הדתה וחילון

"הזהות החילונית במבוכה. יותר ממבוכה אחת. תחושת משבר ממש. קשה לנו לזהות במה אנחנו 'יהודים', ועוד יותר מכך, להזדהות עם מה שהופך אותנו ליהודים. ככל שה'יהדות' או ה'ציונות' מתפרשות בהקשרים אורתודוקסיים – כך החילונים מרגישים ניכור כלפיהן."

מה טיבה של החילוניות היהודית? האם היא רק שלילה של הדתיות, או המרה של הדת המסורתית בכסות של לאומיות מודרנית? והאם יש היבט רוחני בתוך החילוניות?

בספר שמע ישראל מבצע אורן יהי־שלום מהלך עיוני מקיף ועמוק, בניסיון לפוגג במעט את "המבוכה החילונית". הוא מעניק הקשר מושגי, היסטורי ופילוסופי, לחילוניות היהודית, ומדגיש את שורשיה, המעוגנים במורשת היהודית לדורותיה. הספר מספר את סיפורה של החילוניות – הזרם היהודי הגדול בעולם – מהרמב"ם עד הוגי הציונות, כזרם אותנטי, שצמח תוך דיאלוג מתמיד עם המקורות ועם גדולי ההוגים היהודיים.

בימים אלו אנו נדרשים, ביתר שאת, להתמודד עם שאלות הקשורות לכינון הזהות שלנו במקום הזה: מה זה אומר להיות יהודים ישראלים? מהי רשת הזיקות המתקיימת בין זרמי היהדות השונים? והאם קיימת סתירה בין ערכים דמוקרטיים לבין ההגות היהודית? הספר שמע ישראל מציע מבט בהיר ושיטתי בסוגיות אלה, ומעלה תרומה חשובה בכינון הגות חילונית־יהודית־הומניסטית.

עד המאה ה־12 הייתה החברה היהודית מורכבת בעיקר מאליטות דתיות וכלכליות, שלצִדן התקיים ציבור רחב ולא מלומד אשר יחסו לדת היה חלקי ואקראי. רק במאה ה־13 החלה להתגבש דת יהודית הומוגנית, וזו הושתה בהדרגה על כלל הציבור. לידתה של יהדות נורמטיבית מתחקה אחר תהליך זה, שבו התהוותה היהדות הרבנית הקאנונית של ימינו. בהתבסס על קריאה צמודה בכתביהם ובהתכתבויותיהם של הרבנים שהובילו את התהליך, הספר מתאר את ההדתה והסטנדרטיזציה שעברה החברה היהודית בימי הביניים בספרד בפרט ובאירופה בכלל. כך נפרשת דרמה מרתקת של מחלוקות סוערות בשלל סוגיות, אשר עיצבו את דמותה של היהדות מאז.

במוקד התהליך עומדת דמותו של רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, רבה של העיר ברצלונה, בן לאסכולה רבנית חדשה ותקיפה שקנתה אחיזה איתנה בהנהגת יהדות ספרד. הרשב"א, מנהיג רב עוצמה שעמד בקשרי התכתבות עם רוב תפוצות ישראל, ניסח בכתביו כמה מן הדוֹגמות שעתידות היו ללוות את היהדות הרבנית לאורך מאות שנים. המגמות שעיצב וקבע, בהמשך לפועלם של שני מוריו, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) ורבי יונה גירונדי, מילאו תפקיד חשוב בקיבוע הגבולות הקאנוניים של התרבות הרבנית ובהחלתה על הציבור הרחב. 

תהליך זה עמד בזיקה לתהליך כללי של הדתה בעולם המערבי בכללותו, ובו מחד גיסא נעשתה הדת הנורמטיבית מעורבת יותר בתחומי חולין שעד אז לא היו מעניינה, ומאידך גיסא נעשו האינדיבידואלים דתיים יותר. הדתה וחילון, ביהדות ומחוץ לה, הן תופעות המגדירות זו את זו: בתחילה חודרת הדת לאזורי חולין יומיומיים ולשכבות חברתיות לא־רבניות ומבקשת לעצבם במונחים דתיים, ולאחר מכן תחומי החולין שהוסדרו על ידי הדת מעצבים מחדש את חיי היומיום, הכלכלה, הכסף והמדע, דוחקים מקִרבם בהדרגה את הדת והקדוּשה, ומגבילים את הדת לתחום מובחן. ואולם השפעתה של הדת אינה מתפוגגת, והעולם החילוני טבוע כולו בחותמה.

דוד סורוצקין הוא חבר סגל בכיר בחוג ליהדות, הקריה האקדמית אונו. ספרו אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה (2011) ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

עיר מערבית בחלקה הדרומי של צפון מזרח־אירופה דוגלת בסיסמת מייסדיה 'חופש דת בבית, חופש מדת בחוץ', אך סובלת מתופעת דת פּוֹלשת, מגיבה בארגון הקהילה תחת דת 'חילונית', ומינוי 'משכילה ראשית' לתפקיד 'יועצת קהילתית'.

ומה שהתחיל כתגובה לשטיפת מוח דתית, הופך להיות בחינה מחדש של היחס בין הדת והזמן, הטבע והתרבות, הדמיון והתבונה, בתוך כדי ניהול שגרת העיר, אירוח כנסים בינלאומיים, השתתפות ביוזמת שלום חשאית, קליטת פליטי ערים והשקטת צללי פשעי מלחמה.

