הטיסה האחרונה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הטיסה האחרונה
מכר
אלפי
עותקים
הטיסה האחרונה
מכר
אלפי
עותקים

הטיסה האחרונה

4.5 כוכבים (570 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2548מקורי
ספר מודפס
5968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2544מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

שתי נשים. שתי טיסות. הזדמנות אחרונה להיעלם.

לקלייר קוק חיים מושלמים. היא נשואה לנצר לשושלת של פוליטיקאים, חיה בבית פרטי במנהטן שמנוהל על ידי צוות של עשרה עובדים, הסביבה שלה אלגנטית, ימיה מתוכננים לעילא ועתידה בטוח. אך כידוע, מאחורי דלתות סגורות דבר אינו כפי שהוא נראה מבחוץ. לבעל המושלם יש פתיל קצר והוא לא מהסס להשתמש בצוות שלו כדי לעקוב אחרי כל צעד ושעל של קלייר. 
אף על פי כן קלייר מצליחה להסתיר ממנו את תוכניתה להימלט ומגיעה לנמל התעופה, שם היא פוגשת במקרה באישה שנסיבות חייה קשות כשלה. השתיים מקבלות יחדיו החלטה של הרגע האחרון ומחליפות ביניהן את כרטיסי הטיסה; קלייר עולה על הטיסה של אווה לאוקלנד, ואווה נוסעת לפורטו ריקו כשהיא מתחזה לקלייר. הן מאמינות שההחלפה תאפשר לכל אחת מהן התחלה חדשה במקום רחוק. אך כאשר הטיסה לפורטו ריקו מתרסקת, קלייר מבינה שכבר לא מדובר בהתחלה חדשה אלא בחיים חדשים. מנותקת, ללא אמצעים, כשהחדשות על "מותה" עומדות להתפוצץ בתקשורת, היא מאמצת את הזהות של אווה, ויחד איתה את נטל הסודות שאווה התאמצה כל כך להסתיר.

ג'ולי קלארק היא מחברת רב-המכר The Ones We Choose. הטיסה האחרונה, ספרה הראשון שרואה אור בעברית, תורגם ליותר מעשרים שפות והיה גם הוא לרב-מכר עולמי. קלארק מתגוררת בלוס אנג'לס עם משפחתה. 

"ספר סוחף מאוד – ולא רק בזכות העלילה המפתה והקצב המהיר, אלא גם בשל היותו מרגש באופן מפתיע ובשל הסוף המתוק-מריר והמתגמל שלו. הדמויות ייכנסו לכם ללב." – The New York Times

"יש כאן פיתולים רבים בעלילה. לא תפסיקו לנחש. לא תצליחו להניח את הספר מהיד." – People

"הדילמות המוסריות שהדמויות העגולות והמציאותיות מתמודדות איתן במסען לשרוד מוסיפות משקל לעלילת המתח מאיצת הדופק. קלארק היא ללא ספק סופרת שיש לעקוב אחריה." –Publishers Weekly, STARRED review

פרק ראשון

פתח דבר

שדה התעופה ג'ון פ' קנדי, ניו יורק

יום שלישי, 22 בפברואר

יום ההתרסקות

טרמינל 4 הומה אדם, מסביבי ריח סמיך של צמר רטוב ודלק סילוני. אני ממתינה לה בפנים, צמודה כמעט לדלתות ההזזה מזכוכית, רוח החורף הקפואה ניטחת בי בכל פעם שהן נפתחות, ואני מאלצת את עצמי לדמיין את רוח פוארטו ריקו המבושמת, שזורה בניחוחות היביסקוס ומלח ים. הספרדית הרכה, המוטעמת, מסתחררת סביבי כמו אמבטיה חמה ומוחה את מי שהייתי קודם.

האוויר בחוץ רועם כאשר מטוס מתרומם אל השמים, בעוד שבפנים הודעות מעוותות צווחות מן הרמקולים. אישה מבוגרת מדברת איטלקית חדה, בסטקטו, היכנשהו מאחורי. אבל אני לא מזיזה את עיני מאבני השפה, עיני מתמקדות במדרכה שמחוץ לטרמינל, מחפשות אותה, מעגנות את אמונתי — ואת כל העתיד שלי — בעובדה שהיא תבוא.

אני יודעת עליה רק שלושה דברים: את שמה, איך היא נראית, ושהטיסה שלה יוצאת הבוקר. היתרון שלי — היא לא יודעת עלי שום דבר. אני כובשת את הבהלה לנוכח המחשבה שאולי החמצתי אותה באופן כלשהו. שאולי היא כבר נעלמה, ואיתה ההזדמנות שלי לחמוק מהחיים האלה ולהיכנס לחיים אחרים.

אנשים נעלמים כל יום. האיש שעומד בתור בסטארבקס, לקנות את כוס הקפה האחרונה שלו לפני שהוא נכנס למכוניתו, נוסע לחיים חדשים ועוזב מאחור משפחה שתמיד תתהה מה קרה. או האישה שיושבת בשורה האחרונה של אוטובוס גרייהאונד, מביטה מבעד לחלון כשהרוח מטיחה את קווצות השיער בפניה ונושאת משם היסטוריה כבדה מכדי לשאת. אולי את יושבת כתף אל כתף עם מישהו שאלה הרגעים האחרונים שלו כעצמו ולעולם לא תדעי זאת.

אבל מעטים מאוד האנשים שעוצרים לחשוב כמה קשה להיעלם באמת. מידת הפרטנות שנחוצה כדי להעלים אפילו את העקבה הקטנטנה ביותר. כי תמיד יש משהו. קצה חוט, גרעין של אמת, טעות. דקירה קטנטנה של נסיבות מספיקה כדי לפרום הכול. צלצול טלפון ברגע היציאה. תאונת דרכים מינורית שלושה רחובות לפני היציאה לכביש המהיר. טיסה מבוטלת.

שינוי של הרגע האחרון בלוח הזמנים.

מבעד לערפל טיפות המים שהתעבו על קיר הזכוכית אני רואה לימוזינה שחורה גולשת אל שפת המדרכה ואני יודעת שזאת היא עוד לפני שהדלתות נפתחות והיא יוצאת החוצה. כשהיא יוצאת היא לא אומרת שלום למי שנמצא איתה במושב האחורי. במקום זאת היא חוצה במהירות את המדרכה וממשיכה דרך הדלתות האוטומטיות, קרובה עד כדי כך שסוודר הקשמיר הוורוד שלה מתחכך בזרועי, רך ומזמין. כתפיה קמורות כאילו ממתינות למכה הבאה, לתקיפה הבאה. זאת אישה שיודעת היטב כמה קל לשטיח בשווי חמישים אלף דולר לפשוט לה את העור הפנים. אני מאפשרת לה לעבור, שואפת עמוק ונושפת את המתח שבי. היא כאן. אני יכולה להתחיל.

אני מרימה את רצועת התיק אל כתפי והולכת אחריה, משתחלת לתור לבדיקה הביטחונית ישר לפניה, יודעת שאנשים במנוסה מסתכלים אך ורק לאחור, אף פעם לא קדימה. אני מקשיבה וממתינה להזדמנות.

היא עדיין לא יודעת, אבל בקרוב היא תהפוך לאחת הנעלמות. ואני אתפוגג כמו אניץ עשן אל השמים, ואיעלם.

 

 

קלייר

יום שני, 21 בפברואר

יום לפני ההתרסקות

"דניאל," אני אומרת ונכנסת למשרד הקטן הסמוך לסלון שלנו. "תודיעי בבקשה למר קוק שאני יוצאת למכון הכושר."

היא מרימה את עיניה מהמחשב ואני רואה שהיא שולחת מבט אל החבורה שעל צווארי, המוסתרת בשכבת מייק־אפ. בלי לחשוב אני מסדרת את הצעיף שלי כך שיכסה אותה, ויודעת שהיא לא תזכיר את זה. היא אף פעם לא עושה זאת.

"יש לנו פגישה בארבע בסנטר סטריט ליטֶרָסי," היא אומרת. "את שוב תאחרי." דניאל עוקבת אחרי היומן שלי ואחרי צעדי השגויים, וסיווגתי אותה כמי שעשויה לדווח על האיחורים שלי לפגישות או על הפגישות שביטלתי ובעלי, רוֹרי, היה מוצא שהן חשובות. אם אני ארוץ לסנאט לא נוכל להרשות לעצמנו טעויות, קלייר.

"תודה, דניאל. אני יכולה לקרוא את לוח הזמנים בדיוק כמוך. תעלי את ההערות שלי מהפגישה האחרונה למחשב, בבקשה, שיהיו מוכנות. ניפגש שם." ברגע שאני יוצאת מהחדר אני שומעת אותה מרימה את הטלפון וצעדי נעשים הססניים, כי אני יודעת שזה עלול למשוך תשומת לב בזמן שאני לא יכולה להרשות לעצמי דבר כזה.

אנשים שואלים תמיד איך זה להיות נשואה למשפחת קוּק, שושלת פוליטית שנייה רק למשפחת קנדי. אני משנה את הנושא במידע על הקרן שלנו, למדתי להתמקד בעבודה במקום בשמועות. ביוזמות אוריינות ומים בעולם השלישי, בתוכניות חונכות במרכז העיר, בחקר הסרטן.

מה שאני לא יכולה להגיד להם הוא שזה מאבק מתמיד, למצוא קצת פרטיות. אפילו בתוך הבית שלנו, שאנשים נמצאים בו בכל שעה. עוזרים. הצוות שמבשל ומנקה עבורנו. אני צריכה להיאבק על כל דקה פנויה וכל סנטימטר רבוע משלי. אין אף מקום בטוח מפני עיני הצוות של רורי, כולם עובדים מסורים של משפחת קוק. אפילו לאחר עשר שנות נישואים, אני עדיין האורחת הלא־קרואה. הזרה שצריך לפקוח עליה עין.

למדתי איך לוודא שלא יהיה מה לראות.

מכון הכושר הוא אחד המקומות המעטים שדניאל לא באה אליהם בעקבותי, לא רודפת אחרי עם הרשימות ולוחות הזמנים שלה. שם אני פוגשת את פטרה, החברה היחידה שנשארה לי מהחיים שלפני רורי, והיחידה שרורי לא הכריח אותי לזנוח.

כי ככל שידיעתו של רורי מגעת, פטרה לא קיימת.

***

כשאני מגיעה למכון, פטרה כבר שם. אני מחליפה בגדים במלתחה, וכשאני עולה במדרגות אל שורות ההליכונים, היא על המישורת, לוקחת מגבת נקייה מהערימה. עינינו נפגשות לרגע, ואז היא מסיטה את מבטה כשאני לוקחת מגבת.

"את מתוחה?" היא לוחשת.

"מתה מפחד," אני אומרת, מסתובבת ומתרחקת.

אני רצה שעה, עיני נעוצות בשעון, וכשאני נכנסת לסאונה בשתיים וחצי בדיוק כשמגבת עוטפת את גופי, כואבים לי השרירים מתשישות. האוויר מלא אדים, ואני מחייכת אל פטרה, שיושבת לבדה בשורה העליונה, פניה אדומות מהחום.

"את זוכרת את גברת מוריס?" היא שואלת כשאני מתיישבת לידה.

אני מחייכת, אסירת תודה על שניתן לי לחשוב על משהו מתקופה פשוטה יותר. גברת מוריס היתה המורה שלנו בכיתה י"ב, ופטרה כמעט נכשלה אצלה.

"למדת איתי כל אחר צהריים במשך חודש," היא ממשיכה. "כשאף אחד מהילדים האחרים לא התקרב אלי או אל ניקו בגלל אבא שלנו, את התגייסת ודאגת שאני אסיים את הלימודים."

הסתובבתי על ספסל העץ כדי להיות מולה. "כשאת מספרת את זה ככה, זה נשמע כאילו את וניקו הייתם מנודים. היו לכם חברים."

פטרה מנענעת בראשה. "אם אנשים נחמדים אלייך כי אבא שלך הוא הגרסה הרוסית של אל קפונה, זה לא עושה אותם חברים." למדנו יחד בבית ספר אליטיסטי בפנסילבניה, היכן שילדים ונכדים של עשירים ותיקים ראו בפטרה ובאחיה, ניקו, חידוש, וגלשו לעברם כאילו זה אתגר, לראות עד כמה הם יכולים להתקרב, אבל תמיד בלי לתת לאיש משניהם את האפשרות להיכנס ממש.

וכך יצרנו שלישייה של מנודים. פטרה וניקו וידאו שאף אחד לא יצחק על התלבושת המשומשת שלי או על ההונדה החבוטה שקרקשה כשהתקרבה אל שפת המדרכה והשאירה אחריה שובל אדי מפלט כשאמא שלי הגיעה לאסוף אותי. הם דאגו שלא אוכל לבד וגררו אותי לאירועים של בית הספר שאחרת הייתי פוסחת עליהם. הם ניצבו ביני לבין הילדים האחרים, אלה שהשמיעו הערות אכזריות, נוקבות על כך שאני רק תלמידת יום על מלגה, ענייה ופשוטה מכדי להיות באמת אחת מהם. פטרה וניקו היו חברים שלי בזמן שלא היו לי חברים כלל.

