מקרצפים את רחוב האהבה

מנעד ערפילית ההדמיה

 העכשוויָה
 
"אָדָם מַחְמָד בְּהִתְהַוּוּת, נִתְקָל בְּפִנָּה מִבְּלִי לִתְהוֹת עַל קִיּוּמָהּ." תָּר בְּעֵטִי וּבְתוּגַת עֲנִיּוּתִי, אַחַר קֹשִּׁי הָאַלִּימוּת וּמַעֲקַשֵּׁי הַלְּאֻמִּיּוֹת. "הַהִיסְטוֹרְיָה לֹא תּוֹעִיל לְמִשְׁכְּנוֹת הַפּוֹעֲלִים בְּמֶתֶק הַסּוֹדוֹת וְהַחֲסָדִים. נִקְמָתְךָ הִיא אָשְׁרְךָ, כְּתֹב לְצִבּוּרְךָ! הַשִּׁפְלוּת הַמַּגְחִיכָה וְהַנִּבְזוּת הַמְּבִיכָה, מְחֻיָּבוֹת מִטֶּבַע הַבְּרִיּוֹת."
שֶׁיְּבֻשַּׂם לָהֶם בְּ'בֹּשֶׂם פָשִׁיזְם' בִּמְאוּרָה יְלִידִית רוֹמַנְטִית רַחֲבַת יְרִיעָה. "עִם כָּל הַכָּבוֹד שֶׁאֵין לִי לְ'קִרְקָס הָאַהֲבָה הַקָּדוֹשׁ', מַעֲדִיפָה אֶת הַשִּׁירָה הַחֲרוּזָה הַדְּבוּקָה לָאֲרָעִי בַּמְּאֹרָע." אַתְּ מְעַרְבֶּבֶת לִי אֶת הַקִּיּוּם בִּתְהִיּוֹת וּמַאֲוַיִּים, שְׁאֵלוֹת וּלְבָטִים, מִשְׁאָלוֹת וְסִכּוּיִים. "זוֹחֶלֶת בְּשׁוּחוֹת מִילִימֵטֶר מֵהַנּוֹפֵל. נוֹטֶלֶת דָּמִים, אוֹחֶזֶת בְּאַשְׁמֹרֶת הַחֶרְדָתִי הַמְּיַלֵּל."
 
קְסוּמָה מֻקְסֶמֶת, יוֹם דְּבַשׁ לַחוּשָׁנִית. תִּקּוּן מָתוֹק לְמַמְתָּקִית, יוֹם מְאַלֵּף לְאַלּוּפִית. "יוֹם מָתוּן לְמַתְנֶה הָאֲהָבִים. הַרְדּוּף רָדוּף, בְּקַלַּחַת הַמְּצוּקִים הִנְנִי מַתְנָה מַתְּנָתִי בְּהַמְתָּנָתִי. אַל תָּאִיץ לְעֶבְרִי כְּנֶהָג מְהֻבְהָב סַנְוֵרִים טַיְקוּנְאֵלִי." כֻּלִּי פְּלִיאָה, אֵיךְ אֶכָּנֵס לְגֹרֶן כִּתָּתִי וְאֶעֱמֹד מוּל גִּילָם הַגִּילָנִי? מִטַּלְטֵל, בְּאִוְשַׁת חֲשָׁשִׁי. מִצְטַמְרֵר בְּצַמְרִירֵי הַקְרָבָתִי. מָנוּי וְקָבוּר עִמִּי לְהַשְׁרוֹת רְגִיעָה בִּתְחִיָּתִי. "שׂוּמָה עַל הַסּוּמָא לְהַאֲמִין בְּ'דָת הַיֶּלֶד' שֶׁבְּרִיתָהּ שְׁגוּרָה בְּמִלָּתִי." בַּעֲווֹנֵי הָאֶבְיוֹנִי אֵין פִּתְרוֹן נֻסְחָתִי לִמְעַכְּבֵי בְּעֵרַת בַּעֲרוּתִי. "הָאַמִּיץ 'הַפְּרֵה יַלְדִּי' יֵדַע לְהַמְצִיא חִבּוּר טִבְעִי, לֹא וַכְּחָנִי אוֹ כּוֹחָנִי."
לוּלְיָנוּת הַהַקְשָׁבָה מְכֻוֶּנֶת לְמַטָּרָה נָעָה. הָרוֹגְלָהּ הַמְּפֻשֶּׁטֶת, אֵינָהּ פְּשׁוּטָה בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. "הָרַחֲמִים מִתְגַּשְּׁמִים בְּהִתְפַּעֲמוּת כְּרוּיָה. הַאֲמֵן לְאֵמוּן הָאָמָּן בֶּאֱמוּנָה. זִקַּת הָרוּחָנִיּוּת מִזְדַּהֶרֶת בְּשָׁרְשָׁהּ." נֵרִי הַמִּתְאַוֶּה לָהּ כָּבֵה וְנִכְבָּה. מְעַנְטֵז בְּהִפְּנוּז הַפִנְטוּז בְּעֹז הַתְּמוּרָה. "הִסְתּוֹפֵף בֵּין תַּלְמִידֶיךָ, לְהִבָּנוֹת בָּם בְּבִינָה." חִלּוֹנִי כַּדָּת וְכַדִּין, מְחַבֵּק אֶת סָפֵק מַסְטִיקָאוּת הַמִּיסְטִיקָה. "הָאֵל מַאֲמִין בְּשֻׁתָּפָיו הַטִּבְעִיִּים לְמַעֲשֶׂה הַיְּצִירָה."
 
