סיפור מעולה, לא הצלחתי להפסיק להקשיב. עייפתי כבר מסיפורי דיכאון כבדים על הפינות הקשות של החיים. סופסוף ספר שמטעין באנרגיות. רענן כהן מעניק לקורא כרטיס השתתפות בסיפור הצלחה, אי אפשר שלא ליהנות. גם הקריין מוצלח מאוד.
שאב לי 24 שעות מהחיים, מרתק, ספר שנקרא בנשימה אחת, המציאות עולה על הדמיון. ספר מעולה!
ספר שמרגיש כמו להקשיב לחבר שמספר מה עבר עליו עושה סדר ומסביר דברים בפשטות גם למי שפחות מכיר את המושגים נהניתי מכל שניה! ספר פשוט מדהים! חייבת להוסיף מילה על הספר הקולי- איזה כיף לשמוע אותו, חוויה מיוחדת במיוחד אחרי שקראתי אותו כבר.
בתור מישהו שהיה בפנים היה ממש כיף לקרוא! מרגש, משמח, מרגיז... רכבת הרים שעוברים יחד עם הכותב. לא הצלחתי להפסיק לשמוע, ממליץ מאוד!
ספר מדהים שסיימתי ביומיים (דבר לא שיגרתי בכלל, בא לי בול בזמן). רענן כתבת באופן מרתק ואותנטי מהקריינות ועד לפרטים העסקיים. מלמד ומדרבן לספורט וריצה , ליזום ולרדוף אחר החלום, לנחישות ולניהול הסיכונים והצבת גבול, מטרה והגדרה לחופש- תודה על הכתיבה מעורר השראה ומחשבה לקראת האתגרים הנוכחיים שלי בחיים העסקיים 🙏
ספר מרתק, ממש סיפור מתח על הרכבת הרים שיזם עובר בתעשיית ההיטק, קראתי בנשימה עצורה וקצת עצוב לי שסיימתי. ספר מומלץ ביותר!
ואו, ואו, ואו... קניתי פה מעל 20 ספרים ופעם ראשונה שאשכרה אני זוכר שטרחתי להשאיר תגובה מרוב שהוא טוב
כמופרע קשב נדירים הפעמיים בהם אני גומר ספר ב24 שעות , ספר מומלץ לכול מי שעוד יושב על הגדר כשכיר וחולם על איך זה להיות יזם , והמשפט שאני לוקח ממך רענן ״הסוד זה לגרום לקו הסיום להפסיק לזוז קדימה 🙏״
זה פשוט ספר מתח. מסתבר שלצד העושר וההצלחה, המתח היומיומי של יזם הוא מורט עצבים והוא מתורגם לספר הכתוב במיטבו. זה ספר סיפור-הצלחה-יזמי שונה, יש בו האומץ לספר סיפור שלרוב מושתק; על יזמים הנתקלים במשקיעים עוינים ולא מוכנים להיכנע. האומץ טמון בעמידה מולם בפועל בעת התרחשות הדברים וגם כעת - בכתב האשמה הנוקב הזה. זו הזדמנות נדירה להציץ לעולם שלא כולו זהר. מעבר לסיפור מדובר בכתיבה קולחת, קצבית הלופתת את הקורא מהשורה הראשונה ועד הפרולוג. מומלץ ביותר אבל רק אם יש לכם זמן, כי זה בלתי ניתן לעצירה. ועוד משהו, יש בספר הזה שיעור מעניין על פרופורציות ועל בחירות.
וואו! קודם כל, רודיה הקריין פשוט מדהים! עם ההקראה שלו הספר קיבל חיים, Storytelling ברמה גבוהה ביותר. תודה לך! הסיפור של רענן מרתק, קולח, אמיתי וישיר. אני מכירה את עולם הסטארטאפים מקרוב והרבה אסימונים נפלו לי. תודה רבה לשניכם.
ספר מצויין. מאוד מומלץ. אני מאזין הרבה לספרים קוליים אבל הקריינות של רודיה קוזלובסקי היא ליגה בפני עצמה. ממש מוסיף המון לחוויה.
אחד הטובים שקראתי (שמעתי) הצליח להעביר שיעורים בכלכלה בקלילות רבה, במהלך הספר בכיתי, צחקתי, התרגשתי ובעיקר נהנתי, יישר כח גדול, מחכה לסרט
הספר מרתק, חושף מקרוב את עולם הסטארטאפים על מורכבויותיו. אני מופתעת שספר שעוסק כל כך הרבה במשקיעים, מניות וכדומה עניין אותי כל כך. קריינות מצויינת.
אין ספק שקל להבחין שהמחבר אינו סופר מקצועי במובן המסורתי — וזה דווקא מה שנותן לספר את הקסם שלו. רענן כהן מתאר בצורה אותנטית, גלויה ולעיתים גם כואבת את מסע הרכבת שעובר על יזם הייטק בתקופת הקמה של סטארטאפ. כל מי שהיה בסביבה הזו — יזמים, משקיעים, עובדים בשלבים מוקדמים — יוכל למצוא את עצמו בדמותו של רון כרמלי ובסיטואציות שהוא חווה. הספר נותן זווית ריאליסטית ובלתי מתייפייפת על הדרך המפותלת, על הלחץ, ההתרסקות והתקווה שביניהם. נהניתי מכל רגע, וסיימתי את הגרסה הקולית תוך פחות מ-48 שעות. מומלץ בחום, במיוחד למי שמתעניין בעולם הסטארטאפים או פשוט מחפש סיפור שכתוב מהלב.
ספר מעולה, מעורר השראה. שמעתי את הגרסה הקולית, קריינות סוחפת ומדהימה ממליץ על הספר בחום
אני חושב שזה הספר הכי טוב שקראתי איי פעם בתור אחד שחובב ספרים ובתחום הייטק זה שילוב הכי טוב שאפשר היה ליצור אי פעם רענן תודה רבה לך על תענוג צרוף שגרם לי להיסחף איתך בתוך הטלטלה הזאת אם אתה קורא את ההודעה הזאת תדע שאני רוצה להיפגש איתך אוהב אותך למרות שאני לא מכיר אותך
ספר מעולה חובה לכל יזם להבין את המסלול שמחכה לו, ולכל מי שחושב שסטארטאפ זה רק כיף. רענן משתף את החוויות שעבר בצורה פתוחה, מרתקת ואמוציונלית. הסיפור קולח וחושף את אחורי הקלעים של עולם יזמות הייטק והשקעות ההון סיכון. האזנתי לגרסת האודיו, הקריין פשוט מעולה, הרגשתי שאני ממש חווה את הסיפור כאילו רענן המחבר יושב מולי ומספר אותו. השינוי בקולו של הקריין ובאינטונציה מעביר את מנעד הרגשות של גיבורי העלילה באופן מושלם. שאפו!!
הספר הכי טוב שקראתי עד היום על עולם היזמות. אינפורמטיבי וחינוכי במעטפת של דרמה מרתקת, 'טלנובלה' ריאליסטית עם הרבה חוכמת חיים.
ספר מרתק לא הצלחתי להפסיק לשמוע נכנס בי הרבה יותר עמוק ממה שציפיתי נתן לי תיאבון לעוד גם הצד של הקריינות היה מושלם הועבר באופן חווייתי
אחר הספרים הטובים ששמעתי, לא יכולתי להפסיק! אם יכולתי לתת עשר הייתי בוחרת בעשר אבל מי שיקרא/ישמע את הספר יבין שגם 5 זה מספיק.
ספר מעולה! נשאבתי לעולם המרתק של הסטארטאפ והצטערתי שלא האזנתי לו לפני שעשיתי הסבה. ספר מובל על ידי גיבור מעניין, מלא במתח, השראה וחן. אוסיף שהקריינות הייתה מצויינת.
ספר מצוין קריינות מוצלחת בזכות רענן והספר נראה לי שנכנסתי ל״מועדון השומעים/המאזינים״
הספר הכי טוב ששמעתי לאחרונה - תענוג ממגנט, מרתק תודה רבה, תענוג... וקריין מעולה מעולה
ספר מצויין סיפור מצויין אחד הספרים הטובים והשימושיים ביותר אם אתה רוצה לפתוח סטארט אפ או אם אתה יזם. מלמד המון על העולם הזה. ואישית למדתי המון אם זה על קרנות הון סיכון על דרכים לפעולה, עצות וכו.. ספר שאמליץ בחום שווה כל דקה
ספר מצויין וסוחף, שילוב מרתק של סיפור אמיתי ופרוזה. קריינות מצויינת
ספר נפלא , קולח מעניין ומותח . כתוב בשפה קלילה ובהירה , התאהבתי ברום. כיזם הייטק אני מרגיש כאילו הספר נכתב עלי , בדיוק , למעט שינויי שמות וסכומים. מנהלי הקרנות הנוכלים , משקיעים צבועים , עורכי דין ששים אלי קרב , פשרות כואבות ...הכל מוכר לי כל כך טוב . קניתי את הספר לילדיי שיבינו את שעבר עלי בסערה. ממליץ בחום לכל יזם , ולכל מי שמעוניין לקבל הצצה לטבע האדם . תודה לסופר , אחי אתה.
שמעתי בנשימה עצורה… ובלחץ… כאילו מדובר בכסף שלי (הלוואי) 🙏🏻 ספר מצוין, הקראה נפלאה, מותח, מלחיץ, ועם הרבה מוסר השכל.
מדהים, מעורר השראה ובעיקר נתן המון כלים לדרך היזמית החדשה שמתחיל בימים אלה תודה🙏
אני עונה על השאלות האוטומטיות כי מתקשה למצוא את המילים הנכונות לתאור התחושות שלי עם סיום הקריאה. הגרסה הקולית מצוינת ואפשרה לי להמשיך ולהקשיב במצבים בהם ממש לא רציתי להניח את הספר. הקריינות מעולה (ויצא לי להתאכזב מקריינות שלא תאמה את הלך הרוח). … ממליצה ליזמים בתחילת דרכם, למנהלים בכל הדרגות, לשואפים, למחפשים… וממש לא רק.
היה וואו, ספר מדהים. מעורר השראה ונותן בוסט אדיר. הקריין והדיבוב נעשו בצורה אידאלית וברורה. תודה תודה תודה!❤️
סיפור מרגש ומלהיב, ומבוסס על סיפור אמיתי. אהבתי מאוד את הגיבור רום כרמלי שנכנס לליבי. על רודיה קוזלובסקי אין מה להגיד מעבר לקריין מושלם משכמו ומעלה. מומלץ ביותר.
קריינות מצוינת. ספר נפלא כשלעצמו, קולח, משעשע, מחובר לכאן ועכשיו שלנו. ספר חובה לכל יזם או מי שיש סביבו יזמים. רכבת ההרים של יזמות באה לידי ביטוי בכל מישורי החיים ורענן מייטיב להכניס את הקורא לתוך העולם הזה. נהנתי מכל רגע.
ספר אדיר, מוציא אותך להרפתקה חובקת עולם, השילוב המושלם בין ספר מידע לימודי לספר עלילתי, וגולת הכותרת היא המקריא של הספר שעושה עבודה מעולה וממש משחק כל דמות
הספר נותן כניסה לאחורי הקלעים של ההשקעות בעולם ההייטק, כתוב בצורה קולחת, פשוטה, רהוטה.