מילון הדתות סוקר את הדתות החשובות עתה ובעבר, וכן מיתולוגיות, שיטות מיסטיות, דמויות דתיות ותולדותיהן. 
כל זה נתון לקורא בכרך אחד שהוא תמצית שלושת הכרכים "תולדות הרעיונות הדתיים", מאת מירצ'ה אליאדה וכן משישה עשר הכרכים של ה"אנציקלופדיה לדתות", בעריכתו.

"למדריך דתות העולם שלפנינו שלושה מחברים: היוזם העיקרי ומי שנתן לפרויקט את הכיוון הכללי, הוא מירצ'ה אליאדה, החוקר הידוע ביותר במחקר הדתות במאה העשרים; לאחר מותו של אליאדה ב־1986 קיבל על עצמו יואן פטרו קוליאנו את הפרויקט שאליאדה ביקש לשתף אותו בו. הוא נעזר בהילארי ס' וייזנר, אז דוקטורנטית וארוסתו של קוליאנו.
זהו מדריך שהשתתפו בעריכתו ובכתיבתו שלושה דורות של חוקרים ותוכנו משקף התפתחויות בחקר הדתות במהלך כחמישים שנה, מגיבושה של התפיסה הפנומנולוגית של הדת אצל אליאדה בשנות הארבעים ועד לגישה סטרוקטורליסטית יותר שמצאה את ביטויה במחקריו המאוחרים של יואן קוליאנו. גישה חדשנית זו להבנת הדתות הוצגה בקיצור נמרץ במבוא שכתב קוליאנו לספר." - מתוך פתח הדבר לספר, מאת פרופ' משה אידל

התפיסה ההומניסטית המודרנית מעוגנת במהפכת הנאורות, החוגגת את הרציונאליות האנושית כמקור לסמכות ולידע וכיורשת של הסמכות האלוהית. אלא שעם הרציונאליות והמבט המפוכח בעולם מגיעים גם האימה והאבסורד, המעיבים על חלקים ניכרים של ההגות ההומניסטית והאקסיסטנציאליסטית לאחר שזו ניתקה את עצמה מההשגחה והחסד האלוהיים.

האם ייתכן במסגרת הגות זו חסד שמובנו חילוני? ספר זה הוא מסע אינטלקטואלי לעבר מושג חילוני חדש של חסד – מושג המבטא דרך חיים ואתיקת־אהבה חילונית, עשירה בתכנים; מושג שאינו מתאר תופעה או חוויה, אלא מציע עקרון־פעולה שניתן לחיות לפיו. מסע זה יוצא מהחסד במשמעותו הנוצרית, ומתכתב בדרך עם אריסטו, קאנט, ניטשה, דוסטויבסקי, היידגר, בובר, לוינס, דרידה ואחרים, וגם עם הספרות העברית־ישראלית. ככל מסע, הוא גדל עם כל מפגש כזה אך אינו מזדהה איתו. וככל מסע, הוא אינו מסתכם בנקודת הסיום; כי החסד החילוני עצמו הינו מסע והזמנה לדיאלוג.

נושאים
• אהבה 
• ידידות
• נדיבות
• גאולה
• חילוניות
• אתיקה
• הומניזם
• אקזיסטנציאליזם

“אחד מסימניו של הפילוג המתקרב והולך בעם היהודי – הינו גל השנאה ליהדות ולציבור שומרי התורה, גל שנאה ההולך וגואה בקרב הציבור החילוני, שנאה שיותר משהיא רציונלית היא אמוציונלית, ועמוקה ביותר...”
- פרופסור ישעיהו ליבוביץ’.

לפנינו סקירה היסטורית של אחד השסעים המשמעותיים ביותר בחברה היהודית־ישראלית המתהווה, השסע בין חילונים לדתיים, שנמשך שנים רבות. הקמת מדינת ישראל ב־1948 לא רק שלא מיתנה את המחלוקות אלא אף העצימה אותן. בספר זה בחרנו להאיר בצד המחלוקות את אותם חלקים בחברה החילונית השוטמים את החרדים, הדתיים והמסורתיים בגלל דבקותם בדת ובמסורת ובעיקר בגלל נטייתם הפוליטית; את כל אותם אלה שבמעשיהם גורמים לכך שהאריג החברתי היהודי־ציוני־ישראלי מתחיל להיפרם. את אותם אלו שרואים עצמם כחמורו של משיח בן דויד. מכאן שמו של הספר: החמורים.

המחבר מציע זוויות התבוננות מקוריות לסוגיות חשובות שמעסיקות את המבקשים להבין את פשר הכעס והשנאה המפלגים את החברה היהודית בישראל, והוא עושה זאת באמצעות שאלות קשות הקשורות במהות הקונפליקט המתרגש עלינו – האם החברה הישראלית משנה פניה? מה הוא מקומה של הדת היהודית בחברה המתהווה? התיתכן אנטישמיות של יהודים כלפי יהודים בישראל? מה היא שנאת חינם? כלום ייתכן שעיקר המחלוקות כלל אינו קשור לדת וליהדות אלא לשאלה מי יהיו אלה שישלטו על דרך חלוקת המשאבים בחברה? בחיבור זה מבקש המחבר להציג בפני הקורא השמאל־חילוני את הצד אשר לא מוצג בפניו די הצורך, את מה שמעולם לא רצה לראות – את עצמו.

אבי וייצנר, סא"ל (בדימוס), בוגר המגמות לחינוך ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה, מוסמך למנהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, היסטוריון חובב, חילוני. 

