מורשת הותורן 2 - שושלת הותורן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מורשת הותורן 2 - שושלת הותורן
מכר
אלפי
עותקים
מורשת הותורן 2 - שושלת הותורן
מכר
אלפי
עותקים

מורשת הותורן 2 - שושלת הותורן

4.7 כוכבים (115 דירוגים)
ספר דיגיטלי
38
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2738מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/06/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: The Hawthorne Legacy
  • תרגום: ענבל מלכה
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: יוני 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 353 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 53 דק'
  • קריינות: עדן לוי
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 5 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

גורלה של אייברי גרמבס השתנה באופן לחלוטין בלתי צפוי כאשר התברר לה יום אחד שמיליארדר זר ומסתורי בשם טוביאס הותורן מת והוריש לה כמעט את כל הונו. אחרי תקופה רוויית תככים, רומנטיקה ופיצוח חידות באחוזת הותורן, על אייברי לאסוף את השברים ולנסות למצוא את האיש שעשוי להחזיק בתשובות לכל שאלותיה כדי שתבין סוף־סוף מדוע טוביאס בחר דווקא בה ליורשת.
בספר המשך סוחף ועוצר נשימה מצטברים כעת עוד ועוד רמזים המצביעים על קשר משמעותי יותר בין אייברי למשפחה, עמוק יותר מכפי שיכלה לשער. גרייסון וג'יימסון, נכדיו הממגנטים והכריזמטיים של טוביאס, ממשיכים להפנות אותה לכיוונים שונים, וככל שהמסתורין גדל והעלילה מסתבכת, צצים עוד ועוד איומים ויריבים חדשים המוכנים לעשות כל דבר כדי להשאיר את אייברי מחוץ לתמונה.

שושלת הותורן הוא הספר השני בטרילוגיית מורשת הותורן והמשכו של רב־המכר משחקי הירושה. הסדרה מכרה יותר ממיליון עותקים ברחבי העולם וכיכבה במשך שבועות ארוכים ברשימות רבי־המכר של "הניו יורק טיימס" .

