האושר שביחד

הקדמה

בדידות היא פונקציה של איכות הקשרים בחייכם, לא של כמוּתם.

בניגוד להתבודדות, שעשויה להיות תחושה שלֵווה ואף מבוקשת, בדידות נובעת מתחושת בידוד חברתי. אתם יכולים להיות מוקפים באנשים מבוקר עד ערב, אבל אם אתם מרגישים שקופים עבורם, כאילו אין לכם שום חשיבות, קרוב לוודאי שתרגישו לבד. בדומה לכך, אם אתם סבורים שאין לכם אף אחד להתקשר אליו במקרה חירום או כדי לבקש שישקה את העציצים כשאתם יוצאים לחופשה, אתם עלולים להרגיש חסרי עוגן ומנותקים במיוחד.

הבדידות מכאיבה מכיוון שבני אדם הם יצורים חברתיים מטבעם ובריאותנו תלויה במערכות היחסים האלה. בדידות עלולה להוביל לבעיות בריאות רציניות. היא מתקשרת עם סיכון מוגבר לשבץ, לבלבול ואובדן הזיכרון, ולמחלות לב. היא עלולה לקצר את חיינו כמו עישון 15 סיגריות ביום ומזיקה אפילו יותר מחוסר פעילות גופנית ומעודף משקל משמעותי.

אבל בדידות היא דבר סובייקטיבי. זאת הרגשה. ומאחר שזאת הרגשה, יש ביכולתנו לעשות הרבה כדי להקל אותה.

אתם יכולים להחליט לשים קץ לבדידות. אתם יכולים לחתור למערכות יחסים שיעוררו בכם תחושה שאתם מיוחדים וזוכים להערכה. אני רוצה שתדעו שיש ביכולתכם לבחור נתיב מלא יותר ועשיר יותר ברגע זה.

אני יודעת שזה נכון, מעבודתי ומחיי. וזאת הסיבה לכך שבגיל 96, אינני יכולה לשבת בחיבוק ידיים כשרבים כל כך סובלים. אם אתם שקועים בביצת הבדידות, ייתכן שאתם מרגישים שאין לכם שום אפשרות להיחלץ ממנה. אחזו בידי. תנו לי לחלץ אתכם מהבוץ.

כשמושלת מדינת ניו יורק, קאתי הוקול, מינתה אותי לשגרירה למיגור הבדידות, התפקיד הראשון מסוגו בארצות הברית, היא לא היתה יכולה לבחור אדם מתאים ממני לתפקיד. אני מקיימת יחסים אינטימיים עם הבדידות כל חיי.

ידעתי את בדידות ההפרדה מבני משפחתי בגיל עשר, את בדידותה של פליטוּת בלי לראות שוב לעולם את הורי או סבי וסבותי. ידעתי את בדידותן של מחלה ונכות, מהסוג המתרסק עלייך כשגופך מנוקב רסיסים ונפצעת קשה בהתפוצצות פצצה, איבדת חלק מכף רגלך ואת בטוחה שאת עומדת למות. אני מכירה גם את בדידות ההרגשה שאת שונה משאר האנשים באופן בלתי הפיך. גובהי - מטר ו־40 סנטימטרים - תמיד שימש שורת מחץ מבוקשת בתוכניות אירוח ליליות. עובדת היותי נמוכה מרוב האנשים הבוגרים עזרה לי ללא ספק להתבלט בתחומי המקצועי, אולם היתה לכך גם השפעה מבודדת עמוקה להפליא. לא פעם חשבתי שאף גבר לא ירצה בי ושלעולם לא אתחתן. אבל הצלחתי להתחתן, ואפילו שלוש פעמים. שתי מערכות הנישואים הראשונות שלי הסתיימו בגירושים והשלישית, לפְרֵד וסטהיימר, נמשכה 35 שנה, עד שנפטר; הוא היה אהבת חיי.

אגלה לכם סוד קטן: ההיכרות האישית שלי עם הבדידות אינה הסיבה היחידה לכך שמוניתי לשגרירה למיגור הבדידות. המינוי היה תולדה של שתדלנות מצִדי. דחפתי לתפקיד משום שידעתי שהרקע שלי כמטפלת מינית מספק לי הכשרה מיוחדת במינה לעזור לאנשים להתגבר על בדידות. בדידות והפרעה בתפקוד המיני נושאות שתיהן סטיגמה. אף אחד אינו שמח להודות שהוא סובל מקשיים במיטה. אף אחד אינו נלהב להתוודות על כך שיש לו רק מעט חברים שאפשר לסמוך עליהם. החוט המקשר בין השניים הוא בושה, ובושה היא מה שניסיתי כל ימי לעזור לאנשים להתגבר עליו. היזכרו בשנות ה־80. ניתן היה בהחלט למנוע את תחושת ההשפלה שהרגישו הומוסקסואלים בתקופת משבר האיידס. משום כך תמיד דיברתי בפתיחות על הומוסקסואליות ואימצתי בחום את כל ביטויי האהבה. השתדלתי מאוד לשנות את השיח על מין ועל שייכות במהלך המגפה ההיא, ובדומה לכך, אני יודעת שאם נדבר בפתיחות על בדידות - בלי התנצלות ותוך ויתור על שימוש בלשון נקייה - אלה מאיתנו שמרגישים מנותקים עד כאב ירגישו פחות לבד.

