על הספר אומץ לב
אומץ לב אינו העדר פחד, אומר אושו. אדרבה, זאת נוכחותו המלאה של הפחד, עם האומץ להתייצב מולו. הספר הזה נותן מבט ממעוף הציפור על כל הנושא — מה מקורם של פחדים, כיצד להבין אותם, וכיצד למצוא את האומץ להתעמת אתם. בתוך כך אושו מציע שכל אימת שאנחנו ניצבים מול חוסר ודאות ושינוי בחיינו, זאת דווקא סיבה לחגיגה. במקום לנסות להיצמד למוכר ולידוע, אנחנו יכולים ללמוד ליהנות מן המצבים האלה כהזדמנויות להרפתקה ולהעמקת הבנתנו את עצמנו ואת העולם סביבנו.
הספר מתחיל בחקירה לעומק של משמעות האומץ, וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחיי היומיום של הפרט. לעומת ספרים שמתמקדים במעשי גבורה הרואיים בנסיבות יוצאות דופן, ההתמקדות כאן היא בטיפוח אומץ פנימי שמאפשר לנהל חיים אותנטיים ומספקים על בסיס יומיומי. זה האומץ לשנות כששינוי נדרש, לעמוד מאחורי האמת שלנו גם כשהיא נוגדת את דעותיהם של אחרים, ולאמץ את הלא ידוע למרות הפחד — בקשרים בין־אישיים, בקריירה, או במסע המתמשך להבין מי אנחנו ומדוע אנחנו כאן.
אומץ ממלא תפקיד גם בכמה שיטות מדיטציה שהמציא אושו במיוחד לעזור לאנשים להתמודד עם פחדיהם.
אושו הוא אחד המורים הרוחניים הידועים והמעוררים למחשבה במאה העשרים. החל משנות השבעים של המאה שבה את לבם של צעירים מן המערב שרצו להתנסות במדיטציה ולחולל שינוי עמוק בחייהם. יותר משני עשורים אחרי מותו בשנת 1990, תורתו ממשיכה להכות גלים, ולהגיע למחפשים בני כל הגילים כמעט בכל ארץ בעולם.
מבוא
אל תקרא לזה אי־ודאות — קרא לזה פליאה.
אל תקרא לזה חוסר ביטחון — קרא לזה חופש.
אני לא כאן כדי לתת לך דוֹגמה — דוֹגמה עושה אותך בטוח. אני לא כאן כדי לתת לך הבטחה כלשהי לעתיד — כל הבטחה לעתיד עושה אותך מוגן. אני כאן פשוט כדי לעשות אותם ער ומודע — כלומר, ללמד אותך להיות כאן ועכשיו, עם כל חוסר הוודאות שהוא החיים, עם כל חוסר הביטחון שהוא החיים, עם כל הסכנה שהיא החיים.
אני יודע שאתה בא לכאן לחפש מעט ודאות, אמונה, איזה "איזם", משהו להשתייך אליו, מישהו להישען עליו. אתה בא לכאן מתוך הפחד שלך. אתה מחפש סוג של כלא מעוצב יפה, כדי שתוכל לחיות בלי מודעות.
אבל אני דווקא רוצה לעשות אותך יותר לא בטוח, יותר לא מוגן — כי כאלה הם החיים, כזה הוא אלוהים. מול חוסר ביטחון וסכנה, הדרך היחידה להגיב היא בערנות.
יש שתי אפשרויות: או שאתה עוצם את עיניך ונעשה דוגמטי, הופך להיות נוצרי או הינדי או מוסלמי… אז אתה מגיב כמו בת יענה. זה לא משנה את החיים, זה פשוט עוצם את עיניך מלראות אותם. זה פשוט עושה אותך טיפש, לא אינטליגנטי. בחוסר האינטליגנציה שלך אתה מרגיש בטוח ומוגן — כל האידיוטים מרגישים בטוחים. למעשה, רק אידיוטים מרגישים בטוחים. אדם חי באמת ירגיש תמיד לא בטוח. איזה ביטחון יכול להיות?
החיים אינם תהליך מכני; הם לא יכולים להיות בטוחים או ודאיים. זה מסתורין בלתי צפוי. איש אינו יודע מה ילד יום, או מה יקרה אפילו ברגע הבא. אפילו אלוהים, שאתה חושב שהוא שוכן אי שם ברקיע השביעי, אפילו הוא — אם הוא שם — אינו יודע מה עתיד לקרות! כי אם הוא יודע מה עתיד לקרות, החיים הם עסק מזויף וחסר טעם, כי אז הכול כתוב מראש, הכול נקבע מראש. איך אתה יכול לדעת מה יקרה בהמשך הדרך אם העתיד פתוח? אם אלוהים יודע מה יקרה ברגע הבא, החיים הם סתם תהליך מכני, מת. אז אין מקום לחופש, וכיצד חיים יכולים להתקיים בלי חופש? אז אין כל אפשרות לגדול או לא לגדול. אם הכול נקבע מראש, אין כל תפארת, אין כל גדולה. אז אתה סתם רובוט.