***

זה היה כמו גורל ביום ההוא לפני שנתיים, כשנכנסתי למכון הכושר וראיתי את פטרה, רוח רפאים מעֲברי. אבל לא הייתי אותו אדם שפטרה זכרה מהתיכון. יותר מדי השתנה. הייתי צריכה להסביר יותר מדי על החיים שלי ועל מה שאבד לי בדרך. וכך הסטתי את מבטי ממנה בשעה שמבטה של פטרה קדח לתוכי, וגרם לי להרים את העיניים. להכיר בנוכחותה.

כשהאימון שלי נגמר, עשיתי את דרכי אל המלתחה בתקווה להסתתר בסאונה עד שפטרה תלך. אבל כשנכנסתי, היא כבר היתה שם. כאילו תכנַנו זאת מראש.

"קלייר טיילור," היא אמרה.

כששמעתי אותה אומרת את השם הישן שלי חייכתי נגד רצוני. הזיכרונות חזרו במהירות, הם נמצאו בנימה ובחיתוך הדיבור של פטרה, שעדיין נשאו עקבות של הרוסית שהיא דיברה בבית. תוך רגע הרגשתי כמו אני מפעם, לא הפרסונה שטיפחתי במשך השנים כאשתו של רורי, מלוטשת וחתומה, טומנת את סודותיה מתחת לפני השטח הקשיחים.

התחלנו לאט, בשיחות חולין שהפכו לאישיות מהר מאוד כשהתעדכנו לגבי השנים שחלפו מאז שהתראינו לאחרונה. פטרה לא נישאה מעולם. היא פשוט נסחפה לה בחיים, נתמכת על ידי אחיה, שניהל עכשיו את הארגון המשפחתי.

"ואת," היא אמרה והצביעה על ידי השמאלית. "את נשואה?"

בחנתי אותה מבעד לאדים, מופתעת שהיא לא יודעת. "התחתנתי עם רורי קוק."

"מרשים," אמרה פטרה.

הסטתי את מבטי והמתנתי שהיא תשאל מה שאנשים שואלים תמיד — מה באמת קרה למגי מוֹרֶטי, השם שיקושר לבעלי לנצח, הבחורה שהושלכה מאנונימיות לשמצה רק מפני שלפני זמן רב היא אהבה את רורי.

אבל פטרה רק נשענה לאחור על הספסל ואמרה, "ראיתי את הריאיון שלו עם קייט ליין בסי־אן־אן. הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל עם הקרן."

"רורי נלהב מאוד." תגובה שהיה בה מן האמת, אם מישהו רצה לחפור עמוק יותר.

"מה שלום אמא שלך ואחותך? ויולט כבר בטח סיימה את הקולג'."

חששתי מהשאלה הזאת. אפילו לאחר כל כך הרבה שנים, האובדן שלהן נותר חד. "הן מתו בתאונת דרכים לפני ארבע־עשרה שנה. בדיוק מלאו לוויולט אחת־עשרה." נצמדתי להסבר קצר. ערב שישי גשום. נהג שיכור שלא ציית לתמרור עצור. התנגשות ששתיהן מתו בה מיד.

"אוי, קלייר," אמרה פטרה. היא לא אמרה דברים נדושים ולא הכריחה אותי לספר שוב את כל הפרטים. היא רק ישבה שם איתי והניחה לשקט להכיל את האבל שלי, בידיעה שאין מילים שיגרמו לזה להכאיב פחות.

***

זה נעשה לשגרה אצלנו, להיפגש יום־יום בסאונה אחרי האימון. פטרה הבינה שבגלל מי שהיתה המשפחה שלה, לא יכולנו להיראות משוחחות בציבור. אפילו לפני שידענו מה אני אעשה בסופו של דבר, נזהרנו, דיברנו בטלפון רק לעתים נדירות ואף פעם לא שלחנו אימיילים זו לזו. אבל בסאונה הקמנו לתחייה את החברות בינינו, בנינו מחדש את האמון, כשאנחנו זוכרות את הברית שבזכותה עברנו את התיכון.

לפטרה לא נדרש זמן רב כדי להבין מה הסתרתי. "את צריכה לעזוב אותו," היא אמרה אחר צהריים אחד, כמה חודשים לאחר שנפגשנו. היא הביטה בחבּורה שבזרוע השמאלית שלי, זכר לוויכוח שניהלנו רורי ואני שני לילות קודם לכן. למרות מאמצי להסתיר את הראיות — במגבת שנכרכה גבוה סביב החזה, שנתלתה על הצוואר או השתלשלה על הכתפיים — היא עקבה בשקט אחר התקדמות זעמו של רורי על פני העור שלי. "זאת לא הראשונה שאני רואה עלייך."

כיסיתי את החבורה במגבת. לא רציתי שהיא תרחם עלי. "ניסיתי פעם, לפני חמש שנים בערך." האמנתי שאני יכולה לצאת מהנישואים שלי. הכנתי את עצמי למאבק, מתוך ידיעה שזה יהיה מלוכלך ויקר, אבל חשבתי להשתמש בהתעללות שלו כמנוף. תן לי את מה שאני רוצה, ואני לא אספר איזה מין אדם אתה.

אבל זה לא קרה כך בכלל. "מתברר שהאישה שסמכתי עליה, זאת שניסתה לעזור ושגיליתי לה הכול, היתה נשואה לחבר באותה אחווה של רורי. וכשרורי הופיע, בעלה פתח את הדלת ונתן לו להיכנס, הם מיד נהיו אחים לנשק עם לחיצת הידיים הסודית והכול. רורי אמר להם שאני נאבקת בדיכאון, בטיפול אצל פסיכיאטר, ושאולי הגיע הזמן לאשפוז."

"הוא התכוון לאשפז אותך?"

"הוא רצה שאני אדע שיש לאן להידרדר." לא סיפרתי לפטרה את כל היתר. כמו איך, כשהגענו הביתה, הוא דחף אותי כל כך חזק אל דלפק השיש במטבח, שנסדקו לי שתי צלעות. האנוכיות שלך מדהימה אותי. העובדה שהיית מוכנה להרוס את כל מה שבניתי במאמץ כזה — את המורשת של אמא שלי — כי רבנו. כל הזוגות רבים, קלייר. הוא החווה על החדר, על ציוד המטבח היקר, על המשטחים היקרים, ואמר, תסתכלי סביבך. מה עוד את יכולה לרצות? אף אחד לא ירחם עלייך. אף אחד לא יאמין לך.

מה שהיה נכון. אנשים רצו שרורי יהיה מה שהם חשבו שהוא — הבן הכריזמטי של הסנאטורית הפרוגרסיבית והאהובה מרג'ורי קוק. לא יכולתי לספר לאף אחד מה הוא עשה לי, מפני שלא משנה מה הייתי אומרת או עד כמה הייתי מרימה את הקול, המילים שלי היו נקברות מתחת לאהבה שכולם רחשו לבנה היחיד של מרג'ורי קוק.

"אנשים אף פעם לא יראו את מה שאני רואה," אמרתי לבסוף.

"את באמת מאמינה בזה?"

"את חושבת שאם קרולין בסט היתה יוצאת ואומרת שג'יי־אף־קיי הבן הרביץ לה, המדינה היתה ממהרת לתמוך בה?"

עיניה של פטרה מתרחבות. "את צוחקת עלי? זאת התקופה של מי־טו. אני חושבת שאנשים היו יוצאים מגדרם כדי להאמין לה. הם בטח היו מעלים תוכניות חדשות בפוקס ובסי־אן־אן רק כדי לדבר על זה."

צחקתי צחוק חלול. "בעולם מושלם, הייתי דואגת שרורי ישלם על מה שהוא עשה. אבל אין לי האופי המתאים להיכנס לקרב כזה. קרב שיימשך שנים, שיחלחל לכל פינה בחיים שלי ויכתים כל דבר טוב שאולי יקרה אחר כך. אני רק רוצה להיות חופשייה מזה. ממנו."

לדבר נגד רורי זה היה כמו לפסוע לתוך תהום ולסמוך על הנדיבות וטוב הלב של אחרים שיצילו אותי. וחייתי יותר מדי שנים עם אנשים שיסתכלו עלי בשמחה כשאני נופלת אם משמעות הדבר היא שהם יוכלו להיות קרובים לרורי. בעולם הזה, כסף וכוח הם מילים נרדפות לחסינות.

שאפתי שאיפה ארוכה והרגשתי איך האדים מגיעים אל הפינות העמוקות ביותר שלי. "אם אני אעזוב אותו, אני אצטרך לעשות את זה ככה שהוא אף פעם לא יוכל למצוא אותי. תראי מה קרה למגי מורטי."

קווי המתאר של פטרה היטשטשו באדים שהתרוממו בינינו, אבל הצלחתי לראות שמבטה מתחדד. "את חושבת שיש לו קשר לזה?"

"אני כבר לא יודעת מה לחשוב," עניתי.

***

במשך השנה הבאה, פטרה ואני בנינו תוכנית. התווינו להיעלמות שלי כוריאוגרפיה מדויקת יותר מזו של בלט. רצף של אירועים מתוזמנים בשלמות, בלי להשאיר מקום לטעויות, ועכשיו אני יושבת במרחק כמה שעות מהוצאתם לפועל. לחש קיטור מענן את האוויר סביבנו, פטרה היא רק צל קלוש על הספסל מעץ ארז שלידי. "שלחת את הכול בדואר הבוקר?" אני שואלת אותה.

"בפד־אקס, לכתובת שלך, עם התווית 'פרטי'. זה אמור להגיע למלון מחר בבוקר."

לא יכולתי להסתכן ולהסתיר את כל מה שאספתי בבית, היכן שכל אחד — העוזרות או גרוע מזה, דניאל — עלול למצוא את זה. אז פטרה שמרה על הכול — ארבעים אלף דולר מכספו של רורי וזהות חדשה, הודות לניקו.

"יותר קשה להכין כאלה היום, עם הטכנולוגיה החדשה של הממשלה," הוא אמר באחר הצהריים שבו נסעתי לפגוש אותו. ישבנו לשולחן בחדר האוכל שבבית הגדול שלו בלונג איילנד. הוא גדל להיות גבר נאה, עם אישה ושלושה ילדים. ושומרי ראש — שניים בשער של כביש הגישה ועוד שניים בדלת הראשית. עלה על דעתי שרורי וניקו לא כל כך שונים זה מזה. כל אחד מהם הוא הבן הנבחר, שנדחף לשאת את המשפחה אל המאה העשרים ואחת, עם כללים חדשים ותקנות חדשות. משניהם ציפו לעשות יותר מאשר הדור הקודם — ולכל הפחות, לא לאבד הכול.

ניקו החליק לעברי מעטפה עבה, ואני פתחתי אותה והוצאתי רישיון נהיגה של מדינת מישיגן ודרכון, שניהם מושלמים, עם הפנים שלי והשם אמנדה ברנס. פשפשתי בין שאר הדברים — תעודה של ביטוח סוציאלי, תעודת לידה וכרטיס אשראי.

"תוכלי לעשות איתם הכול," אמר ניקו, לקח לידיו את רישיון הנהיגה והטה אותו מתחת לאור כדי שאוכל לראות את ההולוגרמה המוטבעת עליו. "לבחור. לשלם מסים. למלא טופס עובד. זה באיכות גבוהה, והבחור שלי הוא הכי טוב. יש רק עוד בן אדם אחד שיכול להכין חבילה שלמה ברמה כזאת, והוא חי במיאמי." ניקו הושיט לי את כרטיס האשראי — חשבון בסיטיבנק על השם החדש שלי. "פטרה פתחה אותו בשבוע שעבר, והדוחות יישלחו לכתובת שלה. אחרי שתתארגני תוכלי לשנות את זה. או לזרוק את הכרטיס הזה ולפתוח חשבון חדש. רק תיזהרי. את לא רוצה שמישהו יגנוב את הזהות שלך."

הוא צחק מהבדיחה של עצמו, וראיתי את הנער שהוא היה פעם מבזיק על פניו, יושב ליד פטרה ולידי בהפסקת צהריים, אוכל את הכריך שלו בעודו מכין שיעורי בית במתמטיקה, והמשא של מי שציפו ממנו להיעשות כבר מעיק עליו.

"תודה, ניקו." העברתי לו את המעטפה שהכילה עשרת אלפים דולר, שבריר מהכסף שהצלחתי לשאוב ולהחביא בששת החודשים האחרונים. מאה דולר כאן. עוד מאתיים שם. החזר כספי במזומן בכל פעם שיכולתי, ואז החלקתי את הכסף לתא של פטרה במכון מדי יום כדי שתוכל לשמור עליו עד שאהיה מוכנה.

הבעתו הרצינה. "אני רוצה שתדעי שאם משהו ישתבש, אני לא אוכל לעזור לך. פטרה לא תוכל לעזור לך. לבעלך יש משאבים שיעמידו אותי, את הפרנסה שלי — ושל פטרה — בסכנה."

"אני מבינה," אמרתי לו. "עשית מעל ומעבר, ואני אסירת תודה."

"אני רציני. כל מה שצריך זה חוט קטנטן שמחבר בין החיים החדשים שלך לחיים הישנים, והכול יתפרק." עיניו הכהות נתפסו בעיני ונאחזו בהן. "לא תוכלי לחזור אף פעם. אפילו לא פעם אחת. בשום אופן לא, לעולם."

***

"רורי קבע שהמטוס יֵצא בסביבות עשר," אני מספרת עכשיו לפטרה. "זכרת לכלול את המכתב שלי? אני לא רוצה להצטרך לכתוב אותו מחדש על נייר מכתבים של המלון עשר דקות לפני שאני עוזבת."

