להטב"ק

הספר אהובו של המלח בום קריאולו יצירתו הנועזת והמהפכנית של הסופר הברזילאי אדולפו קאמיניה, פורסם לראשונה בשנת 1895 ומביא לקדמת הבמה סיפור אהבה בין שני גברים בתקופה של דיכוי חברתי וגזענות בברזיל.

במרכז העלילה עומד בום קריאולו, עבד משוחרר שהתגייס לצי הברזילאי ושואף לחיים חדשים של חופש ועצמאות. בעודו מנווט בין העולמות השונים של הצי, הוא מתאהב באליישו, נער שהופך להיות שותפו לחיים, ומערכת היחסים ביניהם נחשפת כרגישה, נועזת ומלאת עוצמה.

קאמיניה מצייר תמונה חיה של ברזיל בסוף המאה ה-19, כאשר המתח בין מגבלות החברה המעמדית והשינויים הפוליטיים מציף את הפערים החברתיים. הספר חוקר סוגיות של זהות, חופש, אהבה אסורה ומגדר, וכל זאת באומץ רב, תוך שבירת מוסכמות ספרותיות וחברתיות בזמנו.

עם סגנון כתיבה חי ונוגע ללב, הספר מציע לקוראים הצצה מרתקת לעולם שבו רגשות עזים מתנגשים עם גבולות החברה. בום קריאולו ממשיך לעורר עניין ושיח עולמי גם היום, כסיפור על אהבה שאין לה גבולות ונחישות כנגד כל הסיכויים.

סופר באוקטובר חייו מקבל הצעה שקל וראוי לסרב לה: להפוך את יצירת חייו לתוכנית ריאליטי טלוויזיונית שעיקרה תחרות בין הומואים לסטרייטים על הקמת התנחלות. אשתו, זמרת שחולמת על קאמבק, משכנעת אותו להסכים. אבל זו לא פארסה על טלוויזיה ואין מדובר בסיפור על מגדר. זה סיפור על משהו אחר.

גיל חובב נולד בירושלים בשנת תשכ"ב. הוא פרסם רומן, חמישה אוספי סיפורים, ספר ילדים אחד ותריסר ספרי בישול. כמו כן כתב והגיש סדרות טלוויזיה רבות (אולי רבות מדי).

כולם אוהבים את אולגה אסבדו. מיליונרים עוזבים את נשותיהם בתקווה שהיא תיענה לחיזוריהם, מנחות "חדשות הבוקר" עולצות איתה בפינתה בטלוויזיה, ונשות החברה הגבוהה מציינות בהתלהבות כמה מרשימה הצעירה הפוארטו־ריקנית הזאת, שבאה מרקע כה צנוע ובנתה לבדה עסק חתונות משגשג. בקרוב תשודר תוכנית ארצית בהגשתה, וכל המדינה תדע את שמה. רק באמריקה.

אבל הסיפור של אולגה אינו סיפור הצלחה אמריקאי אמיתי, והיא הראשונה להודות בכך. שנים של מסכות והעמדות פנים הותירו עליה את אותותיהן. היא צמאה לאהבה ולמשפחה, אך מנפנפת כל גברבר שניגש אליה. היא רוצה הכרה, חברה ועידוד, אך בזה לגילויי רגש משתפכים. יותר מכול, אולגה לא פתרה את תעלומת חייה: לאן בשם אלוהים נעלמה איִמהּ.

מאז הייתה אולגה ילדה תהו היא ואחיה להיכן עזבה אימם – לוחמת חופש, מבוקשת מסוכנת, עבריינית נמלטת. השמועות היו שהיא נראתה בקובה וביערות פוארטו ריקו, שעסקה בהמרדה ובחימוש. אך לאחים היו רק מכתביה, ומילותיה הקשות מלוות אותם לכל אשר ילכו. האם יפגשו אותה אי־פעם שוב? ומה יאמרו זה לזה אם כן?

רב־המכר העולמי החלום האמריקאי של אולגה אסבדו הוא רומן מיוחד ולא צפוי: מצד אחד דרמה קומית רומנטית, משעשעת ונוגעת ללב, ומצד אחר הרפתקה חוצה יבשות, מותחת ומשלהבת. סוצ'יל גונזלס מפליאה לתאר את רחשי הלב הפגיע לצד עימותים חובקי עולם, את חזית הקרב הרועשת ואת החזית השקטה, המערערת לא פחות, של ילדה שמחכה לאִימהּ.

בספר סוער ומסעיר זה, אישה עוזבת יחסים ארוכי שנים עם גבר ויוצרת יחסים עמוקים, שוויוניים וחושניים עם אישה.
בכתיבתה של רווה, הגוף הנשי הוא גיבור הסיפור – הגוף מכיל את הסדר ואי הסדר, הנקבה והזכר, הטבע והנס; עצם קיומו והבעת קולו, גם בצרחה וגם בלחישה, מהווה תקווה לאפשרות של שחרור.

פרא אישה הוא ממואר סקסי שרוקח בחוצפה פרוזה ושירה. אופן הכתיבה כשלעצמו מהווה קריאת תיגר ל"איך נכון" ו"איך ראוי" לכתוב, להתנהג, לחשוב, לשכב. הספר בנוי בצורת קטעים אשר מהווים כל אחד בפני עצמו צילום של רגע, וכשנקראים יחד נתפרים לכדי רומן שלם ומהודק.

רווה מציעה בספרה הראשון פרא אישה כתיבה חדשה, מורדת, כתיבה משוחררת של אישה שבשרה דובר אמת, כתיבה נשית פרטית של ליבידו קוסמי. רווה מספרת לנו שיש אהבה אחרת ויש סקס אחר, ומצליחה בשפתה היצירתית והעכשווית להביאו לכאן.

מעיתונות:

״גם לוהט וגם חכם״ – נטע הלפרין, ״הארץ״

״פרא אישה: מורד, דורס ומתפוצץ לקוראים בפרצוף - בקטע טוב. סיפורה של אישה יחידה במינה, שהיא גם כל-אישה, מוגש בקרנבל של טעמים. לא לכל חך, אבל אין רגע דל״ – ירון פריד, מעריב
 
"פרא אישה" הוא פרא ספר על פרא תשוקה (גם לפרא גבר) בפרא סגנונות ומשלבים וזוויות והפתעות ופרא זעקות ולחישות... אישה שהיא גם אמא אדמה ומנהלת הייטק מצטיינת, פרא וונדר וומן שקמה ונופלת, וגם מפילה, וכל הזמן לומדת לא לוותר על עצמה. אישה שמתרגלת פוליאמוריה, עושה “אאוטסורסינג לחיי הרגש שלי", “גולשת סנובורד על התחת של הפטריארכיה", שוברת מסגרות אבל אוספת ילדים מה"מסגרות". בונה והורסת, משפצת ומשקמת. והלב שלה כל הזמן מתערבב. "פרא אישה" רואה אור בהוצאת מלכה, שהוקמה על ידי האומנית מרים כבסה ובת זוגה נועה רווה, שמגדירה את כתיבתה כ"כתיבה נשית פרטית של ליבידו קוסמי". זה בוטה, זה מורד, זה קוצני ודורס, זה חסר פשרות וזה “אחר" במובן הטוב ביותר, כי כמה ספרים מקומיים עכשוויים כבר בועטים במערכת ומנערים אותה?״ – מוסף תרבות של מעריב

"״פרא אישה", ספרה של רווה, מציג בחושפנות ובהרבה קסם ופתיחות את הקשר שלה עם מרים כבסה... תמצאו שם טקסטים מיניים, תיאור נועז של סקס בין שתי נשים וכתיבה כנה ואותנטית שאין בה וולגריות״. - אורית מרלין רוזנצוויג, ״לאשה״, ynet

שָׂרִי חָליווה, פקידה אצל רואה־חשבון, כבת 45, עברה לא מזמן להתגורר בשרון, בקדימה־צורן. בגן משחקים, בדיוק מול המרפסת התלויה של דירתה השכורה, נרצחת אָדֶל, ילדה בת 9. למשטרה שישה חשודים: שני פועלי בניין ערבים – אב ובן, שלושה צעירים, ואביה של הילדה, הפָּרוּד מאמהּ. עיניה של שָׂרִי שמו לב לַשישה זה לא כבר, בראייה פזרנית אגבית, והם יעסיקו אותה לאורך הספר. הפשר של הרצח ושל הלך־הרוח ביישוב, שהפך להיות מורעל, מטרידים אותה מבלי שיתבהרו לה.

