חוקי אירוסים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חוקי אירוסים
מכר
אלפי
עותקים
חוקי אירוסים
מכר
אלפי
עותקים

חוקי אירוסים

4.4 כוכבים (224 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 104
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

תקציר

בתור הבעלים של חברת השידוכים "זוגות משמיים", מאדי מקריי מרוויחה את שכרה מכך שהיא עוזרת לאנשים אחרים למצוא אהבה. הדבר היחיד שהיפהפייה הדרומית המתוקה יודעת בבטחה, הוא שהבסיס לחיי נישואים מאושרים הם קווי דמיון: אומנם הפכים נמשכים, אבל הם לא נשארים יחד.
ואז מגיע מייסון ספארק.
גס רוח, יהיר וידוע באלרגיה שלו למונוגמיה, הקוורטרבק הכי לוהט בליגת הפוטבול הלאומית הוא ההפך הגמור ממאדי. והוא גם הלקוח החדש שלה – הלקוח החדש, החתיך והמרתיח, שמשלם לה סכום שערורייתי כדי שתמצא לו אישה. 
אחרי שההתנהגות שלו על ומחוץ למגרש מסכנת את החוזה שווה המיליונים שלו, הילד הרע מוכן להעמיד פנים שהוא מתחתן ומשתקע.
אבל כשהוא מתחיל להתאהב בשדכנית המתוקה שלא יכולה לסבול אותו, הפלייבוי מוצא את עצמו משחק את משחק חייו כדי לשמור על משהו שאף פעם לא חשב שיאבד – הלב שלו.

חוקי אירוסים הוא רומן־רומנטי שנון וקורע מצחוק, כזה שישאיר לכם חיוך כואב על הפנים. ההגדרה המדויקת לספר היא Feel Good – כי אין משעשע יותר משדכנית יוצאת דופן ומכוכב פוטבול שחצן ששוכר את שירותיה כדי למצוא לו אישה, אך המשיכה ביניהם מתפוצצת והופכת לשדה קרב מוחלט. 

פרק ראשון

1

מייסון

שמתם לב פעם כמה קללות שימושיות?

אני יודע, זאת שאלה לא קשורה, אבל תישארו איתי רגע. יש לי משהו חשוב להגיד.

לא משנה אם רוצים להשתמש בשם עצם, פועל או תואר, לא תמצאו אפשרות טובה יותר מקללה. אני משתמש בהן בלי הפסקה על כל צורותיהן.

לדוגמה כרגע אני מסתכל על הבלונדינית העירומה שנוחרת לה בשקט במיטה שלי וחושב לעצמי, זה דפוק. למה פאקינג הבאתי אותה הביתה מהבר אתמול בלילה? אני אידיוט מטומטם. פאק!

האחרונה היא כנראה הקללה האהובה עליי. מילה קטנה אחת שאומרת כל כך הרבה.

באותיות בולטות, עם סימן קריאה.

כשהיא ככה, המשמעות שלה יכולה להיות 'וואו'. או 'החיים בזבל'. או 'איך כתם החרדל הזה הגיע לחולצה שלי?' או אפילו 'כולנו עומדים למות!'

או במקרה הספציפי הזה, 'למה אני כל הזמן חוזר על אותה הטעות שוב ושוב?'

לפסיכולוגית שלי יש תאוריה, אבל אני לא רוצה לדבר על זה.

"מייסון! מייייסווווון! איפה אתה? אנחנו פאקינג מאחרים!" הקול שצועק אליי מהקומה התחתונה במבטא ברוקליני מזכיר לי עוד שימוש מצוין בקללות — הדגשה.

'אנחנו פאקינג מאחרים'. 'הוא פאקינג מזדיין'. כש'מזדיין' יכולה להיות מילה חיובית לגמרי כשמשתמשים בה בתור פועל, אבל כשהיא בשימוש כשם תואר, היא מתייחסת למישהו בלתי נסבל.

כמו טום בריידי, למשל. כן, הקוורטרבק המפורסם של קבוצת ניו־אינגלנד פטריוטס.

אני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על 'מר מושלם'. איכס.

לפעמים המוח שלי מכשיל אותי ולא מוכן להפסיק לתהות איך אפשר להדגיש 'מזדיין' ב'פאקינג' כשבעיקרון מדובר באותה מילה, אבל אלה הדברים שגורמים לפסיכולוגית שלי להיאנח בשקט כשאני מעלה אותם, ולהסתכל על הידיים שלה כאילו היא איבדה תקווה שהיא אי פעם תצליח להועיל לחברה האנושית, לכן אף פעם לא קיבלתי תשובה ממשית לשאלה הזאת.

איפה הייתי?

אה, כן. הבלונדינית

"מייסון! מייסון! לכלהפאקינגרוחות, בוא נזוז!"

הבחור שעומד לחטוף שבץ בקומה התחתונה הוא דיק, הסוכן שלי. הייתם חושבים שהוא יפגין קצת כבוד, בהתחשב בכמות הכסף שאני מכניס לו, אבל לא. הוא מתייחס אליי כמו למשפחה.

זאת אומרת, לא משפחה קרובה. לא כאילו אני הבן שלו או משהו, אבל אולי כמו ל... בן חורג?

כן, כמו לבן חורג.

כאילו הוא די מחבב אותי? כי הוא חייב? כשאני מתנהג יפה? כשהאימא בחדר והוא מעמיד פנים שאנחנו משפחה גדולה, מעורבת ומאושרת שכולם בה ממש אוהבים זה את זה, עד שהיא עוזבת, והוא יכול להוריד טורים ולצנוח על הספה ולצעוק עליי שאני אלך להביא לו בירה?

אז ככה.

כמו... טוב, כמו שכל שאר האנשים מתייחסים אליי, אני מניח. בכפפות של משי.

כמו, 'לכל הרוחות, מי הביא את הענק למסיבה? חחחח, לפחות לימדתם את ביגפוט איך משתמשים בשירותים? זאת סתם בדיחה! בטח שאנחנו צוחקים, חה חה חה!' ואז בלחישה רמה: 'לא ברצינות — הוא יודע להשתמש בשירותים? כי לא מזמן ניקינו את השטיחים והוא באמת נראה כאילו צריך להביא לו שטיח אימונים לפיפי.'

אזהרת ספוילר: אני לא ידוע בגינונים החברתיים שלי.

"אני בא!" אני צועק, והבלונדינית העירומה במיטה שלי נרתעת ופולטת נחרה.

אבל לא מתעוררת. היא רק מתחפרת עמוק יותר לתוך המצעים המזוינים (שם תואר) שלי, ולא שמה זין (שם עצם), אז אני נותן לה לישון כדי להעביר את הפאקינג כמויות (הדגשה) אלכוהול ששתינו אתמול בלילה לפני שבאנו לפה והזדיינו (פועל, עבר) כמו שפנים.

עכשיו אתם מבינים למה אני תמיד רגזן כזה?

זה מתיש, להיות אני.

"זה רעיון מטומטם."

"יש לך רעיון טוב יותר?"

"כן. בוא נעצור בבר בפינה. נשתה משהו."

אנחה עצבנית. "מייס, השעה עשר בבוקר."

"בדיוק. אני צריך בלאדי מרי." דרך חלון הנוסע אני שולח מבט עגמומי לעבר הפאב האירי שעל פניו אנחנו חולפים, בדרך לפגישה עם השדכנית.

פגישה עם פאקינג שדכנית. בשם כל מה שקדוש.

דיק נוהג במכונית שלי. זאת מרצדס־בנץ מייבאך חדשה. אני שונא אותה שנאת מוות. היא מרופדת מדי. בטוחה.

היא גורמת לי להרגיש זקן.

הייתי צריך לקנות את השלבי קוברה הווינטג' שרציתי, עם מנוע של 800 כוח סוס, אבל דיק צעק עליי שאני אהרוג את עצמי אם אני אנהג בה, בלה, בלה. אז הנה אנחנו.

דיק לא מסיע אותי כי אני שונא את הרכב. הוא מסיע אותי הרבה, כי שללו לי את רישיון הנהיגה. יותר מעשרה דו"חות בעשרה חודשים, ומשרד הרישוי חוטף עצבים.

וחוץ מזה, זאת הדרך שלו לשים עליי עין. אם אני אסתבך שוב, הלך על התחת שלי, ואני אצטרך להגיד שלום לכל עסקאות החסויות השוות שלי.

ואני לא רוצה להגיד להן שלום. אנשים אחרים עשויים להגדיר אושר על פי כמות החברים שיש להם (אזהרת ספוילר: לי אין חברים) או כמה הם קרובים למשפחה שלהם (אזהרת ספוילר: אין לי גם קרובי משפחה) או כל שיט רגשני אחר שגורם להם להרגיש טוב, אבל בעיניי יש רק אומדן אחד להצלחה, וזה כסף.

וכסף (כמה ספוילרים כבר עשיתי?) יש לי בשפע. פאקינג ערמות של כסף, אם תרצו.

או פאקינג כמויות כסף.

שתי האפשרויות נכונות.

כן, אני יודע מה אתם חושבים. אני מניאק רדוד.

עדיף להיות רדוד מאשר עני.

כבר הייתי עני — הכי עני שאפשר, מהסוג שצריך ללכת לתחנת הדלק בסוף הרחוב ולדחוף נייר טואלט לכיסים כמה שאפשר כדי להביא אותו הביתה, כי אין בבית נייר טואלט, והגבינה היחידה שאי פעם אכלת היא מהסוג שהממשלה מייצרת, זה שמגיע בקופסה, וכשמנתקים את החשמל אתה פשוט מסתדר בלי אורות ובלי חימום ובלי כיריים פועלות שאפשר לבשל עליהן, כי אין מספיק כסף לשלם את החשבון.

כשאתה עני, יש דברים שאתה חייב לעשות כדי לשרוד. דברים משפילים.

ולפעמים גם דברים לא חוקיים.