פרק ראשון

פרק 1

 
"תספרי לי שוב על הפעם הראשונה ששיחקתם שחמט בפארק." הפנים של ג'יימסון הוארו באור הנרות, אבל גם באור העמום ראיתי את הניצוץ בעיניו הירוקות הכהות.
לא היה שום דבר — ושום אדם — שהסעיר את ג'יימסון הותורן יותר מתעלומה.
"זה היה ממש אחרי הלוויה של אמא שלי," אמרתי. "כמה ימים, אולי שבוע."
היינו לבדנו במנהרות מתחת לבית הותורן, שם אף אחד לא היה יכול לשמוע אותנו. עוד לא עבר חודש מאז הפעם הראשונה שנכנסתי לאחוזה הטקסנית המפוארת, ורק שבוע חלף מאז שגילינו את הסיבה המסתורית שבגללה הגעתי הנה.
אם אכן גילינו את הסיבה המסתורית לכך.
"אמא שלי ואני היינו יוצאות לטיולים בפארק." עצמתי עיניים כדי שאוכל להתרכז בעובדות ולא במבט העוצמתי של ג'יימסון, כשעקב אחרי כל מילה שיצאה לי מהפה. "היא קראה לזה 'משחק השיטוט חסר התכלית'." חישלתי את עצמי כנגד הזיכרון ואיפשרתי לעפעפיים שלי להיפתח. "כמה ימים אחרי הלוויה שלה הלכתי לפארק בלעדיה בפעם הראשונה. כשהתקרבתי אל האגם ראיתי אנשים מתקהלים. איש אחד שכב על המדרכה בעיניים עצומות, מכוסה בשמיכות מרופטות."
"חסר בית." ג'יימסון כבר שמע הכול, אבל הוא המשיך להתמקד בי באופן מוחלט.
"אנשים חשבו שהוא מת, או מעולף מרוב שכרות. ואז הוא התיישב במקום. ראיתי שוטר מפלס דרך אליו בין האנשים."
"אבל את הגעת אל האיש קודם," הוסיף ג'יימסון במקומי, נעץ בי את עיניו ועיקל את השפתיים כלפי מעלה. "והזמנת אותו לשחק שחמט."
לא ציפיתי שהארי יקבל את ההצעה, ובטח לא שהוא ינצח.
"אחר כך שיחקנו כל שבוע," אמרתי. "לפעמים פעמיים־שלוש בשבוע. הוא אף פעם לא נתן לי שום פרט מעבר לשם שלו."
השם שלו לא באמת היה הארי. הוא שיקר. וזאת הסיבה לכך שהייתי במנהרות האלה עם ג'יימסון הותורן. זאת היתה הסיבה לכך שהוא התחיל שוב להסתכל עלי כאילו אני תעלומה, חידה שרק הוא יכול לפתור.
זה בטח לא היה צירוף מקרים שהמיליארדר טוביאס הותורן הוריש את ההון שלו לזרה שהכירה את בנו ה"מת".
"את בטוחה שזה היה טובי?" שאל ג'יימסון והאוויר בינינו נטען באנרגיה חשמלית.
בימים אלה זה היה אחד הדברים היחידים שהייתי בטוחה בהם. שלושה שבועות לפני כן הייתי נערה רגילה שמשתדלת להחזיק מעמד, מנסה נואשות לשרוד בבית הספר, לזכות במלגה ולהיחלץ מהעולם שלה. ואז, בלי שום הכנה, נודע לי שאחד האנשים הכי עשירים במדינה מת והכניס אותי לצוואה שלו. טוביאס הותורן הוריש לי מיליארדים, כמעט את כל הונו, ולא היה לי מושג למה. במשך שבועיים ג'יימסון ואני פתרנו את החידות והרמזים שהזקן השאיר אחריו. למה אני? בגלל השם שלי. בגלל היום שנולדתי בו. כי טוביאס הותורן היה מוכן להמר על הכול בשביל הסיכוי הקלוש שאצליח איכשהו לאחד את המשפחה המשוסעת שלו.
לפחות, למסקנה הזאת הביא אותנו המשחק האחרון של הזקן.
"אני בטוחה," אמרתי לג'יימסון בנחישות. "טובי חי. ואם סבא שלך ידע את זה — ואני יודעת שיש כאן סימן שאלה גדול — אבל אם הוא ידע, אנחנו חייבים להניח שהוא בחר בי כי הכרתי את טובי או שאיכשהו הוא יצר במו ידיו את ההיכרות שלי איתו."
אם היה משהו שגיליתי על המיליארדר המנוח טוביאס הותורן, זה שהוא היה מסוגל לתזמר כמעט כל דבר ולתמרן כמעט כל אחד. הוא אהב חידות ופאזלים ומשחקים.
בדיוק כמו ג'יימסון.
"ואולי היום ההוא בפארק לא היה הפעם הראשונה שפגשת את דוד שלי?" ג'יימסון התקרב אלי בצעד אחד ואנרגיה מטרידה קרנה ממנו. "תחשבי על זה, יורשת. אמרת שבפעם היחידה שסבא שלי פגש אותך היית בת שש ושהוא ראה אותך בדיינר שאמא שלך מילצרה בו. הוא שמע את השם המלא שלך."
בארגון מחודש של האותיות, השם אייברי קיילי גרמבס נהפך למילים A very risky gamble — הימור מסוכן מאוד. אדם כמו טוביאס הותורן היה זוכר שם כזה.
"נכון," עניתי. ג'יימסון היה קרוב אלי עכשיו. קרוב מדי. כל אחד מהבנים במשפחת הותורן היה ממגנט בדרכו. גדול מהחיים. היתה להם השפעה על אנשים — וג'יימסון ידע בדיוק איך להשתמש בזה כדי לקבל מה שהוא רצה. עכשיו הוא רוצה משהו ממני.
