מארז ירח וים

*ללא ספויילרים* שום דבר שאני אכתוב על הסדרה הזו לא יהיה קרוב לתאר את החוויה של הקריאה. אני אגדיל ואומר שזו סדרה שהיא אבן דרך, שריטה עמוקה שאני לא בטוחה שתגליד אי פעם. יש ספרים שמשנים אותנו, את מי שאנחנו בתור קוראים, שאחריהם אנחנו לא בדיוק מה שהיינו. מי שיתמסר לספר הזה יקבל ממנו משהו, קשה לי להתחייב לכן מה בדיוק זה יהיה, אבל זה יהיה משהו. אני כן אכתוב שאני בטוחה שלא לכולן יהיה קל להתמסר אליו, הוא קשה, שורט ופוצע, הייסורים שאנחנו עוברים עם הדמויות הם לא פשוטים ולפעמים גם אנחנו עומדים במבחן. האם נצליח להמשיך? יש מצב שתצטרכו הפסקה בין כרך לכרך כדי לנשום. 🐬 הסיפור הוא סיפור על מפגש בין נשמות, שברגע בו הן פוגשות האחת את השנייה משהו משתנה והוא לא ישוב עוד להיות אותו הדבר. אסלן (אריה בטורקית) הוא נער בן שש עשרה שבורח עם משפחתו מטורקיה, בורח מאפלה גדולה ומחביא בתוך עצמו סודות גדולים. הסירה שלהם לא שורדת את הסערה ואסלן מוצא את עצמו השורד היחיד מהאסון. נרידה טיילר בת השתיים עשרה היא ילדה של הים. והים, הוא הים של נרידה. היא מבלה את רוב ילדותה על הסירה עם הוריה, ביולוגים ימיים, סביב החופים והשוניות של אוסטרליה. נרי היא ילדה עם אינטואיציה חזקה ובלתי מוסברת, הים מגלה לה את סודותיו והיא מגלה לו את שלה. 🐬 החיים של שניהם משתנים ביום בו נרי והוריה מצילים את אסלן מלב הים. החיבור הוא מידי, והאינטואיציה החזקה של נרי מודיעה לה – זה האחד שלך. אבל אסלן הוא עוד נער ונרי עדיין ילדה. החיבור העמוק והאהבה האסורה שלהם תעבור עוד ייסורים רבים, תהומות ותהפוכות רבות מספור עד שתבוא לידי מימוש. אסלן הוא שוהה בלתי חוקי על אדמת אוסטרליה, אם ייתפס ויושב לטורקיה דינו מוות. הוא חב את חייו למשפחתה של נרי ואוסר על עצמו לאכזב את הוריה. אבל הנשמות שלהם נמשכות זו לזו וזה רק עניין של זמן עד שהם ייכנעו לדרישתן. 