פסיכולוגיה של הילד

רובי ירושלמי, קולנוען ודמות בולטת בזירת התרבות התל אביבית מואשם בעבירות חמורות. בעיירת חוף רחוקה, כשהוא מבודד מהעולם, הוא עורך חשבון נפש ומנסה לגולל את השתלשלות האירועים שהובילה אותו עד הלום. כיצד הילד השמנמן והדחוי מנהריה נהפך לאיש משפיע, אך לבסוף הגיע לשפל כזה?

ולצד רובי, רומי הלר, צעירה יפהפייה שחולמת להיות שחקנית, מגיעה לתל אביב ופוגשת את רובי, אך המפגש ביניהם גורם לה לעזוב את העיר ולחזור לבית הוריה. היא מנסה להחזיר את עצמה ואת חייה למסלול, אלא שההתאוששות והבנייה מחדש כואבות מדי.

גיבורי הרומן כמהים לחוות את תל אביב במלוא חושיהם, להיטמע בתוכה, ולקחת ממנה את מה שיעזור להם לגבש אישיות מובהקת ולטפח את כישרונותיהם הכמוסים. תל אביב מוצגת כעיר מוחשית, סוערת ומסחררת, ויחד עם זאת כאידיאה אינטלקטואלית נחשקת שמעטים ונבחרים בלבד מצליחים לגעת בה. דווקא בעיר הזאת חווים רובי ורומי את השפל הגדול בחייהם, מתפרקים לרסיסים ומנסים להשתקם רחוק ככל האפשר, בין אם פיזית או נפשית, מהעיר המופלאה-לכאורה. הדבר שבגללו הגיעו, החלום הגדול, הופך את חייהם והודף אותם החוצה. הספר מספק לנו אפשרות לשהות בתוך השבר הגדול שלהם ולהתבונן במבט ביקורתי בערכיה של העיר הגדולה ובהתגלמותם.

הרומן גלות מציג לנו סיפור שבנוי על עלילה פשוטה-לכאורה, אבל מורכבת מאוד מבחינה תרבותית ופוליטית, ואנחנו נאלצים לחשוב מחדש על אמיתות היסטוריות ועכשוויות בדבר יחסים בין המינים. הביקורת החברתית שמעלה פרמנטו־צייזלר מחלחלת בהדרגה לתוך חוויית הקריאה הספרותית בלי לצעוק את הדברים.

גלות הוא ספרה הרביעי של ג'וליה פרמנטו־צייזלר. קדמו לו הרומנים ספארי (אגם הוצאה לאור) וכפר סבא 2000 (פן הוצאה לאור) שעוררו תהודה רבה עם צאתם לאור, והרומן הגרפי אטליז הרוחות (טנג'יר).

היא התייצבה בדיוק מאחורי ראשי, בלב המת של שדה הראייה. התיישבה ואור קטן נוסף נדלק. עצרתי את נשימתי. לבי קפא ואז החל שועט. בראשי התגוששו ניחושים נוראים עם ניחושים איומים. לא, אלוהים, מה זאת הולכת לעשות עכשיו?!
ואז באו המילים. קול זך שכמוהו לא שמעתי מימיי.

את גיבור הספר – בעל בית דפוס לשעבר, אלכוהוליסט, אב כושל – אנו פוגשים ביומו האחרון, אם לא אחריו. רק בערוב ימיו הצליח למצוא שלוות נפש. 

עשרות שנים נדרשו לו כדי להשלים עם עצמו ועם יקיריו, לעצור את תנופת הכעס והצער, לסלוח, לשמוח. אז, ככל שהספר מתקדם מעמוד לעמוד, חייו נפרמים לאחור. האהבה והזעם, האמון והבגידה תופסים זה את מקומו של זה בסיפור חייו ובסיפורי חייהם של אהובתו, של אשתו לשעבר, של בתו ושל חברי נפשו. 

איתם אנו מעמיקים ומגיעים עד השורש. איתם אנו לומדים על אושרו ועל סבלו, על מה שמצא ועל מה שאיבד, על הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותו ועל מי שהיה אחראי לה מאחורי גבו, בלא ידיעתו, מרוב אהבתו.

"העברית שלו מתנהלת בקצב ג'זי, הרחק מהריאליזם הפסיכולוגי הדקדקני וחמור הסבר של ספרותנו כיום" - עמרי הרצוג, הארץ, מתוך ביקורת על ספרו הראשון חוָה.

