מבוא
לפנינו סיפור חייו של אדם מרתק, שהניח יסודות רבים בארץ הזאת - בתחומי העלייה, ההתיישבות, התרבות והאמנות.
אליהו דובקין (1976-1898) נמנה במשך שנים רבות עם דור המנהיגים, שהובילו את היישוב היהודי אל "המדינה שבדרך" ואחר-כך אל המדינה עצמה, שהוקמה בתש"ח-1948. בימי היישוב הוא כיהן, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, כ"שר העלייה" והיה מעורב במבצעי עלייה והעפלה רבים, לרבות הבאתם לארץ של "ילדי טהרן", ילדים שניצלו מהשואה והגיעו מרוסיה, דרך איראן ארצה, בשנת 1943.
דובקין החל בפעילות ציונית וחלוצית בגיל צעיר והיה מראשוני תנועת "החלוץ" ברוסיה ולאחר מכן בפולין. הוא היה המזכיר הכללי של תנועת "החלוץ" העולמית והעלה לארץ-ישראל אלפי חלוצים. ב-1932 עלה בעצמו יחד עם אשתו ובתם הקטנה.
לא היו גולה או ריכוז יהודי, לרבות בגרמניה הנאצית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שדובקין לא הגיע אליהם - שמע, עודד וסייע למבצעי עלייה ברשות ושלא-ברשות. אחרי כיבוש גרמניה על-ידי בעלות הברית היה המנהיג הראשון שהגיע למחנות המוות שזה עתה שוחררו, כשהוא לבוש במדי גנרל אמריקאי.
לאחר קום המדינה היה בין הראשונים שהגיע לגולת מרוקו וסייע לעליית יהודיה ארצה.
במלחמת העצמאות היה דובקין מראשי היישוב היהודי בירושלים הנצורה. שבועות ארוכים, ותחת הפגזות קשות, טיפל בבעיות מזון, מיגון, ביצורים וחסד אחרון לנופלים בירושלים ובסביבותיה.
בן-גוריון כתב ב"יומן המלחמה" שלו ב-8 ביוני 1948: "שני האנשים הנושאים בעול בירושלים הם ב. ג'וסף [דב יוסף] ואליהו דובקין".
הוא נמנה עם 37 חברי מועצת המדינה הזמנית וחתום על מגילת העצמאות, עשירי לאחר
בן-גוריון, ומכאן שם הספר.
לאחר קום המדינה עמד עשרים שנה בראש מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית והיה יושב-ראש הנהלת קרן היסוד. את "טביעות האצבעות" שלו ניתן למצוא במאות היישובים שקרן היסוד סייעה בהקמתם ובביסוסם, ובמבצעי העלאתם לארץ של אלפי חלוצים מארצות הרווחה.
דובקין, שלא כרוב המנהיגים ואישי הציבור פיתח גם קריירה אמנותית מרשימה. הוא היה יושב-ראש מועצת המנהלים של בית הספר לאמנות "בצלאל" וחבר ההנהלה וממייסדיו החשובים של מוזיאון ישראל. ביתו בירושלים היה בחזקת מוזיאון, בעיקר בשל אוסף כלי הזכוכית העתיקים שלו, שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם. האוסף נתרם בחייו למוזיאון ישראל, שבו הוא מוצג קבע בביתן מיוחד הנושא את שמו ויש בו כלים נדירים מהאלף השני לפני הספירה ואילך.
הספר "החותֵם העשירי" יוצא לאור במסגרת "ספריית יהודה דקל". יהודה דקל היה חתנו של אליהו דובקין, בעלה של בתו נחמה. דובקין נהג להצטרף למסעותיו של יהודה דקל, איש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית (ובשנים 1989-1981 - מנכ"ל המחלקה), להתבשם מנופי הארץ ולהתרשם מיישוביה, שלרבים מהם סייע בהקמה, בביסוס ובתגבור של חלוצים מארצות התפוצה.