"למה שסבא שלי, מיליארדר מטקסס עם שורה של שפים פרטיים שחיכו למוצא פיו, יאכל בדיינר קטן ועלוב בעיירה בקונטיקט שאף אחד לא שמע עליה בכלל?"
הגלגלים במוח שלי הסתובבו במהירות. "אתה חושב שהוא חיפש משהו?"
ג'יימסון חייך חיוך שטני. "או מישהו. אולי הזקן הלך לשם כדי לחפש את טובי ומצא אותך?"
היה משהו באופן שבו הוא ביטא את המילה אותך. כאילו אני מישהי. כאילו יש לי משמעות. אבל ג'יימסון ואני כבר היינו במצבים כאלה בעבר. "וכל השאר אלה הסחות דעת?" שאלתי והסטתי ממנו את המבט. "השם שלי. העובדה שאמילי מתה ביום ההולדת שלי. החידות שסבא שלך השאיר לנו — הכול היה שקר?"
ג'יימסון לא הגיב לאזכור שמה של אמילי. בדרך לפתרון של תעלומה שום דבר לא היה יכול להסיח את דעתו, אפילו לא היא. "שקר," חזר ג'יימסון. "או הולכת שולל."
הוא שלח יד לסלק שערות תועות מפני וכל קצות העצבים שלי נדרכו. זזתי אחורה. "תפסיק להסתכל עלי ככה," אמרתי בתקיפות.
"איך?" הוא שאל.
שילבתי את הזרועות ונעצתי בו מבט. "אתה מפעיל את הקסם שלך כשאתה רוצה משהו."
"יורשת, את מכאיבה לי." כשהוא חייך חיוך לעגני, ג'יימסון נראה יותר טוב מכפי שהיתה למישהו הזכות להיראות. "אני בסך הכול רוצה שתרענני קצת את הזיכרון שלך. סבא שלי היה בן אדם שחשב בארבעה ממדים. יכול להיות שהיו לו כמה סיבות לבחור בך. הוא תמיד אמר, למה להרוג שתי ציפורים במכה אם אפשר להרוג שתים־עשרה?"
משהו בקול שלו, באופן שבו הוא עדיין הסתכל עלי, היה יכול לגרום לי ללכת בקלות לאיבוד. בשלל האפשרויות. בתעלומה. בו עצמו.
אבל אני לא אדם מהסוג שחוזר על אותה טעות פעמיים. "אולי אתה טועה." הסבתי את המבט ממנו. "אולי סבא שלך לא ידע שטובי חי? אולי טובי היה זה שהבין שהזקן משגיח עלי? שוקל להוריש לי את כל ההון שלו?"
הארי שהכרתי היה שחקן שחמט מדהים. אולי היום ההוא בפארק לא היה צירוף מקרים. אולי הוא ניסה להגיע אלי.
"אנחנו מחמיצים משהו," אמר ג'יימסון והתקרב אלי מאחור. "או שאולי," הוא מילמל ישירות אל העורף שלי, "את מסתירה משהו."
הוא לא לגמרי טעה. לא נהגתי להניח את כל הקלפים על השולחן — וג'יימסון וינצ'סטר הותורן אפילו לא העמיד פנים שהוא ראוי לאמון שלי.
"אז זה המצב, יורשת." יכולתי ממש לשמוע את החיוך הקטן והעקום שלו. "אם ככה את רוצה לשחק, מה דעתך שנעשה את זה מעניין?"
הסתובבתי בחזרה אליו. כשהיינו פנים אל פנים, היה לי קשה להדחיק את הידיעה שג'יימסון לא מנשק בחורות כלאחר יד. או בעדינות. זה לא היה אמיתי, הזכרתי לעצמי. מבחינתו הייתי רק חלק מהחידה, כלי שהוא יכול להשתמש בו. עדיין הייתי חלק מהחידה.
"לא הכול זה משחק," אמרתי.
"ואולי," ענה ג'יימסון בעיניים נוצצות, "זאת הבעיה. אולי זאת הסיבה שאנחנו עוברים על זה שוב ושוב במנהרות האלה ולא מגיעים לשום מקום. כי זה לא משחק. עדיין. במשחק יש חוקים. במשחק יש מנצח. אולי, יורשת, מה שאת ואני צריכים כדי לפתור את התעלומה של טובי הותורן זה תמריץ קטן."
"איזה מין תמריץ?" שאלתי בעיניים מצומצמות.
"מה דעתך על הימור?" ג'יימסון זקר גבה. "אם אני אפתור את כל זה ראשון, את תהיי חייבת לסלוח ולשכוח את שיקול הדעת המוטעה שלי אחרי שפיצחנו את היער השחור."
ביער השחור גילינו שהחברה שלו לשעבר מתה ביום ההולדת שלי. זה היה הרגע שבו הבנו שטוביאס הותורן לא בחר בי כי אני מיוחדת. הוא בחר בי בגלל מה שזה יעשה להם.
מיד אחר כך ג'יימסון זרק אותי לכלבים.
"ואם אני אנצח," אמרתי בתגובה ונעצתי מבט בעיניו הירוקות, "אתה תהיה חייב לשכוח שהתנשקנו אי־פעם, ואסור לך להשתמש בקסמים שלך כדי לגרום לי להתנשק איתך שוב."
לא סמכתי עליו, אבל גם לא סמכתי על עצמי בחברתו.
"בסדר גמור, יורשת." ג'יימסון התקרב אלי. הוא נעמד ממש לצדי, התכופף כך שהשפתיים שלו היו מול אוזני ולחש, "עשינו עסק."

