הייבנקרסט 2 - העבר שלנו

פרק 1

היילי

בוקר טוב, שיקגו. אתם מאזינים לתוכנית ׳שירים נסתרים׳, שמשודרת ישירות מהמרתף במרכז הסטודנטים של אוניברסיטת ׳הייבנקרסט׳. אני היילי, המנחה שלכם לשנה הקרובה.

ביחד, אנחנו הולכים לחשוף את הקולות שעוד לא נשמעו בעולם המוזיקה, ולחקור את הסיפורים מאחורי השירים שמעניקים השראה ומרפאים את הלב.

קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם פשוט פועלים על אוטומט? שאתם צועדים באיזשהו נתיב, אבל לא ממש בטוחים אם הוא הנתיב הנכון עבורכם? הפלייליסט של היום מוקדש לכל מי שאי פעם הרגיש אבוד במסע שלו, לכל מי שמנסה למצוא את הקצב בתוך עולם שלפעמים מרגיש קצת חסר סנכרון. הוא מוקדש לאלו מאיתנו שנאבקים למצוא את עצמם, ומרגישים תקועים בין מי שאנחנו עכשיו, לבין מי שאנחנו אמורים להיות.

נתחיל עם Do Anything You Wanna Do של ׳אדי וההוט רודס׳. אז תישארו איתנו ותזכרו — המנגינות היפות ביותר הן אלו שנולדו מתוך חוסר הרמוניה.

יצרתי רשימה אוטומטית של השירים הבאים, ונשענתי לאחור בכיסא האולפן. במשך שנתיים הנחיתי את תוכנית הרדיו ׳שירים נסתרים׳ והשמעתי שילוב מגוון של מוזיקה פחות מוכרת מז'אנרים שונים, כולל אינדי, אלטרנטיבי, פולק, אקוסטי ואקספרימנטלי. המיקוד שלי היה על אמנים צעירים ולהקות מחתרתיות. לא היה קל לפרוץ בעולם המוזיקה, במיוחד בתור זמרת וכותבת שירים כמוני. שרתי מגיל ארבע, ניגנתי בגיטרה מגיל שמונה, וכתבתי את השיר הראשון שלי כשהייתי בת עשר. במהלך גיל ההתבגרות, הופעתי במחזות זמר של בית הספר, במופעי כישרונות, באירועים קהילתיים, ואפילו בערוצי טלוויזיה ורדיו מקומיים, אבל ההצלחה המשיכה לחמוק מבין אצבעותיי.

הבחנתי בדרק מבעד לזכוכית האולפן הנגדי. הוא כבר הרכיב אוזניות והיה מוכן להתחיל לשדר את התוכנית שלו. דרק היה גבוה, רזה ותמיד לבוש בבגדי עור שחורים. הצטרפנו באותו הזמן לתחנת הרדיו כמתנדבים, והתקדמנו יחד בסולם הדרגות בתחנה.

"דיברת כבר עם דנטה?" הוא שאל דרך המיקרופון.

דנטה היה אחד ממנהלי התחנה הזמניים. הוא ושיוואן חלקו ביניהם את התפקיד כדי שהוא יוכל להקדיש יותר זמן לפיתוח הקריירה שלו כנגן בס. התרגשתי מאוד כשהוא ביקש ממני להצטרף ללהקה שלו, ׳התופת של דנטה׳, בתקווה שהחשיפה שלו תקדם את הקריירה שלי. הוא הציע לדרק לנגן בקלידים ולניק, מתנדב נוסף בתחנה, לנגן בגיטרה. ידידה שלו, ג'ולס, הייתה מתופפת מדהימה. זאת הייתה הפעם הראשונה שניגנתי עם להקה, והחוויה התעלתה על כל מה שדמיינתי. מלבד העובדה שהסתדרנו ונהנינו יחד, רמת האנרגיה וההתלהבות הייתה משהו אחר לחלוטין ממה שהרגשתי כזמרת סולו. הייתה בינינו סינרגיה שהפכה כל הופעה למחשמלת, ולפי כמות ההזמנות שקיבלנו מאז ההופעה הראשונה שלנו, גם שיקגו חשבה ככה.

