ראמה 2

פרק 1

ראמה חוזרת

מחולל הפולסים המכ"מי הגדול אקסקליבר, המונע בכוח התפוצצויות גרעיניות, לא היה שמיש מזה מחצית המאה. הוא תוכנן ופותח תוך מאמץ קדחתני בחודשים שאחרי המעבר של ראמה במערכת השמש. כשהוכרז לראשונה בר ביצוע ב-2132, הייתה מטרתו המוצהרת לספק לכדור הארץ אתראה מספקת על כל אורח חוצני עתידי: באורחת ענקית כמו ראמה ניתן יהיה להבחין במרחקים בינכוכביים שנים, כך קיוו, בטרם תוכל להיות לו השפעה כלשהי על ענייני אנוש.

ההחלטה לבנות את אקסקליבר נפלה בטרם עברה ראמה את הפריהיליון¹. בשעה שהמבקר האקסטרטריאלי הראשון במערכת השמש הקיף את השמש ופנה החוצה, אל עבר הכוכבים, בחנו גדודים של מדענים את הנתונים, שנתקבלו מהמשלחת היחידה שהצליחה להיפגש עם הפולש.

ראמה, הם הכריזו, אינה אלא רובוט אינטליגנטי ללא שום עניין במערכת השמש שלנו או בתושביה. הדו"ח הרשמי לא הציע שום הסברים לחידות הרבות שהחוקרים נתקלו בהן; למרות זאת, הצליחו המומחים לשכנע את עצמם, שהם מבינים עיקרון חשוב אחד של ההנדסה הראמאית. כיוון שלרוב המערכות ותת המערכות החשובות שבהן נתקלו המגלים האנושיים בתוך ראמה, היו שתי מערכות גיבויפונקציונליות, דומה היה שהחוצנים מתכננים כל דבר בשלשות. משום כך, כיוון שהניחו שכלי החלל העצום הוא מכונה, חשבו שיש סבירות גבוהה לכך ששתי ספינות ראמה נוספות יבואו בעקבות הראשונה.

אבל שום ספינות חלל חדשות לא נכנסו לסביבת מערכת השמש מהמרחבים הריקים של החלל הבינכוכבי. עם חלוף השנים עמדו בפני אנשי כדור הארץ בעיות דוחקות יותר. החשש מפני הראמאים, או יהיה מי שיהיה זה שיצר את הגליל החדגוני שאורכו חמישים קילומטר, שכך ככל שההיתקלות החוצנית הבודדת הפכה בהדרגה לנחלת ההיסטוריה. ביקורה של ראמה המשיך להסעיר מדענים רבים, אבל רוב בניו של המין האנושי אולצו לתת את דעתם על דברים אחרים. בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-22 היה העולם נתון במשבר כלכלי חמור. לא נותר כסף לתחזוקתו של אקסקליבר. תגליותיו המדעיות הספורות, לא היה בהן כדי להצדיק את ההוצאה העצומה לאבטחת פעולתו. מחולל הפולסים הגרעיני הגדול נזנח.

כעבור ארבעים וחמש שנה, נדרשו שלושים ושלושה חודשים להחזיר את אקסקליבר למצב תפעולי. ההצדקה העיקרית לחידושו של אקסקליבר הייתה מדעית. בשנים שעברו בינתיים פרח מדע המכ"ם והניב שיטות חדשות של ניתוח נתונים, שהדגישו בחריפות את ערך התצפיות של אקסקליבר. ובעוד המחולל חוזר לקלוט תמונות משמיים רחוקים, לא ציפה כמעט איש בכדור הארץ להגעתה של ראמה נוספת.

קצין המבצעים בתחנת אקסקליבר אפילו לא יידע את מפקדו, בפעם הראשונה שכתם ראדאר מוזר הופיע על תצוגת עיבוד הנתונים שלו. הוא חשב שזה כלי טיס, מפלצת שהיא תוצר חישוב מתמטי אנומאלי. אבל לאחר שחזר על עצמו הסימן פעמים אחדות, הוא הקדיש לו יתר תשומת לב. הממונה קרא למדען הראשי של אקסקליבר, וזה ניתח את הנתונים והחליט שהעצם החדש הוא כוכב שביט ארך-משך. רק כעבור חודשיים נוספים, הוכיח סטודנט לתואר ראשון, שהסימן שייך לגוף חלק, שאורכו מגיע לארבעים קילומטר לפחות.