החלמת חלמוניות נִכלמות
 
הודיה בחדווה להִדהוד התהודה. לשותפֵי המסע, בכל מעגלות ההשראה. שהִתארחו וערכו את חיי בתבונה. תודה על הרוח הגבית, שאינה אגבית. יש לכם מניות רבות בי. לא הִתייאשתי, אף כי כִּמעט הותשתי. חן למיילדת, על שזירת הרצף, ניקוש העשבים, קִלטור ההיסוסים ותבונת ההארות. ועוד יבואו על הכריכה, כל מי שכתבו לי בממשי ומימשו את רוחי. לנקדנית הדקדקנית, על הקשב והמסירות האורית. בזכות האיטיות, זריזות מילית היא פתח לטעות. בחג החירות החל מסעם ובשמחת בית־השואבה נחתם.
 
Aut caesar aut nihil או קיסר או כלום. ההוקרה לביוגרפיה עקרה ועיקרה תחילה. מי עני? אבא, משורר. מורה הסח נאמנה 'ממני עד כאן, ומכם מִִכאן והלאה!' מתפלל באומנות המטפל באמון, אמן ואמונה. "אמן לספרך! רואה מולי אדם שהוא מה שהוא. איש אחר המגשים את מהותו, היא זהותו. אם לא תכתוב תהיה פרח מנוגב צבעים, המשך למענך ולמענו." מספיק עם בִּזבוז הכספים המדחדח. "אם אינך מאמין בי תקום ותלך. בין כה ילדיך לא יגיעו בטייקונאל לדירה, אז מה אתה מונע מהם?" יצירת אנוש חיוורת מהמגירה. "משורר הדורות לא לשווא עמלך, מותיר שובלך בספרייה." מחשבותיי כונסות לקנוסה.
 
הולדת ספרי: נסעתי במרכבתי בליל הוד ברחוב 'הידידות'. בבואי ל'סִמטת החברות'. האזנתי לשירתה הזכה של הַזמרת בהמייתה. ולי נִדמה קולה המפעים והכוסף לשפיעת שִׁפעת המוזה. הקפתי את הכיכר בריחופה, רִכבי ורוכבו נישאו על כנפי נעימת נעימותה. נסקנו יחד בואכה רחוב 'האהבה', ומולנו הוצף שלט הכוונה - 'מקרצפים את נתיבך!' מאז הינני מוצף בציפייה לאם כל אכזבה, למור מִתקה וּלקסם כזבה. דבקים אנו בה, דובקים במִשעולה ומיתדפקים על מפתנה. היא מִבטח מִסתרנו, ומִפתחנו לה.
 
"הִנְּךָ מַבִּיט בִּרְאִיָּה טוֹבָה עַל חַיֶּיךָ. אַהֲבָתְךָ הִיא לֶחֶם חֻקְּךָ." שֶׁלְּךָ הַמּוּזָה, הַשּׁוֹרָה וּמַשְׁרָה. "מַעֲקַשִּׁים וְעִכּוּבִים הֵם אַבְנֵי נֶגֶף שֶׁבָּהֶם נִתְקָלִים. הַמִּלִּים יְהַדְהֲדוּ בְּאַדְווֹת וּבְגַלִּים. עִם יַגִּיעַ, חָרִישׁ וֶאֱמוּנָה בְּמַתַּת הַיְקוּם לְשִׁירְךָ, נַעֲלֶה וְנַגִּיעַ מֵרְחוֹב 'הָאַהֲבָה', הַיְשֵׁר לִשְׂדֵרַת הַ'הַגְשָׁמָה' בּוֹאֲכָה 'נְוֵה שַׁלְוָה'."
 