עוד על הספר

  • שם במקור: The Hawthorne Legacy
  • תרגום: ענבל מלכה
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: יוני 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 353 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 53 דק'
  • קריינות: עדן לוי
  • זמן האזנה: 10 שעות ו 5 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
115 דירוגים
84 דירוגים
25 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
24/11/2024

מדהים לא יכולתי לעזוב אותו

1
3/5/2024

ואו זה ספר מעולה, מותח ממשיך את העלילה המעולה של הספר השני ואפילו לוקח אותנו יותר רחוק ויותר מסוכן.

1
14/3/2024

אהבתי מאוד את הספרים, התרגשתי עם אייברי, חששתי איתה, פחדתי ממליצה על הספר מאודד

1
9/12/2023

מושלם

1
2/6/2023

וואווו, ספר מדהים. יש כאלה שיגידו שהוא ארוך אבל לפי דעתי זה הפוך בכלל. מודה שרציתי יותר מהזוגיות של אייברי וגיימסון אבל בכללי הספר היה מדהים. באמת שהוא מותח ועלילה נהיית טובה יותר מרגע לרגע.

1
9/4/2025

חמוד מאוד. מסקרן מה יש בהמשך

6/4/2025

זה אחד הדברים הכי טובים בעולם זה משלב את כל האהבות הכי גדולות שלי זה מלא ברומנטיקה ואהבה וגילוים מדהימים שרק יגרמו לכם להישאר תקועים במסך

29/1/2025

זה הספר הכי טוב שקראתי יש בו את כל מה שספר טוב צריך כולל המון רומנטיקה

29/11/2024

⚠️אזהרה סדרה ממכרת אחושילינג⚠️ סדרת הספרים אחת הטובות שקראתי! המתח לא מפסיק לרגע. מכירים את זה שהחלק השני הוא גרוע יותר ולא טוב כמו הראשון אז פה זה ההפך ככול שמתקדמים עם העלילה ככה מתגלים יותר סודות ונשאבים יותר ויותר לספר

15/11/2024

ספר מדהיםםםם לדעתי הראשון יותר טוב אבל עדיין הספר הזה מושלם!!! מקווה שליבי ונאש יתחתנו ושמקס וזנדר יהיו זוגגג😘😍 בכל מקרה ספר ממש טוב הוא רשמית אחד האהובים עליי!!!!

4/9/2024

לאור העובדה שהערצתי את הספר הראשון אהבתי אותו ברמות בגלל היצירתיות שיש שם אקרא את השלישי 100%

3/9/2024

הספר השני ממשיך מאותה נקודה בה נגמר הראשון. וגם הוא מסקרן ומלא בסודות וחידות. הנאה צרופה!!!

8/8/2024

יפה

1/5/2024

ספר נהדר ומותח

23/4/2024

מותח הרבה מסתורין וחידות שנפתרות אחת אחרי השנייה כתוב טוב מאד סיימתי קריאת הספר פעם שנייה אכן מותח וחידות נפתרות לפעמים באופן מאכזב המון כישרון ודמיון בבניית סיפורים וגימיקים עוברת לספר השלישי זו הסחת דעת מושלמת בימים טרופים אלה מומלץ סיימתי בפעם השלישית עדיין מרתק ומדהים עוברת לספר השלישי

26/3/2024

מרתק

2/3/2024

מפתיע ומותח, סדרה מעולה

13/1/2024

טרילוגיה שווה ! עוברת מיד לבפר ה 3. לא מצליחה להניח לרגע

22/11/2023

טרילוגיה מעולה !!!

21/10/2023

מרתק ומותח!! אהבתי

19/10/2023

נהניתי פשוט מכל רגע

14/10/2023

מדהים אי אםשר להפסיק עד הסוף

12/10/2023

ספר מרתק מומלץ מאוד

7/10/2023

ספר זורם ומותח.

5/10/2023

אני מאוהבת בהם

15/9/2023

סיפור מרתק שכולו תעלומה וחידות. הסופרת כתבה אותו באופן ברור והצליחה לסקרן אותי בהשתלשלות הארועים. רק סוג של גאונות וחשיבה חדה מצד הסופרת יכולים לייצר כזה ספר מרתק. מומלץ

15/9/2023

נחמד ומעניין. הסדרה בעיני מתאמה יותר לבני נוער שמעתי אותם מוקלטים.

10/9/2023

מעולה

28/8/2023

ספר מדהים כמו קודמו בסדרה, אייברי והאחים ממשיכים לסחוף אותנו לעולמם הרווי בחידות ושאלות לא פתורות ואתה כקורא פשוט לא יכול שלא להינות מכל רגע! ממליצה בחום

28/8/2023

בהחלט המשך מפואר לספר הראשון. מלא היפוכים -גם כשנדמה שהתעלומה נפתרה מגיע מידע שהופך את כל התמונה. המתח נשמר והסגנון סוחף. ספר חובה

25/8/2023

קולח, זורם, מעניין, מחכה לספר הבא

20/8/2023

אמאאאא, איזה ספרררר כמו שג'ניפר הוכיחה בספר הראשון היא בהחלט יודעת לבנות עלילה ולתעתע בנו אתה חושב שהבנתי סוףסוף מה רוצים ממך אבל הכל הוא רק משחק וכל מה שחשבתי היה לא נכון, נשאבתי לתוך הספר כאילו אני חלק מהעלילה היא כותבת מדהים, קניתי את הספר ביום ועכשיו אני רצה לקנות את הבא(;

20/8/2023

מעולה, המון פניות לא מפסיק להפתיע.

