הצללים 2 - האהבה הנכונה שלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הצללים 2 - האהבה הנכונה שלי
מכר
אלפי
עותקים
הצללים 2 - האהבה הנכונה שלי
מכר
אלפי
עותקים

הצללים 2 - האהבה הנכונה שלי

4.2 כוכבים (94 דירוגים)

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אפרת

"אומרים שאהבה כואבת. אומרים וצודקים. האם ניתנת לנו ההחלטה במי להתאהב, את מי לאהוב ואת מי לשנוא במהלך חיינו? האם אנחנו שולטים ברגשות שלנו או הרגשות שולטים בנו? אם הייתה לנו האפשרות לאהוב לפי השכל ולא לפי הלב האם היינו נפגעים פחות? אני חושבת שכן, אני רוצה להאמין שכן, אני רוצה להאמין שאהבה יכולה להביא גם אושר."

בלילה הארור ההוא, בחדר חשוך במלון בתל אביב, הלב שלי נשבר לרסיסים והגוף שלי חולל על ידי מי שחשבתי שהוא אהבת חיי.

לא האמנתי שאצליח לאהוב שוב ובטח שלא להיות נאהבת, אבל אז הוא הגיע, הגבר שהבטיח לרפא את הפצעים ולאחות את השברים. זה שבעזרת האהבה שלו, החיבוק המגונן שלו והלב האוהב שלו לימד אותי להרים את הראש ולהילחם. זה שלימד אותי אחרי חיים שלמים של שנאה עצמית לאהוב קודם כול את עצמי.

 

גיא

"אם היא הייתה שמה לב אליי, עוד כשהיינו צעירים יותר, אם היא הייתה רואה בי יותר מהאדם הראשון לריב איתו, אם היא רק הייתה מורידה את העיניים שלה מהמנוול הזה. אם היא רק הייתה מבינה שהיא מושלמת כמו שהיא, הכול היה נראה אחרת."

גדלנו באותה שכונה. היא ראתה בי החבר הטוב של אחיה. בשבילי היא תמיד הייתה, ועדיין,  האישה שאני אוהב. 

ידעתי שאין לנו סיכוי להיות יחד כל עוד היא אוהבת אותו כמו עיוורת, אבל מעולם לא הפסקתי לקוות. כשסוף כל סוף ניתנה לי ההזדמנות, נלחמתי עליה ולא ויתרתי לרגע.

 

האהבה הנכונה שלי מאת סופרת רבי המכר אבישג צ'רחי הוא סיפור אהבה ענוג ומעורר השראה על אהבה שניצחה את הקשיים וגברה על המשברים. ספרים נוספים שיצאו לאור בהוצאת יהלומים, "כמו שהיינו פעם" ו"הצל ששומר עליי". הספרים כיכבו ברשימות רבי המכר וזכו לשבחים רבים.

פרק ראשון

פרולוג
 
 
אפרת
 
אהבה יכולה להחיות אדם ובאותה מידה יכולה להרוג אותו. מי כמוני יודעת. אהבה יכולה להפוך אדם למאושר ובשנייה קטנה אחת יכולה לרסק את ליבו לרסיסים, עד שייחל למותו שלו עצמו. אומרים שאהבה כואבת. אומרים וצודקים. האם ניתנת לנו ההחלטה במי להתאהב, את מי לאהוב ואת מי לשנוא במהלך חיינו? האם אנחנו שולטים ברגשות שלנו או הרגשות שולטים בנו? אם הייתה לנו האפשרות לאהוב לפי השכל ולא לפי הלב האם היינו נפגעים פחות? אני חושבת שכן, אני רוצה להאמין שכן, אני רוצה להאמין שאהבה יכולה להביא גם אושר.
 
אני יושבת במכונית שלי בחניון הפתוח מחוץ לאולם האירועים, שותה את רוב תכולת בקבוק הוויסקי שלצידי, בתקווה שהאלכוהול ייתן לי את האומץ שאני צריכה כדי להיכנס לאולם, מתכסה בעליונית ויוצאת. רגליי נושאות אותי בקושי רב, רעד משתלט על גופי וליבי מאיים להתפוצץ בכל רגע מכאב ומהתרגשות גם יחד. האם אני שיכורה כרגע? סביר להניח שכן. האם זה משנה משהו? אני לא פיכחת מספיק כדי לדעת.
 
