חשופה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: שופרא לספרות יפה
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 78 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 18 דק'

תקציר

שיריה של נירה מלין מבטאים את הכאב, את תחושת הצמצום וגם את רגעי השמחה, שהיו כרוכים בילדות במשפחה של ניצולי שואה, ואת השפעתם על חייה. השירים חשופים, ועוברים מן הילדות אל ההתבגרות בתל אביב הסוערת של שנות השמונים, ובכמה מבירות תבל, עד לשיבה אל הארץ ואל עצמה. הצמיחה הפנימית המתוארת כאן עוברת מדמות האם אל דמות האהובה, מגיבוש הנשיות עד לאהבת אישה, ועמה גם התקוות והאכזבות שהיו כרוכות בה. זהו ספר ביכורים אמיץ, מגובש ומלא תעוזה. נירה מלין (1963) היא ילידת רמת אביב, בוגרת תואר ראשון בקולנוע מעשי וטלוויזיה (אוניברסיטת תל אביב, 2000). כותבת, עורכת ומפיקה, עבדה כמנחה בטלוויזיה הקהילתית וביימה סרטים קצרים וארוכים שהוקרנו במסגרות שונות.

פרק ראשון

הייתי ילדה של אור

הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁל אוֹר.
בָּאתִי לָעוֹלָם בְּלִי תִּכְנוּן
לְזוּג נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה
וְכָבַשְׁתִּי אֶת לֵב הַמִּשְׁפָּחָה.
 
הָיִיתִי קְטַנָּה.
נָהַגְתִּי לָשֶׁבֶת עַל הַבִּרְכַּיִם
שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
 
הָיָה לָהֶם מִסְפָּר עַל הַיָּד.
 
הֶאֱמַנְתִּי בַּטּוֹב
כִּי זֶה מַה שֶּׁהָיָה חָשׁוּב.
 
גָּדַלְתִּי לִתְמֹךְ בַּחַלָּשִׁים,
לְהַרְגִּיעַ בֶּכִי.
 
הַכְּאֵב, הַפְּצָעִים, לֹא הִגְלִידוּ.
הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁל אוֹר.
 
שואה

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר 'סֶלֶקְצְיָה'
אֲנִי מְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט: 'מִיּוּן'.
 
דּוֹדָה שֶׁלִּי סִפְּרָה לִי פַּעַם
שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהּ דּוֹפֵק כַּאֲשֶׁר
הַסַּדְּרָן בַּקּוֹלְנוֹעַ
מְפַנֶּה אֲנָשִׁים
יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה.
 
אִמָּא שֶׁלִּי קָרְאָה לִי לַמִּטְבָּח.
כְּשֶׁהִפְרִידוּ אֶת דּוֹד שֶׁלִּי מֵהוֹרָיו, הִיא מְסַפֶּרֶת,
אָבִיו עָמַד וְצָרַח לְעֵבֶר הָ־אֶס.אֶס
"דוֹייטְשֶׁה מֶרְדֶרֶר דוֹזִינְט הַאלֶה דוֹייטְשֶׁה מֶרְדֶרֶר"
(רוֹצְחִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, גֶּרְמָנִים רוֹצְחִים)
 
אִמִּי הֵחֵלָּה רוֹעֶדֶת וּבוֹכָה
וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי מוּלָהּ עַל הַכִּסֵּא
בְּלִי יְכֹלֶת לְהָזִיז אֵיבָר.
 
 
אימי

א
"אֲנִי אֶצְעַק!
אֲנִי אֶצְעַק!"
 
הָיְתָה שׁוֹאֶגֶת,
 
"שֶׁשַּׁעֲרֵי שָׁמַיִם
יִפָּתְחוּ כְּבָר!"
 
הָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת
תִּפָּתְחוּ וְתִשְׁמְעוּ אוֹתָהּ.
הִיא זוֹעֶקֶת אֲלֵיכֶם
אֶת כְּאֵבָהּ.
 
ב
בְּמָבוֹךְ,
בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ,
אֲנִי חוֹזֶרֶת אָחוֹרָה.
 
מַבִּיטָה בָּךְ
נִצְמֶדֶת לַקִּיר.
 