דברים שלא עולים בקנה מידה אחד עם האופי או עם המוסר שלך, אבל זה לא כאילו יש לך ברירה. אתה חסר אונים. במיוחד כשאתה ילד עני, כי אז אתה גם בלתי נראה.

וזה עוד יותר גרוע מלהיות עני. כשאתה בלתי נראה, זה כאילו אתה מת.

"אתה לא צריך בלאדי מרי," דיק אומר ברוגז. "אתה צריך אישה שתטפל בך."

אני מגחך כשאני חושב על הבלונדינית השופעת שהזמנתי לה מונית לפני שיצאנו. "יש לי כבר הרבה."

"אל תהיה כזה חרא קטן. אתה יודע למה אני מתכוון. וכשנגיע לשם, תן לי לדבר!"

"תפסיק לצעוק. אתה רק מחמיר את כאב הראש שלי."

הוא מתעלם ממני וממשיך לצעוק. "והיה הורג אותך להעביר מסרק בשיער? אתה נראה כאילו ישנת ביער!"

"נקודה טובה. בוא נעצור במספרה."

דיק פולט אנחה כבדה ודרמטית. "אתה חייב להתחיל להתייחס לזה ברצינות, מייס. כל העתיד שלך תלוי ביכולת שלך לקחת את עצמך בידיים."

הוא צודק. אני יודע שהוא צודק, אבל ההרצאה שלו בכל זאת עולה לי על העצבים.

וחוץ מזה, זה לא כאילו יש לי עתיד, בכל מקרה. כל עניין הפוטבול הזה הוא בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים שלי: זמני.

שום דבר טוב שקורה לי לא מחזיק מעמד.

אני משקיף בכעס מהחלונות על הבוקר האביבי שטוף השמש. "ספר לי שוב למה אני חייב ללכת לפגישה הזאת?"

"כי כבר נזרקנו משתי חברות שמתעסקות בשיט הזה של השידוכים, ואנחנו חייבים לסדר אותך לפני תחילת העונה."

ב'לסדר' הוא מתכוון ל'לחתן'. שמישהו יירה בי.

"אני לא רוצה להתחתן."

"לא מזיז לי."

"זה ממש לא אנושי מצידך, אתה יודע," אני מקטר. "אני לא סתם חתיכת בשר בלי רגשות."

דיק פורץ בצחוק. המניאק.

"אני רציני!"

"סתום את הפה, מייסון. אם היה אפשר לסמוך עליך שתבחר מישהי מוצלחת בעצמך, לא היינו במצב הזה. אבל הטעם שלך בנשים נע בין גרוע לזוועתי, ואני אמות לפני שאני אתן לאיזו בחורה רודפת בצע עם קעקוע על הפנים שלא יודעת קרוא וכתוב ושבינה ובין בעלה לשעבר יש קרבת דם, לנעוץ בך את הציפורניים שלה. אנחנו נמצא לך מישהי נחמדה, ממשפחה נחמדה, שתוכל להשתקע איתה ולחיות חיים נחמדים."

'נחמד' זאת המילה הכי מכוערת בשפה האנגלית. היא מכניסה כל קללה לכיס הקטן.

"אני לא רוצה מישהי נחמדה," אני רוטן. ואני לא ראוי למישהי כזאת.

"מה אתה אומר?! בדיוק בגלל זה אנחנו נפגשים עם שדכנית! תראה, אנחנו פה. רק תהיה בשקט ותן לי לטפל בכול. ותנסה להיראות רציני."

"רציני?"

"אמיתי. כאילו אתה רוצה לעשות את זה."

"כן, אני מבין את משמעות המילה. אבל ראית את הפנים שלי?" אני מצביע עליהן. "המצב הטבעי שלהן הוא 'לך תזדיין' בפול ווליום!"

דיק נכנס לחניה מול בניין משרדים שפעם היה בית ויקטוריאני. הוא ממש חמדמד, צבוע בגוון ורדרד עם עיטורים צהובים. שיחי ורדים ורודים עומדים לאורך כל גדר העץ הלבנה שמקיפה אותו.

לא אופתע אם במבי וסינדרלה יצאו בדילוגים מדלת הכניסה. המקום נראה כאילו וולט דיסני הקיא עליו.

בקדמת הבית יש שלט בצורת לב שכתוב עליו, 'זוגות משמיים. כי מגיע לכם סוף טוב!' אלוהים אדירים. אני בגיהינום.

דיק מכבה את המנוע ומסתובב אליי בפנים רציניות. "מייסון, אני לא אתן לך להיכנע להרס עצמי. כל עוד אני הסוכן שלך, אני לא ארשה לזה לקרות. שמעת אותי?"

"בוא נחשוב על זה בהיגיון. אחת: האוזניים שלי לא מקולקלות. ועוד שתיים: אתה צועק לי בפרצוף. שווה שלוש: שמעתי אותך."

"יופי. ועכשיו, אם תיתן רק לי לדבר כשניכנס, הכול יהיה בסדר."

אני בוחן את פניו המקומטות. הוא נראה לחוץ, וזה מוזר. דיק בדרך כלל לחוץ בערך כמו קרש.

"למה אתה כל כך בלחץ מהפגישה הזאת? הבעלים היא סיוט או משהו?"

"היא ההפך מסיוט. היא מתוקה, אוקיי? נערת חברה דרומית כזאת. היא ליידי."

אני מדמיין זקנה עם שרשרת פנינים ושיניים תותבות לבנות מסנוורות שחובשת כובע קש מעוטר פרחי פלסטיק, ומרגיש דקירה של כמיהה אל הפאב האירי שחלפנו על פניו בדרך לפה.

"זה לא ימצא חן בעיניה אם תקלל," הוא אומר ומנופף לעברי בעצבנות, "או אם תתנהג כאילו תקוע לך משהו בתחת."

"תסלח לי, אבל תנועות המעי שלי סדירות לגמרי."

"אתה יודע למה אני מתכוון! תתנהג יפה!"

כשדיק בלחץ, גם אני נוטה להילחץ. האמפתיה שלי היא אחת התכונות שאני הכי מתעב בעצמי. אילו רק יכולתי להתעלם מהרגשות של כולם, החיים היו הרבה יותר קלים. אבל אני כמו ספוג של רגשות. כל השיט הזה מחלחל לתוכי.

וזאת אחת הסיבות שאני שותה כל כך הרבה. אלכוהול עוזר להקהות את ההרגשה הזאת.

וכשאני מחזיק בידיים ציצים גדולים, זה גם עוזר.

דיק פותח את דלת הנהג ונועץ בי מבט אזהרה אחרון לפני שהוא יוצא מהרכב. אני מסתכל עליו עולה באיטיות במדרגות שמובילות אל שערי הגיהינום — שהוסוו בתחכום כמשרד שידוכים — עד שהוא מסתובב ומסמן לי בקוצר רוח להצטרף אליו.

אני נאנח בכבדות ויוצא מהמרצדס אל הבוקר היפהפה.

אטלנטה במאי היא אחד המקומות היפים ביותר שאני מכיר. ציפורים מצייצות. פרחים מלבלבים. שמיים בגוון מרהיב של כחול עז.

ואני, גבר בן עשרים ושמונה, דפוק כל כך עד שהסוכן שלו חושב שאם הוא רק ימצא לו את האישה המושלמת, הוא יצליח להציל אותו מעצמו.

והסיבה היחידה שאני משתף איתו פעולה היא שאין לי לב לספר לו שהוא איחר את הרכבת.

בעצם, הרכבת ירדה לגמרי מהפסים.

אנחנו נכנסים דרך הכניסה הראשית אל חדר המתנה, ואני צריך לעצור את עצמי מלברוח החוצה.

הכול ורוד. הכול. הקירות, השטיח, הספה והכיסאות. זה כמו להיות בתוך כדור צמר גפן מתוק.

אני מביט סביבי באימה ואומר, "מה. לכל הפאקינג. רוחות."

"זה רומנטי!" דיק מסנן. "ועכשיו תסתום את הפה!" הוא מורח על הפנים חיוך מזויף וניגש אל הדלפק שמאחוריו יושבת אישה עם שיער מתולתל אדום ויבש, ומנמנמת. העיניים שלה עצומות. היא נוחרת בשקט.

וכשאני אומר 'בשקט' אני מתכוון 'כמו מסור חשמלי'. שמעתי מהומות שקטות יותר.

דיק נאלץ לכחכח בגרונו כמה פעמים כדי שהיא תשמע אותו בכל הרעש, והיפהפייה הנרדמת מתעוררת בבהלה.

ואז היא צורחת.

"אני יודע בדיוק איך את מרגישה, גברת," אני אומר.

ואז הכול פתאום מתנהל כמו בהילוך איטי.

הדלת בצד השני של החדר נפתחת. אישה צעירה יוצאת אל הלובי. היא רזה וקטנה, קצת מעל מטר וחמישים, לבושה בצניעות, כמו ספרנית.

חצאית בצבע בז' שמגיעה עד אחרי הברכיים שלה. חולצה לבנה פשוטה שמכופתרת עד לצוואר. זוג משקפיים במסגרת זהב עדינה נחים על אפה. שערה הכהה אסוף בפקעת מוקפדת.

היא לא עונדת תכשיטים. האיפור היחיד שעליה הוא שפתון.

הוא באותו גוון מזעזע של ורוד שהקירות צבועים בו.

היא מסתכלת על האישה שצרחה. היא מסתכלת על דיק.

ואז היא מסובבת את הראש שלה אליי.

ומחייכת.

אני מרגיש את החיוך שלה עמוק בפנים, בפינה האפלה ביותר בנשמתי, מקום שאליו האור אף פעם לא מגיע, שם אני כולא את כל המפלצות שבי מאחורי סורג ובריח.