אני פוסעת על השביל אל עבר החופה, חופה שעד לא מזמן חלמתי להיות הכלה שעומדת תחתיה, ומרימה את ראשי בגאווה מזויפת. מתחת לחופה עומד הגבר שאהבתי כל חיי, שהשתניתי בהתאם לרצונות שלו וחיכיתי שיאהב אותי בחזרה. לצידו עומדת האישה ש"זכתה בו". אישה שהיא לא אני. איתם עומדים ההורים המאושרים. אף אחד מהם לא יודע מה החתן עולל לי לפני עשרה חודשים בדיוק. אף אחד מהם לא היה מעלה בדעתו מה קרה עשרה חודשים קודם לכן, גם לא אני.
 
"חתן, תחזור אחריי," הרב מבקש ואבירם, הגבר שהיה כל עולמי, מרים אליו את ראשו בחיוך המושלם שלו, אותו החיוך שהתחיל להופיע בסיוטים שלי. "אם אשכחך ירושלים..." הרב אומר.
 
אבירם חוזר אחריו, "תשכח ימיני." אני מתקדמת אל החופה, בולטת בקהל בשמלה אדומה צעקנית. עיניו הכחולות של אבירם נחות עליי וחיוכו דועך. אני רואה את הגרוגרת שלו עולה ויורדת ואת עיניו מזגזגות בדריכות. "תשכח... תשכח ימיני," הוא מגמגם אחרי הרב. אני כופה על עצמי להביט ישירות בעיניו, לראות את הכלה המאושרת לידו ולהבין אחת ולתמיד – זה נגמר.
 
"אפי," אימא נעמדת לצידי ואני ממשיכה להביט עליו, מחכה שימשיך בטקס הקידושין.
 
"תדבק לשוני לחיכי," אבירם חוזר אחרי הרב בקול רועד. הוא מפחד שאדבר, הוא מפחד בדיוק כמו שאני פחדתי באותו לילה. אם אדבר הבועה שלו תתנפץ. "אם לא אזכרכי." הלוואי שהייתי יכולה לשכוח. "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי!" הוא צועק למיקרופון ורגלו מנפצת את הכוס לרסיסים, ואיתה את ליבי. דמעה זולגת במורד לחיי ואני מרגישה יד מונחת על כתפי.
 
"את לא אמורה להיות פה, אפ," גיא לוחש באוזני ואני דוחה אותו מעליי.
 
"אני הולכת הביתה, אימא. סיימתי כאן." אני מנגבת את הדמעות וצועדת לכיוון היציאה, מנצלת את הרגע שכולם ניגשים לברך את החתן והכלה.
 
"אני אטפל בזה, מזל." אני שומעת את גיא אומר לאימא.
 
אני נעצרת ליד תיבת המתנות, מוציאה מתיקי את המכתב שהכנתי מראש ובו אני מספרת לכלה הטרייה מי הגבר שהיא בחרה. "הלוואי שלעולם לא תהיה מאושר, אבירם דהן." הדמעות מטשטשות את ראייתי ואני מכניסה את המעטפה אל הפתח בלי לכתוב עליה את שמי. רק אבירם ואני נדע מי כתב את המכתב הזה ולמה.
 
"אפ!" גיא קורא אחריי ואני מרימה מעט את שמלתי ומתחילה לרוץ אל המכונית שלי. רגליי כואבות מנעלי העקב המוקצנות שאני נועלת ובכל רגע אני עלולה להשתטח על האדמה, כאילו מדובר בקברי צדיקים בצפון הרחוק. "אפרת, תעצרי!" קולו נשמע קרוב יותר. אני מנסה ללחוץ על השלט, אבל צרור המפתחות נופל מידי אל מתחת למכונית. שיט. "היי, תירגעי, זה רק אני." הוא מסובב אותי אליו, "את בסדר?"
 
"בסדר גמור אפילו." קולי רועד בדיוק כמוני. "מה אתה רוצה?" אני מתכופפת לחפש את צרור המפתחות, ולא מוצאת דבר מלבד כתם שמן ארור.
 
"השאלה היא מה את רוצה? למה באת לכאן?" הוא מוריד את העניבה שלו ומנגב את ידי מכתם השמן. "מצטער, אין לי מטפחת של אנשי עסקים בכיס." הוא מחייך וחושף גומה קטנה.
 
"זה לא נושא שהייתי רוצה לדבר עליו איתך." אני מושכת את ידי.
 
הוא מכחכח בגרונו. "את צודקת, מי אני בכלל?" הוא מתכופף, מושיט את ידו מתחת למכונית ומגיש לי את צרור המפתחות שלי. "את מסוגלת לנהוג?"
 
"כן." שקר. אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי, בטח לא לנהוג.
 
