מיומנו של מלך

1
 

כשהגעתי לשדה התעופה בקשמיר, בדלפק שאל אותי הפקיד:

"מה העיסוק שלך?"

״מלך!״ חייכתי אליו.

הפקיד מאחורי הדלפק שאל שוב, ״מה העיסוק שלך, אדוני?״

״אני מלך!״ עניתי לו עכשיו יותר בנחישות.

״אתה אדם מאוד מעניין...״ אמר הפקיד וחתם לי על הדרכון:

״ברוך הבא לקשמיר.״

2

שלום, שמי יוג'ין מזין, או ג'ניה. אני מאוד ביישן וכשאני פוגש אישה אני נאלם דום. ברור שאאלם דום. מה אני אמור להגיד לה? שהגעתי ישר מכביש 443 לטיפול נמרץ נשימתי, שהייתי 21 יום בתרדמת, עם לחץ תוך גולגולתי, איבוד הכרה, תפקוד חלקי של הכליות, דלקת ריאות, הפרשות, שיקום נוירולוגי, אבחון פסיכיאטרי, תכנית רקנאטי, 100% נכות לצמיתות, שלא התגייסתי לצה״ל, לא יכול ללמוד בצורה מסודרת, לא יכול לעבוד בצורה מסודרת, קושי בריכוז, קושי לדבר נורמלי, לעיתים אני שותק ומסתגר בתוך עצמי, לעיתים מדבר ללא הפסקה, לינץ' בבית סירא, טראומה מפדופיל בגיל 12, בעיות בלימודים, לקוי למידה, ריטלין, עברתי ניתוח ראש, אשפוז יום, טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק קוגניטיבי, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי, מורדם, מונשם, טיפול נמרץ נוירוכירורגי, הייתה לי נפיחות ראש, מכונת ניקוז שתן, קטטר, נשקפה סכנה לחיי, ההתנהגות שלי אימפולסיבית, שיפוט לקוי, תיאבון לא יציב, קושי להירדם, מצב נפשי מעורער, מחוסר הכרה, פלג גוף שמאל משותק, התמצאות חלקית בזמן ומקום, ירידה בקשב, בעיות ריכוז, בעיות זיכרון לטווח קצר, אי שליטה בסוגרים, חוסר יציבות בעמידה והליכה, הפרעה בשיווי משקל, ליקוי בזיכרון המילולי, פזיזות, חוסר מודעות לקשיים קוגניטיביים, בעיות התנהגותיות, הפרעות תקשורת, סטייה של מחיצת האף, פגיעה במפרק הלסת, ירידה בשמיעה באוזן שמאל, קשיי קואורדינציה, התנהגות חסרת גבולות, טיפולי הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק מוטורי ותפיסתי, טיפולי קלינאית תקשורת, כאבי גב, מצב רוח דיספורי, קשיי נשימה, קושי בוויסות רגשות, ירידה בבקרה העצמית, פגיעה בבוחן המציאות ובכושר השיפוט, פיזור כל כסף המצוי ברשותי ללא בקרה, רזה כמו נרקומן, במצוקה, סובל ממאניה דפרסיה, מרעידות ברגליים. את כל זה אני אמור לספר לאישה שלי אבל במקום זה אני אומר לה, 'תביאי נשיקה.'

אולי דווקא כדאי להתחיל את הסיפור הזה מנקודת המבט של ההורים שלי:

הורי חזרו הביתה, למודיעין עיר העתיד, מהצגת תיאטרון שראו בתל־אביב.

״נו, מה חשבת על ההצגה?״ שאלה אימא שלי את אבא שלי כשהיא נוהגת ופניה אל הדרך.

״מאוד מאוד נהניתי. גם את, לא?״ אבא שלי ענה כשהמכונית חרקה ועצרה בבת אחת בדרך בינעירונית.

״מוזר,״ אימא שלי אמרה כשהאוטו נעצר בתוך טור המכוניות. ״מה זה הפקק הענק הזה?״

״כנראה תאונה, כמו תמיד.״ אמר אבא שלי.

אחרי שעתיים הורי התקרבו יותר לכביש 443, הכביש הבין־עירוני שמוביל לירושלים. הרכב שלהם מצא את עצמו לפתע ליד הרמזור של 'מתקן אדם', צמוד לבסיס הצבאי. פתאום נמלטה מפיה של אימי זעקה:

״אהההה! הבגדים של ג'ניה! יש עליהם דם! תראה! תראה!״

״זה ג'ניה! זו הקסדה שלו!״ אבי מלמל.

אימא שלי יצאה מהר מהאוטו, אבא של חבר שלי היה שם לפניה וראה הכול. הוא התקרב אליה באיטיות ואמר לה:

״עזבי גברת. הבן שלך הלך!״

בום.

אולי ככה אני צריך לספר את זה כשאני נפגש עם אישה בפעם הראשונה. אפשר לספר את הסיפור הזה גם מזווית אחרת:

ג'ניה הגיע לפיצה שבה עבד, למשמרת אחרונה לפני הגיוס לצבא. הוא לא היה אמור לעבוד אבל אחד השליחים ביקש שיחליף אותו. עבד כל היום ועשה יותר משלוש מאות שקל טיפ, שזה המון. ודי, לא רצה לעבוד יותר. הטלפון בפיצה צלצל וג'ניה ענה ורשם את ההזמנה. "צלצלו מהצבא, ממתקן אדם," העביר את המידע למנהל משמרת. ג'ניה לא רצה לצאת אבל מנהל המשמרת לחץ עליו, כי אף אחד אחר לא רצה לצאת במקומו, אפילו בתשלום.