העובדה שהבדידות היא מגפה היום כבר מקובלת ברבים. נערכו על כך מחקרים ונכתבו ספרים. הכיסוי התקשורתי חשף את היקפה האדיר של הבעיה. אני מלאת הערכה כלפי מי שנטלו על עצמם לדווח עליה ולחקור אותה. אבל כפי שכבר ציינתי, אני מציעה נקודת מבט אחרת ונחוצה מאוד. זה איננו ספר על האופן שבו הגיעה החברה למקום שברירי ומעורער כל כך. זה איננו ספר שבוחן את מאמצי הממשל לפתור את המשבר (אף כי בסופו מציע ראש שירותי הבריאות של ארצות הברית, ד"ר ויווק מרתי, אסטרטגיות חשובות לחיזוק תחושת החיבור החברתי).

בהכשרתי המקצועית אני מטפלת התנהגותית. כשקיבלתי מטופלים בקליניקה, לא הקדשתי את הזמן לצלילה לעברם בניסיון לפענח את שורשי הבעיות בתפקודם המיני. את זה השארתי לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים. עבודתי היתה הרבה יותר ישירה ומהירה. פשוט עזרתי לכל מי שבא להיוועץ בי - או האזין לי ברדיו או צפה בי בטלוויזיה - ליהנות מחיי מין טובים יותר באמצעות שינוי צורת ההתייחסות למין. וזאת גם הגישה שאני נוקטת ב"האושר שביחד". אם אתם בודדים, מה שנחוץ לכם הוא ייעוץ מעשי כיצד להתגבר על הפגע הזה, וזה מה שאני עומדת לספק לכם.

"האושר שביחד" מציע מפת דרכים פשוטה להתגברות על בדידות - 100 הזדמנויות ורעיונות קונקרטיים שתוכלו ליישם מיד. הייעוץ מבוסס על טקטיקות שבהן השתמשתי בעצמי ובטיפולים הפרטיים שהענקתי, חלקן עם מטופלים שהיו בודדים מאוד. אני כוללת גם שיעורים משל אדם גרנט, פסיכולוג ארגוני ופרופסור בבית הספר וורטון; של שרי טרקל, המנהלת המייסדת של התוכנית לחקר הטכנולוגיה והעצמי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; של גרטשן רובין, מחברת רבי־המכר ובעלת הפודקאסט "Happier"; ואחרים.

אבל איני מסתפקת רק במתן עצות. אני מתכוונת לעשות כמיטב יכולתי לדחוף אתכם לפעול בהתאם לעצותַי.

בעמודים הבאים אטול על עצמי את תפקיד המעודדת, המאמנת ורס"ר המשמעת גם יחד. כל מי שמכיר אותי מגלה עד מהרה שכשאני רוצה משהו, אני רוצה אותו עכשיו, אולי אפילו אתמול. כמובן, יש דברים שצריך לחכות להם, אבל במהלך חיי התחוור לי לא פעם שלחכות בסבלנות פירושו לא לקבל את מה שאתם רוצים. ומאחר שכדי להצליח בעולם הזה נדרשת קצת חוצפה, עלינו ליישם את יכולת הפעולה הזאת בטיפול בבעיית הבדידות. מכיוון שכפי שאני יכולה להעיד מניסיוני האישי, בדידות היא דבר נורא, אבל היא גם בעיה שניתן להתגבר עליה. לא אתיימר לטעון שזה עומד להיות קל, אבל אני טוענת בוודאות גמורה שזה אפשרי.

תפריט הקשר של ד"ר רות

בדומה לאיור הצלחת הצבעונית המשמש כדי להמליץ אילו קבוצות מזון יש לצרוך כדי לנהל אורח חיים בריא, תפריט הקשר שלי מייצג את החלקים בחיינו שמצריכים את מרב הטיפול ותשומת הלב כדי לבנות מערכות יחסים משמעותיות ולטפח אותן. יצרתי את המסגרת הפשוטה הזאת כדי לתרגם עשרות שנות מחקר אקדמי על אושר ועל קשרים בין בני אדם להדרכה שתוכלו להשתמש בה ברגע זה.

במקום פירות, דגנים, ירקות, חלבון ומעט דברי חלב, פיתחתי 100 רעיונות מחזקים ואסטרטגיות מעצימות וחילקתי 88 מהם לחמישה פרקים: "אני", "משפחה", "חברים ואהובים", "קהילה" ומנה קטנה של "טכנולוגיה". כל אחד מהם הוא מרכיב חיוני בתפריט הקשר. 12 האסטרטגיות האחרונות מוצגות במסגרת "לוח השנה" משום שיש תקופות ורגעים בחיים שמזמנים הזדמנויות ספציפיות ליצירת שמחה ומערכות יחסים.

