המילה האיומה הזאת, כישרון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המילה האיומה הזאת, כישרון

המילה האיומה הזאת, כישרון

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: אפריל 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 55 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 50 דק'

רותי ויטל גילעד

רותי ויטל גילעד נולדה בישראל בשנת 1963. בילדותה חיה בפיליפינים, באנגליה, באוסטרליה ובישראל. בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי", מחזור 86'. תרגמה מחזות עבור בית צבי וביניהם "אגנס של אלוהים", "פיקניק" ו "תה וסימפטיה". עבדה ככתבת לענייני תרבות ואמנות בעיתונים וככתבת לענייני תיירות במגזין תיירות באנגלית. עשרה ספרי ילדים פרי עטה יצאו לאור, ביניהם "ברוך הכיסא והטוסיק הגדול מכולם", "לילי בארץ הבגדים הקטנים מדי", "אורי ואבן הים" , "גברת מפוזרת"  וספר שירה בשם "מתים עלי" (הוצאת גוונים). מנחה סדנאות וחוגי כתיבה.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/k7hxb2fp

תקציר

בהתבוננות מעמיקה על מורכבות החיים, מפרסמת הסופרת והמשוררת הישראלית רותי ויטל גילעד את ספר השירה החדש שלה, המילה האיומה הזאת, כישרון. אוסף זה יוצא לאור ומביא מבחר של שירים המתעמקים בשלבים ובנושאים שונים בחייה של המשוררת.

רותי ויטל גילעד, ילידת 1963, כבר סימנה את נוכחותה בעולם הספרות עם אחד־עשר ספרי ילדים עטורי שבחים, ובשלושה ספרי שירה.

המילה האיומה הזאת, כישרון מופיע בתקופה מאתגרת וסוערת במיוחד, תוך שימת דגש על תפקידה ההכרחי של האומנות בהישרדות ובחוסן האנושי. ספר השירים מציג מארג נרחב של רגשות וחוויות המובאים דרך אהבתה העמוקה של המשוררת לחיים ולשפה העברית. כל שיר בספר זה נובע ממקור אחיד של יצירתיות – מסע החיים של המשוררת בהיותה חשה בו זמנית בבית וזרה, מה שהופך את האבחנות שלה לחריפות ולמהדהדות באופן ייחודי.

פרק ראשון

״חוסר ודאות הוא המקום

שבו אלוהים מרגיש הכי בבית״

לוהאריה

המילה האיומה הזאת, כישרון

לְכִי שִׁלְפִי אֶת כָּל הַגְּרוּרוֹת

שֶׁל הַמִּלָּה הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת, כִּשָּׁרוֹן.

חִתְכִי לָעֹמֶק, עַד לִבַּת הָעֵרֶךְ הָעַצְמִי,

הַקְרִינִי עוֹד וְעוֹד,

וּכְשֶׁאַחֲרוֹן הַסְּפֵקוֹת יִסּוֹג –

קוּמִי וְכִתְבִי.

ראשון בחגי תשרי

לֹא הָיָה יוֹם בְּחַיַּי שֶׁבּוֹ הִתְגַּעֲגַעְתִּי לְבֵית סֵפֶר.

זֶהוּ נֶשֶׁל שֶׁל מָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה תָּפוּר לְמִדּוֹתַי.

קָצְבוּ לִי עֹנֶשׁ וַאֲנִי רִצִּיתִי.

הִנֵּה שׁוּב מַגִּיעַ אֶחָד בְּסֶפְּטֶמְבֶּר –

כֻּלָּם לַכִּתּוֹת וַאֲנִי מְשֻׁחְרֶרֶת.

הָרִאשׁוֹן בְּחַגֵּי תִּשְׁרֵי.

בַּית נשיר

אִישׁ לֹא מַזְהִיר אוֹתָךְ

שֶׁיֵּשׁ זַן שֶׁל בַּיִת נָשִׁיר.

צוֹמֵחַ, מִסְתַּעֵף, מִתְנַעֵף,

אַךְ עוֹנָתִי, נִתְלָשׁ, מִתְעוֹפֵף.