דִּיבֵּיְט הַדּוּאֵט. שָׁאֲלָה תַּלְמִידָה: "מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין מַעֲרֶכֶת הַהוֹבָלָה שֶׁל הַלֵּב, אֵיבַר הַגַּעְגוּּּע. לְעוֹלָם הָרְגָשׁוֹת? מְעַנְיֵן מֵהֵיכָן הֵחֵל: לֵב רַע, לֵב טוֹב, לֵב רַחוּם?" וְסָחָה לָהּ הַמּוּזָה: "שַׁאֲלִי אֶת הַמּוֹרֶה לְסִפְרוּת, יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מָה לוֹמַר עַל כָּךְ." רַק בַּל תְּגַלֶּה לָהּ אֶת כָּל הָאֱמֶת הַפְּתַלְתַּלָּה, חֵלֶק תֵּאָלֵץ לְפַעְנֵחַ בְּעַצְמָהּ.
 
תביני יש מערה 1 עם שבילים שונים, המובילים החוצה. חוטי התוואי קשורים מידית הדלת לפנים המערה. אלא חוטי אריאדנה של העלילה. זאת עשתה כדי שלא תאבד דרכה. דמייני 333 נהרות משולבים. הפרקים משולבים שתי וערב ולרגעים משיקים וזורמים. שלבי אצבעות ידייך והִסתכלי, כך נראית שזירת חלת־העלילה. יש לה ציר 1 משותף - הדמויות: המשורר, האהובות, ארכיאס. ועל כולן מנצחת המוזה המנציחה.
 
"מדבר אליי אמן השיר, קפצנו מייד ללב העִניינים - 'ההִתנצחויות עם הנסיכה' ולא בנינו את המתח בהדרגה." סבב האהבה מִתערסל בספירלה למעלה, עד שמתנתץ אליי שִברה. פשר ההִתקדמות הוא חיכוך הגלגלים בכביש הרכות. "כשמסביר זה נהיר. אך יצירה צריכה לדבר בעד עצמה, בלי קודים. הקוראת והמבקרים מחפשים משמעויות עמוקות חדשות לבקרים, הנובעות מהכתוב ולא מהסברים."
 
אשמיע אות חיים כשאסיים לִפרום את שעשיתי, ואחזיר עטרת שזירתך ליושנה. אפעל בכנות לבידול העלילות על פי המהויות. "הנרטיב נִבנה נִדבך על נִדבך." אמן והאמן לכל תובנותיך. "יגעתי ומצאתי האומן, האמן בי. חטאך מחול." כעת תורי לעמול על לישת נשל תעלול המעמול.
בעיניי שירה, ספרות ואומנות - הם קשר אנושי, חיבור ואמונה. כיאה וכנאה לאהבת אמת נישאה. והינה התחלת קילוף התפוז הפואטי, מונגשת לחיקך כפלטת טוגנים וכבופה טעמים. נשנשו ואמצו המזטים לפני המנה. כבמטה קסם בהיר ונהיר. שירת מסע המשורר ללב האדמה בחפשו מרגוע והבנה. מהות התבונה היא התובנה. העלילה כפשוטה, היא שירה רהוטה, שבכוונת מכוון שזורה.
 
קול המוזה - מנחה ומנחמת את משוררה בנתיבי יצר היצירה.
נסיכה טייקונאלית / מלכה רומית - מושא תשוקה המהתל במתת השירה.
השירה והעני - שכיית חמדת המוזה לו, למען יצלח תהומות השִׁביה.
ארכיאס - מורה מיתולוגי לאומה מפולשת, משוסעת וחרבה.
העורכת - מיילדת היילוד, המאירה את התוואי בהארה.
קונפליקלק פנימי - על מהות ההוראה, התרבות וההכרה.
נִקהל לקהלו - התאיינות א־רומנטית, הפוסחת על סעיפי הסררה.
 
'סֵפֶר הָאַהֲבָה' בַּהֲכָנָה. הוֹגֶה בּוֹ יוֹמָם לְעֵת עַתָּה. "הָאַהֲבָה בְּהַגָּהָה?" הַמָּשִׁיחַ וְהִיא תָּמִיד בְּהַגָּעָה. הָאַהֲבָה בְּרוּכָה, הָאַכְזָבָה לָהּ יָפָה. פָּנִים רַבּוֹת לָהּ, כְּאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת לֶהַבְתָּהּ. אָדָם יִשָּׁבַע לָהּ אֱמוּנָיו, אִשָּׁה תִּטֹּשׁ בֵּיתָהּ. כִּי מִי יוּכַל לְיָפְיָהּ, כִּי מִי לֹא יִמְעַד לְזָהֳרָהּ. יְפִי הַשְּׁקִיעָה, מֶתֶק הַגַּלִּים וּצְלִילֵי הַהוֹדָיָה מְפַכִּים לָהּ בְּהֶמְיָה. זוֹ דְּמוּתָהּ וְאֵין בִּלְּתָה, נִתְמַסֵּר לָהּ בְּעֹנֶג עֲלָטָה.
 
