פרק 1
אלכס
לכולנו יש רגע בחיים שבו אנחנו מבינים שהרסנו הכול עד לנקודת האין מוצא.
אני עובר רגע כזה עכשיו.
מיה מביטה בי בעיניים פעורות, כאילו הרגע סיפרתי לה שרצחתי את אמא שלה. רק שיהיה ברור, לא רצחתי. אבל הספר שהיא מחזיקה נשמט מידה הרפויה והפה שלה נע כאילו היא לא מצליחה למצוא את המילים. עומק הצרה שאליה נקלעתי מכה בי בכול הכוח.
זה הולך להיות גרוע.
"אתה רציני?" היא שואלת. "אתה לא רציני. איך? לא. לא יכול להיות."
"כן." לעזאזל, לא ככה רציתי לספר לה. "אני ממש מצטער. תכננתי לספר לך. רציתי לספר לך. פשוט אף פעם לא הרגשתי שזה הזמן המתאים, וכשכן חשבתי שזה הזמן המתאים כל רגע קרו דברים."
היא מביטה ברצפה וראשה נע לאטו מצד לצד. אני נבהל ומנסה למצוא משהו נכון להגיד. האם יש דרך נכונה לספר לאישה שאתה מאוהב בה ששיקרת לה? אם יש, אין לי מושג מהי.
"אלוהים אדירים," היא אומרת ומתרחקת ממני. "אלוהים אדירים. הייתי... ואתה... כל הזמן... וזה היה... אתה לֶקסי?"
"כן, אני לקסי."
"אני מתה." היא מניחה את ידה על בטנה כאילו היא עומדת להקיא. "סיפרתי לך דברים — דברים עליך. ואתה ניצלת את זה, נכון? עבדת עליי כל הזמן."
"לא," אני אומר ומרים יד. "לא, מיה, נשבע שזה לא היה ככה."
"איך אתה יכול להגיד דבר כזה?" היא שואלת. "אלוהים, זה התחיל בחנות הספרים. אני יכול לקנות לך ספרים? אמרתי ללקסי שהייתי רוצה שבחור יעשה דבר כזה בשבילי, ואתה הפעלת את זה עליי. התחלת איתי עם הטריק שאני נתתי לך!"
"לא, אלוהים, מיה, לא ידעתי אז מי את. פשוט חשבתי שאת חמודה והרעיון נראה מוצלח."
"מתי ידעת?" היא שואלת וסוף־סוף מסתכלת לי בעיניים.
אני מביט בה ופתאום מאבד את היכולת לדבר. כל השכל הישר, כל ההחלטות שנראו סבירות לחלוטין עד לרגע זה מתרסקות סביבי. זה מגדל קלפים. ממש כך.
הפעם הרסתי הכול.
"אלכס, מתי גילית מי אני?"
"אחרי שאכלנו ארוחת ערב בליפט," אני אומר בחוסר רצון. "שלחת הודעה ללקסי ודיברת על הדייט שלך. ידעתי שזה בטח אני."
היא בוהה בי בפה פעור ובעיניים מתרחבות.
כן. נדפקתי חזק.
"איך יכולת להסתיר ממני דבר כזה?"
"האדם היחיד שיודע הוא אחותי," אני אומר. "שמרתי את זה בסוד מכל השאר."
"כן? טוב, אתה לא שוכב עם כל השאר," היא אומרת.
אני מתכווץ. "מיה, בבקשה. לא התכוונתי לשקר לך."
"ברור שהתכוונת," היא אומרת. "שקר לא קורה בטעות."
"לא, אבל רציתי להגיד לך," אני אומר. "אני נשבע שהתכוונתי להגיד לך."
היא פוגשת את עיניי ומשלבת את זרועותיה. "אבל לא אמרת. למה?"
אוקיי, אולי כדאי שאחזור קצת אחורה ואסביר למה אני עומד מול אהבת חיי ומנסה לגרום לה להבין איך אני גם אישה שקוראים לה לקסי לוגן.
מבולבלים?
כן, גם אני.
הכול התחיל לפני קצת יותר משנה. אני יודע, זאת קפיצה גדולה ואתם רוצים להגיע לקטעים השווים. בחור פוגש בחורה, הם מתאהבים, עושים סקס פראי, סכסוך מפריד ביניהם, ואז הם חוזרים וחיים יחד באושר ועושר. קטעים כאלה. תאמינו לי, אני מכיר מקרוב את הסיפור הזה.
האמת היא שאני כותב סיפורים כאלה למחייתי.
לפני שנה, הייתי בן אדם אחר. חמש פעמים בשבוע הלכתי לעבודה, ישבתי בקובייה אפורה וקודרת, בהיתי במסך וכתבתי תוכנות. ישבתי בכיסא דפוק ולא נוח, היה לי בוס עם פרצוף דורש סטירה וחבורת קולגות שהיו שקועים בבוץ עמוק לא פחות ממני.
אבל בזמני הפנוי כתבתי רומן מדע בדיוני. הקדשתי שעות לתחקיר, לרשימות ולשרטוטים. הייתי עובד עד שעת לילה מאוחרת וחותר קדימה, מילה אחר מילה. הספר התארך עוד ועוד אבל חשבתי שאדאג לזה כשאתחיל לשכתב. או שאולי אהפוך את הספר לטרילוגיה. ללא ספק היה לי מספיק חומר. ברוב המקרים, השמש הייתה מכתימה את השמים בצבע והעיניים שלי התייבשו וצרבו לפני שהייתי קורס סוף־סוף למיטה לכמה שעות.
ואז קם והולך לעבודה המחורבנת שלי.
למען ההגינות, נראה שהמחסור בשעות שינה לא ממש תרם לגישה שלי כלפי העבודה.
כבר מילדות רציתי להיות סופר. כמעט עשיתי תואר בספרות, אבל אבא שלי, האיש הפרקטי, שכנע אותי לעשות תואר במדעי המחשב למקרה שהכתיבה לא תצליח. הבעיה היא שהתואר הפרקטי הוביל לקריירה פרקטית שהובילה לשקיעה בחיים טובעניים.
לא ראיתי שום מוצא. העבודה שלי הייתה דפוקה. הייתי גרוש אחרי נישואים קצרים ומטלטלים. סטטוס מערכת היחסים שלי היה בעצם אני אוהב נשים אבל לא מעוניין במחויבות. הדבר היחיד שהיה לי היה הכתיבה.
אבל עד כמה שנהניתי מהתהליך, ידעתי עמוק בלב שזהו בסך הכול תחביב ולא קריירה, לפחות באופן שבו עשיתי את זה. גם אם המוצר המוגמר — אם אי־פעם אביא אותו לידי גמר — יתגלה כיצירת המדע הבדיוני הטובה ביותר שנכתבה מעולם, אצטרך הרבה מזל כדי להוציא את הספר לאור ולהרוויח מספיק כסף כדי שאוכל לעזוב את העבודה. ובהתחשב בעובדה שאני כבר עובד על זה שנים ולא רואה שום סוף באופק, לא נראה שאני עומד לכתוב לעצמי חיים טובים יותר.
ואז אחותי קֶנדרָה אמרה משהו ושינתה את מסלול חיי לנצח.
פרק 2
אלכס
"אתה יודע, חבל מאוד שאתה לא כותב משהו לקהל רחב יותר," אומרת קנדרה.
היא דוחפת מעטפה גדולה על פני השולחן לכיווני. "או משהו שתוכל לסיים מהר יותר. אתה סופר מצוין אבל התחום שלך נורא נישתי."
"לא נתתי לך את זה כדי לקבל ייעוץ שיווקי." אני מוזג מעט חלב לקפה ומערבב. "רציתי לשמוע מה דעתך על הכיוון של הסיפור."