דברים שיש בהם קדושה

חַיִּים / אֲוִיר / עֲרָפֶל / הֵד / אוֹר
שְׁבִירַת הָאוֹר לְצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת
טַבַּעַת הַבְּרִית שֶׁל אִמָּא, שְׁתֵּי יָדַיִם שְׁלוּבוֹת
צְלִיל נְקִישַׁת גְּבִיעֵי זְכוּכִית קְרִיסְטָל דַּקִּיקָה 
עֲקֻמָּה מָתֶמָטִית הַמַּשִּׁיקָה לָאֹפֶק וּמְטַפֶּסֶת לְאֵי שָׁם
הָרִיק שֶׁבֵּין חֶלְקִיקֵי אָטוֹם
נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁנּוֹלָד 
מְסִירַת הַנֶּפֶשׁ 
אֵלָיו בַּחֲזָרָה – הַהַסְכָּמָה.

גופן חיים הוא ספר דחוס של מי שהולכת לקראת סופה. לצד דיווח פרגמנטרי המלווה את ההתנהלות מול מחלת הסרטן המאיימת על הזמן הנותר, בוחנת ארנה גל את מערכות היחסים בחייה עם אימה, אביה, בן זוגה וילדיה, ועם הכתיבה, בניסיון לרקום עלילה מתמשכת, רגע לפני שתאלם.

"זהו כתב של חשבון נפש, שעוסק ביושר ובאומץ בדילמות הרות גורל בחייו של כל אדם. ומבחינתה של גל, זהו ניסיון אחרון בחיים האלה לפרום, להניח, להגיע למנוחה נכונה בשלום." - ענת זכריה

התשובה היא חידוש. היא מנוגדת להיגיון, לנורמה ולחוק. הרעיון שישנה הזדמנות נוספת שבה יכול אדם לתקן את מעשיו, והתפיסה שהחוטא יכול לזכות למחילה, הם מתנה מפתיעה שהעניקה המסורת היהודית לעולם הרוח האנושי.

אולם לתשובה יש גם מחיר. היא עלולה לגרום לאדם שלא לקבל אחריות ולהפוך את הפשע לחזון נפרץ. שהרי בהיעדר עונש ובהינתן מצוות התשובה, תיקון החטא לאחר מעשה עלול להחליף את ההקפדה שלא לחטוא מלכתחילה. זוהי אפוא המורכבות של מושג התשובה, והחיפוש אחר נקודת איזון עלומה הוא תוכנו של המסע שלפנינו.

עת לדרוש, הפותח סדרת עיונים בחגי ישראל, מתחקה אחר ארבעים הימים המוקדשים לתשובה בלוח השנה היהודי, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. הוא עוסק בבירור כללי של מהות מושגי התשובה, הסליחה והכפרה, בעניינה של מצוות תקיעת השופר ובמקומה של עקידת יצחק בתפילות יום הדין, בעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש, במצוות הווידוי ובספר יונה הנקרא רגע לפני תפילת נעילה. 

ספר זה הוא דרישה לתורת חיים המחוברת לעולם – לזה שבחוץ ולזה שבמעבה הנפש. זוהי תורה דורשת ונדרשת – דורשת את ה' ודורשת מן האדם. 

"השמש שכאילו נתקעה זמן ממושך, כמחוג שעון עצל, בזנית לאדמת המדבר, ניתקה אחיזתה ועשתה דרכה מערבה. ההרים נצבעו בגוני אדום פסטלי. עוד מעט יהיה כאן קר מדי, אמר גריני לעצמו והתחיל לעשות דרכו חזרה אל הרכב שהשאיר מתחת לעץ שיטה רחב צמרת. הוא התכוון לעשות את הלילה בחוות האלפקות או במקום דומה, ולחזור לאותו ואדי כבר למחרת בבוקר. ואז הוא ראה עפיפון בשמים. טיירה, כפי שקראו לזה הילדים בקיבוץ לפני ארבעים שנה. טיירה מנייר פשוט, אולי אפילו נייר עיתון, שנישאה ברוח, אחוזה בחוט בלתי נראה."

אבי מסילתי, נהג שוּפל מיומן, נאלץ להתמודד עם סלע ענקי שנחשף באתר הכרייה המיועד שלו ומחולל צרות צרורות. 
חקה פריימן, מפיק של סרטי תדמית לאתרי מורשת, יורד למדבר להתבודד אחרי גירושיו ונתקל בציורי סלע עתיקים הכובשים את כל ישותו. יעקב "גריני" גרינברג, איש מוסד לשעבר, יוצא למסע בהרי הנגב כדי למצוא את האבן המושלמת להציבה על קבר בנו שנהרג בתאונה. 

שלושת הגברים הללו – זה שמשווע לבן, זה שמגלה מחדש את בנו וזה שמתאבל עליו – מתייצבים מול הטבע המרתק בצחיחותו, בעוצמתו הגולמית והנצחית, ומחפשים – ומוצאים – בו מענה לחידות חייהם ומזור לנפשם. 

