יום שישי הגדול

מבוא

"יום שישי הגדול" הוא ספר במתכונת של מקראה, שבו נכללים כ-50 מקורות העוסקים בקורותיו של אותו יום שישי "גדול", שבו הוכרזה המדינה. האירועים המתוארים התרחשו במוזיאון תל-אביב, שבו נערך טקס הכרזת המדינה, וגם במקומות אחרים באותו יום עצמו. פרקים מיוחדים מוקדשים לדרך שהובילה אל מעמד העצמאות וליום הראשון של המדינה העצמאית.

ואין זה הכל. הספר כולל גם את קורות חייהם של 37 החותמים על המגילה ואת זיכרונותיהם מטקס החתימה. לטקס ולמה שבא בעקבותיו הייתה השפעה על חייהם של ישראלים רבים, גדולים וקטנים, ואף לכך יש איזכורים בספר.

אם כי רוב הספר מתבסס על מקורות תיעודיים וספרותיים, מספר פרקים נכתבו לו במיוחד. פרק מיוחד כולל שני ניתוחים של משפטנים בכירים על מקומה של מגילת העצמאות במרקם החוקתי של מדינת ישראל.

החומר המובא הוא, בחלקו לפחות, בבחינת "דברים בשם אומרם". חלקים ממנו נכתבו ונאמרו בשנותיה הראשונות של המדינה, כשלא כל הפרטים עדיין היו ידועים, או שטרם הגיעה העת (אז) לחשפם. זו הסיבה שפה ושם ישנם פערים ולעתים גם סתירות בין מקורות שונים. אנו גם עדים למקרים אחדים של חפיפה, או ראיית אירוע מסוים מנקודות-ראות אחדות.

הסך הכל - כך אנו מאמינים - מעמיד לרשותו של הקורא והמתעניין בן ימינו קשת רחבה במיוחד של זיכרונות, עמדות, הערכות ותובנות של ועל היום החשוב ביותר בקורות מדינת ישראל - יום לידתה.

החומר מלווה בתצלומים ותעודות מטקס ההכרזה וכל מה שהתרחש סביבו - בתל-אביב ובמקומות אחרים בארץ. נעשה מאמץ להביא חומר צילומי שטרם פורסם, או שכמעט אינו מוכר.

בית העצמאות בתל-אביב עומד לשנות את פניו, ותוך שנים אחדות הוא יהפוך למרכז לאומי שיספר את סיפורה של מדינה שנולדה בסערת מלחמה וצמחה למה שהיא כיום.

הספר הזה, היוצא-לאור מטעם ספריית יהודה דקל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובית העצמאות, מבשר את ראשיתו של השינוי הגדול.

ד"ר מרדכי נאור

ההכרזה על הקמת מדינת ישראל

תל-אביב, ה' אייר תש"ח
(14.5.1948)

הנוסח המלא של מגילת העצמאות, אשר נתקבל על-ידי מועצת המדינה הזמנית ביום קום המדינה. הדברים מובאים בתעתיק של תש"ח. ההדגשות - במקור

בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפִלה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה, ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך, השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית, תיאודור הרצל, והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.

השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.

שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.

במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.

זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.

לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטה עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל.

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת, ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה.

אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים.

אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ המשותף לקידמת המזרח התיכון כולו.

אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.

מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.