"הוא שלח לי הודעה וביקש שאפגוש אותו אחרי התוכנית. מה קורה? מפיק גדול התקשר אליו וביקש להחתים אותנו?" הדופק שלי עלה. ידעתי שהסיכויים שזה יקרה קלושים, אבל זה לא היה בלתי אפשרי.

מאז שזכרתי את עצמי רציתי להיות זמרת. החלום שלי תמיד היה לסיים את התיכון ולבנות קריירה מוזיקלית בלוס אנג'לס, אבל לחיים היו תוכניות אחרות. בקיץ שלפני שנת הלימודים האחרונה, אחי הגדול מאט נהרג בזמן ששירת בחיל האוויר, וכל עולמי התהפך. לאימא שלי היה את אבי החורג, סטיב, שינחם אותה, ואני לא רציתי להיות לבד ובלי שום תמיכה בעיר זרה. אז ויתרתי על החלום לעבור לגור בלוס אנג'לס, ובמקום זאת עקבתי אחרי חברתי הטובה ביותר פייג' לאוניברסיטת ׳הייבנקרסט׳.

דרק הסיט את המבט אל לוח הסאונד, ומשיכת הכתפיים שלו גרמה לשערות שעל עורפי לסמור. "עדיף שהוא יספר לך."

הייתי מנסה לסחוט ממנו מידע, אבל הפלייליסט כמעט הסתיים והייתי צריכה לעבור לפינה שבה הזמנתי את המאזינים לשלוח בקשות או סיפורים על האופן שבו שירים מסוימים השפיעו על חייהם. ניסיתי שוב למשוך את תשומת ליבו כדי לסמן לו שלא הייתי מרוצה מהתשובה שלו, אבל הוא הכיר אותי מספיק טוב כדי לא להרים את המבט מהלוח.

אחרי שהתוכנית הסתיימה, הלכתי ישר למשרדו של דנטה.

בזמן שנואה ניהל את התחנה, המסדרונות היו מלאים בארגזים של דיסקים ישנים, מגזינים, ציוד אלקטרוני ומזכרות. בשנה שעברה, הוא פשוט השאיר כאן הכול ונעלם בלי להיפרד. הייתי די בטוחה שדנטה ועוד כמה מתנדבים יודעים מה קרה לו, אבל אף אחד מהם לא שיתף אותנו.

דנטה ושיוואן תפסו פיקוד על התחנה וניקו הכול, כולל את הכאוס ששרר במשרדו של נואה. הם הפכו את התחנה למודרנית יותר ומסגרו את הפוסטרים של הלהקות על הקירות, החליפו את הרהיטים הבלויים בחדר הישיבה, וארגנו את ספריית המוזיקה העצומה של נואה בחדר האחסון.

למען האמת, העדפתי את הכאוס. אהבתי ללכת במסדרונות ולראות משהו חדש בכל פעם. חדר השינה שלי בבית שחלקתי עם פייג' ועם ארבעה סטודנטים אחרים היה תמיד מבולגן. ים של בגדים, ספרים, שירים לא גמורים ועטיפות של מזון מהיר היו מפוזרים בכל מקום. מדי פעם, פייג' הייתה מכריחה אותי לסדר, ואפילו שאהבתי את תחושת הרוגע שהגיעה עם היכולת לראות את הרצפה, לא הצלחתי לשמור על הסדר במשך יותר משעה.

"מה קורה? קיבלתי את ההודעה שלך." הצצתי פנימה למשרד של דנטה. "דרק נראה כאילו מישהו שבר לו את הקלידים."