קונגלומרט הוא יצירה חסכונית, נזירית כמעט, אך מבעד לפרוזה הצלולה והגבישית שלה ניתן להבחין בשכבות וברבדים של כאב ואהבה, השלמה ותקווה, ובקווי שבר החוצים את חייהם של סלעים וגברים כאחד. זהו הרומן השני של הבמאי והתסריטאי איל חלפון ("האיטלקים באים", "קרקס פלשתינה", "גמר גביע" ועוד), מחבר רב־המכר היו פה לפנינו, ארץ ישראל. מיליון השנים הראשונות, שכתב עם רן ברקאי. 

הספר מביא בצורה בהירה וקולחת ידע מעשי ופשוט יחסית ליישום, פרקטי ובנוי צעד אחר צעד לאנשים שרוצים להתפייס עם הוריהם. העבודה היא פנימית, בינך לבין עצמך והשיטה הזו לא שולחת אותך לשיחות ממשיות עם הוריך.

הספר מעביר את הקוראים, באופן מובנה ופשוט להבנה, מעשי- חוויתי, משלב ההכרה בילד הפגוע שהיית בעבר, לכיוון הבנה מעמיקה של מה שקרה ומה לא התאפשר, להבנת סיפור הפגיעה ומקור הדפוסים של ההורים שלך, עד לשלב ההבנה, החמלה, הפיוס וההשלמה, דרך משפטי ריפוי בשיטת הקונסטלציה המשפחתית. 

המעונה אינו חדל עוד להתפלא על כך שכל מה שהאדם מכנה אצל עצמו – כל איש לפי נטיות לבו – נפש, רוח, תודעה או זהות, הופך ללא־כלום כשמפרקי הכתף מתפקקים ומתפצחים. זה שהחיים הם דבר שביר, את האמת הנדושה הזאת ידע תמיד, ושאפשר לשים להם קץ "במחט קטנה אחת", כדברי שקספיר. אבל שאת האדם החי אפשר להפוך עד כדי כך לבשָר ולתיתו כך אט־אט טרף למוות בעודו בחיים, זאת גילה רק כשעונה." (מתוך "העינויים")

קובץ המסות מעבר לאשמה ולכפרה הוא מן העדויות החשובות והמאלפות ביותר של המאה העשרים. המחבר, איש־רוח יהודי יליד אוסטריה, שנמלט מארצו מפני הנאצים, הצטרף אל תנועת ההתנגדות בבלגיה, עונה בידי הגסטאפו והיה כלוא במחנות־ריכוז נאציים, בהם שנה אחת באושוויץ.

בחמש המסות הכלולות בקובץ הוא סוקר את ניסיון חייו בשנים ההן ובד בבד הוא מנסה להתמודד עם התבוסה שהנחילו האימים שחזה מבשרו לרוח האנושית, ולו עצמו כאדם – אדם אירופי, אינטלקטואל ויהודי. את העינויים שעינוהו, את המספר החרוט על זרועו הוא מציב כאמת־מידה למדוד על־פיה את כוחה של המורשת התרבותית המפוארת שהיתה בעיניו עד אז חזות הכל – ומגלה עד כמה דל ועלוב כוחה אל נוכח מציאות שכזאת.

כתיבתו המסאית של ז'אן אמרי היא מזיגה מיוחדת במינה, לפעמים אף ערבוב כמעט פרוע של הגות עם וידוי אישי. לשון רהוטה ומלוטשת של טיעון מופשט נפרמת פתאום מפני ביטוי הנפלט מתוך סערת רגשות, מחשבות ורעיונות, ציטטות מפי משוררים ופילוסופים דרים בכפיפה אחת עם אנקדוטות מחיי היום־יום. וכך נהיית העדות – הנוגעת בגורלם של מיליוני בני־אדם, ובציוויליזציה המערבית כולה – גם למסמך אנושי ואישי של האדם הפרטי.

כשהרוח משנה כיוון הוא אסופת סיפוריהם של שלוש נשים וגבר אחד העוצרים ברגע דרמטי את שגרת היום־יום שלהם, מישירים מבט אל סדקים שנפערו ובוחנים את אזורי חייהם באומץ נטול הסתרות ושקרים.

בארבע הנובלות ("צעקה הופכת אדמה", "אני כבר לא הפחד", "קרה או לא", "נוסטלגיה?") מתגלים עומקה של אהבה, עוצמת יגון ההיעדר ושבריריות הזיכרונות. בעדינות נפרמים סודות, החמצות, כאבים וצללים, ומתוכם מהדהדת תהייה: לְמה חיכית? לָמה שקעת? ומה עם הזמן והבזבוז?