אַתְּ עוֹבֶרֶת,
חוֹלֶפֶת,
בַּאֲטִימוּת קַלִּילָה.
 
אֲנִי נֶעֱמֶדֶת,
מְדַדָּה בֵּין קִירוֹת,
פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם לַצְּדָדִים,
נוֹגַעַת בַּבֶּטוֹן.
 
אַתְּ עוֹשָׂה אוֹתוֹ דָּבָר
מִסְפַּר צְעָדִים קָדִימָה,
וְאָז מִסְתּוֹבֶבֶת.
 
אֲנִי רוֹצֶה לַחֲשׂף
אֶת הַפַּחַד, בְּמַבָּט אִלֵּם.
 
אַתְּ כְּבַר מִזְּמַן הִמְשַׁכְתְּ לָלֶכֶת,
וַאֲנִי עֲדַיִן שְׁקוּעָה בַּמַּבָּט
עָלַי וְעָלַיִךְ,
 
נִצָּבוֹת
בְּתוֹךְ מָבוֹךְ סָתוּם.
 
ג
הִפְשַׁטְתְּ מֵעָלַי פִּיּוּט,
לִמַּדְתְּ אוֹתִי שָׂפָה.
יָכֹלְתִּי לָמוּת.
 
הִנֵּה אַתְּ שׁוּב מוֹפִיעָה
הַפַּעַם מְנַפְנֶפֶת בְּדֶגֶל.
 
כָּתוּב עָלָיו:
'יְצָרִים', 'אַהֲבָה', 'יְצִירָה'.
 
אֲנִי כְּבָר לֹא רוֹאָה אוֹתָךְ,
רַק אֶת הַדֶּגֶל, רָחוֹק
בַּמָּבוֹךְ הַסָּתוּם.
 
הַמִּלִּים מִצְטַמְצְמוֹת לְמַטָּרוֹת.
כָּל הַשְּׁאָר מִתְפּוֹגֵג לְמִרְקָם שֶׁל אִידֵאוֹת
הָאוֹטְמוֹת אֶת שְׂדֵה־הָרְאִיָּה.
 
אַתְּ נֶעֱלֶמֶת שׁוּב
בַּמָּבוֹךְ.
 
אֲנִי נוֹתֶרֶת,
פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם לַצְּדָדִים,
אוֹחֶזֶת בְּקִירוֹת הַבֶּטוֹן,
 
מְרִימָה זוּג עֵינַיִם,
רוֹאָה פִּסַּת שָׁמַיִם,
קָמָה — וּמַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת.
 
ד
אֲנִי רוֹצָה לָעוּף,
לָנוּחַ עַל פִּסַּת עָנָן לְבָנָה
בְּשָׁמַיִם כְּחֻלִּים,
 
לָעוּף גָּבוֹהַּ, אִתָּךְ,
לַעֲטֹף אוֹתָנוּ בָּנוּ.
לִהְיוֹת לָךְ.
 
לָעוּף לְשָׁם,
אֶל תּוֹךְ הַיָּרֹק,
אֶל תּוֹךְ הַפְּרִיחָה,
 
אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ
הַמְּחַמֶּמֶת שְׁמֵי תְּכֵלֶת,
אֶל גַּלֵּי הַיָּם.
 
לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם,
לְהִתְנַעֵר,
לִצְלֹל בְּתוֹךְ מַיִם צְלוּלִים.
 
לִצְלֹל פְּנִימָה, לָגַעַת בַּדְּמָמָה.
 
ה
הִיא בְּשֶׁלָּהּ,
אֲנִי בְּשֶׁלִּי.
 
יָדֵינוּ אֲחוּזוֹת
עַל הַשֻּׁלְחָן.
 
יָדִי מוּרֶדֶת,
יָדָהּ מִתְרוֹמֶמֶת.
 
הִיא מַבִּיטָה בִּי וְקוֹרֶצֶת.
אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ וְשׁוֹתֶקֶת.
 
הִיא חוֹלָה.
אֲנִי מִשְׁתַּגַּעַת.
יָדֵינוּ אֲחוּזוֹת עֲדַיִן.
 