ספר מעולה סיפור החיים שלו פשוט מרתק והקריין עושה עבודה מדהימה בלקריין את הספר באמת שנשאבתי והתאהבתי בספר!
רק עוד קצת ודי, זה לא רק שם הספר זה גם תהליך הקריאה בו.. אתה לא מסוגל להפסיק לקרוא. רק עוד קצת ודי אתה אומר לעצמך. ואז אתה מוצא את עצמך בסוף הספר. מרתק, מעצים, מלא השראה ותובנות אששש
וואו! הספר הכי טוב ששמעתי. אני לא מהתחום והספר פשוט ממכר, לא יכולתי להפסיק. מחכה בקוצר רוח לספר הבא.
קראתי בפחות מ-48 שעות! ספר מדהים שחושף את הצד הפחות מוכר של יזמות והשקעות. קריאת חובה לכל יזם.
מרתק, למרות שאני לא באה מעולם ההיטק, היה מעניין מאוד ליצלול לתוכו ולהכיר עולם חדש, קתיבה קולחת וקריאה מעולה. תודה רבה
ספר מותח, נותן הרבה תובנות לחיים בפרט ולסטרטאפ, קריין כריזמטי ברמות, בתור אחד שמקשיב להרבה ספרים זה בהחלט אחד הטובים שיצא לי לראות, מומלץ מאוד
ספר מצויין. רשום טוב, וממש ממחיש את חייב של cto בסטארט אפ. לא הכל ורוד כמו שכולם מדמיינים
הגרסה הקולית מונגשת בצורה נפלאה! לא יכולתי להפסיק להאזין לסיפור. ספר מומלץ! מראה את כל הלכלוך של מאחורי הקלעים של עולם הסטארטאפים הנוצץ לכאורה, כל הזיוף והעמדות הפנים והכסף הגדול הדמיוני שמי שנמצא בעולם היזמות וההשקעה, מדבר עליו כדבר של מה בכך. מעניין מאוד איך העולם באמת עובד. בתור עובדת בהייטק, מהצד של אלה שהם מאוד לא בכירים ולא בהנהלה, מומלץ בחום!!!!
הספר הטוב ביותר שקראתי מעולם וואו וואו ושוב וואו ספר חובה לכל סטארטאפיסט וחובב סטארטאפים מדהים מותח מרגש מרגע שהתחלת לא ניתן לעצור
ספר יוצא דופן ומדהים שנקרא בנשימה עצורה ( ואני לא קשורה לעולם ההיטק). הגרסה הקולית פשוט משובחת. ממליצה בחום
ספר מדהים, מומלץ מאוד לכל יזם! רענן מספר בצורה מאוד נגישה על הצדדים היפים והאפלים של סצנת הסטארט אפים והון סיכון בישראל.
טוב. פשוט טוב. בפירוט - קל קליל אבל לא באמת קליל. מדבר לעניין מבלי פוזות ! מומלץ בחום מבחינתי
ההקראה קצת צרמה לי אבל התרגלתי. ההומור החבוי היה מצוין. החלוקה לפרקים היתה מצוינת. בקיצור, ספר מעולה ומומלץ.
ספר מרתק! ממש כתוב כספר מתח. מאוד מרשימה יכולת המחבר לתאר אירועים מורכבים בצורה בהירה וברורה. הספר גם מאוד מעניין ומלמד הרבה על עולם הסטארטפים וקרנות השקעה. הרבה זמן לא נהניתי מספר ככה. חייב לפרגן גם למקריא הספר (שמעתי את הספר כספר קולי) שהקריא אותו, כולל את הדיאלוגים שבו, בצורה מעולה.
וואו, הספר ממש תפס אותי. הקריינות מצויינת. כל העולם הסטארטאפי זר לי לחלוטין, והספר נותן הצצה לחיים המוטרפים של יזם שאיכשהו מצליח בזכות חוכמה תושיה יכולת אלתור וגם מזל לצלוח את הים הגועש ו... לא אגלה את הסוף-תקראו, בטוח תהנו
ספר מרתק, סיימתי את כולו ביום אחד. הריצה אכן מפתחת סוג מנטליות ייחודי אותו ניתן להמיר בחיי היום יום וחיי היזם בפרט. הדיבור על חיי המשפחה, רעיונות היזמות שצצים ככה תוך כדי החיים והנכונות להמשיך הלאה למול כל מכשול הם התובנות העיקריות שלי מן הספר. ממליץ בחום!
נהניתי מאוד. סופ״ש של קריאה רציפה בשקיקה גדולה. סיפור מרתק ורגיש שעוסק במאבק האנושי האוניברסלי מול קשיים אישיים וחברתיים. קל להתחבר עם דמותו של גיבור הספר, אשר מוצגת באופן אותנטי, אמין ומעורר הזדהות, כשהוא מתמודד עם דילמות מוסריות, יחסים סבוכים ושאיפות שלא תמיד מתגשמות. לכולנו חלומות ל״אקזיט הגדול״, מי מאיתנו לא מכיר אח, חבר, קרוב-רחוק, שעבד/עובד בהייטק, ״עשה את המכה״, ״בדרך למכה״, ״אחרי המכה״, או שחטף את המכה... הכתיבה קולחת ומדויקת, הסיפור מצליח לשמור על מתח רגשי לכל אורכו. הדמויות מעוצבות היטב, העלילה שואבת לתוך עולמם הפנימי של הגיבורים, עם דגש לסיטואציות מהחיים עם מצבים מתנגשים כמו חברויות, משפחה והמחיר של הצלחה אישית בקריירה תובענית מתמשכת אשר כוללת עליות ומורדות. וזה עוד לפני השתתפות במרתונים ואולטרא מרתונים,.. למי שמחפש ספר שמעורר מחשבה ודיון פנימי, "רק עוד קצת ודי" הוא בחירה מצוינת. נהניתי. ממתין לבא בתור.
ספר מדהים, מתאר מזוית אחרת לגמרי את מאחורי הקלעים של עולם ההי טק, והיחסים המאוד מורכבים בין המשקיעים והקרנות ליזמים. רענן הוכיח שהוא לא רק יזם אמיץ וחד, אלא גם מספר סיפור מדהים. בתור אחד שראה את העשר שנים הראשונות שלו, זה המסע לאשורו לתאר את החויה מהזוית של מנכ״ל זה ספר נדיר! מומלץ בחום
מרתק ונקרא במהירות, כיף של ספר או שיוציא לך את החשק להקים סטארטאפ או ההפך...
כמי שמכיר את רענן, ספר מדהים. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו ביום אחד. הדרך, המסלול, העניין שהוא יוצר זה קרש קפיצה להרבה יזמים אחרים שרוצים להיכנס למסלול הזה. פעם במשרד למתנדבים לארץ ראיתי שלט שהיה כתוב עליו - לא הבטחתי לך גן של שושנים, ותמונה של קוצים. אני חושב שהספר מתאר בדיוק את זה רק עם טויסט שאשאיר לקוראים לגלות 🤣
מעולה. שנון מצחיק ומותח. קראתי לאט שלא יתבזבז לי מהר. אם עברתם את חווית רכבת ההרים של סטרטאפ אתם כנראה תצחקו ותשאבו נפשית עוד יותר, ואם טרם בניתם לכם סטרטאפ ותרצו יום אחד , אז תקראו טוב טוב כי יש המון מה ללמוד על משקיעים , קרנות הון סיכון ושותפים אמריקאים. הוא עשה לי חשק לבנות סטרטאפ חדש מחר על הבוקר וגם חשק לא אף פעם לנצח. אם המחר בבוקר והאף פעם היו עושים רייסים, זה היה סופר צמוד ואין לי הימור על מנצח.
איזו חוויה ואיזו רכבת הרים! מה שאהבתי במיוחד מעבר לתיאור בגוף ראשון של חוויות רגשיות מעולם ההיטק הישראלי היא העובדה שסוף סוף מישהו מעז לתאר בפירוט (ובצורה מעניינת, מצחיקה וזורמת) ובצורה ממש טכנית מה קורה מאחורי הקלעים בביצה המקומית - כולל הזוהר והבוץ. קראתי כמעט בלי להוריד את הספר מהידיים - תוך כדי טיול בחול בין מונית למונית, והרגשתי עצב לעזוב את הדמויות בסוף. הייתי שמח לראות את ההתמודדות עם הרגע אחרי - אבל אני גם שמח לדמיין. תודה תודה תודה 🙏
ספר פשוט מעולה. נוגע בול בכל העולמות שלי. רענן מעורר השראה. ונותן לי פוש לצאת מהמיטה לריצה, ולתת גז במסע היזמי האישי שלי… מחכה לנטפליקס 😀
ספר מצויין וכתוב בצורה אינטליגנטית ומעוררת השראה לכל יזם מכל תחום! הספר מלא בהומור ובשנינות, מעורר הערכה ליזמות ישראלית בכלל ולרענן כהן בפרט ! זמן רב עבר מאז שנהניתי כך מספר
ספר מרתק, נהנתי מכל רגע בספר, לגמרי הרגשתי את הרכבת הרים הרגשית שעוברת הדמות הראשית, לא התאפקתי והלכתי גם לחקור באינטרנט על הסיפור מאחורי הספר
ספר מדהים שמסופר וניקרא באופן שאתה מרגיש חלק מהסיפור. חובה לכל סטרטאפיסט ולכל מי שמעוניין לחוות את האווירה בחברת סטארטאפ והיום יום של המנכ"ל בפרט.
מושלםםםםםם !!!! אחר … מרתק…אני לא מבינה בעולם ההייטק כלום ! נאדה! והתלבטתי מאד אם בכלל להתחיל כזה ספר . איזה מזל שבחרתי כן לנסות . נסחפתי והרגשתי שאני רום… כשהוא קבע פגישה עם העורך דין שמייצג אותו להגיע למשרד עורכי דין של המנוולים ולא הגיע אחרי 10 דקות כאבה לי הבטן כאילו הבריזו לי . וכשלביא השותף שלו לא ענה לו לטלפונים הרגשתי ממש בחילה וכאב ראש כאילו אני אני זאת רום .איזה כישרון יש לרענן כהן להפוך אותי מקוראת למשתתפת ואפילו לשחקן הראשי . שאפו ענק , כפיים ומלוא המחמאות לאחד הטובים שקראתי לאחרונה !!!!!אם היו עוד כוכבים הייתי מסמנת את כולם!!!!!
אני ממש שונא לקרוא ספרים, אבל את הספר הזה לא יכלתי להניח לרגע. כל מי שהיה או יהיה מעורב אי פעם בצורה כזאת או אחרת ביזמות טכנולוגית, אני מאמין, ירוויח הרבה מאוד מהקריאה.
נחשפתי לראשונה על מה שקורה ״מאחורי הקלעים״ בהייטק … בסופו של דבר הסיפור עצוב. אתה נלחם להשיג משהו עובד קשה ובסוף יכול להפסיד הכל העלילה כתובה עם מתח ומעניין ועם הומור שהעלה חיוך מידי פעם הדמות של רום מעניינת אינני יודעת כמה מהסיפור אמיתי אבל שמחתי לקרוא את הסוף הטוב
אין מה להגיד, חוץ מתודה ענקית לסופר ששיתף אותנו ביום יום של היזם, תוך כדי כתיבה סוחפת והרבה פעמים אף סוחטת דמעות. נהניתי מכל רגע ומקווה ליישם. תודה!