הרוח הסוערת מעוררת את התפרצותו של צורך עז בשינוי, בפעולה, בתנועה. כל אחת מהדמויות עושה מעשה ויוצאת למסע קשוב לתדר הפנימי שבה: זו בועטת, האחרת נאחזת, זו נשמטת וזה מתחשבן. במהלך המסע הן מזהות את השיבוש המנהל ומערפל אותן, ובסיומו כל אחת בוחרת מחדש את כיוונה ומסיעה את מסקנתה אל דרך מפתיעה ומיוחדת משלה.

"עכשיו אני נעה עם הרוח. היא לא תשבור אותי. שום דבר כבר לא ישבור אותי [...] זהו זמן תבונה [...] בלכתו, יותם לימד אותי התבוננות עגולה בעולם. אני לימדתי את עצמי לכופף גב ורגליים כדי לא להישבר כשהרוח צולפת [...] עכשיו אני הולכת למקום אחר [...] פשוט זזה לאנשהו. תשמור על עצמך, ואל תשכח לנוע" (מתוך צעקה הופכת אדמה).

כשהרוח משנה כיוון הוא ספר הביכורים של ענת מידן. מתבוננת, כותבת, עיתונאית "העיר", "חדשות" ו"ידיעות אחרונות".

“הם טיילו יחד במדבר, כמה ימים ככל הנראה לנוכח גודל התרמיל. מריבה קשה, כואבת, לאחריה אפלה גדולה. סיבת המריבה לוטה בערפל סמיך. המאמץ להיזכר ברצף האירועים גובה מחיר, ונדמה כי הכאב בראשו מתגבר ככל שמחשבותיו נודדות, מתאמצות לחפש קצה חוט להיאחז בו, מעלות חרס בידו. שוב עיניו מוסטות אל  עבר הצוק הרם המיתמר מעליו, אולי מסתתר שם בדל רמז. רגליים כושלות, מחליקות, ידיים מנסות להיאחז בדבר-מה, זיז או סלע. אחר כך חושך גדול”.

דורון וגיא הם חברי ילדות שגדלו והתבגרו בקיבוץ בצפון הארץ, אחים ברוחם ובנפשם. נדמה היה כי דבר אינו יכול להפריד בין השניים, והדבק המחבר ביניהם חזק ועמיד בפני כל סערה וטלטלה, אך לחיים בחירות משלהם. לרדת מהשביל מציג לפני הקורא חברות המזמינה להתבוננות פנימית וחיצונית על רקע אהבת הטבע הארץ-ישראלי שמציעים נופי המדבר הלוהטים ורמות הצפון המוריקות, וכניסה אל תוך זיכרונות ילדות הצפים ועולים לנוכח מציאות לא שוקטת המזינה בצעדים חרישיים שבילי בגידה, מוות, אהבה, התפכחות, השלמה ועוד.

לרדת מהשביל הוא מרחב של מילים, מדבר ברגעי הקסם בזמן מָטָר, עשיר בתוכן, מזמין להצצה על חוויית החיים בארץ בשנות ה-70 ואילך כפי שהיא מצטיירת בעיני הדמויות ולהרבה מעבר – כניסה אל תוך נבכי הרגש שלהן.

צח אורי נולד וגדל בקיבוץ תל קציר שבעמק הירדן, עורך דין במקצועו, עוסק בקראטה ומשתדל לטייל ככל שרק אפשר.
לרדת מהשביל הוא ספר הביכורים שלו.

חייה של נעמי מתנהלים בשלווה לכאורה. היא גרה בדירה יפה במרכז תל אביב עם בעלה האוהב והתומך ושני ילדיהם המתבגרים, עובדת בעיתון יומי ובשעות הפנאי עוסקת באמנות. אבל כל אלה לא עומדים לה כשעולמה מתהפך בערב אחד שלאחריו היא נסחפת למערבולת של רגשות ויצרים, שקרים והסתרות. סודות מן העבר צצים ומתערבבים עם סודות חדשים, ונעמי מגלה כי לא רק היא חיה חיים מורכבים ומקבילים בכמה עולמות: גם האנשים הקרובים אליה ביותר מסתירים ממנה את סודותיהם ובוגדים באמונה.

"אור נדלק במרפסת" הוא רומן יפהפה המעלה תהיות באשר למהות הסליחה, הכפרה ורגשות האשם, כשהם תלויים ועומדים מול סודות ושקרים. החוטים נכרכים זה בזה לקונפליקט שנפתר רק בתהליך של מסע מייסר שלא תמיד משיג את הנחמה המיוחלת.