🐬 הספר הזה הוא מסע, מסע של חיים שלמים, חוצה עולמות וזמן. מסע מטלטל, מפתיע, חסר רחמים. המסע הזה מעביר גם את הקוראים ייסורים אמיתיים. הלב שלי נעקר ממקומו בברוטאליות, נזרק ללא רחמים על הרצפה, נדרס, נחבט ואז הושלך חזרה למקומו, מדמם אך מתאחה לאיטו. גם עבורי זה לא מסע פשוט. מצאתי את עצמי סוגרת את הספר חסרת אויר, צריכה כאילו לצאת מעל פני המים לקחת נשימה, לתת ללב שלי לחזור לפעום בקצב סדיר. לפעמים היה לי כל כך קשה לחזור לקריאה מהפחד ממה שאמצא שם. כאילו אם לא אמשיך לקרוא הדברים הקשים לא יקרו לדמויות, הן יישארו במצב שהשארתי אותן. הדמויות כל כך חיות ואמיתיות, הקשר שלהן כל כך עמוק, כל כך מייסר, אנחנו נשברים איתן, מושלכים מצד לצד, חווים את הטלטלות האלו על עצמנו ממש, בוכים. ואז מאושרים בשבילן, מאוהבים, מנצחים את הנסיבות הבלתי אפשריות של החיים. נלחמים איתן על אויר ואושר. תפנו לכן כמה שבועות או ימים להתמודד עם לונה מארה. מי שמחפשת ספר עם משמעות עמוקה וסיפור שטווה את עצמו לאט ובטוח – תמצא כאן את מבוקשה. אלו לא ספרים קלילים והם רחוקים מלהיות ממתק. 🐬 הכימיה בין הדמויות והחיבור החד פעמי, כזה של פעם בחיים, חיבור חוצה עולמות, חוצה זמנים, חוצה חוקים ותרבויות, מאפשר רמה חדשה של קרבה בין הקוראים לדמויות. גם הסמאט🌶 הוא לא כזה של סטוץ עם ספר מזדמן, עלילה שטחית ורגילה ושתחלוף מראשנו אחרי יום או יומיים. זה סמאט של אהבה חוצת עולם, זה סמאט של כמיהה, של נזקקות נואשת למשהו אסור. זה סמאט עם רגש מהגיהנום ומיד אחר כך מגן העדן. החיבור הוא פיזי אבל הוא גם נפשי ורוחני של שתי נשמות שנעולות אחת על השנייה ושום דבר לא ישנה את זה. הסמאט, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. 🐬 כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי שמדובר בפנטזיה. זה אמנם לא ספר פנטזיה אבל יש בו משהו שהוא כמו אגדה עתיקה וזה כאילו לא מסתדר לנו שמדובר על רומן עכשווי. הסיפור זורק אותנו לא מעט גם לעתיד, לנרידה המבוגרת שמספרת את סיפור חייה, העתיד הזה מרגיע ומלחיץ אותנו במידה שווה, מלטף ומבעית אותנו בעת ובעונה אחת. לרגעים הוא מבטיח לנו שהכל יהיה בסדר, ולרגעים הוא מטריף את הדעת עם שאלות שאין עליהן מענה. המלצה חמה – תפנו לעצמכן את הנפש ותצללו, בידיעה בטוחה שזה לא יהיה קל. אבל זה יהיה שווה.