היא מחייכת עם כל הגוף שלה. עם כל המהות שלה, כאילו היא מוליכה את האור, וכל מה שטוב וטהור ביקום עובר דרכה וחודר אליי, עוטף אותי ורוחץ אותי בקרני שמש זהובות, כה חמימות ומתוקות עד שאני כמעט יכול לבכות.

אני עומד שם, המום, בוהה בה כמו טיפש, עד שהיא מדברת. בקול מוזיקלי להפליא הספרנית אומרת, "שלום."

וזה הכול. מילה אחת. מילה פשוטה, נפוצה ויום־יומית ששמעתי כבר מיליון פעמים בעבר, אבל אף פעם לא בקול הזה, לא מהפה הזה, לא מהשפתיים האלה עם השפתון הוורוד המחריד.

בתגובה אני חושב על מילה אחת פשוטה ונפוצה.

פאק.

אתם זוכרים שאמרתי קודם שיש לי משהו חשוב להגיד? אז זה מה שאני רוצה להגיד:

בפעם הראשונה בחיים שלי, לא משנה באיזו קללה הייתי משתמש או באיזו משמעות, שם עצם, פועל או תואר, אין קללה שתצליח לתאר באופן מדויק את מה שהרגשתי בפעם הראשונה שראיתי את מאדי מקריי.

לרוע מזלי, אני עדיין אותו בן אדם. אתם מוזמנים לנחש מה קרה אחר כך. אזהרת ספוילר: אני דופק הכול.

2

מאדי

אף פעם לא הייתה לי חוויה חוץ־גופית, אבל היום זה יום של פעמים ראשונות.

הפעם הראשונה שאני פוגשת את מייסון ספארק הידוע לשמצה. הפעם הראשונה שאני רואה כפות רגליים במידה 52 במציאות. הפעם הראשונה שאני רוצה לרצוח מישהו.

הנה אני, מביטה בעצמי מלמעלה, מנקודת התצפית שאליה הנשמה שלי נמלטה באימה מהסצנה שמתרחשת מתחתיי, נוראה אבל בכל זאת מסקרנת, כמו תאונה שאתם חולפים על פניה בכביש הראשי ומאיטים כדי לחפש דם וגופות מרוסקות, גם אם אתם יודעים שאסור.

לפחות השיער שלי נראה טוב מפה.

שלא כמו הלקוח החדש שלי, שנראה כאילו קיפוד גותי עצבני מקנן לו על הראש. 'קמתי ככה', במובן הכי גרוע. הוא נראה כאילו שיטת עיצוב השיער המועדפת עליו היא לדחוף את הראש לתוך בלנדר על מהירות מקסימלית.

זאת כנראה גם הסיבה שבגללה הוא מתנהג כמו בהמה. המוח שלו התערבל, מן הסתם. כבר פגשתי דובים שהיו נחמדים יותר ממנו.

הכול התחיל להתפורר ברגע שמבטינו הצטלבו.

או, בעצם, ברגע שהמבט שלו נחת עליי. פתחתי את הדלת ברגע ששמעתי את דודה ואלדין צועקת, ומצאתי שני גברים בחדר ההמתנה, אחד מהם בגובה של גורד שחקים... וידידותי בערך באותה מידה.

הוא העיף בי מבט אחד, התאבן, ואז עיקל את השפה שלו בבוז חמוץ כל כך שהיה יכול לקלף את הצבע מהקירות.

בהתחלה חשבתי שזה בגלל דודה ואלדין והצעקה המבהילה שלה, אבל אפילו אחרי שהסברתי שהיא סובלת מנרקולפסיה — מחלת שינה שגורמת לחולים להירדם בפתאומיות ולפעמים גם להזות דברים מבהילים כשהם מתעוררים באותה פתאומיות — הוא המשיך להסתכל עליי בגועל כאילו הייתי מפלצת מסרט ישן.

ברצינות, בחיים שלי לא פגשתי גבר שהבעת הפנים שלו תקועה תמידית על מצב 'כלבה'.

"אמרתי לך שכל עניין השדכנית הזה הוא בולשיט," מתפרץ הנסיך על הסוס השחור על עוזרו הנאמן, גבר נמוך ומזיע עם עיניים בולטות, שחשב שזה יהיה רעיון טוב להשפריץ על עצמו בקבוק בושם שלם ולענוד את כל תכשיטי הזהב שיש לו, לפגישת בוקר עסקית.

ואני בכלל לא רוצה לדבר על חליפת המשבצות. או על נעלי העור הלבנות. או על הפאה, שנראית כמו ניסוי פחלוץ שהשתבש מאוד.

במקום כלשהו בעולם מסתובבת לה גירית בלי קרקפת.

העוזר הנאמן — שמעדיף שיקראו לו 'דיק', כי כנראה 'ריצ'רד' זה שם מכובד מדי — מנופף בידו. האור שמשתקף מהטבעות שלו כמעט מסנוור אותי.

"תקשיבי לי טוב, מיסי —"

"מאדי," אני מזכירה לו את שמי ונועצת מבט בקיפוד על ראשו של מייסון.

"הלקוח שלי חתם על חוזה עם החברה שלך, חוזה יקר מאוד, אם יורשה לי להוסיף, ואנחנו מצפים לתוצאות." דיק רוכן בכיסא ודוקר את השולחן שלי באצבעו השמנמנה שוב ושוב. "שידוכים שנבחרו בקפידה. מתאימים. באחריות. זה מה שהבטיחו לנו."

אני רוצה לשאול אותו אם הוא מככב מאוחר יותר במופע מחווה לרודני דיינג'רפילד בלאס וגאס, אבל זה לא תואם את החינוך שקיבלתי. "וזה בדיוק מה שקיבלתם."

דיק מניף את הידיים שלו באוויר בכעס. "אף אחת מהבנות שמצאת לא התאימה!"

הטעות שלי הייתה שהכרתי לו רווקות מקסימות, אינטליגנטיות וחינניות שרצו לפגוש רווקים מקסימים, אינטליגנטיים וחינניים כמוהן.

אבל מייסון ספארק צריך נקבת גורילה.

מהרגע שהוא התיישב, לפני רבע שעה, הוא היה לוחמני. אפילו עוין. והייתה לו החוצפה לגלגל לעברי עיניים כשהצעתי לו תה מתוק, כאילו זה היה עלבון לגבריות שלו.

אותה גבריות ש... הממ... מאיימת לסכן את שלמות רוכסן מכנסי הג'ינס שלו.

לא ששמתי לב. בכלל. לא.

קודם כול, אני לא בחורה כזאת. שנית, אני לא נמשכת לספורטאים. בייחוד לא לספורטאים שחצנים ומרגיזים עם אגו ענק. וסיבות שלוש עד עשר הן שאני לא יוצאת עם לקוחות.

בעיקר לא כשאני עומדת לפטר אותם.

המשך הפרק בספר המלא

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
224 דירוגים
23/1/2025

הספר כל מדהים!! באמת התאהבתי כלכך בספר הזה כתיבה מהממת ומושכת הדמויות כלכך מושכות אמאלהה!! הספר מצחיק מרגש סוחף באמת ממליצה ברמות.

3
17/1/2025

קומדיה מדהימה ומצחיקה.. לא יכולתי להפסיק לקרוא! שונה מהספרים האחרים של גיי טי גייסינגר אבל אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה והדרך שלה לספר את הסיפור!! (סידרת המאפייה שלה פשוט אומנות!!) ממליצה בחום!

3
21/1/2025

ג'יי טי גייסינגר היא מבין הסופרות הכי אהובות עליי, כל ספר שלה אני קונה בלי לקרוא תקציר ונותנת לה להפתיע אותי. אחרי שקראתי את הספר האחרון שלה Pen Pal נשאר לי חור בלב מגעגוע לכתיבה שלה. אז חיפשתי לי ספר נוסף שלה שעדיין לא קראתי והגעתי לספר הזה. מייסון ספארק בן ה-28, קוורטרבק ידוע לשמצה ב-NFL (פלייבוי לא קטן שצריך שינוי תדמית ASAP!) והסוכן שלו מגיע להחלטה שהדרך הטובה ביותר להעלים את הכותרות השערורתיות ולהציל את המוניטין שלו היא שידוך! בחורה מתוקה שתגרום לו להראות טוב ולהחזיר אותו לדרך המלך מה שנקרא. מאדי מק'ריי בת ה-30, היא מנכ"לית חברת שידוכים בשם "Perfect Pairing", שם היא משחקת בתפקיד הקוסמת ועוזרת לכל לקוחותיה למצוא אהבת אמת מדוייקת, והצלחתה בתחום מזכה אותה בכינוי: "הלוחשת לחתונות"! היא מאמינה באהבת אמת🥰 בעוד שהוא מאמין באל אחד (ספויילר זה הוא) כשהבחורה שלו ללילה צועקת את השם שלו במיטה 😂😂 היא גברת נימוסים והליכות, מאופקת עם שפה נקייה ומקצועית, אובססיבית של ממש לכל גווני הצבע הורוד, חולת שליטה שמוכנה לכל אתגר! בעוד שהוא גס רוח, כל מילה שנייה שלו כמעט היא קללה של תצורות שונות למילה "פאק", ואם תחפשו את המילה רגזן במילון תמצאו תמונה שלו עם הבעה עצבנית ממלמל לעצמו "פאקינג פאק..."😂 ועם כמה שהפגישה הראשונה בין השניים נגמרה בפיצוץ רציני, מאדי לא מוכנה לוותר ורוצה להוכיח למייסון שהיא אכן תמצא לו אהבת אמת גם אם הוא עצמו ציניקן שלא מאמין באהבה. בזמן שהיא עושה לו סדרת חינוך מחדש על מנת להפוך אותו לג'נטלמן המושלם ומלטשת את הצד הפראי והמחוספס שלו, הוא מראה לה איך מקלילים ושאפשר להוציא את המקל מהתחת מידי פעם 😂 מבין הספרים הטובים ביותר של הסופרת שקראתי! סלואו-ברן שגרם לי לתלוש חצי מהשיער, דיאלוגים ציניים ושנונים בטירוף שגרמו לי לצחוק המון, עפתי על הסוכן של מייסון (דיק) ודודה של מאדי (ואלדין) הם הוסיפו המון לעלילה, אהבתי את קצב העלילה, את השינוי שהדמויות עוברות נהניתי מהספר הזה בטירוף הוא הגיע אלי בול בזמן! אז תודה לג'יי טי ג'סינגר שקלעה בול לא יכולה לחכות ולקרוא עוד ממנה🥰

2
27/5/2025

איזה ספר מהמם! קראתי את הפרק הראשון והתגלגלתי מצחוק. 10 שעות אחר כך, אני כבר אחרי שקראתי את כולו, ונהניתי ממנו בצורה מדהימה. הדמויות נהדרות, מצחיקות ומפתיעות.