ספר מרתק וקולח, מוסיף עוד נדבך של הבנה על ה"מאחורי הקלעים" של ההייטק, ועורר בי הרבה שאלות על העתמיג לקרואת לחברה שאני מקימה. באילו אתגרים אפגוש? האם עלי להתחיל לרוץ מרתונים? תודה רענן על הזרקור החשוב הזה!
למרות שידעתי את זה בכל זאת הופתעתי להבין עד כמה עולם היזמות, הסטארטאפ והכסף הגדול הוא מועדון גברי סגור שלא לומר מיזוגני ושובינסטי, זה העציב אותי מאוד, אבל הספר כתוב טוב, מעניין וסוחף ולימד אותי משהו על העולם השובינסטי הזה
ספר ב200 קמ"ש לשעה, מעביר את חווית עולם הסטראט-אפים בצורה חיה, אינטנסיבית, מרגשת ומרתקת. שווה שווה שווה!
כתוב מצוין וקולח אבל מאד נישתי, כמי שנשואה ליזם כזה הרגשתי כאילו אני קוראת את המחשבות של בעלי , אבל מי שלט בעולם הזה יכול להתייאש קצת מסחרור העניינים והקצב הגבוה. כתיבה מצוינת ועלילה סוחפת.
ספר עם קצב מהיר. שפך אור על עולם שאני לא מכיר. מעבר לענין שבקריאה, מרגיש שקבלתי טיפ לחיים. תודה לרענן.
מעניין ביותר. כתוב בצורה של פרקים קצרים ענייני ומותח. עושה חשק לעוד פרק וגם מלמד הרבה. אהבתי
ספר מרתק, מעניין וזורם. אין בו רגע דל. קשה להניח אותו עד שמסיימים לקרוא
נפלא. כתיבה חיננית, עכשווית, מרתקת; תחושה שקיימת הלימה בין סגנון הכתיבה לדמותו ואופיו של הכותב כיזם וכאדם.
ספר מדהים! בתור מישהו שמתכנן לנסות ולהקים סטארטאפ הספר נתן לי פרספקטיבה מאוד מעניינת שאני בטוח שתעזור לי. תודה רבה!
ספר חובה לסטרטאפיסטים וליזמים בכלל, בכל המגזרים ולא רק בהייטק (!!!!). אמין, מדויק, סוחף, ומלמד המון על הצדדים היפים ובעיקר האפלים של עולם יזמות ההייטק בישראל. משקף נאמנה את הניסיון שלי כיזם סטרטאפ (שלא עשה אקזיטים:). כתוב נפלא. תודה רענן על ספר מרתק שנקרא כספר מתח.
סיפור שכל יזם בסטראפ חייב לשמוע. אחלה סיפור, ממחיש את המציאות של חייו הסטרטפיסט.
ספר מרתק. הסופר מייצר מצב של זבוב על הקיר עבור הקורא, שמרגיש חלק מהתהליך כולו.
שיקוף מרתק של המציאות בעולם הסטארטאפים והקרנות. כתוב משעשע ובחלקו מותר יותר מספר מתח משובח.
אחלה ספר. שפה ברורה ויחסית אמינה על אירועים שלא כולנו מכירים מחיי היום יום. כתוב טוב מאוד ומעניין
אחד הספרים הכי טובים שקראתי. הצצה כנה לעולם הסטארטאפים והסיפורים שלא מסופרים בדרך כלל על המשקיעים בהם. סגנון הכתיבה זורם והעלילה מרתקת. מחכה לסרט :-)
מענייו ומכניס לעולם של מאבקי שליטה בין יזמים למשקיעים. ספר עם הרבה תובנות שצריך לעכל.
וואו !! ספר מעולה !! לא יכולתי להפסיק כמו נרקומן שחייב להמשיך עד הסוף למדתי הרבה מהספר בעיקר על החיים. צחקתי, כעסתי, התרגשתי. ממש רכבת הרים. לא חושב שאי פעם הייתה לי חוויה כזאת מספר
ספר מצויין , סוחף את הקורא אל העליות והמורדות של עולם היזמות . לוקח את הקורא עמוק לתוך עולמו של היזם , ספר שקשה לעזוב!!!
הספר כתוב בצורה קולחת ומרתקת, מקרב את הקורא לנעשה מאחורי הקלעים של חברות חדשות שקמות ונופלות. הגיבור מיטיב לתאר את רכבת ההרים שאותה עובר היזם עד למימוש חלקו בעוגה. ספר מרתק, ממליצה.
שני לילות ברצף מצאתי את עצמי קוראת עד אמצע הלילה. ממש ספר מתח על תעשיית ההייטק והסטארט אפ. ממליצה בחום.
ספר מרתק המתאר באותנטיות את העולם האכזרי והמרושע של ההייטק שיש לו הילה גדולה מעל הראש אבל מתחתיו יש אנשים אשר הספר הזה מוציא את האמת עליהם. מרתק. מומלץ, בוודאי למי שבתחום
מושלם מלא קצב, מלמד מלא, מרים, מותח וגורם לחשוב התחברתי מאוד ואהבתי ממליצה בחום💫
ספר מצויין...בקצב אדיר נכנסתי לעולם שבכלל לא הכרתי. כתוב נהדר. האיש שהחזיק בעט הוא תותח על במקצועו . . / .
הצצה נדירה למאחורי הקלעים של עולם הסטארטאפים הישראלי!! כתבו קולח, בכנות מרעננת, לא מיפה את המציאות ולא בוחלת בביקורת עצמית. מרענן!
פשוט הרגשתי חלק מהסיטואציה ברוב המקרים וממש נכנסתי לעצבים בחלק מהם , כפיים, ספר חשוב חשוב לכל מי שרוצה להקים סטארטאפ וחברה בכלל … נתראה בקרוב על הים …
מרתק - נקרא כמו מותחן. נותן תמונה מקורית ואמינה על ההתנהלות בעולם האמיתי של חברות סטארט אפ, באופן בהיר ומעניין כך שגם מי שאין לו שום רקע בנושא יוכל להבין.
היה כיף לקרוא! למרות שהעולם הזה רחוק ממני, וחלק מהמושגים הם כמו סינית בשבילי, קראתי במתח ובציפייה, תוך כדי הזדהות עם הכותב בסערות, בהתלבטויות ובכלל, ברכבת הרים שמתוארת בספר.
מאוד אהבתי לקרוא. מתאים למי שרוצה לקבל מושג על עולם ה startups גם אם מסיבות פרקטיות וגם אם מסקרנות. רענן כהן מבהיר כבר בהקדמה שהסיפור מבוסס על סיפורה של Bringg שהוא אחד ממייסדיה. שמות המעורבים שונו בכוונה וכן שהאירועים, חלקם פרי הדמיון ושהאירועים האמיתיים " חלקם אמנם סיפקו השראה לכתיבה, אך כל מסקנה, ייחוס או קישור שיעשה הקורא לא יהיו יותר מספקולציה". Bringg היא ה startup השני שהוא הקים. בראשון הוא לא השכיל לקחת רווח משמעותי כשהייתה הזדמנות. שם הספר, רק עוד קצת ודי, נגזר גם מזה. זה השפיע על התנהלותו בהמשך. אוסיף כאן מעט פרטים ורקע שרובם מהאינטרנט. לדעתי אלו דברים שכדאי לדעת לפני שקוראים את הספר.. בכל מקרה, יש המעדיפים שלא לקבל פרטים בכלל, (חשש מספוילר) לאלו: המנעו מקריאה מקדימה באינטרנט והפסיקן לקרוא תגובה זו כאן. יש פה מעט אינפורמציה, כולה מהאינטרנט. האינפורמציה, כאמור מועטה: רק מה שלטעמי מועיל לעת כשקוראים את הספר. הסיפור נכתב מנקודת ראותו של הכותב\סופר. ברור לחלוטין שלאחרים יש נקודת ראות אחרת. למעשה, יש פה מעבר לנקודת ראות: הסופר נספר את הסיפור שהוא רוצה לספר, וזה לגמרי קביל. ממליץ לקוראים לשים לב ולהפעיל שיקול דעת תוך כדי קריאה: לשים לב למשל (ולא רק) לנושאים כמו יחסי אנוש או כמו דרכי התנהלות בבורד. Bringg הוקמה ב 2013 על ידי רענן כהן וליאור שיאון. ביולי 2018 רענן כהן עזב את החברה. כדי לדעת יותר על זה, כדאי לקרוא את הספר ב 2019, 2020, 2021 המשיכה החברה לגייס. ב 2021 הפכה לחד-קרן (unicorn) ליאור שיאון נשאר CTO עד 2021 מאז 2021 ה startup לא גייס הון. קשה או לא אפשרי למצוא נתוני שוק או נתונים פיננסיים עדכניים
ספר מעולה! מסע סוחף, מטלטל ומרתק אל עולם ההייטק. כתיבה קולחת ואותנטית. ממש נהניתי, ממליצה בחום!
אחד הספרים הטובים שקראתי בחיים. לימד אותי המון, ממש ספר לימודי על תחום ההייטק והתנהלות עם אנשים. תודה רבה רענן על ספר מדהים.
ספר מיוחד, למדתי הרבה על התחום שאני לא מכירה והיה מעניין. עד הרגע אחרון לא ידעתי איך יגמר בסוף. אבל לא חושבת שספר מתאים לכל אחד
מסופר מעולה, כמו ספר מתח. החסרון היחיד הוא שהדמות הראשית סקסית ומזלזלת המסויים מנשים. אני ממליץ לשנות במהדורה הבאה. מלבד זאת, הספר מומלץ מאוד!
ספר מרתק ומדהים קראתי בשקיקה, כל חוויה כתובה מורגשת על בשרי עד עתה למדתי המון תודה רבה
אהבתי מאוד. נשמע אולי בדיה אבל ממש מתאר מציאות בצורה נעימה ומותחת.
וואו. רכבת הרים מטורפת ומרתקת שקשה לעצור! מי שבא מהעולם הזה מצליח להתחבר לדמות ואפילו חווה את עליות הדופק וכאבי הבטן יחד איתה. שאפו!
חובה לכל יזם היי טק ולכל משקיע. כיוון שלרוב הדור הצעיר ומי שחושב שהוא צעיר יש רעיון לסטארט אפ בכיס אזי הספר מומלץ לכולם.
ספר מרתק. קראתי בנשימה אחת. תודה על הצצה לעולם ׳מסתורי׳ לחלוטין עבורי. שפה קולחת. אמיתי ואותנטי. הנאה מושלמת וגם מעורר השראה.
ספר פשוט מעולה. כתוב בצורה אותנטית וקלה לקריאה. כאחד שנחשף לאחרונה ולראשונה לעעשייה של בורד בחברת הייטק, התחברתי מאוד לספר ולתובנות של רענן תוך כדי הסיפור המתגלגל. אין ספק שמדובר באיש מיוחד עם יכולת סיבולת מעבר לאדם הרגיל. ממליץ בחום !!