**ללא ספויילרים** שום דבר שאני אכתוב על הסדרה הזו לא יהיה קרוב לתאר את החוויה של הקריאה. אני אגדיל ואומר שזו סדרה שהיא אבן דרך, שריטה עמוקה שאני לא בטוחה שתגליד אי פעם. יש ספרים שמשנים אותנו, את מי שאנחנו בתור קוראים, שאחריהם אנחנו לא בדיוק מה שהיינו. מי שיתמסר לספר הזה יקבל ממנו משהו, קשה לי להתחייב לכן מה בדיוק זה יהיה, אבל זה יהיה משהו. אני כן אכתוב שאני בטוחה שלא לכולן יהיה קל להתמסר אליו, הוא קשה, שורט ופוצע, הייסורים שאנחנו עוברים עם הדמויות הם לא פשוטים ולפעמים גם אנחנו עומדים במבחן. האם נצליח להמשיך? יש מצב שתצטרכו הפסקה בין כרך לכרך כדי לנשום. 🐬 הסיפור הוא סיפור על מפגש בין נשמות, שברגע בו הן פוגשות האחת את השנייה משהו משתנה והוא לא ישוב עוד להיות אותו הדבר. אסלן (אריה בטורקית) הוא נער בן שש עשרה שבורח עם משפחתו מטורקיה, בורח מאפלה גדולה ומחביא בתוך עצמו סודות גדולים. הסירה שלהם לא שורדת את הסערה ואסלן מוצא את עצמו השורד היחיד מהאסון. נרידה טיילר בת השתיים עשרה היא ילדה של הים. והים, הוא הים של נרידה. היא מבלה את רוב ילדותה על הסירה עם הוריה, ביולוגים ימיים, סביב החופים והשוניות של אוסטרליה. נרי היא ילדה עם אינטואיציה חזקה ובלתי מוסברת, הים מגלה לה את סודותיו והיא מגלה לו את שלה. 🐬 החיים של שניהם משתנים ביום בו נרי והוריה מצילים את אסלן מלב הים. החיבור הוא מידי, והאינטואיציה החזקה של נרי מודיעה לה – זה האחד שלך. אבל אסלן הוא עוד נער ונרי עדיין ילדה. החיבור העמוק והאהבה האסורה שלהם תעבור עוד ייסורים רבים, תהומות ותהפוכות רבות מספור עד שתבוא לידי מימוש. אסלן הוא שוהה בלתי חוקי על אדמת אוסטרליה, אם ייתפס ויושב לטורקיה דינו מוות. הוא חב את חייו למשפחתה של נרי ואוסר על עצמו לאכזב את הוריה. אבל הנשמות שלהם נמשכות זו לזו וזה רק עניין של זמן עד שהם ייכנעו לדרישתן. 🐬 הספר הזה הוא מסע, מסע של חיים שלמים, חוצה עולמות וזמן. מסע מטלטל, מפתיע, חסר רחמים. המסע הזה מעביר גם את הקוראים ייסורים אמיתיים. הלב שלי נעקר ממקומו בברוטאליות, נזרק ללא רחמים על הרצפה, נדרס, נחבט ואז הושלך חזרה למקומו, מדמם אך מתאחה לאיטו. גם עבורי זה לא מסע פשוט. מצאתי את עצמי סוגרת את הספר חסרת אויר, צריכה כאילו לצאת מעל פני המים לקחת נשימה, לתת ללב שלי לחזור לפעום בקצב סדיר. לפעמים היה לי כל כך קשה לחזור לקריאה מהפחד ממה שאמצא שם. כאילו אם לא אמשיך לקרוא הדברים הקשים לא יקרו לדמויות, הן יישארו במצב שהשארתי אותן. הדמויות כל כך חיות ואמיתיות, הקשר שלהן כל כך עמוק, כל כך מייסר, אנחנו נשברים איתן, מושלכים מצד לצד, חווים את הטלטלות האלו על עצמנו ממש, בוכים. ואז מאושרים בשבילן, מאוהבים, מנצחים את הנסיבות הבלתי אפשריות של החיים. נלחמים איתן על אויר ואושר. תפנו לכן כמה שבועות או ימים להתמודד עם לונה מארה. מי שמחפשת ספר עם משמעות עמוקה וסיפור שטווה את עצמו לאט ובטוח – תמצא כאן את מבוקשה. אלו לא ספרים קלילים והם רחוקים מלהיות ממתק. 🐬 הכימיה בין הדמויות והחיבור החד פעמי, כזה של פעם בחיים, חיבור חוצה עולמות, חוצה זמנים, חוצה חוקים ותרבויות, מאפשר רמה חדשה של קרבה בין הקוראים לדמויות. גם הסמאט🌶 הוא לא כזה של סטוץ עם ספר מזדמן, עלילה שטחית ורגילה ושתחלוף מראשנו אחרי יום או יומיים. זה סמאט של אהבה חוצת עולם, זה סמאט של כמיהה, של נזקקות נואשת למשהו אסור. זה סמאט עם רגש מהגיהנום ומיד אחר כך מגן העדן. החיבור הוא פיזי אבל הוא גם נפשי ורוחני של שתי נשמות שנעולות אחת על השנייה ושום דבר לא ישנה את זה. הסמאט, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. 🐬 כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי שמדובר בפנטזיה. זה אמנם לא ספר פנטזיה אבל יש בו משהו שהוא כמו אגדה עתיקה וזה כאילו לא מסתדר לנו שמדובר על רומן עכשווי. הסיפור זורק אותנו לא מעט גם לעתיד, לנרידה המבוגרת שמספרת את סיפור חייה, העתיד הזה מרגיע ומלחיץ אותנו במידה שווה, מלטף ומבעית אותנו בעת ובעונה אחת. לרגעים הוא מבטיח לנו שהכל יהיה בסדר, ולרגעים הוא מטריף את הדעת עם שאלות שאין עליהן מענה. המלצה חמה – תפנו לעצמכן את הנפש ותצללו, בידיעה בטוחה שזה לא יהיה קל. אבל זה יהיה שווה.