1
22/2/2025

לא כל כך יודעת מה לכתוב. הספר ממש חמוד. אהבה קצת מטורללת , רומנטית, הרבה ציניות, וניסיון לקעקע את כל ההנחות הקדושות והקדומות. כמובן שבסוף הכל נגמר בטוב למרות הטלטולים שבדרך. מייסון ׳משוגע׳ בדרך שלו, נוקשה ציני ולא מאמין, או מכבד אנשים // נשים. ופתאום מצליח להתאפס ולהשתנות לחלוטין ( או פשוט מחזיר את עצמו לדרך המלך) , מאדי משונה מהצד השני של המטבע, אצלה הכל ורוד, מנסה כמה שפחות להיראות מינית // אשה. שניהם חכמים ובעלי הומור עצמי. ודמויות המשנה- הדודה שלה והסוכן של מייסון - ואלדין ו דיק יש להם ׳עוקץ׳ מעניין משלהם. סה״כ כיף לקרוא, עושה טוב ללב ובכלל.... ממליצה בחום. ספר קליל כמו גלידה קלילה, מובחרת , טעימה ומרעננת. הרבה ציניות, הומור תחכום והכל עם אהבה. 🏆🥇🤾🏼‍♀️🤼‍♂️🏈🏉🌈💥☀️🌺🐈‍⬛🐈🐈‍⬛🐈💍🧚🏼‍♂️🫦❤️‍🩹💞❤️

1
9/1/2025

מעולה, לקרוא בבית כי הצחוק הוא בקול רם ויחשבו לאשפז אתכם. תענוג.

1
12/7/2025

מקסים אהבתי ממש

12/7/2025

כתוב מקסים שווה קריאה

9/7/2025

איזה ספר מקסים. שובה לב מהרגע הראשון. סופר כייפי

28/6/2025

כתוב היטב, קריא, אהבתי מאוד

18/6/2025

ספר מקסים, נהניתי מכל רגע. דיאלוגים שנונים, מצחיקים

17/6/2025

מעולה. מצחיק. מתוק.

14/6/2025

ספר מתוק ממש זורם ומצחיק. מאוד נהניתי

6/6/2025

חמוד ומקסים

25/5/2025

ממתק! נהניתי מאוד …

21/5/2025

ואווו מדהים❤️ אהבתי מאוד וממליצה לקרוא מצחיק קליל מעניין וסוחף מדהים!!💗

17/5/2025

חמוד וקליל

13/5/2025

קומדיה רומנטית, מצחיקה, קלילה, וכיפית... נהניתי מאוד, לגמרי מומלץ ⭐⭐⭐⭐⭐

5/5/2025

ממש ממתק אהבתי מאוד!!

3/5/2025

ספר שנון ומצחיק, קליל וכייפי העברתי איתו את השבת בהנאה גדולה

3/5/2025

ספר חמוד ממש, קליל לקריאה, רומן רומנטי קלאסי... ברור מראש לאן הכל מתפתח, אבל אי אפשר להפסיק :)

11/4/2025

ספר קסום ומתוק

5/4/2025

ספר מצחיק מאוד,מרגש ורומנטי♡♡♡♡♡.מומלץץץ

3/4/2025

וואוו, כמה נהנתי מהספר הזה!!! כמו תמיד ג׳יי. טי לא מאכזבת וקולעת בול, ספר קליל שלא בא להניח לרגע, שנון וממש מצחיק לגמרי שווה קריאה 🤍

31/3/2025

ממש ממש חמוד, אחרי שני עמודים כמעט הפסקתי לקרוא בגלל השפה ואיך שנראתה לי הדמות של מייסון, אני שמחה שהמשכתי כי הספר משעשע ממש, כולל כמה פעמים שצחקתי בקול רם. ממתק מושלם לברוח קצת מהמציאות

20/3/2025

ספר מצחיק שנון ויפיפה ממש אהבתי 💙💙💙💙💙💙💙♥️♥️♥️♥️♥️♥️

20/3/2025

כתוב היטב, מצחיק, נוגע ובעיקר מאפשר קצת בריחה מהמציאות שלנו. אהבתי

17/3/2025

ספר מומלץ ביותר. כתוב טוב, מצחיק, קליל, רומנטי. נהניתי מאוד

13/3/2025

מתוק

6/3/2025

ספר חמוד וכיפי ממש קראתי אותו ביומיים

2/3/2025

ממתק

26/2/2025

חמוד ומשעשע מאד

25/2/2025

ספר מצוין! הרבה הרבה זמן לא נהניתי וצחקתי❤️

23/2/2025

חמוד ממש. הפכים גמורים שנמשכים אחד לשני עד לכדי התנגשות.

22/2/2025

איזה ספר כייפי! נהדר! נהדר! גראמפי וסנשיין במיטבם. טוב שהתחלתי אותו בסופ"ש כי לא יכולתי להפסיק לקרוא כייף!

17/2/2025

אהבתי ממש

15/2/2025

מומלץ מאוד איזה כיף של ספר פשוט כיף💓

15/2/2025

ממש ממש חמוד וקליל, אהבתי!!

13/2/2025

כמה שאני אוהבת את הסופרת הזו!! היא מדהימה אותי כל פעם מחדש ביכולת המופלאה שלה להמציא את עצמה, היכולת לכתוב סגנונות כ"כ שונים על כך גווני הקשת ועדיין לסחוף, להצחיק, לרגש כל פעם מחדש 💙

11/2/2025

חמוד מאד, כייפי ומצחיק.

10/2/2025

הספר הזה בא לי בול!!! חיפשתי משהו קליל ומתוק וסקסי וזה בדיוק מה שקיבלתי 🥰 התוספת של דמויות המשנה גאונית בעיניי והקריצה להארי פוטר ולמכשפות גרמה לי להרגיש שהספר נכתב בשבילי... בקיצור נהניתי ממש ❤️

9/2/2025

אהבתי את הספר מתה על הספרים של הסופרת, היא בהחלט יודעת איך לכתוב... אין לי יותר מדי מה להוסיף חוץ מזה שאני אישית ממליצה :)

8/2/2025

יש לסופרת גם ספרים שאהבתי וגם כאלה שממש לא. זה מהטובים שלה. קליל, כתוב טוב ועם דיאלוגים שנונים ודמויות מעניינות. בקיצור, מומלץ.

6/2/2025

מושלם ❣️ פשוט מושלם משעשע , שנון ושובה 🫶🏼 סיימתי ביום . מתוק ממש וממליצה בחום

3/2/2025

אחד הספרים המצחיקים והמתוקים. לא הפסקתי לצחוק ולגחך כל הקריאה. יש בו את כל הטרופים האהוב עלי, היא מטר ושייבה הוא הענק הירוק, היא סאנשיין הוא גראמי. וגם דמויות המשנה מטורללות. פאן טהור.

1/2/2025

כמיטב המסורת, אבל עם דיאלוגים שנונים יותר מהממוצע. נהדר לסופשבוע גשום. אני נהניתי וממליצה

31/1/2025

מתוק כל כך. שונה מאוד מספרים אחרים שלה. פחות סמאט (הרבה פחות! למה את עושה לנו את זה ג'יי טי? למה?) אבל מערכת היחסים בספר עדיין לוהטת, ומקסימה כל כך.

28/1/2025

מתה על הסופרת הזאת,על ההומור שלה ,הכתיבה, על הכל!! איזה ספר מושלםם!! כמה צחקתי לא רציתי שיגמר, כתוב כל כך טוב . באמת אחד הטובים שקראתי ומחכה כבר לרי ריד מושלם!!

27/1/2025

סיפור אהבה מקסים אהבתי מאוד❤️ למי שמתאים להעביר 3-4 שעות עם חיוך 🙏 ממליצה

26/1/2025

מעולה!

26/1/2025

ספר חמוד ממש, צחקתי בקול מספר פעמים.

26/1/2025

קומדיה רומנטית קלאסית קלילה שנונה וכייפית

26/1/2025

ממש חמוד ומשעשע

24/1/2025

ממתק מתוק וכייפי. סיימתי ממש מהר ורק רציתי לחזור לקרוא אותו כל הזמן (עד שנגמר). סיפור מקסים, דמויות מעניינות, כתוב כייפי. ממש כיף. אחלה ספארקי ופינק

23/1/2025

טוב שהסופרת חזרה לכתוב קומדיות. הספר מצחיק, הדיאלוגים שנונים וכיף גדול לקרוא.

23/1/2025

מקסים! ספר מצחיק, מתןףוק, רומנטי ממש וכזה שעושה כיף על הלב. ממליצה

23/1/2025

מקסים, סלואו ברן מושלם. מחכה לקורא עוד ספרים שלה, היא נהדרת.

23/1/2025

ספר משעשע ושנון. באמת צחקתי בקול מדי פעם. מרענן לקרוא אחרי שורת אכזבות לעוסות.

21/1/2025

אויש אני מאוהבת במייסון ומאדי. ממתק כיפי. סלואו ברן אבל בקטע הכי טוב שיש. היא כותבת כל כך טוב באמת, תענוג.