בדידות היא חוויה אינדיבידואלית, ואני מכירה בכך שלא כל עמוד ועמוד עשוי לעורר בכם את התהודה המקוּוה, שכן מה שעשוי להיות מאיר עיניים ומשנה חיים לאדם אחד, יכול להיות ברור מאליו למישהו אחר. חלק מהמושגים נועדו למי שזקוקים לעזרה במציאת קשרים ויצירתם; אחרים נועדו לאנשים שכבר יש להם קשרים אבל זקוקים לעזרה כדי להעמיק אותם. אני תקווה שתיקחו מהם את מה שאתם זקוקים לו ותשנו את מערכות היחסים שלכם על בסיס תפריט הקשר, שיש לו אפקט מצטבר.

קדימה, לעבודה!

אני

אולי נדמה לכם שכל האנשים סביבכם מרגישים טוב במערכות היחסים שלהם, אך האמת היא שרוב האנשים חווים בדידות בשלב זה או אחר בחייהם. קחו רגע להפנים את הידיעה הזאת. סביר להניח שכמעט כל מי שאתם מכירים, כל תושבי השכונה שלכם, כל מי שאתם עוברים על פניו ברחוב, הרגיש בזמן זה או אחר את כאבה של בדידות. סקר שנערך לאחרונה בידי מטא־גאלופ הראה שכמעט אחד מכל ארבעה מבוגרים ברחבי העולם - יותר ממיליארד בני אדם - אינו מרגיש מחובר לגמרי לאחרים.

מאז הכריז ראש שירותי הבריאות של ארצות הברית, ד"ר ויווק מרתי, על הבדידות כמגפה במדינה, החל פרץ של פעילות במטרה לעזור לאנשים להרגיש פחות לבד. הקונגרס קידם חקיקה להגדרת תפקיד יועץ לנשיא לענייני מדיניות קשר חברתי. ארגון הבריאות העולמי השיק את הוועדה לקשר חברתי. ראשי ערים ברחבי המדינה דרשו מימון לתמיכה בתוכניות רבות יותר של בריאות הנפש בעריהם ובסגל העובדים הדרוש להפעלתן. ומושלת ניו יורק, קאתי הוקול, מינתה אותי לשגרירה למיגור הבדידות!

איבדתי את משפחתי בשואה, ואין גדולה מן הבדידות שחשתי בשל כך. אף על פי שבסופו של דבר הקמתי משפחה במובנה הטיפוסי, מצאתי שותף לחיים ויש לי ילדים ונכדים, אף פעם לא הפסקתי לקבץ סביבי משפחה רחבה יותר "מבחירה". בררתי את הקשרים האלה בתכליתיות גמורה. יצאתי מגדרי כדי למצוא את החברים הללו ולחבר אותם אלה לאלה. ובעשותי כן נעשיתי בודדה פחות.

אבל הדרך לנקודה הזאת היתה קשה. גדלתי בבית יתומים והייתי מוקפת בכל דקה של כל יום בילדים אחרים. לא היתה לי שום פרטיות שהיא! ובכל זאת, ב־12 ביולי 1945, התוודיתי ביומני:

מעל לכול, אני כמהה לחברה.

ולמחרת כתבתי:

אני גרה עם 150 אנשים - ואני לבד.

היום אני יודעת את מה שאני בת ה־17 עדיין לא הבינה. לבדידות אין שום קשר למספר האנשים שסובבים אתכם. אם אין לכם קשרים משמעותיים, אם האינטראקציות שלכם נטולות תוכן, קרוב לוודאי שתרגישו שקופים וחסרי חשיבות. אבל אפשר להכניע את הבדידות. בניגוד למחלות סופניות, לבדידות, כפי שנוכחתי לדעת, יש מרפא.

להשקפתי, המפתח לסילוק הבדידות מחייכם טמון בכם. כמטפלת, ישבתי מול מטופלים רבים שהתמודדו עם קשיים ועם מוגבלויות אמיתיים מאוד, ועלה בידי לעזור לרובם. אבל מעולם לא יכולתי לעשות את השינויים שהם נזקקו להם עבורם; יכולתי רק להנחות אותם. מטפלים הם יועצים מומחים. מי שמוכרח לנקוט פעולה הוא האדם שמבקש לעצמו דרך חדשה.

אבל שינוי דפוסי התנהגות דורש מאמץ. ומשום כך, "אני" הוא המרכיב החשוב ביותר בתפריט הקשר. עליכם להקדיש תשומת לב למחשבותיכם, להרגשותיכם ולמעשיכם, אלה שמונעים מכם ליצור את הקשרים מהסוג שאתם מעוניינים בו יותר מכול. מודעות עצמית מובילה לאסטרטגיות התמודדות ולפתרונות, בונה תחושת ערך עצמי וביטחון ומחליקה את התקשורת עם אחרים כדי שתוכלו לטפח ולתחזק מערכות יחסים בריאות. רפלקציה או עיון עצמי יאפשרו לכם לזהות תחומים טעונים שיפור ולהגשים את שאיפותיכם.

הבה נתחיל במיקוד תשומת הלב במה שהוא ודאי מושא העיון הקשה והמעיק ביותר, אבל גם זה שההצלחה בו נתונה כל כולה בידיכם: אתם עצמכם.

המשך הפרק בספר המלא