"חמש דקות מאוחר יותר, בשעה שתיים לפנות בוקר בערך, אבינועם שרט את דלת ביתנו, גור כלבים ממושמע. כשפתחתי אותה זיהיתי את הריח הקלוש של הסיגריה מעורב בריח חזק, גברי. תליתי את המעיל שלו והדלקתי אור קטן נוסף בסלון. אם רובן יתעורר,שלא יחשוד באינטימיות יתר ויחשוב שהיו פה יותר צורך סוציאלי ותמיכה רוחנית ולא חלילה חשיבה בעלת כוונה זדונית. כבר אז הרגשתי שאני משקרת, עוד לפני שהייתי צריכה לשקר. הרי שום דבר לא קרה ושכנעתי את עצמי שגם הנשיקה בגן השעשועים אירעה בעיני רוחי בלבד, אלא שגופי התכוונן כמו מיתרי כינור למחשבותיי על השקר העתיד לבוא."

באזמל חד ובהרבה רגישות חודרת יעל שכנאי אל תוך נפשה של הגיבורה, חושפת בפרטי פרטים את הרגשות ואת המחשבות המסתתרים מאחורי החזות המטעה ובוחנת באומץ ובכנות מושגים כמו משפחה, זוגיות, אמהות מגוננת, נאמנות ואהבה.

ספרה הראשון של יעל שכנאי "פירורי קינמון" התפרסם בשנת 2008 בהוצאת רימונים.

בכרך חגיגי זה קובצו יחד שלושה מהרומנים המרכזיים של אהרן מגד – "על עצים ואבנים", "החי על המת" ו"מחברות אביתר". רומנים אלה חוזרים כעת במלוא עוצמתם למדף הספרים, כדי לאפשר לדורות חדשים של קוראים להתוודע אליהם ולהתענג על כתיבתו החכמה של מגד. אמיר גוטפרוינד כתב מבוא למהדורה זו ובו הוא מזמין אותנו להכיר מחדש את גיבוריו הדאובים של מגד.

חייו של עורך הדין יואל ברנשטיין הגיעו לשפל המדרגה: הוא כמעט לא מדבר עם אשתו שלומית, אף-על-פי שהם מתגוררים באותו הבית; הוא מתפרנס מהוצאה לפועל של צווי פינוי ועיקול שמעביר לו חברו מנוער מארק גרובר, לשעבר שותפו במשרד עורכי דין גדול ומצליח; הוא מתמכר למעשים של הרס עצמי. בקצרה – בירא עמיקתא. וכשנראה שאין למטה מזה הוא מקבל, בוקר אחד, צו לפינוי זוג ניצולי שואה קשישים מדירתם הזעירה בתחנה המרכזית הישנה, ובמוצאי אותו היום הוא מוצא אדם כפות בתא המטען של מכוניתו. שני אירועים אלה מנפצים את הבועה של ניתוק וניכור שבה הוא מעביר את ימיו, והוא נאלץ להתמודד עם שאלות על אודות עצמו ועל אודות האנשים החשובים בחייו – שלומית, מארק, אביו, אמו – שעד כה הדחיק בהצלחה.

זוגות בודדים, הרומן שהשלים ישראל סגל בטרם הלך לעולמו, הוא יצירה מדויקת על זיוף, ועל בדידות, ועל חיים של החמצה, ולבסוף – יצירה על כוחו של זיכרון האהבה, על היכולת של האדם להבין, באמצעות הזיכרון, שפעם היה אהוב, ופעם השיב אהבה, שעוד מזומן לו תיקון בחייו, לא משנה כמה השתבשו עם השנים. זוגות בודדים הוא הרומן הרביעי של ישראל סגל. קדמו לו "נעילה", "אחד משלנו" ורב-המכר "וכי נחש ממית?", שזכה לשבחי הביקורת, וכן שני ספרי ילדים – "החזון איש מת באמצע שיעור התעמלות" ו"לעוף כמו ציפור".

הזמנה לטירה מסתורית באוסטרייה לוקחת את חיים באר לעולמות שלא שיער שיגיע אליהם אי פעם. הטירה מאובזרת בכל חידושי הטכנולוגיה, הכול בה נראה מושלם, עד שמתגלה מי אורחיה ומניין באו. ודווקא אז – במקום שייחרד עד עומקי נשמתו – הוא נמלא סקרנות, ומאחד האורחים, מרגע שהבין מיהו, הוא מתקשה מאוד להיפרד.
צֵל ידו מבקש לחולל תיקון במקום שבו תיקון אינו אפשרי. האם תיתכן פגישה מחודשת עם אב שהשנים הקצרות במחיצתו היו טעונות וקשות? האם יהיה אפשר לברר סוף סוף את כל מה שלא התברר בזמנו, ואולי גם להתפייס? כמו בהמשך מהופך לרומן חבלים פונה באר אל המקומות ששתק בהם ואל דמותו של אביו, שנשארה אז בצל. דמיון ומציאות מתערבבים כאן יחד בעירוב מופלא, ומכוחו של הגעגוע מתחיל מסע לאחור בזמן. שנים לאחר שאירעו הדברים מופנה המבט אל מעבר לפרגוד הכעסים והמשאלות שלא מומשו, ומתאפשרת לבסוף, ולו רק פעם אחת ויחידה, השיחה ההיא שלא נתקיימה מעולם.
 חיים באר, מבכירי סופרינו, משלים כאן בספר מפתיע מהלך עמוק שהחל בו לפני יותר משני עשורים.