שָׂרִי חיה את חייה מתוך תודעה מוותרת, בלי אמביציות ובלי יכולת החלטה. הסיפור־העצמי שלה מחוק, אפילו נטייתה המינית לא ברורה לה בתוך היחסים שהיא מקיימת במקביל עם סילבי, חברתה מימי השירות הצבאי, ועם קָרול, הבן של הבוס שלה, שמכאיב לה תמיד במיטות של החדרים לפי שעה. היא מעֵין "לא־היא", אשה נבלעת ופסיבית, "פרטית ומבודדת [...] שבוחרת להשכיח את עצמה"; היא "לא נלחמה לא בַּמין שלה, ולא באלמוניות שלה, ולא במיקום העלום שנקבע לה על־פני הארץ".

היא חיה את מציאות הרגע. חייה הם הווה אקראי מוחלט, פרוביזורי, בלי שתהיה מודעת למשהו שמקרין עליהם מן העבר (שממנו היא נושאת רק אִמרות מרוקאיות של אמהּ), ובלי שתהיה לה איזו משימה שמאותתת מן העתיד. ודאי שלא מדריכה אותה איזו מחשבה הנוגעת ל"למה היא פה ולמה זה ככה", וזרים לה האתוס הישראלי, דאגת העם והמדינה, המקום שבו היא חיה וההֶקשרים ההיסטוריים.

ברדוגו מצליח לגרום לשָׂרִי – לכאורה דמות לא־כְלוּמית – לרתק אותנו בזכות הפרטים הייחודיים המפליאים, הממלאים ברזולוציה יוצאת־דופן את ההווה המתגלגל שלה. תוך השתהות בסצנות לא רבות פורש הספר טקסט משולב, המהבהב בין מונולוג פנימי עקיף של שָׂרִי לבין דיבורו של המספר, עם כושר ראייה וּוירטוּאוֹזיוּת לשונית גְנֶסיניים, אך בשלל האופנים המקוריים הבֶּרדוּגוֹאיים.

הרצח, שלמרות קהותה של שָׂרִי מזעזע את עולמה, מפזר בנפשה באופן מוזר "פתיתים של אשמה אישית". אט־אט היא מתחילה לקלוט שיותר מן הרוצחים אמורה להעסיק אותה אדל, הילדה הנרצחת; מבליח בה ש"היא עצמה סוחבת איתה את אדל [...] היא כמו־נושאת עימה שתיים: אחת נוכחת ואחת מתאיינת וחדֵלה, אחת חיה ואחת מתה". ואף שזה רק מוות "בַּמובן שמכירים אותו בחיים, לא בַּמיתה", מוות שהוא "רק למות קצת", הוא מספיק על־מנת להסעיר את המחבר עד כדי התערבות בעלילה.

“אני בן 13 ומבולבל, אני מסתכל על בנים בזמן שכל החברים שלי מדברים על בנות, ואבא שלי מקלל את הטלוויזיה שמשדרת גועל נפש הומוסקסואלי לא נורמלי. הוא אומר שזה מחוץ לחוק. והגברים שהעמיסו אותי מתחת לכתפיים שלהם אחרי בית הספר ובלילות, גם הם חשבו שזה מחוץ לחוק?”

מי שעבר טראומה יודע לשקר מעולה. השקר הפך להיות אצלו חוק מספר אחת להישרדות.
מי שעבר טראומה יודע גם ליצור לעצמו עולם פנימי שהוא הפוך משקר – מערה חצובה בתוך הר, שיש בה רק אמת.
מי שעבר טראומה לא נותן כמעט לאף אחד להיכנס לאותה מערה, והוא הולך וחוצב בה עוד ועוד, עד שהחושך בתוך המערה גובר על האור.
מי שעבר טראומה ויושב במערה שלו בלי אור כבר תקופה – יודע שזה בדיוק השלב לקרוא לעזרה, לקבל הדרכה, להיטען בתקווה – ולהתחיל את שלב ההחלמה.

מי שעבר טראומה יודע – באף אחד מהשלבים השקר לא נעלם. וגם לא המערה, האמת, התקווה או ההר.
הם כולם שם זה בתוך זה
חוזרים בתחפושות
במעגל נצחי של התפתחות
מטפסים במעלה הספירלה
אל עבר חיים של איכות.

אורן הלל, 34, מתגורר בתל אביב, מטפל בנשימה מעגלית, מנחה קבוצות, סדנאות נומרולוגיה קבלית ומוצא ריפוי גדול דרך הכתיבה. בספר זה תיחשפו לעולם הפתקים שנכתבו בטלפון הנייד לאורך השנים, בתקווה שהחשיפה תעודד גם אתכם להשמיע את קולכם החבוי בכל מחיר, מתוך ידיעה והכרה ששיתוף בטראומות ובדרך ההתמודדות שלנו איתן, הוא המפתח הבסיסי להחלמה מהן.

בראשית שנות השמונים, בחיק משכנו החדש והבטוח בניו יורק, לודּוויק עוקב אחר האירועים הפוליטיים הסוערים בפולין מולדתו. כבר חלפה שנה מאז הגיע לאמריקה, ונראה שכעת בשלה העת לכתוב ליאנושּ, צעיר שהכיר בחופשה שבין הסמסטרים באוניברסיטה ושבו התאהב. לודוויק נזכר בימיו הראשונים של סיפור האהבה הזה, שתחת המשטר הקומוניסטי והדיכוי החברתי־דתי אסור היה אפילו לחלום עליו, ובתהפוכות שלבסוף הציבו אותם משני צידי המתרס הפוליטי.

שוחים בחשכה הוא רומן נוגע ללב על אהבה, חירות אישית ואומץ, המעלה שאלות נוקבות על זהות מינית, דיכוי, והמחיר של חיים בצל הפחד. הוא נבחר לאחד מספרי השנה הטובים ביותר של הגרדיאן, ה־ NPR והדיילי אקספרס לשנת 2020 .

"דמיינו את 'קרא לי בשמך' בפולין הקומוניסטית ותקבלו מושג על הספר היפה והנוגע ללב הזה." - אופרה וינפרי, 'מגזין אופרה'

"סיפור נפלא ויפהפה." - ליטררי ריוויו

העונה החמישית הגיעה ולא ניתן לברוח ממנה. אסוּן מצליחה למצוא מקלט בקום תת-קרקעי ונראה שאולי היא סוף-סוף תצליח למצוא לעצמה בית חדש. אבל היא יודעת שבתה, נאסון, עדיין חיה ונמצאת עם בעלה הרוצח. היא תעשה הכול כדי למצוא אותה.

בתוך קסטרימה, מוצאת אסון דווקא מישהו מהעבר הרחוק: אלבסטר, האיש שקרע את היבשת לשניים והתחיל את העונה. אבל זה רק השלב הראשון בתוכניתו של אלבסטר, והוא זקוק לאסון לשלב השני.