21/1/2025

אוחחחח איזה ממתקקקק אושר צרוף! תענוג! תיקראו!!!

20/1/2025

מצחיק ומרגש, אין רגע דל.. הדיאלוגים מקסימים. ספר נהדר והסופרת מעולה.

19/1/2025

סוחף

19/1/2025

אני ממש אוהבת את הספרים של ג' טי גייסינגר. לזכות הסופרת הזו יאמר שבין אם היא כותבת על זמרים, מאפיונרים או רומנים דביקים, בכולם היא מצליחה לשלב הומור ועוקצנות שהופכים את הקריאה לתענוג. אין ספק שספר זה חורג מקווי העלילה הרגילים שלה ובכל זאת, היא מצליחה להתעלות על עצמה עם ספר רומנטי מתוק (וורוד) שמשאיר לפחות חיוך על השפתיים

19/1/2025

מתוק מתוק מתוק! מצחיק, שנון ומעלה חיוך. בדיוק מה שצריך בתקופה הזו

18/1/2025

לצחוק ולחייך זה רוב מה שעשיתי תוך כדי קריאה. איזה ממתק ורוד, תענוג!!!

18/1/2025

ספר חמוד, מצחיק, ממש נחמד להעביר את השבת עם חיוך.

18/1/2025

אוהבת שהזוגות שלה אף פעם לא קונבנציונאליים והאהבה בניהם כל כך כנה ואוהבת סופרת מעולה!!!

17/1/2025

טוב, אז ככה... מודה שהיה לי קצת קשה עם זה שהסיפור ממש מהיר והכל קורה תוך כמה ימים, אבל זה ביי פאר הספר הכי מצחיק שקראתי! נהנתי מכל רגע מלא שנינות ומסרים שהיו שווים צילום מסך. מיותר לציין שגם סיימתי אותו תוך כמה שעות.

17/1/2025

מקסים כייפי מצחיק ומרגש

17/1/2025

וואווו ספר ממש מרגש!!

16/1/2025

אוי איזה ספר מעולה!! הויכוחים בינהם היו פשוט משו! כתיבה בוגרת, מצחיקה, סופר מרענן!!!

16/1/2025

נהדר, ספר קליל וחמוד עם דמויות מקסימות, מומלץ

16/1/2025

מצחיק ושנון

16/1/2025

ספר קליל מצחיק ושנון

15/1/2025

הוא פשוט לא היה מספיק טוב, יותר מדי קיטשי והרבה דבקים לא קשורים, הכתיבה הייתה על הפנים מאכזב ברמות

14/1/2025

אחלה ספר .. קליל ומצחיק אהבתי

14/1/2025

מהמם

14/1/2025

ספר מצחיק, קליל כמו יום אביבי ממש מומלץ

13/1/2025

רוצו לקרוא, מצחיק, מרגש כתוב מושלם אמא מייסון מושלם

13/1/2025

הסופרת הזאת מדהימה אותי, אין רגע אחד משעמם הספר זורם ונקרא בנשימה אחת, מצחיק סקסי וכל כך מתוק🩷 לא ירד לי החיוך מהפנים, לפעמים צריך סיפור אהבה פשוט שסודק לך את הלב וזה פשוט זה. ממליצה מאוד!

13/1/2025

וואו אחד גדול נהניתי כל כך אכן ממתק שנון מצחיק עד דמעות מרגש וכייפי לקריאה הסופרת הזאת לא מאכזבת!!!

12/1/2025

אסקפיזם מושלם

12/1/2025

מעולה! מצחיק, שנון, כתוב היטב

11/1/2025

מושלם, שנון, קולח. מדהים כמו כל. ספריה.

11/1/2025

רומן רומנטי מקסים ומצחיק, עם גיבורה עצמאית שעומדת על דעתה. גיבור סוער ודמויות משנה משעשעות. 😘

11/1/2025

ספר מצחיק ברמות, קולח, מתוק

11/1/2025

מדהיםםםםם צחקתי מלאאא

11/1/2025

ספר מעולה מצחיק, שנון, נקרא בקלות רומנטיקה במיטבה.

11/1/2025

מתוק מתוק, מצחיק וסקסי

11/1/2025

מתוווווקקקקק הכי קליל וכייפי שאפשר לא ספר שיזכר לדורות... פשוט ממתק אסקיפיסטי מצויין

10/1/2025

משעשע ומחמם את הלב.

10/1/2025

מתוק ומצחיק! מומלץ

10/1/2025

אוהבת את הסופרת הזאת. אומנם לא מחדש יותר מידי בז׳אנר הזה אבל כתוב מצויין, מצחיק ומעניין כייף להעביר איתו כמה שעות מומלץ בחום

10/1/2025

מומלץ מאוד, זורם, קליל, דמויות שנונות

10/1/2025

רוצו לקרוא. עדיף לא במקום ציבורי או כשמרדימים ילדים. ספר כיפי, שנון וסוחף.

10/1/2025

מתוק מתוק מתוק. צחקתי וחייכתי לאורך כל הספר.

9/1/2025

מושלם אני מאוד אוהבת את הסופרת הזאת!!

9/1/2025

מקסים

13/7/2025

ספר חמוד ממש

6/7/2025

ספר רומנטי חמוד

14/5/2025

ספר רומנטי, מקסים וזורם. ממליצה

8/5/2025

חמוד התחיל מצוין.....אח"כ נחמד

3/5/2025

צחקתי מלא, התרגשתי. תוך כמה שעות סיימתי בשקיקה את הספר. איזה כייף שרואים אותך ולא מוותרים עלייך. מאדי הגיבורה שלי דמות חזקה, לא מפחדת להגיד את מה שחושבת ואוהבת מכל הלב. מייסון הגבר המיוחד כמה ענק ככה רגיש . לא מתקפל ולא מפחד . ספר מצויין המסר לא לשפוט אנשים בלי להכיר אותם.

21/4/2025

ספר מעולה , סוף טוב כמו שצריך , דיאלוגים שנונים ומצחיקים רק שלפעמים הרגשתי קצת מותשת, בגלל זה 4 כוכבים ולא 5. אבל בהחלט ממליצה.

19/4/2025

סיימתי ביום וממש נהנתי 🤩🤩 קומדיה רומנטית מתוקה (רמת מתיקות שערות סבתא עם נחשי גומי ולשתיה תותית) זה בול מה שהייתי צריכה עלילה קלילה ומצחיקה, עם דינמיקה נפלאה בין מאדי למייסון. הכתיבה זורמת, והדרך שבה הדמויות מתקרבות זו לזו מרגישה כל כך טבעית. מתאים למי שרוצה להתפנק עם סיפור אהבה שנון שמשאיר חיוך על הפנים!

12/4/2025

מצחיק, שנון,מרגש אהבתי!!

15/3/2025

חמוד מאוד שונה משאר הספרים של הסופרת. קצת קשקשני לפרקים…

15/3/2025

סיפור ממש חמוד, קליל וזורם במהירות. הכתיבה שנונה, והיה כאן חידוש: מעבר לנקודת המבט של הגיבור והגיבורה, היו גם פרקים מנקודת מבט של שתי דמויות משנה מעולות. אמנם לא בטוחה שהעלילה תיזכר, אבל פשוט היה לי כיף.

8/3/2025

חמוד ממש. הצחיק והכניס קלילות אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי לקרוא

19/2/2025

קצת נמרח בכל החלק הראשון ומשתפר בסוף. חמוד מאוד קליל אפשר גם לומר קליל מידיי

16/2/2025

ספר חמוד ,קליל ומשעשע

24/1/2025

פחות התחברתי להתחלה ולזה שיש נקודת מבט של הסוכן והדודה אבל שהמשכתי התאהבתי!! ממליצה ברמות

23/1/2025

הספר הפתיע אותי לטובה. כתיבה שנונה שגורמת לך לרצות להמשיך לקרוא. הדמות של ואלדין היסטרית! ואהבתי שיש מדי פעם קפיצה לנקודות מבט אחרות, ולא רק התמקדות במייסון ומאדי.

22/1/2025

חמוד ממש. דיאלוגים טובים. עוקצני, כמעט אמין לחלוטין. אולי זה בגלל שהספר הראשון שניסיתי לקרוא היה ככ לא טוב שלכן הציון הזה. אבל סקס חביב יש רק בסוף ורוב הספר זה טיסינג חביב.

18/1/2025

משעשע, חמוד, לא מתיימר ומעט תיאורים גופניים שזה יתרון בעיניי. דמויות חמודות וכיפיות. לא עמוק מדי ולא רדוד מדי יופי של ספר להעביר את הזמן

17/1/2025

ספר מקסים מצחיק ומרגש. הדפים נגמרו מהר מידי אך השאירו חיוך בסיום הקריאה.

17/1/2025

קליל מצחיק ונקרא בנשימה אחת.

16/1/2025

חמוד להעביר איתו את הזמן. לא העיף לי את הפוני. העלילה חמודה אבל קלילה מאוד והדברים נפתרים מהר. מרגיש כי סוף הספר טס

16/1/2025

מתוק וכיפי

14/1/2025

ספר חמוד להעביר בו את הזמן

12/1/2025

ספר מצחיק וקליל, שונה מרומן ספורט רגיל. ממש אהבתי

12/1/2025

חמוד חמוד! ספר feel good ממש כייפי להעביר איתו יום או יומיים:) קליל במידה, אבל לא רשלני, צפוי אבל כתוב היטב ומשעשע. מומלץ!

11/1/2025

נהנתי מכל רגע צחקתי מהשנינות והעקיצות.

13/1/2025

לקח לי 3 ימים לסיים אותו וזה אומר- שהוא לא היה משהו בכלל. בכלל. עוד ספר ברמה של בסדר. אם ממש ממש משעמם אפשר לקרוא אם לא- לוותר.

