פתח דבר
הספר שלפניכם עוסק בתרבות היהודית החילונית בעת החדשה ובתהליכים פנימיים וחיצוניים שהביאו ליצירתה ולעיצובה. החילון מוצג כאן בתור אחת מן התגובות לאתגרים שעמדו בפני היהודים בזמן החדש. הספר אינו עוסק בתגובות אחרות לאותם אתגרים — למשל באורתודוקסיה, ברפורמה או בתנועה הקונסרבטיבית.1 הספר מתמקד בעיקר בתחילתם של התהליכים האלה ובהתגבשותם, אם כי הוא דן גם בקיצור בחלק מהביטויים המאוחרים יותר. המבט שהספר מציע הוא כולל, אולם מטבע הדברים העורכים והמחברים בחרו נקודות מוקד אחדות, בלא ניסיון להקיף את התהליך ברחבי העולם היהודי כולו, ובלא יומרה לעסוק בחברה היהודית כולה, ואף לא בכל ביטויי החילון המשמעותיים שלה. כך למשל, הספר אינו דן בחילון היהודי בצפון אמריקה ובדרום אמריקה. הספר עוקב אחר הרעיונות החדשים והזהויות החדשות שעיצבו יהודים קודם כל בגרמניה, ואחר כך במערב אירופה, במזרחה, בארצות האסלאם ובארץ ישראל. היתה זו מהפכה ערכית וחברתית, והספר מנתח ומציג פנים שונים שלה.
כתבו את הספר חוקרים מתחומים שונים — היסטוריה, פילוסופיה, מחשבת ישראל, ספרות עברית, מדע המדינה, וגם סוציולוגיה, אך עיקרו של הספר (ושל הקורס באוניברסיטה הפתוחה שהספר הוא חלק ממנו) נכתב מתוך פרספקטיבה של מדעי הרוח, וליתר דיוק — מדעי היהדות. תחום זה, מדעי היהדות, הוא ביסודו אחד המייצגים של הגישה החילונית לתרבות היהודית, בגלל העמדה העקרונית הביקורתית שהוא נוקט כלפי מושא המחקר שלו — התרבות היהודית; על כך מרחיב בחלק השני של הספר שמואל פיינר.
בספר זה נעסוק גם בקבוצה חשובה שהעדויות עליה מעטות — הנשים. העדויות והמחקרים על הגברים בתהליך החילון הם רבים, ואילו העדויות והמחקרים על נשים הם עדיין מעטים. בשל אילוצים אלה גם בספר הזה העיסוק בגברים הוא רב יותר, אף על פי שהמחברים מודעים למקומן החשוב של הנשים והשתדלו לשלב גם אותן בספר ככל שעלה בידם.
בפרק על הרקע הפילוסופי לחילון מגדיר שי פרוגל את חילון המחשבה בתור "הסרת מעמד הקדושה מכל מושאי המחשבה של האדם ופתיחתם לחשיבה חופשית וביקורתית" (להלן, עמ' 71). אפשר לשאול מהי הקדושה שאותה או את מעמדה מסירים, אך עולה מן ההגדרה, שהחילון מנוגד לקדושה וקרוב יותר לפתיחות ולביקורת. בפתח החלק ההיסטורי שכתב שמואל פיינר על ראשיתם של תהליכי החילון ביהדות אירופה הוא מגדיר את הנושא כך (להלן, עמ' 187):
תהליך החילון במובנו ההיסטורי, ובשונה מפיתוח תורה פילוסופית המבקרת את הדת או מִצמיחת אידיאולוגיה המעמידה לה חלופה, בא לידי ביטוי בחוויה אישית וקבוצתית של אבדן האמונה, בוויתור על פרקטיקות דתיות ובכרסום במעמד הדת, מוסדותיה וכוהניה בחברה. בהיסטוריה היהודית למן המאה השבע־עשרה נשא עמו תהליך החילון גם מטען רגשי לא מבוטל ומשמעויות תרבותיות מקוטבות שנעו בין התלהבות לקראת התחדשות תרבותית, השתחררות ממגבלות וחציית גבולות, לבין חרדות ותודעה של משבר עמוק.