"אם לא הייתי מפחד שתשתגעי הייתי מציע לך כתף לבכות עליה וחיבוק חם, אבל שנינו יודעים שתסרבי. לילה טוב, אפ." הוא נותן לי נשיקה על הלחי ומתחיל ללכת בחזרה אל האולם.
 
"גיא," אני קוראת לו בקול חנוק מדמעות והוא נעצר בגבו אליי, מחכה שאמשיך. "ואם אבקש, עדיין תציע לי כתף וחיבוק?"
 
"בואי לפה, אפ." הוא מסתובב אליי בזרועות פתוחות ואני לא חושבת פעמיים, רצה אל זרועותיו, נותנת לו לעטוף אותי ולספוג בחולצתו את הבכי ואת הדמעות שלי. "זה יעבור, אני מבטיח. לב שבור תמיד מחלים בסוף."
 
לא אחרי מה שאבירם עשה לי, אני רוצה לענות לו, אבל בוחרת להמשיך לשתוק.
 
גיא ואבירם היו באותה חבורה בילדות. כשגדלנו גיא עבר עם משפחתו לשכונה אחרת בעיר והשניים התרחקו. אני מעולם לא הסתדרתי עם גיא ותמיד רדפתי אחרי אבירם כמו עיוורת. סירבתי לראות מה שאחרים ראו, סירבתי להאמין שהוא מנצל אותי, לא הבנתי שהוא משחק ברגשות שלי – עד שהוא לקח את גופי בכוח.
 
רצה הגורל ולפני שנה שכרתי משרד בבניין שבו שוכן משרדו של גיא. מיום שהקשר בינינו הפך ליום־יומי לא הפסקנו לריב. לא כשנפגשו בעבודה ולא כשנפגשנו עם שני ואלעד, החברים הכי טובים שלנו, שנשואים היום, ולא כשנפגשנו עם שאר החבורה. אבל משהו בי אומר לי שאם גיא יגלה מה אבירם עשה לי, רגע לפני שקידש אישה אחרת, הוא ישכח שהקשר שלנו בנוי מריבים ויהרוג את אבירם בידיים חשופות. אז אני בוחרת לשתוק, למעני ולמען הסובבים אותי.
 
"גיא..."
 
"ששש, אני יודע, בבוקר תריבי איתי כרגיל וזה יישאר בינינו, אני מבטיח." הוא נושק לראשי ואני מושכת באפי ומנגבת את דמעותיי.
 
"אתה יכול לקחת אותי הביתה, בבקשה?" אני מרימה אליו את מבטי. "אני לא באמת מסוגלת לנהוג."
 
"אני יודע, בואי." הוא פושט את ז'קט החליפה שלו, מניח אותו על כתפיי ומוביל אותי אל הג'יפ שלו.
 
"את תהיי בסדר לבד?" הוא מחנה בחניה הפרטית מחוץ לביתי ויורד לפתוח לי את הדלת, עוזר לי לקפץ מטה.
 
"אני חושבת שאשרוד." אני מחייכת חיוך מאולץ. "תודה על הערב." אני פותחת את דלת ביתי ומסתובבת אליו. "אני לא אשכח את זה."
 
"תשאירי אצלך את הג'יפ שלי, מחר אביא לך למשרד את המכונית שלך. אם את צריכה משהו, תתקשרי."
 
"תודה," אני נושקת ללחיו ונכנסת אל הבית החשוך. "גיא," אני קוראת בגבי אליו, "אם הייתה לי יכולת בחירה ושליטה בלב שלי הייתי בוחרת בך, במקום לריב איתך כל היום."
 
"אם," הוא נאנח, "אם. לילה טוב, אפ." אני סוגרת את הדלת אחריי ונשענת עליה, אם לא הייתי שיכורה אין סיכוי שהייתי אומרת לו דבר כזה.
 
רגע לפני שאני צונחת על הרצפה הוא משחיל מתחת לדלת את המעטפה שהכנסתי, או חשבתי שהכנסתי, לתיבה מוקדם יותר.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
94 דירוגים
55 דירוגים
16 דירוגים
11 דירוגים
7 דירוגים
5 דירוגים
5/7/2025

תודה תודה תודה שבת אחת משעה 12 בצהריים ועד חצות לא הצלחתי להוריד את העיניים ולעצור מלקרוא תודה עליך @אבישג צ'רחי

1
3/5/2024

וואו ספר שנוגע באחר הנושאים הכואבים שקיימים . אבל יחד עם זאת יש בו הומור והוא מצחיק איך זה מתקיים יחד כי אבישג קוסמת. ממליצה בחום לקרוא את כל הסדרה ❣️

1
21/6/2025

מושלם מרגש

8/5/2025

מושלם מושלם מושלם!!!!!

