מערבולת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מערבולת
מכר
אלפי
עותקים
מערבולת
מכר
אלפי
עותקים

מערבולת

4.5 כוכבים (377 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2737מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

  • תרגום: יפעה הדר
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 462 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 42 דק'

תקציר

היכנסו לקוקפיט והחזיקו חזק – הטיסה של חייכן הגיעה היישר מרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, הרומן הארוטי האחרון פרי עטה של וויטני ג'י...
 
ג׳ייק ווסטון ואני נפגשנו תחת מעטה של קלישאות: בחור פוגש בחורה. בחור מקסים בחורה. 
הוא היה הגבר הסקסי והיהיר ביותר שפגשתי מעודי, אבל לא היה לי מושג שהוא טייס בכיר כשנפגשנו לראשונה. לא היה לי מושג שהוא עובד בחברת התעופה שבה אני מועסקת, ושכמוני - גם הוא צופן סודות. אחרי לילה של תשוקה וסקס בלתי נשכח, חשבתי שלעולם לא אראה אותו שוב, אבל כשנפגשנו עוד פעם, איש מאיתנו לא מצא בתוכו את היכולת להתרחק...
 
************
 
כשפגשתי את גיליאן טיילור לראשונה, היא טענה שהיא טייסת. ואז טענה שהיא עובדת ב״חברת תעופה פרטית.״ מיד ידעתי שהיא משקרת לי, ושעל אף היותה סקסית בטירוף, היא מהנשים שמהן עליי לתפוס מרחק. לא היינו אמורים להיות יחד, אין ספק שלא היינו אמורים להתאהב, ועם זאת, רומן האהבה הסוער והאסור שלנו התלקח באש משלו. 
ידענו שאנחנו עלולים להתרסק ולהישרף, אבל מה שהיה בינינו היה משכר ובלתי נמנע כל-כך, עד שהיינו מוכנים לסכן הכול...
 
אלה אנחנו.
 
זהו סיפור האהבה המטורף שלנו.
 
זוהי מערבולת.

פרק ראשון

פרולוג
 
 
גיליאן
 
 
לפני העלייה למטוס
 
כמה פעמים תפגע בי?
שלוש, ארבע, חמש, אולי עשר -
אולי זו אני שפוגעת בך?
כן, "זה" חייב להסתיים.
אם תעזוב ראשון, אני אלך אחריך.
כבר אמרתי לך את זה, ולמרות זאת אתה אף פעם לא עוזב...
 
 
כשחוויתי מערבולת אוויר חמורה בפעם הראשונה, נשבעתי בכל היקר לי שלעולם לא אטוס יותר.
 
זה קרה בטיסת לילה מסיאטל ללונדון, כששלוש שעות לאחר ההמראה נקלענו לפתע לסופת קיץ. המטוס רעד בפראות, הנוסעים זעקו והתפללו לאלוהים שישאיר אותם בחיים, וניסיונותיי השלווים לשדלם ״להחזיק מעמד״ לא נפלו על אוזניים קשובות.
 
הטייס היה צעיר וחסר ניסיון וקולו חסר הסמכותיות לא הצליח להרגיע איש. וכאשר הכוסות במחלקה הראשונה התנפצו על הרצפה מתחת למזוודות המתעופפות, הבטחתי לעצמי שאם נזכה לנחות בשלום זאת תהיה טיסתי האחרונה.
 
מובן שהפרתי את השבועה הזו בתוך כמה שעות, אבל סוף-סוף יכולתי לומר שחוויתי את מערבולת האוויר הגרועה ביותר.
 
זה לפחות מה שחשבתי.
 
״דיילת?״ קוטע נוסע במחלקה הראשונה את מחשבותיי. הוא נוגע במרפקי כשאני חולפת במעבר. ״דיילת?״
 
״כן?״
 
״עוד כמה זמן נוחתים בפריז?״
 
״בעוד שמונה שעות, אדוני.״ אני רוצה להגיד לו שהוא שאל אותי את השאלה הזו גם לפני חמש-עשרה דקות, אבל עומדת בפיתוי. ״אפשר להציע לך משקה נוסף הערב?״
 
״אשמח לעוד כוס יין לבן, בבקשה.״
 
אני מהנהנת ונענית לו בזריזות, מוציאה את היין ממקרר המטבח וממלאת את כוסו עד תומה. אני חייבת לטפל בו כמה שיותר מהר, כדי שסוף-סוף אוכל לשבת ביחידות ולחשוב על הכאב הבלתי נסבל שגודש את חזי.
 
״אפשר לקבל גם שמיכה?״ האיש שואל לפני שאני מספיקה להתרחק.
 
אני מאלצת את עצמי לחייך ומוציאה שמיכה מתא האחסון שמעל לראשו, מחלצת אותה מאריזתה ומניחה אותה על ברכיו. ״תרצה עוד משהו?״
 
״לא, אבל–״ הוא משתתק באמצע המשפט ומרים את גבותיו. ״אוי, וואו, הפנים שלך נורא אדומות. למה את בוכה?״
 
״אני לא בוכה,״ אני משקרת. ״אני סובלת מאלרגיה.״
 
״אלרגיה? במטוס?״
 
״אתה צריך עוד משהו, אדוני?״ אני מרגישה בדמעות הזולגות על לחיי. ״אם לא, אני אחזור בקרוב לבדוק שהכול בסדר.״
 
הוא לא עונה לי. במקום זאת, הוא מוציא ממחטה מהכיס הפנימי של מקטורנו ומושיט לי אותה.
 