3
18/1/2025

הספר מאכזב, הדמות הנשית היא כביכול אשה חזקה שבנתה את עצמה אבל היא לא אמינה, מעצבנת בואכה טורדנות כפייתית. אם כי הצליחה לראות מעבר לדמות הקשוחה של הגיבור שהוא חתיכת מניאק סוליסט שעובר תהליך אחרי שהוא מכיר אותה ולב הזהב שלו נחשף. הרגיש לי שהכל שם מוגזם מידי וכולם על הקצה. והדמויות מאבדות אמינות כי הן קיצוניות מדי בדגש על הדודה המטורללת שמאמינה במזלות, סיאנסים והילות ברמה פסיכית. זה כאילו אמור לשעשע ולהקליל את הסיפור אבל אותי בשלב מסוים זה עצבן. קיצר לא יודעת, לא נפלתי

2
5/7/2025

נחמד, קליל, לוקח הרבה זמן להבין מה הבנה את הדמויות הראשיות. זה מגיע בשלב מאוחר מידי בספר. ההתקוטטויות ביניהם שהן יותר ממחצית הספר, ארוכות מידי. חסר עומק לדמויות,בעיני. יש לה ספרים טובים יותר.

30/5/2025

ספר נחמד ,מתאים לז’אנר

3/5/2025

ספר נחמד וקצת שטחי, לא מחדש שום דבר אבל מעביר את הזמן. המון שגיאות כתיב בתרגום

18/3/2025

חביב, לא יותר.

27/2/2025

חביב וקליל, הסיפור מאוד צפוי בלי הרבה עלילת רקע וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא כרגע. דמויות המשנה חמודות ומוסיפות מימד נוסף. יש פה שפה קלילה ושנונה, היו כמה הערות הומוריסטיות שגרמו לי לצחוק :)

16/2/2025

הספר התחיל מעולה, מצחיק ושנון, אבל לצערי לקראת מחצית הספר התחלתי לאבד עניין, הרגיש לי שהספר מתחיל לחזור על עצמו ונמרח. לקח לי ארבעה ימים שלמים כדי לסיים את 100 העמודים האחרונים שלו.

2/2/2025

ספר נחמד משעשע דמויות צבעוניות ספר קל לקריאה וזורם.

30/1/2025

חמוד

26/1/2025

חמוד מהאמצע התחיל קצת לשעמם

24/1/2025

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/חוקי-אירוסים-גיי-טי-גייסינגר/

21/1/2025

ספר חמוד, לשבור מחסומי קריאה. בביקורת כתוב שהוא שנון ויש בו הומור, קראתי טובים ממנו.

19/1/2025

חביב, קליל, אין יותר מדי סמאט, העקיצות ההדדיות שנונות, בסך הכל נחמד. לא יצירת מופת שתיזכר.

18/1/2025

סופרת טובה אבל הספר הזה היה מאכזב

15/1/2025

נחמד. זוג חמוד, קצר ונחמד להעביר את הזמן

12/1/2025

כתוב מאד ציני ומלא הומור. פחות הקטע שלי

10/1/2025

לא אהבתי, המעברים בין כמה דמויות לא עובדים, הדיאלוגים לא אמינים. לא מהספרים הטובים שלה בעיני 2 כוכבים כי הסיפור חמוד והיו בו כמה חלקים טובים

1
9/7/2025

משהו לא זרם לי ואני אוהבת את הסופרת הזו , דילגתי מלא

23/5/2025

כתוב טוב, על פי תבנית ידועה. היה ניתן ליצור עלילה פחות צפויה ולפתח יותר את הדמות הנשית.

11/5/2025

הבעיה העיקרית שלי איתו זה שציפיתי ממנו להיות ברמה של רוגבי ואומנות הפיתוי והוא לא. הוא כתוב סביר והקריאה דיי זרמה. יש כמה סצנות מצחיקות ואת הדודה אהבתי יותר מהדמויות הראשיות והיא לחלוטין הכוכבת הראשית של הספר הזה כי כול השאר פשוט אנמי. כמו כן יש חורים בעלילה ומידע על הדמות הראשית שנאמר ואז אין יותר התייחסות לנושא לאורך כול הספר דיי עיצבן אותי.

3/2/2025

מאכזב ביותר סדרת המאפיה שלה היא יצירת אומנות ובגלל כל כך הערכתי אותה כסופרת. משהו בספר הזה לא עובד לי - כן יש כימיה מטורפת והזוג מדהים על הנייר אבל הרגיש שהסיפור עצמו הוא אסופה של קטעים שהסופרת כתבה וחיברה אותם לכדי ספר בלי להבין האם יש קשר בניהם בכלל מביא 2 כוכבים כי בסוף היא באמת מוכשרת

21/1/2025

לא משהו בכלל. הספר ארוך מידי והכימיה בין הדמויות פשוט לא עובדת. והכי גרוע, יש יותר מידי שיחות של "אתה מוציא אותי מדעתי!" בין הדמויות הראשיות וזה פשוט מעייף. בקיצור לא מומלץ

26/1/2025

פשוט לא. טיפשי, צפוי, מייגע. הכרחתי את עצמי לסיים. לא ברור מה הדמויות מוצאות האחד בשניה. חבל על הזמו ועל הכסף

חוקי אירוסים ג'יי. טי. גייסינגר

1

מייסון

שמתם לב פעם כמה קללות שימושיות?

אני יודע, זאת שאלה לא קשורה, אבל תישארו איתי רגע. יש לי משהו חשוב להגיד.

לא משנה אם רוצים להשתמש בשם עצם, פועל או תואר, לא תמצאו אפשרות טובה יותר מקללה. אני משתמש בהן בלי הפסקה על כל צורותיהן.

לדוגמה כרגע אני מסתכל על הבלונדינית העירומה שנוחרת לה בשקט במיטה שלי וחושב לעצמי, זה דפוק. למה פאקינג הבאתי אותה הביתה מהבר אתמול בלילה? אני אידיוט מטומטם. פאק!

האחרונה היא כנראה הקללה האהובה עליי. מילה קטנה אחת שאומרת כל כך הרבה.

באותיות בולטות, עם סימן קריאה.

כשהיא ככה, המשמעות שלה יכולה להיות 'וואו'. או 'החיים בזבל'. או 'איך כתם החרדל הזה הגיע לחולצה שלי?' או אפילו 'כולנו עומדים למות!'

או במקרה הספציפי הזה, 'למה אני כל הזמן חוזר על אותה הטעות שוב ושוב?'

לפסיכולוגית שלי יש תאוריה, אבל אני לא רוצה לדבר על זה.

"מייסון! מייייסווווון! איפה אתה? אנחנו פאקינג מאחרים!" הקול שצועק אליי מהקומה התחתונה במבטא ברוקליני מזכיר לי עוד שימוש מצוין בקללות — הדגשה.

'אנחנו פאקינג מאחרים'. 'הוא פאקינג מזדיין'. כש'מזדיין' יכולה להיות מילה חיובית לגמרי כשמשתמשים בה בתור פועל, אבל כשהיא בשימוש כשם תואר, היא מתייחסת למישהו בלתי נסבל.

כמו טום בריידי, למשל. כן, הקוורטרבק המפורסם של קבוצת ניו־אינגלנד פטריוטס.

אני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על 'מר מושלם'. איכס.

לפעמים המוח שלי מכשיל אותי ולא מוכן להפסיק לתהות איך אפשר להדגיש 'מזדיין' ב'פאקינג' כשבעיקרון מדובר באותה מילה, אבל אלה הדברים שגורמים לפסיכולוגית שלי להיאנח בשקט כשאני מעלה אותם, ולהסתכל על הידיים שלה כאילו היא איבדה תקווה שהיא אי פעם תצליח להועיל לחברה האנושית, לכן אף פעם לא קיבלתי תשובה ממשית לשאלה הזאת.

איפה הייתי?

אה, כן. הבלונדינית

"מייסון! מייסון! לכלהפאקינגרוחות, בוא נזוז!"

הבחור שעומד לחטוף שבץ בקומה התחתונה הוא דיק, הסוכן שלי. הייתם חושבים שהוא יפגין קצת כבוד, בהתחשב בכמות הכסף שאני מכניס לו, אבל לא. הוא מתייחס אליי כמו למשפחה.

זאת אומרת, לא משפחה קרובה. לא כאילו אני הבן שלו או משהו, אבל אולי כמו ל... בן חורג?

כן, כמו לבן חורג.

כאילו הוא די מחבב אותי? כי הוא חייב? כשאני מתנהג יפה? כשהאימא בחדר והוא מעמיד פנים שאנחנו משפחה גדולה, מעורבת ומאושרת שכולם בה ממש אוהבים זה את זה, עד שהיא עוזבת, והוא יכול להוריד טורים ולצנוח על הספה ולצעוק עליי שאני אלך להביא לו בירה?

אז ככה.

כמו... טוב, כמו שכל שאר האנשים מתייחסים אליי, אני מניח. בכפפות של משי.

כמו, 'לכל הרוחות, מי הביא את הענק למסיבה? חחחח, לפחות לימדתם את ביגפוט איך משתמשים בשירותים? זאת סתם בדיחה! בטח שאנחנו צוחקים, חה חה חה!' ואז בלחישה רמה: 'לא ברצינות — הוא יודע להשתמש בשירותים? כי לא מזמן ניקינו את השטיחים והוא באמת נראה כאילו צריך להביא לו שטיח אימונים לפיפי.'

אזהרת ספוילר: אני לא ידוע בגינונים החברתיים שלי.

"אני בא!" אני צועק, והבלונדינית העירומה במיטה שלי נרתעת ופולטת נחרה.

אבל לא מתעוררת. היא רק מתחפרת עמוק יותר לתוך המצעים המזוינים (שם תואר) שלי, ולא שמה זין (שם עצם), אז אני נותן לה לישון כדי להעביר את הפאקינג כמויות (הדגשה) אלכוהול ששתינו אתמול בלילה לפני שבאנו לפה והזדיינו (פועל, עבר) כמו שפנים.