"מעולם לא קראתי ספר שבו האלגנציה הספרותית נפגשת עם האמת האישית (כולל מפח נפש) בשלמות כה מרגשת, כה בלתי נשכחת. זהו ספר שאסור להחמיצו, והמעט בו מחזיק מרובה". (שמעון פרס, מעריב, "ספרות וספרים", 5.9.1997)

"הכתיבה היא כתיבת סופרות ותענוג ונועם הקריאה גדולים כגודל עדינות הנפש, טוב הלב והסלחנות של הכותבות". (יעל דיין, "משקע של רוך", הארץ, "מוסף ספרים", 28.5.1997)

"...תמונה ספרותית מבריקה, עצובה, משעשעת, מרתקת, תזזיתית, ובקצרה: ספרות במיטבה (...) זהו מסע שמעניק משמעות וצבע ועומק לחיים שלמים, כפי שצריך לעשות כל מסע ספרותי הגון". (אבנר שץ, "מה חשוב אם היו הדברים או נבדו", הארץ, "תרבות וספרות", 14.4.1997)

נורית גרץ היא כלת פרס ברנר (2009). ספרה על דעת עצמו נבחר לאחד מעשרת ספרי העשור בסקר שיזם ידיעות אחרונות בקרב מבקרים ועורכים, ולאחד מחמשת ספרי העשור מטעם גלי צה"ל.

פריז הכבושה היא לא מקום לאלמנות צעירות. 
 
בעיר שבה נושבות רוחות מלחמה עזות, סלין הצעירה מנסה לשמור על שגרת חיים עבור קוזי, בתה הקטנה. היא עושה כל שביכולתה על מנת להסתיר ממנה את ההתרחשויות, וממשיכה לעבוד בחנות הפרחים הוותיקה של אביה, מכינה זרים יפהפיים לתושבי השכונה.
 
כאשר קצין גרמני מגלה את מוצאה היהודי, הפחדים הגרועים ביותר שלה מתממשים. סלין מבינה שעליה להשיב מלחמה כדי להציל את האדם היקר לה מכול, את בתה, קוזי.
 
עשורים לאחר מכן, באותה דירה פריזאית, קרוליין האמריקנית מוצאת את עצמה ללא בדל של זיכרון מעברהּ. היא מתאוששת מתאונת דרכים ומגלה שבמשך שנים חיה חיים עצובים ובודדים. כאשר בחיפוש מקרי בדירה היא נתקלת במכתבים שכתבה סלין לאהובהּ לפני כל אותן שנים, היא אוזרת עוז ויוצאת למסע שיוביל אותה אל עברה האבוד, אבל גם לעתיד שממתין לה.

"כל הפרחים בפריז" מאת שרה ג'יו הוא רומן מרגש על אומץ לב ונחישות, על אהבת אם ועל יכולתו המופלאה של הלב לסלוח. ספריה של שרה ג'יו היו לרבי מכר עולמיים. "כל הפרחים בפריז" הוא הראשון הרואה אור בעברית.
 

עשר שנים חלפו מאז חזרה יוליה ווין מבורמה כאדם שונה. היא יצאה לחפש את אביה, מצאה את אחיה וחוותה התעלות רוחנית בעקבות סיפור האהבה היפה ביותר ששמעה מעודה. אולם בינתיים, בגלל הקריירה שלה במשרד עורכי דין ניו-יורקי, הספיקה להישאב אל תוך החיים המערביים חסרי המנוח.

באחד הימים מגיע מכתב מבורמה, מאחיה או-בה. מיד אחרי שהיא קוראת את המכתב מתחיל להתרחש דבר-מה מוזר: שוב ושוב מדבר אליה קול פנימי, קול של אישה זרה, ששאלותיה מטילות מורא על יוליה אך בד בבד גם מעוררות בה געגועים לבורמה ולחוויות שכבר הספיקה לשכוח. יוליה מתחילה לחשוש שמא היא יוצאת מדעתה ויוצאת שוב לבורמה. בעזרתו של או-בה היא מנסה להתחקות אחר מקור הקול ולגלות את סודו כדי להרגיע שתי נשמות ולמצוא את האושר.