״אני לא יודע למה את בוכה,״ הוא אומר ובוחן אותי מכף רגל ועד ראש. ״אבל אני מקווה שזה לא בגלל גבר. אסור למישהי יפה כמוך לבכות בגלל דבר כזה... רק רגע. את כן בוכה בגלל גבר. אני לא טועה, נכון?״
 
אני לא עונה. אני פשוט לוקחת ממנו את הממחטה והולכת.
 
אני צועדת בכיוון ירכתי המטוס – אני חוצה את התא שרוב נוסעיו ישנים ונועלת את עצמי בתא השירותים. דמעות ממשיכות לזלוג על פניי כשאני מוציאה את הטלפון הנייד שלי ונכנסת לבלוג האישי שלי, כדי שאוכל לשוב ולקרוא את הדברים שכתבתי לפני חודשים רבים; כדי להיזכר בתחושה המייסרת הנובעת מהידיעה שסירבתי להקשיב לעצמי.
 
- בלוג -
 
זו הפעם האחרונה שאני אומרת את זה לעצמי.
 
הפעם האחרונה בהחלט.
 
הלב שלי לא יעמוד בעוד סדרה של ויכוחים זועמים, בעוד סיבוב במשחק המסוכן הזה של ״יש סיכוי שנשרוד את זה? שווה בכלל לשרוד את זה?״ או בעוד סחרור בקרוסלה האינסופית הזאת של מעלה ומטה.
 
נכון, הגבר הזה מזיין אותי ככה שכל מה שאני רוצה זה עוד, כבר ברגע שהוא נשלף מתוכי, והזיונים שלו לא דומים לזיונים של אף אחד אחר. ונכון, אף אחד מעולם לא עינג את הכוס שלי בפיו, ואף אחד לא הביא אותי לאורגזמות במשך שעות כמוהו. אבל ההתאמה (או יותר נכון, חוסר ההתאמה) שלנו הגיעה סוף-סוף לשיא.
 
אני לא חוזרת.
 
אני לא חוזרת.
 
אני. לא. חוזרת.
 
נקישה נשמעת על הדלת לפני שאני מספיקה לקרוא את השאר ואני נאנחת.
 
״תפוס,״ אני אומרת. ״הנורית האדומה דולקת.״
 
הנקישה נשמעת שוב, הפעם הרבה יותר חזקה, אז אני גונחת ופותחת את הדלת.
 
״הנורית האדומה–״ המילים נתקעות לי בגרון כשאני רואה לפניי את הגבר שברגע זה אני מתעבת, הגבר שממנו אני מנסה לחמוק במהלך כל הטיסה הזו. הטייס. עיניו הכחולות והיפהפיות ננעצות בעיניי, לסתו מהודקת, ועם כל ניסיונותיי לא להימשך אליו עכשיו, אני מפסידה במלחמה הזו.
 
די היה לי במבט אחד בפניו המסותתות בשלמות, בשפתיו המלאות והמשורטטות שנועדו ללא ספק לנשיקות ארוכות ומפתות, ובהילת היהירות שקורנת ממנו למרחק קילומטרים, והתקף קוצר נשימה וחרמנות היה שוטף אותי.
 
כמה נורות קריאה מהבהבות מאחוריו בתא הנוסעים, וכמה מסכי טלוויזיה מתחילים להקרין את סרט הטיסה השני.
 
״אנחנו חייבים לדבר, גיליאן,״ הוא אומר בקול קשה. ״עכשיו.״
 
״לא נראה לי.״ אני מנסה לטרוק בפניו את הדלת, אבל הוא דוחף אותה בכוח, הודף אותי פנימה - ונועל את הדלת מאחוריו.
 
איש מאיתנו לא מוציא הגה מפיו במשך כמה רגעים. אנחנו פשוט בוהים זה בזה כמו שעשינו כל-כך הרבה פעמים בעבר, כשכאב ואכזבה תלויים באוויר בינינו.
 
״לא נשאר לי מה להגיד לך, ג׳ייק.״ קולי נסדק. ״אין לי מה להגיד.״
 
״יופי.״ הוא מסנן. ״אז אני אדבר.״
 
״מדהים, אפילו אירוני. בדרך כלל אתה לא מדבר בכלל.״
 
״את מזדיינת עם מישהו אחר?״ המילים יוצאות מפיו חדות וקשות כל-כך שאני לא לגמרי בטוחה ששמעתי מה ששמעתי.
 
״מה?״
 
״את רוצה שאחזור על זה?״ הוא נועץ בי את עיניו וסוגר את המרחק המפריד בינינו. ״את מזדיינת עם מישהו אחר?״
 
״לא דיברנו שבועות.״ אני חורקת שיניים. ״לא ראיתי אותך שבועות, וזה הדבר הראשון שאתה שואל אותי? מה דעתך על ׳היי, גיליאן, עבר המון זמן מאז שדיברנו. מה שלומך?׳״
 
״היי, גיליאן.״ הוא לועג לי ונועץ בי את מבטו. ״עבר המון זמן מאז שדיברנו. מה שלומך?״ הוא לא מאפשר לי לענות. ״את מזדיינת עם מישהו אחר?״
 
״לא.״
 
״את יוצאת עם מישהו אחר?״
 
״זו בדיוק אותה שאלה.״
 
״אז תעני בדיוק את אותה תשובה.״
 
״לא.״ אני משלבת את זרועותיי. ״לא, אני לא יוצאת עם אף אחד אחר, אבל זה הולך להשתנות. ותן לי להגיד לך משהו: אני אצא עם מישהו שלא יגרום לי להרגיש ככה כל כמה שבועות, מישהו שהחרדות שלי בלילות לא יספקו לו ריגוש חולני. זה יהיה מישהו שיהיה מוכן להיפתח. ואחרון חביב, זה יהיה מישהו שיכבד אותי ולא יתנהג כאילו לאהוב אותי זה עול.״
 
״מעולם לא אמרתי שלאהוב אותך זה עול.״
 
״מעולם לא אמרת שאתה אוהב אותי.״
 
דממה.
 