ד"ר מרדכי נאור
מבוא
לפנינו סיפור חייו של אדם מרתק, שהניח יסודות רבים בארץ הזאת - בתחומי העלייה, ההתיישבות, התרבות והאמנות.
אליהו דובקין (1976-1898) נמנה במשך שנים רבות עם דור המנהיגים, שהובילו את היישוב היהודי אל "המדינה שבדרך" ואחר-כך אל המדינה עצמה, שהוקמה בתש"ח-1948. בימי היישוב הוא כיהן, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, כ"שר העלייה" והיה מעורב במבצעי עלייה והעפלה רבים, לרבות הבאתם לארץ של "ילדי טהרן", ילדים שניצלו מהשואה והגיעו מרוסיה, דרך איראן ארצה, בשנת 1943.
דובקין החל בפעילות ציונית וחלוצית בגיל צעיר והיה מראשוני תנועת "החלוץ" ברוסיה ולאחר מכן בפולין. הוא היה המזכיר הכללי של תנועת "החלוץ" העולמית והעלה לארץ-ישראל אלפי חלוצים. ב-1932 עלה בעצמו יחד עם אשתו ובתם הקטנה.
לא היו גולה או ריכוז יהודי, לרבות בגרמניה הנאצית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שדובקין לא הגיע אליהם - שמע, עודד וסייע למבצעי עלייה ברשות ושלא-ברשות. אחרי כיבוש גרמניה על-ידי בעלות הברית היה המנהיג הראשון שהגיע למחנות המוות שזה עתה שוחררו, כשהוא לבוש במדי גנרל אמריקאי.
לאחר קום המדינה היה בין הראשונים שהגיע לגולת מרוקו וסייע לעליית יהודיה ארצה.
במלחמת העצמאות היה דובקין מראשי היישוב היהודי בירושלים הנצורה. שבועות ארוכים, ותחת הפגזות קשות, טיפל בבעיות מזון, מיגון, ביצורים וחסד אחרון לנופלים בירושלים ובסביבותיה.
בן-גוריון כתב ב"יומן המלחמה" שלו ב-8 ביוני 1948: "שני האנשים הנושאים בעול בירושלים הם ב. ג'וסף [דב יוסף] ואליהו דובקין".
הוא נמנה עם 37 חברי מועצת המדינה הזמנית וחתום על מגילת העצמאות, עשירי לאחר
בן-גוריון, ומכאן שם הספר.
לאחר קום המדינה עמד עשרים שנה בראש מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית והיה יושב-ראש הנהלת קרן היסוד. את "טביעות האצבעות" שלו ניתן למצוא במאות היישובים שקרן היסוד סייעה בהקמתם ובביסוסם, ובמבצעי העלאתם לארץ של אלפי חלוצים מארצות הרווחה.
דובקין, שלא כרוב המנהיגים ואישי הציבור פיתח גם קריירה אמנותית מרשימה. הוא היה יושב-ראש מועצת המנהלים של בית הספר לאמנות "בצלאל" וחבר ההנהלה וממייסדיו החשובים של מוזיאון ישראל. ביתו בירושלים היה בחזקת מוזיאון, בעיקר בשל אוסף כלי הזכוכית העתיקים שלו, שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם. האוסף נתרם בחייו למוזיאון ישראל, שבו הוא מוצג קבע בביתן מיוחד הנושא את שמו ויש בו כלים נדירים מהאלף השני לפני הספירה ואילך.
הספר "החותֵם העשירי" יוצא לאור במסגרת "ספריית יהודה דקל". יהודה דקל היה חתנו של אליהו דובקין, בעלה של בתו נחמה. דובקין נהג להצטרף למסעותיו של יהודה דקל, איש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית (ובשנים 1989-1981 - מנכ"ל המחלקה), להתבשם מנופי הארץ ולהתרשם מיישוביה, שלרבים מהם סייע בהקמה, בביסוס ובתגבור של חלוצים מארצות התפוצה.
ד"ר מרדכי נאור
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