ספר כובש ומלא רגש שמציע מבט מעמיק ואנושי על חיי היום-יום, על מאבקי הנפש, ועל הרצון הבלתי נגמר למצוא משמעות ואיזון. הכתיבה של כהן ישירה, נוגעת ללב ונגישה, והעלילה שוזרת דמויות מורכבות וסיטואציות מוכרות, שמעוררות מחשבה והזדהות. זהו ספר על אהבה, אובדן, והתמדה, שמצליח להציג את הכאב והיופי שבחיים באותה נשימה. קריאה חובה לכל מי שמחפש ספר שיעורר בו השראה וישאיר אותו מהורהר גם אחרי סיום העמוד האחרון.
ספר מעולה לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו. סיימתי בשבוע אחד ונהנתי מכל רגע
לכאורה הספר מכוון לקוראים שמתעניינים בעולם היזמות ההייטק, וחברות כלכליות. ולמרות זאת הספר היה מותח ומעניין שאי אפשר להניח אותו מהידיים. כתיבה מעולה. ממליצה בחום
אם הסיפור מבוסס על אירועים אמיתיים, אז הוא גורם לך לראות באור אחר את תעשיית הון הסיכון בישראל. כך או כך, מדובר בסיפור קולח ומעניין, שנותן הצצה מרתקת למשחקי הכוחות בעולם הסטארטאפים הישראלי.
לקח מעט זמן להתחבר, התחיל מעט שחצני ונראה שבמהלך הדרך עבר התפתחות אישית. מעבר לכך, הכנות והפתיחות פרייסלס.
הספר שינה את נקודת המבט על החיים שלי ועל עסק שלי היה לי את הכבוד לקרוא אותו
ספר מעולה וקולח, מספר בגוף ראשון על חייו של יזם הייטק, בלי התנשאות ועם הצצה לקשיים, המשברים , ההצלחות ורכבת ההרים הרגשית שהיזם עובר. ספר פשוט מעולה ומומלץ!!!
ספר מרתק, לא יכולתי להפסיק לקרוא. אהבתי את הכנות, ההומור, הסטייל ואת ההיכרות עם מאחורי הקלעים של התעשייה. וגם למדתי לא מעט. תודה לך, רענן, על החוויה!
ספר מצוין. מעניין. פורש את עולם הסטארטאפים כולל האינטריגות שבו. דמות המנכ"ל לא מעוררת תמיד הזדהות, והדבר מקנה אמינות לעלילה.
אין מילים ספר מעולה אכן מדהים היכולת לקרוא מהלכים ואנשים ולהיות צעד אחד לפני כולם הספר מותח ואת הרבע האחרון של הספר לא יכולתי להפסיק לקרוא ולהגיע לסוף
קראתי בשקיקה את הספר. הספר קולח וקשה להניח אותו מהידיים. אמנם הוא מתאר את הצדדים שאני פחות אוהב בתעשיית ההיי-טק והסטרטאפים, הוא עושה זאת בצורה טובה מאוד. ברכות לרענן כהן על ההישג.
מרתק ומעניין. הקריאה מהנה וזורמת. מכניס אותנו לעולמות לא מוכרים. מומלץ בחום.
ספר חובה ליזמים עם משקיעים... כתוב בצורה קלילה וכיפית טעם של עוד קצת ודי.. אדם מרגש כריזמטי והמזל בצד שלו..
ספר חכם מהנה ומותח.צריך מעט ידע בעולם ההשקעות כדי ממש להנות.הרבה פרטים טכניים.הספר פותח צוהר אל עולם השקעות הסטרטאפ והקשיים הרבים שיזם עובר.
ספר מרתק. כל מי שעובד בהייטק נתקל ביזמים, ובתור מתכנת - ולא יזם - הספר רק חידד לי את ההבדלים בין הטיפוסים השונים שמרכיבים את ההייטק. כתוב יפה, קולח, ובעיקר - מסקרן ומותח. לא ידעתי עד הרגע האחרון האם זה ייגמר בטוב או ברע. ממליץ בחום לכל מי שחשב אי פעם שיתעשר מההייטק, בכל קונסטלציה שהיא.
וואו וואו וואו, אי אפשר להניח אותו מהיד וכשאין ברירה כי חייבים לעשות משהו אחר, אתה מוצא את עצמך חושב על רום כרמלי כל הזמן. הצצה ריאליסטית למאחורי הקלעים של עולם הסטארט אפים "הנוצץ" ועל רכבת ההרים שעובר יזם טיפוסי. כתוב נפלא, מדויק, מהיר ולמרות שזה ספר של מעל 400 עמודים הוא טס. מזמן לא נהניתי ככה!!!
מאד אהבתי! סיימתי ספר בארבעה ימים מה שאומר הכל. הכרתי את תחילת הסיפור אבל היה מרתק לקרוא על המסע של רענן , מאד ממליץ לכל מי שהיה או מתכוון להיות יזם ובכלל לכולם.
איזה ספר! רכבת הרים, סולמות וחבלים, התעלות ודכדוך. מתוחכם כמו שחמט וקצבי כמו דמקה. להיט שאי אפשר להניח מהידיים ומתאים לכל אינטלקט וטעם. דוז פואה.
האמת , ספר נהדד , הגרסה הקולית משובחת , החזיר אותי לספרים של המינגווי . נמאס כבר מיתר רגשנות , חיפושי משמעויות ויסורי מצפון ספרותיים. יש כאן סיפור של כסף , כוח , שליטה , תחרות , פחד , אוכל ויחסי ביזנס וחברות. כיף להקשיב , הכותב לא מכביד עלינו בתיאורים אי סופיים. ולספר בכלל הגעתי דרך האינסטגרם של הזמרת אודיה , באחת מהתמונות שלה.
תוכן הספר עוסק בתחום ההייטק; למרות שאין לי שום הבנה בתחום, נהניתי מהספר הנאה רבה בגלל ההומור בו הוא כתוב והקריאה הנפלאה של רודיה קוזלובסקי. מומלץ בחום!
גרסה קולית משובחת - רודיה אחד הטובים, הרהוטים והמדוייקים ששמעתי, מתאים לדמות ולסיפור ככפפה ליד. הפתעתי את עצמי כשהתחברתי לעולם שרחוק ממני מאד וגם לא עניין אותי אף פעם. היה לי קשה להפסיק את ההאזנה ובסיום כל פרק אמרתי לעצמי: 'רק עוד קצת ודי' והמשכתי... הספר קצבי וזורם, מותח ומרתק - נהנתי מאד מאד!
ספר מרתק, שלל התפתחויות, מכניס לעולם היזמות, ההי-טק והתזוזות התת-סיפיות בעולם זה. הקראה מצוינת,
מרתק מהרגע הראשון ועד לסיום. המספר הצליח לגרום לי להזדהות איתו במהלך מסלול המכשולים. עם העצבים וההתרגשויות. עולם חי נושם ואמיתי. מחכה כבר לסרט...
מעניין מרתק אני עדיין לא מבינה דבר בנושא אך ההרגשה טובה יותר ממליצה בחום . ההקראה נפלאה
ספר מרתק. זו לא יצירה ספרותית עמוקה אבל זב סיפור חזק שידבר אל כל הייטקיסט ויזם.
הספר סחף אותי! לא האמנתי שספר על יזמים ומשקיעים יעורר אצלי כזה עניין... אבל הוא כתוב כמו שהיזם חי - על 200, וזה יוצר מתח ורצון לשמוע מה יקרה - ואיך ייגמר, ורצטן להבין את הפיתולים וההתפתלויות... מרתק. קריינות נפלאה מתאימה ביותר כשברור שהקריין מכיר את העולם בכלל והעולם הזה בפרט.
מותח. אין ספק שמדובר באדם מבריק, עם יכולות ליצור קשרים ולהרשים. כעלילה פחות אבל עדיין שמעתי די ברצף. קריינות טובה
נהנתי נורא לקרוא, היו קטעים שנאלצתי לקרוא פעמיים להבין את הניסוח חוץ מזה מלמד המון.
נהניתי. התחלתי לקרוא מתוך מחשבה שזה סיפור כללי על ההיי טק. התגלה כסיפור אישי (שילוב של אמיתות ודמיון - לא ברור מה ומי). בתחילה רפרפתי על הדפים, בהמשך נמשכתי לקור הכל - המתח נבנה יפה. תמונה יפה של השוק ובאופן אישי הרבה נקודות השקה אלי. ממליץ
למי שמתעניין בעסקים, ספציפית סטארטאפים ועולם ההון-סיכון - הספר הזה מספק את הסחורה ויותר. מרתק ומחכים, גם ברמת הפרטים הטכניים וגם ברמת הגישה. מאידך, מבחינה ספרותית הספר פשוט אינפנטילי. דמויות שטוחות ולא מפותחות, ואיכשהו כולם כולל כולם רצים מרתונים (לפחות) ושותים עשבים לארוחת בוקר. אם זה מה שהולך בפסגות של ההייטקס מדובר באחווה סודית שמכניסה את הבונים החופשיים לכיס הקטן. קצת הוריד לי. אם זאת, בסופו של, אם אתם כמוני יותר חובבי עסקים וכסף מאשר אתם אניני ספרות, הספר מומלץ מאוד.
היה לי קשה להתניע את רצף הקריאה… אבל! וואוו רענן סוחף בכתיבה שלו ממש מכניס את הקורא לעולם היזמות, ממליצה לקרוא גם לא שים שלאו דווקא מגיעים מהעולם הזה, כי לקרוא את רענן ואת האופי שלו זה מדבק ומעלה תהיות לאופי היזמי שיכול להיפגש אצל כל אחת ואחד מאיתנו
מצד אחד, הספר כתוב בצורה לא מתוחכמת במיוחד. כותב הספר לא סופר וזה ניכר. מצד שני, הספר תורם רבות ליזמים בתחילת דרכם. נותן הבנה מאוד מפורטת בכל שלבי הקמת הסטארט אפ, המושגים, הקשיים, היתרונות והחסרונות. נהנתי לקרוא את הספר, על אף שצורת הכתיבה הייתה חובבנית בעיניי
זה רשומון מטורף של מי שהיה בפנים. מי שמכיר את הדמויות מזהה אותן מייד, ויכול ללמוד כמה דברים. סופר מעניין
ספר טוב על עולם מעניין. אהבתי את הההתגלגלות לאורך תקופה ארוכה. אבל לא הדמויות הכי עמוקות.
זורם וקריא וגם אם קצת חוזר על עצמו, נחמד לקרוא סיפור עם סוף טוב.
החצי הראשון לדעתי די משעמם וחוזר על עצמו החצי השני נהייה יותר מעניין ומשעשע במידה מסוימת. פותח גם חלון למערכת היחסים יזם - משקיע - מועצת מנהלים. סה"כ מומלץ ומהנה
הספר מאד מעניין ומלמד הרבה. למדתי על מאבקי הכוח הבלתי פוסקים ועל הנאיביות של היזמים. התקשיתי להבין חלק המושגים הספציפיים לעולם ההי טק.
הסיפור מרתק, מאד נהנתי לקרוא על מאחורי הקלעים של התעשיה. יחד עם זאת מבחינת סיפורת, סגנון כתיבה ומבנה הרגשתי שזה עמוס לי מידי, יותר לרשימה ארוכה עם נקודת מבט אחת. סה״כ הסיפור באמת מענין אבל הסגנון פחות.