לא, שום דבר אינו בטוח. זה המסר שלי. דבר אינו יכול להיות בטוח, כי חיים בטוחים יהיו גרועים ממוות. דבר אינו ודאי. החיים מלאים או־ודאויות, מלאים הפתעות — זה היופי שלהם! לעולם אינך יכול להגיע לרגע שבו אתה יכול לומר, "עכשיו אני יודע בוודאות." כשאתה יודע בוודאות, אתה פשוט מכריז על מותך. ביצעת התאבדות לאור היום.
החיים מתנהלים עם אלף ואחת אי־ודאויות. זה החופש שבהם. אל תקרא לזה חוסר ביטחון.
אני יכול להבין מדוע המיינד קורא לחופש "חוסר ביטחון". ישבת פעם בכלא כמה חודשים או כמה שנים? אם ישבת כמה שנים בכלא, אתה ודאי יודע: כשמגיע יום השחרור, האסיר מתחיל להרגיש לא בטוח ביחס לעתיד. הכול היה בטוח בכלא; החיים היו רצף של שגרה מתה. האוכל הוגש לו, סופקה לו הגנה, לא היה פחד שמא ירעב ללחם ביום הבא — שום דבר מסוג זה, הכול היה בטוח. עכשיו, פתאום, אחרי שנים רבות, הסוהר בא ואומר לו, "היום אתה משתחרר." הוא מתחיל לרעוד. מחוץ לכותלי הכלא, שוב יהיו אי־ודאויות; שוב יהיה עליו לחפש, להסס; שוב הוא ייזרק לחיי החופש, על כל הקשיים שבהם.
חופש יוצר פחד. אנשים מדברים על חופש, אבל הם פוחדים. ואדם אינו עדיין אדם אם הוא פוחד מחופש. אני נותן לכם חופש; אני לא נותן לכם ביטחון. אני נותן לך הבנה; אני לא נותן לך ידע. ידע יעשה אותך בטוח. אם אני יכול לתת לך נוסחה, נוסחה קבועה ומוגדרת, שיש אלוהים, ויש רוח הקודש, וישנו בנו יחידו של אלוהים, ישו; יש גן עדן וגיהנום, ויש מעשים טובים ומעשים רעים; אם אתה חוטא, תישלח לשאול תחתיות, ואם תקיים את מה שאני מגדיר כמצוות, או מעשים טובים, תגיע לגן עדן שכולו טוב — תם ונשלם! — אז אתה בטוח. זאת הסיבה שאנשים כה רבים בחרו להיות נוצרים, להיות הינדים, מוסלמים, ג'יינים — הם לא רוצים חופש, הם רוצים נוסחאות מוגמרות.
אדם שכב וגסס על הכביש בעקבות תאונת דרכים. איש לא ידע שהוא יהודי, ולכן קראו לכומר קתולי. הכומר רכן קרוב לפניו של האיש, שהיה נתון בחבלי גסיסתו, ואמר, "האם אתה מאמין בשילוש הקדוש של האב, הבן ורוח הקודש?"
האיש פקח את עיניו ואמר, "אני גוסס כאן, והוא מדבר אלי בחידות!"
כשהמוות בא ומקיש בדלתך, כל הוודאויות שלך יוצגו ככלי ריק. הן ייראו פשוט חידות טיפשיות. אל תיאחז בוודאות כלשהי. החיים אינם בטוחים וודאיים — זה הטבע שלהם. ואדם אינטליגנטי נשאר תמיד לא בטוח.
עצם המוכנות להישאר לא בטוח היא אומץ לב. המוכנות לחיות בחוסר ודאות היא אמון. אדם אינטליגנטי הוא אדם שנשאר ער בכל מצב — ומגיב למצב מכל לבו. לא שהוא יודע מה עתיד לקרות, לא שהוא יודע, "אם אעשה כך וכך, זה מה שיקרה." החיים אינם מדע; הם אינם שרשרת של סיבות ותולדות. חמם מים עד מאה מעלות והם יתאדו — זאת ודאות. אבל בחיים הממשיים, שום דבר אינו בטוח באופן כזה.