״גיליאן...״ הוא נאנח ומעביר את ידו בשערו הבלונדי הכהה. ״תקשיבי לי.״
 
״לך תזדיין. תן לי לצאת, בבקשה.״ אני דוחפת אותו בחזהו בניסיון להתרחק ממנו, אבל הוא מחזיק אותי ולא נותן לי לזוז. ״תן לי לצאת עכשיו, ג׳ייק.״
 
״לא.״ הוא כורך זרוע סביב מותניי ומושך אותי אליו, ובידו הפנויה הוא מוחה את דמעותיי בקצות אצבעותיו. הוא מלטף את גבי, מנשק לזוויות פי, וברכות נושך את שפתי התחתונה כפי שהוא עושה בדרך כלל כמה רגעים לפני שהוא מזיין אותי. ״את יודעת שלעולם לא ארצה לפגוע בך.״
 
״באמת?״
 
״את פאקינג צריכה לדעת את זה.״ הוא נושך שוב את שפתי התחתונה, הפעם הרבה יותר חזק. ואז הוא לוחש לתוך פי, ״אני רוצה שתיתני לנו הזדמנות נוספת.״
 
״למה שארצה לעשות דבר מטופש כזה?״
 
״מפני שאני לא היחיד כאן שעשה טעויות.״ הוא מסרק את שערי באצבעותיו ושפתיו נעות על שפתיי. ״אני זוכר שההתחלה של מערכת היחסים הזו הייתה די דפוקה.״
 
״והיא עדיין דפוקה.״ אני מביטה לתוך עיניו. ״אתה עדיין מסרב להכניס אותי פנימה, אתה עדיין לא מוכן לדבר איתי ולספר לי את הדברים הפשוטים ביותר. אני פתוחה וכנה איתך, ולמרות זאת, אחרי כל-כך הרבה זמן - ״ שאר המשפט שלי נבלע בתוך שפתיו ולשונו מחליקה על לשוני - מפצירה בי, מהתלת בי, מכניעה אותי.
 
אני מנסה לעמוד בפניו, להדוף אותו מעליי, אבל אין בכך טעם. הנשיקה שלו היא תזכורת למנת סם ששכחתי את טעמה, מזכירה לי כמה טוב יכול להיות לנו כשאנחנו ביחד. אני נכנעת לאיטי ומתחילה ללחוש שאלות כנגד שפתיו, כשהוא שוב ושוב כובש את פי.
 
אני שואלת אם הוא שוכב עם אחרות; הוא אומר שלא. אני שואלת אם הוא יוצא עם אחרות; והוא מעניש אותי בצביטה בתחת ובלא חריף וחד. אני מתחילה לשאול איפה הוא היה במהלך השבועות האחרונים, למה הוא נעלם מדי פעם, אבל הוא שם קץ לחקירה שלי בנשיקה עמוקה עוד יותר שגורמת לעקצוץ לאורך גבי.
 
״נוכל לדבר הלילה,״ הוא לוחש. הוא אוחז בידי ולוחץ אותה אל קדמת מכנסיו, נותן לי להרגיש עד כמה הזין שלו קשה. ״הלילה נדבר על כל דבר מזדיין שתרצי.״
 
״הלילה, כלומר בבוקר, במובן של כשננחת בפריז, או הלילה במובן של עכשיו?״
 
״הלילה במובן של אחרי שנצא מתא השירותים הזה, במובן של אחרי שאגרום לך להסתובב ולהישען על הדלת הזאת ואזכיר לך למי שייך הכוס שלך.״ הוא מכסה את ידי בידו ובשקט מצווה עליי לפתוח את רוכסן מכנסיו. ״התשובה הזו מספקת אותך?״
 
אני מהנהנת, הוא כובש שוב את פי, ועוד שורה של טיעונים מתפזרת לכל רוח – טיעונים שבתוך כמה רגעים יהפכו לקרעי קרעים, בדיוק כמו כל קודמיהם. אני יודעת, שוב, שהכול אבוד, כשידו מחליקה לתוך החצאית שלי ורטיבות נוטפת בין ירכיי.
 
שאין כלום מלבד שנינו.
 
שאין כלום מלבד מערבולת.
 
כמה פעמים תפגע בי?
 
שלוש, ארבע, חמש, אולי עשר -
 
אולי זו אני שפוגעת בך?
 
כן, זה היית אתה, שוב ושוב.
 
הייתי צריכה לעזוב כדי שגם אתה תוכל לעזוב.
 
אבל אני חושבת שידעת לכל אורך הדרך שמעולם לא רציתי לעזוב...
 
 
 
 
מסוף A: בן פוגש בת
שער A1
 
דאלאס (DAL) - סינגפור (SIN) - ניו יורק (JFK)
 
ג׳ייק
 
היו בעולם רק שלושה דברים ששנאתי יותר מאשר את משפחתי המתנהלת כמו במופע קרקס אכזרי: את השינויים המתחוללים ללא הפסקה בתעשיית התעופה, את העובדה שתמיד האמנתי שאוכל לעבוד אך ורק בתעשיית התעופה. ואת העובדה שאנשים הפסיקו לכבד את שלטי הנא לא להפריע הנתלים על ידיות הדלתות מחוץ לחדרי מלון.
 
פעמיים הבוקר נשמעו על דלת חדרי נקישות ברגעים הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בפעם הראשונה במהלך סקס: האישה שהזמנתי לחדרי הייתה רכונה מעל שולחן הקפה כשהתחת שלה מזדקר באוויר – ואני הדפתי את הזין שלי בקצב אחיד לתוך הכוס שלה. בפעם השנייה, הנקישה נשמעה בדיוק כשעיינתי בעיתוני הבוקר והשתמשתי בלהבה של הסיגר האחרון שלי כדי לשרוף את כל העמודים הנגועים בשקרים.
 
