לתאר את זה - מתוך פתח גדול מלמטה

לתאר את זה

לילה אחד, אחרי ששכבנו שכיבה מוצלחת, הוא אמר לי: תנסי לתאר את זה. זה לא פשוט לתאר את זה. איך תתארי את זה? אמרתי לו, אני אעבוד על זה. אחרי כמה ימים הוא שאל שוב. אמרתי לו, אני עובדת על זה. אני באמת עובדת על זה. הוא אמר: אבל שזה לא יהיה פורנוגרפי, וגם לא סנטימנטלי. תדעי לך, זה לא פשוט לתאר את זה. הסכמתי איתו.

הולך לנו טוב, העניין הזה של השכיבות. לפעמים זה נראה ממש כמו אהבה. ואז אני חושבת: אז מה ההבדל בין זה לבין אהבה? לא נעים להודות אבל אין הבדל; יש רגעים שזה כנראה אהבה. אחר כך זה עובר לי. זה לא מחזיק מעמד ימים שלמים, ודאי שלא שבוע. זה עובר לי. ואז אני שואלת את עצמי למה זה עובר לי.

אצלו זה נשאר ככה רוב הזמן. אני לא מבינה את זה, לא מבינה למה אצלו זה נשאר ואצלי זה עובר. אולי הוא יותר סנטימנטלי ממני, או יותר פורנוגרפי, אולי פחות ביקורתי. אני לא בטוחה שבזה העניין, למרות שאפשר לנסח את זה ממש כך, יותר סנטימנטלי ופחות ביקורתי. יותר אופטימי, אולי. זה נשמע לי נכון.

בכל אופן, נראה לי שאני מתחמקת מן העניין שלשמו התכנסנו: אני לא מצליחה לתאר את זה, לא מצליחה. אולי כי אין לי עכשיו השראה, או מצב רוח, אולי חיוני לשם כך מצב רוח מסוים, שעכשיו הוא בהחלט לא מצב הרוח שלי. אולי בכלל אי אפשר לתאר את זה, את איך שאנחנו שוכבים, איזה יופי זה איך שאנחנו שוכבים, איזה תואם מושלם יש בינינו, איזו שמחה שורה עלינו, איזו שמחה. 

המשך בספר המלא