5/4/2025

כמו תמיד...עוד ספר יוצא מן הכלל של אבישג. מותח, סוחף את הקורא עד הסוף. וכמו תמיד... מתחבר עם הדמויות לספרים אחרים.

8/3/2025

ספר מרגש עד דמעות

27/2/2025

אהבתי מאוד. הספר עוסק בנושא חשוב. כתוב מעולה. דמויות מהממות ואי אפשר שלא להתאהב בגיא. אהבתי את הסוף עם הדמויות מהספר הקודם.

6/2/2025

ואוווווווווו ספר קליל וכיףףף

25/1/2025

הספר הוא בין הספרים הטובים שקראתי לאחרונה והוא גרם לי לקוות לאהבה תמימה ומרגשת כמו של אפרת וגיא למרות הקשים הם מתגברים ושם אחד בשביל השני

11/10/2024

אהבתי אותו הרבה יותר מהראשון. הסוף קצת נמרח אבל סכ״ה מומלץ.

6/9/2024

לא מפסיקה לקרוא את הספר הזה ממליצה מאד הכל בו מושלם

28/8/2024

הספק עוסק בנושא חשוב כתוב היטב מעניין מותח וגורם להזדהות עם הדמויות. מומלץ !

3/6/2024

כרגיל. עוד ספר שאני לא יכולה להתנתק ממנו והולך איתי לכל מקום. נהנתי מאהבה מיוחדת ,amor שיש אולי רק בטלנובלות. ספר מרגש ומלא רגש ❤️

27/2/2024

מווושלם! כמה מוזר יש בספר הזה

21/1/2024

ספר מרגש.מומלץ מאוד

30/12/2023

אהבתי

24/11/2023

כמו תמיד אמאלה ואבאלה איזה ספר עוצמתי מרגש קליל שכייף לקרוא שמעביר מסר כלכך חזק ומיוחד !! אין עלייך

18/11/2023

אבישג צ'רחי האהובה, תמיד כיף לקרוא את הספרים שלה!

5/10/2023

מהמם. מרתק קליל וטוב

17/9/2023

סרט סוחף, מרגש. קראתי בנשימה אחת

25/5/2023

אמאלה! ספר מושלם!!!! אני רוצה גיא משל עצמי!

14/10/2022

ספר מעולה גיא ואפרת זוג מושלם הספר ריגש אותי מאד, עסק בנושאים כאובים מאד אבל גם יש בו הרבה הומור לצד העצב ממליצה

25/2/2022

ספר מקסים, כתוב היטב. ממליצה!

30/11/2021

מהמם, ספר שנוגע בנושא חשוב מאוד. ממליצה מאוד.

11/10/2021

ספר מקסים עם מוסר השכל חשוב , מרגש וסוחף

8/9/2021

סיפור אהבה יפה, מרגש וסוחף

23/6/2021

וואו. את סופרת מדהימה. נגעת לי עמוק בלב. התחברתי לדמויות הכי עמוק שאפשר ובכיתי איתן ושמחתי איתן. תודה על ההזדמנות לקרוא ולהבין דברים גדולים יותר.

31/1/2021

וואוו מדהים!

14/1/2021

מושלם!!! אין מילים לתאר.רוצו לקרוא

12/12/2020

אי אפשר לעזוב לרגע. מדהים!!

2/12/2020

משובח..אהבתי את הספר נושא חשוב, מומלץ מאוד!!

16/11/2020

ספר מהמם חובה לקרוא

5/11/2020

ספר מדהים ומרגש היו רגעים שרציתי לבכות והיו רגעים מצחיקים . זה מספר על אפרת שעברה אונס על ידי הבחור שהיא אהבה בכל שנות נעוריה . כל חייה היא הכירה את גיא שהיה חבר של אחיה והוא היה בעניין שלה ורצה אותה אבל היא הייתה מסונוורת ממישהו אחר עד שהוא פגע בה. היא השכירה מגיא משרד ליד המשרד שלה והם הפכו ל"שכנים" הם רבו הרבה עד שהיא ראתה אותו באור אחר וראתה שלגיא אכפת ממנה. גיא הוא גבר מגונן חזק רגיש ואכפתי ... גבר שכל אחת חולמת עליו אני מאוד ממליצה על הספר הזה . הוא נגע בי מאוד צחקתי ובכיתי התרגשתי ספר שכל אחת צריכה לקרוא

5/11/2020

וואו וואו וואו ממליצה בחום אתם תתאהבו בעמק רוצו לקרוא

1/11/2020

זורם, מרגש וכתוב יפה.