עד 2197 כבר ידע העולם, שהעצם הנע דרך מערכת השמש אל עבר כוכבי הלכת הפנימיים, הוא רכב חלל חוצני שני. סוכנות החלל הבינלאומית (סח"ב) ריכזה את מקורותיה כדי להרכיב משלחת מאורגנת שתעצור את הפולש מיד עם היכנסו למסלול ונוס, בסוף פברואר 2200. שוב הביטה האנושות החוצה, אל הכוכבים, והשאלות הפילוסופיות העמוקות שעוררה ראמה הראשונה, שבו והעסיקו את אוכלוסיית כדור הארץ. כשהלכה האורחת החדשה וקרבה, ומאפייניה הפיזיולוגיים נבחנו ביתר קפידה על ידי ריבוא החיישנים שכוונו לעברה, אושר שרכב חלל חוצני זה, לפחות ככל שניתן לראות מבחוץ, זהה לקודמו. ראמה חזרה. לאנושות נקבעה פגישה שנייה עם הגורל.

פרק 2

בדיקות ואימונים

יצור המתכת המוזר עשה את דרכו לאורך החומה סנטימטר אחר סנטימטר, זוחל מעלה כלפי הגג. הוא דמה לארמֶדילוֹ צנום, שגוף החילזון המפרקי שלו מכוסה שריון דק המתעגל סביב מקבץ קומפקטי של מכשירים אלקטרוניים, הרכובים על האמצעי בין שלושת חלקיו. מסוק ריחף במרחק כשני מטרים מהחומה. זרוע ארוכה וגמישה, עם צבת בקצה, נמשכה מחרטום המסוק וזה עתה החטיאה את ניסיונה לסגור את מלחציה על היצור המוזר.

"לעזאזל," מלמל יאנוס טאבורי, "זה כמעט בלתי אפשרי כשהמסוק מתנדנד ככה. אפילו בתנאים מושלמים קשה לעשות עבודה מדויקת כשהכפות האלה בפתיחה מלאה." הוא העיף מבט בטייס. "ולמה המכונה המעופפת המופלאה הזאת לא מסוגלת לשמור על הגובה והזווית שלה?"

"קרב יותר את המסוק לחומה," פקד ד"ר דייוויד בראון.

הירו יאמאנאקה הביט בבראון בחוסר הבעה ותקתק פקודה אל תוך לוח הבקרה. האקרן שלפניו הבליח באדום והציג את ההודעה המודפסת: "פקודה לא קבילה. סיבולת לא מספקת." יאמאנאקה לא אמר מילה. המסוק המשיך לרחף באותה נקודה.

"יש לנו חמישים סנטימטר, אולי שבעים וחמש, בין הלהבים לחומה" חשב בראון בקול. "עוד שתיים או שלוש דקות הביוט2 יהיה מוגן תחת הגג. בואו נעבור לידני ונתפוס אותו. עכשיו. בלי שגיאות הפעם, טאבורי."

לרגע אחד בהה הטייס יאמאנאקה בהבעה ספקנית במדען המקריח והממושקף שבמושב מאחוריו. ואז הסתובב, הכניס פקודה נוספת אל תוך לוח הבקרה, והסיט את המנוף השחור והגדול לעמדה שמאלית. המסך הבהב: "במצב ידני. ללא הגנה אוטומטית." יאמאנאקה הנחה את המסוק בזהירות קרוב יותר לחומה.

המהנדס טאבורי היה מוכן. הוא הכניס את ידיו לכפפות המאובזרות וניסה לפתוח ולסגור את מלחצי הצבת שבקצה הזרוע הגמישה. שוב נמתחה הזרוע למלוא אורכה, ושתי הלסתות המכניות סגרו במיומנות על החילזון המפרקי ועל שריונו. ריטוטי ההיזון החוזר מהחיישנים על המלחציים, סימנו לטאבורי, מבעד לכפפותיו, שלכד בהצלחה את טרפו. "הצלחתי," צעק בהתלהבות, והחל בתהליך האיטי של הבאת הציד אל המסוק.