18/8/2023

בגדול מעולה. יש בו הכל מסתורין, רומנטיקה, מתח, דרמה. הדבר היחיד שקצת הציק לי - בלי ספויילרים- זה הנטייה של הגיבורה שגם שפוגעים בה ומוכרים אותה היא מבינה קצת יותר מדי. כאילו בסדר להבין נקודות מבט שונות ולסלוח אבל אפשר לסלוח וגם להרחיק את הפוגע שלא יתקבל עוד הזדמנות...

14/8/2023

מדהים. כתיבה קלה וזורמת. אי אפשר להפסיק לקרוא כל רובד מגלה רובד חדש. וכל פרק מפתיע מהקודם. קראתי אותו ביומיים בקושי..

13/8/2023

מעו-ל-ה! מלא זמן לא קראתי ספר כזה מעניין, שכתוב טוב ובעל קצב מדוייק — הכל בדיוק בכמות הנכונה. מומלץ!

11/8/2023

פשוט מדהים

8/8/2023

ספר פשוט מושלם🤩! התחלתי להסתקרן בסדרה הזאת שלשום, כשראיתי שהשלישי עומד לצאת בעברית. ראיתי שזה מעניין, ו- פוף! כבר גמרתי לקרוא את הספר השני!(בדיוק ביום שבו יצא השלישי ממש תזמון מצויין אפילו לא אצטרך לחכות כדי לקרוא🙃)

29/7/2023

דוגמה מצוינת לאיך ספר שני בסדרה אמור להיראות. כל כך הרבה פעמים זה קורה שהספר השני גרוע, ולא מצליח לשחזר את ההצלחה של הראשון... אבל כאן זה לא המקרה. ספר מוצלח למדי, ומי שאהב את הראשון יהנה גם מזה. כן יש כמה חסרונות, למשל שלפעמים העלילה לא ריאליסטית, ולא כל היחידות פתורות לגמרי עד הסוף. אבל אני אוהבת את הז׳אנר, ונהניתי מהקריאה. ממליצה.

23/7/2023

ספר מדהים.

22/7/2023

וואי ספר מדהיםםםםם ועם כמה שאהבתי את הראשון זה אפילו יותר טוב!! אהבתי את השילוב של המסתורין עם הרומנטיקה ממש רק קצת ביאס שהיה קשה להבין את החידות ומי הורה של מי ומי אח של מי, כל הקטע הזה ממש סיבך אותי ולא הבנתי אותו אבל זה ממש לא הפריע לי לקרוא את הספר ולהנות ממנו ואחרי זה שקראתי את הספר שוב היה לי הרבה יותר קל להבין ונהנתי ממנו אפילו יותררררר

18/7/2023

מהמם, ממכר אני ממש אהבתי את הספר הוא הכי מדהים בעולם במיוחד אחרי הראשון מחכה שיתרגמו את בשלישי❤️

15/7/2023

קריא מאד ומהנה מחכה לספר הבא

1/7/2023

אהבתי את הספר, אולי הצלחתי להתחבר יותר לראשון אבל יש פה כל פעם דברים שמפעילים את המוח וגורמים לך לרצות להמשיך להבין את הסיפור

30/6/2023

חובה לקרוא!!! ספר מעניין שאי אפשר להוריד את הידיים ממנו! עלילת מסתורין שאף פעם לא מאכזבת ממליצה בחום!

26/6/2023

מעולה סוחף ומפתיע!! ריתק אותי. מחכה כבר לתרגום של השלישי!!

22/6/2023

ספר מדהים והמשך מושלם לספר הקודם אהבתי את העלילה מאוד וממליצה לקרוא מחכה לספר השלישי!!

21/6/2023

וואו,ספר מושלם! אם זה אפשרי אז,אפילו יותר מותח מהראשון! ממש נהניתי כשקראתי את זה ולא יכולתי להפסיק לרגע! ממליצה בחום❤️‍🔥

3/6/2023

קליל וסוחף. נהניתי

2/6/2023

פחות טוב מהראשון אבל עדיין מצויין

30/5/2023

קצת ארוך מדי.

30/5/2023

זה ספר שהוא יותר פרוע, יותר סקסי, יותר מפתיע, מלא הפתעות, מלא תעלומות, ובעיקר – עמוס אקשן מטורף. לכו תקראו!