הספר קריא וברור אבל ה״גיבור״/המחבר עף על עצמו בצורה שלא מאפשרת לפרגן לו בשום צורה ולא לרצות בהצלחתו. הדבר ניכר גם בהתייחסות לכל הדמויות האחרות שמסופרות באופן שטחי ביותר, בעיקר לביא ואישתו, וניכר שכולן רק באות לשרת את הגיבור וההפרעה הנרקסיסטית שלו. שלא לדבר על תיאורי הריצה המעיקים והפרעת האכילה הברורה. טיפוס די דוחה, שהשלב הבא בהאדרה העצמית הוא כתיבת ספר על עצמו. ספק בעיני אם יצליח לכתוב אפילו ספר ילדים שלא יתייחס ישירות אליו. בסופו של דבר - מיותר
זה לא ספר פרוזה מקור, אלא אוטוביוגרפיה מגלומנית. מסופר בגוף ראשון, ע״י דמות שמלאה בעצמה באגו עד אפס מקום לתכונות אחרות, עם עלילה צפויה ומאה אחוז דמויות שטוחות. אין דמות עגולה ועמוקה אחת לרפואה, לטובת הקורא שהוא תולעת ספרים. מוטיב חוזר בספר: משקיעים מתאהבים ביזם שהוא אולטרא-מרתוניסט, ונשאבים בגלל האמיביציה והרעיון. אין מורכבויות, אין קשיים, וההסתעפות בעלילה נובעת מאגו שנלחם באגו שנלחם בעוד יותר אגו. נשגב מבינתי איך מאות קוראים התאהבו בפופוליסטיות הזולה של הספר הזה, שמקבל ממני 3 כוכבים כי אשכרה הצלחתי לסיים אותו.
קולח ומעניין אבל קצת רדוד מספק הצצה לעולם האקזיטים אבל יש נקודות בהן חסרה אמינות וזוויות ראייה נוספות
ספר להעביר את החג בחגיגה. מרגש, מהיר, אקטואלי, לא אמין בגרוש. אבל מי צריך אמינות. העיקר החברות. והחוויה מהג'רני.
הספר סוחף ומעניין ברובו, הסיפור מעניין והכתיבה קולחת, רודיה הקריין מפיח חיים בדמויות. עבורי היה חלק עם יותר מידי פרטים שהקשו עלי להקשיב ולעקוב. אבל סה״כ היה כיף
כספר מתח דרמטי היה מעניין ומושך להמשיך לקרוא. עם זאת למי שמכיר את סצנת הון הסיכון ומזהה את הדמויות המדוברות, יש חלקים שבהן המאורעות מתוארים בצורה כל כך ילדותית ומוקצנת, שזה הם על גבול המעצבן. הפסקתי לקרוא מספר פעמים כי לא בא לי לקרוא את הנחתום מעיד על עיסתו באינטנסיביות. אין ספק שהכותב מביא איתו כישרון יזמי יוצא דופן, לצד אגו מנופח שעמד בדרכו לכל אורך הדרך, וגרם להרחקתו מהחברה בטרם הגיעה להצלחה אמיתית. למי שאינו מכיר את העולם היזמי, מומלץ לקחת את המסופר בעירבון מוגבל
די מאכזב... רום הוא מסוג דמויות שאתה אוהב לשנוא, רוצה לראות אותו נופל. כל הסיפור סובב באופן די טכני סביב עניין הסארטאפ. אין שום ערך מוסף, אין עומק.
אחרי 10 פרקים זנחתי. לא התקדם, לא סקרן. 2 כוכבים על המאמץ.
מתנצלת, מי שעושה אקזיט לא הולך וכותב על עצמו ספר. במקרה הטוב מדובר כאן ביומן של תלמיד בית ספר יסודי המאוהב בעצמו. לא מדובר כאן בסופר. מחילה.
לא משהו הסופר / הסטארטפיסט ממש לא סופר והספר אינו ספר אלא יומן אירועים של אדם שלא ניחן ביכולות כתיבה מרשימים. הספר כתוב כיומן של אדם שחצן, גאוותן ומהסגנון ברור גם למה לא הצליח כמנהל ועורר אנטגוניזם בקרב שותפיו. הסופר מרבה להלל את עצמו, את הצלחותיו בקרב המין הנשי, כובש לבבות, אתלט על אנושי. ואשתו מתוארת כאיזה רעיה מופלאה, דמות לא אנושית, שכל נטל הבית נופל עליה והיא רק אומרת תודה. יחסיו עם אשתו לא אמינים לחלוטין. הנסיונות לחקות מבטאים זרים שונים די פטטיים.
לא משך אותי. ניסיתי להמשיך אבל שעמם אותי. (אני עובדת בתעשיית הייטק אז אולי דווקא בגלל זה...)
הספר איכזב אותי. עלילה שלא מתקדמת, דמויות חסרות מורכבות. בסיסי ביותר ולא מעניין. לצערי…
ספר צפוי ומשעמם ביותר חוזר על עצמו כמו לקרוא עיתון כלכלי כל בוקר לא הייתי קורא את ההתחלה אמצע והסוף הצפוי כל כך
אני לא הייתי קוראת לזה ספר. אולי יומן... לא מבינה מי הקוראים שהמליצו, אולי תמורת מניות של הכותב 😂
גירסה קולית מצויינת .הספר לעומת זאת...מתאים רק לחובבי הנושא למי שלא ,כמוני.. משעמם ונמרח.
הקדמה
סיפורו של רום כרמלי נכתב בתשוקה וממגוון סיבות, אך לא כדי לפגוע או לסגור חשבון. כרומן, כמה מהאירועים והדמויות שבו הם פרי הדמיון.
חשוב לי להדגיש זאת כאן (ולא להסתפק בהצהרת "כל קשר למציאות מקרי בהחלט" המסורתית בדף הזכויות) משום שברגע ששמי מתנוסס על הכריכה, קל ללמוד שאני מייסדה של Bringg, ומחקר קצר יוביל בקלות אל שמות משקיעיה, עובדיה, מנהליה ולקוחותיה. חלקם אמנם סיפקו השראה לכתיבה, אך כל מסקנה, ייחוס או קישור שיעשה הקורא לא יהיו יותר מספקולציה.
כדי לשמור על החוק, לכבד את הזולת וגם להציג עלילה שיסודה אמת, לקחתי את הכרוניקה ואת המעורבים בה וביצעתי כמה סיבובים, שינויים והרחקות עדות. דברים שמיוחסים בספר לפלוני ייתכן שנאמרו בכלל מפי אלמוני, ואולי הם בדויים מעיקרם. את הדמויות האהובות עלי מהלתי רק מעט — ולהפך. באופן הזה, רבים יוכלו אולי לעמוד על זהותו של הצדיק לפי כיפתו, אבל רק הגנב יוכל לזהות את הכובע הבוער ככובעו שלו. אני מקווה שהרמז הזה ימנע מן הנעלבים ומן הממהרים־לכעוס להתעקש לזהות את עצמם כאחת הדמויות המופיעות בספר.
אני טורח לציין זאת כי הסיפור עלול מטבע הדברים לגרום אי נחת מהסוג שגורר לא רק הכאה על חטא, אלא גם תרעומת וחלילה עלבון. אני מניח שכמוני וכמו רום, גם יתר הדמויות לא תמיד גאות במילותיהן ובמעשיהן, ואפשר שהיו מעדיפות להצניעם.
ובהקשר הזה — אין בספר נבלים. רום עצמו איננו טלית שכולה תכלת, וזווית הראייה שממנה הוא משקיף על אירועים ואנשים איננה בהכרח הזווית היחידה האפשרית. כך שאל לו לקורא ההגון למהר לחרוץ משפט על מי מהדמויות. כולן, ללא יוצאת מהכלל, כפופות לשיקולים, לאילוצים ולחולשות שהרחיקו אותן מיחס של אחווה (או לפחות של רחמנות) במגעיהן עם רום. ייתכן שבזירות לא עסקיות או כלפי אחרים הם מהמעולים שבינינו.
קריאה מהנה,
רענן
חלק ראשון
פתח דבר
ישיבת דירקטוריון היא הדבר השנוא עלי בעולם. מנכ"ל שיגיד אחרת משקר.
לזכות בדירקטוריון — "בורד", כמו שאוהבים לכנות אותו — חיובי ומתפקד ועוזר לחברה, משול מבחינתי למציאת חניה ברחוב תל אביבי. זה משהו שקורה רק לאחרים. אני, לעומת זאת, התברכתי בקבוצה של אנשים מונעי אינטרסים ואגו.
אבל לישיבה הזו אני מגיע כמו טווס. החברה צומחת. יש לנו כבר 200 עובדים, משרדים בניו יורק, לונדון וסידני, לקוחות בלמעלה מחמישים מדינות, וביצועים בשמיים. ואם כל זה לא מספיק — אתמול, כמו בהזמנה, חתמנו עם וולמארט. החברה הגדולה בעולם. אם יש למנכ"ל של סטארט־אפ משהו מדהים יותר מלסגור עסקת ענק, זה לסגור אחת כזו בדיוק לפני ישיבת הדירקטוריון.
אני נכנס זורח לחדר עם אדרנלין שהעלים כל זכר לעייפות שחרת בי לילה במטוס. הם כבר שם. הקדימו הפעם. מוזר. והם קודרים. עוד לא עבר להם מהישיבה הקודמת, שבה התפוצצתי עליהם כמו אמא בקניון שמאבדת את זה על הילד שלה. לא שאני גאה בזה, אבל אני גם לא מצטער. לשתוק כשדורכים עליך זה לא אני.
אני נושם עמוק ולובש חיוך. "שלום לכולם, שימו חגורות, אנחנו ממריאים." אף חיוך. הם ברוגז. אני מתעלם, מתייצב ליד המסך ולוחץ פליי.
משקף לשקף אני עף על עצמי. מרגיש אלביס. חושף את הפרטים של העסקה האסטרטגית. מציג את השלכותיה על תוכניות הצמיחה, ואת המסלול לאקזיט. אני בעננים. ואז, ככה פתאום, כשאני בזון של החיים, אפרים רוזנשטיין, הדירקטור מטעם קרן אינטגריטי, קם, מוציא נייר מודפס ומקריא: "אני מבקש בזאת להעלות להצבעה את זימונו של המנכ"ל רום כרמלי לשימוע לפני פיטורין."
מה?! הדם עולה לי לראש. הילד שהתחנן שאתן להם להשקיע אצלי רוצה לפטר אותי?! שאר הדירקטורים מתחמקים מהעיניים שלי. אני מבין שכולם בקומבינה.
כמו שנאמר, "בישיבת בורד, אם תוך חמש דקות אתה לא מבין את מי הולכים לדפוק, זה אותך." תקעו לי סכין בגב. ברוטוסים. הם הולכים לזרוק אותי מהחברה שבניתי בעשר אצבעות. רונה, הילדים ואני נישאר בלי כלום.
?How much is enough
.Just a little bit more
John D. Rockefeller –
1
רק לא הייטק
ליזמות וטכנולוגיה התגלגלתי לגמרי במקרה. לא הייתי ב־8200 ולא בממר"ם. לא ידעתי שיחידות כאלה קיימות. כלוחם וקצין קרבי ביליתי חצי שירות בלבנון וחצי באינתיפאדה. שביזות שרק מי שמשרת בגדודים מכיר.