פרץ רוח פתאומי הטיל את ההליקופטר שמאלה, והזרוע האוחזת בביוט נחבטה אל החומה. טאבורי הרגיש שאחיזתו מתרופפת. "תיישרו אותו," צעק, והמשיך להחזיר את הזרוע לאחור. יאמאנאקה, שנאבק לאפס את התנועה הסיבובית של המסוק, היטה את חרטום המסוק, שלא במתכוון, קלות למטה. שלושת חברי הצוות שמעו את הצליל המחליא של להבי המתכת של המדחף מתרסקים אל החומה.

הטייס היפני לחץ מייד על מתג החירום, וכלי הטיס חזר למצב בקרה אוטומטית. תוך פחות משנייה נשמעה אזעקה יללנית והמוניטור בתא הטייס הבליח באדום. "נזק מקיף. סבירות גבוהה לתקלה. צוות נטוש." יאמאנאקה לא היסס לרגע. תוך דקות פרץ אל מחוץ לתא הטייס במצנח פרוס. טאבורי ובראון הלכו בעקבותיו.

ברגע שהוציא המהנדס ההונגרי את ידיו מהכפפות המיוחדות, התרפו המלחציים בקצה הזרוע המכנית והיצור דמוי הארמדילו צנח את מאה המטרים עד למישור מתחתם, והתרסק לאלפי חתיכות זעירות.

המסוק חסר הטייס ירד באי אחידות בכיוון המישור. גם במנגנון נחיתה אוטומטי פועל ובבקרה מלאה, קרטע כלי הטיס הניזוק חדות על סמוכותיו כשפגע בקרקע, והתהפך על צדו. לא רחוק מאתר הנחיתה של המסוק קפץ אדם נשוא פנים, לבוש חליפה צבאית חומה מכוסה עיטורים, ממעלית פתוחה. זה עתה ירד ממרכז הבקרה לטילים, ונראה מוטרד בעליל כשצעד במהירות לרכב סיור ממתין. בעקבותיו מיהרה אישה בלונדית גמישת גו בחליפת טיסה של סח"ב, עם מצלמות משתלשלות משתי כתפיה. איש הצבא היה גנרל ואלרי בורזוב, מפקד פרויקט ניוטון. "יש נפגעים?" שאל את היושב ברכב הסיור, מהנדס החשמל ריצ'רד ווייקפילד.

"יאנוס כנראה דפק את הכתף די חזק במהלך הנטישה. אבל ניקול דיווחה הרגע בקשר שאין לו שברים או נקעים, רק הרבה מכות יבשות."

הגנרל בורזוב טיפס למושב הקדמי של רכב הסיור, ליד ווייקפילד שהיה ישוב מאחורי לוח הבקרה של כלי הרכב. האישה הבלונדינית, כתבת וידיאו בשם פרנצ'סקה סאבאטיני, הפסיקה לצלם את הסצנה והחלה לפתוח את הדלת האחורית של רכב הסיור. בורזוב פטר אותה לדרכה בפתאומיות. "לכי לבדוק את דה ז'ארדן ואת טאבורי," אמר, בהצביעו לעבר המישור השטוח. "ווילסון בטח כבר שם."

ווייקפילד ובורזוב פנו ברכב הסיור בכיוון הנגדי. הם נסעו כארבע מאות מטר ועצרו ליד דיוויד בראון, גבר שברירי כבן חמישים, בחליפת צמר חדשה. הוא היה עסוק בקיפול המצנח שלו ובהכנסתו מחדש לשק האחסון שלו. הגנרל בורזוב ירד מרכב הסיור וקרב אל המדען האמריקני.

"אתה בסדר, דוקטור בראון?" שאל הגנרל, קצר רוח בעליל להיפטר מההקדמות המיותרות.

בראון הנהן אך לא ענה. "אם כך," המשיך הגנרל בורזוב בטון מדוד, "אולי תוכל להגיד לי מה בדיוק חשבת לעצמך כשפקדת על יאמאנאקה לעבור לידני? עדיף לדון בזה כאן, רחוק משאר הצוות."

דוקטור דייוויד בראון המשיך בשתיקתו. "לא ראית את הבהובי האזהרה?" המשיך בורזוב לאחר הפסקה קצרה. "האם הבאת בחשבון, ולו לרגע, שהתמרון הזה מעמיד בסכנה את בטחונם של שאר הקוסמונאוטים?"

