אבן שפה

אצבע אלוהים

אוֹתִי עָשֹוּ בְּאֶצְבַּע

אֱלוֹהִים. בִּכְבוֹדוֹ

וּבְעַצְמוֹ מָשָׁה אוֹתִי 

מִטְּבִיעָה.

בְּרוּחוֹת הַתֹּהוּ הַמְּסֻיָּטוֹת,

אָמַר: אַתְּ,

בּוֹאִי רֶגַע.

פרק ראשון

“ציין בסימנית אדומה את הדף הראשון בספר, יען כי, בראשיתו, אין הפצע גלוי לעין״.

רבי עלסה, מתוך ״ספר השאלות״ מאת אדמון ז׳אבס

שלום פצע,

סליחה על ההתעלמות. אתה יודע, לא העליתי תמונות שלך לפייסבוק ולאינסטגרם. אתה לא מצטלם כל־כך טוב. מצולק. מדמם. בעיקר שכוח. מעלה אבק במדפי הנפש. 

סליחה פצע, אני לא כל־כך אוהבת אותך. אני מצטערת, הבטחתי להיות כנה. אתה צורח באוזניי בקול מחריש, אז סתמתי לך ת’פה. אתה מביש בנזקקות שלך, אז אחסנתי אותך בבית־הבראה או בבית־חולים לחולי נפש או בפח.

רציתי שתהיה בן־בית אצלי. הבטחתי לך כל השנים שכשנצא מכל החרא הזה אדאג שיטפלו בך כמו שצריך, שיהיה לך טוב, אבל אז באו ימים טובים וכבר לא ממש הייתי בטוחה איך להציג אותך להורים של בעלי, לחברים החדשים שלי, לילדים. אני מפחדת שתקיא או שתגהק בשולחן שבת.

אתה בטח שונא אותי. יורה באצבע משולשת על כל התארים הטיפוליים שלי, על ההערכה שאני מקבלת. “זין בעין לוויניקוט, לפרויד ולכל החברים החדשים שלך!” אתה בטח צורח. נו, כבר אמרתי שהנימוסים ממך והלאה. לא מעניין אותך בשיט להשביע רצון, לפנות מקום, להדיח כלים מטונפים.

פצע יקר, כן, עכשיו אני כבר לא מליצית, תקשיב לי בבקשה. אני מודה לך. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיך. באופן מוזר אתה משמעות חיי. אתה מנוע שדוחף אותי קדימה ואף פעם לא נותן לי להתרסק. אתה שולח זרועות ליצירה שלי, לשירה שלי ומפרנס אותי במילים, בחוויות ובצבעים שאוכל לתרגם.

אני מבקשת להכיר אותך, אם אפשר. אבל לפני זה, לבקש ממך סליחה ארוכה. הייתי נבזית ויהירה כמו שרק אישה פצועה־מחלימה יכולה להיות. רציתי לרוץ עם רגל אחת ולעוף עם כנפיים שבורות. להכחיש את קיומך ולהוכיח שוב ושוב את אינותך.

פצע יקר, טעיתי.

אני מבקשת את סליחתך.

כאב

יֵשׁ כְּאֵב בָּעוֹלָם כְּלָל,

וְחַיַּת בַּיִת מֵתָה שֶׁאֲנִי

מַמְשִׁיכָה מִדֵּי יוֹם לְהַאֲכִיל.

הִיא לוֹקַחַת אוֹתִי בְּטִיּוּלִים אֲרֻכִּים לִשְׂדוֹת הַנֵּפֶל,

מַבָּטָהּ אוֹמֵר: כָּאן, כָּאן וְכָאן.

רֹאשִׁי מְנִידָה לְאוֹת הֵן,

הָרְצוּעָה מִתְקַצֶּרֶת בֵּין שְׁתֵּינוּ,

פַּרְוָתָהּ מִתְחַכֶּכֶת בְּרַגְלַי.

הָלַכְנוּ רָחוֹק, רָחוֹק מִדַּי.

בלי עַם

נוֹפֶלֶת וּגְלוּיַת עֵינַיִם,

הַמִּלִּים שֶׁבָּאוֹת בִּי כְּבֵדוֹת

אוֹ חֲלוּלוֹת. מְכֹעָרוֹת.

לֹא הָיִיתִי מְנִיחָה אוֹתָן בַּסָּלוֹן.

לוּ יָכֹלְתִּי

לְהָרִים אוֹתָן, לֹא הָיִיתִי

גּוֹרֶרֶת אוֹתָן לַדַּף.