26/10/2020

ספר זורם, החיים האמיתיים לצערי, וזה קורה כמעט כל יום. נהניתי

25/10/2020

מקסים

24/10/2020

ספר מושלם, נהנתי מאוד.

19/10/2020

ספר מקסים מרגש מאוד ופשוט נכון!!!

24/12/2024

נחמד ודי צפוי. נוגע בנושא חשוב רק נמתח ונמתח.

4/8/2024

״הספר הזה מוקדש לכל אותן נשים כמו אפרת, שגופן נלקח מהן בכוח בניגוד לרצונן. תרימו את הראש שלכן ותסתכלו קדימה, האושר נמצא במרחק נגיעה. אל תפחדו לדבר, אל תרגישו טמאות או אשמות. נפלתן קורבן לרוע שהתקיים באדם. אבל בסופו של דבר יגיע מי שירפא את הפצעים והלב שלכן יפעם מחדש" ‏https://youtu.be/fritEwYaFH0 אבישג צ'רחי ידעה לבחור במדוייק את הדמויות המושלמות עבור הספר הזה. אפרת היא דמות שרציתח כל כך לחבק ולומר לה שיש לה אותי לצידה. רציתי להגן עליה מכל הרוע הזה ולהלחם איתה. וגיא אוי גיא... ״כל אישה צריכה גיא אטיאס בחיים שלה" וכמה שהמשפט הזה נכון. גבר עם הלב הכי עצום שאפשר. מתוק אמיתי שגרם לי לצחוק בשניות ולהתאהב בו בין רגע. וביחד? הם כבשו את לבי כמה וכמה פעמים לאורך העלילה, גרמו לי לצחוק עד שהבטן כאבה לי ולהתרגש עד דמעות. כל הדמויות בספר הזה, כל אחד ואחת מהן, היא חלק משמעותי בעלילה המרגשת ובמסע של אפרת וגיא. נהניתי כל כך לקרוא את הספר הזה! ספר על עוצמה וכוח אדיר שנמצאים בתוכנו, כוח שקיים בנו גם כשנדמה לנו שאנחנו לא כל כך חזקות. תודה רבה אבישג, אין לי מספיק מילים כדי לתאר עד כמה נהניתי מהספר המקסים הזה. תודה שהוצאת אותו מהלב שלך אל הנייר והקדשת לנו אותו. התאהבתי קשות בדמויות ולא רציתי שהספר יגמר. ממליצה בחום מכל הלב!

29/3/2024

קליל

20/10/2021

נחמד.. קצת קיטשי, דיאלוגים קצת מתישים אבל סך הכל, ספר טוב

1/6/2021

אהבתי מאוד, הלוואי ויהיה ספר המשך על אמור 😁

4/3/2021

ספר טוב בכללי, אבל די לא אמין בחלקים מהספר, ודי נמרח במספר עמודים מיותרים

16/12/2020

נושא טוב וכואב

13/12/2020

יפה ומרגש

2/6/2025

המסר מקסים כתיבה קיצ׳ית מידי קצת משעמם

7/10/2024

נחמד - אבל מוגזם ומכיל הרבה מלל שלא תורם לא לאווירה ולא לתוכן. לכן ריפרפתי על רוב הרבע האחרון של הספר ויותר.

8/4/2021

לא כל כך אמין, כתוב בצורה רדודה.. חביב

25/11/2020

הספר מקסים. אך קופץ מהר מידי בקטעים שלו. חצי ספר היה לי חיוך יש הרבה ציניות ועקיצות מצחיקות .

22/11/2020

מעניין. נוגע בנושא מאוד חשוב. הכתיבה, הניסוח - לא משהו. יש המון חזרות על אותם משפטים ( אוהב אתך תמיד, מתמיד... כל מיני התחכמויות שמעצבנות כשהן חוזרות על עצמן) ואני מבינה שאשה שנאנסת צריכה אח״כ במע׳ יחסים חדשה המון חיזוקים, כי הבטחון העצמי שלה נפגע. ושוב- מעבר לביקורת הנושא ממש חשוב, ויש פה חשיבה יפה להנגיש אותו לקורא ... אז תודה לסופרת.