היא מהנהנת. "בפנים עם כל השאר. עם הכתובת והבול, מוכן להישלח בדואר מדטרויט. מה אמרת?"

אני חושבת על השעות שבזבזתי, על הגרסאות הרבות שקרעתי לגזרים כשעמלתי על טיוטה למכתב שיסגור את הדלת בפני האפשרות שרורי ינסה לעקוב אחרי. "אמרתי לו שאני עוזבת, ושהפעם הוא לא ימצא אותי, שהוא צריך להכריז על הפרידה שלנו פומבית, ולהגיד שהיא נעשתה ברוח טובה ושאני לא אתן שום הצהרות פומביות בנושא ולא אתראיין בתקשורת."

"שבוע לפני שהוא מודיע שהוא רץ לסנאט."

אני מחייכת אליה חיוך טיפשי. "הייתי צריכה לחכות עד אחרֵי?"

ברגע שחסכתי מספיק כסף להתחיל בחיים חדשים, התחלתי לחפש את ההזדמנות המושלמת לעזוב. בחנתי את לוח האירועים הצפויים שלנו בגוגל וחיפשתי נסיעה שאצא אליה לבד. התמקדתי בערים סמוך לגבול עם קנדה או מקסיקו. מצאתי את התשובה בנסיעה לדטרויט. אני אמורה לבקר ב'אזרחי העולם', בית ספר ציבורי ששם דגש על צדק חברתי ומומן על ידי קרן משפחת קוק. סיור בבית הספר אחר הצהריים ולאחר מכן ארוחת ערב עם תורמים.

אני נשענת לאחור על הספסל שמאחורי, בוהה בתקרה שמסתתרת מאחורי שכבת אדים, ועוברת על יתר התוכנית. "אנחנו נוחתים בסביבות שתים־עשרה בצהריים. האירוע של בית הספר מתחיל בשתיים, אז אדאג לנסוע קודם למלון כדי שאוכל לקחת את החבילה ולשים אותה במקום בטוח."

"התקשרתי לסוכנות להשכרת רכב. הם מצפים לאמנדה ברנס שתבוא לקחת מכונית קטנה הלילה, בסביבות חצות. תוכלי להשיג מונית?"

"יש מלון הילטון ממש בהמשך הרחוב שהמלון שלי נמצא בו. אני אתפוס שם מונית."

"אני מודאגת שמישהו יראה אותך יוצאת עם מזוודה באמצע הלילה. יעקוב אחרייך. יתקשר לרורי."

"אני לא לוקחת אותה. קניתי תרמיל גב מספיק גדול לכמה זוגות בגדים להחלפה ולכסף שלי. את כל השאר — כולל התיק שלי והארנק — אני משאירה מאחור."

פטרה מהנהנת. "אם יהיה לך צורך, הזמנתי חדר עם כרטיס האשראי במלון W בטורונטו. הם מצפים לך."

אני עוצמת את העיניים, החום עושה לי סחרחורת. או שאולי זה הלחץ מהצורך לדייק בכל פרט. אין מקום אפילו לטעות קטנטנה.

אני מרגישה איך הדקות חומקות. דוחפות אותי לעבר הרגע שבו אעשה את הצעד הראשון מבין צעדים רבים נוספים שלא יהיה אפשר לחזור מהם. חלק ממני רוצה לשכוח מהכול. לנסוע לדטרויט, לבקר בבית הספר ולחזור הביתה. לבלות עוד ימים בסאונה בשיחה עם פטרה. אבל זאת ההזדמנות שלי להשתחרר סוף־סוף. האפשרויות שיש לי עכשיו יצטמצמו מאוד ברגע שרורי יכריז שהוא רץ לסנאט.

"הגיע הזמן ללכת." קולה של פטרה שקט, ועיני נפקחות שוב.

"אני לא יודעת איך להודות לך," אני אומרת לה.

"היית החברה היחידה שלי פעם, לפני שנים. את לא צריכה להודות לי. זאת הדרך שלי להודות לך," היא אומרת. "תורך להיות מאושרת." היא מהדקת את המגבת סביב גופה, ואני רואה את החיוך שלה מבזיק מבעד לאדים.

אני לא מאמינה שזאת הפעם האחרונה שאנחנו יושבות כאן. הפעם האחרונה שנדבר. החדר הזה היה מפלט, חשוך ושקט, היו בו רק הקולות שלנו, לוחשים, מתכננים את הבריחה שלי. מי יֵשב איתה כאן מחר? מחרתיים?

אני מרגישה את הסופיות שבעזיבה שלי אורבת, כמה מוחלט יהיה הסוף הזה, ואני תוהה אם הוא יהיה שווה את זה. אם יהיה טוב יותר. בתוך לא הרבה זמן, קלייר קוק תפסיק להיות קיימת, הפיסות המבריקות של חזותה ייסדקו ויושלכו. אין לי מושג מה אמצא מתחת לכל זה.

שלושים ושלוש שעות עד שאיעלם.

 

 

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
570 דירוגים
354 דירוגים
141 דירוגים
58 דירוגים
12 דירוגים
5 דירוגים
22/3/2024

ואווו בלעתי את הספר בנשימה עצורה! הסוף קצת מפתיע ועצוב, אבל המתח נשמר ממש עד הרגע האחרון. מומלץ בחום!!

2
23/10/2024

ספר נהדר שקראתי בדיוק בטיסה ריתק אותי ממש. הטיסה שלי עברה בשלום.

1
16/7/2025

ספר מדהים

14/7/2025

מותח ההקראה נשמעת כמו הקול של צ׳ט ג׳יפיטי

20/6/2025

מותח. מצוין לחופשות.

11/6/2025

לא הבנתי מאיפה הבאתי אותו בהתחלה כל כך לא דומה לשום דבר אחר שאני קוראת יש בו מתח יש בו סכנה אבל יש התעלות התגברות גדילה ומאבק של נשים בעולם של גברים שלא מקבלות את מה שמגיע להן וכן מקבלות את מה שלא ועושות את מה שנדרש כדי להיות הן אלו שדואגות לקבל את מה שמגיע להן שקט וביטחון וחופש אני רגילה להיות די על מי מנוחות בזמן קריאה ופה היו לפעמים תנודות מטלטלות והמבט שלי שקוע כמו דבוק למסך כשהתחלתי לקרוא אותו והרגשתי את חוסר הנוחות חשבתי שאסיים אותו רק מפאת שהתחלתי ועכשיו כשסיימתי אני מודה על האפשרות להיות חלק במסע שדומה לשלי, שהיה כואב משלי סבוך משלי וספר שיש לו מטרה חשובה להעביר למען כל הנשים באשר הן תודה

2/6/2025

ספר מתח קליל. זורם. נהנתי לקרוא

25/5/2025

זה לא ספר מתח. זו עלילה מפותלת, אבל לא מותחת. לעיתים צירופי המקרים לא סבירים. אבל זהו סיפור על אובדן העצמי ומציאתו, על יחסים והתרסקותם, על תדמית מול מהות, על גברים ונשים, נשים מול עצמן, הרגלים הרסניים, קשרים רעילים וזיהוי אנשים משמעותיים. מה שמפוענח בין השורות משמעותי ומעניין לא פחות מהסיפור עצמו, שנבנה בהדרגה.

6/5/2025

ספר שלא ניתן להפסיק לקרוא

27/4/2025

הספר מרתק מאוד היה לי קשה להתנתק מהקריאה. מומלץ!!

26/4/2025

ספר מתח עוצר נשימה, לא הפסקתי לקרוא עד הסוף, מעלה סוגיה חשובה של התעללות בנשים

17/4/2025

ספר מתח מהמם

12/4/2025

ספר מרתק מותח ונקרא בנשימה אחת. מאוד אהבתי

9/4/2025

מרתק..מומלץ!

2/4/2025

אי אפשר להפסיק לקרוא

7/3/2025

ספר מצויין

13/2/2025

ספר מתח עדין שלא יכולתי לחכות לרגע שאוכל לחזור לשמוע אותו ... מותח שזור ביד כותבת מיומנת ומדויקת. הקריינות היא האלמנט המדוייק הנוסף - עוד הוסיפה לספר את הקסם המותח...

20/1/2025

וואו. סיפור מעולה. סוחף. עלילה מרתקת. דמויות אפויות טוב מאד.

18/1/2025

ספר מתח מעולה. תופס אותך מהדף הראשון עד האחרון. מומלץ!

26/12/2024

מותח מרתק הקריינות מצוינת ומתאימה לעלילה

30/11/2024

אהבתי. מותח ומפתיע

7/11/2024

ספר מרתק

28/10/2024

ספר טוב, יש בו רגש ומתח שנבנה שלב שלב, כתוב היטב עם דמויות מעניינות, פשוט קשה להניח מהיד. אהבתי. ממליצה גם על ספר השני של הסופרת: השקרים שאני מספרת.

3/10/2024

מותח מעניין

3/10/2024

ספר מעולה כתוב נפלא לא משעמם לרגע

21/9/2024

הספר ריגש אותי קראתי אותו בנשימה עצורה והיה קשה לעזוב. ספר על נשים שמחליטות לקחת את גורלן בידן למרות המציאות

12/9/2024

ספר סוחף ומעניין, קצת נמתח אבל בהחלט מפתיע. נהנתי לקרוא

10/9/2024

מעולה אהבתי מאוד

10/9/2024

מותח. רשה להפסיק לקרוא.

1/9/2024

מרתק וסוחף

31/8/2024

מרגש מאוד מותח וזורם מאוד בקריאה

14/8/2024

מדהים. לא הצלחתי להניח מהידיים מרוב שהיה מעניין. הסוף היה עצוב

4/8/2024

ספר מעולה. סוחף ומותח מהרגע הראשון, עם ההקראה המצויינת של מירי גדרון.

25/7/2024

ספר מעולה.מתח וסוף מפתיע. קשה להניח מהיד.

22/7/2024

מותח וקולח ומומלץ בחום!!

18/7/2024

היה טוב,, אהבתי.

16/7/2024

מאוד אהבתי לקרוא את הספק מומלץ בחום

10/7/2024

קראתי בנשימה עצורה מרתק מהרגע הראשון ועד הסוף המפתיע. מעולה

7/7/2024

וואו, מומלץ מאוד. אהבתי.

24/6/2024

אחד הספרים היפים שקראתי, לא בגלל המתח (כספר מתח הוא פחות טוב), אלא בגלל העלילה, הטוויסט המאד מוצלח בעיניי והדמויות שלדעתי מאד עמוקות ואמינות. נהניתי מאד, מומלץ!!

22/6/2024

ספר סוחף ומותח. נקרא בנשימה עצורה

14/6/2024

מרתק. ספר מתח מצויין מפתיע

5/6/2024

ספר מתח מצויין

14/5/2024

נהדר! מותח מהשניה הראשונה ועד העמוד האחרון. כתיבה קולחת, ממש הצלחתי להתחבר ל2 הדמויות השונות כל אחת בדרכה. ספר מצוין!

6/5/2024

ספר מותח ומרתק, עלילה מקורית הגוללת את סיפורן המורכב של הדמויות.

29/4/2024

בלעתי את הספר תוך כמה שעות. מרתק. ספר מתח מצויין

27/4/2024

ספר מרתק מהתחלה ועד הסוף שזור בסיפורי חיים של נשים שונות שנאלצות להתמודד עם קשיי החיים כל אחת בדרכה.

24/4/2024

ספר מותח, עשוי היטב, קשה לעזוב עד לסופו

11/4/2024

מצוין מותח על נשים במצבים בלתי אפשריים מעניין ראליסטי ומופרך כאחד

10/4/2024

אהבתי. קשה להפסיק לקרוא. מעורר מחשבה.

30/3/2024

קולח, קליל וכיפי

26/3/2024

נפלא!!!

10/2/2024

מצוין

4/2/2024

ספר מרתק מתחילתו ועד סופו . אי אפשר להוריד מהידיים

30/1/2024

ספר מרתק, מדהים כתוב טוב

28/1/2024

עלילה קולחת ,

26/1/2024

ספר מתח כתוב היטב, אם כי קצת צפוי. מומלץ בהחלט.

14/12/2023

קראתי בנשימה עצורה כמעט בלי יכולת להפסיק. מותח מעניין כתוב היטב.שתי נשים שבנסיבות אחרות יכלו להיות חברות טובות. אהבתי.

7/12/2023

ספר מתח מצוין. כתוב בצורה זורמת.ממליצה בחום

2/12/2023

הספר נקרא בנשימה עצורה ובהחלט מומלץ

25/11/2023

וואו לא הצלחתי להפסיק לקרוא . מותח וסוחף.

18/11/2023

כתוב היטב, ספר של עוצמה נשית. הסיפור פשוט זורם ומרתק

17/11/2023

מותח מאד וכתוב היטב.

15/11/2023

ספר מותח שנקרא כמעט ללא הפסקה

14/11/2023

ספר מצויין, כתוב היטב, סיפור מעניין ושומר על מתח עד סופו.

8/11/2023

ממותח ומרתק

4/11/2023

מצוין קולח

1/11/2023

וואו ספר מטורף!!! מעניין, פמינסטי ועם סוף מרגש וחזק. פרוזת מתח קלאסית

30/10/2023

ספר טוב ממש באמת שבקושי הצלחתי להוריד אותו מהיידים. לפעמים היה כתוב בפירוט מיותר שטיפה עיצבן אבל בסופו של יום ממש נהנתי!