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1921-1865) היה סופר פורה והוגה דעות מקורי. מתוך מכתביו הרבים עולה שמַשׂאַת נפשו הייתה לעסוק בתיאולוגיה, אולם לפרנסתו נזקק לפרסם סיפורים. בין שפע כתביו לא ניתן לגלות חיבור שיעסוק כולו בתיאולוגיה, ושמא לא כתב מאודו חיבור מעין זה. אבל בסיפוריו ובמכתביו הרבים אצורות קביעות תיאולוגיות רבות, לעתים סותרות. הספר הנוכחי הוא פרי ניסיון לשרטט את התיאולוגיה של ברדיצ'בסקי לאור קביעותיו האקראיות. המסקנה העולה מתוך דברי ברדיצ'בסקי היא שהוא האמין בקיומן של ישויות אלוהיות רבות. בין ישויות אלה ניתן למנות, למשל, את אלוהי ישראל; האֵלים אותם עבדו הישראליים בתקופת בית ראשון; הטבע; יצורים שמימיים שונים (מטטרון, שטן, שׂרים) ואף בני אנוש, אם כפרטים בודדים ואם כקבוצה; ואף את ישו ראה כאֵל משום היותו סלחן ובורא חוקים חדשים.

שורה ארוכה זו של ישויות אלוהיות קרויה בספר זה פנתיאון עברי. בצד עצם חשיפתו של פנתיאון זה עולה השאלה: איזו מבין הישויות המרכיבות את הפנתיאון מועדפת/נערצת על ברדיצ'בסקי? האם אלוהי ישראל, הזוכה למירב תשומת הלב, או שמא ישויות אחרות?

האידיאולוגיה החילונית של ברדיצ'בסקי, המושפעת בין השאר מ"פילוסופיית החיים" של ניטשה, אינה מותירה מקום לספק שאלוהי ישראל אינו תופס את מקום הבכורה בפנתיאון. זאת אף זאת, אלוהי ישראל זוכה לשפע של הערות ביקורתיות נוקבות ואף להתרסה כלפיו, עד כדי העלמתו. בניגוד לכך קיימות שתי ישויות אלוהיות אחרות הזוכות לאהדה רבה מצד ברדיצ'בסקי: הטבע, כלומר סיפוק החושים היצריים והערצת היופי ואהבת החיים מזה, והאֵלים וטקסי פולחנם מזה. ישויות אלה תופשות את מקומו של אלוהי ישראל.

אף-על-פי שכבר עשרות שנים אין אף אירגון רפואי בעולם שממליץ על מילה שגרתית לילודים, כ-700 מיליון גברים שחיים כיום בעולם עברו מילה בינקותם או בילדותם, מהם כשבעה מיליון גברים יהודים. 

אף אחד מהם לא בחר מרצונו החופשי לוותר על ערלתו. 

האם החלטת ההורים למול את הבן שזה עתה נולד היא החלטה רציונלית? האם זה בריא לכרות על הערלה? האם זה כואב? האם זה חשוב? האם זה הכרחי? מהי ההשפעה של כריתת הערלה על מיניות הגבר ובת זוגו? האם אפשר להיות יהודי בלי להיות נימול, ומי נוהג למול מלבד היהודים והמוסלמים? האם יש חוקים המנוגדים למנהג המילה, ועד כמה צורת הפין חשובה במקלחות צה"ל? 

הספר מילה – מחשבה שנייה על ברית המילה לא נועד לשכנע אתכם שלא כדאי לעשות ברית-מילה. הוא נועד לאפשר לכם להבין את המנהג ומשמעויותיו השונות, וכך לגבש דעה על-פי מידע עדכני ואמין, המבוסס על הידע הקיים כיום בתחום.

בספר תמצאו סקירה מקפת על מנהג המילה מהיבטים שונים – הערלה וחשיבותה, מיניות הגבר (והאישה), רפואה ובריאות, מוסר ומשפט, סיבות שונות למנהג המילה בעבר ובהווה במקומות שונים בעולם, מקומה של ברית המילה ביהדות, זהות יהודית-חילונית, אפשרויות אחרות לקבלת בן לעולם, ונושאים רבים נוספים.

ואחרי שתקראו, זו באמת תהיה בחירה שלכם אם למול או לא.

רן כשר הוא אוטודידקט, מדריך ומרצה בנושאי טבע וסביבה, ואבא לבנים שלמים.

מתי רשאית מדינה לתבוע מאזרחיה למות למענה במלחמה? מתי רשאית מדינה לתבוע מחייליה להרוג את חייליה של מדינה אחרת במלחמה?  

על פי התיאוריה הפוליטית הליברלית, מותר למדינה לתבוע מאזרחיה להשתתף רק במלחמה של הגנה עצמית. אבל בישראל חיות קבוצות הסוברות שמותר למדינה לתבוע מאזרחיה להשתתף במלחמת ברירה, למשל מלחמה שמקורה בטעמים דתיים.   

התיאוריה הפוליטית והמשפט מכירים בשתי דוקטרינות המאפשרות לחיילים לסרב להשתתף במלחמה: אי-ציות אזרחי וסרבנות מצפון. כאשר המדינה תובעת מחיילים חילונים שירות בשטחים, היא תובעת מהם מוות והרג בשמן של תאולוגיות דתיות. חיילים כאלה צריכים ליהנות מהגנתה של דוקטרינה שלישית, "סרבנות מכוח תרבות": סרבנות לשרת שירות התובע מעשים מכוחה של תרבות שאינה חלק מהתרבות, מהזהות ומהאישיות של החייל.  

פרופ' מנחם מאוטנר הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. זהו ספרו העשירי. 