הגדרות או מאפיינים נוספים לחילון מציג ירמיהו יובל, המדגיש שהחילון הוא מקבץ של תהליכים, ולא תוצאה סטאטית.2 המאפיינים העיקריים בתיאורו של יובל לתהליכי החילון הם אלה: אבדן המקום המרכזי של הדת במרחב החיים האישיים; היחלצות של תחומי חיים מרכזיים, כמו פוליטיקה, כלכלה ומדע, מן הפיקוח הדתי; התפוגגות של חוויית הקדושה הזורמת מעולם אחר; משבר אמון בגורמי התיווך המסורתיים, כגון כתבי הקודש או אנשי הדת; ספקות ודעיכה של האמונה הדתית; ואישור עצמי של האישיות בתור בעלת כוח בחירה ושיפוט. יש לציין שישנן גם גישות שלפיהן שורשיו של תהליך החילון בתרבות היהודית קדומים יותר ופנימיים.3
נעיר עוד על תולדותיו של המונח "חילון" בלשון העברית. המונח "חילון" הוא בעיקרו מודרני, גם במשמעותו וגם מבחינה זו שהוא אינו נמצא ברבדים הקדומים של הלשון העברית. כך מסבירה אותו הבלשנית מיכל אפרת:
המונח "חילון" הוא שם פעולה של בניין פיעל בשורש התנייני חל"ן. מסכת חולין העוסקת בשחיטת חולין (שחיטה שלא לקרבנות) מצויה בסדר קדשים. הפועל "לחלל" מתועד ומשמש בלשון המקרא. במערכת השם מצוי "חֹל" למן לשון מקרא: "ולהבדיל בין הקֹדש ובין החֹל" (ויקרא י, י. וראו גם יחזקאל כב, כו; מב, כ; וכהסבר בן־יהודה, עמ' 1551, "ההפך מן קדש, מה שאינו קדוש". ראו גם: קדרי 2006, עמ' 301). עדויות למונח "חילוני" מצויות בויקרא רבא (קדושים, פרשה כד סימן ז). גרוס (תשנ"ד, עמ' 164) סבור כי המילה "חילוני" היא פרי יצירה עברית־ארמית: עברית לפי תוכנה וצורתה, וארמית לפי הקורפוס הלשוני שבו היא מתועדת וזמן יצירתה (מדרש רבא וארמית התרגומים).4 בין כך ובין כך משמעה בארמית ובלשון חז"ל הוא 'מי שאינם כהנים' (ראו גם: קוטשר 1961, עמ' 100). הדסה קנטור (2006, עמ' 400-399) מפרשת את המעבר בעברית החדשה מהשימוש בצמד התארים "אדוק/חופשי" לצמד "דתי/חילוני" ברב־המשמעות של הצמד הראשון. במאמרה (1989) משתמשת קנטור במונחים "תהליך חילון" ו"תופעת חילון" לחלופין, ובתיאור "שימוש לקודש ולחול".5
כשם שהמונח "חילון" הוא חדש יחסית בעברית, כך גם המונח המקביל הלועזי הקודם לו, secularization, שאף הוא מודרני.6 חילון בעברית קשור לחול או לחולין, הנבדלים מן הקודש, והוא מנוגד לדת. "חילוני" החליף את המונח הקודם לו, "חופשי", משום שהשדה הסמנטי של "חופשי" רחב יותר, עד כדי כך שמשמעו בהקשר חילוניות יכול להיטשטש. הזכרנו את ההקשר הלשוני של המונח, אבל כמובן שמשמעותו התוכנית היא זו שמעניינת אותנו במיוחד.