ועכשיו, בטווח של שלוש שעות בלבד, עוד סדרה של נקישות על הדלת.
 
״מר ווסטון!״ הפעם התלווה אליהן קול. קול נשי. ״מר ווסטון, אתה שם?״
 
לא עניתי. המשכתי לעמוד מתחת לזרם המים החמים במקלחת וניסיתי לחשוב על כל דרך שתאפשר לי להיחלץ מזה.
 
״מר ווסטון, זו אני! דוקטור קוקס!״ הקול הצורמני נשמע שוב לאחר עשר דקות. ״אני יודעת שאתה שם! אם לא תענה הפעם, אני אצטרך להניח שקרה משהו ואזעיק את המשטרה!״
 
נו, באמת...
 
סגרתי את המים ויצאתי מהמקלחון. חציתי את סוויטת חדר השינה בלי לטרוח להתנגב, פתחתי את הדלת ומצאתי את עצמי עומד פנים אל פנים מול ג׳ינג׳ית בחליפה לבנה.
 
״מה את רוצה, לעזאזל?״ שאלתי.
 
״סליחה? איך אתה מעז לדבר אליי בצורה כזו? אין לך זכות להתעלם–״ היא השתתקה לפתע ונסוגה. עיניה החומות הגדולות התרחבו ולחייה נצבעו אדום בוהק.
 
״הזין שלך, אהמ...״ קולה הפך ללחישה. ״אתה לגמרי עירום עכשיו.״
 
״איזה כושר אבחנה,״ אמרתי בלי רגש. ״מה את רוצה?״
 
מבטה השתהה על הזין שלי במשך עוד כמה רגעים ואז היא כחכחה בגרונה. ״אני דוקטור קוקס ממחלקת כוח אדם בעלית איירליינס.״
 
״ברור.״
 
״אני יודעת שזה סוף השבוע האחרון שלך בחברת התעופה סיגנצ׳ר אייר, אבל מאחר שמיום שני הקרוב חברות התעופה עלית וסיגנצ׳ר יתמזגו, עליך למלא עבורנו כמה טפסים,״ היא אמרה. ״היו לך עשרה חודשים לעשות את זה, ואתה הטייס היחיד שלא השלים את הפרופיל האישי שלו. ואם זה לא מספיק, אני די בטוחה שהודענו לך שאנחנו מגיעים לדאלאס בחניית הביניים שלך במיוחד לשם כך, מר ווסטון. טסנו הנה במיוחד בשבילך, ואנחנו עדיין מחכים שתצטרף אלינו בחדר הישיבות. יהרוג אותך להתייחס לזה ברצינות?״
 
״אני חושב שאוכל להתייחס אלייך ברצינות כשתביני שהעיניים שלי נמצאות כאן למעלה.״
 
היא נראתה מבולבלת, הסמיקה שוב ולבסוף הרימה אליי את מבטה. ״אמרנו לך להיות למטה בשבע.״
 
״אמרתי לכם שאהיה למטה בשמונה.״
 
״טוב,״ היא אמרה והביטה בשעונה. ״עכשיו שבע וחצי, ועמדנו על כך שתצטרף אלינו שעה מוקדם יותר, מפני שרצינו שיהיה לך מספיק זמן לעבור על כמה מהתקנות החדשות שלנו. עמדנו על כך.״
 
״לא, זו הייתה הצעה. אלה שני מונחים שונים לגמרי שמתלוות אליהם שתי מערכות שונות לגמרי של ציפיות.״
 
״אני מניחה שאוכל להוסיף לרשימת תכונות הפרופיל האישי שלך גם את המושג מילון אנושי.״ היא גלגלה עיניים. ״כשאשלח לך אימייל בפעם הבאה אני אקפיד יותר על המינוח.״
 
״עדיף באמת.״
 
״אז נוכל לצפות לך למטה בשמונה?״
 
״בשמונה וחצי. מישהי הפריעה לי באמצע המקלחת עם הבולשיט שלה, אז אני צריך להשלים את הזמן האבוד.״
 
״מר ווסטון, אני נשבעת לך שאם לא תהיה למטה בשעה הקרובה, אני אציע לממונים עליי לארוז ולעזוב. ואני יכולה להבטיח לך שסוף השבוע הזה יהיה הפעם האחרונה שבה כף רגלך תדרוך במטוס כלשהו.״
 
״אני לא מעריץ גדול של איומי סרק, אבל לפרוטוקול, הביטוי אעמוד על כך היה הרבה יותר מתאים במשפט הזה. אני אגיע אחרי המקלחת המזדיינת שלי.״ סגרתי את הדלת לפני שהיא הספיקה להוציא עוד מילה מהפה.
 
חציתי שוב את חדר השינה - אספתי בדרך כמה אריזות ריקות של קונדומים והשלכתי אותן לפח. ואז הוצאתי מהארון את כובע הקברניט שלי ואת מדיי הכחולים והנחתי אותם על המיטה.
 
במשך יותר מעשור עבדתי בחברות תעופה מכובדות, הרווחתי ביושר את ארבעת הפסים שהיו תפורים על הכותפות שלי, וחשבתי בכל הכנות שאעבוד עד הפנסיה בחברת התעופה האהובה עליי סיגנצ׳ר אייר. אבל ברגע שעלית איירליינס הפכה לחברת התעופה מספר אחת במדינה, היא פתחה במדיניות רכש תוקפנית, ואני ידעתי שיש סיכוי גדול שהיא תמצא דרך להשתלט גם על חברת התעופה החביבה שלי.
 