24/10/2020

ספר עם משמעות עמוקה. אהבתי את הכתיבה . לפעמים קצת נמרח מידי

27/10/2022

וואי מתיש לא הצלחתי לסיים. הרעיון חשוב ויש פוטנציאל אבל הכתיבה לא מושכת ומתישה ממש חבל

19/12/2021

הרעיון עצמו של הספר נשמע טוב.. אבל הביצוע... פחות. הרעיון לכתוב ספר על מישהי שמאוהבת במישהו טיפש שפוגע בה בזמן שהחבר הכי טוב של אח שלה מאוהב בה זה רעיון ממש טוב, אבל משהו בכתיבה של הסיפור התפספס. משפטים וסצנות שחוזרים על עצמם שוב ושוב באופן מתיש! ושלא נדבר על זה שלא היה מתח בינהם בכלל ומהרגע שהם התחילו לצאת הספר נהיה קיטשי כפול 10 ממה שהוא היה לפני בקטע מגעיל. בקיצור לא נהנתי מהספר ובאיזשהו שלב התחלתי לדלג על משפטים.

25/2/2021

הייתי מצפה מסיפו שנוגע באונס להיות יותר עמוק מבחינת התחושות של הנאנסת ולהמחיש את הפחדים והלבטים, ככה הסיפור לייט, רומן חביב בלבד..

28/10/2020

הספר לא מעניין, לא מרגש, צפוי להחריד, חוזר על עצמו כמעט באובססיביות וחבל שלא הפסקתי לקרוא באמצע. מאוד לא מומלץ לצערי.

19/10/2020

לא התלהבתי , קצת בוסרי, וחיקוי לא מלהיב של ספרים אחרים.

18/10/2020

ההתחלה גרמה לי לחשוב שיש פה אחלה ספר. בערך בשליש הספר הבנתי שטעיתי. לגמרי. הכתיבה התדרדרה , הדיאלוגים מגוחכים והסיפור הפסיק לעניין. ברמה כזו שאפילו לא מעניין לקרוא עד הסוף.

20/8/2024

אני כותבת את הביקורת כמובן מנקודת מבטי, בלי כל רצון לפגוע. רכשתי את הספר אחרי שקראתי המון המלצות עליו ולצערי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הספר עם כל כך הרבה פוטנציאל לא מנוצל. הכתיבה מאוד מאוד בוסרית, ממש מרגישה ילדותית אפילו, בלי עומק כלל. הנושא הוא כל כך כאוב וקשה והסופרת מצד אחד מנסה להעביר את זה לקורא, אבל מצד שני בצורה כל כך לא בוגרת, בלי התייחסות עמוקה לרגש של הנפגעת(לגיא יש יותר רגש ממנה שזה אפילו מקומם). הדו שיח של הדמויות פרווה לגמרי, בלי עומק, בלי רגש, וישנה הרגשה כאילו שני ילדים בני 16 מנהלים זוגיות לראשונה. לצערי אני לא ממליצה עליו בכלל.

1
24/2/2023

ספר שעוסק בנושא כל כך עמוק אבל מרגיש שהסופרת אפילו לא עשתה חקר או העמיקה בעניין. כאילו לקחה רעיונות מספרים אחרים והעתיקה בצורה לא מוצלחת. בזבוז זמן ואנרגיה. כתיבה חלשה מאוד ורדודה. חבל על הכסף והזמן

1
21/10/2020

סליחה אבל היה ממש משעם...

הצללים 2 - האהבה הנכונה שלי אבישג צ'רחי
פרולוג
 
 
אפרת
 
אהבה יכולה להחיות אדם ובאותה מידה יכולה להרוג אותו. מי כמוני יודעת. אהבה יכולה להפוך אדם למאושר ובשנייה קטנה אחת יכולה לרסק את ליבו לרסיסים, עד שייחל למותו שלו עצמו. אומרים שאהבה כואבת. אומרים וצודקים. האם ניתנת לנו ההחלטה במי להתאהב, את מי לאהוב ואת מי לשנוא במהלך חיינו? האם אנחנו שולטים ברגשות שלנו או הרגשות שולטים בנו? אם הייתה לנו האפשרות לאהוב לפי השכל ולא לפי הלב האם היינו נפגעים פחות? אני חושבת שכן, אני רוצה להאמין שכן, אני רוצה להאמין שאהבה יכולה להביא גם אושר.
 
אני יושבת במכונית שלי בחניון הפתוח מחוץ לאולם האירועים, שותה את רוב תכולת בקבוק הוויסקי שלצידי, בתקווה שהאלכוהול ייתן לי את האומץ שאני צריכה כדי להיכנס לאולם, מתכסה בעליונית ויוצאת. רגליי נושאות אותי בקושי רב, רעד משתלט על גופי וליבי מאיים להתפוצץ בכל רגע מכאב ומהתרגשות גם יחד. האם אני שיכורה כרגע? סביר להניח שכן. האם זה משנה משהו? אני לא פיכחת מספיק כדי לדעת.
 