עכשיו אתם מבינים למה אני תמיד רגזן כזה?

זה מתיש, להיות אני.

"זה רעיון מטומטם."

"יש לך רעיון טוב יותר?"

"כן. בוא נעצור בבר בפינה. נשתה משהו."

אנחה עצבנית. "מייס, השעה עשר בבוקר."

"בדיוק. אני צריך בלאדי מרי." דרך חלון הנוסע אני שולח מבט עגמומי לעבר הפאב האירי שעל פניו אנחנו חולפים, בדרך לפגישה עם השדכנית.

פגישה עם פאקינג שדכנית. בשם כל מה שקדוש.

דיק נוהג במכונית שלי. זאת מרצדס־בנץ מייבאך חדשה. אני שונא אותה שנאת מוות. היא מרופדת מדי. בטוחה.

היא גורמת לי להרגיש זקן.

הייתי צריך לקנות את השלבי קוברה הווינטג' שרציתי, עם מנוע של 800 כוח סוס, אבל דיק צעק עליי שאני אהרוג את עצמי אם אני אנהג בה, בלה, בלה. אז הנה אנחנו.

דיק לא מסיע אותי כי אני שונא את הרכב. הוא מסיע אותי הרבה, כי שללו לי את רישיון הנהיגה. יותר מעשרה דו"חות בעשרה חודשים, ומשרד הרישוי חוטף עצבים.

וחוץ מזה, זאת הדרך שלו לשים עליי עין. אם אני אסתבך שוב, הלך על התחת שלי, ואני אצטרך להגיד שלום לכל עסקאות החסויות השוות שלי.

ואני לא רוצה להגיד להן שלום. אנשים אחרים עשויים להגדיר אושר על פי כמות החברים שיש להם (אזהרת ספוילר: לי אין חברים) או כמה הם קרובים למשפחה שלהם (אזהרת ספוילר: אין לי גם קרובי משפחה) או כל שיט רגשני אחר שגורם להם להרגיש טוב, אבל בעיניי יש רק אומדן אחד להצלחה, וזה כסף.

וכסף (כמה ספוילרים כבר עשיתי?) יש לי בשפע. פאקינג ערמות של כסף, אם תרצו.

או פאקינג כמויות כסף.

שתי האפשרויות נכונות.

כן, אני יודע מה אתם חושבים. אני מניאק רדוד.

עדיף להיות רדוד מאשר עני.

כבר הייתי עני — הכי עני שאפשר, מהסוג שצריך ללכת לתחנת הדלק בסוף הרחוב ולדחוף נייר טואלט לכיסים כמה שאפשר כדי להביא אותו הביתה, כי אין בבית נייר טואלט, והגבינה היחידה שאי פעם אכלת היא מהסוג שהממשלה מייצרת, זה שמגיע בקופסה, וכשמנתקים את החשמל אתה פשוט מסתדר בלי אורות ובלי חימום ובלי כיריים פועלות שאפשר לבשל עליהן, כי אין מספיק כסף לשלם את החשבון.

כשאתה עני, יש דברים שאתה חייב לעשות כדי לשרוד. דברים משפילים.

ולפעמים גם דברים לא חוקיים.

דברים שלא עולים בקנה מידה אחד עם האופי או עם המוסר שלך, אבל זה לא כאילו יש לך ברירה. אתה חסר אונים. במיוחד כשאתה ילד עני, כי אז אתה גם בלתי נראה.

וזה עוד יותר גרוע מלהיות עני. כשאתה בלתי נראה, זה כאילו אתה מת.

"אתה לא צריך בלאדי מרי," דיק אומר ברוגז. "אתה צריך אישה שתטפל בך."

אני מגחך כשאני חושב על הבלונדינית השופעת שהזמנתי לה מונית לפני שיצאנו. "יש לי כבר הרבה."

"אל תהיה כזה חרא קטן. אתה יודע למה אני מתכוון. וכשנגיע לשם, תן לי לדבר!"

"תפסיק לצעוק. אתה רק מחמיר את כאב הראש שלי."

הוא מתעלם ממני וממשיך לצעוק. "והיה הורג אותך להעביר מסרק בשיער? אתה נראה כאילו ישנת ביער!"

"נקודה טובה. בוא נעצור במספרה."

דיק פולט אנחה כבדה ודרמטית. "אתה חייב להתחיל להתייחס לזה ברצינות, מייס. כל העתיד שלך תלוי ביכולת שלך לקחת את עצמך בידיים."

הוא צודק. אני יודע שהוא צודק, אבל ההרצאה שלו בכל זאת עולה לי על העצבים.

וחוץ מזה, זה לא כאילו יש לי עתיד, בכל מקרה. כל עניין הפוטבול הזה הוא בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים שלי: זמני.

שום דבר טוב שקורה לי לא מחזיק מעמד.

אני משקיף בכעס מהחלונות על הבוקר האביבי שטוף השמש. "ספר לי שוב למה אני חייב ללכת לפגישה הזאת?"

"כי כבר נזרקנו משתי חברות שמתעסקות בשיט הזה של השידוכים, ואנחנו חייבים לסדר אותך לפני תחילת העונה."

ב'לסדר' הוא מתכוון ל'לחתן'. שמישהו יירה בי.

"אני לא רוצה להתחתן."

"לא מזיז לי."

"זה ממש לא אנושי מצידך, אתה יודע," אני מקטר. "אני לא סתם חתיכת בשר בלי רגשות."

דיק פורץ בצחוק. המניאק.

"אני רציני!"

"סתום את הפה, מייסון. אם היה אפשר לסמוך עליך שתבחר מישהי מוצלחת בעצמך, לא היינו במצב הזה. אבל הטעם שלך בנשים נע בין גרוע לזוועתי, ואני אמות לפני שאני אתן לאיזו בחורה רודפת בצע עם קעקוע על הפנים שלא יודעת קרוא וכתוב ושבינה ובין בעלה לשעבר יש קרבת דם, לנעוץ בך את הציפורניים שלה. אנחנו נמצא לך מישהי נחמדה, ממשפחה נחמדה, שתוכל להשתקע איתה ולחיות חיים נחמדים."

'נחמד' זאת המילה הכי מכוערת בשפה האנגלית. היא מכניסה כל קללה לכיס הקטן.

"אני לא רוצה מישהי נחמדה," אני רוטן. ואני לא ראוי למישהי כזאת.

"מה אתה אומר?! בדיוק בגלל זה אנחנו נפגשים עם שדכנית! תראה, אנחנו פה. רק תהיה בשקט ותן לי לטפל בכול. ותנסה להיראות רציני."

"רציני?"

"אמיתי. כאילו אתה רוצה לעשות את זה."

"כן, אני מבין את משמעות המילה. אבל ראית את הפנים שלי?" אני מצביע עליהן. "המצב הטבעי שלהן הוא 'לך תזדיין' בפול ווליום!"

דיק נכנס לחניה מול בניין משרדים שפעם היה בית ויקטוריאני. הוא ממש חמדמד, צבוע בגוון ורדרד עם עיטורים צהובים. שיחי ורדים ורודים עומדים לאורך כל גדר העץ הלבנה שמקיפה אותו.

לא אופתע אם במבי וסינדרלה יצאו בדילוגים מדלת הכניסה. המקום נראה כאילו וולט דיסני הקיא עליו.

בקדמת הבית יש שלט בצורת לב שכתוב עליו, 'זוגות משמיים. כי מגיע לכם סוף טוב!' אלוהים אדירים. אני בגיהינום.

דיק מכבה את המנוע ומסתובב אליי בפנים רציניות. "מייסון, אני לא אתן לך להיכנע להרס עצמי. כל עוד אני הסוכן שלך, אני לא ארשה לזה לקרות. שמעת אותי?"

"בוא נחשוב על זה בהיגיון. אחת: האוזניים שלי לא מקולקלות. ועוד שתיים: אתה צועק לי בפרצוף. שווה שלוש: שמעתי אותך."

"יופי. ועכשיו, אם תיתן רק לי לדבר כשניכנס, הכול יהיה בסדר."

אני בוחן את פניו המקומטות. הוא נראה לחוץ, וזה מוזר. דיק בדרך כלל לחוץ בערך כמו קרש.

"למה אתה כל כך בלחץ מהפגישה הזאת? הבעלים היא סיוט או משהו?"

"היא ההפך מסיוט. היא מתוקה, אוקיי? נערת חברה דרומית כזאת. היא ליידי."

אני מדמיין זקנה עם שרשרת פנינים ושיניים תותבות לבנות מסנוורות שחובשת כובע קש מעוטר פרחי פלסטיק, ומרגיש דקירה של כמיהה אל הפאב האירי שחלפנו על פניו בדרך לפה.

"זה לא ימצא חן בעיניה אם תקלל," הוא אומר ומנופף לעברי בעצבנות, "או אם תתנהג כאילו תקוע לך משהו בתחת."

"תסלח לי, אבל תנועות המעי שלי סדירות לגמרי."

"אתה יודע למה אני מתכוון! תתנהג יפה!"

כשדיק בלחץ, גם אני נוטה להילחץ. האמפתיה שלי היא אחת התכונות שאני הכי מתעב בעצמי. אילו רק יכולתי להתעלם מהרגשות של כולם, החיים היו הרבה יותר קלים. אבל אני כמו ספוג של רגשות. כל השיט הזה מחלחל לתוכי.

וזאת אחת הסיבות שאני שותה כל כך הרבה. אלכוהול עוזר להקהות את ההרגשה הזאת.

וכשאני מחזיק בידיים ציצים גדולים, זה גם עוזר.

דיק פותח את דלת הנהג ונועץ בי מבט אזהרה אחרון לפני שהוא יוצא מהרכב. אני מסתכל עליו עולה באיטיות במדרגות שמובילות אל שערי הגיהינום — שהוסוו בתחכום כמשרד שידוכים — עד שהוא מסתובב ומסמן לי בקוצר רוח להצטרף אליו.