אחרי השחרור התקבלתי למשרד ראש הממשלה. עברתי קורס הכשרה אגרסיבי ולאחריו שנתיים בשליחות מסביב לעולם. התגוררתי במשך תקופות קצרות בערים כמו קהיר, ורשה, רומא וניו יורק, ששימשו "בייס" שממנו יצאנו למשימות בשירות המולדת. זאת היתה תקופה מהסרטים: חבר'ה צעירים, בתחילת שנות העשרים, חיים בחו"ל על חשבון המולדת ועוד מקבלים כסף?! חלום. מלבד השעות שבהן היינו במשימות או באימונים, היינו מרוכזים מאה אחוז בלבלות, שזה אומר בעיקר להכיר בחורות מקומיות. כשחזרתי לארץ, עברתי ליחידה לאבטחת מטוסים וצברתי קילומטרז' באל על. לפעמים עשיתי קוויקיז — טיסות הלוך וחזור באותו יום — ולפעמים שהיתי ימים וסופי שבוע בבתי מלון מסביב לעולם. קשה באימונים, כיף בקרב.
לא היה לי מושג מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. חבר ילדות שנרשם ללימודי חשבונאות במכללה למנהל, פיתה אותי לארח לו חברה. "אתה ריאלי, אח שלי, זה יתאים לך. גם אין נוכחות חובה."
נשמע מעולה. אוכל להמשיך לטוס.
החשבונאות הציעה ארבע שנים של אפרוריות ושעמום, אפילו הג'ינס דהו לי. אבל מדי שבוע הייתי עולה על טיסה. לפעמים חזרתי באותו יום, ולפעמים אחרי כמה ימים: חוזר מיוהנסבורג או בנגקוק שזוף באמצע החורף, מביא פתק מ"המשרד" ומקבל מועדי ג'–ד' חופשי.
למרות ההיעדרויות, הלך לי. אפילו הציעו לי להיות מתרגל במיסים. הפז"ם של התואר דפק, ובזמן שחברים ללימודים עשו טרום סטז' בתנאי דיכאון עם משכורת רעב, אני הייתי באוויר, מתיידד עם דיילות ומדי פעם זוכה להגיש להן שתייה בחדר במלון. ממש בתום הלימודים שלה ושלי, הדיילת האחרונה — רונה — הואילה לקבל מידי גם את טבעת נישואינו. אמנם הרגשתי קצת לייט־בלומר יחסית לחבריי ללימודים הצעירים ממני, אבל הנה: קצת אחרי גיל שלושים, החיים מסתדרים. הלימודים מאחורי, ואני במסלול מבטיח אל "מקצוע של גדולים" והקמת משפחה.
כדי לקבל הסמכה בראיית חשבון צריך להתמחות שנתיים. למרות התחרות, הצלחתי להתקבל לפירמה הנחשקת סומך־חייקין. בברנז'ה הם סמל סטטוס ברמת סוהו האוס, אבל בפועל מדובר בקומות על קומות של רואי חשבון עמלנים בבניין חום מכוער, מין המשך טבעי של הפקולטה, באזור כלבו שלום בואכה שוק הכרמל. שבוע לפני תחילת ההתמחות שלחו לי חוזה העסקה. אחד הסעיפים דרש שאצהיר שאני לא עובד בעבודה נוספת.
כמו ילד, התקשרתי. הסברתי שאני מרגיש צורך בגילוי נאות, למרות שכל מה שאעשה זה לטוס טיסות קצרות בסופי שבוע. במקום ללכת לים אתרום לביטחון המדינה ואשלים הכנסה. זה לא אמור להפריע להם. חוץ מזה, אני לא יכול לחיות משכר של סטז'ר.
מנהלת אסרטיבית הסבירה שזה סעיף קשיח. משהתעקשתי והדגשתי שזה לא על חשבון שעות העבודה ולא אצל מתחרים, אמרה שתעביר לסמנכ"לית. יומיים לפני מועד תחילת העבודה, חזרו אלי.
"הסמנכ"לית משאבי אנוש לא מאשרת לך עבודה נוספת. זה הנוהל."
"זה לא הגיוני. אם הייתי לומד במקביל באוניברסיטה הפתוחה, זה לא היה מפריע לכם. אפשר לדבר עם הסמנכ"לית?"
"אני באמת מצטערת. טייק איט אור ליב איט."
טיפת צער לא היתה בקול שלה, היהירה הזו. ידעה שאין לי ברירה. מאה מועמדים חלופיים כבר חיכו והיו מוכנים להרוג בשביל המשרה הזו. יש מצב שהיא בכלל לא דיברה עם הממונה. אבל את זה אני לא יכול להגיד לה. הרגשתי את הסעיף מתמתח.
"תני לי עשרים וארבע שעות לחשוב על זה," תפסתי את המילה האחרונה כדי לטשטש את חוסר האונים.
אבל במקום לחשוב על זה, ישבתי והתמרמרתי. הקצר במעגל הצדק חימם לי את הראש. קיר אטום. איך אני יכול להסכים לזה? זה מעבר לעניין עצמו. ומה, עכשיו שנתיים אעבור מולה מגומד ואדמיין שהיא מגחכת מאחורי גבי, זוכרת איך כופפה את המאצ'ו התורן?
את חריקת שינַי קטע צלצול הטלפון. משום מקום, בכבודו ובעצמו, גונן מנור. טייס קרב חתיך, מכור לגלישת קייט, טיולי שטח וספורט אקסטרים, אבל צנוע ושקט כמו סניטר באסותא. לפני כמה שנים היינו משחקים כדורסל בשכונה בשישי אחר הצהריים.
"תגיד, מה אתה עושה בחיים? רוצה לעבוד בסטארט־אפ?"
"מה זה אומר, סטארט־אפ?"
"זה חברת הייטק לפני שהיא ממש חברה. אנחנו די בהתחלה, עשרה עובדים. אנחנו מחפשים מישהו שהסתובב בעולם, שולט באנגלית, ועם קצת רקע בתוכנה."
"אני יודע מה זה סטארט־אפ, אחי. התכוונתי ספציפית. אבל בלי קשר, בדיוק סיימתי כלכלה וחשבונאות, ואני עומד להתחיל מחר אצל אחת מה־Big Five."
"קטע, זכרתי שלמדת מחשבים. לא משנה, התפקיד שלך יהיה לקשר בין המהנדסים האינדיאנים פה בארץ ללקוחות בחו"ל. קוראים לזה מנהל פרויקטים. מקבלים רכב, אוכל חופשי ומנוי לחדר כושר שנפתח לידנו. זה משהו שאנחנו צריכים לאייש במיידי, ואתה זה שעלה לי בראש."
אני שותק. ארבע שנות לימוד עם פוזיציה מבטיחה להמשך, או טרמפ אקראי על קרוסלה לא נודעת?
בכיתה ו', אבא הביא לי מלונדון ספקטרום של סינקלייר — מין מחשב אישי קטנטן. בחוש פדגוגי ערמומי, הוא רכב על אהבתי להימורי ספורט כדי למכור לי שזו מכונה שאני יכול להכניס לתוכה נתונים, והיא תיתן לי המלצות לטור המנצח בטוטו.
ואז גם רשם אותי לחוג תכנות. הייתי מגיע לשם מזיע ומסריח, ישר אחרי אימון כדורסל בהפועל רמת גן, ומתיישב לצד עשרה מוזרים שמזמן לא ראו אור שמש. בניתי תוכנה להימורים, ודי נדלקתי. אפילו עשיתי מזה קצת כסף כשמכרתי אותה לחברים, עד שאמא שלי שמעה וסגרה לי את העסק.
כשסיימתי יסודי, פתחו לראשונה מגמת מחשבים בתיכון. בגבעתיים דיברו על זה כאילו נפתח שם סניף של נאס"א. מהבנים של השכבה, כל מי שהצליח להתקבל, מיהר להצטרף. רובם באו בגלל המחשבים, אני בגלל ל"א. ואני לא מדבר על לוחמה אלקטרונית. לילך אשר היתה ליגה משל עצמה: פצצה בלונדינית עם איי־קיו 160, שילוב קטלני שהפנט את כל נערי גבעתיים ושיבש לנו את המכ"מ ואת צלילות החלומות. למרבה הצער התברר שהיא היתה דווקא יותר בכיוון של עדי אברמוביץ, כך שנאלצתי להתמקד רק בלימודים, ולגלות שהם טעות.
מבנה שנראה כמו בלוק קומוניסטי, תשעים אחוז בנים, כולם קבורים במעבדה מהצהריים עד הלילה. את שיעורי הלוגיקה והאלגוריתמים עוד אהבתי, אבל רוב הזמן זה היה דיכאון. הברזתי מהשיעורים בסיטונות, ובכיתה י"ב נטשתי את המגמה. תכנות זה לא בשבילי, החלטתי. אין מצב בעולם שאעסוק במשהו שקשור למחשבים.
ועכשיו, הפנס של גונן — מה פנס?! פרוז'קטור! — מאיר לי את התחום באור חדש. מסנוור. הייטק!
השתיקה ההדדית בטלפון נמשכת. להגיד שאני רוצה להיוועץ ברעייתי הטרייה זו לא אופציה. רונה דווקא הצדיקה את רואת החשבון שסירבה לאפשר לי להמשיך בטיסות. אולי מבחינתה זו היתה הקלה, שהבעל הטרי לא יטוס לסופי שבוע עם דיילות צעירות. היא היתה שם בעצמה.
גונן עדיין חיפש מילים נוספות כדי להטות את הכף, אבל עוד לפני שמצא אותן התחלתי להרגיש פרפרים בבטן מהטוויסט בעלילה ומקרקע נשמטת. ההחלטה התקבלה עוד לפני שהמוח שלי קלט את זה. אחרי הכול, זה לא שאי פעם פנטזתי על ביקורת דו"חות כספיים או על התואר הסקסי "רואה חשבון". הבטן יודעת לקרוא את הלב.
2
מתחזה
"טוב, איך מתקדמים? לקבוע ריאיון עם משאבי אנוש?"
"אחי, אנחנו סטארט־אפ, אין את כל הבולשיט הזה. הכול סגור. תתחדש. אתה בברודסטרים, הסטארט־אפ הכי מגניב בישראל. תבוא מחר אחרי עשר למשרד שלנו בפולג, תכיר את המנכ"ל ואת שאר החברה, ויאללה."
הזוי. אין לי מושג מה החברה עושה. מי האנשים. מה הולך להיות התפקיד שלי. כלום. אבל גונן שם. זה חייב להיות רציני.
יום חמישי, השעה עשר בול, ואני בקומה השנייה של המרכז המסחרי בפולג, מה שנקרא נתניה דרום. ממש לא נוצץ. כנראה שזה הקטע בסטארט־אפים האלה — הפוך על הפוך. כמה שיותר קז'ואל, יותר סטייל.
"היי רום, כיף שאתה מצטרף."