בספר ההמשך המרגש לרב-המכר הבינלאומי שלו,אמנות ההקשבה לפעימות הלב, שולח הסופר יאן פיליפ סנדקר את הגיבורה שלו, יוליה, בחזרה אל מקום ההתרחשות שובה הלב של סיפור האהבה הקסום של אביה: לבורמה.

מפגש מפתיע ורב עוצמה בין שתי נשים פורש בפנינו סיפור מרתק, סוחף ורחב יריעה שראשיתו בפרעות קישינוב, המשכו בתחיית התרבות העברית באודסה ובתל-אביב הקטנה, וסיומו במדינת ישראל כאן ועכשיו.

תמר, אשה צעירה שהתגרשה לפני זמן קצר, אוצרת תערוכה של ציירים שהקדימו את זמנם ונעלמו בתהום הנשייה. הציור שהיווה את ההשראה לתערוכה, שלוֹפֵת את קרביה ונכנס לליבה, שייך לציונה, קשישה בת למעלה ממאה המסתגרת זה שנים רבות בביתה ומסרבת להיפרד מן היצירה. הסיפור שמספרת ציונה לתמר מפיח חיים במאורעות מכריעים ומעצבים בהיסטוריה היהודית והישראלית: העלייה השנייה והשלישית, הקונפליקטים הגדולים של יהדות אירופה ושל הציונות בראשית המאה, ותקומתה של התרבות העברית באודסה ובתל-אביב.

הסיפור-וידוי הזה בוחן את האנשים שכוננו את המאורעות הללו באומץ, ברגישות מטלטלת, אבל גם בהומור, וקושר ללא הפרד בין חייהם שלהם ובין חיינו אנו. הוא גם כורך יחד שני גורלות של נשים יוצאות דופן, שחטא מכתיב את חייהן ואת אהבתן, ומצליח לשנות אותן ללא הכר.

בוידוי עוסקת ברנדס בכישרון ובעדינות בנושאים שעלו גם בספריה הקודמים: כוחו של הסיפור, אפילו סיפורו של אדם אחר, להשפיע על חיינו, והאופן שבו כל פירוש מחודש של העבר מעצב את ההווה; הקשרים הסבוכים בין המרחב הפרטי והציבורי; שאלות של גורל ובחירה; והישרדותן ופועלן של נשים חזקות ולא שגרתיות בעולם גברי. אבל הפעם היא נוגעת בתבונה ובמקוריות גם בעצבים חשופים אחרים של הקיום האנושי: הסכנות שאורבות, בעיקר לנשים, ביציאה החוצה, והמוות בחיים שגוזרת ההסתגרות בדלת אמות; האם אכן ניתן להחריב עולם ישן עדי היסוד, או שהעבר שאנו מבקשים לדחוק מאחורינו שב ורודף ומכריע אותנו; התמודדות עם אשמה ועם כפרה, וגם עם שאלות על מקומן ומשמעותן של האמנות והיצירה בחיינו, ויכולתן לעצב את גורלנו בדרכים לא צפויות.

שארית החיים הוא הרומן החמישי של צרויה שלו, שזכה לשבחי הביקורת והיה לרב-מכר.
סיפוריהן של שלוש דמויות - אם, בת ובן - נארגים זה בזה ברומן זה, שבו מגיעה כתיבתה של שלו לשיא עוצמתה ויופייה. 
ספריה הקודמים זכו אף הם להצלחה חסרת תקדים, תורגמו לשפות רבות וביססו את מעמדה כאחת הסופרות הבולטות בספרות העולמית של ימינו. 

אני מהופנט לספרה החדש של צרויה שלו, "שארית החיים". היא יודעת להבין את נפשו של האדם ויודעת לספר.     שמעון פרס, נשיא המדינה

צרויה שלו, בעיני, היא הטובה מבין כותביו של הז'אנר הזה, המשכנעת שבהם, והיחידה שמסוגלת להדביק קוראים – ובעיקר קוראות – לכורסה, ולגרום להם לא לעצום עין עד שיגמרו את הספר. שירה סתיו, הארץ ספרים

לקרוא את "שארית החיים" זה כמו להיות בקונצרט חגיגי של השפה העברית. עמיחי שלו ynet

התבוננות אנושים חודרנית, מכאיבה מרוב דיוק מביך. מנחם בן, מעריב

קראתי בהתרגשות עצומה את "שארית החיים". אני מרגישה, כפי שמרגישים כנראה מיליוני קוראיה בארץ ובעולם, שצרויה שלו מצליחה לתאר בדיוק את המחשבות שלי. נרי ליבנה, מוסף הארץ