בפרקי שיר השירים ראינו באמת את תשוקתה העזה של האישה אל הגבר.
היא ממש "חולת אהבה".
אחרי תיאור נוסף של יופייה של האישה, מגיע הפסוק המהמם הבא:
יא אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתֽוֹ׃
אני עם דודי, אומרת האישה.
והוא – תשוקתו אליי.
היפוך מהגירוש מהגן בעדן, שם נענשה האישה בעונש התשוקה לגבר. 
העונש לאישה מהגן בעדן הופך כאן למצבו של הגבר. הוא שבוי בתשוקתו לאישה! ואת כל זה אנחנו קוראים בעידן שחוגגים בו את המהפך החברתי המדהים של 2017 - #MeToo.

מגילות מגלות הוא הספר השני במסע הפרטי שלי בתוך 929 פרקי התנ"ך הספר הראשון, "בין הפסוקים של בראשית", הוא קובץ הפרשנויות שלי לספר בראשית. מגילות מגלות מלווה את הקורא בין חמש המגילות שבתנ"ך (שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר), בתוספת ספר איוב, תוך כדי שאני מלווה אותו בפרשנויות אישיות שלי הקושרות את המגילות לחיי ולתפיסות עולמי כיהודי חילוני במדינת ישראל בעידן המודרני.

עופר בורין, אלוף משנה בדימוס, נשוי 3+, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמו כאדם חופשי (חילוני), והחל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

לורי נולדה מתרומת זרע של תורם אלמוני. נועה, אימה, רכשה מנות זרע נוספות מאותו תורם כדי שכל ילדיה יהיו אחים ביולוגיים. תורם הזרע חזר בתשובה ודרש מבנק הזרע להפסיק להשתמש במנות הזרע שלו, כי התרומה אינה מתאימה להשקפת עולמו החדשה.
מדובר בדרישה תקדימית, לראשונה בארץ וככל הידוע גם בעולם. בנק הזרע השיב לתורם שאין לו זכות ואמירה בעניין. התורם התעקש ובקשתו הועברה להחלטת משרד הבריאות.
למרות שבחוזה מול בנק הזרע אין סעיף המתיר לתורם להתחרט, ולמרות שגם בחוזר המנכ"ל וגם בספרי החוק לא קיים סעיף כזה, משרד הבריאות - שבראשו עמד שר חרדי - הורה לקחת מנועה את מנות הזרע שרכשה. 

נועה הגישה עתירה לבג"ץ נגד משרד הבריאות ובנק הזרע. היא לא תבעה את התורם, אבל הוא צורף לעתירה ובית המשפט דן באוטונומיה האישית שלו, ולא במהות העתירה שהייתה נגד הרשויות. ליו"ר הרכב השופטים נבחר שופט דתי. השופט טען בפסק הדין: "יהודי התורם זרע לאישה זרה, עובר על איסור הוצאת זרע לבטלה", וקבע כי: "במצב הנוכחי, עשוי התורם להימצא בחשש באשר למעמדו ההלכתי". השופט ציין שניתן להביט בסוגיה במשקפיים של דיני החוזים ודיני הקניין, ו"כל אחת מנקודות מבט אלה עשויה להיות קרקע פורה לדיון עשיר וחדשני", אך בחר לפסוק בתחום האוטונומיה האישית של התורם.

זהו סיפור חייהן של אם ובת שהשתבש על לא עוול בכפן. הוא גם סיפורה של הסבתא, שכותבת אותו לתורם הזרע האלמוני. 

טובה לוי נולדה ב-1950 וגדלה בכפר ויתקין. ספרה הראשון "בלי חולצה", המיועד לבני נוער, יצא לאור ב-1990.

האמת טועה מכתר המחבר, ד. ניצן, את ספרו החדש, שב-38 פרקיו הקצרים מסביר לקורא בשפה פשוטה ו"בגובה העיניים" את הגישה ההגיונית לטיעונים הדתיים, בכל הדתות, בדבר האגדה אודות קיומו של "אלוהים". שכן, כל דת מוכרת את מרכולתה בטענה שדברה אמת. אז מי צודק בשאלה מי ברא את מי, שואל המחבר, הנוצרים, המוסלמים, או היהודים? והאם באמת אין לחילונים מה להציע בשאלות החשובות של הווייתו של היקום, היווצרותו וכל התהליכים המתקיימים בו, כולל ובייחוד על כדור הארץ הקטן שלנו? האם דת ומדע יכולים לחיות זה עם זה?

משרד המדע והטכנולוגיה פרסם קול קורא לחוגים בתחום "מדע, טכנולוגיה והלכה". כיצד מסוגל אדם שחי עם מסרים דתיים בכל הנוגע לאוכל, מין וביולוגיה להבין את מציאות החיים, ולקבל שה"אמת" שמכרו לו במרכולת הדתית אינה אלא שקר, או במקרה הטוב דמיון חסר בסיס? איך מסוגל אדם חילוני להגן על ילדיו מפני שפע האיוולת המקיף אותם, והמוחדרת למוחם במסגרת החינוך הכללי, החל בגן הילדים (סיפורי המקרא, בראשית ברא אלוהים, וכו'), שלא להזכיר את מערכות ה"מידע" הדתי של תגרני ה"קבלה" וסרסורי ה"החזרה בתשובה"?

הספר ויברא האדם את אלוהים בצלמו - האמת טועה מגיש לקורא סדרה של נושאים המהווים את עיקר השאלות שהחילוני המצוי מוצא את עצמו איתן בעימות עם טיעונים אמוניים-דתיים, כשלא פעם למדע אין תשובה מוחלטת, אבל לדת יש עליהן, תמיד, תשובות של "אמת מוחלטת נצחית ובלעדית". זאת, כאשר, לכל דת האמת המוחלטת הנצחית והבלעדית לה, ואין אמת של הדת האחת דומה לאמת של הדת האחרת.