נאסון עצמה מחפשת את דרכה בעולם, מתמרנת בין אביה האלים לבין הכוחות שמתחילים להתעורר בה. ויש גם כוח חדש, המושך את האובליסקים בכוח עתיק יומין שלא היה מוכר עד עכשיו. 

נ. ק. (נורה קייטה) ג׳מיסין היא יועצת קריירה, בלוגרית פוליטיקה וזללנית מקצועית שחיה בניו יורק. היא כותבת מגיל עשר, אף שעבודותיה הראשונות לעולם לא יראו אור. העונה החמישית ושני המשכיו זכו בפרס הוגו לספר הטוב ביותר והיא האישה השחורה הראשונה שזכתה בפרס זה והראשונה שזכתה בפרס שלוש שנים ברציפות על ספרי טרילוגיה אחת. 

"המשך מופלא להעונה החמישית של ג'מיסין. אלה שכססו את הציפורניים בציפייה להמשך ייתקלו בבעיה קשה אחת, כאשר יהפכו את העמוד האחרון בספר זה, יצטרכו להמתין שוב לחלקו האחרון של הסיפור." - Library Journal

זאת הדרך שבה העולם מגיע לקיצו. שוב.

אסוּן היא מורה בעיירה הקטנה טירימו. היא מגדלת את בנה ובתה עם בעלה הפחח. החיים שלה נראים פשוטים, אבל היא מסתירה סוד נורא. לאסוּן יש כוחות אורוגניה שמסוגלים להציל את העולם או להחריב אותו, וכעת מסתבר שגם הילדים שלה מסוגלים להשתמש בכוחות הללו. בעולם שעובר אסונות אקולוגיים איומים בכל כמה מאות שנים, איך היא תוכל להגן עליהם מההמון הזועם?

דאמאיה היא ילדה שמגלה את כוחות האורוגניה ויוצאת למסע אל המאזן, האקדמיה שמלמדת ילדים כיצד להשתמש באורוגניה לתועלת הציבור ומגינה על האורוגנים מפני שאר האנושות. היא תגלה מהר מאוד כי המאזן יכול להיות מסוכן יותר מכל אדם שממתין לה בחוץ.

סיאניט היא אורוגנית מורשה של המאזן שיוצאת למשימות ברחבי העולם. למשימה האחרונה שלה, שהיא אולי המסוכנת מכול, היא נשלחת עם אחד האורוגנים החזקים ביותר בעולם, שככל הנראה איבד את שפיותו. 

שלוש הנשים יצאו למסע בעולם שבור ונתון לאסונות שבו הן יצטרכו למצוא את מקומן ואת יכולותיהן ולהתמודד עם הסודות הקדומים והנוראים של העולם.

נ. ק. (נורה קייטה) ג׳מיסין היא יועצת קריירה, בלוגרית פוליטיקה וזללנית מקצועית שחיה בניו יורק. היא כותבת מגיל עשר, אף שעבודותיה הראשונות לעולם לא יראו אור. העונה החמישית ושני המשכיו זכו בפרס הוגו לספר הטוב ביותר והיא האישה השחורה הראשונה שזכתה בפרס זה והראשונה שזכתה בפרס שלוש שנים ברציפות על ספרי טרילוגיה אחת.

מועמד לפרס בוקר 2024 

בית הוא דבר יקר ערך...
הולנד. 1961.

המכתשים שנותרו באזור הכפרי והשקט של מזרח הולנד לאחר הפצצות מלחמת העולם כוסו, מבנים שופצו ושוחזרו, ונראה שהמלחמה באמת הסתיימה.

איזבל גרה לבד בבית אמה המנוחה, חיים של שגרה יומית סדורה ומשמעת עצמית נוקשה. הכול משתנה כשאחיה לואי מביא את חברתו החדשה והוולגרית אווה, משאיר אותה שם, ונוסע.

אווה היא האנטיתזה של איזבל: היא ישנה עד מאוחר, מתנהלת בבית בקול רם ונוגעת בדברים שהיא לא אמורה לגעת בהם. איזבל מפתחת אובססיה כלפי אווה, אובססיה שמתודלקת בזעם. כשדברים ברחבי הבית מתחילים להיעלם – כפית, סכין, קערה – איזבל נשאבת אל מערבולת של חשדות וגילויים. בשיאו המחניק של הקיץ, הפרנויה שלה מפנה את מקומה להתאהבות כפי שלא ידעה מעודה ואל קשר שחושף אמיתות שמערערות את כל מהותה.

המלחמה לא יכולה להיות טובה, והיא לא באמת נגמרה אחרי הכול. גם אווה, גם הבית ובעצם שום דבר הוא לא כפי שהוא נראה.

מקום שמור, ספר הביכורים של יעל ואן דר ואודן, הוא חקירה רבת־עוצמה של החלקים האפלים ביותר של העבר הקולקטיבי שלנו.

"סיפור שמגיע לכלל פתרון באופן כה נועז ועם זאת מלא רכות, שהוא לא רק מבריק, אלא גם בלתי נשכח." – הניו יורק טיימס

"ספר ביכורים מרשים ביותר; אני כבר מצפה לספרה הבא של ואן דר ואודן." – הגרדיאן

המקום שאין לו גבול, כפי שמסביר מפיסטופלס לד"ר פאוסטוס, הוא הגיהינום. ובנובלה המבריקה והחריפה של חוסה דונוסו, מגדולי סופרי צ'ילה במאה ה־20, הוא מתגלם בעיירה שכוחת האל אֶסטַסיוֹן אל אוליבו ובעיקר בבית הזונות המקומי, כור היתוך של תשוקות שנחשף בו מוסר מזויף ומוטלים בספק לא רק הגבריות וערכיה, אלא גם מבנה מעמדי ופוליטי שלם. 

הכול סובב סביב דמותה הדו-משמעית של מנואלה, טרנסווסטיט הומוסקסואל מזדקן, שכוחה עדיין במותניה ללבוש את שמלת הפאר המרופטת שלה ולהלהיב את גברי האזור בריקוד חושני. בעקבות אירוע יוצא דופן בעבר הרחוק נעשתה מנואלה אביה של חפונסיטה (היפנית הקטנה) ושותפתה בבעלות על המוסד שבו מתנהלים חייהן. 

על רקע זה נחשפים ללא רחם העוני, העליבות, המרמה, הניצול והאלימות המעיקים על תושבי העיירה. מי שחולש על חייהם הוא בעל האחוזה דון אלחו, הגביר המקומי שהם בוחרים בו שוב ושוב לייצג אותם במוסדות המדינה על סמך הבטחתו להביא לשם את הכביש המהיר, ומנואלה רואה בו ג'נטלמן הגון וטוב לב שידאג לה ויגן עליה מפני כל איום. 

אבל הכביש המהיר לא יגיע לאסטסיון אל אוליבו. האם ברגע האמת לפחות יוכל או ירצה דון אלחו להציל אותה מידיו של פנצ'ו וגה, המאצ'ו בעל המשאית האדומה, שקורא עליו תיגר ורגיש יותר מכל לחשיפת תאוותו המוכחשת?

המקום שאין לו גבול (1966) הוא נובלה אמיצה מלאה יצרים וחיות מתפרצת, הכתובה בסגנון פיוטי ומרגש אך לא נטול אירוניה. דונוסו החשיב אותה כאחת מיצירותיו השלמות ביותר.