הרמתי את הטלפון משולחן הלילה בתקווה שאמצא אימייל המודיע לי שהתקבלתי לעבודה באחת מחברות השכר שאליהן פניתי לפני שבוע, אבל חיכתה לי רק הודעה אחת מאמילי, האישה שזיינתי מוקדם יותר.
 
היא הייתה רשומה אצלי כדאלאס-אמילי - קודם שם העיר, אחר כך השם הפרטי. בצורה כזו לא אבלבל אותה עם סן פרנסיסקו-אמילי או וגאס-אמילי, ואוכל לעקוב בקלות אחר הנשים האחרות שאיתן שכבתי בערים אחרות.
 
דאלאס-אמילי: השארתי במקרה עגילים בחדר שלך?
 
ג׳. ווסטון: כן. ביקשתי ממישהו בקבלה שיבוא לקחת אותם. תוכלי לאסוף אותם משם כשיצא לך.
 
דאלאס-אמילי: יכולת להודיע לי שהשארתי אותם בחדר שלך, ג׳ייק...
 
ג׳. ווסטון: זה מה שעשיתי הרגע.
 
דאלאס-אמילי: אתה יודע למה אני מתכוונת. אולי השארתי אותם בכוונה כי רציתי לעלות לדבר איתך.
 
ג׳. ווסטון: בדיוק בגלל זה השארתי אותם בקבלה.
 
דאלאס-אמילי: אני יכולה לשאול אותך משהו אישי? יש משהו שאני חייבת להגיד.
 
ג׳. ווסטון: אני לא יכול לאסור עלייך לשלוח הודעה.
 
דאלאס-אמילי: אתה חושב שתוכל אולי לפתוח את הפגישה הבאה שלנו במשפט שלא יכלול את המילים, ״על הברכיים,״ או ״תפתחי את הפה״?
 
ג׳. ווסטון: מעכשיו אני מוכן להגיד קודם היי.
 
דאלאס-אמילי: לא לזה התכוונתי, ג׳ייק! התכוונתי שיש בינינו משהו קצת יותר עמוק. משהו אמיתי... ואני פשוט...
 
ג׳. ווסטון: האם השימוש שלך בשלוש נקודות רומז למשהו בעל משמעות, או שאת פשוט אוהבת להתעלל בשפה ללא סיבה?
 
דאלאס-אמילי: אני רוצה שתיתן לי יותר, ג׳ייק. אני רוצה שיהיה בינינו משהו משמעותי יותר.
 
ג׳. ווסטון: עוד זיונים?
 
דאלאס-אמילי: יותר ממך. אני מחבבת אותך מאוד, ואני יודעת שבגלל הקריירה שלך אתה המון לבד (בדיוק כמוני) ואני חושבת שיש בינינו חיבור אמיתי.
 
ג׳. ווסטון: אין בינינו חיבור, אמילי.
 
דאלאס-אמילי: אם לא, אז איך זה שבביקור האחרון שלך בעיר דיברנו במשך שעות והזמנת אותי לארוחה של חמש מנות?
 
ג׳. ווסטון: דיברנו במשך עשרים דקות והזמנתי אותך לטאקו.
 
דאלאס-אמילי: אין הבדל... בכל פגישה שלנו, גם אם אנחנו נפגשים רק פעמיים בחודש כאילו, אני מרגישה משהו ואני יודעת שגם אתה. אני חושבת שיהיה לנו טוב יחד אם נחליט ללכת על זה... מה דעתך?
 
ניתקתי את הטלפון ורשמתי לעצמי לחסום אותה מאוחר יותר. לא חסרות בחורות בדאלאס, ויש מספיק נשים שרוצות ממני לא יותר מזיון ושיחה קצרה וחסרת משמעות. הייתי צריך לנתק בשנייה שהיא הקלידה את המילה חיבור.
 
בעולם שלי, חיבור הוא עצירת ביניים זמנית, הפוגה של בין לבין בלוח הזמנים, טיסה קצרה שמובילה בסופו של דבר למחוז חפץ סופי, לא יותר מזה. המילה עצמה היא בת חלוף, אינה סופית, ולעולם אינה מתייחסת למערכת יחסים.
 
נכנסתי לסלון כדי לחפש את העניבה שלי - ועצרתי כשראיתי את הכותרת שרצה בתחתית מסך הטלוויזיה.
 
מתכוננים לעתיד, מתחדשים תמיד: התחלה חדשה לעלית איירליינס ביום שני
 
מגישת חדשות בלונדינית ראיינה עובד רובוטי מטופח עד שלמות. הוא לבש חליפה כחולה מחויטת ועניבה לבנה, על כיס המקטורן ענד סיכת אני אוהב את עלית, ועל שפתיו נמתח חיוך שלא מש לרגע. חיוכו קפא על פניו בלי קשר לכמות השטויות שנשפכו לו מהפה.
 
״טוב, אנחנו לא סתם חברת התעופה מספר אחת בארץ, קלרה.״ אני בטוח שגילו של נציג עלית לא עלה על עשרים וחמש. ״לכן אנחנו נרגשים כל-כך לקראת רכישת סיגנצ׳ר אייר וקונטררס איירליינס.״
 
״בדיוק!״ הבלונדינית מחאה כפיים. ״מוקדם יותר הבוקר הכרזתם שרכשתם את קונטררס איירליינס! איזו תקופה מלהיבה לחברת התעופה שלכם!״
 
״תודה לך, קלרה. בדיוק כמו שנכתב במוטו של החברה שלנו: נעשה הכול כדי להיות הטובים ביותר, ונשלם את המחיר.״
 
ונשלם את המחיר...
 