מלצרית מניחה את הלאטה של קנדרה לפניה. היא מקרבת אותו לאפה ומרחרחת. "מממ, כמה נעים. אני מתה על הקפה כאן."
אני אוכל צהריים עם אחותי בקפה פְּרֶס, בית קפה צרפתי קטן בקפיטול היל. בזמן האחרון אני נפגש עם קנדרה ברוב השבתות והיא נותנת לי משוב על הספר שלי. היא עורכת אז היא מבינה בדברים כאלה.
"אתה שוב מתפזר לכל הכיוונים," היא אומרת. "עד פרק עשר זה מצוין, אבל פתאום אתה סוטה לאיזה עניין צדדי בפרק אחת־עשרה ואני לא מבינה איך זה בכלל רלוונטי."
"זה יהיה רלוונטי בהמשך," אני אומר. "הסיפור יחזור לזה. תסמכי עליי."
היא מגלגלת את עיניה. "תגיד את זה לקורא. הוא יגיע לפרק אחת־עשרה ויחשוב, מה נסגר פה ויסגור את הספר. אתה לא תהיה לידו כדי להגיד לו סמוך עליי."
אני משפשף את הזיפים שעל סנטרי ומביט במעטפה. נראה שהיא צודקת. היא בדרך כלל צודקת. "טוב, מקבל. אחזור לפרק אחת־עשרה. אולי אני צריך לשתול כמה רמזים בפרק שבע."
"זה עשוי לעזור," היא אומרת.
בלונדינית נאה הולכת לכיוון השולחן שלנו. אני מביט מעבר לקנדרה ופוגש במבטה, זווית אחת של פי מתרוממת לחיוך. היא משיבה חיוך אבל מסיטה את המבט וממשיכה ללכת.
קנדרה מרימה גבה. "אתה כזה בחור."
"מה?"
"לפי קשר העין החצי־אגרסיבי שלך עם הבחורה החמודה הזאת, אני מבינה שאתה לא יוצא עם... מה שמה?"
"ברנדי?" אני שואל.
"בדיוק. ברנדי."
"לא, אני כבר לא יוצא איתה."
"למה לא?" היא שואלת. "חשבתי שהיא בעצם עברה את מחסום הדייט החמישי."
"איזה מחסום הדייט החמישי?"
קנדרה מושכת בכתפיה. "אז אולי זה לא החמישי. אני לא ממש מנהלת מעקב אחר מספר הפעמים שבהן אתה יוצא עם מישהי. אני רק אומרת שאתה לא נראה כמו מישהו שנשאר עם מישהי מעבר לארבעה־חמישה דייטים."
אולי היא צודקת. מאז הגירושים עניינו אותי רק סטוצים קצרים עם נשים.
"מה זה משנה לך?"
"כי אתה אחי," היא אומרת כאילו זה מסביר את החיים, את היקום ואת הכול.
אני לוגם מהקפה שלי. "נפרדתי מברנדי לפני כמה שבועות. ולפני שתשאלי, לא, אני לא יוצא עם אף אחת כרגע."
"אל תהיה כזה רגיש," היא אומרת. "פשוט יהיה נחמד לראות אותך עם מישהי שאתה רציני לגביה. מישהי שתוכל להכיר אותה למשפחה."
"אני לא ממהר," אני אומר. "ואני לא רוצה לדבר איתך על בחורות. זה מוזר."
"זה מוזר רק כי אתה עושה מזה קטע מוזר," היא אומרת.
"את באמת רוצה שאתחיל לחלוק איתך פרטים על חיי המין שלי?"
"ממש לא," היא אומרת ומגלגלת עיניים. "בדיוק לזה התכוונתי, אני לא מדברת על סקס. אתה עושה מזה קטע מוזר."
המלצר מביא לנו את האוכל ואנחנו מתחילים לאכול. במקום הזה מגישים כריכים מדהימים. אבל משהו מאחוריי מסיח את דעתה של קנדרה.
"על מה את מסתכלת?" אני שואל אחרי שהיא מסתכלת מאחוריי לפחות עשר פעמים.
"כלום."
"ברור שיש שם משהו. את כל הזמן עושה את זה." אני מביט לאחור ורואה זוג יושב זה לצד זה ליד שולחן קטן. פני האישה מוסתרות על ידי הגבר שהיא יושבת איתו. הוא מנשק אותה, ידו על סנטרה. אני מסתובב אל קנדרה ומושך בכתפיי. "זה בית קפה צרפתי. אולי הם נסחפו באווירה. פשוט תתעלמי מהם."
"כן, אבל..." היא שוב מסתכלת. "זאת לא ג'נין?"
אני קופא. לא ראיתי את האקסית שלי מאז הגירושים שלנו. סיאטל היא עיר די גדולה. לא נדרש ממני הרבה מאמץ כדי להתחמק ממנה. אני מציץ שוב לאחור. האיש מתרחק ואני מקבל הצצה אל פניה. כן. זאת ג'נין.
הנה הלכה ארוחת הצהריים. אני מסתובב ומקווה שהיא לא ראתה אותי.
"מדהים שהיא מרשה למישהו לעשות לה את זה בבית קפה," אני אומר. ג'נין אף פעם לא אהבה הפגנות חיבה פומביות, בעיקר כשהיא עם ליפסטיק. וזה היה תמיד.
קנדרה נושמת עמוק. "סליחה. ראיתי אותה כבר קודם וחששתי שזה יטריד אותך."
זה אכן מטריד אותי אבל אני לא רוצה שקנדרה תדע את זה. זה לא שהייתי רוצה להיות הבחור שמתמזמז עם ג'נין במקום ציבורי. אני לא מתגעגע להיות נשוי לה. תקופת ירח הדבש שלנו הייתה קצרה וברגע שהקסם הראשוני פג הבנתי שהתחתנתי עם אישה תובענית ושיפוטית. לא משנה מי הבחור, הוא מוזמן ליהנות ממנה ושיהיה לו בהצלחה. אבל יש משהו דפוק בלראות את האקסית שלי — שללא ספק התקדמה בחיים — אחרי שסיימתי לאחרונה עוד קשר קצרצר שלא התקדם לשום מקום. והנה אני, אוכל ארוחת צהריים עם אחותי.
"הכול בסדר," אני אומר.
קנדרה שולחת אליי מבט אוהד ומקומם. "זה בסדר להודות שאתה בודד, אלכס."
"אני לא בודד," אני אומר. שקרן.
היא שוב זוקרת גבה כאילו אני שקוף.
"תפסיקי לעשות את זה," אני אומר. "לא כולם אמורים למצוא את אהבת האמת שלהם או מה שזה לא יהיה. זה לא כזה סיפור. והראש שלי לא שם כרגע. יש את כל העניינים עם אבא והעבודה... היא עבודה. עמוסה. מחורבנת."
"אתה צריך לעזוב את העבודה הדפוקה הזאת," היא אומרת.
"בסדר, אני גם צריך להפסיק לשלם שכר דירה?" אני שואל. "חוץ מזה, מה אבא יעשה? את יודעת שהוא יאבד את הבית."
אבא שלי נקלע לקשיים כלכליים מאז הפציעה בגב. הוא לא עובד כבר כמה שנים והחשבונות מהרופאים ממשיכים להצטבר. אפילו קנדרה לא יודעת את היקף החובות וגם לא אחינו, קֵיילֶבּ. הוא מספיק עסוק בלימודי הרפואה ומגדל לבד את בתו, ולכן קנדרה ואני עושים כמיטב יכולתנו להתמודד עם המצב. אני עוזר לאבא ככל יכולתי, אבל הוא יצטרך לפחות עוד ניתוח אחד. אובדן הבית הוא עוד סעיף ברשימת הדאגות הארוכה שלו.