שמע והסכיתי, כמוני כמוך. חשוב לִקרוא בלאט ולעבור חוויה. מוטב לזהות קולות לפני תחילת העלילה. הדרכים לא מופיעות עם שלטי נֵאון, הנתיבים רומזים בלחישה. שים פעמיך להכוונת מאוויֶך, שמח לקריאתך, זכייתי היא אושרך.
 
בת השר ועוני האני המושר
 
מודעה על ספר מודעותי. היא העלמה ואתה במצוקה. תקף אותה בעל דרקוני, בלי נימוסין והוציאה ימיה בנול ובעריגה. אִשתו של הקפטן האגדי נטשה אותו לטובת שחקנקן עם זקנקן ילדי. בחופה הודתה לו במילים נרגשות "בעלי כבש ליבי, אך עימך מגשימה חלומי, לא נִמלחתי לכבוש ייצרי. קחני נע במשיכה ובדחיפה, קחני נא."
 
נסיגה תמורת נסיקה, שלום למען שלומך. הִתרחק לנפשך. שמור על פנימיותך מאנרגיות מִתלהמות ובלתי הולמות, ההולמות בך. לתשומת ליבך, קבוצות קפוצות חפצות מדרכך להורידך. תעצומות הרגש, דורשות תעצומות נפש. "השירה תשומתך. חוד־החנית החושנית של הווייתך." כל שיחה - אורה, כל מבט - הנחיה, כל סייג - חוכמה. "הֱיֵה הגבר שתמיד רצית להיות, כבר עתה."
 
הספר פרץ בעצמו מעצמי, הציף שטחי בר בעוצמה באופן עצמוני. המבוא נִכתב עקב פגישות ושיחות שהשתלבו כמעשה מרכבה. לא יאומן כי יושר, איך שהספר הוכשר. תמצית מִתווה העלילה מגולמת בלוע גלולת הלענה. "הכול יובהר ויובן, אל דאגה." דאוג מאוד. "דואג האדמוני, סיים את שלך עד חצות, ואז אפסל בהוד." אילו שרירים עליי לאמן בעברית? "שרירי הנוכחות הסבלנית ושִחרור הדעתנות הפולשנית. זהו חלק מהותי בתהליך העריכה הקדחתנית." עבודת־פרך בלשון המעטה. "קורים דברים ותִראה שתִקרה גם אתה."
 
"דרך המילים". זו דרך בפני עצמה. דרך־הלב מכורה לאנשי־שלומנו. נִמצא דרכים עוקפות באותה יצירתיות שבה אנו כותבים. "אתה נס וביחד נעשה ניסים." עם חלב־אם ממותק. "מהיום הכול מתקתק." שלא נחטוף סכרת בסנוקרת. מרירות היא חלק מהותי מדובשי. "העוסקים בטוב מגדילים אהוב." לאושרי, צוללת אל שירי. הקשב שלך מתנה גדולה, החיבור בפז לא יסולא. "נרגשת להיות בד בבד, כנרית במכורה נוכרית ובמִכרה הקנרית."
"זו חוצפה לקרצף רוב אהבתך ברבים. אינך קהל היעד של הקוראות והנושים. רוצה להיות משורר? תן לעקוף בריקוד חופשי! רכב מאובק הוא הסוואת המוזה. כשתִקרב אליך, תִנשוף ואחר כך תכיש."
 
הסכיתו ונִשמו, במקרה של היתקלות, התרופה קלה: הרטיבו רוח ביומיומים, הִשתמשו בכמות נדיבה של חיטויים. מהלבד טובים ה-2, הגש ללטיפה את הלחי השנייה של ישבן הלחיים. חבקנית מדופלמת עם גישה מכשירנית, למגע תסגוד אפיים. המשובש לטובה חומל בחובו את מִנהגה, בעיתוי קסום של פעם ב-100. מאוכזב לטובה, אנחת העבודה כוללת הנחה? "לאחר סיור החנוכיות, נדרשת לסיור סליחות. אפילו הרִשתית מתאווה להיפרד ממך. עלה והתגשם." יש הגנה למשורר־אשם בזוועת, סיוט ובולען הגירושין? "לרושם השלילי דרכך סלולה, תיטגן לעד על לחש גחלים."
זוג עם קארמה שלילית, אכיפת השוחד הפרטי משפשפת שדיים. פיגוע הכפיים מסתכל מתוסכל בסיכול הרגליים. כורח ההכרח מתגנב באצבעותיים אל דִמעותיים. המחנך השורד מכופף אגודליים בתנודה סיבובית. דעת־יחיד נועצת ציפורניים בתנוחת הכפית. "דמי הרצינות מחדדי תודעה. אטמו הקרע, סִגרו בנינוחות והִנפשו בבִטחה. הרדוף רדוף, הכיתה הצליחה למרות נוכחותך."
 