הכותרות זרמו שוב על המסך והרגשתי שלחץ הדם שלי עולה. הייתי בטוח שעבור רוב הצופים זה סתם עוד אייטם חדשות עסקי, עוד הזדמנות עבור מראיינת צעירה בתחום תעשיית התעופה והחלום האמריקני. אבל בשבילי, משמעותן של המילים האלה הייתה סיומה של תקופה. משמעותן הייתה שלעולם לא אסלח ולא אשכח.
 
הכרחתי את עצמי להתרחק ולחזור למקלחת כשאני רותח מזעם. הפעלתי את זרם המים הכי חזק שאפשר וניסיתי להתרכז במשהו אחר, בכל דבר אחר, אבל זה לא עזר. הצלחתי לראות רק את הכותרת המכוערת.
 
זין על הכול. אני ארד למטה רק כשיבוא לי.
 
 
 
כעבור שלוש שעות...
 
״תודה שהגעת בזמן, מר ווסטון.״ דוקטור קוקס נעצה בי עיניים כשפתחה את דלת חדר הישיבות. ״בכוונה הגעת כמעט רגע לפני הטיסה שלך לסינגפור, כדי שלא יהיה לך זמן לשאלות שלנו? או שזה מקרי בלבד?״
 
״מקריות נוחה.״
 
״אני בטוחה בכך.״ היא גנחה והובילה אותי לתוך החדר הקטן. ״אתה יכול לשבת ליד השולחן ההוא שם.״
 
נכנסתי פנימה ושמתי לב שהם הפכו את החלל נטול הרהיטים לכיתת לימוד. על הקירות נתלו כרזות מדיניות של עלית ומסך הקרנה, ועל כיסא יחיד נערמו ספרים של תקנות התעופה הפדרליות. שני ארגזים גדולים שעליהם היה כתוב ג׳. ווסטון עמדו בפינה, והשולחן הקטן היה עמוס בחוברות ענקיות, מחברות ועטים.
 
התיישבתי וראיתי שעל שולחן העץ עומדות שתי כוסות מים שעליהן התווית עבור מר ווסטון.
 
לאחר כמה רגעים דוקטור קוקס התיישבה מולי, ומנהל נוסף של עלית, גבר אפור שיער בחליפה כחולה מוכרת ועניבה לבנה, התיישב לצידה.
 
״זהו עמיתי, לאנס אוונס,״ היא אמרה והניחה רשמקול דיגיטלי על השולחן. ״מאחר שלא מיהרת להגיע הנה היום, צלם הווידיאו שלי כבר עזב, אז אני אצטרך להקליט את הריאיון הזה ברשמקול ומר אוונס ישמש עד לריאיון. כמו כן, במהלך ההמתנה לך הצלחנו למלא את רוב החסר מתוך התיק שלך, כך שזה לא יגזול יותר מדי זמן. יש לך שאלות לפני שמתחילים?״
 
״אין לי שאלות.״
 
״יופי.״ היא לחצה על כפתור ההקלטה של הרשמקול שלה. ״זהו הריאיון האחרון עם עובד #67581, קברניט בכיר, ג׳ייק ווסטון. מר ווסטון, תוכל למסור את שמך המלא לצורך ההקלטה, בבקשה?״
 
״ג׳ייק סי. ווסטון.״
 
״מה פירוש האות C?״
 
״לא זוכר.״
 
״מר ווסטון...״
 
״אין לה פירוש. סתם C.״
 
״תודה.״ היא החליקה לעברי תיקייה כחולה. ״מר ווסטון, אתה יכול לאשר שרישומי המשרות הקודמות בתיקייה שלפניך נכונים?״
 
עלעלתי בתיקייה הפתוחה וראיתי שהקריירה המקצועית שלי לוקטה ברשימה שחורה קצרה. חיל האוויר האמריקני. חברת התעופה אמריקן. אייר אסיה. אייר פראנס. סיגנצ׳ר. עבר נקי מתאונות, נקי מהפרות משמעת, ללא איחור אחד אפילו.
 
״הכול נכון.״ סגרתי את התיקייה והחזרתי לה אותה.
 
״כתוב כאן שזכית בשלושים פרסי תעופה מאז שסיימת את בית הספר לטיס. זה נכון?״
 
״לא. זכיתי בארבעים ושישה.״
 
״אתה יודע,״ היא אמרה תוך שהיא קוראת מתוך דף. ״טייסים לרוב לא זוכים בפרסים האלה עד שהם מגיעים לשנות החמישים והשישים שלהם, כשהם צוברים לפחות עשרים וחמש עד שלושים וחמש שנות ותק וניסיון. גם אם לוקחים בחשבון את הישגיך בנושא התעופה בתקופת לימודיך בתיכון, צברת פחות מעשרים שנות ניסיון, ובעוד כמה שבועות ימלאו לך שלושים ושמונה בסך הכול.״
 
מצמצתי.
 
״יש לך תגובה כלשהי לדברים שאמרתי זה עתה, מר ווסטון?״
 
״חיכיתי לשאלה. בדרך כלל גוון הקול משתנה כששואלים שאלה. את פשוט הכרזת סדרה של עובדות.״
 
חיוך הפציע על שפתיו של העד שישב לצידה.
 