"אתה צריך לעשות משהו אחר," היא אומרת. "אתה יודע, אתה כזה סופר מצוין. זה מה שאתה אמור לעשות."
"טוב, אני עובד על זה אבל זה לוקח זמן," אני אומר.
"אלכס, אני אוהבת אותך אבל אתה כותב את הספר הזה כבר... כמה זמן? חמש שנים? משום־מה לא נראה לי שזה מה שישנה לך את הקריירה."
אני רוצה להתווכח איתה אבל אני יודע שהיא צודקת. אני אוהב את מה שאני כותב אבל זה בעיקר תחביב יותר מכל דבר אחר. "אני יודע. את צודקת."
"כמו שאמרתי, חבל שאתה לא כותב משהו לקהל רחב יותר," היא אומרת. "או לפחות משהו שלא ייקח לך עשר שנים לכתוב."
"אני לא יודע מה עוד אני יכול לכתוב," אני אומר.
"אתה רוצה שאבדוק ואברר אם יש עוד משרות קופירייטינג פנויות?"
אני מנענע בראשי. "לא, אני לא חושב שאהיה טוב בזה. כתיבת דברים שאחרים אומרים לי לכתוב תוציא את האושר מהכתיבה."
"אולי זה לא כזה נורא," היא אומרת. "תוכל לנצל את הכישרון הזה כדי לתמוך בעצמך, במקום למות קצת מבפנים בכל בוקר כשאתה נכנס לקובייה."
"מי אומר שאני מת קצת מבפנים?"
היא מרימה את גבותיה אליי.
כן, היא צודקת. אני מת קצת מבפנים.
"חבל מאוד שאתה לא כותב על רומנטיקה," אומרת קנדרה בקריצה. "אנחנו קוראות נלהבות. סופרים טובים שכותבים על רומנטיקה מרוויחים הון."
אני צוחק בקול רם כל כך, שאני כמעט נוחר. "כן, טוב, לא נראה לי."
"אני יודעת, אני יודעת," היא אומרת. "אני רק אומרת שזה חבל. ברצינות, אני מכירה כמה נשים שקוראות ספר ביום."
"ספר ביום?" אני שואל. "איך זה בכלל אפשרי?"
"אלה ספרים שאפשר לקרוא במהירות. בריחה מהנה מהמציאות. וקוראות של רומנים רומנטיים לא יודעות שובע."
אני מנענע בראשי. "מרשים. אני לא חושב שזאת התשובה אבל תודה על הניסיון."
אנחנו עוברים לנושאים אחרים לזמן־מה, תוך כדי שאנחנו מסיימים את הקפה ואת האוכל. מישהו למעלה כנראה שומר עליי כי לפני שאנחנו מסיימים, ג'נין יוצאת בלי לראות אותי.
קנדרה אומרת שיש לה סידורים, אז אנחנו נפרדים בחוץ. אני הולך למקום שבו חניתי והדברים שאחותי אמרה מתרוצצים בראשי. אולי תכתוב משהו שקל יותר לשווק, עם קהל רחב יותר. משהו שתוכל לכתוב מהר יותר. קוראות נלהבות. ספר ביום.
אני מנענע בראשי כאילו אני יכול להיפטר מהטירוף. אני לא מאמין שאני בכלל חושב על זה. רומנטיקה? אני לא יודע לכתוב רומן רומנטי. הניסיון שלי בתחום רחוק מלהיות מזהיר. ובכל זאת, זאת סיפורת. האם אוכל לכתוב על אנשים שמתאהבים?
קצת מביך שאני בכלל שוקל את האפשרות. קנדרה קוראת טונות של רומנים רומנטיים והיא אחת הנשים הכי חכמות שאני מכיר, כך שאין לי שום דעה קדומה. זה פשוט לא הקטע שלי. לכתוב משהו כל כך מנותק מהז'אנר שלי לא יהיה שונה מלהיות קופירייטר בחברה מסוימת. נכון?
אני נכנס למכונית ותוהה מה עובר לי בראש.
ספר מעולה ממש אהבתי. סיפור אהבה משונאים לאוהבים זה סיפור שאני מאוד אוהבת לקרוא. ווטסון הוא גבר שרמנטי וסקסי עם לב קפוא הוא שחצן ,רופא מנתח פלסטי שזקוק לכמה חודשים לבית, וקנדרה משכירה לו את החדר הנוסף בבית שלה ,היא אישה עם לב רחב מלאה בנתינה אישה שאוהבת לעזור לכולם . היא מצליחה עם היחס שלה והאהבה שלה להפשיר לאט לאט את ליבו הקר, איך שהתאהבתי בה ואהבתי את השתלשלות היחסים בניהם. ספר מעולה בכלל הסדרה הזאת יפה . תודה לאופוריה שתירגמה את הסדרה הזאת. עוברת לספר השלישי בסדרה . ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
חמוד מאוד, לא מסובך ודי צפוי, אבל כיפי ומתאים להעביר כמה שעות של אסקפיזם.
אני מאוד מקווה בשביל הסופרת שהיא כתבה ספר על שרלוט ונואה Just saying 🙏🏼
כייף גדול לקרוא, ממשיכה לספר הבא
חמוד מאוד, קליל וזורם
הייתי באמצע סדרה מעולה אך מעט כבדה (ממליצה על לונה מארה) והייתי צריכה הפסקה קלילה ומתוקה. זה בדיוק מה שקיבלתי
קומדיה רומנטית עם קצת ספייס, נגמר מהר מדי.
אך הסדרה הזאת פשוט מדהימה. כל ספר יותר לוהט מהשני. כל ספר מרגש בצורה שלו. אהבתי גם הנובלה הקצרה. פשוט סדרה מושלמת❣️עושה נעים על הלב❣️
המשך מצוין לספר הראשון! ובכלל לא ידעתי שאמור להיות המשך חחח הפתעה נעימה ממש. ספר לא ארוך, כתוב מעניין ומצחיק. כתיבה קצת יותר בוגרת מהראשון. הסמאט שוב בול במידה ביחס לאורך של הספר. בקיצור עוברת לבא בתור 😁
זה אחד הסיפורים האהובים עליי. הכתיבה עצמה לא הכי טובה שקראתי ולפעמים אפילו ילדותית וחזרתית אבל הרעיון של הסיפור עצמו והעלילה המתומצתת ממש כיפיים. הסמאט טוב ובכמות הגיונית ביחס לאורך של הספר. הספר קצר וקולע ומשאיר טעם של עוד...
חמוד מאוד. קראתי ברצף. משונה, אני התחלתי לקרוא את הספר השלישי בסדרה ועכשיו סיימתי את השני , וממנו אני מבינה שאעבור ישירות לראשון. יש משהו ממש מקסים במשפחה הזו, קרבה גדולה ודאגה אמיתית של כל אחד מהאחים לאחרים ולאבא.... וזה מביא אל בני המשפחה אנשים נוספים שמתאימים לרוח הכללית שלה. ובנוסף, הסיפור של וסטון וקנדרה מעניין ומראה שטוב מושך אליו טוב = קארמה טובה. סה״כ ספר שנותן תחושה טובה ( עם קצת ׳עקיצות׳ לשותף בחברה של וסטון..) 🌸🌸🌸🌷🌷🌷🌸🌸🌸
חמוד. קראתי ללא הפסקה במשך לילה ברצף. קצת קיטשי. יחד עם זאת - מספר על חיים במשפחה חמה ואוהבת לעומת משפחות עם מרחק בין ההורים לילדים, לסיכום: חביב.
ספר כייפי על עוד אחד מבני לוסון
אהבתי! ספר הרבה י תר מוצלח מהקודם.
וואו מה קראתי עכשיו?!?! איזה ספר מהמם עם רעיון מקורי!! רוצו לקרוא!!