**ללא ספויילרים** אני באמת מתקשה לתאר את סדרת הספרים הזו של פפר וינטרס. אני לא בן אדם שבוכה בסרטים, ובחיים, בחיים שלי לא בכיתי בגלל ספר. עד עכשיו. קראתי הרבה ספרים בחיים ומעולם לא חוויתי כזו רכבת הרים רגשית של מסע משוגע לחלוטין. חווית קריאה מטורפת. הסיום של "לונה מארה" משאיר אותנו במתח מטורף. ו"קור אמארה" ממשיך בדיוק מאותה הנקודה בסיפור של אסלן ונרידה. 🐠 לא תמצאו כאן כייף טהור, לא תמצאו קלילות וצחוק. תמצאו מסע מוטרף של שתי נשמות שנועדו זה לזו בצורה הכי עמוקה שיש. עם חיבור חוצה יבשות, זמנים וזהויות. כמות הייסורים והתלאות שעוברים על הקוראים יחד עם הדמויות היא בלתי נתפסת. מצאתי את עצמי חוששת לפתוח את הספר ממה שעתיד להתרחש. הסופרת לא מרחמת עלינו ולא מרחמת על הדמויות, אפילו לא לרגע. והאמת? זה היה שווה בסוף, האומץ לצלול אל תוך המסע הזה ולהתעמת איתו פנים אל פנים השתלם. מצאתי את עצמי רצה לחפש ספוילרים שרק ירגיעו אותי שיהיה כאן סוף טוב כי לא יכולתי להכיל את זה יותר. הלב שלי לא עמד בזה. אני ממליצה בחום לא לקרוא ספוילרים וגם לא יהיו כאן ספוילרים בכלל לסיפור. 🐠 הסופרת לוקחת את הזמן לבנות דמויות בצורה פשוט מדהימה. אנחנו מתפתחים יחד איתן על פני שישה עשורים! הן משתנות ומתפתחות, סובלות ומתייסרות, ונוצר קשר וחיבור מטורף בין הדמויות עצמן ובין הדמויות לקוראים. אנחנו כבר מרגישים שאנחנו מכירים אותן, שאנחנו אוהבים אותן, מבינים אותן ומרגישים אותן. זה לא כמו ספר רגיל שפותחים ומתחילים לקרוא. זה סיפור שצריך לפנות לו זמן ורגש, אבל אני כל כך שמחה שלא ויתרתי עליו. הוא ממש חד פעמי. לא קראתי כזה עדיין. הוא שובר את הלב, מרסק אותו למיליון חתיכות, מאחה אותו, מרפא ואז שוב משמיד אותו ועדיין מבטיח לו שהוא יהיה בסדר בסוף. 🐠 הסמאט🌶🌶, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. רוב הסמאט מתרכז בספר 2 3. ברגע שהוא מתחיל הוא לא באמת מפסיק, הוא תמיד משמעותי ותמיד בוער ומלא רגשות שאין מילים לתאר אותן. אלו לא ספרים למי שמחפשת זבנג וגמרנו. הכי לא. גם הקורא, כמו הדמויות, צריך לעבוד קשה כדי להגיע לרגע הזה בו הוא יכול לנשום. לנוח. להתענג על משהו שהושג בעמל רב. אבל וואו כמה העבודה משתלמת. זה באמת סיפור חד פעמי, אוכל את הלב, קורע אותו, עצוב בצורה בלתי רגילה ושוברת עצמות, אבל גם מרגש, מדהים, כמה אהבה, כמה טוב יש פה לצד הרע. הכתיבה של הסופרת הזו משאירה אותנו דרוכים כל הזמן, גם כשהרגשנו שאפשר לנשום, שמעכשיו יהיה בסדר, תמיד מקנן הפחד שזה יתהפך שוב. עד המילה האחרונה הרגשתי דרוכה ולא לגמרי בטוחה שזהו, זה נגמר. 🐠 מצאתי את זה מרענן לחוות דמות נשית חזקה ולא מתנצלת כמו נרידה. בטוחה בעצמה מהרגע הראשון ויודעת, נרידה תמיד יודעת, ומה שנרידה מרגישה זה תמיד מה שנכון. נרידה ואסלן מתחלפים ביניהם לאורך המסע ברמת הפגיעות והקושי של כל אחד מהם, אבל באופן כללי תמיד הרגשתי שדווקא הדמות הנשית פה היא החזקה והלא מתפשרת, נלחמת ובועטת עד שהיא מקבלת את מבוקשה. בספר שזורה השפה הטורקית בצורה רציפה. אסלן מדבר הרבה בשפת האם שלו ולאט נשמע גם את הדמויות האחרות מדברות טורקית. השמועה אומרת שלהאזין לו באודיו זה משהו מיוחד. זה משהו שבהחלט הייתי רוצה לבדוק אבל אני לא בטוחה שאצליח לעשות את המסע הזה שוב מההתחלה. 🐠 לסיכום: סיפור חד פעמי, מטלטל, מפתיע, מרגש ומפעים... על נשמות תאומות, שלמרות אין ספור מהמורות, כאב, דם ודמעות, הן תמיד, תמיד, מוצאות את הדרך חזרה זו אל זו. קראתי בנשימה עצורה, נאלצתי לעצור כל כך הרבה פעמים כדי להחזיר לעצמי את דפיקות הלב, את הנשימה, לנגב את הדמעות, למצוא את האומץ להמשיך. וזה היה שווה הכל. 🐠 ⚠️טריגרים - אלימות קשה, עינויים, רצח, אובדן, אונס, פגיעה מינית, פגיעה עצמית, אובדן צלם אנוש, טראומות על שלל סוגיהן. דיבור מלוכלך, דיבור אלים.