״הלאה.״ היא הקישה בעט שלה. ״התגלה קושי באימות פרטיהם של האנשים שציינת כקרובי משפחה. מספרי הטלפון המשויכים להם אינם זוכים למענה אלא עוברים ישירות לטלפונים ציבוריים במונטריאול. אנחנו צריכים שתיתן לנו מידע מעודכן, בסדר? הבסדר היה שאלה, מר ווסטון.״
 
״בסדר.״
 
״נתחיל בכריסטופר ווסטון, אביך הביולוגי. מהו מקום עבודתו הנוכחי ומהו מספר הטלפון שלו?״
 
״הוא קוסם. הוא נעלם וחוזר ומופיע בחיי אחת לכמה שנים. אני אנסה לתפוס אותו בפעם הבאה ואשאל אותו מה מספר הטלפון שלו.״
 
״מה עם אוון ווסטון, אחיך הביולוגי?״
 
״גם הוא קוסם. הכישרון שלו הוא במחיקת דברים, הוא מאחז עיניים.״
 
״אין לו מספר טלפון?״
 
״אין לו מספר טלפון.״
 
״אימך?״
 
״אני לא יודע.״
 
״אשתך?״
 
״האקסית שלי. אני בטוח שהיא ממשיכה להרוס את החיים לאנשים כלשהם באיזשהו מקום. לגיהינום יש מספר טלפון?״
 
היא הורידה את משקפי הקריאה שלה. ״כל עובד של עלית נדרש לציין לפחות ארבעה אנשי קשר שהם בני משפחה קרובה. כל. אחד. מהעובדים.״
 
״אז אני אהיה יוצא הדופן הראשון.״
 
״לא נראה לי.״ היא התבוננה בעד. ״מאחר שמר ווסטון רוצה לשחק משחקים, נצטרך להיעזר באנשי מסד הנתונים שלנו כדי לאתר את בני משפחתו. וכשתעשה את זה, אני רוצה שתבהיר לוועדת ההשמה כמה לוקה היה שיתוף הפעולה שלו היום.״
 
העד הנהן אבל אני שתקתי. פשוט הרמתי כוס מים ולגמתי ארוכות, בידיעה שלא תהיה להם שום אפשרות לאתר אף אחד למעט האקסית שלי. הכול נקבר לפני יובלות ולעולם לא יצוף שוב אל פני השטח.
 
״בינתיים,״ היא אמרה, ״אני משוכנעת שתוכל לרשום את קרובי המשפחה שלך על פי סדר הקִרבה, כדי שנדע למי להתקשר קודם במקרה חירום.״
 
״ללא ספק.״
 
״טוב מאוד. בסולם מאחת עד עשר, כשעשר הוא הקרוב ביותר, כמה קרוב אתה לאביך?״
 
״מינוס שמונים.״
 
עיניה החומות התרוממו מיד אל עיניי. ״מצטערת, מה? מה אמרת?״
 
״מינוס שמונים.״ הדגשתי כל הברה. ״את רוצה להחזיר את סרט ההקלטה ולהקשיב שוב למה שאמרתי?״
 
היא הנידה בראשה ולרגע נראתה כאילו התחרטה בכלל ששאלה, כאילו בכוונתה לשנות את הכיוון ולעבור למשהו אחר, אבל נמלכה בדעתה.
 
״מר ווסטון, על פי אותו סולם, עד כמה אתה קרוב לאחיך הביולוגי?״
 
״מינוס שישים.״
 
״לאימך הביולוגית?״
 
״אין תגובה.״
 
״מר ווסטון,״ היא אמרה וקולה היה מעט יותר חריף. ״אתה יכול לענות על השאלה בנוגע לאימך הביולוגית?״
 
״אני יכול, אבל לא רוצה.״
 
״מר ווסטון–״
 
״התשובה היא לא.״
 
״זו לא שאלה של כן או לא.״ היא הרימה את קולה. ״כל שאלה היום היא שאלת חובה, בעיקר מאחר שחיכית עד הרגע האחרון להואיל ולהעניק לנו מזמנך. אם אתה רוצה להמשיך לטוס אחרי הטיסות האחרונות שלך עם סיגנצ׳ר בסוף השבוע הנוכחי, אין לך ברירה אלא לענות לי. אחרת נוכל לעצור את המפגש הזה כבר עכשיו.״
 
״היחסים אינם מוגדרים.״ הידקתי את לסתי. ״ביחס לאימי, היחסים אינם מוגדרים.״
 
״תודה.״ היא פלטה אוויר. ״שאלה אחרונה בקבוצה הזו. בסולם מאחת עד עשר, עד כמה אתה קרוב לאשתך?״
 
״האקסית שלי.״ תיקנתי אותה שוב. ״היא לא הייתה צריכה להיות כלולה באף תיק הקשור אליי מלכתחילה, אבל היא בין אבי לאחי, מינוס שבעים.״
 
״אז תגיד לי, בבקשה.״ היא הרימה את עיניה וגירדה בראשה. ״אם חס וחלילה יקרה לך משהו, למי תרצה שנתקשר קודם?״
 
״לבית הלוויות.״
 
שתיקה.
 
היא הסיטה את מבטה כאילו אינה יודעת מה להגיד. לאחר רגעים היא החליקה לעברי הסכם עבודה סטנדרטי ולצידו עט. ״חתמת על הסכם כזה בעבר, אבל אני מבקשת שתחתום על זה לעיניי... אבל רק רגע. האמת שיש לי עוד שאלה. אתה מודע לזה שיש לך מ.ע.ל בתיקך האישי אצלנו?״
 
״לא.״
 
״רוצה לדעת מה הפירוש של מ.ע.ל?״
 
״אני מניח שהפירוש של זה שאני יודע לספור ואת לא. אמרת שהשאלה הקודמת היא השאלה האחרונה.״
 
״נכון.״ פניה נפלו. ״אתה רוצה לשאול אותי משהו?״
 
״לא.״
 
״אז בסדר. בזה מסתיימת בניית הפרופיל האישי של ג׳ייק סי. ווסטון בעלית איירליינס.״ היא לחצה על כפתור ההקלטה של הרשמקול והכניסה אותו לקופסה שהיה כתוב עליה ״טייסים פעילים״. ״אתה משוחרר עכשיו, מר אוונס. תודה שהקדשת לנו מזמנך.״
 
״על לא דבר,״ הוא אמר וקם. ״בהצלחה בחברת התעופה שלנו, מר ווסטון.״
 
״תודה.״ גם אני התחלתי לקום, אבל דוקטור קוקס סימנה לי להישאר במקומי.
 