סאם בקר מת על העבודה שלו. כלומר, מחבב אותה. הוא אפילו למד לאהוב את צוות העובדים הלא ממש מוצלח שלו, שבעיקר גורם נזקים לסחורה במקום לעשות את הדבר שמשלמים להם שכר עבורו – למכור אותה. את ג'ונתן פורסט, הבעלים של הרשת, נוד נפוח שאכפת לו רק ממספרים ולא מאנשים, הוא לגמרי מתעב.

ג'ונתן לא היה בטוח מלכתחילה שסאם הוא האיש הנכון לנהל את אחד הסניפים של רשת הקמעונאות למיטה ולאמבטיה המשגשגת שלו, אבל משהו בבחור החייכן שכנע אותו לתת לו הזדמנות. רגע לפני כריסמס, כשהמספרים בסניף גולשים אל מתחת לקו האדום, ג'ונתן מזמן את סאם לסניף הראשי בלונדון לשיחה קשה שאת תוצאותיה איש מהם לא יכול היה לחזות.

בשיאו של המפגש, כשסאם מבין שג'ונתן מתכוון לפטר אותו ואת כל העובדים בסניף שלו, הוא מזייף אמנזיה ברגע של פניקה, ומעמיד פנים שאינו זוכר כלום ושום דבר. אבל ככל שחולף הזמן, סאם צריך להתמודד עם ההשלכות האמיתיות של מעשיו, כמו גם עם רגשות האשמה של ג'ונתן והעובדה המטלטלת שלבוס הזועף שלו עשוי להיות גם צד רך יותר.

10 דברים שלא קרו מעולם הוא קומדיה רומנטית אחרת לגמרי, עם דיאלוגים מושחזים ודמויות מדליקות כמו שרק אלכסיס הול יודע.ת ליצור, שמעלה את שאלת מיליון הדולר - האם לומר את האמת על כל הסיכונים הכרוכים בכך, או לבנות עתיד שמבוסס כולו על שקר אימפולסיבי אחד.

"מבלי שאדע זאת, נמצאתי עתה בשלב מתקדם למדי של המחלה המוזרה ביותר שלקה בה אי פעם בן תמותה. הייתה היקסמות בלתי מוסברת בתסמיניה המוקדמים, שפייסה אותי עם ההשפעה המשתקת של שלב זה." 

היקסמות ושיתוק, אהבה וסף־מוות, כך מתארת לורה, נערה יתומה מאם, המתגוררת עם אביה בטירה מבודדת במחוז סטיריה, את תסמיניה של התמורה שחוללה בה קרמילה היפהפייה, צעירה זרה וחידתית, שנכנסת לחייה בנסיבות מסתוריות ומאיימת להשתלט על כל הוויתה. תמימותה של לורה מעוורת אותה לאמת שמתגלה רק במאוחר, כמעט מאוחר מידי - חברתה החדשה והמושכת, זו שהפגינה כלפיה אהבה כה עזה, אינה אלא דמות שטנית מהמעלה הראשונה, וליתר דיוק – ערפדה. 

קרמילה (1872), נובלה גותית מפרי עטו של הסופר האירי שרידן לה פאנו, היא אחת היצירות המכוננות ויוצאות הדופן ביותר בסוגה, וכזו שהשפיעה רבות על ספרות הערפדים שבאה אחריה - בעיקר על רומן הערפדים הידוע מכולם, דרקולה מאת בראם סטוקר, אירי גם הוא, שראה אור ב-1897, עשרים ושש שנים אחריה.

אוליביה יודעת מה זה להתחיל מחדש. כשבעלה חשף צד אפל באישיותו, היא עזבה את החיים המושלמים שהיו לה בבוסטון השוקקת, וחזרה עם בנה, אשר, לחווה המשפחתית של הוריה. 

השנים חלפו מאז. אוליביה עובדת במסירות בעסקי הדבש המשפחתיים, אשר הוא כבר נער שעומד לסיים תיכון, יש לו חברים ותחביבים, ולאחרונה גם חבֵרה, לילי.

גם לילי ואמא שלה עברו לעיירה כדי להשאיר את עברן מאחוריהן ולפתוח דף חדש. עם אשר, לילי מאושרת לראשונה בחייה. אבל האם היא יכולה לסמוך עליו באמת?   

יום אחד החיים מקבלים תפנית נוראית: לילי מתה, ואשר נעצר ומואשם ברצח שלה. אוליביה נחושה להוכיח שבנה חף מפשע, והיא תעשה הכול כדי להביא לשחרורו. אבל בינה לבין עצמה היא חושדת שאשר ירש מאביו את מזגו ההפכפך, וככל שהתיק נגדו מתפתח, היא מגלה עוד סודות וחלקי חיים שהוא הסתיר מפניה.

דבש משוגע הוא רומן מותח ומרתק, שבוחן את גבולות האהבה הזוגית והאימהית, ופורש לפנינו סיפור בלתי נשכח ומעורר השראה, על חברות והקרבה ואהבת אמת שאינה תלויה בדבר. 

ג'ודי פיקו היא סופרת מוערכת מאוד, מחברת רבי מכר רבים, ביניהם שומרת אחותי והלוואי שהיית כאן, שראה אור בהוצאת תכלת.

ג'ניפר פיני בוילן היא סופרת אמריקאית מצליחה, בעלת טור קבוע ב"ניו יורק טיימס". 

רומן על ספסל הישיבה מגולל את סיפורם של שני בחורי ישיבה, המכונים "הגבוה" ו"הנמוך", ואת הקשר הרומנטי העדין והמורכב המתרקם ביניהם בין כותלי הישיבה הליטאית. הסיפור מתאר בפרטי פרטים את חיי היומיום בישיבה, חושף את המתחים, השאיפות והקונפליקטים המאפיינים את עולמם של בחורי הישיבה.

במהלך העלילה מתגלה קשר נוסף, מפתיע ומטריד, בין ראש הישיבה לאחד מגיבורי הסיפור. גילוי זה משליך על מערכת היחסים בין שני הגיבורים הראשיים ומעמיק את הדרמה. כאשר ראש הישיבה מגלה את הקשר בין הבחורים, תגובתו מחוללת משבר עמוק בישיבה, המאיים לא רק על הזוג הצעיר אלא גם על מעמדו שלו כמנהיג רוחני.

הנרטיב נע בין ההווה לעבר, וחושף פרקים מעברו של ראש הישיבה כתלמיד צעיר. אירועים אלה שופכים אור על התנהגותו בהווה ועל יחסיו המורכבים עם תלמידיו. במקביל, שני גיבורי הסיפור עוברים תהליכי שינוי והתבגרות משמעותיים. "הנמוך" מושפע במיוחד מדמותו של הספרן, אדם שיצא בשאלה, אשר מעורר בו ספקות ומחשבות חדשות. השפעה זו מובילה בסופו של דבר את "הנמוך" להחלטה הדרמטית לעזוב את החברה החרדית.

הרומן מציג תמונה עשירה ומורכבת של הישיבה הליטאית ושל החברה החרדית בכללותה. הוא חושף את הקשרים הרגשיים העמוקים הנרקמים בין בחורי הישיבה, קשרים שהם עזים ומשמעותיים למרות היעדרו של ביטוי מיני. הספר בוחן בעין ביקורתית את יחסי הכוח והמרות בין ראשי הישיבה לתלמידיהם, ומאיר את האופן שבו האליטות בחברה החרדית משמרות את כוחן ומסתירות כשלים ומעשים שליליים.

דרך סיפור אהבה אינטימי זה, הרומן מספק הצצה נדירה ומרתקת אל לב ליבה של החברה החרדית, על מורכבויותיה, אתגריה והקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים המעצבים אותה. הוא מעלה שאלות נוקבות על אמונה, זהות, מסורת ושינוי, ומציג תמונה אנושית ורגישה של חיים בצל דרישות הקהילה והאמונה.