28/10/2023

עלילה סוחפת, קראתי את הספר ביום אחד, פשוט בלתי אפשרי להניח אותו!

29/9/2023

ספר מעניין וקריא עם דמויות עמוקות. מותח ומפתיע.

27/9/2023

מרתק מהרגע הראשון עד הסוף

26/9/2023

מרתק! לא יכולתי להפסיק לקרוא

24/9/2023

מאוד קריא, זורם, סיפור מעניין

23/9/2023

ספר מעניין מאוד

22/9/2023

מפתיע מאוד, הרבב טוויסטים לא צפויים. הכתיבה מעולה, שנונה, סוחפת, סיימתי את הספר בחילה אחד.

15/9/2023

ספר מפתיע, מהנה וקולח

13/9/2023

ספר מצויין !!!

7/9/2023

ואווווו מרתקקק

24/8/2023

נפלא ביותר! דמויות נשיות עגולות ונוגעות ללב ותיאורים נפלאים. האזנתי לו בגרסה הקולית והייתי מרותקת. מתח בנוי היטב עד הדקה האחרונה והסוף המפתיע. חבל שהסתיים...

20/8/2023

ספר מצוין מותח מאוד. החזיק אותי טיסה של ארבע שעות ולא שמתי לב שנחתנו.

19/8/2023

ספר עם עלילה מעניינת כתוב בסגנון יצירתי. שווה

4/8/2023

ספר מעולה, כתוב היטב, לא יכולתי להפסיק לקרוא

21/7/2023

מרתק וכתוב היטב שווה לקרוא אותו

21/7/2023

סיפור מרתק, סוחף, כתוב בצורה קולחת נהנתי מכל רגע בסיפור. למרות שאינני חסיד של סיפרי מתח.

13/7/2023

מרתק!

8/7/2023

מותח, מרתק לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד סיומו.

6/7/2023

מעולה

1/7/2023

לעזוב הכל וליהנות כמה שעות מספר מענג מלא בהפתעות

28/6/2023

מותח וסוחף

27/6/2023

ספר שקשה להניח מהיד עד סופו. מותח ומסקרן.

22/6/2023

מעולה

17/6/2023

מעולה, מומלץ!

17/6/2023

מעולה

31/5/2023

ספר מרתק . ממש מדהים. אי אפשר להפסיק לקרוא

30/5/2023

ספר סוחף שקשה להפסיק לקרוא

6/5/2023

מהרגע שהתחלתי לשמוע את הספר, לא עזבתי עד שסיימתי אותו. ספר מותח ומטלטל ומומלץ ביותר

6/5/2023

מצויין נהניתי מאוד בהחלט מומלץ. האזנתי לספר הקולי והקריינות של מירי גידרון מעולה.

5/5/2023

מעולה! עשוי מצויין, מותח, סוחף ומהנה, עם זאת - קליל.

26/4/2023

מרתק

16/4/2023

מצוין!

13/4/2023

מצוין , בנוי טוב, מותח עד הסוף .

3/4/2023

מעולה

2/4/2023

ספר מרתק. אי אפשר להפסיק לקרוא.מומלץ.

29/3/2023

עוצר נשימה עד הרגע האחרון

22/3/2023

מעולה!

20/3/2023

מעולה. מתח נעים

20/3/2023

מרתק , נהניתי מאד מהספר

18/3/2023

ספר מרתק, נהנתי מכל רגע של הקריאה

13/3/2023

ספר נהדר. קשה לעשות הפסקות ולהפסיק לקרוא… מומלץ מאוד 👍🏼

11/3/2023

מקסים, כתיבה קולחת. נהניתי!!!

10/3/2023

מעולה וסוחף!

28/2/2023

ספר מעולה, אם כי יש דבר או שניים שלא נסגרו עד הסוף

25/2/2023

ספר נפלא על אומץ.

20/2/2023

מעניין ומותח ציפיתי לסוף אחר אבל גם הסוף הזה היה מרענן דווקא בגלל הציפיה למשהו אחר

19/2/2023

מומלץ מאוד ,

7/2/2023

ספר שנקרא בנשימה אחת

6/2/2023

סוחף הסוף הפתיע אותי

4/2/2023

סיפור מבריק, נועז, שערורייתי ברמה שלא מצאתי מספיק מילים כדי להבהיר לכם שעל הספר הזה פשוט אסור לכם לוותר! שתי נשים אמיצות, שנמאס להן מהפינות שאליהן דחקו אותן, נשים מדהימות שהעולם לא התגמש למענן, נשים בודדות שהניחו סיכה על המפה, שסימנה את ראשיתו של מסע, שהן מעולם לא רצו לצאת אליו.

30/1/2023

מעולה

12/1/2023

בנוי כהלכה, מותח במידה הנכונה ולא מתפשר. נהניתי

9/1/2023

מותח מעניין ומפתיע. מומלץ.

8/1/2023

נפלא!

7/1/2023

ספר מותח ומדהים,קראתי בשקיקה ובסקרנות

5/1/2023

מקסים,מומלץ מאוד

5/1/2023

מותח מפחיד מדויק וקצת עצוב

3/1/2023

ספר מתח מצוין, טוויסט מעולה שמתרחש בתחילת הספר ולוקח את העלילה אחורה וקדימה באופן סוחף. האזנה לספר היתה מצוינת. מומלץ.

2/1/2023

ספר מעניין וסוחף מאוד

1/1/2023

ספר מרתק, נוגע ללב וכתוב בצורה קולחת ומהנה

31/12/2022

ספר מעולה. כתוב נהדר, מרתק ומפתיע.

27/12/2022

ספר מותח, סוחף וחשוב

19/12/2022

ספר מהמם ומושך. נהנתי מאוד

18/12/2022

ספר מעולה כתוב מעולה,מותח,

15/12/2022

מעולה

12/12/2022

עלילת מתח דרמתית ומפותלת.מתח פסיכולוגי מרתק.מסופר באופן יוצא דופן.שתי דמויות שחייהן שלובים זה בזה בתעתועי הגורל. אי אפשר להניח מהיד.הדמויות נכנסות אליך פנימה.מדהים!

9/12/2022

מצויין

2/12/2022

ספר מרתק ,כתוב בצורה קולחת. שמעתי את הספר בגרסה קולית. ממליצה מאוד.

2/12/2022

ספר מצויין, מעניין וכתוב יפה.

29/11/2022

ספר מצויין.

27/11/2022

פשוט מצוין

24/11/2022

מרתק

24/11/2022

ספר קריא, מעניין, כתוב היטב משתי נק מבט הסוף הצליח להפתיע. בהחלט מומלץ

21/11/2022

ספר מדהים , סוחף , מומלץ מאוד

20/11/2022

עלילה זורמת, מותחת, מעניינת. דמויות מעניינות, כתיבה כייפית לקריאה. בקיצור, ממליצה בחום 😎

14/11/2022

מעניין מאוד, מסקרן ומותח. אהבתי!

12/11/2022

מ ע ו ל ה

12/11/2022

מצויין. כתוב היטב ומסקרן. עלילה קולחת ומפתיעה.

11/11/2022

ספר מותח עד הסוף

8/11/2022

ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא,זורם נפלא

5/11/2022

ספר מתח מעולה וחשוב!! הפרקים מתארים לסירוגין את חייה של קלייר החיה במעגל האלימות ונמלטת מבעלה ואת חייה של אווה, אשר גם היא נמלטת מסודות אותן משאירה מאחור. קלייר נכנסת לביתה ולחייה של אווה ובד בבד אנו לומדים על עברה של אווה ועל העבר ממנו היא נמלטת. שתי הדמויות מעוררות הזדהות וחמלה רבים, העלילה מספקת אמיתות מרגשות על החיים בכלל ועל נשים החיות במעגל האלימות בפרט ועל החשיבות שישמיעו את קולן. זהו תחום העיסוק שלי ולכן שמחתי במיוחד לקרוא את הספר ואני ממליץ עליו בחום רב

4/11/2022

ספר נפלא, מותח ומרתק כאחד, העלילה סוחפת וקשה להפסיק לקרוא

3/11/2022

ספר מתח מעולה

2/11/2022

מרתק ומעניין.קצת מפריע לי המסגור של גברים רעים ונשים סובלות.אין בספר אפילו משפחה אחת שלמה מתפקדת ומאושרת.

29/10/2022

מקורי וסוחף, סיימתי בלילה אחד

28/10/2022

ספר מעולה!מתח מההתחלה עד הסוף המפתיע

26/10/2022

סוחף ולא נותן להניח מהידיים..

25/10/2022

העלילה קולחת, הדמויות מעניינות, ספר מצויין

23/10/2022

מותח וגם מציב ביקורת של נשים בעולם של גברים. נחמד מאוד, מומלץ

23/10/2022

מעולה. מרתק ומעורר מחשבה.

22/10/2022

ספר מתח מצויין סיימתי אותו ביום אחד, מומלץ

21/10/2022

ספר מתח מצויין, כולל אלימות נגד נשים, סחר בסמים, יתמות וחברות.

20/10/2022

עלילה מעניינת וכתיבה סוחפת שכוללת הפתעות לאורך הדרך המלצה חמה

19/10/2022

ספר מרתק ומותח, מהפרק הראשון. הדמויות נכנסות ללב.

18/10/2022

מותח ונעים לקריאה

18/10/2022

‏לא יכולתי לעזוב אותו מייד

17/10/2022

מותח ומפתיע! מומלץ

14/10/2022

נפלא! מותח ונוגע ללב. לא הצלחתי להניח אותו עד שסיימתי את כולו.

14/10/2022

מותח, מרתק, עלילה פתלתלה, מורכבת ומפתיעה.

13/10/2022

ספר מצויין, מותח לכל אורכו, מומלץ

13/10/2022

מתח מעולה

13/10/2022

ספר נהדר. כתוב היטב. מתח עד הסוף. לא ניתן לנחש איך ימשיך הסיפור. נהנתי מאד.

12/10/2022

וואווו וואוווו.... בדרך כלל אני לא בוחרת לקרוא ספרים כאלו אבל הביקורות היו מדהימות...עכשיו אני מסכימה איתן בהחלט, ספר יוצא דופן,כתוב נהדר עלילה מרתקת, שאפו

12/10/2022

מרתק. בלעתי אותי!

11/10/2022

מרתק !!!

11/10/2022

מרתק ומעניין מעמוד הראשון ועד לאחרון

10/10/2022

מעולה

9/10/2022

מותח, מעניין, עוסק בנושאים אמיתיים. מומלץ מאוד

8/10/2022

קראתי את הספר ללא הפסקה,ספר מותח עד הסוף.ממליצה בחום

8/10/2022

טקסט נהדר.ממליץ בכל פה

8/10/2022

סוחף

8/10/2022

ספר מצויין, כתוב טוב, מרתק, אי אפשר להניח לו עד שמסיימים אותו.

8/10/2022

מדהים!!! אי אפשר להניח אותו

7/10/2022

ספר מעולה ..אחד הטובים שקראתי בתקופה האחרונה!!

7/10/2022

מעולה !!!! מומלץ בחום

6/10/2022

מרתק

5/10/2022

סוחף ומרתק

5/10/2022

ספר שנקרא הפעם אחת. אי אפשר להפסיק

5/10/2022

כתוב היטב. קולח, מותח ולא ניתן להניחו מהיד עד לסיום. מומלץ!

5/10/2022

קראתי אותו בנשימה עצורה. לדעתי כתוב מעולה, מותח ולא מלאה בפרטים

5/10/2022

מעולה. סוחף.

4/10/2022

עוצר נשימה! מרתק! אי אפשר להניח מהיד

4/10/2022

ממש ספר מתח, כייפי!

3/10/2022

מעולה מותח כתוב היטב

1/10/2022

מצויין לא ניתן להסיר מבייד

1/10/2022

ספר מצויין ממש.

1/10/2022

ספר מצוין

30/9/2022

וואוו, מפתיע, מרתק. לא נותן לך להפסיק לקרוא עד הסוף. שווה ביותר .

28/9/2022

מעולה,כתוב נפלא,מומלץ מאוד

28/9/2022

קולח,מותח, כיפי לקריאה, לא יכולתי לעצור

28/9/2022

מעולה, לא צפוי, כתוב היטב.

27/9/2022

מצויין

27/9/2022

קודם כל, ספר מתח מעולה כתוב מצויין. מאוד מומלץ לחגים! בנוסף זהו ספר העצמה נשית שבאופן מפתיע לא מפחית את עוצמת המתח. ספר התנתקות קלאסי

26/9/2022

וואו ספר מצוין. קולח ומהפנט. והסיום- טוויסט שעושה צביטה בלב...

26/9/2022

מהמם!!

24/9/2022

ספר מתח טוב כתוב היטב. מרתק. בוודאי יהפוך לסרט.

24/9/2022

ספר נהדר.אהבתי מאד ולא יכולתי להניח אותו עד הסוף.ממליצה בחום.

24/9/2022

ספר טוב אם כי יש קצת חזרות. מעניין מאוד

23/9/2022

וואו, רכשתי את הספר מיד אחרי שקראתי את התקציר ואכן הספר עמד הציפיות. כתוב מדהים, מתח וחיבור. מומלץ מאד.