דנטה היה גבוה ונאה, עם לסת זוויתית, עיניים כהות וסנטר בולט. ההילה המסוכנת שלו קצת הלחיצה אותי, אבל היא לא הרתיעה את החברה שלי, סקיי. הם התחברו מהרגע שבו נפגשו ושישה חודשים לאחר מכן, הזוגיות שלהם הייתה חזקה מתמיד.

"הציעו לי להצטרף לסשן הקלטות עם להקה בלוס אנג׳לס, וגם להופיע בסיבוב הופעות עם אמן בינלאומי ברחבי ארצות הברית," הוא אמר. "אגיע מדי פעם למשרד כדי לעזור לשיוואן עד שאמצא מנהל תחנה חדש, אבל לא יהיה לי זמן לחזרות או להופעות." הוא נאנח בכבדות. "אצטרך לפרק את הלהקה."

בום.

הלב שלי לא רק התכווץ, הוא התפוצץ לאלפי רסיסים, ונשימתי נעתקה. בזכות הפרסום של דנטה — שהיה גם המנחה של התוכנית המצליחה ביותר בתחנת הרדיו — הלהקה הייתה הסיכוי הטוב ביותר שלי להתגלות בעולם המוזיקה. שמונת החודשים שבהם הופעתי עם ׳התופת של דנטה׳ היו הטובים ביותר בחיי, וזה נגמר. פשוט ככה.

לא נותרה לי אפשרות אחרת מלבד לחזור לערבי ׳במה פתוחה׳, להופעות בבר הקוקטיילים שבו עבדתי, ולשיר שוב ברחוב בשדרת מישיגן בימי ראשון אחר הצהריים.

תנשמי. תנשמי. את בסדר. תנעלי את הרגשות בקופסה.

בגיל שתים־עשרה המנטרה הזאת עזרה לי להתמודד עם המוות של אבא ועם החיסרון של אימא. היא ניתבה את האבל שלה לפיתוח קריירה פוליטית, ואני נותרתי בלי תמיכה רגשית. המנטרה עזרה לי כשמאט התגייס לצבא עם חברו הטוב ביותר, אֵייס, וכשאימא התחתנה עם גבר שלא יכולתי לסבול. היא עזרה לי לשרוד במהלך השנתיים שחלפו מאז מותו של מאט, כשהרגשתי נטושה לחלוטין.

"מזל טוב על החוזה." גם הפעם דחסתי בכוח את הרגשות הלא נעימים לתוך אותה קופסה שחורה במוחי שבתוכה אחסנתי את כל מה שהיה קשה מדי לעבד.

הייתי היילי המאושרת, הפטפטנית, מרכז העניינים, זאת שתמיד אנרגטית, מוכנה לכל דבר, ומסוגלת להתמודד בחיוך עם כל מכשול שהחיים הציבו בדרכה.

"זה מדהים. אני ממש שמחה בשבילך."

"המשא ומתן נמשך כמה שבועות," הוא אמר. "אבל ביקשתי מסקיי לא לשתף אותך עד שאסגור הכול ואחתום על חוזה. אני לא רוצה שתחשבי שהיא—"

"לעולם לא אחשוב שום דבר רע על סקיי," קטעתי אותו בהינף יד. סקיי הייתה אחת מחברותיי הקרובות ביותר. סטודנטית לעיתונאות שהנחתה תוכנית חדשות בתחנת הרדיו וכתבת בעיתון הקמפוס, ׳הייבנקרסט אקספרס׳. עבדנו יחד בבית הקפה ׳בּאטֵרקאפ׳, ואהבתי לחשוב שעזרתי לה ולדנטה להתגבר על העליות והמורדות במערכת היחסים שלהם בעזרת הכלים שרכשתי בקורס פסיכולוגיה.

"אני באמת מצטער," אמר דנטה. "אני יודע כמה קשה להצליח בתעשיית המוזיקה. יש לי את כל ההקלטות שלך ואשתף אותן בכל הזדמנות."