אומן השיר הוא סיפור על אהבה ועל רגש, על כאב ועל התפכחות ועל כוחו של צליל לחדור מבעד לכל אלה.

אנסט גדל בבדידותו המזהרת של בית השיר. חייו היו מלאים במוזיקה ובשיר ושם פיתח את כישרונו הנדיר להתנחל באין מפריע בלבם של אנשים.

ערכה של ציפור שיר הכלואה בכלוב של זהב ומסוגלת לשקף את תחושת הקהל נמדד בממון רב. כישרונו הנדיר של אנסט לנגן על נימי נפשם של שומעיו מזוהה במהרה, ושמעה של יכולתו להעניק מזור והקלה יוצא למרחוק. הקיסר עצמו רוצה בו.

אך קולו של אנסט עשוי להיות ברכה וקללה השלובות זו בזו. אומנית השיר והחונכת שלו חוששת להעביר אותו לרשות בעליו החדשים, מאחר שהוא עשוי לרפא את נפשו הדוויה של הקיסר אך באותה מידה עלול לדחוף אותו לזרועותיו של התוהו האפל הטמון בו.

אומן השיר הוא סיפורו של ילד פלא שביכולתו לשמור על השלום העולמי או להפיל את העולם על ברכיו ולשלוח את מאזיניו אל האבדון. שלוש שנים אחרי שכתב את הסיפור הקצר המשחק של אנדר וחמש שנים לפני צאת הספר הנושא שם זה כתב אורסון סקוט קארד את אומן השיר. גם בספר זה עוסק קארד בתמה המרכזית ביצירתו: נער פלא שגורל העולם מונח על כתפיו ושביכולתו לגאול ולהחריב עולמות.

באומן השיר מציג קארד את יכולותיו כמספר וכסופר המסוגל לרגש במילים וליצור דמויות משכנעות, יכולות שהעניקו לו את ההישג חסר התקדים של זכייה בפרסי ההוגו והנבולה שנתיים ברציפות בקטגוריית ספר המדע הבדיוני הטוב ביותר.

הווידוי של לוסיו הוא המפורסם בספרי היוצר הפורטוגלי מָרְיוּ דֶה סָא־קַרְנֶיְרוּ.

ברומן זה מגולל אסיר לשעבר, אדם שריצה עונש על פֶּשע שלא פָּשע, את סיפורו המרתק על משולש ארוטי מסוכן בין שני יוצרים צעירים ומבטיחים לבין אישה קסומה ומסתורית.

הווידוי של לוּסְיוּ מותח את קוראיו מראשית עלילתו ועד סופו המפתיע. לשונו הקולחת של הסופר וכישרונו האמנותי הייחודי יוצרים בספר עולם קוסמופוליטי ודקדנטי וחושפים בפני הקוראים מפתחות להבנת אישיותן החמקמקה והחידתית של דמויותיו.

קיטו קרוז הוא מוזיקאי מחונן שעובד כבר יותר מעשור בניו יורק, אבל לא הצליח לכבוש את ברודוויי כמו שחלם. אחד ההסברים לתקיעות היצירתית שלו הוא לילה מסעיר אבל טראומטי, לפני שנים רבות, עם חברו הטוב אמט אאוקי. משהו השתבש שם בגדול, רגשות התפרצו בהפתעה ואי הבנה גררה רגשי אשמה מייסרים. 

בזמן הזה, הקריירה של אמט דווקא המריאה לשחקים. הוא הפך לכוכב על בהוליווד, שמו נקשר בשמן של שחקניות יפהפיות וחייו נראים מושלמים, מבחוץ לפחות.  

כשחייו של קיטו עומדים לקבל תפנית לטובה והוא מקבל הזדמנות להלחין מחזמר שלם בברודוויי, הוא מתבקש להופיע בקונצרט צדקה בעיר הולדתו. וכדי לעזור במכירת הכרטיסים עליו לשכנע את אמט – שאיתו לא החליף מילה מאז אותו לילה גורלי - להופיע יחד איתו.

רק שלפני שהשניים יצליחו לחזור לשתף פעולה מבחינה מקצועית, יש כמה וכמה דברים שהם יהיו מוכרחים לפתור ביניהם, אם רק אחד מהם יאזור מספיק אומץ לדבר על אותו לילה טראומטי. ובמיוחד כשהלהבה שתמיד בערה ביניהם ניצתת מחדש - ובמלוא העוצמה.

כל הצלילים הנכונים, ספרו עטור השבחים של דומיניק לים, הוא חגיגה מוזיקלית שובה לב על אהבה לא ממומשת שמקבלת הזדמנות שנייה לפרוח.

בואו לגלות צבעים חדשים ומוכרים פחות בהיסטוריה הלהט"בית. 

צבעים באפילה: מרגלים, נשפים, וכתבי סתרים - סיפורים מההיסטוריה הלהט"בית הוא ספר חדש המזמין את הקורא לטייל יחד בשבילים פחות מוכרים בהיסטוריה הלהט"בית. וביחד, לשפוך אור על דמויות ואירועים מרתקים מהיסטוריה הלהט"בית.

בספר תמצאו 25 סיפורים קצרים מההיסטוריה הלהט"בית. בין הדמויות שתמצאו בספר תוכלו לפגוש גם את וויליאם דורסי סוואן, העבד המשוחרר שהיה מלכת הדראג הראשונה; אלבירה צ'אדוויר הסוכנת הכפולה שהטעתה את הגרמנים בפלישה לנורמדי; קנדי דרלינג, השחקנית שהיתה המוזה של אנדי וורהול; בילי היינס הכוכב ההוליוודי הכי מצליח בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 - שהחליט לעזוב את הוליווד לטובת בן זוגו; אוליבר סיפל  חייל המרינס המשוחרר שהציל את נשיא ארצות הברית מניסיון התנקשות; וגם את ווירג'ניה וולף כשהיא מחופשת לגבר ופניה צבועות בבלאקפייס בזמן שהיא וחבריה הטרילו הטרילו את חיל הים הבריטי - ועוד.

צבעים באפילה הוא ספר חובה עבור כל מי שרוצה להכיר קצת יותר צבעים באפילה.

עיניו של מיכאל שוטטו במהירות מעמוד לעמוד. האובססיה של ניר כלפיו נפרשה כעת מולו במלואה, והוא לא ידע אם לקבל זאת כמחמאה או להירתע. הוא חשב על כך שמכל הייעודים שדמיין עבור עצמו בעולם האמנות, מכל הכיוונים שאליהם יכול היה לקחת את הקריירה שלו – מעולם לא תיאר שיהפוך דווקא למוזה.

רונה וניר, בוגרים טריים של המחלקה לאמנות בבצלאל, חולקים סטודיו בדרום תל אביב. היא עושה אמנות אופנתית "על הכיבוש", והוא מצייר דיוקנאות מיושנים. ערב אחד הוא פוגש את מיכאל, צעיר מסתורי שבא היישר מסצנת האמנות הזוהרת של ניו יורק, ומתאהב בו ללא תקנה.

מיכאל הוא בן של יורדים שחזר לישראל אחרי שנכשל באמריקה, וכעת נחוש לבנות את עצמו מחדש בעולם האמנות המקומי. לתפיסתו הכול מותר בעולם שהשקר והצביעות טבועים בו עמוק, והוא מהלך קסם על האנשים סביבו ללא גבולות. הוא מעורר בניר פנטזיה על תהילה והצלחה בינלאומית, ומוביל אותו לשלל קיצורי דרך אמנותיים.

