הביקורות של מאור

הגיבורה ובעלה יניב מסרבים לעזוב את בית החולים שבו נולד תינוקם המת. הימים הספורים שלהם שם הופכים את חדר היולדת השכולה למקלט אחרון אל מול המציאות שמאיימת לחדור פנימה. מבוסס על סיפור אמיתי.

"כולם אמרו שאני צריך לטפל בה, שהמשבר באמת עובר עליה. אותי הם שמו ככה בצד. אנשים היו תופסים אותי, אומרים לי: 'אתה צריך לדאוג לה עכשיו'.

ואני לא יודע, אני לא יודע מה לעשות, כמו שהיא בעצמה לא יודעת מה לעשות… זהו חוסר אונים רציני מאוד בתוך חוסר האונים הכללי".

"הרגשתי מפורק לגמרי, מפורק כמו שבחיים לא הייתי, והיום יש לנו שני בנים וצלקת. זה אף פעם לא יהיה מאחורינו, זו עדיין ילדה שמתה".

"חוויתי אובדנים בעבר, אבל שום דבר לא השתווה לזה, זו הייתה טראומה נוראית".

כך מתארים חלק מהמרואיינים את תחושות היגון והכאב לאחר אובדן של ילדם בלידה שקטה.

מדי שנה מתרחשות בישראל מאות לידות שקטות. ספרה של נורית גלזר חודיק מבוסס על ראיונות עומק עם 30 גברים שחשפו את החוויה הרגשית העמוקה הכרוכה באובדן תינוק או תינוקת בלידה שקטה מנקודת מבטם. הם בכו, כעסו, דיברו מדם ליבם. לעיתים סיפרו זאת לראשונה. הם מתארים לפרטי פרטים אירוע שהתרחש לפני שבועות, חודשים או שנים. עבור רבים מהמרואיינים האובדן שעברו היה סמוי מעיני החברה. לידה שקטה אינה אובדן מוכר חברתית, והקשר הרגשי של גברים עם התינוק המת נתפס כזניח. בנוסף לכך, דרכם של גברים רבים להתאבל אינה מוחצנת, במובנים רבים היא שונה מהמקובל בחברה ("בנים אינם בוכים"). כך נותרים רבים מהם להתמודד לבד ובהיחבא עם החוויה המטלטלת שעברו.

יש כאן הצצה חטופה של רגע, בחלונות פנימיים וזרים.

הקובץ משלב יסודות ביוגרפים ודמיוניים.

(המחברת היא ירושלמית. סיימה לימודי ספרות ופסיכולוגיה)

בחמישה באוקטובר 1997, בהיותי בחודש התשיעי להריוני, נפטרה התינוקת שברחמי. במהלך ההתמודדות שלי אספתי חומר בנושא פטירת תינוקות ברחם, וחשבתי שאם לי חסרו מידע ותמיכה בתקופה הקשה, הרי בוודאי שהם חסרים גם לאחרים, במקרים דומים. אם אני הרגשתי שאין עם מי לדבר, אולי אני לא היחידה שחשה ככה. אם אני חיה בתחושה שהסביבה, ובכלל המערכת הרפואית, מתקשה לעכל אנשים שעוברים ארועים כאלו, אולי אני אוכל לעזור. כך נולד הספר. הספר נכתב במהלך 1998 והודפס ויצא לאור ב- 2002. עכשיו הוא יוצא לאור במהדורה דיגיטלית.

בסיפורי האישי, המסופר כאן, משולבים קטעי מידע שחשבתי שיעניינו את מי שעבר או עובר חוויה דומה: מידע מתחום הרפואה, הפסיכולוגיה, מידע על נוהלי עבודה, מידע מההלכה, עצות מניסיוני ומניסיונם של אחרים וכן כל מידע שחשבתי שיוכל לעזור. כמו כן הבאתי קטעים מסיפורים של אנשים נוספים, שחוו חוויה דומה.