אני פוסעת על השביל אל עבר החופה, חופה שעד לא מזמן חלמתי להיות הכלה שעומדת תחתיה, ומרימה את ראשי בגאווה מזויפת. מתחת לחופה עומד הגבר שאהבתי כל חיי, שהשתניתי בהתאם לרצונות שלו וחיכיתי שיאהב אותי בחזרה. לצידו עומדת האישה ש"זכתה בו". אישה שהיא לא אני. איתם עומדים ההורים המאושרים. אף אחד מהם לא יודע מה החתן עולל לי לפני עשרה חודשים בדיוק. אף אחד מהם לא היה מעלה בדעתו מה קרה עשרה חודשים קודם לכן, גם לא אני.
 
"חתן, תחזור אחריי," הרב מבקש ואבירם, הגבר שהיה כל עולמי, מרים אליו את ראשו בחיוך המושלם שלו, אותו החיוך שהתחיל להופיע בסיוטים שלי. "אם אשכחך ירושלים..." הרב אומר.
 
אבירם חוזר אחריו, "תשכח ימיני." אני מתקדמת אל החופה, בולטת בקהל בשמלה אדומה צעקנית. עיניו הכחולות של אבירם נחות עליי וחיוכו דועך. אני רואה את הגרוגרת שלו עולה ויורדת ואת עיניו מזגזגות בדריכות. "תשכח... תשכח ימיני," הוא מגמגם אחרי הרב. אני כופה על עצמי להביט ישירות בעיניו, לראות את הכלה המאושרת לידו ולהבין אחת ולתמיד – זה נגמר.
 
"אפי," אימא נעמדת לצידי ואני ממשיכה להביט עליו, מחכה שימשיך בטקס הקידושין.
 
"תדבק לשוני לחיכי," אבירם חוזר אחרי הרב בקול רועד. הוא מפחד שאדבר, הוא מפחד בדיוק כמו שאני פחדתי באותו לילה. אם אדבר הבועה שלו תתנפץ. "אם לא אזכרכי." הלוואי שהייתי יכולה לשכוח. "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי!" הוא צועק למיקרופון ורגלו מנפצת את הכוס לרסיסים, ואיתה את ליבי. דמעה זולגת במורד לחיי ואני מרגישה יד מונחת על כתפי.
 
"את לא אמורה להיות פה, אפ," גיא לוחש באוזני ואני דוחה אותו מעליי.
 
"אני הולכת הביתה, אימא. סיימתי כאן." אני מנגבת את הדמעות וצועדת לכיוון היציאה, מנצלת את הרגע שכולם ניגשים לברך את החתן והכלה.
 
"אני אטפל בזה, מזל." אני שומעת את גיא אומר לאימא.
 
אני נעצרת ליד תיבת המתנות, מוציאה מתיקי את המכתב שהכנתי מראש ובו אני מספרת לכלה הטרייה מי הגבר שהיא בחרה. "הלוואי שלעולם לא תהיה מאושר, אבירם דהן." הדמעות מטשטשות את ראייתי ואני מכניסה את המעטפה אל הפתח בלי לכתוב עליה את שמי. רק אבירם ואני נדע מי כתב את המכתב הזה ולמה.
 
"אפ!" גיא קורא אחריי ואני מרימה מעט את שמלתי ומתחילה לרוץ אל המכונית שלי. רגליי כואבות מנעלי העקב המוקצנות שאני נועלת ובכל רגע אני עלולה להשתטח על האדמה, כאילו מדובר בקברי צדיקים בצפון הרחוק. "אפרת, תעצרי!" קולו נשמע קרוב יותר. אני מנסה ללחוץ על השלט, אבל צרור המפתחות נופל מידי אל מתחת למכונית. שיט. "היי, תירגעי, זה רק אני." הוא מסובב אותי אליו, "את בסדר?"
 
"בסדר גמור אפילו." קולי רועד בדיוק כמוני. "מה אתה רוצה?" אני מתכופפת לחפש את צרור המפתחות, ולא מוצאת דבר מלבד כתם שמן ארור.
 
"השאלה היא מה את רוצה? למה באת לכאן?" הוא מוריד את העניבה שלו ומנגב את ידי מכתם השמן. "מצטער, אין לי מטפחת של אנשי עסקים בכיס." הוא מחייך וחושף גומה קטנה.
 