איך להיות מוזה הוא רומן חניכה סוחף ומלא בתפניות עלילתיות. דנה שוופי מצליחה להוביל את הקוראים ברכבת הרים של תובנות מתחלפות, ניגודים ופרדוקסים, וחושפת אותם למעגל הקסמים של היצירה.

דנה שוופי היא סופרת, מבקרת ספרות ועיתונאית, עורכת ומייסדת כתב העת "בּוּ! לאימה בספרות, בקולנוע ובתרבות". היא למדה לתואר ראשון במחלקה לאמנות של בצלאל ולתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב. מאמרים, ביקורות וסיפורים קצרים פרי עטה פורסמו במבחר עיתונים וכתבי עת. איך להיות מוזה הוא ספרה הראשון.

"כולנו מחליטים החלטות בחיים, החלק הקשה הוא לחיות איתן."

לסופי סמית׳, מוזיקאית בת עשרים ושבע, יש חלום אחד: להצליח בעולם המוזיקה. היא לא פוחדת מעבודה קשה והיא מוכנה לפריצה שהיא חושבת שמגיעה לה.
אחרי שנים של אכזבות ותחושת החמצה, היא מתקבלת לעבודת חלומותיה באחת מחברות ההפקה הגדולות בלוס אנג'לס, שם היא פוגשת את קתרין לאודר המפורסמת, האישה שתהיה הבוסית שלה. סופי חושבת שהיא יודעת הכול על עצמה: היא נשואה באושר, יש לה בית שהיא אוהבת ומשפחה תומכת. אלא שעד מהרה חייה האישיים והמקצועיים מקבלים תפנית בלתי צפויה, כשהיא מגלה שהיא נמשכת אל קתרין.

כיצד ישפיעו הגילויים החדשים על חייה? האם החיים החדשים שמוצעים לה הם מה שבאמת רצתה? האם החיים יכולים להשתנות מקצה לקצה בעקבות החלטה אחת? 

שקרים מושלמים הוא סיפור על מסע, על אהבה, שיברון לב ותקווה. על האיזון העדין שבין קריירה לחיים האישיים ועל המחיר שלעיתים אנחנו נאלצים לשלם למען הגשמת החלומות שלנו.

רנה שכטר היא בוגרת בית הספר למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ומעצבת פסקול. הרקע לעלילה נכתב בהשראת חוויות שצברה במהלך עבודתה בתעשיית הפרסומות והסרטים בארץ ובארצות הברית.

לנועה יש שתי אמהות:
אמא שירה ואמא מירב.

שתיהן האמהות שלה, בדיוק אותו דבר.

"יש לי שתי אמהות," אומרת נועה לכל מי ששואל אותה על המשפחה שלה.
"יש לי מזל!"

"אבל לי יש גם אמא - וגם אבא," אמרה לה נטע יום אחד.
"אז... איך זה שלך יש שתי אמהות אבל... אין לך אבא?"

*

כשנועה שאלה את אמא שירה ואת אמא מירב למה אין לה אבא, ענתה לה אמא מירב:
"אני ושירה שתי נשים שאוהבות אחת את השנייה. אנחנו לסביות, הכרנו לפני הרבה שנים ועם הזמן, התחתנו."

בתום הרצאה שלי בשנת 2018 במכללה אקדמית בתל אביב אודות ספריי העוסקים במגדר ובמיניות האדם, ניגשו אליי חמש נשים צעירות – נלהבות, יש לציין – וכל אחת, בדרכה, אמרה לי שהיא נהנתה מהרצאתי. הודיתי להן על מחמאותיהן.

אחת מהנשים שאלה אם אסכים לחתום לה על אחד מספריי והסכמתי לכך. להפתעתי, הוציאה אותה אישה מתיקה את ספרי "Opposites Do Not Exist: A Breakthrough Philosophical Theory", אשר יצא לאור באנגלית בלבד, בשנת 2009, בניו יורק.

היות וזהו ספר שקשה להשיגו בגרסתו הפיזית, תהיתי מהיכן היא השיגה אותו. לדבריה, היא קנתה אותו באינטרנט, והוסיפה, "הוא גורם לי לחשוב על דברים אחרת".

אותה אישה אמרה לי שכולן סטודנטיות באותה מכללה ושהן שייכות לתא הגאה של המכללה היות וכולן לסביות. היא שאלה אם אסכים להצטרף אליהן לארוחה, והסכמתי.

לאחר כשעה שבה ישבנו בבית קפה ושוחחנו אודות נושאים מגוונים, הגיעו שני גברים מבוגרים לשולחן והצטרפו אלינו. הסטודנטית שחתמתי לה על ספרי הציגה את אחד הגברים כאביה, וסטודנטית אחרת הציגה את הגבר השני כאביה שלה. שמתי לב לחיבור המיוחד, הבלתי־אמצעי, ובעיקר – לחיבה ההדדית שבין הנשים לאבותיהן, ושאלתי אותן לטיב יחסיהן עם אבותיהן. הן סיפרו לי בפרוטרוט ובפתיחות על הקשר המיוחד שלהן עם אבותיהן – כל אחת בדרכה.

הסטודנטית שאביה ישב לצדה אמרה לי, "אבא שלי הוא האדם הכי קרוב אליי. הכל אני מספרת לו." "ומה לגבי היחסים שלך עם אמך?" שאלתי. היא אמרה שאמה נפטרה לפני כארבע שנים, והוסיפה בכנות, "אבל אף פעם לא היינו קרובות כמו שאני קרובה אל אבא."

והסטודנטית השנייה שאביה ישב לצדה, אמרה, "אבא שלי הוא החבר הכי טוב שלי. בלעדיו היה לי הרבה יותר קשה בעולם. בעיקר כאישה לסבית. הוא תמיד קיבל אותי כמו שאני."

לאחר מחשבה שאלתי: "אתן חושבות שאבא שלכן השפיע – ואולי עדיין משפיע – על העובדה שאתן לסביות?"

שתיהן ענו בחיוב.

"לא חשבתי על זה אף פעם," אמרה הסטודנטית שחתמתי לה על ספרי. "בטח לא לעומק. הייתי בטוחה שזה רק גנטי וזהו. שככה נולדתי. אבל אני בטוחה שיש לו השפעה – לפחות באיזשהו אופן – על העובדה שאני לסבית."

שאלתי אותן אם הן יוכלו למצוא עוד 150 נשים לסביות בנות 18 עד 45 שיסכימו לדבר איתי על הנושא הייחודי הזה – שלעניות דעתי טרם נבדק ונחקר לעומקיו הראויים: הקשר שבין אישה לסבית לאביה – וזאת לעומת הקשר שבין אישה לסבית לאמה – וההשלכות של טיב הקשר שבין אישה לסבית לאביה על מיניותה – המולדת בעיניי – ובתוך כך, האם מעבר לגנטיקה המובנת באישה הלסבית ישנה גם השפעה סביבתית – מן הקירבה הראשונה של אב – על מיניותה של האישה הלסבית.

כל חמש הסטודנטיות הלבביות הסכימו "להתגייס למשימה" ואחת מהן – עוד בעודנו יושבים בבית הקפה – פירסמה הודעה (פוסט) באחת מהרשתות החברתיות שבה היא חברה, עם הבקשה ל"גיוס 145 לסביות שמוכנות להתראיין למחקר של דורון בראונשטיין, סופר וחוקר מגדר." 145 ולא 150 כבקשתי, וזאת כי כל חמש הסטודנטיות שישבו לשולחן התנדבו להתראיין אף הן למחקרי אודות נושא זה.