כיף, אופטימי, בריא ועדיין מתוחכם
ספר מקסים, ממש אהבתי. סיום מושלם לטרילוגיה. רוצו לקרא את הסידרה....
ספר מושלם לסיים את הטרילוגייה ! מרגש מלא בעלילה כזה שאי אפשר להתנתק ממנו! הנובלה בסוף כל כך הוסיפה לספר כזה חמוד ! אני ממליצה בטירוף על הספר ועל כל הסדרה!
מקסים, מקסים 💙 ממש אהבתי... ממשיכה לספר השלישי....
רומן רומנטי פשוט מתוק, קליל וכייפי. ממשיכה לספר הבא 💙
סדרה מצויינת,ספר מקסים,נהניתי
מעולה,שנון,דמויות טובות ומפתיעות,ממליצהבחום
אוי, מקסים, קליל וזורם מעולה.
סוחף, רגיש, נחמד וקליל.
ספר מתוק מתוק קליל ועם סיפור פשוט אבל נוגע ללב! כתוב נהדר וממש מומלץ אם בא לך משו קליל ומתוק
הספר מקסים מאוד נהנתי
ספר מהמם קריאה זורמת מאוד כתיבה שנונה ועלילה מעניינת אהבתי מאוד את הסיפור והדמויות מאוד ממליצה בכללי על כל הסדרה
צחקתי ואהבתי את היציאה ממחשבה סטראוטיפית
ספר קצר וקולע מצוין! עלילה מרעננת ! אני הרגשתי שאני קוראת ספר בתוך ספר ואהבתי את זה ממליצה מאוד
ממתק כיפי להעביר את סוף השבוע. אהבתי ממש את הנובלה בסוף שנתנה מבט מהעתיד למה שקרה איתם.
חמוד מאוד ! מתוק כמו שערות סבתא היו רגעים מרגשים בספר לצד מעט רגעים מעט משעממים אך בסך הכל נחמד מאוד ספר קליל לספר יש המשך קצר לווטסון-נחמד! ונובלה קצרה על חיפושית שזה ממש היה תוספת נחמדה
וואוו ספר מהמם ממש אהבתי את קלייב רופא מנתח אב אלמן לשרלוט בת ה 6 , ולינאה גיסתו אחות של אישתו המנוחה באה לעזרתו לטפל בשרלוט. לינאה היא יפיפיה ביישנית וטובת לב. אהבתי איך שהאהבה שלהם התפתחה לאט לאט ,הסיפור יפיפיה ומרגש. בכלל כל הסדרה הזאת יפיפיה. נהנתי מאוד לקרוא את הספרים. תודה על הסיפור בונוס על נואה ושרלוט. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
סדרה הורסת כל הספרים כולל זה מצחיקים משעשעים מרגשים וסקסיים ממליצה פלוס
מתה על הסדרה הזאת מצחיקה סקסית מרגשת רומנטית הכל מצומצם ולא נמרח כמו מסטיק… ממליצה
מעולה, פשוט נהניתי
ספר מתוק ורומנטי מאוד, אהבתי את מיה עם כל השלומיאליות שלה קורים לה דברים מצחיקים ,היא אוהבת לקרוא המון ויש לה בלוג על ספרים . אלכס כותב ספרים רומנטיים. והמפגשים בניהם לוהטים ורומנטים כמו בספרים. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
אהבתי מאוד את הספר. נהניתי לפגוש את החבורה מהספרים הקודמים ולעקוב אחרי השינויים שחלו. סדרה כייפית ומהנה.
עוד ספר קליל וחביב באותו סגנון של הספר הקודם. אם זה מה שאתם מחפשים - אני ממליצה. זה בדיוק מה שאני חיפשתי (ומצאתי) - כמה שעות של קלילות ואסקפיזם.
הסדרה הולכת ומשתבחת. ממתק אמיתי. אהבתי מאוד.
סיפור מתוק ממש נהנתי מאוד!
רומן רומנטי מתוק במיטבו. ממש אהבתי את הקריצה לעולם הספרים שלנו. זה עשה את חווית הקריאה כיפית במיוחד. ממשיכה לבאים בסדרה!
קודם כל, הנובלה בסוף מהממת! נהניתי לקרוא על הבת של קיילב, שארלוט המתוקה וסיפור ההתאהבות שלה בחבר הכי טוב שלה. הספר עצמו הוא הכי לוהט בסדרה והמשיכה בין שניהם בשילוב עם הטרופים המעולים גרמה לי להנאה גדולה.
איזה כיף שתירגמו את הספר הזה! וסטון בהתחלה כזה דוש ואחר כך.. מתאהב לחלוטין בקנדרה המתוקה. נהניתי ממש.
אבא חד הורי, נני ופער גילים.. יש יותר טוב מזה? ספר קולח, שנון, כיפי ולוהט. נהניתי ממש. אסקפיזם במיטבו, לא צריך יותר מזה בימים אלו.
וואי איזה ספר מעולה! שונאים לאוהבים הזה אחד הטרופים האהובים עלי ובשילוב עם שותפים... חגיגה! הקטע במועדון הרג אותי מצחוק... רוצו לקרוא לא תתאכזבו
איזה כיף של ספר! פשוט ממתק מהנה. לא לפספס ממשיכה לבאים
כמה מתיקות רומן רומנטי דביק אבל ככה אני אוהבת… קצרצר מאוד אבל יותר מזה עלול לגרום למריחה…. ממליצה בחום לימים שמחפשים בהם אסקפיזם מוחלט!!!!
וואו!! ספר כל כך חמוד וכיפי לקריאה הרומן ביניהם פשוט מקסים ונהנתי מכל רגע מומלץ בחום!
ספר מקסים! קליל, מתוק להפליא ועושה חשק לחזור אליו שוב 😍
סקסי, שנון, מצחיק, זורם וממש חמוד.
ספר קליל. סיימתי לקרוא תוך כמה שעות
ספר כייפי וזורם, ביימתי בכמה שעות
ספר קליל מצחיק ושונה מכל מה שקראתי ... הגיבורה מאוד ביישנית וקלולסית וקצת הזכירה לי את עצמי היא בן אדם נורא ביישן אבל מאחורי המקלדת היא נורא עצמה היא דמות מאוד אנושית . וגם אלכס הוא בחור מדהים ואוהב ומתחשב . מה שלא אהבתי בספר זה שחיפשתי שיקרה משהו חוץ מהסיפור אהבה דרך מסך המחשב זה נפסק מאוד מהר היא גילתה שזה הוא וכעסה עליו אבל בסך הכל ספר נפלא קליל וכייפי מאוד אהבתי
מהרומנים היותר מוצלחים, הדמויות נהדרות, כתוב טוב וסקסי.
ספר חמוד חמוד, קליל, מצחיק ורומנטי. ספר לכמה שעות שמשאיר טעם של כיף.
ספר קסום ומצחיק ממליצה מאוד🌷
ספר מקסים וקליל והכי חשוב כיפי ממולץ ביותר😍😍
לא הייתי צריכה יום שלם, רק כמה שעות בשביל לצחוק בקול רם, ולא מעט פעמיים של אווווווווו בקול עוד יותר רם.
פשוט זורם וכייפי. מומלץ בחום
אהבתי נורא את הספר וממליצה עליו♥️♥️♥️ הוא מתאים בול לזמנים שלא בא לך לקרוא ספרים שצריך לחשוב יותר מדי 🤗 קליל ומתוק
פשוט ספר מרתק שקשה להפסיק לקרוא
מקסים, חמוד, קצת סכריני מדי אבל ספר פיצוחים טוב, ספר שמספר על אהבה בתוך ספר שמדבר על אהבה בתוך ספר...