28/5/2023

כיף גדול בלעתי את הספר בכמה שעות

24/5/2023

מקסים ומעניין בהחלט שווה קריאה

24/5/2023

תענוג של ספר

24/5/2023

מעולה מתי מגיע הבא

13/4/2025

זה היה ספר פשוט מעולהההה אבל החצי הראשון היה משעמם. משם אבל כל הפלוט טוויסטים והדברים שגילינו,הייתי בפה פעור כל הזמן. 4.75

17/3/2025

הספר הזה היה ממש טוב אבל טיפה ביאס אותי😘

3/1/2025

הספר סוחף וטוב אבל לא האהבתי את הסוף אבל חוץ מהסוף ספר מדהים

17/6/2024

הכי אהוב עלי מכל הספרים, ספר מהממם שנהנתי ממנו מכל רגע

3/2/2024

בשני הפרקים הראשונים הספר פחות זרם לי יחסית לספר הראשון אבל אח״כ נהיה מעניין יותר עם פתרון התעלומות. אין יותר מדי רומנטיקה זה יותר מסתורין וכדומה.

15/8/2023

ספר המשך מצויין

14/8/2023

ספר כיפי וסוחף

10/8/2023

אחרי ההתלהבות המטורפת שהייתה לי מהספר הראשון טיפה היה בי חלק שהתאכזב שלא קרה פה בדיוק אותו הדבר כי היו קטעים איטיים יותר אבל בחלקים מסויימים ממש הרגשתי חלק מהמשחק ורק חיכיתי לדעת מה יקרה

28/6/2023

אהבתי את הספר ואת החידות בו, לא הבנתי מה דעתה של אייברי על גרייסון, והרבה מאוד מהספר הרגיש שמערכת האבטחה שלה לא לומדת לקחים.. סה״כ ספר קליל, סיימתי לקרוא אותו תוך 3 ימים בערך.

16/6/2023

את האמת שאני ממש ציפיתי וחיכיתי לקרוא את הספר וציפיתי להרבה אבל הספר הזה היה הרבה יותר צפוי מהקודם. כאילו הרבה יותר. זה תאמת אכזב אותי אבל העלילה עצמה הייתה ממש טובה ומעניינת יותר מהספר הקודם שזאת בעצם הסיבה שאהבתי את הספר.

7/6/2023

מעולה אין רגע דל החיסרון היחיד לדעתי הוא ההתמקדות בחידות במקום ביחסים...הכל מרומז

25/5/2023

רץ ומשאיר טעם לעוד

7/6/2023

המשך מוצלח קצבי ומותח. כמו בראשון גם פה הרגשתי שהרומנטיקה מיותרת

9/11/2023

איזה ספר מעייףףףף טלנובלה שמרגיש כאילו נערה בת 16 כתבה אותה, לדמויות יש עומק רגשי של כפית ואין תחושה של חיבור לאף דמות. לא יודעת אם התרגום דפק את הספר או שהוא פשוט היה לא מוצלח מלכתחילה. מי שעף על הראשון אולי יאהב, מי שהרגיש שזה ספר קליל אבל אפשר לוותר, כדאי שכאן תעצרו.