"זה בסדר." פתחתי את הפה ופשוט קשקשתי בזמן שחלק אחר במוחי נעל את הכאב מאחורי סורג ובריח. "באמת, אני בסדר. יש לי ערבי 'במה פתוחה' ועוד כמה הופעות פוטנציאליות שמתוכננות להמשך הסמסטר. התקופה הזאת בלהקה, איתך ועם כולם, הייתה חוויה מדהימה. היא הפכה אותי למוזיקאית טובה יותר."

דנטה היסס לרגע וקימט את מצחו. "בטוחה? הייתי בלהקות שהתפרקו, וזה היה קשה כמעט כמו לסיים מערכת יחסים רצינית."

כן, זה היה קשה. קשה מדי. במשך שמונה חודשים הייתי בעננים בזכות הקהל הנלהב והמעריצים הרועשים. עצם המחשבה על לחזור לשגרת הופעות בברים קטנים וצפופים מול קהל אדיש הייתה כמו אגרוף בבטן. החיזוק הזה שקיבלתי מהמפגש הקצר שלי עם התהילה מילא איזשהו חלל ריק בתוכי, והוא עורר מחדש את התחושה החמימה והנעימה שהרגשתי כשכל המשפחה שלי נהגה לצפות בי שרה על במה.

"לא ציפיתי שזה יהיה משהו לטווח ארוך," שיקרתי. "זו הייתה רק שאלה של זמן עד שהעולם יגלה את הגאונות המוזיקלית שלך ויגנוב אותך."

עד שחציתי את הקמפוס בדרכי לבית הקפה כבר הצלחתי לשכנע אפילו את עצמי שהתפרקות הלהקה לא הייתה כזה עניין גדול.

סקיי שירתה לקוחות כשהגעתי. כשחקנית כדורסל לשעבר בליגה השנייה, האופי שלנו היה שונה לחלוטין. אני קוללתי בשיער חום־ערמוני מתולתל שנשפך על הכתפיים בכאוס מוחלט, וסקיי התברכה בשיער כהה, חלק, עבה וארוך. עצמות הלחיים הגבוהות והחדות העניקו לפנים שלי מראה זוויתי, וסגנון הלבוש שלי היה נועז וחופשי. הוא נע בין גותי, רוקיסטי, בוהמי והיפי משנות השבעים עם טוויסט אפל, בזמן שהיא אהבה ללבוש בגדי ספורט פשוטים ומחמיאים. ההשראה לתלבושת שלי היום הייתה סטיבי ניקס. בחרתי במכנסי ג'ינס צמודים, בחולצה לבנה בסגנון בוהמי ובמעיל קטיפה ארוך ויפהפה בצבע זית עם בטנת משי אדומה שקניתי בחנות יד שנייה. העובדה שהייתי צריכה להחליף את המעיל בסינר המכוער והפרחוני של בית הקפה הייתה טרגית בעיניי.

"דנטה בדיוק שלח לי הודעה ועדכן אותי שהוא דיבר איתך." סקיי שרבטה הזמנה על כוס נייר בזמן שמילאתי את מכונת האספרסו. "את בסדר?"

"כן. הכול טוב. אף פעם לא ציפיתי שזה יחזיק מעמד."

"את לא צריכה להעמיד פנים איתי," היא אמרה. "אני יודעת כמה אהבת להיות בלהקה. אולי כדאי שתשקלו למצוא נגן בס חדש, וכך תוכלו להמשיך להופיע."

"דנטה היה מי שמשך את הקהל," השבתי. "לא היו לנו הופעות קבועות ואם להיות כנה, תהיתי איך אצליח לשלב בין הלהקה לבין כל ההופעות בערבי ׳במה פתוחה׳ שאני מתכננת לחודשי הסתיו הקרוב."

לא אהבתי לשקר לסקיי, אבל היא הייתה מאוהבת עד מעל הראש בדנטה. לא רציתי שהיא תרגיש אשמה על כך שהוא פירק את הלהקה כדי לרדוף אחרי החלומות שלו.