השאלות כוללות, בין השאר, את נושא האבולוציה, למה אנחנו כאן? מהי תכלית חיינו? נסים ונפלאות, וכמובן, כל השאלות על "אלוהים" שברא וציווה, הכשרות ופסקי ההלכה - כל נושא מוגש בשפת העם, מתובלת בהומור, הכול קריא וברור ומובן לכול.

האם אפשר להיות בעת ובעונה אחת יהודי מאמין וליברל מחויב? רוב הישראלים מאמינים שלא. שיהדות וליברליות הן זהויות מתנגשות, ואפילו עוינות, שהסכסוך ביניהן אינו פתיר יותר מאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני – אמנם אפשר לרסן את עוצמתו, אך לא לפתור אותו כליל. 
ומה בדבר ההשקפה ההפוכה ולפיה אין כל עוינות בין המסורות הללו וניתן ואף טבעי שישרור ביניהן דו-קיום הרמוני? גישה זאת אינה עומדת כלל על הפרק.
ואף על פי כן, כפי שמראה ספר זה, ההבנה החלופית לא רק אפשרית, אלא גם מתבקשת. גם אם בתרבות העולמית שוררת עוינות בין המסורת הליברלית למסורת הדתית, הרי שהיהדות היא מקרה יוצא דופן. היא אינה עוינת את המסורת הליברלית ויתרה מכך – במידה רבה היא מקורהּ. 
שתי המסורות, היהודית והליברלית, הן אחיות, וכמו במשפחות רבות, מערכת היחסים ביניהן מורכבת. לכל אחת מהן אופי שונה והיסטוריה שונה. אך גם כשהיחסים מתוחים ויודעים עליות ומורדות, הדנ"א שלהן נותר משותף – החזון המוסרי שלהן הוא במהותו אחד. ההבדלים ביניהן נוגעים בעיקר לאופן שבו הן מצדיקות ומפרשות חזון זה ולא לחזון עצמו. 
אם כן, מה מקורו של המתח ששורר ביניהן היום? לאחר חורבן בית שני נדרשו חז"ל להכריע בין שתי תמונות מתחרות של היהדות – זאת השמרנית של בית שמאי, שגרסה כי אלוהים הוא מקור הסמכות היחיד, וזאת החדשנית של בית הלל, שאצלה הסמכות "לא בשמים היא" אלא בידי האדם. ההכרעה היתה כי "לעולם הלכה כדברי בית הלל... וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה". אלא שאז, לפני כ-200 שנה, במסגרת מאבקה במודרנה ובתהליכי החילון, קראה האורתודוקסיה היהודית תיגר על ההכרעה הזאת...
יהדות וליברליות – סיפור מטפיזי על שתי אחיות חושף את הזיקה העמוקה בין שתי המסורות ומתאר את נקודת המפנה הגורלית שהובילה להתרחקות ביניהן ואת משמעויותיה לימינו. 
שיבי גרינפילד הוא סמנכ"ל אסטרטגיה, תכנון ותוכן בסוכנות היהודית. הוא בעל תואר דוקטור בפילוסופיה פוליטית מאוניברסיטת אוקספורד ושימש בין היתר כעמית מחקר במרכז חזן לצדק חברתי ודמוקרטיה במכון ון-ליר ובבית הספר למשפטים ב-NYU.

"השנה", כותב בני מר, "כשביקרתי בבית כנסת קונסרבטיבי בימים הנוראים, זיהיתי בלי מתכוון את הדתל"שים בציבור: בניגוד לשאר המתפללים, התנודדנו בתפילה באותו קצב מסוים ואינסטינקטיבי שמאפיין דתיים גם שנים רבות אחרי שהפסיקו להתפלל, אחרי שהשברים התאחו והפצעים הצטלקו. ככה אפשר לזהות אותנו: המועדים שהמשיכו ללכת".
בני מֵר, מהכותבים הייחודיים שקמו פה בשנים האחרונות, חוזר בספר המועדים אל החוויות המכוננות בחייו: שנות ילדותו במשפחה דתית בתל אביב, נעוריו בבני ברק ובישיבה התיכונית בכפר הרא"ה ("אֵם ישיבות בני עקיבא"), ולבסוף – ההתרחקות מהדת וההתבוננות הביקורתית והמפוכחת על היהדות ועל תהליך ההקצנה וההתחרדות שעבר הציבור הדתי בישראל.
בני מֵר כותב על היהדות מנקודת מבט של דתל"ש. הוא מתבונן בה מתוך חשבון נפש נוקב, אך מבטו נותר תמיד עדין ומלא חמלה – מבט של בן אוהב, שהוא גם בן נכזב. כל אחד מפרקי הספר עוסק במועד אחר: מהתשליך של ראש השנה בחוף גורדון בתל אביב ועד יום השואה על גילוייו הקסנופוביים, מחג המולד כפי שהוא נתפס בעיני נער מבני ברק ועד לשמחה הכפויה של פורים ולרטט הסתיו הראשון של ימי הסליחות.  
המועדים הוא הספר החמישי בהוצאת "ה-21, קלאסיקות לאלף השלישי". 