קליל ונחמד, סיימתי לקרוא ביום אחד
נהניתי מאוד ממליצה מאוד💙
קלייר קינגסלי שומרת על רמת החמידות או המתיקות שהיא קבעה לעצמה. גם פה מדובר בספר מקסים, רדוד, במשקל נוצה שלא משאיר עקבות. אבל זה ספר שממש כיף להעביר איתו את הזמן. קנדרה מתחבבת בקלות, כולה נחישות ברזל עטופה ברוך ואהבה. הדמות של וסטון היתה כל כך קיצונית, שבתחילה לא ממש הבנתי מה צריך לקרות בשביל שהמצב ישתפר. אבל קרה מה שקרה והוא אכן השתפר ...
ספר מתוק במשקל נוצה. שיטחי, קליל, משעשע, כיף להעביר איתו את הזמן ולשכוח אותו מיד לאחר מכן
ממתק אמיתי ספר קליל מאוד , קצר וקולע
כייף,סתם כייף לשקוע בו שצריך שקט בראש.
מתקתק כמו כל שאר הסדרה. הרגיש לי קצת 'מחופף' פה ושם, כאילו הסיפור רק מרפרף על האירועים, ולא ממש נכנס לעומק. אולי בגלל שחלק מהפוקוס התפזר על גיבורי המשנה מהספרים הקודמים. אני ממש לא אוהבת שסופרות עושות את זה. הן לרוב מגזימות כי הן מאוהבות בדמויות הקודמות, אבל נדיר שזה יוצא מוצלח. בקיצור - סביר וחביב, בהחלט ניתן לקרוא אם מחפשים משהו קליל ומתוק.
יותר טוב מהראשון, חבל שלא חזר אחרי שבוע לחדר שעזב בדירתה ומעמיד אותה בבחירה מה לעשות .. במקום נאום חתונה צפוי..
הספר ריגש אותי. אהבתי שקנדרה הצליחה לראות מעבר לקליפה.
אהבתי איך שהוא נבנה והקשר שלו לספרים הקודמים. הכתיבה זורמת. ספר קליל ונעים
עושה את העבודה מספק בריחה מושלמת מהחיים כתיבה קולחת לפעמים צריך סוף צפוי ושקט נפשי
הבריחה המושלמת מהמציאות. קריא כייפי הרבה יותר טוב מלראות חדשות
מקסים ונפלא! כל כך אהבתי את הדמויות!
חמוד מאד וקיטשי מדי
ספר חמוד, קליל וזורם. מעולה לימים בהם יש צורך באסקפיזם.
ספר מרשמלו, קליל וכייפי.
חמוד לעביר איתו את הזמן
ספר קליל ומתוק להעביר את הזמן
היה חסר לי עומק בסיפור, הדמויות הרגישו שטוחות מדי.
ספר חמוד, סיפור רומנטי ממש כמו בסרטים…סוף טוב הכל טוב.
חמוד ומעביר את הזמן גם אם מתוק מידי לטעמי.
חמוד וקליל. רעיון חמוד לספר
ספר חמוד הנושא יפה אבל הכתיבה ילדותית היה חלקים שדילגתי וטיפה נמרח
חמוד ורומנטי. הדרמה בסוף הייתה מאולצת ומוגזמת ממש, אבל תמיד כייף לתולעת ספרים לקרוא דמות שהיא תולעת ספרים, גם אם היא מגושמת ברמה קצת מגוחכת...
ספר חמוד, מעביר את הזמן בכיף
חמוד! כיף לקרוא💛💛 . אהבתי. ממליצה.
אהבתי את הספר אבל הוא הצחיק אותי בכל הקטעים הלא מתאימים. טיפות יותר מידי קלישאתי....
קליל וחמוד,ספר נפלא ליום חורפי וגשום
ספר חמוד אבל אמינות זה לא הצד החזק פה נכון שזו ספרות רומנטית אבל אין פה הרבה כבוד לאינטליגנציה שלנו זהירות ספויילרים….. אם יש לו ככ הרבה כסף אז למה אבא שלו מביא לו אוטו ??? הוא עושה מעשים כאלה טובים אבל אין לו שום טיפת כבוד לנשים לפני שהוא פוגש אותה ואז הוא מתאהב ומשתנה לגמרי?? לא אמין בכלל אין פה באמת תהליך סתם שינוי מקצה לקצה וזה שהיא היתה נחמדה אליו לא באמת סיבה
היתה לי הרבה ציפיה לספר התקציר היה נשמע מקסים-קומדיה רומנטית. אז כן יש קומדיה ויש רומנטיקה אבל באותה נשימה ככ הרבה דברים לא בסדר.. ספוילרים לאונן על משהי שאתה מקשיב לה מאחורי הדלת ואז גם פותח אותה? וואלה לא סבבה.. הרבה פעמים הדיבור של וסטון כאילו אוהב אותה אבל גם נתן תחושה של מגיע לי שהיא תתן לי לז*ן אותה כי היא הבחורה שלי (ממש רומנטי). קיצר ספר סביר.
הספר בעל פוטנציאל שלא התממש. הרעיון הכללי חמוד ואני אוהבת קומדיות רומנטיות אבל הספר הזה טרחני ובקושי סיימתי אותו מזל שהוא קצר ושלא רכשתי את כל הסידרה.
בסדר, לא וואו אבל מעביר את הזמן והצלחתי לשרוד (טוב .. בדילוגים) עד הסוף.
ספר חמוד אבל מתאמץ מדי ולכן מפוספס… ווטסון מתאמץ מדי להיות מניאק והשינוי שהוא עובר לא משכנע - קנדרה מתאמצת מדי להיות ממי לאומית וזה לא משכנע… הכימיה בינהם פושרת הסמאט כתוב רע - חסר כאן קסם ולגמרי ספר מיותר 🧚♀️
הספר חמוד אך סתמי מאד, תבניתי ולא מחדש שום דבר. סיפור מובן מאליו שכתוב היטב. קריאה נעימה למי שרוצה כיבוי מוח ולא מחפשת דמויות עמוקות או להיות מופתעת במיוחד.
אפשר להסתדר בלי לקרוא אותו
התחיל טוב אבל הפך לסתמי וקלישאתי
התקדם מהר מאוד. די שטחי. אהבתי את הדמויות אבל העלילה הייתה מאוד מוזרה עבורי. לא סגורה אם אמשיך לספר הבא.
בסדר, הרעיון של הבלוג והעמדת הפנים יכול היה להיות יותר מעניין.
הסיפור זורם ומקסים, אהבתי את הדמות של מיה, עם הגמלוניות שלה. הרגשתי שהספר לא מצליח להגיע לעומק, מבחינת הדמויות והחוויות ולמרות התיאורים המעולים, הרגשתי שמשהו היה חסר. יחד עם זאת - ספר זכיף לקרוא, קצר יחסית, קליל וזורם, נכנסתי אליו די מהר ואהבתי את הסוף.
ספר חמוד ולא יותר. הזמן חולף מהר בין הפרקים, מתארים במילים שיש תהליך התקשרות וחיבור בין הגיבורים אבל לא נותנים לנו להרגיש את זה. מאוד מזכיר את הספרים של פעם, קליל על גבול המוגזם. חמוד אם יוצא לכם לקרוא אבל לא הייתי קונה במיוחד
חמוד, קליל, התחלה טובה שמכניסה לעניינים אך המשך די צולע וסוף די צפוי.
לא עפתי... נחמד להעביר איתו את הזמן
בנאלי, דיי משעמם, חמוד חמי שמחפש להעביר את הזמן
חמוד. 3 כוכבים וממש לא יותר
קליל וכיפי לקריאה, קצת צפוי אך עדיין מעניין. מצחיק מרגש וכיפי
הרעיון מאחורי הספר חמוד… אבל הביצוע ירוד - מאוד שטחי… לא אמין… מפוספס…
אין עומק, הדמויות שטחיות. הסופרת מתחילה סיטואציה ולא מסיימת אותה. הגיבורה היא הדודה של הילדה, אבל כל הזמן קוראים לה המטפלת של הילדה. כמו ספר שלגי. מיותר.