ככה קיבלה אותי רוית, מנהלת המשרד. שילוב של דיילת אוויר וסמב"צית. קימורים בכתפיים, נפח בבייספס. לא ברמה של בודי־בילדרית, אבל חיטובים מהסוג שלא מקבלים מבתי קפה או משקיות של זארה. הבחורה בטוח מרימה משקולות לפחות כמה פעמים בשבוע.
היא מכניסה אותי למשרד ואני רואה אולם גדול, עם תריסר עמדות עבודה, שולחנות לבנים ועליהם לפטופים, ומטבח לכל אורך הקיר עם מכונת אספרסו, בלנדר וצנצנות עם עוגיות. נראה כמו לופט במנהטן.
"עשר בצהריים", כמו שאמרו בקורס לוחמים, ואין פה אף אחד.
"זו העמדה שלך," היא מצביעה על אחד השולחנות וממשיכה ללכת. על השולחן אני קולט לפטופ חדש באריזה, טלפון סלולרי, כובע ועוד כל מיני. בחשבון זריז, רק זה עשרת אלפים ש"ח.
"בוא תמלא לי את הטופס לחברת ליסינג. מחכה לך בחניון רכב זמני, הנה המפתח ומדבקת Broadstream. את הקבוע אתה יכול לבחור לך מהרשימה. נוכל להתקשר אליהם לברר איזה דגמים וצבעים זמינים ככה שהוא יגיע תוך כמה ימים."
אשכרה רכב חברה! החברים מ"המשרד" צריכים לטפס לדרגת ראש ענף לפחות בשביל סקודה קטנה, ופה זה כאילו מחלקים חולצות.
"הבנתי מגונן שגם אתה אוהב ספורט."
ה"גם" שלה נאמר עם חיוך סמוי של אחת שזיהתה חבר בפייט קלאב.
"זה הכרטיס מנוי שלך. אני שם כמעט כל בוקר בשיעורי היט בסטודיו. זה מאוד נוח, יש שם מקלחות ומגבות ולוקרים קבועים. ובתיק הזה יש בגדי ספורט של החברה. קח. שמתי לך הכול לארג'. אתה מדיום, אבל יותר סקסי אובר סייז," קרצה, והניחה את היד שלה על החזה שלי. בחרתי נכון. מנהלת המשרד בסומך־חייקין לא היתה מקבלת ככה מתמחה. לא ישעמם פה, בהייטק. באינסטינקט, עשיתי פלקס בשריר. היא ניתקה את המבט ודילגה מהסיטואציה. "בוא תכיר את המנכ"ל שלנו, ארז. אחד משני המייסדים."
קיוויתי שלא ירד לה ממני. רק חסרי ביטחון מנפחים שריר כשנוגעים בהם.
ארז מיעט בשאלות והרבה בשבחי החברה. הרגשתי מחוזר יותר מאשר מרואיין. מעניין מה גונן אמר לו. ממנו המשכתי לפגישות עם מנהלים בחברה, כדי להכיר ולראות שיש כימיה הדדית. אחד־אחד תותחים. יוצאי תלפיות שהיו ביחידות קרביות בצבא בעלי איי־קיו מיליון. קובי דנון, למשל, סמנכ"ל הלקוחות שלנו, שקיבל במהלך שירותו הצבאי פרס ביטחון ישראל. פחדתי שאחרי שלושה משפטים הוא יבין שאני לא מתאים לרמה, אבל הוא היה נורא נחמד. כולם היו נורא נחמדים. ואף לא אחד השתמש במילה "ריאיון". אמרו רק דברים כמו "חיכינו הרבה זמן שיימצא מישהו מתאים לתפקיד הזה. אנחנו צריכים מישהו חזק שיעזור להוציא לשוק את הפלטפורמה לניהול אפליקציות סלולריות שאנחנו מפתחים פה".
זה גרם לי לחרדת ביצוע.
נזרקתי למים, בלי מכינה, קורסי הכשרה או משחקים מקדימים. יותר נכון, לאוויר. טסתי המון. ולמדתי תוך כדי תנועה. הוגדרתי כמנהל פרויקטים, אבל תכלס נשכבתי על כל רימון. משברים שאחרים ברחו מהם, משימות מבאסות שלא היו עליהן קופצים, כמו הדרכה חוזרת לצוות תמיכה של לקוח, או תמיכה מורָלית בצוות פיתוח שעובד אל תוך הלילה. ידעו שאפשר להקפיץ אותי בכל שעה ולסמוך עלי. גם כשנולדו התאומות של רונה ושלי, ביום המרגש בחיי, מצאתי את עצמי טס למדריד להרגיע לקוח במשבר. למזלי, רונה לא עשתה מזה סיפור.
הלקוחות אהבו אותי, החבר'ה בפיתוח סמכו עלי, ואחרי שנתיים נקראתי לפגישה אצל המנכ"ל. מתברר שמישהו החליט שאני יכול יותר. "עמדת יפה באתגר, לקחת חוזה חתום וגרמת לו להתממש," הוא אמר לי. "עכשיו הגיע הזמן שתהפוך מקשר לחלוץ — תעבור למכירות, תבקיע גולים. תשיג לקוחות חדשים. יש לך ראייה עסקית. אחד כמוך יכול להרים לנו את אסיה."
אולי לימודי החשבונאות בכל זאת תרמו משהו.
מוניתי למנהל מכירות אסיה. כל פעם שהצגתי את עצמי ככה, הרגשתי גנב. מתחזה שעומד להיחשף. בואו נודה, אני לעולם לא אהיה חכם כמו התלפיונים פה. חנונים, אבל גאונים. יודעים לדבר עם אנשי הטכנולוגיה של הלקוחות בשפה שלהם. אני לא יודע לצלול לפרטים טכנולוגיים כאלה כשאני מנסה למכור למנהל מוצר בחברת סלולר בקוריאה, שיש לו תואר שני בהנדסת תקשורת ועשר שנות ניסיון. אולי יותר כיף לשתות איתי בירה ולדבר על החיים, אבל לקנות ממני מערכת תוכנות זה סיפור אחר.
ולא שהתסמונת עצרה אותי. הלכתי על זה בכל הכוח.
קצת אחרי שמוניתי לנהל את המכירות באסיה, חזרתי עם תוכנית כיבוש שכללה פתיחת משרד בסינגפור. הצעתי לגייס שם צוות שיעבוד על קוריאה, יפן, תאילנד ועוד. הכנתי מצגת והסברתי איך בתוך שמונה־עשר חודשים, ההכנסות מאסיה יעברו את אירופה וארה"ב גם יחד. המייסדים היו בעננים.
המנכ"ל חיבר אותי לחברה שעוזרת ברילוקיישן. התוכנית היתה שאעבור לסינגפור לשנתיים עם רונה והתאומות. נסעתי לשבוע לסגור שם מִנהלות — לבחור דירה, לשכור משרדים ולרשום את הבנות לגן היהודי. לבקשתי, הוענק לי אפילו תואר סמנכ"ל ("באסיה התואר זה הדבר הכי חשוב," הסברתי. "בלי זה אני איעצר אצל הזוטרים").
רונה כבר הודיעה במקאן, החברה שבה עבדה, שהיא נאלצת לעזוב. הרגישה כאילו משמַים שחררו אותה מעולם משרדי הפרסום שכל כך שנאה. ואם זה לא מספיק, היא גם סיפרה לכל החברות איך תצעד בגאון לצד או־פר אסיאתית שתדחוף במקומה את עגלת התאומות. חיכינו רק לאישור פורמלי של התוכנית והתקציב בדירקטוריון החברה — ואז נקלטתי ברדאר של יגאל טננבאום, סמנכ"ל הכספים החדש.
טננבאום היה שועל ותיק בהייטק, שכבר הנפיק שתי חברות בנאסד"ק. הם התפארו בכך שהצליחו לשכנע אותו לעזוב את קרן אוורגליידס ולהצטרף לברודסטרים. לטננבאום כבר היו מיליונים בבנק, וההצטרפות שלו סימנה לעולם שהולך להיות פה משהו גדול.
המייסדים הביאו אותו לחברה אחרי סיבוב הגיוס האחרון. הוא הקים מחלקת כספים שלמה עם אנליסטים, מנהלי חשבונות וחשבים, הנהיג נהלי כספים מעצבנים, ובגדול הפך לסוג של פקיד שומה.
אני הייתי היירוט הראשון שלו.
"אני לא מבין איך הולכים עכשיו להשקיע באסיה כשהשווקים העיקריים של החברה, ארה"ב ואירופה, רחוקים ממיצוי ונמצאים רק בתחילת הפוטנציאל שלהם," הוא אמר. גבותיו העבות והלבנות התקרבו והתרחקו זו מזו כשדיבר.
מלמלנו "צמיחה אקספוננציאלית" ו"בניית מנועי צמיחה," אבל טננבאום לא התרשם. הוא הסיר את משקפיו, החזיק אותן בין שתי אצבעות בידו הימנית והכריז, "אני רוצה לבדוק בעצמי את התוכנית."
צפיתי את המהלכים הבאים על הלוח. כולם היו על המשבצות השחורות. דמיינתי כותרות בנוסח "מפלה כבדה לכרמלי" ו"סטירת לחי, אי אמון בסמנכ"ל אסיה". ברגע שעלתה בראשי המילה "לחי", קלטתי ששם יתרכז הכאב כשיצליף בי הזנב שרונה תיאלץ לקפל מול הבוסים שלה. אני אמור להיעמד על הרגליים האחוריות? איך נוהג סמנכ"ל במצב כזה? מציב אולטימטום?
"אין לך מה להתרגש," ניסו להרגיע אותי המייסדים. "טננבאום ילמד ממך את הנושא ונאשר את זה בקרוב."
טננבאום ביקש לראות "עוגנים משמעותיים שמצדיקים הקמת אופרציה מקומית" — חוזים עם לקוחות, שותפויות עם מפיצים מקומיים. בקיצור, הוא רצה ניצחונות לפני שעולים למגרש.
"יגאל, זה לא עובד ככה," ניסיתי להסביר. "צריך להיות שם כדי שדברים יזוזו. אלו תהליכים מורכבים וארוכים שמחייבים נוכחות מקומית. הגיחות הקצרות לא מצטברות לרצף, וזה דבר ששיחות וידאו בשעות אזוטריות לא יכולות לאחות. הן גם לא משקפות ללקוח את רמת המחויבות שהוא מצפה לה לנוכח הריחוק הגאוגרפי. משרד מקומי הופך את הקוטב המגנטי. במקום שתחזר על הפתחים עם טרולי, יבואו אליך למשרד ואתה תארח."
גם מזה הוא לא התרגש. טננבאום עשה חריש עמוק בכל מחלקת המכירות, וגילה שמצב החברה הרבה פחות מבטיח ממה שצויר לו ולעולם. לא רק שאין צמיחה אמיתית, אלא שיש נורות אזהרה.
בישיבת הדירקטוריון הבאה הוא ביטל לי את הרילוקיישן.
המייסדים השתפנו, והוא נשלח לבשר לי בקולו על קבורה רשמית של חלום סינגפור שלנו. "אני מבין שאתה מאוכזב, אבל זו החלטה בלתי נמנעת. אולי בעתיד עוד תודה לי."