"מה גבר צריך לעשות כדי להשיג משהו לשתות כאן?" קול עמוק ועשיר קטע את השיחה שלנו.

הסתובבתי אל הדלפק וראיתי את ג'ייסון רואץ', אחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר של האוניברסיטה. סקיי חייכה ונתנה לו כיף. היא הכירה את כל שחקני הכדורסל בקמפוס מהשנה שבה שיחקה בקבוצת הכדורסל לנשים. אחרי שנפצעה קשה בתאונת דרכים, היא נאלצה לוותר על החלום שלה להגיע לאנ־בי־איי ובמקום זאת, היא בחרה בתשוקה שלה לעיתונות.

ג'ייסון היה מטר תשעים וחמש לפחות, רזה, עם עיניים כחולות ושיער חום עבה. בשנה שעברה נפגשנו בבר, אבל השיחה שלנו נקטעה כשאיזלה, השותפה של סקיי, רימתה כמה בחורים במשחק ביליארד, ונאלצנו לברוח מהמקום.

"אני זוכר אותך," הוא אמר. "היילי. סטודנטית לפסיכולוגיה. ניתחת את האישיות של כולם וטענת שיש לי בעיות תקשורת."

אוי, מביך.

כשהגעתי ל׳הייבנקרסט׳ לא היה לי מושג מה אני רוצה ללמוד. אימא שלי כיוונה אותי ללימודי מדע המדינה בתקווה שאלך בעקבותיה בעולם הפוליטי, אבל אני בחרתי להירשם למגוון רחב של קורסים. אחד מהם היה מבוא לפסיכולוגיה, שבאמצעותו קיוויתי למצוא דרך להבין ולעבד את האבל שלי. הרגשתי מייד חיבור למקצוע ונהניתי ללמוד מה מניע אנשים ואיך ניתן לעזור להם להתמודד עם הבעיות שלהם, גם אם לא הצלחתי ליישם את השיטה על עצמי.

"יכול להיות ששתיתי יותר מדי," הודיתי. "ולפה שלי אין מעצורים."

"ראיתי אותך שרה עם ׳התופת של דנטה׳ בסוף הסמסטר האחרון," הוא אמר. "הייתם מדהימים. הזמינו אתכם להופיע במסיבת אחווה כלשהי? אני אחראי על החלק האמנותי במסיבה הראשונה של האחווה שלי השנה."

"הלהקה לא מקבלת עוד הופעות, אבל אני מופיעה כזמרת סולו. אתה יכול לחפש אותי באינטרנט ולשמוע כמה משירי הדמו שלי."

ג'ייסון השתדל להסתיר את האכזבה שלו, אבל יכולתי לראות אותה נשקפת מעיניו. "תודה, אני אקשיב, אבל אנחנו מחפשים להקה להופעה אנרגטית יותר. למה שלא תבואו למסיבה? היא בשבת הבאה, והיא תהיה ממש טובה."

"נשמע טוב." הלחיים כבר כאבו לי מכל החיוכים המזויפים. "אני אף פעם לא מסרבת למסיבה. אהיה שם."

אחרי שג'ייסון הלך, סקיי בחנה אותי בדאגה. "זוכרת את מסיבת האחווה המזעזעת שהיינו בה שנה שעברה? האחווה של ג'ייסון אפילו גרועה יותר."

"אני רק זוכרת ששתיתי מתוך האמבטיה משהו סגול ואלכוהולי מאוד." הוספתי את המסיבה לאפליקציית היומן שפייג' הורידה לטלפון שלי כדי לנסות לעזור לי להיות מאורגנת יותר. "את צריכה לבוא. תביאי את דנטה. זה יהיה כיף גדול."

או שלפחות המסיבה תסיח את דעתי מהאכזבה הנוספת שספגה הקריירה המוזיקלית הכושלת שלי.