יָדִי מוּרֶדֶת לַשֻּׁלְחָן,
מִתְרוֹמֶמֶת.
יָדָהּ מוּרֶדֶת, מִתְרוֹמֶמֶת.
 
ו
הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת,
הַתַּפְאוּרָה מִתְחַלֶּפֶת.
אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל כְּבָר שָׁכַחְתִּי מִזְּמַן.
 
אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת יָדִי מֵאֲחִיזָתָהּ,
וְעוֹזֶבֶת.
 

עוד על הספר

  • הוצאה: שופרא לספרות יפה
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 78 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 18 דק'
חשופה נירה מלין
הייתי ילדה של אור

הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁל אוֹר.
בָּאתִי לָעוֹלָם בְּלִי תִּכְנוּן
לְזוּג נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה
וְכָבַשְׁתִּי אֶת לֵב הַמִּשְׁפָּחָה.
 
הָיִיתִי קְטַנָּה.
נָהַגְתִּי לָשֶׁבֶת עַל הַבִּרְכַּיִם
שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
 
הָיָה לָהֶם מִסְפָּר עַל הַיָּד.
 
הֶאֱמַנְתִּי בַּטּוֹב
כִּי זֶה מַה שֶּׁהָיָה חָשׁוּב.
 
גָּדַלְתִּי לִתְמֹךְ בַּחַלָּשִׁים,
לְהַרְגִּיעַ בֶּכִי.
 
הַכְּאֵב, הַפְּצָעִים, לֹא הִגְלִידוּ.
הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁל אוֹר.
 
שואה

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר 'סֶלֶקְצְיָה'
אֲנִי מְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט: 'מִיּוּן'.
 
דּוֹדָה שֶׁלִּי סִפְּרָה לִי פַּעַם
שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהּ דּוֹפֵק כַּאֲשֶׁר
הַסַּדְּרָן בַּקּוֹלְנוֹעַ
מְפַנֶּה אֲנָשִׁים
יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה.
 
אִמָּא שֶׁלִּי קָרְאָה לִי לַמִּטְבָּח.
כְּשֶׁהִפְרִידוּ אֶת דּוֹד שֶׁלִּי מֵהוֹרָיו, הִיא מְסַפֶּרֶת,
אָבִיו עָמַד וְצָרַח לְעֵבֶר הָ־אֶס.אֶס
"דוֹייטְשֶׁה מֶרְדֶרֶר דוֹזִינְט הַאלֶה דוֹייטְשֶׁה מֶרְדֶרֶר"
(רוֹצְחִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, גֶּרְמָנִים רוֹצְחִים)
 
אִמִּי הֵחֵלָּה רוֹעֶדֶת וּבוֹכָה
וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי מוּלָהּ עַל הַכִּסֵּא
בְּלִי יְכֹלֶת לְהָזִיז אֵיבָר.
 
 
אימי

א
"אֲנִי אֶצְעַק!
אֲנִי אֶצְעַק!"
 
הָיְתָה שׁוֹאֶגֶת,
 
"שֶׁשַּׁעֲרֵי שָׁמַיִם
יִפָּתְחוּ כְּבָר!"
 
הָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת
תִּפָּתְחוּ וְתִשְׁמְעוּ אוֹתָהּ.
הִיא זוֹעֶקֶת אֲלֵיכֶם
אֶת כְּאֵבָהּ.
 
ב
בְּמָבוֹךְ,
בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ,
אֲנִי חוֹזֶרֶת אָחוֹרָה.
 
מַבִּיטָה בָּךְ
נִצְמֶדֶת לַקִּיר.
 
אַתְּ עוֹבֶרֶת,
חוֹלֶפֶת,
בַּאֲטִימוּת קַלִּילָה.
 
אֲנִי נֶעֱמֶדֶת,
מְדַדָּה בֵּין קִירוֹת,
פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם לַצְּדָדִים,
נוֹגַעַת בַּבֶּטוֹן.
 
אַתְּ עוֹשָׂה אוֹתוֹ דָּבָר
מִסְפַּר צְעָדִים קָדִימָה,
וְאָז מִסְתּוֹבֶבֶת.
 