למעשה, זו הייתה ההתחלה של מחקר זה, ועל כן, לפני שאפתח בתוצאות מחקרי, אני רוצה להודות מקרב לב לחמש הסטודנטיות "מלבות הרעיון" ומעוררות ההשראה אשר הן־הן המקור הראשוני לעצם הרעיון – ופיתוחו – של מחקר זה, שארך למעלה משנתיים: נועם, שירה, מאיה, קארין ושי־לי, ולשני האבות הנדיבים בנכונותם ובשיתוף הפעולה שלהם בכל שאלותיי, שמואל ואפי.

*

בתחילתו של המחקר, שאלתי שתי שאלות – אקוטיות בעיניי להבנת הנרטיב של חיבור זה שבין בת לסבית לאביה ההטרוסקסואל.

השאלה הראשונה הייתה: "איך את מגדירה את טיב יחסייך עם אביך?"

התשובות האופציונליות שנתתי לשאלה זו היו: "מעולים" (וכך ענו 87 מרואיינות), "טובים מאוד" (וכך ענו 51 מרואיינות), "טובים" (וכך ענו 9 מרואיינות), "לא טובים" (וכך ענו 3 מרואיינות) ו"גרועים" (כך אף מרואיינת לא ענתה).

השאלה השנייה הייתה: "האם זכית לתמיכה מאביך במשך חייך, ואם כן, באיזו תקופה בעיקר?". 
התשובות האופציונליות שנתתי לשאלה זו היו: "כל חיי" (וכך ענו 123 מרואיינות), "כמעט תמיד" (וכך ענו 16 מרואיינות, כשמתוכן 7 הוסיפו "בעיקר בילדות" ו-3 הוסיפו "בעיקר כשהייתי נערה"), "בדרך כלל לא" (וכך ענו 11 מרואיינות) ו"אף פעם לא" (כך אף מרואיינת לא ענתה).

עם שתי שאלות פותחות אלו - ועם התשובות לשאלות הללו – יצאתי לדרך, ולהלן, בפרוטרוט, תוצאות המחקר שלפניכם.

מִשְׁפָּחָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת מֻרְכֶּבֶת בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת:
יֵשׁ מִשְׁפָּחָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ."

"שֶׁלָּנוּ!" שָׂמַחְתִּי.
"שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ וְשֶׁל אַבָּא אָמִיר!"

"בְּדִיּוּק כָּכָה, יוּבַלִּי.
מִשְׁפָּחָה שֶׁל שְׁנֵי גְּבָרִים,
הוֹמוֹאִים,
שֶׁמְּגַדְּלִים בְּיַחַד יֶלֶד – אוֹ יַלְדָּה –
אוֹ כַּמָּה יְלָדִים..."

"זֹאת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי!"
אָמַרְתִּי בְּגַּאֲוָה.

"נָכוֹן מְאוֹד, יוּבַל.
זֹאת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ.

אֲבָל יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה מְאוֹד סוּגִים שֶׁל מִשְׁפָּחוֹת –
בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת..."

"אֵיזֶה עוֹד?" שָׁאַלְתִּי.

אַבָּא אָמִיר הִצְטָרֵף לַשִּׂיחָה, 
הִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפָּה וְחִבֵּק אֶת אַבָּא אַלּוֹן.

"לְמָשָׁל..." הוּא אָמַר,
"מִשְׁפָּחוֹת כְּמוֹ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל יָעֵל וְתָמָר.

הֵן שְׁתֵּי נָשִׁים,
לֶסְבִּיּוֹת, 
שֶׁחַיּוֹת בְּיַחַד, בְּזוּגִיּוּת,
וּמְגַדְּלוֹת אֶת נֹעָה."

כשאורית כורעת ללדת, היא כותבת בראשה מכתב להילי, בחורה שאיתה חלקה קשר מיוחד בעבר ודרכיהן נפרדו לאחר תאונת דרכים קשה שאת נסיבותיה היא מתקשה לזכור. עתה אורית חיה בקליפורניה עם זוגתה ומתמודדת עם דיכאון אחרי לידה. בעיני רוחה היא צופה בחייהן של הילי ושל אישה נוספת, ומה שנדמה כהזיה, כבריחה מן המציאות, מתברר גם כמפתח לעברה ולתהליך של ריפוי אישי וסביבתי.

יד ענקות הוא רומן עדין ורגיש העוסק בצמיחה מתוך משבר, ובתהליך המפרך הנדרש לשם כך. הוא נוגע באומץ בעומקה של זהות קווירית וישראלית בתוך עולם שאינו דובר את שפתה.

דנה ג. פלג, היא סופרת, משוררת, עיתונאית ומתרגמת ישראלית המתגוררת בארצות הברית. כמתרגמת ספרותית, זכתה בעיטור אנדרסן לשנת 2018 על תרגומה לספר "אנה ואיש הסנונית״ מאת גבריאל סביט. במשך עשור כתבה במגזין "את" את הטור הראשון בישראל שעסק בנשים לסביות וביסקסואליות. פרסמה את קובצי הסיפורים תאנים, אהובתי (הוצאת שופרא, 2000) ואשתתי (הוצאת סיאל, 2015). יד ענקות הוא הרומן הראשון שלה.

איך מציעים נישואים לעלמת חן סוררת?
"תגיד לה שהיא ממלאת את ליבך בצחוק ואת נשמתך באושר, שתשוקתך אליה גובלת בשיגעון ושהחיים בלעדיה הם חלל ריק ומוצף בכאב."
"חלל מה?"
"חלל ריק ומוצף בכאב."
"אם הוא מוצף בכאב, הוא לא ריק."

בוקר אחד באנגליה של המאה ה-19 מחליטה אראבלה טרלטון היפהפייה לברוח לאמריקה מפני ארוסה הגבוה, המצודד והעשיר ולנטין לייטון, הלא הוא הדוכס ממאלוורן בכבודו ובעצמו. אחיה התאום, בונוונצ'ר טרלטון התזזיתי והתיאטרלי, שגדל על רומנים רומנטיים, מאלץ את הדוכס לצאת בעקבותיה ולהחזיר אותה הביתה.
בעודם רודפים אחר הארוסה הנמלטת ובת לווייתה פגי לבית דובנשייר בכל רחבי הממלכה, הדוכס מגלה שני דברים מאוד לא צפויים: את מיניותו, ומה שעוד יותר גרוע - את העובדה שגם לדוכסים יש רגשות. 
וזה מתכון לצרות צרורות.
וכאבי לב.
והתקפי קנאה.
ותקווה שהאהבה תנצח.
וייאוש.
והרבה צחוק.
ושוב תקווה.
רוזנים ואביונים, עלמות חן ונערי אורוות, נשזרים במסע הקסם הרומנטי בנופיה המרהיבים של אנגליה של פעם, והופכים את ספרו השני של אלכסיס הול שרואה אור בעברית בסלע ספרים, למשהו מופלא באמת, שיחזיר לכם את האמון באהבה גם אם לא תרצו.

הרומן הקצר חסר המוסר ראה אור ב-1902, ונחשב לציון־דרך רב חשיבות ביצירתו של אנדרה ז׳יד, מענקי הספרות הצרפתית של המאה העשרים, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1947.

