כידוע לכול, הקרתן הוא אגואיסט היפוכונדרי, ולכן הוא שואף, מרוב פחדנות, להתאים את עצמו לכל מצב ולעוות כל ניסוח חדש של רעיון בכך שהוא מציגו כפרי מוחו. אם אינני טועה, לאחרונה התפשטה טענה נפוצה ולפיה אנו חיים בתווך בין שני עידני קרתנות. הקרתן מהטיפוס הישן כבר אינו מושא משתלם ללעג; מי שעוד מלגלג עליו היום, הוא לכל היותר קרתן לעתיד. אני משתמש במילה עתיד, משום שהקרתן מהסוג החדש עדיין מצוי בתהליכי התהוות, וטרם הגיע לגיבושו הסופי.
אם כן, הניסיון להגדיר כמה ממאפייניו הביולוגיים של אותו קרתן בהתהוות יתבצע כעת בצורת רומן. המחבר ודאי אינו מעז לקוות כי באמצעות העמודים הבאים יוכל להשפיע על מהלך העולם הסדיר, אבל ניחא.
חלק ראשון
הֶר קוֹבְּלֶר מחליט להיות
פאן־אירופאי
כָּל זְמַן שֶׁלֹא זָכִית בּוֹ,
בַּצִּוִּוּי שֶׁל "מוּת וְהְיֵה!"
רַק נוֹדֵד קוֹדֵר הַיִית פֹּה,
בָּעוֹלָם־שֶׁל־חֹשֶׁךְ זֶה.
* בית אחרון מתוך השיר "אֹשֶׁר כִּסּוּפִים" מאת יוהן וולפגנג פון גתה (1832-1749), מתוך הקובץ "הדיוואן המערב־מזרחי". מובא כאן בתרגום בנימין קלאר, בתוך: משירי גתה, הוצאת קרית ספר, ירושלים, ת"ש, עמ' 30. מקור הציטוט אינו מופיע במקור (כל ההערות מאת המתרגמת).
1
באמצע ספטמבר 1929 הרוויח הֶר אַלְפוֹנְס קוֹבְּלֶר, המתגורר בשֵלִינְגשטראסה, שש מאות רייכסמארק. מעטים האנשים שיכולים לתאר לעצמם סכום גדול כזה.
גם הר קובְּלר מעולם לא הרוויח כל כך הרבה כסף בבת אחת, אך הפעם המזל האיר לו פנים. המזל שלח לו קריצה, ולפתע נעשה הילוכו של הר קובְּלר גמיש יותר. בפינת שלינגשטראסה, בחנות של פְראוּ שטאנצִינְגֶּר הזקנה והטובה, הוא קנה לעצמו חפיסת סיגריות בשמונה פפניג, יבוא ישיר ממקדוניה. אלה היו חביבות עליו מאוד כי התעלו על כל סיגריה אחרת בארומה העדינה שלהן.
"ישו, מריה ויוסף!" קראה פראו שטאנצינגר ההגונה, שמאז מות אחותה הרווקה ישבה בודדה בין מוצרי הטבק וכלי העישון שלה ונראתה כאילו היא מצטמקת מיום ליום — "ממתי אתה מעשן סיגריות בשמונה פפניג, הר קובְּלר? מאיפה לך כל הכסף הזה? אדוני הרג מישהו, או שאולי התפייס עם זמרת האופרה המלכותית?"
"לא," אמר הר קובְּלר. "רק מכרתי סוף־סוף את הגרוטאה."
הגרוטאה הייתה מכונית שחוקה עם מנוע שישה צילינדרים, קבריולה עם מושב מתקפל. 84 אלף קילומטרים כבר היו מאחוריה, כשלושים פנצ'רים ושתי תאונות כמעט קטלניות. מדובר היה בקשישה.