בראון הביט לבסוף בבורזוב במבט קודר ורוחש איבה. משדיבר סוף סוף, היה דיבורו מקוטע ומאומץ, מתכחש לרגש שניסה לדכא. "נראה הגיוני להזיז את המסוק קצת יותר קרוב למטרה. נשאר לנו עוד קצת מרחב וזאת הייתה הדרך היחידה שלנו לתפוס את הביוט. המשימה שלנו, אחרי הכול, היא להביא הביתה...."

"לי אתה לא צריך לספר מה המשימה שלנו," שיסע אותו בורזוב בלהט. "אל תשכח, אני עצמי עזרתי לכתוב את הנהלים. וברצוני להזכיר לך שוב שעדיפות מספר אחד, בכל רגע ורגע, היא בטיחות הצוות. במיוחד בהדמיות האלה... אני חייב לומר לך שאני נדהם לגמרי מהלהטוט המטורף שלך. המסוק ניזוק, טאבורי פצוע, יש לך מזל שאף אחד לא נהרג."

דיוויד בראון הפסיק להקשיב לגנרל בורזוב. הוא הסתובב לאחור כדי לסיים את דחיסת מצנחו לאריזתו השקופה. מתנוחת כתפיו ומהמרץ שהשקיע במשימה שגרתית זאת, ברור היה שהוא כועס מאוד.

בורזוב חזר לרכב הסיור. לאחר המתנה של שניות אחדות, הציע לדוקטור בראון טרמפ בחזרה לבסיס. האמריקני נענע בראשו ללא אומר, העמיס את החבילה על גבו וצעד לעבר המסוק והמעלית.

פרק 3

ישיבת צוות

מחוץ לחדר הישיבות במתקן האימונים, ישב יאנוס טאבורי על כסא אודיטוריום, תחת שורת מנורות ניידות, קטנות אך חזקות. "המרחק לביוט הסימולטי היה בגבול טווח ההשגה של הזרוע המכנית," הסביר למצלמה הזעירה שהחזיקה פרנצ'סקה סאבאטיני. "פעמיים ניסיתי לתפוס אותו ונכשלתי. אז החליט ד"ר בראון להכניס את המסוק לידני ולקרב אותו קצת יותר לחומה. חטפנו קצת רוח..."

הדלת לחדר הישיבות נפתחה והופיע פרצוף אדמדם וחייכני. "כולנו כאן ומחכים לך," אמר הגנרל אוטול בנועם. "אני חושב שבורזוב מתחיל לאבד קצת את הסבלנות."

פרנצ'סקה כיבתה את התאורה והחזירה את מצלמת הווידיאו לכיס חליפת הטיס שלה. "בסדר, גיבור הונגרי שלי," צחקה, "כדאי שנפסיק בינתיים. אתה יודע כמה המפקד שלך שונא לחכות." היא ניגשה אליו, כרכה את זרועותיה בעדינות סביב האיש הקטן וטפחה לו על כתפו החבושה. "אבל אנחנו באמת שמחים שאתה בסדר."

גבר שחור נאה בשנות הארבעים המוקדמות, היה ישוב במהלך הראיון ממש מחוץ לטווח המצלמה ורושם הערות על מקלדת שטוחה ומלבנית באורך כשלושים סנטימטר. הוא הלך בעקבות פרנצ'סקה ויאנוס אל חדר הישיבות. "אני רוצה לעשות השבוע כתבה על תפיסות התכנון החדשות בטלתפעול של הזרוע והכפפה," לחש רג'י ווילסון לטאבורי כשהתיישבו. "לא מעט קוראים שלי חושבים שהזבל הטכנולוגי הזה ממש מרתק."

"אני שמח ששלושתכם הצלחתם להצטרף אלינו," הרעים קולו הסרקסטי של בורזוב על פני חדר הישיבות. "התחלתי כבר לחשוב שאולי פגישת צוות היא טרחה גדולה מדי בשבילכם, פעילות שמפריעה למשימות היותר חשובות שלכם, כמו לדווח על הצרות שלנו או לכתוב עבודות מדעיות והנדסיות מלומדות." הוא הצביע על רג'י ווילסון, שהמקלדת השטוחה הבלתי נמנעת שלו נצבה על השולחן לפניו. "ווילסון, תאמין או לא, אתה אמור להיות קודם כול חבר הצוות הזה, ואחר כך עיתונאי. אתה חושב שאולי פעם אחת תוכל לשים בצד את הדבר הארור הזה ולהקשיב? יש לי כמה דברים להגיד ואני רוצה שזה לא יהיה לציטוט."