אבשם ערגתי בריח לימונענע. "תבורך המשורר, ולהלן זר הוראות שימושיות למשתמשיך: יש לנער את המוגמר לפני הטיהור ולהפנות את הפייה אל מרכז הביאור. מותר להילחץ בפעימות. גורמי סיכון לנטישות פועמות: חמלה ודלֵקה. אריזת הלחץ עלולה להִתפוצץ בחיכוך. החשיבה מזיקה לטיב הסיכוך. ייתכנו השפעות ממושכות על החי בבתים." אמצעי זהירות: הרחק מהישג ידם של ילדים, קרב למקור הסיכויים. הצמד למִשטחים מנצנצים. התלהב מלהבות גלויות וממקורות ייחום הוויכוחים הניצתים.
 
ספר "האהבה" פוגם ברוע האדם וחבר מרעיו. ספר 'האי אפשר' ראוי לכל גנאי. 'ספר השנאה' אסור בתכלית הגימור. אין לרסס אהבה גלויה על מקור ההצתה. אין לנקב קרוב לכאב. אין לִשרוף נִמענת בטעות, גם לא בתום ההִתקשרות. דרכי אחסון החיסיון: הגני מאור החשכה, אל תיחשפי לטמפרטורה גבוהה מחציון ההכנסה. בכל חריגה, פני את תחולת הכתוב למִחזורית ברבנות או בבית הדין לתעבורה. הרכב הוועדה הקרואה יידון בדלתיים סגורות. עלולה להִתחולל תגובה אלרגית במהלך החופה.
 
אפון תרמילו המאופיין של תמלילן. העם בחר במלהיג, המשורר בחר ללהג. "מקסימון, כיף לי איתך. מקווה שעם הזמן תוכל להרגיש בנוח לשחרר קצת את השותפה הייצרית שלנו. זאת ששלחה אותי למרפסתנו." סליחוש מוזתי לי קראה. לפחות כתבתי מפיך במשיכה ובגנבה את תורת המשיכה. "מבטיחה שירווח לך כשתשחררנה." אוציאה לאור בעוד 1/2 שנה. "מיתמם, שם לא תיתם. מפתח בעיקר יכולת 1, מזמינה אותך לגלות עולם."
 
"מַרְגִּישָׁה שֶׁהַכְּתִיבָה שׁוֹמֶרֶת עָלֶיךָ מֵאִינְטִימִיּוּת רִגְשִׁית." רַק עוֹזֶרֶת לִי לַחֲווֹת אוֹתָךְ בְּצוּרָה בִּלְתִּי אֶמְצָעִית. "גַּלְגַּל הַהַצָּלָה שֶׁלִּי יִהְיֶה מֻשְׁלָם, מֻקְפָּד וּמֵיטָבִי." הַכְּתִיבָה הִיא עִסּוּקִי, בְּעֶטְיָהּ יֵדְעוּ עַל קִיּוּמִי. "תָּבוֹא עִם בֶּגֶד יָם קָטָן, תַּשְׁאִיר אֶת הַשֻּׁתָּפָה בָּרֶכֶב, תַּשְׁלִים אִתָּהּ אַחַר כָּךְ זְמַן אֵיכוּת חוּטִינִי בִּלְעָדִי. אָנוּ יוֹצְרִים שְׁבִיל מְשֻׁתָּף מִשֶּׁלִּי." מְנַסֵּחַ זֹאת כָּךְ, נֶפֶשׁ הַחָכְמָה נֶאֶטְמָה וּמָנְעָה פְּגִיעָה בִּי וּבָהּ. "וּבִידֵי מִי לִתְבוּנָתְךָ, נַעֲשָׂה בְּךָ אִטּוּם הָאֲטִימָה? אִם לֹא בִּידֵי הַמְּאֻטֶּמֶת הָאֲטוּמָה."
 