מבאס... כל מה שהיה טוב בספרים הקודמים לא היה בספר הזה. הכתיבה הייתה קצת מסורבלת והמון המון קטעים שכאילו מריצים קדימה את העלילה אבל זה הרגיש לא טבעי. יותר מידי תיאורי מחשבות וסיטואציות מיותרות ופחות מידי דיאלוגים. וגם הסמאט הרגיש כאילו מסמנים ווי כדי לצאת ידי חובה... בקיצור רק בשביל להרגיש סגירה של הסדרה סיימתי אותו. אחרת הייתי מפסיקה באמצע.
ספר זורם ואחלה כמעביר את הזמן, בעיקר בימים כאלה, אבל רחוק מלהיות מופת הז'אנר. די סתמי ובהחלט לא באיכות גבוהה.
ספר שמסיימים בכמה שעות, משהו מתקתק להעביר את הזמן ולשכוח יום אחרי
ניסיון להפוך את הספר למשהי ערכי שבתכלס הוא ממשסתמי
חביב אבל לא יותר מזה. פחות טוב משני הספרים הקודמים בסדרה
די משמים...הפורמט הרגיל, לא שנון
בתקציר זה נראה מבטיח, בפועל ממש לא. כאילו מישהו כתב מדריך לאיך לא לכתוב ספר רומנטי דמויות כלכך שטוחות ללא שום תובנות מעניינות או התפתחות מישמש של ”גזור והדבק” מתבניות נדושות של הז’אנר. מאכזב.
ספר שמתאים לנערות צעירות, שעדיין לא קראו ספרים טובים. יותר מידי ילדותי לטעמי.
יש קטעים חמודים אבל סה"כ העלילה בנאלית, הדרך שבה הדמויות בנויות והתיאורים חצי כח.. קצת מרגיש שזילזלו באינטיליגנציה של קוראות הז'אנר. הפסקתי באמצע
ספר ראשון שאני פשוט לא מסוגלת להמשיך לקרוא הגעתי עד האמצע ספר משעמם צפוי לא מעניין
נחמד קיטשי צפוי מיותר מעביר את הזמן מהר ... לא ממליצה לקרוא אבל זה בסך הכל בסדר
משעמם וכתוב רע
לא הצלחתי לסיים, משהו בכתיבה לא זרם לי.
ספר ברמה של רומן של שלגי. לא מבינה למה מתרגמים בכלל ספרים כאלו. ילדותי ,קיצ'י וצפוי ברמות. והאמת? אחרי שקראתי את אחרית הדבר של המחברת אין מה לצפות לרמה גבוהה.
אני מחבב מאוד רומנים רומנטיים - כשהם מוצלחים. זה לא אחד מהם. גיבור הספר מספר שכתב רומן רומנטי שכזה בתוך שבועיים והספר הפך להצלחת ענק. נראה שגם הספר הזה נכתב בשבועיים. הכתיבה שטחית עד כאב, הדמויות דקות כמו קרטון, אין להם עולם פנימי, ההיסטוריה שלהם בקושי נחקרת, בקושי אפשר לקרוא למה שיש להם אישיות. נראה כמו טיוטה מאשר כמו מוצר מוגמר. ניסיתי לקרוא גם את ההמשך אבל לא יכולתי יותר והפסקתי אחרי כמה עמודים. עם השלישי כמובן אני כבר לא טורח
הרבה פחות טוב לצערי מהקודמים. מלא סצנות סקס קצת מיותרות. עברנו את הגיל..
פרק 1
אלכס
לכולנו יש רגע בחיים שבו אנחנו מבינים שהרסנו הכול עד לנקודת האין מוצא.
אני עובר רגע כזה עכשיו.
מיה מביטה בי בעיניים פעורות, כאילו הרגע סיפרתי לה שרצחתי את אמא שלה. רק שיהיה ברור, לא רצחתי. אבל הספר שהיא מחזיקה נשמט מידה הרפויה והפה שלה נע כאילו היא לא מצליחה למצוא את המילים. עומק הצרה שאליה נקלעתי מכה בי בכול הכוח.
זה הולך להיות גרוע.
"אתה רציני?" היא שואלת. "אתה לא רציני. איך? לא. לא יכול להיות."
"כן." לעזאזל, לא ככה רציתי לספר לה. "אני ממש מצטער. תכננתי לספר לך. רציתי לספר לך. פשוט אף פעם לא הרגשתי שזה הזמן המתאים, וכשכן חשבתי שזה הזמן המתאים כל רגע קרו דברים."
היא מביטה ברצפה וראשה נע לאטו מצד לצד. אני נבהל ומנסה למצוא משהו נכון להגיד. האם יש דרך נכונה לספר לאישה שאתה מאוהב בה ששיקרת לה? אם יש, אין לי מושג מהי.
"אלוהים אדירים," היא אומרת ומתרחקת ממני. "אלוהים אדירים. הייתי... ואתה... כל הזמן... וזה היה... אתה לֶקסי?"
"כן, אני לקסי."
"אני מתה." היא מניחה את ידה על בטנה כאילו היא עומדת להקיא. "סיפרתי לך דברים — דברים עליך. ואתה ניצלת את זה, נכון? עבדת עליי כל הזמן."
"לא," אני אומר ומרים יד. "לא, מיה, נשבע שזה לא היה ככה."
"איך אתה יכול להגיד דבר כזה?" היא שואלת. "אלוהים, זה התחיל בחנות הספרים. אני יכול לקנות לך ספרים? אמרתי ללקסי שהייתי רוצה שבחור יעשה דבר כזה בשבילי, ואתה הפעלת את זה עליי. התחלת איתי עם הטריק שאני נתתי לך!"
"לא, אלוהים, מיה, לא ידעתי אז מי את. פשוט חשבתי שאת חמודה והרעיון נראה מוצלח."
"מתי ידעת?" היא שואלת וסוף־סוף מסתכלת לי בעיניים.
אני מביט בה ופתאום מאבד את היכולת לדבר. כל השכל הישר, כל ההחלטות שנראו סבירות לחלוטין עד לרגע זה מתרסקות סביבי. זה מגדל קלפים. ממש כך.
הפעם הרסתי הכול.
"אלכס, מתי גילית מי אני?"
"אחרי שאכלנו ארוחת ערב בליפט," אני אומר בחוסר רצון. "שלחת הודעה ללקסי ודיברת על הדייט שלך. ידעתי שזה בטח אני."
היא בוהה בי בפה פעור ובעיניים מתרחבות.
כן. נדפקתי חזק.
"איך יכולת להסתיר ממני דבר כזה?"
"האדם היחיד שיודע הוא אחותי," אני אומר. "שמרתי את זה בסוד מכל השאר."
"כן? טוב, אתה לא שוכב עם כל השאר," היא אומרת.
אני מתכווץ. "מיה, בבקשה. לא התכוונתי לשקר לך."
"ברור שהתכוונת," היא אומרת. "שקר לא קורה בטעות."
"לא, אבל רציתי להגיד לך," אני אומר. "אני נשבע שהתכוונתי להגיד לך."
היא פוגשת את עיניי ומשלבת את זרועותיה. "אבל לא אמרת. למה?"
אוקיי, אולי כדאי שאחזור קצת אחורה ואסביר למה אני עומד מול אהבת חיי ומנסה לגרום לה להבין איך אני גם אישה שקוראים לה לקסי לוגן.
מבולבלים?