ספר מצוין. מותח ואירוטי. לעיתים מעט נמתח מידי, אבל ממשיכה כמובן לחלק הבא!

עוד סדרה מעולה של פפר .. נסחפתי ולא הצלחתי להפסיק. ממליצה

ספרים מהממים !! לא רציתי שיסתיימו .

ואוו כתיבה מדהימה !!

כמו כל הספרים של פפר וינטרס, פשוט מושלם. יכולת הכתיבה שלה והירידה לפרטי פרטים מדהימה ועושה את הכיף לקרוא במקום לראות סרט. הרוך בתיאורי האהבה מול הברוטאליות בתיאורי הכאב הופכים כל ספר שלה לחוויה בלתי נשכחת.

**ללא ספויילרים** אני באמת מתקשה לתאר את סדרת הספרים הזו של פפר וינטרס. אני לא בן אדם שבוכה בסרטים, ובחיים, בחיים שלי לא בכיתי בגלל ספר. עד עכשיו. קראתי הרבה ספרים בחיים ומעולם לא חוויתי כזו רכבת הרים רגשית של מסע משוגע לחלוטין. חווית קריאה מטורפת. הסיום של "לונה מארה" משאיר אותנו במתח מטורף. ו"קור אמארה" ממשיך בדיוק מאותה הנקודה בסיפור של אסלן ונרידה. 🐠 לא תמצאו כאן כייף טהור, לא תמצאו קלילות וצחוק. תמצאו מסע מוטרף של שתי נשמות שנועדו זה לזו בצורה הכי עמוקה שיש. עם חיבור חוצה יבשות, זמנים וזהויות. כמות הייסורים והתלאות שעוברים על הקוראים יחד עם הדמויות היא בלתי נתפסת. מצאתי את עצמי חוששת לפתוח את הספר ממה שעתיד להתרחש. הסופרת לא מרחמת עלינו ולא מרחמת על הדמויות, אפילו לא לרגע. והאמת? זה היה שווה בסוף, האומץ לצלול אל תוך המסע הזה ולהתעמת איתו פנים אל פנים השתלם. מצאתי את עצמי רצה לחפש ספוילרים שרק ירגיעו אותי שיהיה כאן סוף טוב כי לא יכולתי להכיל את זה יותר. הלב שלי לא עמד בזה. אני ממליצה בחום לא לקרוא ספוילרים וגם לא יהיו כאן ספוילרים בכלל לסיפור. 🐠 הסופרת לוקחת את הזמן לבנות דמויות בצורה פשוט מדהימה. אנחנו מתפתחים יחד איתן על פני שישה עשורים! הן משתנות ומתפתחות, סובלות ומתייסרות, ונוצר קשר וחיבור מטורף בין הדמויות עצמן ובין הדמויות לקוראים. אנחנו כבר מרגישים שאנחנו מכירים אותן, שאנחנו אוהבים אותן, מבינים אותן ומרגישים אותן. זה לא כמו ספר רגיל שפותחים ומתחילים לקרוא. זה סיפור שצריך לפנות לו זמן ורגש, אבל אני כל כך שמחה שלא ויתרתי עליו. הוא ממש חד פעמי. לא קראתי כזה עדיין. הוא שובר את הלב, מרסק אותו למיליון חתיכות, מאחה אותו, מרפא ואז שוב משמיד אותו ועדיין מבטיח לו שהוא יהיה בסדר בסוף. 🐠 הסמאט🌶🌶, כמו הספר עצמו, מטלטל עולמות, מוטרף, מבלבל בין טוב לרע, לא מתנצל, לא מרחם, בועט ונושך, אלים ואוהב, חייתי ופראי. רוב הסמאט מתרכז בספר 2 3. ברגע שהוא מתחיל הוא לא באמת מפסיק, הוא תמיד משמעותי ותמיד בוער ומלא רגשות שאין מילים לתאר אותן. אלו לא ספרים למי שמחפשת זבנג וגמרנו. הכי לא. גם הקורא, כמו הדמויות, צריך לעבוד קשה כדי להגיע לרגע הזה בו הוא יכול לנשום. לנוח. להתענג על משהו שהושג בעמל רב. אבל וואו כמה העבודה משתלמת. זה באמת סיפור חד פעמי, אוכל את הלב, קורע אותו, עצוב בצורה בלתי רגילה ושוברת עצמות, אבל גם מרגש, מדהים, כמה אהבה, כמה טוב יש פה לצד הרע. הכתיבה של הסופרת הזו משאירה אותנו דרוכים כל הזמן, גם כשהרגשנו שאפשר לנשום, שמעכשיו יהיה בסדר, תמיד מקנן הפחד שזה יתהפך שוב. עד המילה האחרונה הרגשתי דרוכה ולא לגמרי בטוחה שזהו, זה נגמר. 