מורשת הותורן 2 - שושלת הותורן ג'ניפר לין ברנס

פרק 1

 
"תספרי לי שוב על הפעם הראשונה ששיחקתם שחמט בפארק." הפנים של ג'יימסון הוארו באור הנרות, אבל גם באור העמום ראיתי את הניצוץ בעיניו הירוקות הכהות.
לא היה שום דבר — ושום אדם — שהסעיר את ג'יימסון הותורן יותר מתעלומה.
"זה היה ממש אחרי הלוויה של אמא שלי," אמרתי. "כמה ימים, אולי שבוע."
היינו לבדנו במנהרות מתחת לבית הותורן, שם אף אחד לא היה יכול לשמוע אותנו. עוד לא עבר חודש מאז הפעם הראשונה שנכנסתי לאחוזה הטקסנית המפוארת, ורק שבוע חלף מאז שגילינו את הסיבה המסתורית שבגללה הגעתי הנה.
אם אכן גילינו את הסיבה המסתורית לכך.
"אמא שלי ואני היינו יוצאות לטיולים בפארק." עצמתי עיניים כדי שאוכל להתרכז בעובדות ולא במבט העוצמתי של ג'יימסון, כשעקב אחרי כל מילה שיצאה לי מהפה. "היא קראה לזה 'משחק השיטוט חסר התכלית'." חישלתי את עצמי כנגד הזיכרון ואיפשרתי לעפעפיים שלי להיפתח. "כמה ימים אחרי הלוויה שלה הלכתי לפארק בלעדיה בפעם הראשונה. כשהתקרבתי אל האגם ראיתי אנשים מתקהלים. איש אחד שכב על המדרכה בעיניים עצומות, מכוסה בשמיכות מרופטות."
"חסר בית." ג'יימסון כבר שמע הכול, אבל הוא המשיך להתמקד בי באופן מוחלט.
"אנשים חשבו שהוא מת, או מעולף מרוב שכרות. ואז הוא התיישב במקום. ראיתי שוטר מפלס דרך אליו בין האנשים."
"אבל את הגעת אל האיש קודם," הוסיף ג'יימסון במקומי, נעץ בי את עיניו ועיקל את השפתיים כלפי מעלה. "והזמנת אותו לשחק שחמט."
לא ציפיתי שהארי יקבל את ההצעה, ובטח לא שהוא ינצח.
"אחר כך שיחקנו כל שבוע," אמרתי. "לפעמים פעמיים־שלוש בשבוע. הוא אף פעם לא נתן לי שום פרט מעבר לשם שלו."
השם שלו לא באמת היה הארי. הוא שיקר. וזאת הסיבה לכך שהייתי במנהרות האלה עם ג'יימסון הותורן. זאת היתה הסיבה לכך שהוא התחיל שוב להסתכל עלי כאילו אני תעלומה, חידה שרק הוא יכול לפתור.
זה בטח לא היה צירוף מקרים שהמיליארדר טוביאס הותורן הוריש את ההון שלו לזרה שהכירה את בנו ה"מת".
"את בטוחה שזה היה טובי?" שאל ג'יימסון והאוויר בינינו נטען באנרגיה חשמלית.
בימים אלה זה היה אחד הדברים היחידים שהייתי בטוחה בהם. שלושה שבועות לפני כן הייתי נערה רגילה שמשתדלת להחזיק מעמד, מנסה נואשות לשרוד בבית הספר, לזכות במלגה ולהיחלץ מהעולם שלה. ואז, בלי שום הכנה, נודע לי שאחד האנשים הכי עשירים במדינה מת והכניס אותי לצוואה שלו. טוביאס הותורן הוריש לי מיליארדים, כמעט את כל הונו, ולא היה לי מושג למה. במשך שבועיים ג'יימסון ואני פתרנו את החידות והרמזים שהזקן השאיר אחריו. למה אני? בגלל השם שלי. בגלל היום שנולדתי בו. כי טוביאס הותורן היה מוכן להמר על הכול בשביל הסיכוי הקלוש שאצליח איכשהו לאחד את המשפחה המשוסעת שלו.
לפחות, למסקנה הזאת הביא אותנו המשחק האחרון של הזקן.
"אני בטוחה," אמרתי לג'יימסון בנחישות. "טובי חי. ואם סבא שלך ידע את זה — ואני יודעת שיש כאן סימן שאלה גדול — אבל אם הוא ידע, אנחנו חייבים להניח שהוא בחר בי כי הכרתי את טובי או שאיכשהו הוא יצר במו ידיו את ההיכרות שלי איתו."
אם היה משהו שגיליתי על המיליארדר המנוח טוביאס הותורן, זה שהוא היה מסוגל לתזמר כמעט כל דבר ולתמרן כמעט כל אחד. הוא אהב חידות ופאזלים ומשחקים.
בדיוק כמו ג'יימסון.
"ואולי היום ההוא בפארק לא היה הפעם הראשונה שפגשת את דוד שלי?" ג'יימסון התקרב אלי בצעד אחד ואנרגיה מטרידה קרנה ממנו. "תחשבי על זה, יורשת. אמרת שבפעם היחידה שסבא שלי פגש אותך היית בת שש ושהוא ראה אותך בדיינר שאמא שלך מילצרה בו. הוא שמע את השם המלא שלך."
בארגון מחודש של האותיות, השם אייברי קיילי גרמבס נהפך למילים A very risky gamble — הימור מסוכן מאוד. אדם כמו טוביאס הותורן היה זוכר שם כזה.
"נכון," עניתי. ג'יימסון היה קרוב אלי עכשיו. קרוב מדי. כל אחד מהבנים במשפחת הותורן היה ממגנט בדרכו. גדול מהחיים. היתה להם השפעה על אנשים — וג'יימסון ידע בדיוק איך להשתמש בזה כדי לקבל מה שהוא רצה. עכשיו הוא רוצה משהו ממני.