אף על פי כן מצא קובְּלר קונה: בעל חנות גבינות מרוזנהיים בשם פּוֹרְטשִׁינגֶּר, איש גבוה, שמן ונוח להתלהב. הוא שילם מקדמה של שלוש מאות רייכסמארק עוד באמצע אוגוסט והבטיח שיבוא לאסוף את הקשישה באמצע ספטמבר לכל המאוחר, ואז יביא במזומן את שש מאות הרייכסמארק הנותרים. עד כדי כך היה נרגש ונרעש מההזדמנות לרכוש רכב בזיל הזול.
ועל כן גם עמד בדיבורו. באמצע ספטמבר הוא הופיע בשלינגשטראסה בשעה המדויקת שנקבעה, והודיע לקובְּלר על בואו. הוא בא מלווה בידידו אדם מַאוּרֶר, שהביא עימו במיוחד מרוזנהיים משום שראה בו מומחה, שכן עוד ב-1925 היה ידידו אדם בעליו של אופנוע קל ופטור ממס. עוד יצוין כי רק יומיים קודם לכן קיבל הר פורטשינגר רשיון נהיגה, ומכיוון שלא הייתה בו ולו טיפת יהירות, היה ברי ומובן לו שטרם רכש ידיעה מספקת ברזי המנוע.
המומחה בחן היטב את הקבריולה, ומיד גאתה ההתלהבות גם בקרבו. "זה מושב מתקפל!" קרא. "מושב מתקפל נפלא! מושב מתקפל עם ריפוד! מושב מתקפל ראוי לשמו! תקנה, אל תהיה חמור!"
והחמור קנה אותה מיד, כאילו שש מאות הרייכסמארק הנותרים היו עניין של מה בכך, ובעוד קובְּלר וידא שהשטרות לא מזויפים, הוא נפרד ממנו במילים: "טוב, הר קובְּלר, אם יזדמן לך להגיע פעם לרוזנהיים, תבוא לבקר. אשתי תשמח, אתה חייב לספר לה את הסיפור על הכומר שהסתובב עם בחורות צעירות כמו חתול רחוב מיוחם. אשתי אפילו יותר ליברלית ממני. הַייל!"
לאחר מכן התיישבו שני האדונים מרוזנהיים בקבריולה ונסעו בחזרה לרוזנהיים במצב רוח מרומם, או לפחות זו הייתה תוכניתם.
"הגרוטאה הזאת נוסעת יפה," אמר המומחה. הם חצו את הכיכר שמחוץ לתחנת הרכבת.
"באמת נחמד יותר לנסוע בקבריולה משלך ולא ברכבת המסריחה," אמר הר פורטשינגר. מרוב סיפוק ועליצות כבר לא הקפיד על שפה נקייה.
הם חצו עוד כיכר, את מריאנפלאץ.
"תסגרו את האגזוז!" צעק עליהם שוטר.
"הוא כבר סגור!" שאג הר פורטשינגר, והמומחה הוסיף כי האגזוז יודע לפתוח את הפה בעצמו ומדבר יפה מאוד, ושימותו הקנאים.
כעבור חמישה קילומטרים התגלה הפנצ'ר הראשון. הם נאלצו להחליף את הגלגל הקדמי השמאלי. "זה קורה לקבריולטים הכי טובים," אמר המומחה. כעבור עוד שעה התחיל הוונטילטור לזמר כמו עפרוני, וממש לפני שהגיעו לרוזנהיים התהפכה הקבריולה בגלל שבר באחד הצירים, שעה קלה לאחר שכל הבלמים שבקו חיים. שני האדונים עפו החוצה בקשת גדולה, אך מכוח נס כלשהו יצאו בלא פגע, ואילו הקבריולה הייתה לעיי חורבות מעלות עשן.
"העיקר שלא קרה לנו כלום," אמר המומחה.
אבל פורטשינגר רץ בזעם אל עורך הדין הקרוב. עורך הדין פטר את הסוגיה במשיכת כתפיים. "הרכישה התבצעה כחוק," הוא אמר. "היית צריך לקבל מידע מדויק יותר על הביצועים של הקבריולה לפני שסגרת את העסקה. תירגע, הר פורטשינגר, בסך הכול רימו אותך, אין מה לעשות!"