חשבתי להתפטר, אבל הרגשתי שאני לא יכול לעזוב ככה, כמו לוזר. זה לא שכבשתי את אסיה ועכשיו חברות יילחמו כדי לזכות בי. במקום להישאב לדאגות, הטבעתי את עצמי בעבודה. במשך כל השנה הבאה טסתי כמו משוגע. שבוע בחו"ל, שבוע בארץ. יוצא במוצ"ש לבנגקוק, ממשיך לסיאול, אחרי יומיים עובר לטוקיו, בחמישי בלילה שוב לבנגקוק ומשם חזרה לארץ, מגיע מותש לסוף השבוע. מרגיש פול גז בניוטרל. לא באמת מייצר משהו. פגישות שגוררות סיכומי פגישות שגוררים מצגות שמייצרות פגישות. חד גדיא ללא תוחלת. עסקאות לא סגרתי. רק אדי התדמית, קופתה המלאה של החברה והאווירה הכללית בשוק, שמדד סטארט־אפים על פי כמות העובדים ועל פי הפייפליין — שמות הלקוחות הפוטנציאליים, לא הרווחים בפועל — הצליחו להחזיק אותי בתנועה.
מדי שבוע ישבתי עם סמנכ"ל המכירות על טבלאות אקסל, והצגתי בקול הולך ונחלש את הפעילויות שלי, את השיחות, את הלידים. אבל בשורות לא היו בפי, והכתובת החלה להסתמן על הקיר. ראיתי את זה במבטים סביבי. חושבים שאני פתטי. אפילו רוית כבר לא נדרכה כשעברתי במסדרון.
הייתי טיטניק בדרך לקרחון. ראיתי את ההתרסקות מתקרבת, אבל מה יכולתי לעשות? כלום. ברגע של חולשה אפילו מצאתי את עצמי מבקש מהקופאית ב־7־Eleven בטוקיו כרטיס לוטו. הצבעתי על הכרזה שהדבר היחידי שהבנתי בה היה "¥ 100,000,000". אני אקח את הפרס ואפרוש. מי שחושב שקניית כרטיס לוטו זו זריקת כסף עלובה, לא מבין את הפואנטה. זה לא קשור בכלל לסיכויי הזכייה, ואפילו לא לכסף הגדול עצמו. השתתפות בהגרלה מאפשרת למיואש לקנות חלום שיעזור לו להעביר עוד שבוע. עסקה פצצה תמורת עשרים שקל. אפשר לגלוש בלילה על הפנטזיה, וללכת לישון עם חיוך וחלום.
טסתי רק במחלקת התיירים, אבל בזכות המיילים שצברתי זכיתי להיכנס ללאונג' העסקים בבנגקוק. שנאתי כל רגע שם, עם כל המנכ"לים הצעירים שחזרו מכל רחבי אסיה עם תיקי ה־Tumi שלהם והכרטיסים למושבים הקדמיים. בזמן שאני ניסיתי להתקשר לרונה עם כרטיס חיוג והסתבכתי עם אין־סוף הספרות שלו, הם דיברו בסלולרי בקולי קולות, "מעדכנים את הארץ" בשיחה ישירה על נסיעתם המוצלחת, ובכלל לא עניין אותם כמה זה עולה. ואני חושב בינתיים על עוד שבוע סרק שעברתי. כמה שאני מקנא. כמה שאני חולם על סטארט־אפ משלי. אני אגייס מיליונים ממשקיעים, אעסיק עובדים, אסתובב בעולם, אלחץ ידיים, והחיים ישובו לזהור כמו לפני שנתיים, חשבתי.
וככה, באחד הלאונג'ים האלה, עלה הרעיון: מיזם שיפתור את בעיית השיחות היקרות מחו"ל. אני בטח לא היחיד ששונא להסתבך עם כרטיסי חיוג ושירותים מסורבלים, אז אם כבר יש לנו טלפונים חכמים, למה לא לפתח תוכנה שמזהה אוטומטית ניסיון לשיחה יקרה, ומנתבת אותה למסלול מוזל? רעיון של מיליארדים! מי לא ירצה תוכנה כזו בטלפון?
הדליק אותי לחשוב על זה לרגע, אבל זה לא היה רגע ארוך, כי מאיפה בכלל מתחילים? אין לי מושג איך מפתחים תוכנה כזאת. ואיך מקימים חברה? איך מוכרים דבר כזה? איך מגייסים כסף? גם אם אגיע איכשהו למשקיע רלוונטי, אין מצב שהוא יאמין שאני, מתחזה שהסתנן לתעשייה הזו בטעות, יכול להרים פרויקט כל כך שאפתני. לא ידעתי אפילו איפה מדפיסים קפוצ'ונים מגניבים עם הלוגו של החברה. קפוצ'ונים איכותיים כאלה, של הייטק, לא כמו אלה שעשינו בצבא וגירדו כמו שמיכת סקביאס.
לא משנה. קמתי ופניתי לשער שלי. אני הרי לא יודע אפילו אם זה הגיוני, לפתח תוכנה אחת שתתאים לכמה סוגים של מכשירים סלולריים. בטח יהיה צריך להתחיל לפתח כל פעם מחדש, חשבתי.
ואז עצרתי, כמו שאני, עם הידית של הטרולי ביד. עלה לי רעיון שומט לסתות.
כמה ימים אחר כך נכנסתי למעלית, אפוף מחשבות, המבט שלי ממוקד בקצות הנעליים.
"מה קורה, סינגפור?"
הרמתי את הראש. טננבאום.
"שלום יגאל," אילצתי חיוך, וניסיתי להסתיר את הרתיעה. "אני יורד להביא משהו קטן לאכול."
"יש לי קרייבינג לחומוס. בוא תצטרף אלי לאבו אליהו."
לזה לא ציפיתי.
"בטח," אמרתי, אף שהתיאבון שלי מיד נעלם. זכרתי את ההשפלה שספגתי ממנו אז, וגם בלי קשר, מה קשור חומוס עכשיו? טננבאום תמיד שומר דיסטנס מכולם, ואפילו פעם אחת לא ראיתי אותו מחייך.
אבל עכשיו, במעלית היורדת, הוא מחייך אלי חיוך רחב, ואני חושב על הסצנות בסרטי מאפיה שבהן המחסל מניח יד ידידותית על כתפו של הקורבן.
בחומוס התברר שטננבאום היה חולה כדורגל. אוהד שרוף של הפועל באר שבע עוד מהתקופה שהפועל רמת גן היתה מותג. "חבל שהרסו לכם את המכתש. אני זוכר איך היו רועדות לנו הביצים כשהיינו מגיעים למשחק במגרש העקום והקסום הזה בגבעתיים."
הנהנתי בנימוס. חיכיתי ללהב של הגיליוטינה. טננבאום הפיל אותו עוד לפני שסיימתי את החומוס שלי.
"שמע, אני רוצה לשתף אותך שהמצב של החברה לא טוב. בקרוב נעשה קיצוצים. יסגרו את המשרדים שנפתחו בחו"ל. אמסטרדם, לונדון, ורשה, מדריד, ניו יורק. האנשים שם יפוטרו."
הרגשתי איך הכול סוגר עלי במהירות. אפילו מסלולי הבריחה לתפקידים בתוך החברה נסתמו. החומוס נתקע לי בגרון. אין מוצא. אני במסלול הבטוח לאבטלה.
טננבאום ניגב את שארית החומוס מהצלחת שלו וסימן למלצר בתנועה של כף היד שהוא רוצה ריפיל. "הכול ינוהל מהארץ. אין ברירה, חייבים להקטין הוצאות. מזל גדול שלא עברת לסינגפור. היית מוצא את עצמך במצב שאתה צריך להוציא את הקטנות שלך מהגנים ולהתמודד עם אישה זועמת," הוא קרץ לי.
צדק, תכלס. התחלחלתי מהמחשבה על רונה בסינגפור, אורזת ומלכסנת אלי מבטים של נינג'ה. כל סרט השחמט הקודר שרץ בראשי בשבועות שחלפו, עבר להילוך אחורי מהיר, ופתאום מצאתי את עצמי על הלוח בעמדת הפתיחה. אולי זו מתנה. אולי האין מוצא הזה הוא המוצא.
"תשאיר את המידע הזה בינינו," טננבאום אמר בפה מלא. "אנחנו נודיע על זה באופן מסודר אחרי הדירקטוריון הבא."
יש מצב שלטננבאום בכל זאת יש לב. אחרת למה הוא סיפר לי את כל זה, למרות שלא היה צריך? כדי שארגיש יותר טוב עם ביטול הרילוקיישן? אולי סתם החליט לחבב אותי? בכל מקרה, עכשיו כבר אין מה להפסיד.
"יגאל, יש לי משהו שהייתי רוצה לשמוע את דעתך עליו."
"כולי אוזן."
אליהו הגיש לנו קפה שחור בכוסות זכוכית קטנות. חיכיתי שהוא ילגום.
"יש לי חבר שחושב להקים סטארט־אפ חדש. מערכת שתגשר בין יצרני טלפונים ובין דגמים שונים שמספרם גדל מיום ליום, ככה שמפתחים יוכלו לפתח אפליקציות ותוכנות פעם אחת, ואנחנו כבר נדאג שזה יעבוד על כל סוגי המכשירים."
המשכתי וסיפרתי לטננבאום על הבעיה שזה בא לפתור, על גודל השוק, על הצפי שלי לעתיד. בחמש הדקות האלה יצאה ממני אנרגיה ששכחתי שקיימת. חזר לי הניצוץ. חזרתי להיות רום של ה־30 אלף רגל.
כשסיימתי, טננבאום קם, הסיר את משקפיו וקרץ לי. "תמסור לחבר שלך שזה רעיון אדיר. אני אשמח להשקיע במיזם כזה, ויש לי עוד כמה חברים שאני בטוח שיצטרפו."
הוא השאיר על השולחן מאה שקל והתקדם ליציאה.
לא ישנתי כל הלילה.
למחרת נכנסתי למשרד של המנכ"ל.
"אני נאלץ להתפטר."
"מה קרה?!"
"סיבות טובות. אני מקים סטארט־אפ שלי."
"וואו, באמת חדשות טובות. מה הרעיון?"
"בינתיים אני שומר את זה לעצמי."
"אני לגמרי מבין. צריך ביצים כדי לעזוב משרה עם משכורת יפה. במיוחד כשיש בבית תאומות קטנות. מפתה אותי לנסות לשכנע אותך להישאר, אבל אני רואה בעיניים שלך את הניצוץ שנעלם מאז אכזבת הרילוקיישן." חיפשתי בעיניו את ההקלה של מנהל שנחסך ממנו הנטל להודיע לעובד על פיטורים מחוסר תקציב, אבל הוא היה פוקריסט טוב. הוא התקרב ונתן לי חיבוק. "תרגיש חופשי להיעזר בי. מה שתצטרך," הוא אמר.
"אני כמובן אמשיך לעבוד בכל הכוח בשלושת החודשים שאני מחויב להם לפי החוזה שלי."
"לרגע לא היה לי ספק."
אחרי שבוע הוא קרא לי אליו לחדר. "שמע, אתה הכי בסדר בעולם, באמת, אבל מבחינה ארגונית אני חייב שתעזוב כבר עכשיו. נשלם לך על כל שלושת החודשים, אל תדאג. פשוט האנשים רואים אותך וחושבים שעזיבה מביאה אושר."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
.jpg)