אני נאנח בכבדות ויוצא מהמרצדס אל הבוקר היפהפה.

אטלנטה במאי היא אחד המקומות היפים ביותר שאני מכיר. ציפורים מצייצות. פרחים מלבלבים. שמיים בגוון מרהיב של כחול עז.

ואני, גבר בן עשרים ושמונה, דפוק כל כך עד שהסוכן שלו חושב שאם הוא רק ימצא לו את האישה המושלמת, הוא יצליח להציל אותו מעצמו.

והסיבה היחידה שאני משתף איתו פעולה היא שאין לי לב לספר לו שהוא איחר את הרכבת.

בעצם, הרכבת ירדה לגמרי מהפסים.

אנחנו נכנסים דרך הכניסה הראשית אל חדר המתנה, ואני צריך לעצור את עצמי מלברוח החוצה.

הכול ורוד. הכול. הקירות, השטיח, הספה והכיסאות. זה כמו להיות בתוך כדור צמר גפן מתוק.

אני מביט סביבי באימה ואומר, "מה. לכל הפאקינג. רוחות."

"זה רומנטי!" דיק מסנן. "ועכשיו תסתום את הפה!" הוא מורח על הפנים חיוך מזויף וניגש אל הדלפק שמאחוריו יושבת אישה עם שיער מתולתל אדום ויבש, ומנמנמת. העיניים שלה עצומות. היא נוחרת בשקט.

וכשאני אומר 'בשקט' אני מתכוון 'כמו מסור חשמלי'. שמעתי מהומות שקטות יותר.

דיק נאלץ לכחכח בגרונו כמה פעמים כדי שהיא תשמע אותו בכל הרעש, והיפהפייה הנרדמת מתעוררת בבהלה.

ואז היא צורחת.

"אני יודע בדיוק איך את מרגישה, גברת," אני אומר.

ואז הכול פתאום מתנהל כמו בהילוך איטי.

הדלת בצד השני של החדר נפתחת. אישה צעירה יוצאת אל הלובי. היא רזה וקטנה, קצת מעל מטר וחמישים, לבושה בצניעות, כמו ספרנית.

חצאית בצבע בז' שמגיעה עד אחרי הברכיים שלה. חולצה לבנה פשוטה שמכופתרת עד לצוואר. זוג משקפיים במסגרת זהב עדינה נחים על אפה. שערה הכהה אסוף בפקעת מוקפדת.

היא לא עונדת תכשיטים. האיפור היחיד שעליה הוא שפתון.

הוא באותו גוון מזעזע של ורוד שהקירות צבועים בו.

היא מסתכלת על האישה שצרחה. היא מסתכלת על דיק.

ואז היא מסובבת את הראש שלה אליי.

ומחייכת.

אני מרגיש את החיוך שלה עמוק בפנים, בפינה האפלה ביותר בנשמתי, מקום שאליו האור אף פעם לא מגיע, שם אני כולא את כל המפלצות שבי מאחורי סורג ובריח.

היא מחייכת עם כל הגוף שלה. עם כל המהות שלה, כאילו היא מוליכה את האור, וכל מה שטוב וטהור ביקום עובר דרכה וחודר אליי, עוטף אותי ורוחץ אותי בקרני שמש זהובות, כה חמימות ומתוקות עד שאני כמעט יכול לבכות.

אני עומד שם, המום, בוהה בה כמו טיפש, עד שהיא מדברת. בקול מוזיקלי להפליא הספרנית אומרת, "שלום."

וזה הכול. מילה אחת. מילה פשוטה, נפוצה ויום־יומית ששמעתי כבר מיליון פעמים בעבר, אבל אף פעם לא בקול הזה, לא מהפה הזה, לא מהשפתיים האלה עם השפתון הוורוד המחריד.

בתגובה אני חושב על מילה אחת פשוטה ונפוצה.

פאק.

אתם זוכרים שאמרתי קודם שיש לי משהו חשוב להגיד? אז זה מה שאני רוצה להגיד:

בפעם הראשונה בחיים שלי, לא משנה באיזו קללה הייתי משתמש או באיזו משמעות, שם עצם, פועל או תואר, אין קללה שתצליח לתאר באופן מדויק את מה שהרגשתי בפעם הראשונה שראיתי את מאדי מקריי.

לרוע מזלי, אני עדיין אותו בן אדם. אתם מוזמנים לנחש מה קרה אחר כך. אזהרת ספוילר: אני דופק הכול.

2

מאדי

אף פעם לא הייתה לי חוויה חוץ־גופית, אבל היום זה יום של פעמים ראשונות.

הפעם הראשונה שאני פוגשת את מייסון ספארק הידוע לשמצה. הפעם הראשונה שאני רואה כפות רגליים במידה 52 במציאות. הפעם הראשונה שאני רוצה לרצוח מישהו.

הנה אני, מביטה בעצמי מלמעלה, מנקודת התצפית שאליה הנשמה שלי נמלטה באימה מהסצנה שמתרחשת מתחתיי, נוראה אבל בכל זאת מסקרנת, כמו תאונה שאתם חולפים על פניה בכביש הראשי ומאיטים כדי לחפש דם וגופות מרוסקות, גם אם אתם יודעים שאסור.

לפחות השיער שלי נראה טוב מפה.

שלא כמו הלקוח החדש שלי, שנראה כאילו קיפוד גותי עצבני מקנן לו על הראש. 'קמתי ככה', במובן הכי גרוע. הוא נראה כאילו שיטת עיצוב השיער המועדפת עליו היא לדחוף את הראש לתוך בלנדר על מהירות מקסימלית.

זאת כנראה גם הסיבה שבגללה הוא מתנהג כמו בהמה. המוח שלו התערבל, מן הסתם. כבר פגשתי דובים שהיו נחמדים יותר ממנו.

הכול התחיל להתפורר ברגע שמבטינו הצטלבו.

או, בעצם, ברגע שהמבט שלו נחת עליי. פתחתי את הדלת ברגע ששמעתי את דודה ואלדין צועקת, ומצאתי שני גברים בחדר ההמתנה, אחד מהם בגובה של גורד שחקים... וידידותי בערך באותה מידה.

הוא העיף בי מבט אחד, התאבן, ואז עיקל את השפה שלו בבוז חמוץ כל כך שהיה יכול לקלף את הצבע מהקירות.

בהתחלה חשבתי שזה בגלל דודה ואלדין והצעקה המבהילה שלה, אבל אפילו אחרי שהסברתי שהיא סובלת מנרקולפסיה — מחלת שינה שגורמת לחולים להירדם בפתאומיות ולפעמים גם להזות דברים מבהילים כשהם מתעוררים באותה פתאומיות — הוא המשיך להסתכל עליי בגועל כאילו הייתי מפלצת מסרט ישן.

ברצינות, בחיים שלי לא פגשתי גבר שהבעת הפנים שלו תקועה תמידית על מצב 'כלבה'.

"אמרתי לך שכל עניין השדכנית הזה הוא בולשיט," מתפרץ הנסיך על הסוס השחור על עוזרו הנאמן, גבר נמוך ומזיע עם עיניים בולטות, שחשב שזה יהיה רעיון טוב להשפריץ על עצמו בקבוק בושם שלם ולענוד את כל תכשיטי הזהב שיש לו, לפגישת בוקר עסקית.

ואני בכלל לא רוצה לדבר על חליפת המשבצות. או על נעלי העור הלבנות. או על הפאה, שנראית כמו ניסוי פחלוץ שהשתבש מאוד.

במקום כלשהו בעולם מסתובבת לה גירית בלי קרקפת.

העוזר הנאמן — שמעדיף שיקראו לו 'דיק', כי כנראה 'ריצ'רד' זה שם מכובד מדי — מנופף בידו. האור שמשתקף מהטבעות שלו כמעט מסנוור אותי.

"תקשיבי לי טוב, מיסי —"

"מאדי," אני מזכירה לו את שמי ונועצת מבט בקיפוד על ראשו של מייסון.

"הלקוח שלי חתם על חוזה עם החברה שלך, חוזה יקר מאוד, אם יורשה לי להוסיף, ואנחנו מצפים לתוצאות." דיק רוכן בכיסא ודוקר את השולחן שלי באצבעו השמנמנה שוב ושוב. "שידוכים שנבחרו בקפידה. מתאימים. באחריות. זה מה שהבטיחו לנו."

אני רוצה לשאול אותו אם הוא מככב מאוחר יותר במופע מחווה לרודני דיינג'רפילד בלאס וגאס, אבל זה לא תואם את החינוך שקיבלתי. "וזה בדיוק מה שקיבלתם."

דיק מניף את הידיים שלו באוויר בכעס. "אף אחת מהבנות שמצאת לא התאימה!"

הטעות שלי הייתה שהכרתי לו רווקות מקסימות, אינטליגנטיות וחינניות שרצו לפגוש רווקים מקסימים, אינטליגנטיים וחינניים כמוהן.

אבל מייסון ספארק צריך נקבת גורילה.

מהרגע שהוא התיישב, לפני רבע שעה, הוא היה לוחמני. אפילו עוין. והייתה לו החוצפה לגלגל לעברי עיניים כשהצעתי לו תה מתוק, כאילו זה היה עלבון לגבריות שלו.

אותה גבריות ש... הממ... מאיימת לסכן את שלמות רוכסן מכנסי הג'ינס שלו.

לא ששמתי לב. בכלל. לא.

קודם כול, אני לא בחורה כזאת. שנית, אני לא נמשכת לספורטאים. בייחוד לא לספורטאים שחצנים ומרגיזים עם אגו ענק. וסיבות שלוש עד עשר הן שאני לא יוצאת עם לקוחות.

בעיקר לא כשאני עומדת לפטר אותם.

המשך הפרק בספר המלא

עוד ספרים של ג'יי. טי. גייסינגר