הִפָּעֲמוּת, שֶׁבֶר הֲלִיכָה וְלַחַן הֱיוֹתֵךְ. יְלוּד יִלּוּד עַצְמוֹנִי מִשִּׁלְיַת שִׁירִי. "מַקְפִּיאָה אֵלֶיךָ עֵינַי לָתוּר אַחַר גַּעְגּוּעַי, לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ נִסּוּיֵי צוֹפָרִי." זֶה הַמְּבַעֵר, לֹא כִּבּוּי צוֹפִי, אוֹ חִפּוּשׂ עַצְמִי שֶׁל בְּעָיוֹת דּוֹרִי. "יֵשׁ שָׁמַיִם בְּשִׁלּוּחַ הָאַהֲבָה אֶל הַדְּרוֹר." כִּזַּבְנוּ לָנוּ בְּאֵימַת הַשֶּׁקֶר, לַחֲלוֹם יֵשׁ לָקַחַת אַחְרָיוּת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת בֵּין הַיֶּתֶר. "מְנַסָּה לְתַקֵּן וּמְחֻיֶּבֶת בְּהוֹדָעוֹת מֻצְפָּנוֹת מִקָּצֶה לְקָצֶה." מִשִּׁבְרָהּ בָּאתִי וּלְשֶׁפַע שִׁפְעָתָהּ הוֹלֵךְ הַמֻקְצֶה.
 
"מְרַגֵּשׁ וְכָל־כָּךְ יְפֵהפֶה. מְקוֹם הָאַכְזָב שֶׁבּוֹ חֻבַּרְנוּ יַחְדָּיו, יְגַשֵּׁר בֵּין הַמְּבוֹאָה לַזֹּהַר הַשָּׁב. קְהָלִים נִקְהָלִים יַעֲטִירוּ עֲטֶרֶת מְלַבְלֶבֶת עַל רֹאשְׁךָ הֶעָנֹג." מַעֲדִיף אִינְסְטַנְט פּוּדִינְג וּנְשִׁיקַת מְרַאנְג. "יֵקַר לְךָ יַקִּירִי. בְּיָמֵינוּ כְּמֵאָז מְשׁוֹרֵר עַז מַבַּע וְסֵפֶר, הוּא אֶבֶן הַסַּף הַשְּׂפָתִית בֵּין הַנִּצְחִי לְבֵין עֹז קַו הַתֶּפֶר." מוֹדֶה בְּאַחְרָיוּת לְחֶלְקִי בָּאַשְׁמָה וְקוֹפֵץ רֹאשׁ נַחְשׁוֹנִי כְּתַלְמִיד לְהַר הָאֵפֶר."
 
לא הִתקיים יום עיון במעי היצירה. "עלם חמודות. מיתמם או מיטמטם? עם מי נחשפת כדי לקבל חשיפה?" הפוסל במומי פוסל, לא עוד ראש בריא במיטת חוליה. ואהבת לעצמך כמוך וירבו חייך בימיך! "אל תהיה נִפטר בטרם תפוטר." נוסע לחגוג מסע אהבים בחוף 'סלע מחלוקתה'. "התבונן ביפי המאדים של המזמרת השִמשית הצחה." שטיפת היער תארע בחניון הרקפות. נשיל שלכות השלכותינו לבאה עלינו לכתיבה. "תבלו יפה ילדודס. להיות מוקפים ביוצרים האין זה נפלא." זִכרינא שאהובתי בוגרת ממני ב-22 שנות שנינה. עוררות חורפיה כלו ביקיצת קֵיציה, אונתה אֻכלה בסנה מענותיה. נוכלי הרגש קיפדו ראשם בסעד, מין וכלכלת עוונותיה. "משורר הנגול מהמגילה, היטמע והישמע בשימוע הנרגילה." ברחוב 'אחרון הפועלים' הסתודדתי בחסות המבינה. "אם כך עגל רך, השקתך תהיה לך להלוויה נאה."
 