🐠 מצאתי את זה מרענן לחוות דמות נשית חזקה ולא מתנצלת כמו נרידה. בטוחה בעצמה מהרגע הראשון ויודעת, נרידה תמיד יודעת, ומה שנרידה מרגישה זה תמיד מה שנכון. נרידה ואסלן מתחלפים ביניהם לאורך המסע ברמת הפגיעות והקושי של כל אחד מהם, אבל באופן כללי תמיד הרגשתי שדווקא הדמות הנשית פה היא החזקה והלא מתפשרת, נלחמת ובועטת עד שהיא מקבלת את מבוקשה. בספר שזורה השפה הטורקית בצורה רציפה. אסלן מדבר הרבה בשפת האם שלו ולאט נשמע גם את הדמויות האחרות מדברות טורקית. השמועה אומרת שלהאזין לו באודיו זה משהו מיוחד. זה משהו שבהחלט הייתי רוצה לבדוק אבל אני לא בטוחה שאצליח לעשות את המסע הזה שוב מההתחלה. 🐠 לסיכום: סיפור חד פעמי, מטלטל, מפתיע, מרגש ומפעים... על נשמות תאומות, שלמרות אין ספור מהמורות, כאב, דם ודמעות, הן תמיד, תמיד, מוצאות את הדרך חזרה זו אל זו. קראתי בנשימה עצורה, נאלצתי לעצור כל כך הרבה פעמים כדי להחזיר לעצמי את דפיקות הלב, את הנשימה, לנגב את הדמעות, למצוא את האומץ להמשיך. וזה היה שווה הכל. 🐠 ⚠️טריגרים - אלימות קשה, עינויים, רצח, אובדן, אונס, פגיעה מינית, פגיעה עצמית, אובדן צלם אנוש, טראומות על שלל סוגיהן. דיבור מלוכלך, דיבור אלים.

אימאלה איזה שלמות

ארבע ספרים מדהימים!!!! לונה ואסלן, אך איזה זוג, באהבה אחת גדולה וענקית, מלאה בכאב, באתגרים לא פשוטים, כמה שבכיתי וואוו אבל גם צחקתי וחייתי איתם את אהבתם הגדולה לים, ממליצה מאוד

פפר במיטבה. פפר של דיאט הנערה והסרט הכחול. לגמרי אפשר היה לצמצם לשלושה ספרים… ובכל זאת אי אפשר לתת פחות מ5 ⭐️

סדרה מושלמת, מלאה בקסם נסחפתי לסיפור של אסלן ונרידה קראתי בשקיקה. ממליצה בחום חוויתי את כל קשת הרגשות. באמת שזה קסם של סדרה

במילה אחת ואווווו בשתי מילים פפר וינטרס

אהבתי מאוד. כתיבה יפה, הרגשות מתוארים בצורה אמינה מאוד שנוגעת ללב וחודרת לקרביים. הרגשתי את הכאב של הגיבורים ממש בעצמות. יש בספר תהליך של ריפוי מטראומות קשות שעוברים הגיבורים הראשיים. תאור התהליך שבו כל אחד מהם מרפא את השני הוא לב הספר והחלק הטוב ביותר שלו. מצאתי את עצמי קורא שוב ושוב את התובנות המעצימות שהסופרת שוזרת כאן ברגישות רבה ובמיומנות מעוררת התפעלות. רמת מתח עלילתי ומיני גבוהה נשמרת לאורך כל הספר ומריצה אותי לספר הבא. בלי ספק ההחלטה לרכוש את כל הסדרה בבת אחת הייתה החלטה טובה ונכונה. רוצו לקנות ורוצו לקרוא.