מתחת לפני השטח מתנהל בשנים האחרונות בישראל פרויקט מתוחכם: הדתה. במתק שפתיים ובדרכי נועם פולשת ההדתה למערכת החינוך, לצבא ולמרחב הציבורי כולו, כשהמטרה הפעם אינה החְזרה בתשובה אלא קירוב למסורת, ללאומיות וללאומנות. לפרויקט הזה יש הורים שהגו אותו בסתר, הוא מצויד בשרים שנותנים תקציבים וחמוש בחיילים נאמנים. הם החליטו שמה שהיה לא יהיה עוד, ואנחנו, החילונים, שותקים ומפסידים בקרב.

הדרך החילונית נועד להוציא לאור את מה שמתנהל במחשכים ולהראות כיצד פועלת ההדתה, מי מפעיל אותה, וחשוב יותר – כיצד ניתן לעמוד מולה ערכית, אידיאולוגית ופיזית. כדי לנצח בקרב חייבת החברה החילונית לגבש את עמדותיה בנושאים כמו דת, יהדות, ישראליות וממלכתיות. זהו קרב משמעותי על דמותה של מדינת ישראל, וכדי לקחת בו חלק יש צורך להכיר את הדמויות, את השיטות וגם את האלטרנטיבה הערכית.

רם פרומן, מייסד ויו”ר הפורום החילוני, הוא דוקטור להיסטוריה מבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריז. עבודת הדוקטור שלו עסקה בקריאה חילונית של התלמוד. הוא בוגר משפטים והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב, מנהל קרנות הון סיכון ובעבר עורך דין. פרומן נשוי, אב לשניים ואקטיביסט חילוני זה עשר שנים. הדרך החילונית הוא ספרו הראשון.

אילו האמנתי שיש אלוהים, הייתי מגיע למסקנה שמכל העמים הוא שונא, ואפילו מתעב, רק את עם ישראל. הרי לפי האמונה האל הוא בורא העולם, מכוון את המהלכים ההיסטוריים ומשגיח על ברואיו כדי לגמול לכל פרט ולכל ציבור על פי זכויותיו וחובותיו — איך ייתכן אפוא שהגמול הקבוע של עם ישראל לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו הוא מסכת של סבל, פורענויות וניסיונות השמדה?"

המסה "אילו האמנתי שיש אלוהים" מלמדת שאין להבטחות הדת שום אחיזה במציאות. המסה מנסה גם להתחקות אחר הסיבות לשנאת היהודים הכרונית.

קול התור הוא ספר ראשון מסוגו העוסק בהגות ציונית מסורתית-ספרדית, חדשה וישנה. הספר מבקש להמשיג ולהנכיח את תפיסת העולם הציונית הייחודית שעומדת בבסיסו של ציבור לאומי-מסורתי ולקשור אותה אל מסורת ארוכת שנים של הגות, הנהגה וסדר יום. הוא עושה זאת באמצעות עשרים וחמש דמויות שפעלו במאתיים השנים האחרונות, ודרכן הוא בוחן את ישראל של ההווה ושל העתיד.

קול התור ממלא חלל חסר במדף הספרים הציוני, חלל שבכוחו להעשיר את הידע בנוגע למקורות הציונות ולעורר השראה במי שחפץ בבניית קומה נוספת במפעל הציוני – קומה מרווחת שמושיטה יד לשלום בינינו ועם שכנינו.

קריאה בספר כמוה כמסע אל לבה הפועם של הישראליות החדשה, אל רחשי הלב של המחנה הלאומי-מסורתי המכונה לא אחת "הרוב הדומם". אפשר שבכוחו של מסע זה להציע "מערכת הפעלה" חדשה למדינת ישראל של ימינו.

אופיר טובול הוא משפטן, איש תקשורת ומייסד תנועת ״תור הזהב״. הוא חי על ציר תל אביב-ירושלים-אשדוד ועוסק בקידום יהדות מחברת ברוח המסורתיות הספרדית.

"זהו ספר שלא רק מעלה על נס את תרומתם של יהודי המזרח וצפון אפריקה לתקומת ישראל. הוא מגיש את דרכה המתונה והמחברת של יהדות ספרד לציבור הישראלי כולו." - מרים פרץ, כלת פרס ישראל

"המסורתיות צומחת מלמטה למעלה ומתעצבת לנגד עיננו ממש. ההתפתחות שלה להגדרה מחודשת של ציונות ידידותית לסביבה, המשלבת נאמנות לסיפור היהודי אך מחוברת למורשות האיזור ― מבורכת." - פרופ‘ מאיר בוזגלו

"הספר שלפנינו מהווה חוליה פורצת דרך ומעשה אמיץ, אצבע מורה לכיוון אותנטי של הכרה במסורתיות כפועל יוצא מן הניסיון ההיסטורי של יהדות ספרד והמזרח ושל כל חלקי העם." - המשורר ארז ביטון

חיוניותה וחיותה של ההלכה. ניסיון זה נועד לכישלון בעת החדשה, שבה השוויון, החירות ואושרו של האדם הם הערכים המייצגים את רוח התקופה. הניגוד בין רוח זו לבין העולם הישן של ההלכה – שהתקבע לפני 1500 שנה בקירוב – זועק לשמים. כוחות הכמהים לשייכות ולזהות רוצים להדביק ולאנוס את ההפכים.

ספר זה חובה הוא להבנת התפישה הדתית, הקובעת את אורח החיים של החרדי והחרדית, ובמידה רבה גם של החילוני והחילונית בימינו. החילונים ככלל – בין אם הם מכבדים את הדת,  שונאים אותה או פוחדים מפניה – אינם מתחילים אפילו להבין שהבעייתיות נעוצה אך ורק ברעיון ההלכתי ובשום אופן לא באנשים. החרדים הם בדרך כלל קורבנותיו הראשונים והאומללים יותר של רעיון זה. מילדות מוטמעים בהם תפישות וצורת חשיבה המוכתבות ממציאות אחרת של תקופות קדומות.