צעד אחד קדימה להיכלות הספרות המשובחת. דפנה שחורי, ישראל היום

אחת שאלתי הוא סיפור התבגרותו של גבר ישראלי, ושל מסע חיפושיו אחר החלק החסר בנפשו. ענר קומרה, שנולד למשפחה ירושלמית דתית-לאומית, עוזב את משפחתו כדי להפוך לחרדי, עוזב את אשתו כדי להפוך לחילוני, עוזב את ירושלים כדי להפוך לתל-אביבי, ונעזב על ידי אהובתו כדי לגלות שכל מה שעבר עד כה הם כאין וכאפס לעומת כאב הנטישה, אם על ידי אהובה ואם על ידי האל עצמו - זה הנוטש שוב ושוב את ברואיו ודן אותם לכאב, זקנה וחולי.

בשפה מבריקה, קולחת וייחודית, ובאמצעות שימוש וירטואוזי בטקסטים מתוך הארון היהודי, מצליח הסופר משה אופיר להוליך את קוראיו להסתכלות חדשה על משמעותן של השתייכות, אהבה ונטישה, חטא, סליחה ועונש, דתיות וחילוניות, חיים ומוות, בתוך ישראליות עכשווית מפורקת ומפוררת. בכתיבתו הכנה ובמבטו הנוקב והאירוני יוצר אופיר עולם שבו תחת כל אמת חקוקה בסלע עשויה לנבוט אמת אחרת, וזו תרים ראש ותציע עצמה לקורא, מוליכה אותו לבחון מחדש את ניצני האמיתות שזה עתה גיבש.

משה אופיר, מרצה לספרות, מקרא, תרבות וזהות יהודית. למד ולימד קולנוע. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בספרות חז"ל. ספרו ללכת יומם ולילה ראה אור בעם עובד. אחת שאלתי הוא הרומן השני פרי עטו.

מה גורם לתמר לעזוב ביום סתווי אחד את חיי השגרה שלה בתל אביב ולצאת למסע בצפון הארץ יחד עם נמרוד, חבר של אביה לפלוגה במלחמת יום הכיפורים?

ישנם הרבה דברים שתמר אינה יודעת על אביה, שיצא למלחמה לפני שנולדה וחזר ממנה אדם אחר. "אנחנו דור שני לניצולי כיפור," היא אומרת, "כי נולדנו לאבא שברח מהאש, ומאז סוחב פציעה בלתי נראית."

במהלך המסע המטלטל והבלתי צפוי, מתוודעת תמר לעוד חיילים מזדקנים שמעולם לא השתחררו ושאינם שוכחים דבר. דרכם היא לומדת לגלות מי היה אביה באותה מלחמה, מה נעקד בו מאז ומה נעקד בשל כך בנפשה.

עקודים הוא ספר על מציאות ישראלית שתוקה וכואבת, על לוחמים שחיים את הקרבות בתעלה מדי יום כבר כמעט ארבעים שנה, על הפצעים המדממים בהם וביקיריהם, על אהבה למרות השיגעון ועל השיגעון שבאהבה.

קרן פלס היא מוזיקאית, זמרת ויוצרת ישראלית מצליחה ומוערכת. עקודים הוא ספרה הראשון.

שני גברים צעירים נפגשים מחדש במאהל צבאי בירושלים ערב מלחמת ששת הימים. שנתיים קודם לכן הפרידה ביניהם אהבה נואשת לאישה אחת, שתעתעה בשניהם. בצל ההתרגשות והחרדה שלפני פרוץ המלחמה הם חושפים באכזריות ובכנות את הצדדים האפלים של עברם המשותף. בתום המלחמה נידון אחד מן השניים להיטלטל בין תשוקה מחודשת לאישה שאהב לבין רגשות אשמה שידחפו אותו אל סף טירוף. אחד משנינו חושף ומחיה את חיי הלילה בירושלים הדחוסה, את חינגות האלכוהול והסמים בצד החיים האקדמים חמורי הסבר באוניברסיטה העברית. מלחמת ששת הימים מתוארת בספר דרך עיניהם העייפות של חיילי גדוד שירותים, ובתוך כך מסופר בו על ביזת מתים וחיים ועל ימים ראשונים של כיבוש ושלטון. איש מן השבים הביתה בתום הקרבות אינו מוצא את מקומו בירושלים, שהיתה לעיר זרה.

זהו הרומן השני של ישראל סגל, עיתונאי ואיש טלוויזיה, עורך "השבוע יומן אירועים". קדמו לו הרומן נעילה (כתר, 1989) ושני ספרי ילדים.