ווילסון הסיר את המקלדת מהשולחן והכניס אותה לתיק המנהלים שלו. בורזוב התרומם ממקומו והקיף את החדר תוך כדי דיבור. השולחן בחדר הישיבות היה אליפסה ארוכה ברוחב שני מטר בקטע הרחב ביותר. סביב השולחן היו שנים עשר מקומות ישיבה, כל אחד מהם מצויד במקלדת מחשב ובצג משוקע מעט במפלס השולחן ומכוסה, כשאינו בשימוש, בכיסוי סיבי ממורק, שתאם במרקמו את חיקוי העץ של יתר השולחן. כמו תמיד, ישבו שני אנשי הצבא האחרים של המשלחת, האדמירל האירופי אוטו הילמן (גיבור מבצע התיווך של מועצת הממשלות במשבר קאראקאס) וגנרל חיל האוויר האמריקני מייקל ריין אוטול, משני צדדיו של בורזוב בקצה האליפסה. שאר תשעת חברי צוות ניוטון לא ישבו במקומות קבועים, עובדה שתסכלה במיוחד את אדמירל הילמן המסודר עד כדי כפייתיות, ובמידה פחותה יותר, גם את בורזוב מפקדו.

לפעמים היו ה"לא מקצוענים" שבאנשי הצוות מתקבצים יחד סביב קצהו השני של השולחן, ומשאירים ל"צוערי החלל", כפי שכונו אנשי הצוות בוגרי אקדמיית החלל, איזור חיץ באמצע. לאחר כמעט שנה של תשומת לב מתמדת מצד התקשורת, סיווג הציבור את כל אחד מתריסר חברי צוות ניוטון, לאחת משלוש תת-קבוצות: הלא- מקצוענים, שהכילה שני מדענים ושני עיתונאים; הטרויקה הצבאית; וחמשת הקוסמונאוטים, שעשו את רוב העבודה המיומנת במהלך המשימה.

אבל ביום מסוים זה היו שתי הקבוצות הלא-צבאיות מעורבבות לגמרי. המדען היפני הרב-תחומי שיגֶרו טאקאגישי, שנחשב בעיני רבים למומחה העולמי מספר אחת למשלחת ראמה הראשונה ששוגרה כשבעים שנה קודם לכן (והיה גם מחברו של אטלס ראמה, ספר חובה לכל חברי הצוות), היה ישוב באמצע האליפסה, בין הטייסת הסובייטית אירינה טורגנייב לקוסמונאוט ומהנדס החשמל הבריטי ריצ'רד ווייקפילד. מולם ישבה קצינת מדעי החיים ניקול דה ז'ארדן, אישה מוצקה שגון עורה חום-נחושת ומוצאה משושלת צרפתייה- אפריקנית ארוכה; הטייס היפני השקט, כמעט מכני, יאמאנאקה; וסניורה סאבאטיני המהממת. שלושת המושבים האחרונים בקצה ה"דרומי" של האליפסה, שפניהם למפות ולדיאגרמות הגדולות של ראמה שעל הקיר הנגדי, הכילו את העיתונאי האמריקני ווילסון, את טאבורי הפטפטן (קוסמונאוט סובייטי, במקור מבודפשט) וד"ר דייוויד בראון. בראון נראה כולו עסקים ורצינות; קובץ דפים היה פרוס לפניו כבר עם תחילת הישיבה.

"אינני מצליח להעלות על דעתי," אמר בורזוב בעודו פוסע ברוב כוונה סביב החדר, "שמישהו מכם יוכל לשכוח אי פעם, אפילו לרגע, שנבחרתם להשתתף במה שעשוי להיות המשימה האנושית החשובה ביותר בכל הזמנים. אבל על סמך מקבץ ההדמיות האחרון מחובתי להודות, שאני מתחיל לפתח ספקות לגבי חלק מכם.