23/9/2022

ספר מטלטל ומותח. כתיבה נהדרת. מומץ מאד

23/9/2022

וואו עוצר נשימה. מרגש. מותח. עצוב. מקסים! הכתיבה של הסופרת שאותה לא הכרתי, מרשימה! עמוקה מעניינת, נוגעת. מכניסה את הקורא לעולם שלם על כל הדקויות שבו. אני באופן אישי חובבת הז’אנר הקליל והרומנטי כך שהספר הזה היה לי מותח עד מטריד, ועדיין קראתי אותו בנשימה עצורה. למי שאוהב ספרי מתח זה ספר מצויין! ללא ספק חמישה כוכבים על העלילה ועל הכתיבה של הסופרת, ועל התיאורים המדוייקים והאיכותיים. סיפור יפה ומרגש!

21/9/2022

מותח ומדהים!

20/9/2022

אשתי כבר יודעת, שאם אני לא מגיב וכל זמן פנוי בוהה במסך הטלפון, כנראה שאני קורא עוד ספר דיגיטלי מאד מעניין :-). הספר כתוב היטב. קראתי אותו בשקיקה

19/9/2022

מעולה!

18/9/2022

מהפנט, מטלטל ומותח במיוחד. עלילה מסועפת, אך לא מתישה, לצד כתיבה מצוינת. ממתינה בקוצר רוח לספרים מתורגמים נוספים של ג'ולי קלארק!

18/9/2022

מרתק, מותח עד הסוף.

18/9/2022

מצויין אי אפשר להניח מהיד

17/9/2022

ספר מדהים!!! מותח, אמיתי, סוחף פנימה לסיפורם של אווה וקלייר מנקודת מבט של כל אחת מהן. סיפור מעולה שנותן השראה ומוטיבציה לתקן דברים שקרו לנו במהלך החיים. ללא ספק 5 כוכבים!

16/9/2022

סוחף, מפתיע ומותח! ממליצה בחום.

16/9/2022

קריאה קולחת. מקסים, נשי ומרגש.

15/9/2022

מותח מרתק אי אפשר להתנתק מומלץ

15/9/2022

פשוט מעולה!

15/9/2022

ספר מותח, לקרא בלי להפסיק - מעולה

14/9/2022

ספר נחמד פלטס

12/9/2022

אהבתי מאד

9/9/2022

מעולה

8/9/2022

אהבתי מאוד!

7/9/2022

מותח ומעולה

6/9/2022

ספר מדהים!! רק לא לקרוא בזמן הטיסה חחחח

6/9/2022

ספר מעולה, מותח, סוחף, נקרא בשטף ובינוי מצוין. מותח עד השניה האחרונה. קשה להניח אותו מהיד. מומלץ ביותר.

4/9/2022

ספר מקסים

4/9/2022

מעולה!

3/9/2022

ספר מעולה. לא יכולתי להתנתק ממנו .

29/8/2022

ספר מתח פשוט מצויין! אי אפשר להפסיק לקרוא, כתוב נפלא, וגם בעל מסר חזק. מומלץ!

28/8/2022

ספר סוחף וקליל

26/8/2022

נהדר

24/8/2022

מווווותחחחח הסוף הצליח להפתיע אותי לחלוטין

23/8/2022

שווה קריאה ! מותח ומעניין

22/8/2022

מעניין, כתוב היטב, מותח ואפילו מרגש. הסיום קצת מעורפל ומשאיר יותר מדי לדמיון. מה עם ספרים נוספים של ג'ולי קלארק?

21/8/2022

סרט, מבויים לעיילא , טורד מחשבה.. מומלץ.

21/8/2022

קולח. מותח. נהניתי.

18/8/2022

מעולה!

18/8/2022

ספר מעולה שכולו הפתעה

18/8/2022

לא הפסקתי לקרוא!! נהניתי מכל רגע. חבל שאין עוד ספרים של הסופרת המדהימה הזו

16/8/2022

מותח ונהדר

16/8/2022

מעולה

15/8/2022

מושלם

13/8/2022

קראתי בנשימה אחת

13/8/2022

אחד הטובים שקראתי סוחף ומרתק

13/8/2022

סיפור מרתק,מרגש, מותח, לא יכולתי להניח את הספר.

11/8/2022

מעולה

11/8/2022

מצוין

11/8/2022

מעולה, קשה להפסיק לקרוא

11/8/2022

מעניין

7/8/2022

ספר מתח מצויין, מטריד מפחיד ומותח מאד עד לרגע האחרון. מציף בעיה של אלימות נגד נשים. כדאי מאד לקרוא.

7/8/2022

כתוב יפה

5/8/2022

וואו! מתח אליפות. אפילו שווה קריאה חוזרת.

5/8/2022

מרתק

4/8/2022

מותח. נקרא בנשימה אחת

4/8/2022

וואו. אי אפשר להוריד את הספר מהידיים

24/7/2022

לא הצלחתי להניח אותו בצד, סוחף

23/7/2022

קולח, מותח, מרגש

18/7/2022

אחלה ספר. מותח ומענין. לעיתים נדמה, לאחר מהפכת "מי טו" שיחסי הכוחות בעולם השתנו. הספר הזה מזכיר, (למרות שזו ככל הנראה לא מושא כוונתו) שעדיין הדרך ארוכה לשינוי- אך ששינוי זה אפשרי.

17/7/2022

ספר מעולה, עם טוויסט.

8/7/2022

מגיע לו 4.5 אבל אין אפשרות. מותחן קליל. נחמד. קריא מאד. קראתי בנשימה אחת.

5/7/2022

מעולה מעולה חבל שנגמר

12/6/2023

ספר מרגש, הסוף הותיר אותי עם מועקה משולבת השלמה. כתוב טוב ומפורט, כן מרגיש שקו העלילה איבד את עצמו איפשהו והתקציר הבטיח משהו שלא נמצא שם באמת- יכלו לסבך את קלייד קצת יותר בתור אווה- לא פיתחו את זה מספיק. ספר מעולה בלי קשר

2
30/6/2025

ספר טוב, נהניתי לקרוא. עלילה מעניינת ומקורית.

21/6/2025

ספר מתח טוב, ניקוי ראש

20/6/2025

סיפור מתח שבתוכו משתקפים קשייהן של נשים החיות ביחסים כוחניים ואלימים.

18/6/2025

הספר מעניין ומותח. נהנתי מאוד. הקריינות לא נעימה, חתך הדיבור נשמע מתנשא ולפעמים נשמע כמו Ai כאילו תוכנת.

28/1/2025

ספר מותח ומרתק, על עוצמתן של נשים

9/1/2025

ספר טוב. קריינית עם שגיאת הגייה איומה. יהיה/יהיו מבוטא ב א׳ בתחילת המילה במקום לבטא כהלכה את האות י׳ . מאד צורם.

3/1/2025

ספר נחמד לסוגו. לא מופת אבל שאב אותי פנימה ולראשונה בהרבה זמן סיימתי ספר ביום אחד.

20/11/2024

כשקניתי אותו חשבתי שהוא יהיה מסובך וקשה להבנה קצת, אבל טעיתי ונהנתי ממנו מאוד! הוא כתוב ממש טוב ומאוד כיף לשקוע בתוכו. מה שכן, חשבתי שהסוף יהיה אחר לגמרי, שהוא יהיה יותר תעלומה ומסתורין אבל הוא לא היה. הוא מאוד מחזק את האישה המוכה והחלשה והפתיע אותי כי לא חשבתי שזה ילך לשם אבל נהנתי ואהבתי את המסר.

19/11/2024

ספר מרתק! ממש נהניתי מהשמיעה

8/11/2024

אהבתי מאוד סיפור שונה, מעניין, מותח, הסוף לא ידוע מראש.

30/9/2024

מאד אהבתי. עד לסופו לא התבררה התעלומה במלואה. ממליצה

23/8/2024

ריגש מאוד .גרם לחוסר שינה , ספר מתח טוב

2/8/2024

ספר נהדר, כתוב טוב שומר על עמימות נכונה ומושלמת לטוויסט הנדרש. אהבתי וסיימתי די מהר

4/7/2024

קשה להניח מהיד. דמויות מרתקות

16/6/2024

קצת צפוי בחלקים מסוימים אבל כתוב טוב וסוחף

14/5/2024

הספר עוסק בסיפור מעניין של שתי דמויות נשים, כל אחת רוצה לברוח מחייה, לשנות את זהותה, מסיבותיה שלה. בהחלט קיוותי ליותר התפתחויות בעלילה, שייצרו יותר ריגוש ומתח. מרגיש שהכותבת לא הלכה רחוק מדי וגוללה את העלילה בקצב מעט איטי. בגלל ההתעסקות הרבה בנבכי הדמויות לדעתי הוא יותר בז׳אנר הפרוזה ופחות במתח/פעולה. על אף כל אלה נהניתי להאזין לספר.

18/4/2024

אהבתי את הכתיבה, ספר נהדר

22/12/2023

קלארק יודעת לבנות סיפור, לבנות דמויות וליצור מתח אבל הספר דומה מדי לספר אחר שקראתי. כאילו היא מצאה מתכון, 2 דמויות נשים שסיפוריהן משתלבים. חלק גדול היה ניתן לנחש מראש.

4/12/2023

ספר מותח וזורם מנקודת מבט נשית כייף ומרענן

19/11/2023

ממש מותח. שווה לקרוא ולהגיע לסוף המפתיע.

15/11/2023

כתוב היטב. הקפיצות בין הזמנים ובין הדמויות מתישות מידי

4/11/2023

מרתק, פמיניסטי, קשה להניח אותו מהיד

28/10/2023

מותח וטוב

21/10/2023

ספר מותח ככל שמתקדם, מומלץ!

23/9/2023

נחמד וקיטשי. כשמו כן הוא - ספר למטוס

27/8/2023

ספר נחמד. סה"כ בסדר אבל ציפיתי ליותר בגלל ההייפ סביבו וסביב הסופרת.

21/8/2023

יצאתי ברגשות מעורבים נהנתי מצד אחד הרגשתי טיפה מרומה מצד שני מי שאהב את המטופלת השקטנה, יעוף על זה. הוא טוב יותר.

9/8/2023

תענוג. עלילה מהודקת, כתובה היטב, מעט מאוד שגיאות כתיב

19/6/2023

ספר מתח כיפי, כזה שלא נותן לך להניח אותו ושאת מחכה לחזור אליו ולדמויות שלו. קצב טוב, קולח וקליל. אהבתי.

26/5/2023

ספר מותח, ההתחלה לא כלכך זרמה אך לאחר מספר עמודים לא היה ניתן להניח מהיד. מומלץ

1/5/2023

סיפור בהחלט טוב. הכתיבה בינונית.

24/4/2023

ספר טוב ומותח, היה לי קצת קשה בהתחלה להיכנס לספר אך סהכ נהניתי ממנו , מותח ומפתיע.

3/4/2023

ארבעה וחצי כוכבים. יופי של ספר!

2/4/2023

קראתי את הספר בעקבות המלצות שקראתי והאמת זה לא מסוג הספרים שאקח איתי הלאה. נחמד ולא מעבר.

22/3/2023

ספר מרתק אבל יש בו הטעיה שממש מעצבנת

12/3/2023

ספר מותח שנקרא בנשימה עצורה. עם זאת, הסיפור עצמו קטן מאוד. רוב הספר הוא למעשה אקספוזיציה לקראת החלק האחרון של הסיפור, בו מתרחשת הדרמה.

13/2/2023

נהניתי מאוד מהספר. מותח

7/2/2023

מותח , דמויות שפותחו היטב נהניתי

25/1/2023

נהניתי מאד. קולח וסוחף שואב ומרגש

21/1/2023

מתח מורט עצבים. בהתחלה התקשיתי להיכנס לעלילה אבל אחר כך הספר זורם ומקבל תאוצה.

19/1/2023

מרתק עד השנייה האחרונה, הסוף קצת לא עמד בציפיות שהספר העמיד. שווה קריאה בכל זאת

8/1/2023

ספר כיפי. מהנה ביותר

17/12/2022

ספר מותח ומרתק

16/12/2022

ספר מתח טוב. הנושא החשוב שעולה בספר - אלימות כלפי וניצול של נשים - חשוב ביותר.

6/12/2022

נחמד. לעתים קצת נמתח

6/12/2022

נהניתי

21/11/2022

ספר מתח נחמד ומקורי.

20/11/2022

ספר חביב

9/11/2022

התאמצתי מאד לסיים ולא להפסיק באמצע. הקפיצות מאחת לשניה לא אפשרו לי להתחבר לכל אחת מהן.

1/11/2022

נחמד מאוד, אהבתי

24/10/2022

סוחף, מרתק, מעניין, נקרא באחת!

24/10/2022

הספ שומר על מתח עד סופו, מתאים לטיסות מבלי קשר לשמו

23/10/2022

ככה ככה.

22/10/2022

קריינות מעולה ספר זורם ומענין

20/10/2022

עצוב מעניין מותח וכתוב היטב

19/10/2022

סה"כ בסדר. אבל יש, לדעתי, הרבה מדי פירוט ועיסוק בהיבטים והמניעים הנפשיים והפסיכולוגים של הדמויות. במובן הזה, יותר נוטה להיות ספר דרמה מאשר ספר מתח או אקשן

10/10/2022

אחלה ספר טיסה, ולא יותר.

9/10/2022

מרתק ומהנה למרות שציפיתי שהספר יהיה מותח יותר

5/10/2022

מעולה, שווה להגיע לעמוד האחרון.