"זה לא נושא שהייתי רוצה לדבר עליו איתך." אני מושכת את ידי.
 
הוא מכחכח בגרונו. "את צודקת, מי אני בכלל?" הוא מתכופף, מושיט את ידו מתחת למכונית ומגיש לי את צרור המפתחות שלי. "את מסוגלת לנהוג?"
 
"כן." שקר. אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי, בטח לא לנהוג.
 
"אם לא הייתי מפחד שתשתגעי הייתי מציע לך כתף לבכות עליה וחיבוק חם, אבל שנינו יודעים שתסרבי. לילה טוב, אפ." הוא נותן לי נשיקה על הלחי ומתחיל ללכת בחזרה אל האולם.
 
"גיא," אני קוראת לו בקול חנוק מדמעות והוא נעצר בגבו אליי, מחכה שאמשיך. "ואם אבקש, עדיין תציע לי כתף וחיבוק?"
 
"בואי לפה, אפ." הוא מסתובב אליי בזרועות פתוחות ואני לא חושבת פעמיים, רצה אל זרועותיו, נותנת לו לעטוף אותי ולספוג בחולצתו את הבכי ואת הדמעות שלי. "זה יעבור, אני מבטיח. לב שבור תמיד מחלים בסוף."
 
לא אחרי מה שאבירם עשה לי, אני רוצה לענות לו, אבל בוחרת להמשיך לשתוק.
 
גיא ואבירם היו באותה חבורה בילדות. כשגדלנו גיא עבר עם משפחתו לשכונה אחרת בעיר והשניים התרחקו. אני מעולם לא הסתדרתי עם גיא ותמיד רדפתי אחרי אבירם כמו עיוורת. סירבתי לראות מה שאחרים ראו, סירבתי להאמין שהוא מנצל אותי, לא הבנתי שהוא משחק ברגשות שלי – עד שהוא לקח את גופי בכוח.
 
רצה הגורל ולפני שנה שכרתי משרד בבניין שבו שוכן משרדו של גיא. מיום שהקשר בינינו הפך ליום־יומי לא הפסקנו לריב. לא כשנפגשו בעבודה ולא כשנפגשנו עם שני ואלעד, החברים הכי טובים שלנו, שנשואים היום, ולא כשנפגשנו עם שאר החבורה. אבל משהו בי אומר לי שאם גיא יגלה מה אבירם עשה לי, רגע לפני שקידש אישה אחרת, הוא ישכח שהקשר שלנו בנוי מריבים ויהרוג את אבירם בידיים חשופות. אז אני בוחרת לשתוק, למעני ולמען הסובבים אותי.
 
"גיא..."
 
"ששש, אני יודע, בבוקר תריבי איתי כרגיל וזה יישאר בינינו, אני מבטיח." הוא נושק לראשי ואני מושכת באפי ומנגבת את דמעותיי.
 
"אתה יכול לקחת אותי הביתה, בבקשה?" אני מרימה אליו את מבטי. "אני לא באמת מסוגלת לנהוג."
 
"אני יודע, בואי." הוא פושט את ז'קט החליפה שלו, מניח אותו על כתפיי ומוביל אותי אל הג'יפ שלו.
 
"את תהיי בסדר לבד?" הוא מחנה בחניה הפרטית מחוץ לביתי ויורד לפתוח לי את הדלת, עוזר לי לקפץ מטה.
 
"אני חושבת שאשרוד." אני מחייכת חיוך מאולץ. "תודה על הערב." אני פותחת את דלת ביתי ומסתובבת אליו. "אני לא אשכח את זה."
 
"תשאירי אצלך את הג'יפ שלי, מחר אביא לך למשרד את המכונית שלך. אם את צריכה משהו, תתקשרי."
 
"תודה," אני נושקת ללחיו ונכנסת אל הבית החשוך. "גיא," אני קוראת בגבי אליו, "אם הייתה לי יכולת בחירה ושליטה בלב שלי הייתי בוחרת בך, במקום לריב איתך כל היום."
 
"אם," הוא נאנח, "אם. לילה טוב, אפ." אני סוגרת את הדלת אחריי ונשענת עליה, אם לא הייתי שיכורה אין סיכוי שהייתי אומרת לו דבר כזה.
 
רגע לפני שאני צונחת על הרצפה הוא משחיל מתחת לדלת את המעטפה שהכנסתי, או חשבתי שהכנסתי, לתיבה מוקדם יותר.

עוד ספרים של אבישג צ'רחי