתחויות כלכליות בהווה יש שורשים בעבר הקרוב ואף הרחוק. שנית, על מנת לנתח מנגנונים כלכליים יש צורך בתצפיות רבות, כדי ללמוד על הקשרים בין המשתנים השונים. העבר מספק לנו תצפיות כאלה, שערכן לא יסולא בפז.
אלא שכמו כל דבר טוב, גם לתצפיות על כלכלת ישראל יש סוף, ובכל ספר יש לקבוע מועד אחרון לנתונים. בחרתי את שנת 2014, שבעת כתיבת רוב הספר היתה השנה האחרונה עם נתונים זמינים. מאחר שהנתונים על כלכלת ישראל קיימים באופן מסודר רק משנת 1950, אפשר לומר כי בספר הזה מנותחות 65 שנים של נתונים כלכליים בישראל.
הספר עוסק הרבה בסכסוך הישראלי־ערבי ובהשפעתו הכלכלית. פרק שלם בספר מוקדש לנושא הזה, אבל השפעת הסכסוך מופיעה גם בפרקים רבים אחרים - על התקציב, על המיתונים, על האינפלציה, על מאזן התשלומים ועוד. הסיבה היא שהסכסוך אכן משפיע מאוד על חיינו כאן, בכל התחומים, לרבות הכלכלי. למקום המרכזי של הסכסוך בספר יש סיבה נוספת. הסכסוך משתנה, פושט צורה ולובש צורה, ובכל שלב הוא משפיע על הכלכלה באופן אחר. הבדיקה כיצד השינויים בסכסוך משפיעים על הכלכלה מאפשרת להבין טוב יותר את המנגנונים המפעילים את כלכלת ישראל. במילים אחרות, השינויים הדרסטיים שעבר ועובר הסכסוך הישראלי־ערבי הם מעין מעבדה שבה אפשר לבחון את דרכי פעולתה של כלכלת ישראל.
חשוב לי לציין כי ניתוח כלכלי של הסכסוך הישראלי־ערבי מתמקד מטבעו בנושאים כמו תוצר, אבטלה, הכנסה, הכנסה אבודה ועוד, אבל צריך לזכור תמיד כי העלות העיקרית של הסכסוך הישראלי־ערבי - העלות בחיי אדם - אין לה שיעור ואין לה מידה. אם לא הדגשתי את הדבר די הצורך בפרקים השונים, אני מבקש להדגיש אותו כאן. כמי שהשתתף במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון ואיבד חברים במלחמות האלה, חשוב לי באופן אישי לשוב ולהזכיר זאת.
לכתיבת הספר תרמו אפוא המחקרים המדעיים שערכתי על כלכלת ישראל, העיסוק המתמשך שלי בכלכלה, וגם השתתפותי בדיונים ציבוריים רבים על כלכלת ישראל. אני חבר זה למעלה מעשר שנים בקבוצת אֶקְס (Aix Group), שהיא קבוצה ישראלית־פלסטינית החוקרת את הצדדים הכלכליים של הסכסוך ושל הדרך לשלום. השתתפתי פעמים רבות ב"כנסי קיסריה", ובשנת 2009 הגשתי לכנס דו"ח חשוב על גודלה הרצוי של הממשלה. בשנת 2011 עמדתי בראש הצוות הכלכלי של צוותי המומחים ספּיבק־יונה, שסייעו למחאה הכלכלית. הצוות עסק הרבה באי־השוויון בישראל ובניתוח המדיניות התקציבית. בשנת 2014 מוניתי לחבר בוועדת אלאלוף למלחמה בעוני והשתתפתי בדיוניה באופן פעיל.
כל הוועדות והפעילויות הללו השאירו את חותמן על הספר הזה, וחשוב להבהיר באיזה אופן. המעורבות שלי מעידה כמובן על ההעדפות החברתיות והפוליטיות שלי, אבל אני מאמין שהיא לא משפיעה על הניתוח המדעי של כלכלת ישראל, משום שאני מודע באופן עמוק לצורך בהפרדה בין מדע ובין השקפת עולם, כפי שמוסבר בפירוט בפרק הסיכום. המעורבות הפעילה שלי השאירה חותם בכך שהביאה אותי לבדוק ולחקור נושאים רבים בכלכלת ישראל שלא היו מוּכּרים לי קודם, ובכך תרמה את תרומתה לספר.
ועדיין נדמה לי כי התרומה הגדולה ביותר לספר באה מן ההוראה המתמשכת של הקורס "כלכלת ישראל" במהלך עשרים השנים האחרונות. בדרך כלל מלמדים את הנושא הזה באוניברסיטאות ישראל כקורס תיאורי, המציג תמונה רחבה של כלכלת ישראל ומוסדותיה. הקורס שפיתחתי היה שונה מאוד, והסתמך על שלושה מרכיבים עיקריים: הנתונים הכלכליים של ישראל, התיאוריה הכלכלית הכללית, וההיסטוריה המיוחדת של ישראל. השילוב של שלושת המרכיבים הללו איפשר לקורס להתחבר מצד אחד ללימודי התיאוריה הכלכלית, אבל גם להתחבר מצד שני למציאות החיים הישראלית, דבר שקסם לתלמידים שלמדו את הקורס. שלושת המרכיבים קיימים גם בספר הזה. החידוש בספר לעומת הקורס הוא הניסיון להביא את המרכיבים האלה לציבור הרחב ביותר, בצורה פשוטה ככל האפשר, ועם זאת בלי לפגוע בדיוק המדעי. אני מקווה שהדבר עלה בידי.