ספר זה מאפשר להבין את השפה והמושגים ההלכתיים. לאחר הקריאה בו ניתן יהיה להבין למשל, מהיכן נבעה הכרעת הרב עובדיה יוסף לפסול את זכותה של האישה לרשת את הוריה, או מדוע סובר הרב הראשי לצה"ל שקדושת השבת חשובה יותר מחיי אדם שאינו יהודי.

וכיצד בית דין רבני בימינו פסק לאישה חרשת, שהתאלמנה ללא ילדים, שתקיים יחסי מין עם גיסה הנשוי.

ספר זה מעניק בסיס ותשתית ידע למי ששייכות, זהות, דת ולאום טורדים את מנוחתו. באמצעותו תיתכן חשיבה נוקבת ומעמיקה בנושאים אלה.  

הספר נכתב על ידי אדם שאין כמוהו בנוף הישראלי: אדם המכיר את היהדות על בוריה לא פחות מגדולי הרבנים של ימינו; אדם שהיה רב וראש כולל ועילוי בעולם החרדי, וממשיך ללמוד יהדות ומחשבה יהודית גם לאחר שעזב את העולם החרדי; אחד הבודדים ואולי היחיד שיש לו גם את היכולת והידע וגם את האומץ והרצון להציב את המראה בפני הדת ההלכתית.

ירון ידען נולד ב-1961 ויש לו שמונה ילדים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה/פילוסופיה תואר שני בחינוך. הוא עוסק בחקר המקרא והתלמוד ומרצה בנושא; מאמריו נמצאים בספריות האוניברסיטאיות ומתפרסמים בכתבי עת; ידען כותב ביקורת על ספרות יהודית בעיתון הארץ ומתראיין אורח בנושאי יהדות בערוצי הטלוויזיה והרדיו השונים; ייסד ויו"ר ארגון "דעת אמת".

האם היהדות היא לאומית והאם הלאומיות היא תופעה מודרנית בלבד? האם הציונות היא מימוש חזון הדורות או שאולי היא דווקא מהפכה בתפיסת היהדות? וכיצד שאלות אלו משליכות על אופייה הרצוי של מדינת ישראל?

"מהתנ"ך ועד מדינת היהודים" מציב את הפולמוס העכשווי על ״חוק הלאום״ ועל אופייה הלאומי של מדינת ישראל בתוך הקשר רחב. הוא פורש תמונה עדכנית ומקיפה של חקר הלאומיות בעולם, עוקב אחר הדימויים של האומה היהודית בעולם הנוצרי, מחדד את היסודות המשיחיים של מנהיגי הציונות הגדולים ומשרטט בזהירות המתבקשת את מקומה המשתנה של הלאומיות בתקופות השונות בתולדות ישראל.

מהתנ"ך ועד מדינת היהודים מתמודד בצורה קולחת ושיטתית עם המתקפה הרב־חזיתית שבפניה ניצבת הלאומיות היהודית. הוא מנתח באזמל חד וללא משוא פנים את ההטיה הפוליטית המובהקת של רבים מן המחקרים בתחום, מפריך מיתוסים אקדמיים רווחים על המודרניות של הלאומיות ומציג תמונה מאוזנת ומעוררת מחשבה בנוגע למתח שבין היסוד הלאומי והיסוד הדתי ביהדות. התאוריות של א"ב יהושע ושלמה זנד, בנדיקט אנדרסון ואריק הובסבאום, אילן פפה ואורי רם, זוכות בספר זה למתקפת נגד.

ד"ר אסף מלאך הוא ראש המכללה למדינאות בירושלים העוסקת בטיפוח מנהיגות ציונית, ומרצה לפילוסופיה פוליטית במרכז האקדמי שלם. מכהן כיו"ר ועדת המקצוע ללימודי אזרחות במשרד החינוך מאז 2015 ועד היום. מתוקף תפקידו נטל חלק מרכזי בוויכוח הציבורי על שינוי המגמה בלימודי האזרחות בישראל.

ס'1 לחוק יסוד: מדינת ישראל

מדינת ישראל היא מדינה יהודית בעלת סממנים דמוקרטיים.

ישראל 2047. התהליך שהחל כמה עשורים קודם לכן כמעט והושלם. מדינת ישראל משתרעת בין הירדן לים, החוק במדינה כפוף לחוקי ההלכה, בית המשפט העליון פוזר וחודדו ההבדלים בין מעמדם החוקי של יהודים לאלו שאינם יהודים. הסנהדרין חזרה לפעול לאחר קרוב לאלפיים שנה, הקרבת הקורבנות חודשה ובית המקדש השלישי נמצא בשלבים אחרונים של הקמתו.

אנחנו לא חיות מספק הצצה אל ישראל של אותם ימים. הוא מציג תמונות מתוך חיי היומיום של אזרחים במדינה, לצד תמונות מתוך פעילותה של מערכת הביטחון המגויסת לכך שערכים ותפיסות שהיו מקובלים בעבר לא יזקפו שוב את ראשם ויאיימו על הסדר החברתי.