מישל הוא צעיר צרפתי שחי חיי למדנות והתכחשות לגופניותו וחושיו. כשהוא יוצא עם אשתו הטרייה מרסלין למסע ירח דבש בתוניס, הוא נופל למשכב ונמצא על סף מוות. המפגש הקרוב עם המוות וכן המפגש עם תרבות זרה ורחוקה משנים כליל את גישתו ומעניקים לו תשוקה גדולה לחיים עצמם. הוא מגלה את ההתענגות על המוחשי והגופני שבעולם וזונח את כבלי המוסר של חינוכו הנוצרי המחמיר, שלתחושתו הרחיקו אותו מהעצמי האמיתי שלו. הוא מקווה למצוא איזון בין חיי הלמדנות הישנים שלו להתעוררות החושים החדשה, אך מגלה שאינו יכול להמשיך בחייו כמקודם: לרדיפת התענוגות וחיפוש אחר אמת ואותנטיות יש מחיר.

חסר המוסר היה ליצירה מכוננת עבור דור שלם של צעירים בראשית המאה העשרים, בדחייתו את ערכי המוסר המקובלים ובקריאתו להתעוררות אל הטבע, החושים והיצר. מדובר בטקסט רב משמעות, שמבוסס במידה רבה על חוויותיו האוטוביוגרפיות של ז'יד עצמו: מסע הרה הגורל לצפון אפריקה שבמהלכו חלה והחלים, נישואיו לצעירה שאהב אהבה רוחנית בלבד, וגילוי מיניותו ההומוסקסואלית. כל יצירתו העתידית טבועה בחותם הרומן הזה, שהיה ונשאר אחד מספריו הידועים והאהובים ביותר.

זוהי יצירה חיה, אנרגטית ומעוררת מחשבה, שמצליחה לאתגר תפיסות גם מאה ועשרים שנה אחרי שנכתבה. מסעו של מישל עדיין מרתק מתחילתו ועד סופו, למרות השנים הרבות שמפרידות בינינו לבינו. כיום גם הסופר וגם יצירותיו נחשבים שנויים במחלוקת, אך חשיבותם ותרומתם לעולם הספרות אינן ניתנות לערעור. הרומן, שתורגם לראשונה לעברית ב-1980 (הוצאת מסדה), מוגש כעת בתרגום חדש ומצוין של ניר רצ'קובסקי.

"אהבת בנים", רומן ישראלי גאה על חבורת גברים בעיר הגדולה. 
 
סער פרץ, חוקר ספרות גרמנית צעיר ואקסצנטרי, מתגורר עם אחיו התאום סתיו בשכנות לשני החברים הקרובים שלהם שגיא ולורקה. 
הארבעה נקלעים לתסבוכת של הגשמה והתמודדות, התבגרות כפויה וילדותיות שהופכת למפלט. 
סער הופך מצופה משתומם לגיבור של הסיפור שהוא בעצמו יצר, ונקרע בין כוחות היצירה וההרס של חייו.
סתיו, אחיו התאום חולם להיות שחקן, מתאהב בבחור צ'יליאני והופך למלכת דראג ביובית בשם נחמה בר-פיכסה, שמנחה ערב קבוע בבר של לורקה.
לורקה לא מאמין באהבה. הוא מבלה כל לילה עם גבר אחר, אולי כדי לשכוח שהוא מאוהב בשגיא. 
שגיא ממצה קריירה של זוכה ראליטי ומנסה להמציא את עצמו מחדש עד שהוא פוגש בגבר החלומות שמגדל איגואנה. 
הרומן 'אהבת בנים' מספר על הפסגות והתהומות של אהבה בין שני גברים, החלומות האבודים של דור ה-Y וחתולי חצר שגונבים את ההצגה. כל זאת, בעלילה הנפרשת על פני חמש שניות בלבד. 
מור דיעי הוא סופר, מתרגם וטיקטוקר.  הגיש את הפודקאסט 'קיצור תולדות הספרות' ברשת החינוכית, והשתתף בעונה הראשונה של 'בואו לאכול איתי'.
 'אהבת בנים' הוא ספרו השני למבוגרים.

בכתיבה לירית המשלבת אכזריות וחמלה רוקמת אור ארנסט שתי נובלות העוסקות בקו התפר בין חיי מוות לחיי יצירה.

 "הניגוד בין ציניות נואשת לרגשות מתפרצים יוצר קוקטייל חזק ומשכר, שנועד לקוראים שאוהבים ללכת לאיבוד בנפתולי עלילה מפתיעה של מספרת טבעית"
- יובל גלעד. 

״היינו שנינו כאחד, נתונים בכפה של אהבתנו זה לזה: זו שלי, היתה זועמת, מודעת לעצמה, לא טהורה; ואילו אהבתו, אף שהיתה טהורה שבטהורות, לא היתה פחות ייחודית.״

מעשים לא טהורים ואמדו מיו מציגים תיאור עדין ויפהפה של שנות נעוריו של פזוליני במחוז פריולי הכפרי, שם בילה את שנות המלחמה. מעשים לא טהורים הוא סיפור על מפגשי קיץ, כמעט שערורייתיים, של בילויים בחופי הים ובמסיבות ריקודים ועל אהבה בלתי ממומשת, כזו שמענה את הנפש פנימה. אמדו מיו, מספר את סיפורו של מורה צעיר, הלוא הוא פזוליני, הנקרע בין משיכה מינית כפייתית לצעירי האזור לבין ייעודו להנחיל לילדים בכפרו את האהבה לשירה.

כך כתב פזוליני בהקדמה לספר:

״אני חש צורך לומר לקורא דבר־מה לפני שיתחיל בקריאת הספר. אך מה אומר לו? כתיבת מילות ההקדמה המועטות הללו יצרה אצלי מבוכה גדולה מאי פעם. הסתכנתי מאוד כשכתבתי את "מעשים לא טהורים" ואת "אמדו מיו".
לבסוף אני מבקש מהקורא שלא יגרום לי להתרסק אם יחשוב שסיפוריי אינם מוצלחים. גם במקרה זה השאלה היא אם דרושה כאן כנות או צביעות: אם מחיי־שלי אספתי את החומרים לספר הזה, אזי משמעות הדבר שלא פחדתי לעשות זאת... 

כל מה שכתבתי בעמודים האלה כבר הופיע בוודאי בשירים המעטים שפרסמתי, ורק כעת אני מבחין שבהם היטבתי לעשות זאת. מבחינתי היה הכרחי לגלות נאמנות להידרדרות שלי: המקורות של הספר הזה, מלאקלוֹ ועד רוז'ה פיירפיט, מז'יד ועד תומאס מאן, מעידים שבחרתי לסיפורים האלה מאפיין שנע בין האגדתי לבין הספרותי, ונימה שיש בה רוע של ממש. אנשים מוסרניים רבים ודאי ימהרו להטיח בי האשמות, והצדק יהיה איתם, משום שאם אני איני דזידריו, אם הוא אינו דומה לי, אני הוא שחשבתי על דמותו וגרמתי לכך שיחיה באותו שלב של חיי שבו התקרבתי לדמותו. אך דזידריו מסתיים עם גמר הסיפור; אני ממשיך מעבר לעמוד האחרון של הספר לטפס במדרון שדזידריו הידרדר עד לתחתיתו. אך החיים, החיוורים הרבה יותר מסיפור הם גם הרבה יותר צבעוניים ממנו. לרשותנו עומד תמיד גילוי של זהירות קיצונית שבולם אותנו על סִפה של הרפתקה קיצונית.״

נובלות אלה מייצגות את כתיבתו של יוצר צעיר. כתיבה בסגנון ניאו-ריאליסטי, על גבול הנאיבי, אך בעיקר זו כתיבה כנה וטהורה בישירותה. יש וסערת הרגשות והתחושות גרמו לפזוליני להעלות על הכתב תיאורים מעט סתומים, שהיו בוודאי מובנים לנפשו המתחבטת, לתחושת האשמה שליוותה אותה. זו כתיבה שנובעת ממעיין רגשי-אישי, ובזה קסמו הגדול של הטקסט.