מאומן יצרי בזירת היצירה
 
לֹא מֵבִין מָה עָבַר בְּרֹאשִׁי כְּשֶׁפִּרְסַמְתִּי אֶת סִפְרִי, "זֶה יִעוּדְךָ מִזֶּה שָׁנִים, הַשִּׁירִים הֵם קִירוֹת מְדַבְּרִים." מְדַבֵּר לַקִּירוֹת, אוּלַי חָל בִּי לִקּוּי מְאוֹרוֹת. "אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תַּמְהִיל מְדֻיָּק מֵהֶחֳמָרִים." רִבּוּי הַסְּתִירוֹת הַפְּנִימִיּוֹת תְּלוּיוֹת הַזְּמַן, הַמָּקוֹם וְהַכַּוָּנָה, הוּא חֵלֶק מֵהַקִּיּוּם הָאֱנוֹשִׁי הַמְּשַׁתֵּק. הַקִּבָּעוֹן פּוֹתֵחַ שְׁלַל מֶרְחָבִים וּמַהֲלָכִים בֵּין הַפְּנִימִי לַחִיצוֹנִי בְּעֵמֶק הַמְּלָכִים הַמִּתְאַבֵּק. אִבַּדְתִּי אֶת מְאוֹר שִׁירִי, זָקוּק לְאוֹר הַיּוֹם עַל מְנַת לְמַלֵּא אֶת מִכְּתוּבִי. "סְמֹךְ עָלַי, אוֹמְרִים שֶׁהִנְנִי אִשָּׁה מוּאֶרֶת." כְּשֶׁאַתְּ רוֹצָה וְעַל אָפְיֵךְ מִתְגַּבֶּרֶת. "סַבְלָנוּת. נְכַוֵּן אֶת הַסְּטְרָדִיבַרְיוּס, עַד שֶׁהַצְּלִילִים יָפִיקוּ שְׁלֵמוּת." הַגַּם אָנוּ בָּאֲצִילִים? "מֶלֶךְ, תַּעֲבִיר לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַמְּלָחִים." לְמַזָּלִי הִשְׁתַּכְנַעְתִּי עַל יְדֵי אַרְכֵיאַס הַמְּעוֹרֵר שֶׁמָּתַח בְּנַחַת שְׁעוֹנוֹ וְהֵקִים בְּשֶׁקֶט שְׁאוֹנוֹ לְמַעַן אֶתְעוֹרֵר לְהַקְרָמַת סִפְרִי שֶׁאֵינִי שָׁלֵם בִּלְתּוֹ. הִתְנַבֵּא וְנִבֵּא שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אִבָּרֵא לְלֹא הַנִּבְרָא. לוּלֵא טִאֲטְאוּ מְאוֹרִי, הָיִיתִי מְפַסְפֵס אֶת תַּעֲתוּעַ יִעוּדִי, וְהָאֵלִים הַמֻּפְרָעִים הָיוּ בְּדִין צֶדֶק מִמֶּנִי נִפְרָעִים. "הָאַרְכֵיאַס הַזֶּה הוּא קוֹץ בַּיַּשְׁבָן. מִי בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהִתְעָרֵב כָּאן?" בִּזְכוּתְךָ מוֹרִי פּוֹסֵעַ בְּדֶרֶךְ סְלוּלָה, עָלַי רַק לִפְסֹעַ בְּבִטְחָה. אוֹי לִי וּלְנִשְׁמָתִי אִם לֹא הָיִיתִי נִצָּב עַל סִפּוֹ שֶׁל סִפְרִי הַיִּעוּדִי. "מִי שֶׁחָזָה בַּהֶבְדֵּל בֵּין הַטְּיוּטָה הַכָּאוֹטִית לַתּוֹצָר הַמַּפְלִיא, יַסְכִּין לְהִתְעָרְבוּתוֹ שֶׁל כּוֹחַ הַשְׁרָאָה מֵיטָבִי."
 
"הולדת המשורר נושאת אוד מהפיוטית האולימפית. על הוד ההד יש להודות למוזה הנוכחת." אינני יודע אם זו הִתערבות האלים הבוטחת. "בת־קולם, אין בִּלתה, המשורר רק כלי קיבול להשראתה. צינור אפור, צמית נִרצע. חייל שלה, שכיר עט, בר־פקודה. נכון לכל אתגר ושש אלי כתיבה." מחפש יחס חמים ורוח גבית. "קנה לך מקרר זול, או צידנית." קורא תיגר על אבירות חוקרינו המצוינים, המחסלים אופוזיציות תרבותיות בסיכולי צלפים. "מהר לִרכוש קלפִּי נייד, קלט"זית וקלטת עם שריקות דִּממת האוהדים."
 
היצירה מפעימה את יוצרה ומטעימה במשק כנפיה את הווה ציבוריה. "העיקר שבאשר תלך תישא את מדליון קיסר להגנה!" העיקר שבקומי אהיה ביקומה. "המנדט של המשורר הוא עינייני הנצח הנאצלים. מדשדש במי האפסים ועיניו המרומות למרומים, על כן אין חלקו בקרב המרומים." בזירת 'כפפת־הזהב הלשונית' מִתהדר במיקום. בִּרצינות תהומית, שב וחותר ומביא ליישום. מתהדר במִשחקית־הליטוף העקום, גם כששארית שאר־הרוח, אינה נושבת ביקום.
 