זה היה בסביבות 20:00 בערב. וג'ניה יצא. בשעה 21:00 בערב הטלפון בפיצה צלצל.

מנהל המשמרת ענה,

״פיצה שלום, מדבר טוני.״

מישהו בצד השני אמר לו בקצרה:

״השליח שלכם מת!״

אולי האישה שאומר לה את זה לא תחשוב שאני ביישן אבל היא תזדעזע וזה לא יוביל אותי לשום מקום טוב איתה.

אולי בעצם אספר לה הכול כמו דו״ח משטרתי:

בתאריך 20.10.05, בשעה 20:15, היה רכב מעורב בתאונת דרכים עם טוסטוס. ממקום התאונה ג'ניה הובהל כשהוא מחוסר הכרה ומונשם לבית החולים תל השומר.

חוסר הכרה בדרגה שבע בסולם גלזגו, פלג גופו השמאלי משותק והאישון הימני מורחב. בבדיקת c.t מוח נמצא דימום מוחי עם סטיית קו אמצע. ג'ניה עבר ניתוח לניקוז הדמם.

הזווית הרפואית או המשטרתית עלולה להישמע לה יבשה מדי. אולי הכי טוב הסיפור של אבא שלי:

״אשתי תפסה את ההגה, סובבה אותו ימינה, משכה את בלם היד. המכונית עצרה וגם הלב שלי. הפקק נוראי, הרבה ניידות משטרה ואמבולנס שטס בכיוון הנגדי של התנועה. פתאום שוטר מתייצב לידנו ואומר בכעס רב: 'אסור לעצור פה, מהר תפנו את השטח.'

אני צורח לו בחזרה, 'זה היה הבן שלי!'

הוא תפס את ראשו ואמר: 'סעו לתל השומר.' אני זוכר את צירוף המילים האלו כהד רודפני — תל השומר, תל השומר, תל השומר.

אחרי צמד המילים הזה נכנסו לעולמנו מילים חדשות:

פרמדיק, מורדם, מונשם, טיפול נמרץ. הדרך לבית חולים הייתה הארוכה בחיי. לא רק בגלל הבכי הבלתי פוסק של אשתי אלא גם בגלל אי הידיעה, שמפחידה עוד יותר מהידיעה עצמה.

מה יהיה כשנגיע? מה נראה? האם נראה אותו בכלל? צמרמורת. עד היום.

22:30 הגענו. זרקנו את המכונית באיזשהו מקום, נכנסנו בריצה לבית החולים. עוד הרבה מושגים חדשים התנפלו עלינו:

מיון, ניתוח ראש פתוח, מצב אנוש. מילים שהיו עד לפני זמן קצר ניטרליות ופתאום הן טראגיות.

02:30 בלילה בחדר המתנה. מחכים לסיום הניתוח. תוך כדי מתקשרים למישהו, מספרים משהו מעורפל, אבל התחושה היא שאנחנו בתוך חלום בלהות. הזוועה הזאת לא יכולה להיות אמיתית.

עוד מילים חדשות: דימום תוך מוחי, בצקת, ניקוז, סכנת חיים של ממש.

מה יהיה? חדר התאוששות או ארץ לעולם לא? לחץ הדם 200 על 130. הסתיים הניתוח. הסיכום של הנוירוכירורג אינו מעודד. צילום CT נוסף. מעבר לטיפול נמרץ נוירוכירורגי.

מילים חדשות מתווספות: נפיחות ראש; מכונת ניקוז שתן; קטטר;

והמילים שממשיכות להדהד ברקע — ״נשקפת סכנה לחייו..״

כבר 06:30 בבוקר. איך אני עדיין כל־כך ערני? מוזר למה מסוגל האדם.

הזמן בבית החולים — ממש כמו האור הנצחי שדולק בו — הוא זמן אחר.

09:00 בבוקר. ג'ניה הפסיק לנשום בכוחות עצמו. שוב ביטויים חדשים נכנסים להיסטוריה שלנו: טיפול נמרץ נשימתי, קומה (תרדמת), הרופאים אמרו לנו, ״אל תצפו שהוא יתעורר..״ לחץ תוך גולגולתי. ועדיין באחורי התודעה הזמזום הנורא: נשקפת סכנה לחייו... נשקפת סכנה לחייו...נשקפת סכנה לחייו...״ אני לא מצליח לחבר את הביטוי הזה לילד החי והחייכן שלי.

13:30 טמפרטורת הגוף שלו 42 מעלות. עטוף בשכבות קרח, מטליות רטובות על הראש. על מה שנשאר ממנו... מהראש היקר הזה. המאוורר מכוון אליו בעוצמה מרבית. מושגים חדשים: רמת איבוד הכרה, תפקוד כליות, דלקת ריאות, הפרשות.

״שליח הפיצה נאבק על חייו״ זו הייתה הכותרת בעיתון של מודיעין.