כן, גם אני.
הכול התחיל לפני קצת יותר משנה. אני יודע, זאת קפיצה גדולה ואתם רוצים להגיע לקטעים השווים. בחור פוגש בחורה, הם מתאהבים, עושים סקס פראי, סכסוך מפריד ביניהם, ואז הם חוזרים וחיים יחד באושר ועושר. קטעים כאלה. תאמינו לי, אני מכיר מקרוב את הסיפור הזה.
האמת היא שאני כותב סיפורים כאלה למחייתי.
לפני שנה, הייתי בן אדם אחר. חמש פעמים בשבוע הלכתי לעבודה, ישבתי בקובייה אפורה וקודרת, בהיתי במסך וכתבתי תוכנות. ישבתי בכיסא דפוק ולא נוח, היה לי בוס עם פרצוף דורש סטירה וחבורת קולגות שהיו שקועים בבוץ עמוק לא פחות ממני.
אבל בזמני הפנוי כתבתי רומן מדע בדיוני. הקדשתי שעות לתחקיר, לרשימות ולשרטוטים. הייתי עובד עד שעת לילה מאוחרת וחותר קדימה, מילה אחר מילה. הספר התארך עוד ועוד אבל חשבתי שאדאג לזה כשאתחיל לשכתב. או שאולי אהפוך את הספר לטרילוגיה. ללא ספק היה לי מספיק חומר. ברוב המקרים, השמש הייתה מכתימה את השמים בצבע והעיניים שלי התייבשו וצרבו לפני שהייתי קורס סוף־סוף למיטה לכמה שעות.
ואז קם והולך לעבודה המחורבנת שלי.
למען ההגינות, נראה שהמחסור בשעות שינה לא ממש תרם לגישה שלי כלפי העבודה.
כבר מילדות רציתי להיות סופר. כמעט עשיתי תואר בספרות, אבל אבא שלי, האיש הפרקטי, שכנע אותי לעשות תואר במדעי המחשב למקרה שהכתיבה לא תצליח. הבעיה היא שהתואר הפרקטי הוביל לקריירה פרקטית שהובילה לשקיעה בחיים טובעניים.
לא ראיתי שום מוצא. העבודה שלי הייתה דפוקה. הייתי גרוש אחרי נישואים קצרים ומטלטלים. סטטוס מערכת היחסים שלי היה בעצם אני אוהב נשים אבל לא מעוניין במחויבות. הדבר היחיד שהיה לי היה הכתיבה.
אבל עד כמה שנהניתי מהתהליך, ידעתי עמוק בלב שזהו בסך הכול תחביב ולא קריירה, לפחות באופן שבו עשיתי את זה. גם אם המוצר המוגמר — אם אי־פעם אביא אותו לידי גמר — יתגלה כיצירת המדע הבדיוני הטובה ביותר שנכתבה מעולם, אצטרך הרבה מזל כדי להוציא את הספר לאור ולהרוויח מספיק כסף כדי שאוכל לעזוב את העבודה. ובהתחשב בעובדה שאני כבר עובד על זה שנים ולא רואה שום סוף באופק, לא נראה שאני עומד לכתוב לעצמי חיים טובים יותר.
ואז אחותי קֶנדרָה אמרה משהו ושינתה את מסלול חיי לנצח.
פרק 2
אלכס
"אתה יודע, חבל מאוד שאתה לא כותב משהו לקהל רחב יותר," אומרת קנדרה.
היא דוחפת מעטפה גדולה על פני השולחן לכיווני. "או משהו שתוכל לסיים מהר יותר. אתה סופר מצוין אבל התחום שלך נורא נישתי."
"לא נתתי לך את זה כדי לקבל ייעוץ שיווקי." אני מוזג מעט חלב לקפה ומערבב. "רציתי לשמוע מה דעתך על הכיוון של הסיפור."
מלצרית מניחה את הלאטה של קנדרה לפניה. היא מקרבת אותו לאפה ומרחרחת. "מממ, כמה נעים. אני מתה על הקפה כאן."
אני אוכל צהריים עם אחותי בקפה פְּרֶס, בית קפה צרפתי קטן בקפיטול היל. בזמן האחרון אני נפגש עם קנדרה ברוב השבתות והיא נותנת לי משוב על הספר שלי. היא עורכת אז היא מבינה בדברים כאלה.
"אתה שוב מתפזר לכל הכיוונים," היא אומרת. "עד פרק עשר זה מצוין, אבל פתאום אתה סוטה לאיזה עניין צדדי בפרק אחת־עשרה ואני לא מבינה איך זה בכלל רלוונטי."
"זה יהיה רלוונטי בהמשך," אני אומר. "הסיפור יחזור לזה. תסמכי עליי."
היא מגלגלת את עיניה. "תגיד את זה לקורא. הוא יגיע לפרק אחת־עשרה ויחשוב, מה נסגר פה ויסגור את הספר. אתה לא תהיה לידו כדי להגיד לו סמוך עליי."
אני משפשף את הזיפים שעל סנטרי ומביט במעטפה. נראה שהיא צודקת. היא בדרך כלל צודקת. "טוב, מקבל. אחזור לפרק אחת־עשרה. אולי אני צריך לשתול כמה רמזים בפרק שבע."
"זה עשוי לעזור," היא אומרת.
בלונדינית נאה הולכת לכיוון השולחן שלנו. אני מביט מעבר לקנדרה ופוגש במבטה, זווית אחת של פי מתרוממת לחיוך. היא משיבה חיוך אבל מסיטה את המבט וממשיכה ללכת.
קנדרה מרימה גבה. "אתה כזה בחור."
"מה?"
"לפי קשר העין החצי־אגרסיבי שלך עם הבחורה החמודה הזאת, אני מבינה שאתה לא יוצא עם... מה שמה?"
"ברנדי?" אני שואל.
"בדיוק. ברנדי."
"לא, אני כבר לא יוצא איתה."
"למה לא?" היא שואלת. "חשבתי שהיא בעצם עברה את מחסום הדייט החמישי."
"איזה מחסום הדייט החמישי?"
קנדרה מושכת בכתפיה. "אז אולי זה לא החמישי. אני לא ממש מנהלת מעקב אחר מספר הפעמים שבהן אתה יוצא עם מישהי. אני רק אומרת שאתה לא נראה כמו מישהו שנשאר עם מישהי מעבר לארבעה־חמישה דייטים."
אולי היא צודקת. מאז הגירושים עניינו אותי רק סטוצים קצרים עם נשים.
"מה זה משנה לך?"
"כי אתה אחי," היא אומרת כאילו זה מסביר את החיים, את היקום ואת הכול.
אני לוגם מהקפה שלי. "נפרדתי מברנדי לפני כמה שבועות. ולפני שתשאלי, לא, אני לא יוצא עם אף אחת כרגע."
"אל תהיה כזה רגיש," היא אומרת. "פשוט יהיה נחמד לראות אותך עם מישהי שאתה רציני לגביה. מישהי שתוכל להכיר אותה למשפחה."
"אני לא ממהר," אני אומר. "ואני לא רוצה לדבר איתך על בחורות. זה מוזר."
"זה מוזר רק כי אתה עושה מזה קטע מוזר," היא אומרת.
"את באמת רוצה שאתחיל לחלוק איתך פרטים על חיי המין שלי?"
"ממש לא," היא אומרת ומגלגלת עיניים. "בדיוק לזה התכוונתי, אני לא מדברת על סקס. אתה עושה מזה קטע מוזר."
המלצר מביא לנו את האוכל ואנחנו מתחילים לאכול. במקום הזה מגישים כריכים מדהימים. אבל משהו מאחוריי מסיח את דעתה של קנדרה.
"על מה את מסתכלת?" אני שואל אחרי שהיא מסתכלת מאחוריי לפחות עשר פעמים.