"יש כאלה שמאמינים שרכב הראמה הזה יהיה העתק של קודמו," המשיך בורזוב, "ושהוא יהיה חסר עניין וחסר מעורבות ביצורים חסרי המשמעות שיבואו לחקור אותו, ממש כקודמו. אני מודה שהוא נראה בהחלט בעל אותו גודל ואותו מבנה, בהסתמך על נתוני המכ"ם שעיבדנו בשלוש השנים האחרונות. אבל גם אם אכן יתברר שזאת עוד ספינה מתה שנבנתה על ידי חוצנים שנעלמו לפני אלפי שנה, המשימה שלפנינו היא עדיין המשימה החשובה ביותר של חיינו. ואני מצפה לכך שהיא תפיק מכל אחד מכם את מרב המאמצים."

הגנרל הסובייטי הפסיק רגע כדי לרכז את מחשבותיו. יאנוס טאבורי החל לשאול שאלה, אבל בורזוב הפסיק אותו וחזר למונולוג שלו. "הביצועים שלנו כצוות במקבץ האימונים האחרון, היו מזעזעים ממש. חלק מכם היו נהדרים. – הם יודעים למי אני מתכוון – אבל חלק לא פחות גדול, התנהגו כאילו שאין להם שום מושג על מה כל המשימה הזאת. אני משוכנע ששניים או שלושה מכם אפילו לא קוראים לפני האימון את ההליכים הרלוונטים או את ספר הנהלים. אני מקבל את זה שלפעמים הם באמת מייגעים, אבל כולכם הסכמתם, כשקיבלתם את המינויים שלכם לפני עשרה חודשים, ללמוד את ההליכים ולעבוד לפי הנהלים ומדיניות הפרוייקט. גם אלה מכם שאין להם ניסיון טיס קודם."

בורזוב עצר לפני אחת המפות הגדולות שעל הקיר, שהציגה נוף דומם של אחת מפינות העיר "ניו יורק" בתוך ספינת החלל ראמה הראשונה. אזור הבניינים הגבוהים והצרים המזכירים את גורדי השחקים של ניו יורק, מצטופפים כולם על אי במרכז הים הגלילי, מופה חלקית במהלך המפגש האנושי הקודם. "בתוך שישה שבועות ניפגש עם רכב חלל בלתי ידוע, רכב שמכיל אולי עיר כמו זו, וכל המין האנושי יסמוך עלינו שנייצג אותו. אין לנו שום דרך לדעת עכשיו מה נמצא שם. כל ההכנות שנשלים לפני כן, יהיו אולי לא מספיקות. ידיעת המהלכים המתוכננים שלנו חייבת להיות מושלמת ואוטומטית, כדי שהמוח יתפנה לעסוק בתנאים החדשים שאנחנו עשויים להיתקל בהם."

המפקד התיישב בראש השולחן. "האימון היום היה כישלון כמעט מוחלט. בקלות יכולנו לאבד שלושה חברי צוות יקרי ערך, כמו גם את אחד המסוקים היקרים ביותר שנבנו אי פעם. אני רוצה להזכיר לכולכם, עוד פעם אחת, את סדר העדיפויות של המשלחת הזאת, כפי שהוסכם על ידי סוכנות החלל הבינלאומית ומועצת הממשלות. במקום הראשון בסולם העדיפויות עומדת בטיחות אנשי הצוות. במקום השני נמצאים בדיקה ו/או זיהוי של איום כלשהו במידה שהוא קיים לאוכלוסיה האנושית של כדור הארץ." בורזוב הביט עכשיו מעבר לשולחן ישירות בבראון, שהשיב למבטו קורא התיגר של המפקד בהבעת אבן משלו. "רק לאחר שימולאו שתי דרישות אלה, ורכב החלל ראמה יוכרז בלתי מזיק, תהיה משמעות ללכידתם של אחד או יותר מהביוטים."

"הייתי רוצה להזכיר לגנרל בורזוב," אמר כמעט מיד דיוויד בראון בקולו הצלול, "שחלק מאיתנו איננו חושבים שיש ליישם את הדרישות האלה על פי סדר עיוור. יש להדגיש ולחזור ולהדגיש את חשיבותם של הביוטים לקהילה המדעית. כפי שאמרתי שוב ושוב, הן במפגשי קוסמונאוטים והן בהופעותיי הרבות במהדורות הטלוויזיה, אם הראמה השנייה הזאת היא בדיוק כמו הראשונה ופירוש הדבר שהיא תתעלם מקיומנו לחלוטין ואנחנו נתקדם כל כך לאט שלא נצליח ללכוד אפילו ביוט אחד לפני שניאלץ לפנות את הספינה החוצנית ולחזור לכדור הארץ, ייצא שהזדמנות יחידה במינה למדע תוקרב על מנת לשכך את החרדה הקולקטיבית של מדינאי העולם."

