בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁאִמָּא נִכְנְסָה לַחֶדֶר כְּדֵי לְהָעִיר אֶת הַיְּלָדִים, הִיא מָצְאָה אוֹתָם יְשֵׁנִים יַחַד בַּמִּטָּה שֶׁל דָּנִי.
הֵם הִסְבִּירוּ לָהּ שֶׁרוּתִי פָּחֲדָה בַּלַּיְלָה מֵהַמִּפְלֶצֶת, וְאִמָּא חִיְּכָה וְהִצִּיעָה:
"רוּתִי מְתוּקָה, בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁתִּרְאִי אֶת הַמִּפְלֶצֶת אָנָּא בַּקְּשִׁי מִמֶּנָּה אֶת מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ בַּבַּיִת."
"לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה אֶת מִסְפַּר הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהּ ?!..." חָזְרָה רוּתִי עַל הַבַּקָּשָׁה הַמּוּזָרָה שֶׁל אִמָּא.
"כֵּן, בְּהֶחְלֵט. אֲנִי מַמָּשׁ חַיֶּבֶת לְדַבֵּר עִם אִמָּא שֶׁלָּהּ, לְהַסְבִּיר לָהּ אֵיךְ לְחַנֵּךְ אֶת הַבַּת שֶׁלָּהּ; הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהּ כְּבָר מַמָּשׁ עוֹבֶרֶת כָּל גְּבוּל..."