לעלמה גאטאר
omnia mea mecum porto. בתרגום מלטינית קלאסית ללשון ימינו: את כל מה שכתבתי בשמונה עשר החודשים האחרונים, ואת כל מה שפרסמתי בתקופה זו, אני שומר בתיק שאני נושא עליי בכל עת. התיק, אם כן, הוא חלל הצובר שיירים של מחשבות, משאלות ודמיונות שלי בעודי משוטט ברחבי אירופה בחיפוש אחר יעד וייעוד. אתמול ביקשה ממני העלמה גאטאר, ידידה בעלת אינטואיציה, לכתוב על כך. בלילה שלמחרת פרץ מישהו למכוניתי, שחנתה מול בית המלון ששכנתי בו, ברחוב דֶּה בּוּז־אָר. בבוקר, כשהגעתי אל המכונית, ראיתי שנפרצה, וכי דבר בה אינו חסר (אפילו לא מכונת הכתיבה והמצלמה) פרט לתיק ובו כתביי. היה זה אירוע של אמנזיה תלוית־עצמים; חלק מעברי נקטע ממני, פשוטו כמשמעו. כריתת־זמן. הרגשתי מרוקן וקל יותר. כדי להשקיט את מצפוני התעקשה אשתי שאודיע על כך למשטרה. המשטרה מצאה את התיק; לא נראה שנגעו בו, וכל הניירות היו מסודרים בתוכו בסדר מופתי. הוא נמצא ברחוב הסְיין בשתיים בלילה. הפורץ השאיר אותו שם כי החליט שאין לו שום ערך. ביקורת ספרותית מחמירה ביותר. המציאות מוזרה מכל דמיון. יום קודם לכן הבטחתי לעלמה גאטאר שאכתוב את החיבור הזה, אבל עכשיו אני מחויב לעשות זאת מסיבות חשובות אף יותר. אף על פי כן, אמָנע מלייחס קשר של סיבה ותוצאה בין בקשתה של העלמה גאטארד ובין הפריצה, משום שידוע לי כי 1post hoc ergo propter hoc הוא כשל לוגי. הבה נניח לקשר שבין שני האירועים לרחף באורח מסתורי מעל ההרהורים האלה — ריחוף מסתורי ממש כזה של כל הקשרים האחרים המשווים למפעל האנושי מראית עין של אחידות.
*המשך הפרק בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