"מְשׁוֹרֵר 1/2 לְאֻמִּי, הַמַּשְׁרֶה סְבִיבוֹ רֹגַע, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת בְּתוֹכוֹ מְעַט מִזְעָר שֶׁל רְגִיעָה?" לַשִּׁירָה הַקְּצַרְצָרָה בְּעִדָּנֵנוּ הָיְתָה עֶדְנָה. אֶגְלֵי פְּנִינָתָהּ מַרְהִיבִים, מְשִׁיבִים רוּחַ בְּנִצְנוּצַי אוֹרָה. חֲרוּזֶיהָ מְפַכִּים בִּנְגִיעוֹת גְּלוּיוֹת, לְלֹא הָדָר וְרַהַב וּשְׂרָרָה. "שְׁמָעֵנִי חַנִּיבַּעַל הַמֻּרְעָב, הַמּוֹבִיל שִׁירַת פִּלְיוֹ בְּשַׁיֶּרֶת פִּילָיו. אַל תִּשְׁתַּהֶה בִּי, רַק הִשְׁתָּאֵה מִמֶּנִּי. לְךָ לִשְׁהוֹת מוּטָב. פְּתַח בְּךָ הַשַּׁעַר לַבָּאוֹת וְתֵן לְעֶרֶב רַב הָרְגָשׁוֹת מִבַּעַדְךָ לִשְׁעֹט."
 
מטיל מטבע בטריבונה ושומע הד צלול מתוכי. העתיד מאחוריי, אך לפניי ומִצדדיי ניצבים לומדיי ולומדותיי. "לפניך תקופה סוערת של תקוות ואכזבות, הבוערות בך ב-1,000 מדורות. מזגנים לא יעזרו מפני דלֵקות." שמו לי בפוך נוצות, ששכחו להפריד מהתרנגולות. "שמיכת הידע מעניקה תחושת הגנה לאדם. היכל החוכמה ריק, היכל הטיפשות המקומם מלא עד 0 מקומם." בונה על קרקע יציבה... בורותם. "בשווקים רצים אל האוויל הצורח, השש אלי קרב. איש לא יקרב אל הפילוסוף הטורח, לשווא יעלה רקב."
 
בעל חגורה שחורה של הרס ובניית העצמי. כשהתלמיד הפך לקוח, והמורה היה למענה אנושי, מי צריך בית־חינוך? מספיקה חוות שרתים בגודל בינוני! "תווים מושרים, המשמעות התקיפה מתקפת את המקווה." אחנך אותם. רק אני! "אבוי לעוניי הזדוני. הֱיֵה שלם בחציונך והפק שלל רגעי סיפוק והנאה. הבה ונרים שייק טרי לחיי עולמי ונוותר על הצורך לתקנו כתיקוני." תודה למורי על 'סעודת המצווה'. "הטעימה מידי בזכות תבלין הרעב המופלא." חברתך, היא החשובה. "לכן אדרוש לפנותני לאלתר בבקשה."
 
זוּגָיִים בדואט, ניסוי צופרים בהתנעת החישה. נעילת חברים, הרועשים הפתעה בניגוני לטיפה. "הידידות מחברת נשמות באווירה נינוחה. אישה אמיתית יוצרת תוצאה. גדולה הלהבה, יוצאת תבערה. אש המדורה בנור הבריאה, גם יונים תתחברנה בנשיקה ורודה. בדִמיון ובאהב"ה אין הגבלה, הבדלה, הפרדה והדרה. אור השמש ללא הבחנה, הוד הדת מסונן במסורה במנסרה. הפורש פושר, השופר שפיר, הראוי שואף אוויר, המרחיב נשימה." שחון הפעם. מתי יהיה גשום משום מה? "היצירה היא מזון מלכותה, כל חיה אריסטוקרטית וההנאות שלה. 2 ספרי נכתבו דרכי, ניצוץ מאיר בגלקסיה." ועוד יד הקבצן נטויה. "חיוך מונע דיכדוך בְּמִדְחֶה הפוך. בשביל לגעת בדעת, אינך צריך טבעת. לרומנטיקן הגריאטריה רחוקה, הילד סולל דרך לדובשניתה." הליצן הרפואי אושפז לנופשה. ויינפש בחריפות מעודנת, הגדושה בחולאי נפשה. "דבר בשִׁבחה, אהבתה להבתה!" כה יילל טולטול החתול, שיֵש לו ראש חלול, בבישול ארוך על פתיליה. "תודה טשולנט המתכון פשוט, לך להללה."