5/10/2022

ספר מותח מעולה, זורם על שתי נשים שהחיים שלהם לא הותירו בידיהם הרבה ברירות

4/10/2022

ספר נהדר

2/10/2022

נהניתי לקרוא את הספר העלילה מותחת וסוחפת

29/9/2022

מעניין מאוד. מותח, פתלתל ומעורר מחשבה. מומלץ!

27/9/2022

מותח , כתוב היטב, קת נמרח לקראת הסוף. נהניתי

26/9/2022

ספר נחמד ונעים לקריאה

26/9/2022

כתוב מצויין. מותח מאד, אבל העלילה והדמויות אינן מגובשות עד הסוף...

25/9/2022

יפה מאוד מותח עד הדף האחרון

21/9/2022

קריא מאד וקשה להניח מהיד עד הסוף. אבל לא יצירת מופת של חמישה כוכבים

21/9/2022

מותח ומרתק.סוף קצת מפתיע ולא הסתדר לי

18/9/2022

מצויין

18/9/2022

ממש יפה,מעורר מחשבה ומעלה למודעות נושא חשוב מאין כמוהו.

17/9/2022

מותח

14/9/2022

נחמד, סוף מרגיע שלטובים מגיע חיים טובים

13/9/2022

ספר טוב וקולח! העביר לי את הטיסה בנעימים.

8/9/2022

הקריאה בספר זורמת. יששתי עלילות מקבילות והסיפור מתחלקבין שתי הדמויות הראשיות. יש חלקים צפויים וחלקים מפתיעים. אני נהנתי

7/9/2022

מרתק

2/9/2022

נחמד ונעים לקריאה, לא יותר

23/8/2022

מקסים מומלץ

19/8/2022

קריא ומותח.

16/8/2022

קריא וקולח, קצת צפוי

16/8/2022

כיף לקריאה, מעניין, קולח ולעתים מותח

16/8/2022

בהחלט מותח ונקרא היטב. הסיום מאכזב קצת.

13/8/2022

ספר טוב בסהכ. כתוב היטב

8/8/2022

קליל קריא. מעביר את הזמן נהדר. לא לצפות לעומק מוגזם.

5/8/2022

מצוין. מותח וכתוב טוב

4/8/2022

קריא ומושך לקרוא ולהבין עוד.

2/8/2022

מעניין

14/10/2024

בניגוד לספר השני שלה שמופץ כאן קולית (השקרים שאני מספר). הקריינות כאן טובה. ספר טיסה קליל.

1
8/10/2024

ספר נחמד, לקראת הסוף נעשה מותח. היה נחמד לקרוא בו. הדמויות חביבות. אבל בתור ספר מסתורין/מתח לא הייתי מגדירה אותו כמותח או מסקרן במיוחד. ומבחינת עומק פסיכולוגי אין בו הרבה. זה מתכנס לספר נחמד להעביר איתו את הזמן, אבל לא משהו שאזכור.

1
25/11/2023

אין דבר מאכזב יותר מספר שנופל למשבצת המוכרת-מדי של סיפור שמתחיל מעניין מאוד, בקצב איטי ונכון שנבנה בצעדים קטנים ואז מסתיים כמעט בבת-אחת במין האפי-אנד שמרגיש כל כך מלאכותי, איך הכל מסתדר באורח קסם ופתאום יש הסבר בחצי פסקה לשאלות שנשארו פתוחות במשך כל העלילה. סוף מתוק בצורה מלאכותית וסגירת פינות מהירה הם תחלואה ספרותית וזלזול באינטליגנציה של הקורא. עוד 50 עמודים יכלו לעשות סדר בדברים בלי שנרגיש שמישהו מיהר לסיים לכתוב ולפרסם. אחרית הדברת מצילה מן הכבוד של הסיום הרעוע וחבל שסוף הסיפור לא נכתב כמו החלק הטוב הזה

1
10/4/2023

מרוח מידי. מתיש. עלילה לא אמינה. יותר מידי צירופי מקרים שפוגעים באמינות של הסיפור. ניסיונות מאולצים ליצור מתח עד כדי הטעיית הקוראים. יותר מידי פעמים לאורך הספר נעשו הטעיות עם שמות הדמויות. שגיאות כתיב רבות שפוגמות בהנאת הקריאה.

1
19/7/2025

רעיון נחמד להחליף חיים אי שם באמצע הדרך. 😊

2/6/2025

רוב הספר כתוב היטב, והקריאה מהנה ואפילו מותחת. לטעמי, החלק האחרון של הסיפור (נאמר, ה-50 העמודים האחרונים) הופכים להיות מאולצים ולא סבירים ברמה שפוגעת בהנאה מקריאה. בסך הכל, הספר מהנה, אבל לא ממש מומלץ.

23/1/2025

ספר מרוח מדי. הסיפור עצמו אולי חשוב כאמירה אך טרוויאלי. הספר בגדול בסדר אבל משעמם. יכול היה להסתיים בחצי מהזמן. לא כזה שווה קריאה

19/1/2025

רעיון ספרותי מקורי, מתח נבנה בהדרגה אך לא בלתי נסבל, סה"כ ספר נחמד וקל.

30/11/2024

נחמד, קליל, קריא. שומר על מתח. קיוויתי לסוף מפתיע יותר.

20/10/2024

חביב מותח אבל לא מספרי המתח המעולים

14/10/2024

ספר חביב, מצויין לחופשה, דמויות טובות. אבל קצת קלשאתי ועלילה שמתקדמת לפי שבלונה. כמו סרט בנטפליקס שמעביר ערב בכיף.

31/8/2024

הגרסה הקולית ממש גרועה טכנית. לעיתים מילים בתחילת הפרק נבלעות, לעיתים נשמעים צלילי תקשורת ולעיתים המילים השמעות כאילו מחשב אומר אותן גם מבחינת האינטונציה. הספר עצמו נחמד ומותח.

27/7/2024

רעיון יפה אבל ארוךךךךךךך…. אין מספיק התפתחות של הדמויות וקשה ממש להזדהות איתן… היה צריך לכתוב אותו כנובלה קצרה🧚‍♀️

8/7/2024

מתח נחמד.

8/5/2024

נחמד , ציפי למותחן עוצר נשימה וקיבלתי מותחן משעמם קצת נחמד לא יותר מזה

25/4/2024

ספר נשי,יותר מידי תיאורים ופחות מידי פעילות, מעייף

21/4/2024

מתחיל מסקרן ומותח אבל הסוף בינוני

12/2/2024

בסה"כ ספר מותח שגרם לי לרצות להמשיך לקרוא. הסיפור חיים של קלייר ואווה מעניין אם כי של קלייר מעט נדוש ומתאפיין בלא מעט נאיביות מצידה. התמונה בסוף אמנם לא מיוחדת אבל כל העלילה שהובילה אליה הייתה מעניינת ולא צפויה.

1/2/2024

עוד רב מכר שלא שווה לקרוא...

17/4/2023

הספר עצמו מעניין, אבל היה לי קשה לקרוא כי הרבה חלקים נמרחו ובסך הכל לא הייתה הרבה עלילה

3/4/2023

ספר שמתארך בלי סוף. ממש מעייף ולא איזו יצירה גדולה

31/3/2023

ספר קריא, רוצה לכתוב ספר יעיל. במתח בינוני, מערכות היחסים גם אבל עובדה שסיימתי אתו כמו לצפות בסרט נוסחאות לא מאוד עמוק אבל נחמד שהוא מארח לך חברה

11/2/2023

נחמד לא יותר.

3/2/2023

סיפור על כוח נשי. קצת ארכאי

12/11/2022

אפשרי. נמתח יותר מידיי.

9/11/2022

זורם סיפור טוב. רעיון מצויין. אבל בעיני מעט שטחי.

5/11/2022

נחמד. קריא ומרתק. לא יותר מזה.

1/11/2022

מאכזב משהו

26/10/2022

ספר איטי להחריד, נמרח כמו מסטיק הנושא מעניין וחשוב אבל חיכיתי כבר שיסתיים לא ממש ממליצה

21/10/2022

הספר בהחלט מחזיק במתח לאורכו, אבל סגירת הקצוות שלו לא באמת הגיונית.

15/10/2022

קליל , קולח יחד ים זאת מאכזב

13/10/2022

ספר נחמד ,נקרא בקלות

4/10/2022

קריא ומותח אבל מבחינה ספרותית מאד בנאלי

1/10/2022

קריא מאד, אבל מלא חר# פמיניסטי. כל הרעים - דמויות גבריות. כל הטובות, חכמות וחזקות - דמויות נשיות.

28/9/2022

נחמד. לא התעלפתי. אבל כיף לקרוא.

26/9/2022

הבטחה שלא מומשה

19/9/2022

ספר מתח קריא. הרבה יותר מדי צירפי מקרים בלתי אפשריים

16/9/2022

נחמד קליל וקריא

16/9/2022

זורם, אך לא נבנה מתח כראוי לספר מתח...

12/9/2022

נחמד ביותר. רעיון גאוני

13/8/2022

מעניין. נוגע בנקודות כואבות

10/8/2022

מאד מותח, אבל יש הרבה סדקים בסיפור

9/8/2022

חביב, יש חלקים מעניינים יותר ופחות. הרעיון טוב, הביצוע די בינוני והסוף לא כל כך מציאותי, וגם לא כל כך ברור. אבל בסך הכל הקריאה שוטפת והחוויה לא רעה.

15/12/2023

הרעיון מצוין אבל הביצוע לא משהו. אני לא התחברתי לדמויות הנשיות הראשיות, לדעתי בניית הדמויות הייתה חלשה ולא מעניינת. העלילה מסתורית אבל לא באמת מסתורית, די צפויה מראש. פחות התחברתי

12/9/2023

ככה ככה

22/7/2023

נחמד ציפיתי ליותר

2/4/2023

ספר שאני לא בטוחה לגמרי למה הוא קיים, בלי להיות אכזרית.. העלילה מרוחה וחלקים ממנה כאילו ילדה בת 8 כתבה אותם בניסיון להיות מגניבה.. אני פמיניסטית אבל האכזריות שבה דורכים על כל גבר שאי פעם נולד בספר קצת חורה לי, ובלי קשר לא התחברתי רגשית לאף דמות- מה שמפתיע בהתחשב בהתמודדות הקשה שלהם עם החיים...

18/10/2022

ספר מתיש ומשעמם. רובו דיכאוני ומעייף, בלי הרבה מתח. לזכותו, עזר לי להירדם מהר (: בקיצור, באמת שלא הבנתי על מה כל המחמאות.

15/10/2022

החלפת זהויות בין נשים?דמויות לא אמינות, שטחי וצפוי . יש שגיאות כתיב .

8/10/2022

חלש, עלילה קלושה ולא משכנעת

28/9/2022

לא משהו

17/9/2022

לא רציני , לא ממש מותח ולא כתוב טוב

14/9/2022

נו, באמת. קו עלילה מאוד לא סביר. סיפור לא אמין ולא סוחב. פושר מכל כיוון. לא למדתי כלום ולא נהנתי מהקריאה.

4/2/2024

משעמם למות. חסר עלילה ועניין. אפס תפניות אפס התקדמות. חבל על הזמן

1
6/2/2023

לא אמין, צרופי מקרים לא סבירים ולא הגיוניים. אחד הגרועים בספרי המתח שקראתי. אפשר לוותר.

2/11/2022

מותח אי אפשר להפסיק לקרוא

הטיסה האחרונה ג'ולי קלארק

פתח דבר

שדה התעופה ג'ון פ' קנדי, ניו יורק

יום שלישי, 22 בפברואר

יום ההתרסקות

טרמינל 4 הומה אדם, מסביבי ריח סמיך של צמר רטוב ודלק סילוני. אני ממתינה לה בפנים, צמודה כמעט לדלתות ההזזה מזכוכית, רוח החורף הקפואה ניטחת בי בכל פעם שהן נפתחות, ואני מאלצת את עצמי לדמיין את רוח פוארטו ריקו המבושמת, שזורה בניחוחות היביסקוס ומלח ים. הספרדית הרכה, המוטעמת, מסתחררת סביבי כמו אמבטיה חמה ומוחה את מי שהייתי קודם.

האוויר בחוץ רועם כאשר מטוס מתרומם אל השמים, בעוד שבפנים הודעות מעוותות צווחות מן הרמקולים. אישה מבוגרת מדברת איטלקית חדה, בסטקטו, היכנשהו מאחורי. אבל אני לא מזיזה את עיני מאבני השפה, עיני מתמקדות במדרכה שמחוץ לטרמינל, מחפשות אותה, מעגנות את אמונתי — ואת כל העתיד שלי — בעובדה שהיא תבוא.

אני יודעת עליה רק שלושה דברים: את שמה, איך היא נראית, ושהטיסה שלה יוצאת הבוקר. היתרון שלי — היא לא יודעת עלי שום דבר. אני כובשת את הבהלה לנוכח המחשבה שאולי החמצתי אותה באופן כלשהו. שאולי היא כבר נעלמה, ואיתה ההזדמנות שלי לחמוק מהחיים האלה ולהיכנס לחיים אחרים.

אנשים נעלמים כל יום. האיש שעומד בתור בסטארבקס, לקנות את כוס הקפה האחרונה שלו לפני שהוא נכנס למכוניתו, נוסע לחיים חדשים ועוזב מאחור משפחה שתמיד תתהה מה קרה. או האישה שיושבת בשורה האחרונה של אוטובוס גרייהאונד, מביטה מבעד לחלון כשהרוח מטיחה את קווצות השיער בפניה ונושאת משם היסטוריה כבדה מכדי לשאת. אולי את יושבת כתף אל כתף עם מישהו שאלה הרגעים האחרונים שלו כעצמו ולעולם לא תדעי זאת.