אובדן תינוק היא התנסות קשה וכואבת. לפתע מתנפצים החלומות וכל התכניות משתנות. כל אדם מגיב לאובדן בצורה שונה, אך הצורך בהבנה ותמיכה במהלך התקופה הזאת הוא אוניברסלי. בתוך כל התהליך הזה, כפי שמופיע במדריך, חשוב לא פחות הטיפול בעצמך/עצמכם כדי להשתקם.

"צער גידול דלועים" הוא ספר שירה מפתיע. כמו הירק שבכותרת, אין תוכו כברו. הקובץ נפתח בשירים חומריים, ישירים ואפילו פרקטיים בנושאי גינון, ולכאורה עניינו הוא הרהור על זריעה, נביטה, צמיחה, יבול והתמודדות עם תופעות הטבע המאיימות על כל אלה. לאט-לאט, תחילה במרומז בין השורות ולאחר מכן באופן חשוף ומפורש, מתגלה לבו האמיתי של הספר, שהוא השְׁכוֹל,... כל שיר וכמעט כל שורה מקפלים בתוכם כפל משמעות, מבין הסלק והלפת והתות עולה כאב האובדן התהומי, והעיסוק החקלאי מתברר כדרך ייחודית, כלל לא מובנת מאליה, לבטא את מה שאינו ניתן כמעט לביטוי בלי לחטוא לרגש האותנטי מצד אחד, ולהישג הפואטי מצד שני.

(מנימוקי חבר שופטי פרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2013, שכלל את ציפי גון גרוס, חיים באר וטל ניצן.)

ספריו של בר-גיל שזכו בפרסים:

הספר "פרסה וכינור" זכה ב-05' בפרס ברנשטיין.

הספר "גשר" זכה ב-07' בפרס אקו"ם לעידוד היצירה.

הספר "קסם וכזב" זכה ב-2011 בפרס אקו"ם ליצירת פרוזה המוגשת בעילום שם.

ערן בר-גיל, בן 43, יליד חולון, כותב פרוזה ושירה, יוצר הטרילוגיה הספרותית-מוזיקלית "אחד חלקי אחד" וטייס F-16במילואים. "צער גידול דלועים"  הוא ספרו העשירי.

אוסף שירים זה, הנפרש על פני כ־250 עמודים, מציג את שלל החוויות הקשורות לתהליך ההיריון, הלידה וההורות המוקדמת. בספר גם מוצגים קולות חדשים שכמעט שלא נשמעו עד כה ולא נאספו באופן מסודר: הקול הגברי, התלבטויות היריון, טיפולי פוריות, ואבדני היריון ולידה.

אנו כבני אדם נוטים לראות בתהליך הלידה תהליך של יצירה, אולם כל אירוע בתהליך זה טומן בחובו, בו זמנית, הולדה ואובדן. הלידה נושאת עמה את אובדן הזהות הקודמת ויצירתה של זהות חדשה. המפגש עם הילד המציאותי, לעד יביא עמו את חווית האובדן של הילד המדומיין, וההחלטה שלא להביא ילד נושאת עמה את אובדן ההליכה בתלם האתוס החברתי־תרבותי. תהליך הלידה שזור מאירועים רבים, שלכולם תפניות אפשריות: להרות או לא להרות, אילו הורים יהיו לרך הנולד, כיצד יתקיים תהליך ההפריה, האם יתפתח ההיריון כראוי, כיצד יראו וירגישו הלידה וההורות הראשונית, איזה תינוק יוולד?

האנתולוגיה כוללת מאמר מאת ד״ר ענת פלגי הקר (פסיכואנליטיקאית, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר ״מאי־מהות לאימהות״, הוצאת ״עם עובד״), ומבין המשוררות והמשוררים תוכלו למצוא את: אפרת מישורי, רוני סומק, לי עברון, יעל צבעוני, הדס גלעד, גיא עינת, חיה משב, קמה שיר, לורן מילק, מתי שמואלוף, יעל שריר, צילה זן־בר צור, ארלט מינצר ועוד רבות ורבים הכוללים שמות מוכרים וחדשים.