לא נורמאלי

״קפה? איזה - שחור? בטח יש. סוכר רוצה? אתה שתית תמיד עם המון סוכר נכון? שתיים וחצי כפיות... וואלה, אתה לא נורמלי, תהיה לך סוכרת תאמין לי אני מבין בזה. שנייה אני כבר עושה לכם קפה... כמה התגעגעתי... אני ממש מודה לכם שבאתם... היום בדיוק נזכרתי בכתבה הראשונה שעשינו ביחד. זוכר  דני? לא אה? אז אני אזכיר לך - כתבה על הקבלן הזה שגנב לאנשים את כל המקדמות שהם נתנו על דירות. ואיזה מוזיקה שמנו? ״אדם בתוך עצמו הוא גר..״ בטח בתוך עצמו... איפה יגור? איזה כתבה פצצה זה היה, כל המדינה דיברה על זה שבוע. טוב, אני עושה לכם קפה, אתם בינתיים תמצאו זווית  צילום טובה״. הוא מתחיל ללכת לכיוון המטבח כשצלצול טלפון נשמע. הוא מסתכל על הנייד דקה ארוכה. 

״מספר חסום... הכי טוב לא לענות נכון?...״ הוא מחזיר את הנייד למקום וחוזר למטבח לעשות קפה אבל משהו עוצר אותו והוא חוזר לנייד. ״אבל אם קרה משהו לילד וזה מישהו שרוצה להודיע שקרה לו משהו?״ הוא פונה לכיוון צוות הצילום ואומר ״תגיד עד איזה גיל אנחנו נמשיך לענות למספרים חסומים כי אולי קרה משהו לילד?״ הוא מסתכל שוב על הנייד ומקבל החלטה. ״יאללה על החיים ועל המוות..״ הוא לוחץ על הכפתור ומקרב את הנייד לאוזנו. ״הלו? ססס אמק...לא לא, תודה,  אבל אני לא רוצה להתראיין. לא לא אני לא בברלין אני בבית שלי בתל אביב למה?... לא לא אני לא שיקרתי! מה שצייצתי היה אמת לאמיתה … פשוט לא התכוונתי שאני באמת... מה? תשמע, אני בפאניקה מזה שבן גביר הוא שר בסדר? אני שמח שאתה נהנה מזה אבל מבחינתי מדובר באסון, ואתה יודע מה עוד אסון? השיחה הזאת! ולכן אני אסיים אותה עכשיו ואם תתקשר לפה עוד פעם אני אזמין משטרה!״

הוא סוגר את הנייד ומתהלך בחדרו חסר מנוחה ופונה לצוות הצילום. ״הלוואי שימות. כולם רוצים לראיין אותי עכשיו, כווולם.  אבל רק לכם אני נותן את הסיפור הזה. כי אתם משהו אחר ובעיקר כי אני סומך עליכם... מה? רגע רגע, מה מתחילים? עוד לא עשיתי לכם קפה... הצלם עוד לא אמר איך הוא אוהב את הקפה שלו? צלמוס, איך אתה אוהב את הקפה שלך?  בלי סוכר? הכי טוב... יופי, כבר אני עושה. אבל בואו נעשה רגע שיחה מקדימה, נסדר גבולות... אתה יודע, אני לא התחלתי אתמול את המקצוע, מי כמוך יודע... אני עבדתי בטלוויזיה כשאתה עוד לא היית בתכנון. אני בטלוויזיה כבר שלושים שנה... אני כל כך ותיק שאפילו הנחיתי את זאפ לראשון.. אז אל תגיד לי ״יאללה מתחילים״... גם צריך להתאפר לא? מה ז׳תומרת אין לכם מאפרת? למה? פשש... נפלתי חזק אה? מזל שמצלמה יש לכם... למרות שמצלמות יש פה דווקא הרבה, תכף אני אסביר לכם למה. טוב אני אתאפר לבד, גם את זה אני יודע לעשות אחרי שלושים שנה״. הוא מתחיל להסתובב בחדר ומחפש משהו. ״אולי אורלי השאירה פה את האיפור שלה... היא מפזרת אותו בכל הבית... או הנה בדיוק!״ הוא מוצא תיק איפור קטן ולוקח אותו לפינת המשרד שלו ומתחיל להתאפר. ״לא יקח לי הרבה זמן מבטיח. אני אתאפר, נעשה קפה וכבר אפשר יהיה להתחיל לצלם.״