פרקטיקה אנטי דכאונית - מתוך פתח גדול מלמטה

פרקטיקה אנטי דיכאונית

עכשיו, אחרי שנפרדנו, עלי לפתוח בכינונם של חיים חדשים. אין זה דבר של מה בכך, בגילי, לכונן חיים חדשים. מדובר בגוף ואולי גם בנפש. הגוף, הוא לא שמע עדיין על אודות הפרידה. לפיכך היה עלי לבשר לו את דבר הפרידה ולבקש ממנו לשנות אחדים מהרגליו. ההרגלים, הם של הגוף או של הנפש? היה עלי להורות לו לחדול מן ההזדקנות. לאלתַר! אחרת איך אמצא חבר חדש? אמרתי לו, והוספתי שלא רק אני, אלא גם הוא, הגוף, ייהנה מנוכחותו של חבר חדש. כשאמרתי לו זאת חייכתי וקרצתי. הגוף ענה לי שמה שהוא יכול זה להפחית כמה קילוגרמים ממשקלו. אבל! התריע, זה לא אומר שתיראי צעירה יותר. הגוף כבר מדבר כמו סוכן ביטוח: ״יש לך ביטוח על זה ועל זה אבל לא על ההוא.״ מה יכולתי לעשות? יכולתי לעשות דיאטה. כבר שנים לא עשיתי דיאטה רצינית. הייתי מתחילה ומפסיקה אחרי עשרה ימים לכל היותר. הייתי יורדת שניים וחצי קילו, מרגישה טוב, אומרת the hell with it ומבשלת או אופה משהו טוב. אבל עכשיו לא; עכשיו נפרדנו ועלי לרזות. עלי למצוא חבר חדש וגברים, כידוע, מאוד מתרשמים ממראה אישה יפה. היה עלי אפוא לציית לצו המציאות, אם אני רוצה חבר חדש.

הלאה: התקשרתי אל הקוסמטיקאית שמורידה שיער בלייזר. הטלפון שלה נמנם אצלי בזיכרון הסלולרי חודש וחצי בערך. לא התקשרתי. למי יש כוח לטיפולי לייזר? אבל עכשיו התקשרתי. היא באמת אמרה שאין ביטוח על טיפולי פנים. מצאתי את עצמי מתחננת: ״אולי בכל זאת תעשי לי? בלי ביטוח, לא חשוב. אני מבטיחה שלא אתלונן אם זה לא ילך.״ היא נעתרה. ״נתחיל,״ היא אמרה, ״בעוד חודש. עכשיו אני עוברת דירה.״ ״מזל טוב, מזל טוב,״ נחפזתי לאחל.

הייתי מאוד מרוצה מעצמי. לא בקלות אני עושה דברים כאלה, טיפולי לייזר וכל זה. אין לי סבלנות. אין לי זמן. אין לי כסף. כי אני אישה עובדת. אישה עובדת שעובדת קשה.

המשך בספר המלא