התוצר
פְּנִינָה הִיא כְּאֵב עֲטוּף דֶּמַע
שֶׁמַּפְרִישָׁה רִקְמָה דַּקָּה
רַכָּה וַעֲדִינָה, בְּתוֹעָפוֹת,
לְהָגֵן עַל עַצְמָהּ מִשְּׂרִיטוֹת נוֹסָפוֹת
שֶׁל גּוּף זָר.
לֹא כָּל דָּבָר שֶׁפּוֹלֵשׁ אֶפְשָׁר לְסַלֵּק.
אָז לְפָחוֹת, לִלְמֹד לִחְיוֹת
אִתּוֹ לָכוּד וּמְכֻדְרָר בִּבְכִי מְאֻבָּן. מְשֻׁמָּר.
כַּמָּה יָפֶה הוּא לִפְעָמִים — הַתּוֹצָר
שֶׁל כְּאֵב עֲטוּף דֶּמַע.
XY4002
עכשיו אני כבר
אֱלֹהַּ יָקָר
רַק רָצִיתִי לוֹמַר,
כְּלוֹמַר, הָיָה לִי חָשׁוּב לְהַבְהִיר —
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה כְּבָר. אֲנִי יְכוֹלָה.
עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר יְכוֹלָה, אֱלֹהַּ.
הַכֹּל תַּקִּין,
בָּדַקְתִּי עֶשֶׂר פְּעָמִים,
סָפַרְתִּי שָׁלוֹשׁ נְקִיּוֹת
מִדִּכָּאוֹן
וַאֲנִי מוּכָנָה.
לְכָל מָה שֶׁצָּרִיךְ.
הִנֵּה, אֲנִי כִּמְעַט וְלֹא בּוֹלַעַת רֹק,
כִּמְעַט וְלֹא נִרְעֶדֶת בְּכָתְבִי
אֶת הַמִּלִּים:
לְכָל מָה שֶׁצָּרִיךְ.
אֱלֹהַּ יָקָר, הִנְנִי מוֹשֶׁכֶת לְךָ בַּשַּׁרְווּל
הַמּוּאָר, וּמְבִיאָה לִתְשׂוּמַת לִבְּךָ הַקְּדוֹשָׁה
אֶת הַדָּבָר.
אֲנִי יְכוֹלָה כְּבָר. אֲנִי יְכוֹלָה.
עוד מעט
בְּחֻלְצַת הֵרָיוֹן וְתַחְתֶּיהָ
צָעִיף צִבְעוֹנִי מְגֻלְגָּל
אֲנִי מְלַטֶּפֶת
בֶּטֶן־בַּד
עֲגֻלָּה גַּבְשׁוּשִׁית
מַבִּיטָה
מַעְלָה מַטָּה אֵלֶיהָ
מְדַמְיֶנֶת
(כַּמָּה מוּחָשִׁי כָּךְ)
יֶלֶד־בַּד צוֹמֵחַ
חַם מְגֻלְגָּל וְרַךְ