אֶת פְּלִיטֵי הַבָּתִּים הַנְּשִׁירִים

אֶפְשָׁר לְזַהוֹת מִמֶּרְחָק –

הֵם מִתְקַשִּׁים לָזוּז.

כָּבֵד יוֹתֵר לָשֵׂאת עַל הַגַּב

זִכָּרוֹן שֶׁל בַּיִת

מֵאֲשֶׁר בַּיִת חַי וְקַיָּם.

לְכִי תָּבִינִי אֶת בְּנֵי הָאָדָם –

הַכֹּל אֶצְלָם הָפוּךְ.

רותי ויטל גילעד

רותי ויטל גילעד נולדה בישראל בשנת 1963. בילדותה חיה בפיליפינים, באנגליה, באוסטרליה ובישראל. בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי", מחזור 86'. תרגמה מחזות עבור בית צבי וביניהם "אגנס של אלוהים", "פיקניק" ו "תה וסימפטיה". עבדה ככתבת לענייני תרבות ואמנות בעיתונים וככתבת לענייני תיירות במגזין תיירות באנגלית. עשרה ספרי ילדים פרי עטה יצאו לאור, ביניהם "ברוך הכיסא והטוסיק הגדול מכולם", "לילי בארץ הבגדים הקטנים מדי", "אורי ואבן הים" , "גברת מפוזרת"  וספר שירה בשם "מתים עלי" (הוצאת גוונים). מנחה סדנאות וחוגי כתיבה.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/k7hxb2fp

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: אפריל 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 55 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 50 דק'
המילה האיומה הזאת, כישרון רותי ויטל גילעד

״חוסר ודאות הוא המקום

שבו אלוהים מרגיש הכי בבית״

לוהאריה

המילה האיומה הזאת, כישרון

לְכִי שִׁלְפִי אֶת כָּל הַגְּרוּרוֹת

שֶׁל הַמִּלָּה הָאֲיֻמָּה הַזֹּאת, כִּשָּׁרוֹן.

חִתְכִי לָעֹמֶק, עַד לִבַּת הָעֵרֶךְ הָעַצְמִי,

הַקְרִינִי עוֹד וְעוֹד,

וּכְשֶׁאַחֲרוֹן הַסְּפֵקוֹת יִסּוֹג –

קוּמִי וְכִתְבִי.

ראשון בחגי תשרי

לֹא הָיָה יוֹם בְּחַיַּי שֶׁבּוֹ הִתְגַּעֲגַעְתִּי לְבֵית סֵפֶר.

זֶהוּ נֶשֶׁל שֶׁל מָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה תָּפוּר לְמִדּוֹתַי.

קָצְבוּ לִי עֹנֶשׁ וַאֲנִי רִצִּיתִי.

הִנֵּה שׁוּב מַגִּיעַ אֶחָד בְּסֶפְּטֶמְבֶּר –

כֻּלָּם לַכִּתּוֹת וַאֲנִי מְשֻׁחְרֶרֶת.

הָרִאשׁוֹן בְּחַגֵּי תִּשְׁרֵי.

בַּית נשיר

אִישׁ לֹא מַזְהִיר אוֹתָךְ

שֶׁיֵּשׁ זַן שֶׁל בַּיִת נָשִׁיר.

צוֹמֵחַ, מִסְתַּעֵף, מִתְנַעֵף,

אַךְ עוֹנָתִי, נִתְלָשׁ, מִתְעוֹפֵף.

אֶת פְּלִיטֵי הַבָּתִּים הַנְּשִׁירִים

אֶפְשָׁר לְזַהוֹת מִמֶּרְחָק –

הֵם מִתְקַשִּׁים לָזוּז.

כָּבֵד יוֹתֵר לָשֵׂאת עַל הַגַּב

זִכָּרוֹן שֶׁל בַּיִת

מֵאֲשֶׁר בַּיִת חַי וְקַיָּם.

לְכִי תָּבִינִי אֶת בְּנֵי הָאָדָם –

הַכֹּל אֶצְלָם הָפוּךְ.