אבל מעטים מאוד האנשים שעוצרים לחשוב כמה קשה להיעלם באמת. מידת הפרטנות שנחוצה כדי להעלים אפילו את העקבה הקטנטנה ביותר. כי תמיד יש משהו. קצה חוט, גרעין של אמת, טעות. דקירה קטנטנה של נסיבות מספיקה כדי לפרום הכול. צלצול טלפון ברגע היציאה. תאונת דרכים מינורית שלושה רחובות לפני היציאה לכביש המהיר. טיסה מבוטלת.

שינוי של הרגע האחרון בלוח הזמנים.

מבעד לערפל טיפות המים שהתעבו על קיר הזכוכית אני רואה לימוזינה שחורה גולשת אל שפת המדרכה ואני יודעת שזאת היא עוד לפני שהדלתות נפתחות והיא יוצאת החוצה. כשהיא יוצאת היא לא אומרת שלום למי שנמצא איתה במושב האחורי. במקום זאת היא חוצה במהירות את המדרכה וממשיכה דרך הדלתות האוטומטיות, קרובה עד כדי כך שסוודר הקשמיר הוורוד שלה מתחכך בזרועי, רך ומזמין. כתפיה קמורות כאילו ממתינות למכה הבאה, לתקיפה הבאה. זאת אישה שיודעת היטב כמה קל לשטיח בשווי חמישים אלף דולר לפשוט לה את העור הפנים. אני מאפשרת לה לעבור, שואפת עמוק ונושפת את המתח שבי. היא כאן. אני יכולה להתחיל.

אני מרימה את רצועת התיק אל כתפי והולכת אחריה, משתחלת לתור לבדיקה הביטחונית ישר לפניה, יודעת שאנשים במנוסה מסתכלים אך ורק לאחור, אף פעם לא קדימה. אני מקשיבה וממתינה להזדמנות.

היא עדיין לא יודעת, אבל בקרוב היא תהפוך לאחת הנעלמות. ואני אתפוגג כמו אניץ עשן אל השמים, ואיעלם.

 

 

קלייר

יום שני, 21 בפברואר

יום לפני ההתרסקות

"דניאל," אני אומרת ונכנסת למשרד הקטן הסמוך לסלון שלנו. "תודיעי בבקשה למר קוק שאני יוצאת למכון הכושר."

היא מרימה את עיניה מהמחשב ואני רואה שהיא שולחת מבט אל החבורה שעל צווארי, המוסתרת בשכבת מייק־אפ. בלי לחשוב אני מסדרת את הצעיף שלי כך שיכסה אותה, ויודעת שהיא לא תזכיר את זה. היא אף פעם לא עושה זאת.

"יש לנו פגישה בארבע בסנטר סטריט ליטֶרָסי," היא אומרת. "את שוב תאחרי." דניאל עוקבת אחרי היומן שלי ואחרי צעדי השגויים, וסיווגתי אותה כמי שעשויה לדווח על האיחורים שלי לפגישות או על הפגישות שביטלתי ובעלי, רוֹרי, היה מוצא שהן חשובות. אם אני ארוץ לסנאט לא נוכל להרשות לעצמנו טעויות, קלייר.

"תודה, דניאל. אני יכולה לקרוא את לוח הזמנים בדיוק כמוך. תעלי את ההערות שלי מהפגישה האחרונה למחשב, בבקשה, שיהיו מוכנות. ניפגש שם." ברגע שאני יוצאת מהחדר אני שומעת אותה מרימה את הטלפון וצעדי נעשים הססניים, כי אני יודעת שזה עלול למשוך תשומת לב בזמן שאני לא יכולה להרשות לעצמי דבר כזה.

אנשים שואלים תמיד איך זה להיות נשואה למשפחת קוּק, שושלת פוליטית שנייה רק למשפחת קנדי. אני משנה את הנושא במידע על הקרן שלנו, למדתי להתמקד בעבודה במקום בשמועות. ביוזמות אוריינות ומים בעולם השלישי, בתוכניות חונכות במרכז העיר, בחקר הסרטן.

מה שאני לא יכולה להגיד להם הוא שזה מאבק מתמיד, למצוא קצת פרטיות. אפילו בתוך הבית שלנו, שאנשים נמצאים בו בכל שעה. עוזרים. הצוות שמבשל ומנקה עבורנו. אני צריכה להיאבק על כל דקה פנויה וכל סנטימטר רבוע משלי. אין אף מקום בטוח מפני עיני הצוות של רורי, כולם עובדים מסורים של משפחת קוק. אפילו לאחר עשר שנות נישואים, אני עדיין האורחת הלא־קרואה. הזרה שצריך לפקוח עליה עין.

למדתי איך לוודא שלא יהיה מה לראות.

מכון הכושר הוא אחד המקומות המעטים שדניאל לא באה אליהם בעקבותי, לא רודפת אחרי עם הרשימות ולוחות הזמנים שלה. שם אני פוגשת את פטרה, החברה היחידה שנשארה לי מהחיים שלפני רורי, והיחידה שרורי לא הכריח אותי לזנוח.

כי ככל שידיעתו של רורי מגעת, פטרה לא קיימת.

***

כשאני מגיעה למכון, פטרה כבר שם. אני מחליפה בגדים במלתחה, וכשאני עולה במדרגות אל שורות ההליכונים, היא על המישורת, לוקחת מגבת נקייה מהערימה. עינינו נפגשות לרגע, ואז היא מסיטה את מבטה כשאני לוקחת מגבת.

"את מתוחה?" היא לוחשת.

"מתה מפחד," אני אומרת, מסתובבת ומתרחקת.

אני רצה שעה, עיני נעוצות בשעון, וכשאני נכנסת לסאונה בשתיים וחצי בדיוק כשמגבת עוטפת את גופי, כואבים לי השרירים מתשישות. האוויר מלא אדים, ואני מחייכת אל פטרה, שיושבת לבדה בשורה העליונה, פניה אדומות מהחום.

"את זוכרת את גברת מוריס?" היא שואלת כשאני מתיישבת לידה.

אני מחייכת, אסירת תודה על שניתן לי לחשוב על משהו מתקופה פשוטה יותר. גברת מוריס היתה המורה שלנו בכיתה י"ב, ופטרה כמעט נכשלה אצלה.

"למדת איתי כל אחר צהריים במשך חודש," היא ממשיכה. "כשאף אחד מהילדים האחרים לא התקרב אלי או אל ניקו בגלל אבא שלנו, את התגייסת ודאגת שאני אסיים את הלימודים."

הסתובבתי על ספסל העץ כדי להיות מולה. "כשאת מספרת את זה ככה, זה נשמע כאילו את וניקו הייתם מנודים. היו לכם חברים."

פטרה מנענעת בראשה. "אם אנשים נחמדים אלייך כי אבא שלך הוא הגרסה הרוסית של אל קפונה, זה לא עושה אותם חברים." למדנו יחד בבית ספר אליטיסטי בפנסילבניה, היכן שילדים ונכדים של עשירים ותיקים ראו בפטרה ובאחיה, ניקו, חידוש, וגלשו לעברם כאילו זה אתגר, לראות עד כמה הם יכולים להתקרב, אבל תמיד בלי לתת לאיש משניהם את האפשרות להיכנס ממש.

וכך יצרנו שלישייה של מנודים. פטרה וניקו וידאו שאף אחד לא יצחק על התלבושת המשומשת שלי או על ההונדה החבוטה שקרקשה כשהתקרבה אל שפת המדרכה והשאירה אחריה שובל אדי מפלט כשאמא שלי הגיעה לאסוף אותי. הם דאגו שלא אוכל לבד וגררו אותי לאירועים של בית הספר שאחרת הייתי פוסחת עליהם. הם ניצבו ביני לבין הילדים האחרים, אלה שהשמיעו הערות אכזריות, נוקבות על כך שאני רק תלמידת יום על מלגה, ענייה ופשוטה מכדי להיות באמת אחת מהם. פטרה וניקו היו חברים שלי בזמן שלא היו לי חברים כלל.

***

זה היה כמו גורל ביום ההוא לפני שנתיים, כשנכנסתי למכון הכושר וראיתי את פטרה, רוח רפאים מעֲברי. אבל לא הייתי אותו אדם שפטרה זכרה מהתיכון. יותר מדי השתנה. הייתי צריכה להסביר יותר מדי על החיים שלי ועל מה שאבד לי בדרך. וכך הסטתי את מבטי ממנה בשעה שמבטה של פטרה קדח לתוכי, וגרם לי להרים את העיניים. להכיר בנוכחותה.

כשהאימון שלי נגמר, עשיתי את דרכי אל המלתחה בתקווה להסתתר בסאונה עד שפטרה תלך. אבל כשנכנסתי, היא כבר היתה שם. כאילו תכנַנו זאת מראש.

"קלייר טיילור," היא אמרה.

כששמעתי אותה אומרת את השם הישן שלי חייכתי נגד רצוני. הזיכרונות חזרו במהירות, הם נמצאו בנימה ובחיתוך הדיבור של פטרה, שעדיין נשאו עקבות של הרוסית שהיא דיברה בבית. תוך רגע הרגשתי כמו אני מפעם, לא הפרסונה שטיפחתי במשך השנים כאשתו של רורי, מלוטשת וחתומה, טומנת את סודותיה מתחת לפני השטח הקשיחים.

התחלנו לאט, בשיחות חולין שהפכו לאישיות מהר מאוד כשהתעדכנו לגבי השנים שחלפו מאז שהתראינו לאחרונה. פטרה לא נישאה מעולם. היא פשוט נסחפה לה בחיים, נתמכת על ידי אחיה, שניהל עכשיו את הארגון המשפחתי.

"ואת," היא אמרה והצביעה על ידי השמאלית. "את נשואה?"

בחנתי אותה מבעד לאדים, מופתעת שהיא לא יודעת. "התחתנתי עם רורי קוק."

"מרשים," אמרה פטרה.

הסטתי את מבטי והמתנתי שהיא תשאל מה שאנשים שואלים תמיד — מה באמת קרה למגי מוֹרֶטי, השם שיקושר לבעלי לנצח, הבחורה שהושלכה מאנונימיות לשמצה רק מפני שלפני זמן רב היא אהבה את רורי.

אבל פטרה רק נשענה לאחור על הספסל ואמרה, "ראיתי את הריאיון שלו עם קייט ליין בסי־אן־אן. הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל עם הקרן."

"רורי נלהב מאוד." תגובה שהיה בה מן האמת, אם מישהו רצה לחפור עמוק יותר.

"מה שלום אמא שלך ואחותך? ויולט כבר בטח סיימה את הקולג'."

חששתי מהשאלה הזאת. אפילו לאחר כל כך הרבה שנים, האובדן שלהן נותר חד. "הן מתו בתאונת דרכים לפני ארבע־עשרה שנה. בדיוק מלאו לוויולט אחת־עשרה." נצמדתי להסבר קצר. ערב שישי גשום. נהג שיכור שלא ציית לתמרור עצור. התנגשות ששתיהן מתו בה מיד.

"אוי, קלייר," אמרה פטרה. היא לא אמרה דברים נדושים ולא הכריחה אותי לספר שוב את כל הפרטים. היא רק ישבה שם איתי והניחה לשקט להכיל את האבל שלי, בידיעה שאין מילים שיגרמו לזה להכאיב פחות.

***

זה נעשה לשגרה אצלנו, להיפגש יום־יום בסאונה אחרי האימון. פטרה הבינה שבגלל מי שהיתה המשפחה שלה, לא יכולנו להיראות משוחחות בציבור. אפילו לפני שידענו מה אני אעשה בסופו של דבר, נזהרנו, דיברנו בטלפון רק לעתים נדירות ואף פעם לא שלחנו אימיילים זו לזו. אבל בסאונה הקמנו לתחייה את החברות בינינו, בנינו מחדש את האמון, כשאנחנו זוכרות את הברית שבזכותה עברנו את התיכון.

לפטרה לא נדרש זמן רב כדי להבין מה הסתרתי. "את צריכה לעזוב אותו," היא אמרה אחר צהריים אחד, כמה חודשים לאחר שנפגשנו. היא הביטה בחבּורה שבזרוע השמאלית שלי, זכר לוויכוח שניהלנו רורי ואני שני לילות קודם לכן. למרות מאמצי להסתיר את הראיות — במגבת שנכרכה גבוה סביב החזה, שנתלתה על הצוואר או השתלשלה על הכתפיים — היא עקבה בשקט אחר התקדמות זעמו של רורי על פני העור שלי. "זאת לא הראשונה שאני רואה עלייך."

כיסיתי את החבורה במגבת. לא רציתי שהיא תרחם עלי. "ניסיתי פעם, לפני חמש שנים בערך." האמנתי שאני יכולה לצאת מהנישואים שלי. הכנתי את עצמי למאבק, מתוך ידיעה שזה יהיה מלוכלך ויקר, אבל חשבתי להשתמש בהתעללות שלו כמנוף. תן לי את מה שאני רוצה, ואני לא אספר איזה מין אדם אתה.