כל אינדיבידואל הוא חופש, חופש בלתי ידוע. אי אפשר לנבא, אי אפשר לחזות. עליך לחיות בערנות ומתוך הבנה.
אתם באים אלי לבקש ידע; אתה רוצה נוסחאות סדורות, כדי שתוכל לדבוק בהן. אני לא נותן נוסחאות כאלה. למעשה, אם יש לך נוסחאות, אני לוקח אותן ממך! שלב אחר שלב, אני הורס את הוודאות שלך. לאט לאט אני עושה אותך יותר ויותר הססן. בהדרגה אני עושה אותך לא בטוח, לא מוגן. זה הדבר היחיד שיש לעשות. זה הדבר היחיד שמורה רוחני צריך לעשות — להשאיר אותך בחופש מוחלט. בחופש מוחלט, עם כל האפשרויות פתוחות, שום דבר לא קבוע וברור לחלוטין… תצטרך להיות ערני — שום דבר אחר אינו אפשרי.
זה מה שאני קורא הבנה. אם אתה מבין, חוסר ביטחון הוא חלק בלתי נפרד מן החיים — וטוב שכך, כי זה עושה את החיים לחופש, זה עושה את החיים להפתעה מתמדת. לעולם אינך יודע מה עתיד לקרות. זה משאיר אותך כל הזמן במצב של פליאה. אל תקרא לזה אי־ודאות — קרא לזה פליאה. אל תקרא לזה חוסר ביטחון — קרא לזה חופש.
אינך יכול להיות אמיתי אם אינך אמיץ
אינך יכול להיות אוהב אם אינך אמיץ
אינך יכול לתת אמון אם אינך אמיץ
אינך יכול לרדת לחקר המציאות אם אינך אמיץ.
מכאן שהאומץ בא קודם
וכל השאר בא אחריו.
מהו אומץ לב?
בהתחלה אין הבדל רב בין הפחדן לאמיץ. ההבדל היחיד הוא שהפחדן מקשיב לפחדיו והולך אחריהם, ואילו האמיץ שם אותם בצד וממשיך קדימה. האמיץ הולך אל תוך הבלתי ידוע חרף כל פחדיו.
אומץ לב פירושו ללכת אל הבלתי ידוע על אף כל הפחדים. אומץ אינו העדר פחד. העדר פחד הוא התוצאה הסופית אם תמשיך לחיות באומץ לב עוד ועוד. זאת החוויה העילאית של אומץ לב — העדר מורא. זה הניחוח של אומץ לב שנעשה מוחלט. אבל בהתחלה אין הבדל רב בין הפחדן לאמיץ. ההבדל היחיד הוא שהפחדן שועה לפחדיו והולך אחריהם, ואילו האמיץ שם אותם בצד וממשיך קדימה. האמיץ הולך אל תוך הבלתי ידוע חרף כל פחדיו. הוא מכיר את הפחדים, הם בתוכו.
כשאתה יוצא אל ים בלי מפה, כמו שעשה קולומבוס, ישנו פחד גדול, כי אינך יודע מה עתיד לקרות. אתה עוזב את חוף הביטחון. היית בסדר גמור, במובן מסוים. רק דבר אחד היה חסר — הרפתקה. ההליכה אל הלא נודע נותנת לך ריגוש. הלב מתחיל שוב לפעום בחוזקה; שוב אתה חי, חי לגמרי. כל נימי הווייתך חיים כי נענית לאתגר של הבלתי ידוע.
להיענות לאתגר של הלא ידוע, חרף כל הפחדים, זה אומץ לב. הפחדים ישנם בתוכך, אבל אם אתה ממשיך להיענות שוב ושוב לאתגר, לאט לאט הפחדים נעלמים. החוויה של חדווה שהלא ידוע מביא עמו, ההתעלות הנפלאה שמתחילה לקרות עם הלא ידוע, עושה אותך חזק מספיק, נותנת לך איזון מסוים, משחיזה את האינטליגנציה שלך. לראשונה אתה מתחיל להרגיש שהחיים אינם סתם שעמום, אלא הרפתקה. אז הפחדים מתחילים אט־אט להיעלם. אז אתה תמיד מחפש ומבקש הרפתקה כזאת או אחרת.
אבל ביסודו של דבר, אומץ לב פירושו לסכן את הידוע למען הלא ידוע, את המוכר למען הלא מוכר, את הנוח למען המסע הלא נוח, המפרך, ליעד לא נודע. לעולם אינך יודע אם תצליח להגיע ליעד או לא. זה הימור, אבל רק המהמרים יודעים מהם החיים.