בורזוב החל לענות, אבל ד"ר בראון קם על רגליו ונופף בהדגשה בידיו. "לא, לא, תקשיב לי עד הסוף. אתה האשמת אותי בעצם בהתנהגות בלתי כשירה באימון היום, ויש לי זכות לענות על כך." הוא הרים תדפיס מחשב כלשהו ונופף בו לעומת בורזוב. "אלה הם התנאים הראשוניים להדמיה של היום, כפי שהופצו והוגדרו על ידי המהנדסים שלך. הרשה לי לרענן את זכרונך בכמה מהנקודות המכריעות, למקרה ששכחת. תנאי רקע מספר 1: אנחנו נמצאים לקראת סוף המשימה שלנו, וכבר הוכח בוודאות שראמה II פסיבית לחלוטין ואינה מהווה כל איום לכדור הארץ. תנאי רקע מספר 2: במהלך מסע הסיור נראו ביוטים רק באופן אקראי, ומעולם לא בקבוצות."

משפת הגוף של שאר אנשי הצוות יכול היה דיוויד בראון ללמוד שהוא מציג את הנושא בצורה מוצלחת. הוא נטל נשימה עמוקה והמשיך: "אני הנחתי, אחרי שקראתי את תנאי הרקע האלה, שהאימון המסוים הזה מייצג אולי הזדמנות אחרונה ללכוד ביוט. במהלך הניסוי לא הפסקתי לחשוב מה תהיה משמעות ההישג, אם נצליח להביא איתנו ביוט אחד או יותר בחזרה לכדור הארץ – בכל ההיסטוריה האנושית כולה, המגע הוודאי בביטחון מלא עם תרבות חוצנית, התרחש ב-2130, כשאנשי צוות החלל שלנו עלו על סיפונה של אותה ראמה ראשונה.

"ואולם ההישג המדעי של אותו מפגש לטווח ארוך, היה קטן ממה שהיה יכול להיות. נכון, יש לנו ממסע המחקר הראשון ההוא שפע של נתוני חישה מרחוק, כולל המידע מהניתוח המדוקדק של ביוט העכביש, שבוצע על ידי ד"ר לורה ארנסט. אבל הקוסמונאוטים הביאו הביתה רק חפץ אמנות אחד, חתיכה קטנטנה של סוג כלשהו של פרח ביו-מכני, שמאפייניו הפיזיים כבר השתנו באופן בלתי הפיך לפני שניתן היה להבין משהו מחידותיו. אין לנו שום מזכרת אחרת מהמסע הראשון. לא מאפרות, לא כוסות לשתייה, אפילו לא טרנזיסטור של מכשיר כלשהו, שילמד אותנו משהו על ההנדסה הראמאית. עכשיו קיבלנו הזדמנות שנייה."

ד"ר בראון הביט למעלה, בתקרה העגולה מעליו. קולו היה מלא עצמה. "לו יכולנו, איכשהו, למצוא ולהביא אתנו שניים שלושה ביוטים שונים לכדור הארץ, ולו יכולנו אחר כך לבדוק את היצורים האלה ולפענח את סודותיהם, הייתה המשלחת הזאת, בלא שום ספק, האירוע ההיסטורי המשמעותי ביותר של כל הזמנים. כי בכך שהיינו מבינים לעומק את מוחות המהנדסים של הראמאים, היינו, במובן ממשי, משיגים מגע ראשוני עם חוצנים."

אפילו בורזוב התרשם מהנאום. כפי שעשה לעתים קרובות, השתמש דייוויד בראון בכושר הביטוי שלו והפך תבוסה לניצחון חלקי. הגנרל הסובייטי החליט לשנות את הטקטיקה. "בכל זאת," אמר בטון מאופק בהפסקה הרגעית בנאומו של דייוויד, "אסור לנו לעולם לשכוח שחיי אנוש נמצאים במשימה הזאת על כף המאזניים, ושאסור לנו לעשות שום דבר שיסכן את בטחונם." הוא הביט סביב השולחן ביתר אנשי הצוות. "גם אני רוצה לא פחות מכל אחד מכם, להביא בחזרה מראמה ביוטים ודגימות אחרות," המשיך, "אבל אני חייב להודות שההנחה האופטימית הזאת, שהספינה השנייה תהיה זהה במדויק לראשונה, מפריעה לי מאוד. אילו ראיות יש בידינו מהמפגש הראשון, לכך שהראמאים, או כל מי שיהיו, הם שוחרי טוב? שום דבר. לתפוס ביוט מוקדם מדי עלול להיות מסוכן."