"כלום."
"ברור שיש שם משהו. את כל הזמן עושה את זה." אני מביט לאחור ורואה זוג יושב זה לצד זה ליד שולחן קטן. פני האישה מוסתרות על ידי הגבר שהיא יושבת איתו. הוא מנשק אותה, ידו על סנטרה. אני מסתובב אל קנדרה ומושך בכתפיי. "זה בית קפה צרפתי. אולי הם נסחפו באווירה. פשוט תתעלמי מהם."
"כן, אבל..." היא שוב מסתכלת. "זאת לא ג'נין?"
אני קופא. לא ראיתי את האקסית שלי מאז הגירושים שלנו. סיאטל היא עיר די גדולה. לא נדרש ממני הרבה מאמץ כדי להתחמק ממנה. אני מציץ שוב לאחור. האיש מתרחק ואני מקבל הצצה אל פניה. כן. זאת ג'נין.
הנה הלכה ארוחת הצהריים. אני מסתובב ומקווה שהיא לא ראתה אותי.
"מדהים שהיא מרשה למישהו לעשות לה את זה בבית קפה," אני אומר. ג'נין אף פעם לא אהבה הפגנות חיבה פומביות, בעיקר כשהיא עם ליפסטיק. וזה היה תמיד.
קנדרה נושמת עמוק. "סליחה. ראיתי אותה כבר קודם וחששתי שזה יטריד אותך."
זה אכן מטריד אותי אבל אני לא רוצה שקנדרה תדע את זה. זה לא שהייתי רוצה להיות הבחור שמתמזמז עם ג'נין במקום ציבורי. אני לא מתגעגע להיות נשוי לה. תקופת ירח הדבש שלנו הייתה קצרה וברגע שהקסם הראשוני פג הבנתי שהתחתנתי עם אישה תובענית ושיפוטית. לא משנה מי הבחור, הוא מוזמן ליהנות ממנה ושיהיה לו בהצלחה. אבל יש משהו דפוק בלראות את האקסית שלי — שללא ספק התקדמה בחיים — אחרי שסיימתי לאחרונה עוד קשר קצרצר שלא התקדם לשום מקום. והנה אני, אוכל ארוחת צהריים עם אחותי.
"הכול בסדר," אני אומר.
קנדרה שולחת אליי מבט אוהד ומקומם. "זה בסדר להודות שאתה בודד, אלכס."
"אני לא בודד," אני אומר. שקרן.
היא שוב זוקרת גבה כאילו אני שקוף.
"תפסיקי לעשות את זה," אני אומר. "לא כולם אמורים למצוא את אהבת האמת שלהם או מה שזה לא יהיה. זה לא כזה סיפור. והראש שלי לא שם כרגע. יש את כל העניינים עם אבא והעבודה... היא עבודה. עמוסה. מחורבנת."
"אתה צריך לעזוב את העבודה הדפוקה הזאת," היא אומרת.
"בסדר, אני גם צריך להפסיק לשלם שכר דירה?" אני שואל. "חוץ מזה, מה אבא יעשה? את יודעת שהוא יאבד את הבית."
אבא שלי נקלע לקשיים כלכליים מאז הפציעה בגב. הוא לא עובד כבר כמה שנים והחשבונות מהרופאים ממשיכים להצטבר. אפילו קנדרה לא יודעת את היקף החובות וגם לא אחינו, קֵיילֶבּ. הוא מספיק עסוק בלימודי הרפואה ומגדל לבד את בתו, ולכן קנדרה ואני עושים כמיטב יכולתנו להתמודד עם המצב. אני עוזר לאבא ככל יכולתי, אבל הוא יצטרך לפחות עוד ניתוח אחד. אובדן הבית הוא עוד סעיף ברשימת הדאגות הארוכה שלו.
"אתה צריך לעשות משהו אחר," היא אומרת. "אתה יודע, אתה כזה סופר מצוין. זה מה שאתה אמור לעשות."
"טוב, אני עובד על זה אבל זה לוקח זמן," אני אומר.
"אלכס, אני אוהבת אותך אבל אתה כותב את הספר הזה כבר... כמה זמן? חמש שנים? משום־מה לא נראה לי שזה מה שישנה לך את הקריירה."
אני רוצה להתווכח איתה אבל אני יודע שהיא צודקת. אני אוהב את מה שאני כותב אבל זה בעיקר תחביב יותר מכל דבר אחר. "אני יודע. את צודקת."
"כמו שאמרתי, חבל שאתה לא כותב משהו לקהל רחב יותר," היא אומרת. "או לפחות משהו שלא ייקח לך עשר שנים לכתוב."
"אני לא יודע מה עוד אני יכול לכתוב," אני אומר.
"אתה רוצה שאבדוק ואברר אם יש עוד משרות קופירייטינג פנויות?"
אני מנענע בראשי. "לא, אני לא חושב שאהיה טוב בזה. כתיבת דברים שאחרים אומרים לי לכתוב תוציא את האושר מהכתיבה."
"אולי זה לא כזה נורא," היא אומרת. "תוכל לנצל את הכישרון הזה כדי לתמוך בעצמך, במקום למות קצת מבפנים בכל בוקר כשאתה נכנס לקובייה."
"מי אומר שאני מת קצת מבפנים?"
היא מרימה את גבותיה אליי.
כן, היא צודקת. אני מת קצת מבפנים.
"חבל מאוד שאתה לא כותב על רומנטיקה," אומרת קנדרה בקריצה. "אנחנו קוראות נלהבות. סופרים טובים שכותבים על רומנטיקה מרוויחים הון."
אני צוחק בקול רם כל כך, שאני כמעט נוחר. "כן, טוב, לא נראה לי."
"אני יודעת, אני יודעת," היא אומרת. "אני רק אומרת שזה חבל. ברצינות, אני מכירה כמה נשים שקוראות ספר ביום."
"ספר ביום?" אני שואל. "איך זה בכלל אפשרי?"
"אלה ספרים שאפשר לקרוא במהירות. בריחה מהנה מהמציאות. וקוראות של רומנים רומנטיים לא יודעות שובע."
אני מנענע בראשי. "מרשים. אני לא חושב שזאת התשובה אבל תודה על הניסיון."
אנחנו עוברים לנושאים אחרים לזמן־מה, תוך כדי שאנחנו מסיימים את הקפה ואת האוכל. מישהו למעלה כנראה שומר עליי כי לפני שאנחנו מסיימים, ג'נין יוצאת בלי לראות אותי.
קנדרה אומרת שיש לה סידורים, אז אנחנו נפרדים בחוץ. אני הולך למקום שבו חניתי והדברים שאחותי אמרה מתרוצצים בראשי. אולי תכתוב משהו שקל יותר לשווק, עם קהל רחב יותר. משהו שתוכל לכתוב מהר יותר. קוראות נלהבות. ספר ביום.
אני מנענע בראשי כאילו אני יכול להיפטר מהטירוף. אני לא מאמין שאני בכלל חושב על זה. רומנטיקה? אני לא יודע לכתוב רומן רומנטי. הניסיון שלי בתחום רחוק מלהיות מזהיר. ובכל זאת, זאת סיפורת. האם אוכל לכתוב על אנשים שמתאהבים?
קצת מביך שאני בכלל שוקל את האפשרות. קנדרה קוראת טונות של רומנים רומנטיים והיא אחת הנשים הכי חכמות שאני מכיר, כך שאין לי שום דעה קדומה. זה פשוט לא הקטע שלי. לכתוב משהו כל כך מנותק מהז'אנר שלי לא יהיה שונה מלהיות קופירייטר בחברה מסוימת. נכון?
אני נכנס למכונית ותוהה מה עובר לי בראש.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