אבל זה לא קרה כך בכלל. "מתברר שהאישה שסמכתי עליה, זאת שניסתה לעזור ושגיליתי לה הכול, היתה נשואה לחבר באותה אחווה של רורי. וכשרורי הופיע, בעלה פתח את הדלת ונתן לו להיכנס, הם מיד נהיו אחים לנשק עם לחיצת הידיים הסודית והכול. רורי אמר להם שאני נאבקת בדיכאון, בטיפול אצל פסיכיאטר, ושאולי הגיע הזמן לאשפוז."

"הוא התכוון לאשפז אותך?"

"הוא רצה שאני אדע שיש לאן להידרדר." לא סיפרתי לפטרה את כל היתר. כמו איך, כשהגענו הביתה, הוא דחף אותי כל כך חזק אל דלפק השיש במטבח, שנסדקו לי שתי צלעות. האנוכיות שלך מדהימה אותי. העובדה שהיית מוכנה להרוס את כל מה שבניתי במאמץ כזה — את המורשת של אמא שלי — כי רבנו. כל הזוגות רבים, קלייר. הוא החווה על החדר, על ציוד המטבח היקר, על המשטחים היקרים, ואמר, תסתכלי סביבך. מה עוד את יכולה לרצות? אף אחד לא ירחם עלייך. אף אחד לא יאמין לך.

מה שהיה נכון. אנשים רצו שרורי יהיה מה שהם חשבו שהוא — הבן הכריזמטי של הסנאטורית הפרוגרסיבית והאהובה מרג'ורי קוק. לא יכולתי לספר לאף אחד מה הוא עשה לי, מפני שלא משנה מה הייתי אומרת או עד כמה הייתי מרימה את הקול, המילים שלי היו נקברות מתחת לאהבה שכולם רחשו לבנה היחיד של מרג'ורי קוק.

"אנשים אף פעם לא יראו את מה שאני רואה," אמרתי לבסוף.

"את באמת מאמינה בזה?"

"את חושבת שאם קרולין בסט היתה יוצאת ואומרת שג'יי־אף־קיי הבן הרביץ לה, המדינה היתה ממהרת לתמוך בה?"

עיניה של פטרה מתרחבות. "את צוחקת עלי? זאת התקופה של מי־טו. אני חושבת שאנשים היו יוצאים מגדרם כדי להאמין לה. הם בטח היו מעלים תוכניות חדשות בפוקס ובסי־אן־אן רק כדי לדבר על זה."

צחקתי צחוק חלול. "בעולם מושלם, הייתי דואגת שרורי ישלם על מה שהוא עשה. אבל אין לי האופי המתאים להיכנס לקרב כזה. קרב שיימשך שנים, שיחלחל לכל פינה בחיים שלי ויכתים כל דבר טוב שאולי יקרה אחר כך. אני רק רוצה להיות חופשייה מזה. ממנו."

לדבר נגד רורי זה היה כמו לפסוע לתוך תהום ולסמוך על הנדיבות וטוב הלב של אחרים שיצילו אותי. וחייתי יותר מדי שנים עם אנשים שיסתכלו עלי בשמחה כשאני נופלת אם משמעות הדבר היא שהם יוכלו להיות קרובים לרורי. בעולם הזה, כסף וכוח הם מילים נרדפות לחסינות.

שאפתי שאיפה ארוכה והרגשתי איך האדים מגיעים אל הפינות העמוקות ביותר שלי. "אם אני אעזוב אותו, אני אצטרך לעשות את זה ככה שהוא אף פעם לא יוכל למצוא אותי. תראי מה קרה למגי מורטי."

קווי המתאר של פטרה היטשטשו באדים שהתרוממו בינינו, אבל הצלחתי לראות שמבטה מתחדד. "את חושבת שיש לו קשר לזה?"

"אני כבר לא יודעת מה לחשוב," עניתי.

***

במשך השנה הבאה, פטרה ואני בנינו תוכנית. התווינו להיעלמות שלי כוריאוגרפיה מדויקת יותר מזו של בלט. רצף של אירועים מתוזמנים בשלמות, בלי להשאיר מקום לטעויות, ועכשיו אני יושבת במרחק כמה שעות מהוצאתם לפועל. לחש קיטור מענן את האוויר סביבנו, פטרה היא רק צל קלוש על הספסל מעץ ארז שלידי. "שלחת את הכול בדואר הבוקר?" אני שואלת אותה.

"בפד־אקס, לכתובת שלך, עם התווית 'פרטי'. זה אמור להגיע למלון מחר בבוקר."

לא יכולתי להסתכן ולהסתיר את כל מה שאספתי בבית, היכן שכל אחד — העוזרות או גרוע מזה, דניאל — עלול למצוא את זה. אז פטרה שמרה על הכול — ארבעים אלף דולר מכספו של רורי וזהות חדשה, הודות לניקו.

"יותר קשה להכין כאלה היום, עם הטכנולוגיה החדשה של הממשלה," הוא אמר באחר הצהריים שבו נסעתי לפגוש אותו. ישבנו לשולחן בחדר האוכל שבבית הגדול שלו בלונג איילנד. הוא גדל להיות גבר נאה, עם אישה ושלושה ילדים. ושומרי ראש — שניים בשער של כביש הגישה ועוד שניים בדלת הראשית. עלה על דעתי שרורי וניקו לא כל כך שונים זה מזה. כל אחד מהם הוא הבן הנבחר, שנדחף לשאת את המשפחה אל המאה העשרים ואחת, עם כללים חדשים ותקנות חדשות. משניהם ציפו לעשות יותר מאשר הדור הקודם — ולכל הפחות, לא לאבד הכול.

ניקו החליק לעברי מעטפה עבה, ואני פתחתי אותה והוצאתי רישיון נהיגה של מדינת מישיגן ודרכון, שניהם מושלמים, עם הפנים שלי והשם אמנדה ברנס. פשפשתי בין שאר הדברים — תעודה של ביטוח סוציאלי, תעודת לידה וכרטיס אשראי.

"תוכלי לעשות איתם הכול," אמר ניקו, לקח לידיו את רישיון הנהיגה והטה אותו מתחת לאור כדי שאוכל לראות את ההולוגרמה המוטבעת עליו. "לבחור. לשלם מסים. למלא טופס עובד. זה באיכות גבוהה, והבחור שלי הוא הכי טוב. יש רק עוד בן אדם אחד שיכול להכין חבילה שלמה ברמה כזאת, והוא חי במיאמי." ניקו הושיט לי את כרטיס האשראי — חשבון בסיטיבנק על השם החדש שלי. "פטרה פתחה אותו בשבוע שעבר, והדוחות יישלחו לכתובת שלה. אחרי שתתארגני תוכלי לשנות את זה. או לזרוק את הכרטיס הזה ולפתוח חשבון חדש. רק תיזהרי. את לא רוצה שמישהו יגנוב את הזהות שלך."

הוא צחק מהבדיחה של עצמו, וראיתי את הנער שהוא היה פעם מבזיק על פניו, יושב ליד פטרה ולידי בהפסקת צהריים, אוכל את הכריך שלו בעודו מכין שיעורי בית במתמטיקה, והמשא של מי שציפו ממנו להיעשות כבר מעיק עליו.

"תודה, ניקו." העברתי לו את המעטפה שהכילה עשרת אלפים דולר, שבריר מהכסף שהצלחתי לשאוב ולהחביא בששת החודשים האחרונים. מאה דולר כאן. עוד מאתיים שם. החזר כספי במזומן בכל פעם שיכולתי, ואז החלקתי את הכסף לתא של פטרה במכון מדי יום כדי שתוכל לשמור עליו עד שאהיה מוכנה.

הבעתו הרצינה. "אני רוצה שתדעי שאם משהו ישתבש, אני לא אוכל לעזור לך. פטרה לא תוכל לעזור לך. לבעלך יש משאבים שיעמידו אותי, את הפרנסה שלי — ושל פטרה — בסכנה."

"אני מבינה," אמרתי לו. "עשית מעל ומעבר, ואני אסירת תודה."

"אני רציני. כל מה שצריך זה חוט קטנטן שמחבר בין החיים החדשים שלך לחיים הישנים, והכול יתפרק." עיניו הכהות נתפסו בעיני ונאחזו בהן. "לא תוכלי לחזור אף פעם. אפילו לא פעם אחת. בשום אופן לא, לעולם."

***

"רורי קבע שהמטוס יֵצא בסביבות עשר," אני מספרת עכשיו לפטרה. "זכרת לכלול את המכתב שלי? אני לא רוצה להצטרך לכתוב אותו מחדש על נייר מכתבים של המלון עשר דקות לפני שאני עוזבת."

היא מהנהנת. "בפנים עם כל השאר. עם הכתובת והבול, מוכן להישלח בדואר מדטרויט. מה אמרת?"

אני חושבת על השעות שבזבזתי, על הגרסאות הרבות שקרעתי לגזרים כשעמלתי על טיוטה למכתב שיסגור את הדלת בפני האפשרות שרורי ינסה לעקוב אחרי. "אמרתי לו שאני עוזבת, ושהפעם הוא לא ימצא אותי, שהוא צריך להכריז על הפרידה שלנו פומבית, ולהגיד שהיא נעשתה ברוח טובה ושאני לא אתן שום הצהרות פומביות בנושא ולא אתראיין בתקשורת."

"שבוע לפני שהוא מודיע שהוא רץ לסנאט."

אני מחייכת אליה חיוך טיפשי. "הייתי צריכה לחכות עד אחרֵי?"

ברגע שחסכתי מספיק כסף להתחיל בחיים חדשים, התחלתי לחפש את ההזדמנות המושלמת לעזוב. בחנתי את לוח האירועים הצפויים שלנו בגוגל וחיפשתי נסיעה שאצא אליה לבד. התמקדתי בערים סמוך לגבול עם קנדה או מקסיקו. מצאתי את התשובה בנסיעה לדטרויט. אני אמורה לבקר ב'אזרחי העולם', בית ספר ציבורי ששם דגש על צדק חברתי ומומן על ידי קרן משפחת קוק. סיור בבית הספר אחר הצהריים ולאחר מכן ארוחת ערב עם תורמים.

אני נשענת לאחור על הספסל שמאחורי, בוהה בתקרה שמסתתרת מאחורי שכבת אדים, ועוברת על יתר התוכנית. "אנחנו נוחתים בסביבות שתים־עשרה בצהריים. האירוע של בית הספר מתחיל בשתיים, אז אדאג לנסוע קודם למלון כדי שאוכל לקחת את החבילה ולשים אותה במקום בטוח."

"התקשרתי לסוכנות להשכרת רכב. הם מצפים לאמנדה ברנס שתבוא לקחת מכונית קטנה הלילה, בסביבות חצות. תוכלי להשיג מונית?"

"יש מלון הילטון ממש בהמשך הרחוב שהמלון שלי נמצא בו. אני אתפוס שם מונית."

"אני מודאגת שמישהו יראה אותך יוצאת עם מזוודה באמצע הלילה. יעקוב אחרייך. יתקשר לרורי."

"אני לא לוקחת אותה. קניתי תרמיל גב מספיק גדול לכמה זוגות בגדים להחלפה ולכסף שלי. את כל השאר — כולל התיק שלי והארנק — אני משאירה מאחור."

פטרה מהנהנת. "אם יהיה לך צורך, הזמנתי חדר עם כרטיס האשראי במלון W בטורונטו. הם מצפים לך."

אני עוצמת את העיניים, החום עושה לי סחרחורת. או שאולי זה הלחץ מהצורך לדייק בכל פרט. אין מקום אפילו לטעות קטנטנה.

אני מרגישה איך הדקות חומקות. דוחפות אותי לעבר הרגע שבו אעשה את הצעד הראשון מבין צעדים רבים נוספים שלא יהיה אפשר לחזור מהם. חלק ממני רוצה לשכוח מהכול. לנסוע לדטרויט, לבקר בבית הספר ולחזור הביתה. לבלות עוד ימים בסאונה בשיחה עם פטרה. אבל זאת ההזדמנות שלי להשתחרר סוף־סוף. האפשרויות שיש לי עכשיו יצטמצמו מאוד ברגע שרורי יכריז שהוא רץ לסנאט.

"הגיע הזמן ללכת." קולה של פטרה שקט, ועיני נפקחות שוב.

"אני לא יודעת איך להודות לך," אני אומרת לה.

"היית החברה היחידה שלי פעם, לפני שנים. את לא צריכה להודות לי. זאת הדרך שלי להודות לך," היא אומרת. "תורך להיות מאושרת." היא מהדקת את המגבת סביב גופה, ואני רואה את החיוך שלה מבזיק מבעד לאדים.

אני לא מאמינה שזאת הפעם האחרונה שאנחנו יושבות כאן. הפעם האחרונה שנדבר. החדר הזה היה מפלט, חשוך ושקט, היו בו רק הקולות שלנו, לוחשים, מתכננים את הבריחה שלי. מי יֵשב איתה כאן מחר? מחרתיים?

אני מרגישה את הסופיות שבעזיבה שלי אורבת, כמה מוחלט יהיה הסוף הזה, ואני תוהה אם הוא יהיה שווה את זה. אם יהיה טוב יותר. בתוך לא הרבה זמן, קלייר קוק תפסיק להיות קיימת, הפיסות המבריקות של חזותה ייסדקו ויושלכו. אין לי מושג מה אמצא מתחת לכל זה.

שלושים ושלוש שעות עד שאיעלם.

 

 

המלצות נוספות