"למה שסבא שלי, מיליארדר מטקסס עם שורה של שפים פרטיים שחיכו למוצא פיו, יאכל בדיינר קטן ועלוב בעיירה בקונטיקט שאף אחד לא שמע עליה בכלל?"
הגלגלים במוח שלי הסתובבו במהירות. "אתה חושב שהוא חיפש משהו?"
ג'יימסון חייך חיוך שטני. "או מישהו. אולי הזקן הלך לשם כדי לחפש את טובי ומצא אותך?"
היה משהו באופן שבו הוא ביטא את המילה אותך. כאילו אני מישהי. כאילו יש לי משמעות. אבל ג'יימסון ואני כבר היינו במצבים כאלה בעבר. "וכל השאר אלה הסחות דעת?" שאלתי והסטתי ממנו את המבט. "השם שלי. העובדה שאמילי מתה ביום ההולדת שלי. החידות שסבא שלך השאיר לנו — הכול היה שקר?"
ג'יימסון לא הגיב לאזכור שמה של אמילי. בדרך לפתרון של תעלומה שום דבר לא היה יכול להסיח את דעתו, אפילו לא היא. "שקר," חזר ג'יימסון. "או הולכת שולל."
הוא שלח יד לסלק שערות תועות מפני וכל קצות העצבים שלי נדרכו. זזתי אחורה. "תפסיק להסתכל עלי ככה," אמרתי בתקיפות.
"איך?" הוא שאל.
שילבתי את הזרועות ונעצתי בו מבט. "אתה מפעיל את הקסם שלך כשאתה רוצה משהו."
"יורשת, את מכאיבה לי." כשהוא חייך חיוך לעגני, ג'יימסון נראה יותר טוב מכפי שהיתה למישהו הזכות להיראות. "אני בסך הכול רוצה שתרענני קצת את הזיכרון שלך. סבא שלי היה בן אדם שחשב בארבעה ממדים. יכול להיות שהיו לו כמה סיבות לבחור בך. הוא תמיד אמר, למה להרוג שתי ציפורים במכה אם אפשר להרוג שתים־עשרה?"
משהו בקול שלו, באופן שבו הוא עדיין הסתכל עלי, היה יכול לגרום לי ללכת בקלות לאיבוד. בשלל האפשרויות. בתעלומה. בו עצמו.
אבל אני לא אדם מהסוג שחוזר על אותה טעות פעמיים. "אולי אתה טועה." הסבתי את המבט ממנו. "אולי סבא שלך לא ידע שטובי חי? אולי טובי היה זה שהבין שהזקן משגיח עלי? שוקל להוריש לי את כל ההון שלו?"
הארי שהכרתי היה שחקן שחמט מדהים. אולי היום ההוא בפארק לא היה צירוף מקרים. אולי הוא ניסה להגיע אלי.
"אנחנו מחמיצים משהו," אמר ג'יימסון והתקרב אלי מאחור. "או שאולי," הוא מילמל ישירות אל העורף שלי, "את מסתירה משהו."
הוא לא לגמרי טעה. לא נהגתי להניח את כל הקלפים על השולחן — וג'יימסון וינצ'סטר הותורן אפילו לא העמיד פנים שהוא ראוי לאמון שלי.
"אז זה המצב, יורשת." יכולתי ממש לשמוע את החיוך הקטן והעקום שלו. "אם ככה את רוצה לשחק, מה דעתך שנעשה את זה מעניין?"
הסתובבתי בחזרה אליו. כשהיינו פנים אל פנים, היה לי קשה להדחיק את הידיעה שג'יימסון לא מנשק בחורות כלאחר יד. או בעדינות. זה לא היה אמיתי, הזכרתי לעצמי. מבחינתו הייתי רק חלק מהחידה, כלי שהוא יכול להשתמש בו. עדיין הייתי חלק מהחידה.
"לא הכול זה משחק," אמרתי.
"ואולי," ענה ג'יימסון בעיניים נוצצות, "זאת הבעיה. אולי זאת הסיבה שאנחנו עוברים על זה שוב ושוב במנהרות האלה ולא מגיעים לשום מקום. כי זה לא משחק. עדיין. במשחק יש חוקים. במשחק יש מנצח. אולי, יורשת, מה שאת ואני צריכים כדי לפתור את התעלומה של טובי הותורן זה תמריץ קטן."
"איזה מין תמריץ?" שאלתי בעיניים מצומצמות.
"מה דעתך על הימור?" ג'יימסון זקר גבה. "אם אני אפתור את כל זה ראשון, את תהיי חייבת לסלוח ולשכוח את שיקול הדעת המוטעה שלי אחרי שפיצחנו את היער השחור."
ביער השחור גילינו שהחברה שלו לשעבר מתה ביום ההולדת שלי. זה היה הרגע שבו הבנו שטוביאס הותורן לא בחר בי כי אני מיוחדת. הוא בחר בי בגלל מה שזה יעשה להם.
מיד אחר כך ג'יימסון זרק אותי לכלבים.
"ואם אני אנצח," אמרתי בתגובה ונעצתי מבט בעיניו הירוקות, "אתה תהיה חייב לשכוח שהתנשקנו אי־פעם, ואסור לך להשתמש בקסמים שלך כדי לגרום לי להתנשק איתך שוב."
לא סמכתי עליו, אבל גם לא סמכתי על עצמי בחברתו.
"בסדר גמור, יורשת." ג'יימסון התקרב אלי. הוא נעמד ממש לצדי, התכופף כך שהשפתיים שלו היו מול אוזני ולחש, "עשינו עסק."