מותח ממשיכה לספר הבא

אמאלה ואבאלה!!! פשוט מושלם. רצה לספר השני!!אחחח הפפר הזאת משהו!!

פפר כמו פפר אלופה ,סוחפת, שונה , בונה את הסיפור את המתח. ממליצה בחום רצה לספר 2

ספר יפה.. נבנה. מסקרן מה יהיה בהמשך

סדרה מעולה

מעולה

ממשיכה לכרך ב' בדחיפות

אין על הכתיבה של פפר חלק ראשון מושלם

אחד הספרים היותר טובים שקראתי

כתיבה מעולה! כבר הרבה זמן לא התחברתי לספר כמו לזה. תופס אותך מהרגע הראשון. דמויות מעולות! כל כל הרבה עוד לא התגלה והרבה בניסתר, אבל וואו איזה סיום לכרך הראשון. רצה מיד לבא!

הספר הזה הוא יצירת מופת! כתיבה מהפנטת ומרגשת שייחודית לפפר

מהמםם אין על הכתיבה של פפר קראתי וסיימתי בנשימה אחת

קראתי בינתיים את שני הספרים הראשונים, ועל אף שהכתיבה מצוינת כמו בכל הספרים שלה, יש כאן המון חזרתיות, אותן מחשבות, אותן שיחות, ההתקדמות איטית מאוד. בשלב מסויים זה מתחיל לעייף. הדמויות כמעט לא צומחות ולא מתפתחות בשני הספרים הללו. המהות היחידה של הגיבור ועצם קיומו הוא סביב אהבתו לגיבורה. זו אהבה יפה ומרגשת, אבל כשאין צמיחה של הדמות, זה מתחיל להתיש. מקווה שישתפר בספרים הבאים.

אהבתי את הכתיבה של פפר בינתיים הסיפור לא מפוצץ מניחה שזה הכנה לקראת הספרים הבאים ממתינה בסבלנות

סיפור אהבה מטורף 6 עשורים של אהבה

פחות מעניין מהקודם

מאוד מבלבל. הכתיבה של הסופרת מאוד יפה אבל לא ברור מה הסיפור. עד סוף הספר לא התגלה שום פרט על עברו של הנער וחוץ מכמה שהם אוהבים אחד את השני אין שום עלילה. סיפור מסגרת חלש וגם לא ברור. מאכזב...

הספר יפה, וכתוב טוב, אבל דבר אחד עיצבן אותי בטירוף לאורך כל הספר - ההתעקשות של הסופרת לקטוע שוב שוב את העלילה עם איזה סיפור מסגרת מטומטם של ראיון עיתונאי. מה הקטע?! במה זה תורם, ואיך זה קשור?? מילא אם היה מדובר בסתם אתנחתא קלה, אבל היא ממלאת את החלקים של הראיון בהמון ספוילרים, ובסגנון מליצי שלא קשור לכלום. כל הסיפור מסגרת הזה, והשיח בין העיתונאים לא נשמע אמין, ור הורס לגמרי את הספר, שאחרת היה יכול להיות נהדר, ולקבל 5 כוכבים. מזמן לא התעצבנתי כל כך בקריאה...

אם יש דבר אחד שאני שונאת, ויכול לגרום לי לפסול ספר. זה שסופרת לוקחת פאקינג משהו עוצמתי, שמצלק אנשים רבים, והופכת אותו לבדיחה. ולא רק שהיא הופכת אותו לבדיחה, היא גם משתמשת בו כדי ליצור עלילה לספר. לא קול, לא יפה, ובהחלט פסל לי את הסדרה המזעזעת הזאת. מזל שלא קניתי את כל הסדרה מראש.