מעמדה של הדת במדינה תופס מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי, בארץ ובעולם. ייחודו של ספר זה בתפיסה השיטתית והמקיפה שלו באשר למקום הדת בישראל. מצד אחד, הספר דוחה את ההנחה הרווחת שלפיה הליברליזם מחייב את הפרדת הדת והמדינה. מצד אחר, הספר מציע פרשנות מצמצמת להגנות המיוחדות המוענקות לדתיים, המעוגנות בזכות לחופש דת ובחשיבות ההגנה על רגשות דתיים. נושאים מעוררי מחלוקת ורגישים כגון גיוס בחורי ישיבות, מימון ממשלתי לחינוך הדתי ונישואים וגירושים ברבנות נדונים בספר במבט מפוכח, משפטי ופילוסופי, המספק כלים לחשיבה צלולה ולדיון פורה. יהיו עמדותיהם של הקוראים בסוגיה זו מגובשות ככל שיהיו, הספר מספק להם הזדמנות מצוינת לבחון אותן מחדש.

'ספר חשוב זה דן באופן מעמיק וחדשני באחד הנושאים המורכבים ומעוררי המחלוקת בחשיבה העיונית, כמו גם בחיים הציבוריים – מערכת היחסים בין דת ומדינה. הספר עוסק בשאלות היסוד שהנושא מעורר, ותובע מכל אחד ואחת מאתנו לבחון את עמדותיו בתחום "ללא הנחות". הוא משכיל להציג את הפן האוניברסלי של הבעיות בתחום, לצד היבטיהן הייחודיים בהקשר הישראלי. הוא מרים תרומה ייחודית לספרות האקדמית, אך לא פחות מכך לדיון הציבורי והמשפטי.'
פרופ' דפנה ברק-ארז

'רבים הם המאמרים והספרים, בארץ ובעולם, על חופש המצפון והדת. ספרם של סטטמן וספיר על דת ומדינה בישראל הוא הטוב שבכולם. אין כמוהו ביושר אינטלקטואלי, בחדות מחשבתית ובידע מקיף של הסוגיה על כל היבטיה הסבוכים. לא אגזים אם אומר כי השיח הציבורי-משפטי בישראל על דת ומדינה ישתנה לטובה בעקבות ספר זה, שהוא קריאת חובה לכל אדם חושב'.
פרופ' אהרן ברק

הספר הלכה למעשה מציע נקודת מבט חדשה על תהליכי החילון בישראל ומשמעותם. לכאורה, נדמה כי כוחה הממסדי של הדת בישראל מבטל כל אפשרות של חילוניות משמעותית, כמו גם העובדה שרוב היהודים בישראל, ללא קשר לאורחות חייהם, מסרבים להגדיר את עצמם חילונים. אולם, חילונו של המרחב הציבורי בישראל בשני העשורים האחרונים ניכר לעין בחיי היומיום: עשרות מרכזי קניות הפתוחים בשבת, מאות החנויות המוכרות בשר חזיר, אלפי זוגות הנישאים ללא ברכתה של הרבנות האורתודוקסית ובתי קברות האזרחיים המאפשרים טקסי קבורה אלטרנטיביים. שינויים אלה התחוללו במקביל לתהליכים הפוכים של התחזקות דתית, למרות שמעמדה הפורמלי של הרבנות נותר על כנו, ללא עלייה של ממש במספר היהודים הישראלים המגדירים עצמם חילונים ואף ללא מאבקים חילונים משמעותיים. מה אם כך יכול להסביר את השינויים האלה? ומה משמעותם הכוללת? הבנת תהליכי החילון המתחוללים בישראל, על הכוחות המניעים אותם ועל מגבלותיהם, מצריכה לחלץ תחילה את הדיון בחילון מההקשרים האידיאולוגיים והפוליטיים שבהם הוא נטוע ולמקם אותו בתהליכים כלכליים, דמוגרפיים ותרבותיים של הגירה וחברת צריכה. פרקי הספר העוסקים בנישואין, קבורה, מסחר בשבת ובשר מראים כיצד המאבק האידיאולוגי החילוני בזירה הפוליטית מתחלף בהדרגה בבחירות אישיות, לעתים נטולות אידיאולוגיה וזהות פוליטית, המעצבות את המרחב הציבורי הלכה למעשה. כך, לדוגמה, קניות בשבת או אכילה במסעדות לא כשרות הן בחירות צרכניות או תרבותיות שנוטלים בהן חלק גם מי שאינם מגדירים עצמם חילונים, ונישואין אזרחיים או קבורה אזרחית יכולים לבטא בחירות אסתטיות־תרבותיות שאינם מחייבות מעורבות פוליטית, ואולי אף מבקשות להימנע ממנה. דרך בחינת ההעדפות והבחירות של יהודים ישראלים, המשמעויות שהם מעניקים להן וההשלכות שלהן, מבקש ספר זה לבחון מחדש באופן ביקורתי את מושג החילון ואת מעמדה של הדת בחברה ובפוליטיקה הישראלית.

הספר שבידך מאגד מאמרים שנכתבו על ידי חברי הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה והתפרסמו במיטב העיתונים ואתרי החדשות בין השנים 2017-2013. במאמרים אלה ניתן למצוא פתרונות ברוח הליברליזם הקלאסי לבעיות הבוערות שמטרידות את אזרחי מדינת ישראל. לא רק בנושאים שהועלו במחאה החברתית הגדולה כמו יוקר המחיה, העוני, מצוקת הדיור, המגזר הציבורי הכושל ותחלואי מדינת הרווחה, אלא גם התייחסות מעמיקה לשאלות כגון תקשורת והשידור הציבורי, פטרנליזם וחירות אישית, ועתיד "צבא העם" אל מול החלופה של צבא מקצועי.