"אבל אין שום דרך להיות אי פעם בטוחים, המפקד, כך או אחרת." ריצ'ארד וויקפילד דיבר מצד השולחן שבין בורזוב לבראון. "גם אם נאמת שספינת החלל הזאת זהה בדיוק לראשונה, עדיין לא יהיה לנו מידע על מה שיקרה ברגע שנעשה מאמץ מתוכנן ללכוד ביוט. אני מתכוון, אם נניח לרגע שד"ר בראון צודק, ושתי הספינות הן לא יותר מרובוטים סופר-מתוחכמים שתוכננו לפני מיליוני שנה על ידי מין נכחד מהקצה השני של הגלקסיה; איך נוכל לצפות מראש אילו רוטינות תוכנתו אולי לתוך הביוטים האלה, לצורך התמודדות נגד צעדים עוינים? ומה אם הביוטים הם, בצורה כלשהי שלא הצלחנו להבחין בה, חלק אינטגרלי מהפעולה המהותית של הספינה? במקרה כזה יהיה זה טבעי, גם אם הם רק מכונות, שהם יהיו מתוכנתים להגן על עצמם. וייתכן שצעד כלשהו מצדנו, שעלול להתפרש כפתיחה עוינת, יהיה הזרז שישנה את כל אופן פעולתה של הספינה. אני זוכר שקראתי על ספינת הרובוט שהתרסקה מעל ים אתנה בטיטאן ב-2021 – במאגר הזיכרון שלה היו רצפי פקודות שונים לגמרי זה מזה, שיפעלו בכפוף למה שתצטרך..."

"עצור." יאנוס טאבורי הפסיק אותו בחיוך ידידותי. "תעלומות חקר הרובוטים הקדום של מערכת השמש לא נמצאות על סדר היום של הניתוח-שלאחר-המוות הזה." הוא הביט בבורזוב בצדו השני של השולחן. "המפקד, הכתף שלי כואבת, הקיבה שלי ריקה, ומכל ההתרגשות של האימון היום אני ממש מותש. כל הדיבורים האלה נהדרים, אבל אם אין לנו עוד שום עניינים ספציפיים, האם יהיה זה מחוצף לבקש לסיים את הפגישה הזאת מוקדם כדי שיהיה לנו, פעם אחת, מספיק זמן לארוז את התרמילים שלנו?"

האדמירל הילמן גחן קדימה מעל השולחן. "קוסמונאוט טאבורי, הגנרל בורזוב הוא האחראי על ישיבות צוות. הוא זה שמחליט..."

המפקד הסובייטי היסה את הילמן בהינף יד. "מספיק, אוטו. אני חושב שיאנוס צודק. באמת היה לנו יום ארוך, בסוף שבעה עשר ימי פעילות אינטנסיבית ביותר. השיחה הזאת תהיה יותר מוצלחת כשכולנו נהיה רעננים."

בורזוב קם על רגליו. "בסדר, אנחנו מפסיקים בינתיים. הנענדים3 ייצאו לשדה התעופה מיד אחרי ארוחת הערב." הצוות החל להתכונן ליציאה. "בפרק הזמן הקצר שלכם למנוחה," הוסיף בורזוב כבמחשבה שנייה, "אני רוצה שכולכם תחשבו איפה אנחנו עומדים ביחס ללוח הזמנים. נשארו לנו רק עוד שבועיים של הדמיות כאן, במרכז האימונים, לפני התחלת חופשת סוף השנה. מיד אחר כך אנחנו מתחילים בפעילות קדם-שיגור אינטנסיבית. מקבץ האימונים הבא יהיה ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות את זה כמו שצריך. אני מצפה מכל אחד מכם שיחזור מוכן במלוא מובן המילה להמשך העבודה שלנו - ומחויב לחשיבות המשימה הזאת."