אֲנִי רוֹצֶה לַחֲשׂף
אֶת הַפַּחַד, בְּמַבָּט אִלֵּם.
 
אַתְּ כְּבַר מִזְּמַן הִמְשַׁכְתְּ לָלֶכֶת,
וַאֲנִי עֲדַיִן שְׁקוּעָה בַּמַּבָּט
עָלַי וְעָלַיִךְ,
 
נִצָּבוֹת
בְּתוֹךְ מָבוֹךְ סָתוּם.
 
ג
הִפְשַׁטְתְּ מֵעָלַי פִּיּוּט,
לִמַּדְתְּ אוֹתִי שָׂפָה.
יָכֹלְתִּי לָמוּת.
 
הִנֵּה אַתְּ שׁוּב מוֹפִיעָה
הַפַּעַם מְנַפְנֶפֶת בְּדֶגֶל.
 
כָּתוּב עָלָיו:
'יְצָרִים', 'אַהֲבָה', 'יְצִירָה'.
 
אֲנִי כְּבָר לֹא רוֹאָה אוֹתָךְ,
רַק אֶת הַדֶּגֶל, רָחוֹק
בַּמָּבוֹךְ הַסָּתוּם.
 
הַמִּלִּים מִצְטַמְצְמוֹת לְמַטָּרוֹת.
כָּל הַשְּׁאָר מִתְפּוֹגֵג לְמִרְקָם שֶׁל אִידֵאוֹת
הָאוֹטְמוֹת אֶת שְׂדֵה־הָרְאִיָּה.
 
אַתְּ נֶעֱלֶמֶת שׁוּב
בַּמָּבוֹךְ.
 
אֲנִי נוֹתֶרֶת,
פּוֹרֶשֶׂת יָדַיִם לַצְּדָדִים,
אוֹחֶזֶת בְּקִירוֹת הַבֶּטוֹן,
 
מְרִימָה זוּג עֵינַיִם,
רוֹאָה פִּסַּת שָׁמַיִם,
קָמָה — וּמַמְשִׁיכָה לָלֶכֶת.
 
ד
אֲנִי רוֹצָה לָעוּף,
לָנוּחַ עַל פִּסַּת עָנָן לְבָנָה
בְּשָׁמַיִם כְּחֻלִּים,
 
לָעוּף גָּבוֹהַּ, אִתָּךְ,
לַעֲטֹף אוֹתָנוּ בָּנוּ.
לִהְיוֹת לָךְ.
 
לָעוּף לְשָׁם,
אֶל תּוֹךְ הַיָּרֹק,
אֶל תּוֹךְ הַפְּרִיחָה,
 
אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ
הַמְּחַמֶּמֶת שְׁמֵי תְּכֵלֶת,
אֶל גַּלֵּי הַיָּם.
 
לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם,
לְהִתְנַעֵר,
לִצְלֹל בְּתוֹךְ מַיִם צְלוּלִים.
 
לִצְלֹל פְּנִימָה, לָגַעַת בַּדְּמָמָה.
 
ה
הִיא בְּשֶׁלָּהּ,
אֲנִי בְּשֶׁלִּי.
 
יָדֵינוּ אֲחוּזוֹת
עַל הַשֻּׁלְחָן.
 
יָדִי מוּרֶדֶת,
יָדָהּ מִתְרוֹמֶמֶת.
 
הִיא מַבִּיטָה בִּי וְקוֹרֶצֶת.
אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ וְשׁוֹתֶקֶת.
 
הִיא חוֹלָה.
אֲנִי מִשְׁתַּגַּעַת.
יָדֵינוּ אֲחוּזוֹת עֲדַיִן.
 
יָדִי מוּרֶדֶת לַשֻּׁלְחָן,
מִתְרוֹמֶמֶת.
יָדָהּ מוּרֶדֶת, מִתְרוֹמֶמֶת.
 
ו
הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת,
הַתַּפְאוּרָה מִתְחַלֶּפֶת.
אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל כְּבָר שָׁכַחְתִּי מִזְּמַן.
 
אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת יָדִי מֵאֲחִיזָתָהּ,
וְעוֹזֶבֶת.