שירת הברווז

קְרִיאַת פְּתִיחָה

זִכָּרוֹן כָּתֹם

יֵשׁ לִי זִכָּרוֹן

עִם תְּמוּנוֹת בָּאַלְבּוֹם

שֶׁל שְׁקִיעָה נֶהֱדֶרֶת

בְּכָתֹם וְאָדֹם

וַאֲנִי אָז נִזְכֶּרֶת

כְּמוֹ אָז כֵּן הַיּוֹם

אֵין כְּמוֹ שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם

לִכְתֹּב וְלַחְלֹם.

שַׁעַר הָאַהֲבָה

גִּלְגּוּלִים

בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם

הָיִיתִי אַחֶרֶת,

הָיִיתִי צַיֶּרֶת,

סוֹפֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת.

בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם

הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת

כִּי הָיְתָה בִּי אַהֲבָה

בּוֹעֶרֶת וְסוֹעֶרֶת.

אַךְ הִגִּיעַ הַסְּתָו

וְיוֹרֶה עִם טִפּוֹתָיו

וְהָרוּחַ שֶׁנָּשַׁב

הֵעִיף עָלַי עָלָיו.

בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם

הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת

עֵת הָיִיתִי נַעֲרָה

מוֹרֶדֶת וְסוֹרֶרֶת.

כְּשֶׁצָּמַחְתִּי וְיָפִיתִי

נִפְתְּחוּ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת

כָּל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתִי

הָיְתָה הָרוּחַ מְפַזֶּרֶת.

לוּ יָדַעְתִּי כִּי עָלַי

יִזְלְפוּ דִּמְעוֹת שָׁמַיִם

בְּחֶשְׁכַת לֵילוֹתַי

לֹא הָיִיתִי מְהַרְהֶרֶת

בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם

בּוֹ הָיִיתִי דֵּי אַחֶרֶת

בּוֹ יָדַעְתִּי אַהֲבָה

בּוֹעֶרֶת וְסוֹעֶרֶת.

בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם

הָיִיתִי קְצָת אַחֶרֶת

וְעַתָּה מִיּוֹם לְיוֹם

אֶת שְׁנוֹתַי אֲנִי סוֹפֶרֶת.

עוֹד מְעַט, אֲהוּבִי,

נִפָּגֵשׁ לְעֵת עַרְבַּיִם

וְסִפּוּר אַהֲבָתֵנוּ

יִכָּתֵב עֲלֵי שָׁמַיִם.