ההתבוננות על המחשבה והתרבות החילונית ועל תהליכי החילון היא מגוונת ורבת היבטים. הקוראים יוכלו להיעזר במפתח השמות ובמפתח העניינים שבסוף הספר כדי לדלות דיונים מקבילים. אחת מהנחות היסוד בספר זה היא, שלא ניתן להגדיר את החילון או את החילוניות בהגדרות חד־משמעיות, ואכן אחד־עשר החוקרים והחוקרות שמשתתפים בספר מציגים נקודות מבט שונות. כך למשל, מוצג החילון כהתהוותה ועיצובה של מחשבה חופשית על ידי שורה של הוגי דעות, ומצד אחר כחוויה אישית וקולקטיבית. אחרי המבוא, החלק הראשון עוסק ביסודות החילון בפילוסופיה המערבית, ובסופו פרק כללי על הסוציולוגיה של החילון. החלק השני עוסק בהיסטוריה של החילון היהודי בעת החדשה במזרח אירופה ובמרכזה, ובארצות האסלאם. החלק השלישי מתאר את ייצוגם של תהליכי החילון בספרות העברית המתחדשת, גם בשל עצם קיומה וגם באמצעות תכניה וערכיה. החלק הרביעי מתמקד בחילון אצל יהודי מערב אירופה ובמיוחד בצרפת עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, וכולל פרק על החילון בקיבוץ ואצל ישראלים מרקע מזרחי. החלק החמישי והאחרון בוחן במסגרת תולדות ההגות היהודית את הפולמוסים והמתחים שעלו בקשר לשאלת התרבות היהודית החילונית, מראשית הציונות ועד לשואה.
החילון מתואר בספר באופן פוליפוני, הוא אינו אחיד ואינו חד־ממדי. יש לו משמעויות אישיות, חברתיות, מעמדיות, פוליטיות, מגדריות, לשוניות ועוד. אפשר להבחין בין חילון קשה — אידיאולוגי, לעתים עוין כלפי תפיסות דתיות — לבין חילון רך, אישי יותר, שבו הדת מאבדת את מעמדה הסמכותי אך מתוך בחירה אישית ומעשית של סגנון חיים מועדף, לא תמיד תוך מתן דין וחשבון עקרוני. שני סוגי החילון האלה משתקפים בספר. תהליכי החילון התרחשו באופן שונה בארצות שונות ובאזורי תרבות שונים, ובהתאם לכך הספר מתאר פנים של החילון בארצות שונות — גרמניה, צרפת, רוסיה, ארצות האסלאם ועוד. העיסוק בחברה הישראלית בספר זה מועט יחסית, אולם היא מופיעה ברקע של רבים מהדיונים. בנוסף לפרקים שנכתבו במיוחד לספר הזה, שילבנו בו גם טקסטים של ז'קלין כהנוב, וייבדלו לחיים ארוכים פרופ' מנחם ברינקר ופרופ' יוסף שיטרית.
*
ספר זה נולד ביוזמתה של קרן פוזן וזכה לעזרתה הנדיבה. תודתנו לראשי הקרן, מר פליקס פוזן ומר דניאל פוזן, על היוזמה ועל הליווי הנאמן.
זכינו לתמיכתם של ראשי האוניברסיטה הפתוחה, פרופ' גרשון בן־שחר, פרופ' חגית מסר־ירון, פרופ' אורה לימור, פרופ' יהודית גל־עזר ופרופ' תמר הרמן. חברים ועמיתים רבים סייעו בעצה ובתגובה ותודתנו אף להם: פרופ' נחם אילן, גב' רונית גרוסמן, ד"ר תמר הס, ד"ר מנשה ענזי, גב' רתם פרגר־וגנר, פרופ' אמנון רז־קרקוצקין, פרופ' אלחנן ריינר, ד"ר יעל שנקר.
תודה לאסיסטנטים יוחאי בן־גדליה, נועם גלזר ואביגיל בן־שמחון על עבודתם המקצועית והנעימה. תודה לאנשי יחידת הפיתוח באוניברסיטה הפתוחה: פרופ' יואב יאיר, פרופ' שרה גורי־רוזנבליט, ד"ר אילן בן־עמי, ד"ר מילי פרי וגב' דינה נוסבאום. תודה גם לגב' נאוה סגל, מנהלת מדור זכויות יוצרים, ולצוות היעיל והמסור של בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה: למנהלת גב' יונה לשד־רובינשטיין, למנהלות המחלקות הגברות ראומה שחור, רות שלם ועדנה רובין, למתקינה נילי ברנר ולסדרים דני גרבר ושוש רוחלין ולגרפיקאית אילנה ברויטמן־אקסלרוד.
תודה מקרב לב למשה שפרבר.
העורכים