״חשבתי שגמרנו.״ הבטתי בה. ״אין לי שום עניין להמשיך לדבר איתך או עם אף אחד אחר יותר ממה שזה הכרחי.״
 
״זה הדדי,״ היא אמרה ונימת קולה הייתה אפלה מכפי שהייתה מלכתחילה. ״יש לי רק עוד שאלה שלא לפרוטוקול ואז תוכל לעזוב ולחזור לחיים המוגנים שנדמה לך שאתה מנהל.״
 
היא חיכתה שמר אוונס יצא מהחדר, ואז הטיחה בשולחן תיקייה אדומה עבה ונעצה בי את עיניה. ״אני רוצה שתגיד לי איך לעזאזל עברת את ההערכה הפסיכיאטרית שלך לפני שישה שבועות.״
 
״למדתי.״
 
״אל תתעסק איתי, מר ווסטון.״ פניה היו אדומות. ״התוצאה הממוצעת לטייס כשיר ושפוי במבחן PILA היא חמש. אתה קיבלת תשע.״
 
״אולי המבחן מדד אצלי משהו אחר.״
 
היא התעלמה מההערה שלי. ״תוצאה תשע היא כמעט סטייה. זאת אומרת שלא היית צריך לעבור בכלל את שאר המבחנים הפסיכיאטריים. אבל איכשהו, הרופאה העבירה אותך בציונים גבוהים.״
 
״כמה נדיב מצידה.״
 
״אולי קצת נדיב מדי.״ היא הוציאה מכיסה כרטיס ביקור והשליכה אותו לעברי. ״אני לא אכחיש שהקריירה שלך עד כה הייתה מזהירה, לא פחות, אבל - טוב... אני מתכוונת לדבר בכנות גמורה. תוצאות המבחנים הפסיכיאטריים שלך הן הדפוקות ביותר שראיתי אי פעם.״
 
״כבוד גדול, באמת. תודה.״ הצצתי בשעוני. ״אשמח אם תשלחי לי את הפרס בדואר.״
 
״אני חושבת שאתה לא מבין עד כמה זה חמור,״ היא אמרה. ״על פי התוצאות האמיתיות - לא אלה שתחמנת איכשהו, אתה הרבה מתחת לממוצע בשלושה או ארבעה אזורים רגשיים. אתה מנותק חברתית, אבל איכשהו אתה מצליח לתפקד בסביבה חברתית. אני לא בחנתי אותך באופן אישי, אבל אני חושבת שאתה משתמש בקריירה שלך כאמצעי להתנתק, להתמודד עם איזה עניין שאתה סובל ממנו עמוק בפנים. וזה לא הכול, במבחני השינה שלך נמדדו רמות גבוהות של...״
 
השתקתי במוחי את קולה כשהיא המשיכה לדבר ושמעתי רק כמה מילים כמו טיפול פסיכולוגי וסף אבל, כל מילה שיצאה מבין שפתיה הגבירה את הנתק שלי מדבריה.
 
רכנתי קדימה, עלעלתי בין התיקיות שעל השולחן ורפרפתי בין הדפים העבים. הרמתי את סלסלות התיקים ואת המחברות והנחתי אותם כשראיתי שאין שום דבר מתחת להם.
 
המשכתי להתעלם מצליל קולה, קמתי וניגשתי אל הקיר שעליו הודבקו הכרזות עם מדיניות חברת התעופה. עמדתי מול אחת הכרזות שהכריזה על אפס סובלנות למערכות יחסים במקום העבודה ואחזתי בקצות הכרזה. קילפתי אותה מהקיר בתנועה איטית והבטתי בקיר שמאחוריה.
 
כלום...
 
החזרתי את הכרזה למקום ובדקתי מאחורי כרזת מדיניות, ואחריה מאחורי כרזה אחרת. הייתי עסוק בבדיקת הקיר מאחורי כרזה רביעית, כאשר שמעתי את נקישת עקביה של ד"ר קוקס קרוב יותר אליי.
 
״מר ווסטון?״ היא חיכתה שאסתובב אליה וסוף-סוף הפסיקה את הנאום המעצבן שלה. ״מה אתה עושה, לעזאזל?״
 
״אני מחפש את תכליתה של השיחה הזו, מפני שברור לי שהיא לא עומדת לצאת מהפה שלך בזמן הקרוב.״
 
פיה נפער.
 
״האם התכלית מנסה לצאת עכשיו?״ שאלתי. ״עוד כמה זמן אצטרך לעמוד כאן ולחכות לה?״
 
היא עשתה צעד לאחור ובחנה אותי בעיניים צרות. ״התכלית היא זו: מאחר שיש לך מ.ע.ל בפרופיל האישי, אני לא יכולה לאלץ אותך להתחיל טיפול פסיכולוגי שמוצע לטייסים שלנו כחלק מתוכנית הבריאות. אבל המבדקים שלך מראים, לפי דעתי, שלא יזיק לך להיפגש עם מישהו מקצועי פעמיים או שלוש בחודש. האמת, אם היית יכול, אז אפילו חמש או עשר פעמים בחודש.״
 
״את רואה כמה קצר ומדויק זה היה?״ צעדתי לעבר הדלת. ״יכולת לסכם את החרא הזה לפני עשר דקות.״
 
״אני אגלה איך עברת את המבחן הזה, ווסטון.״ היא הלכה אחריי. ״אני מסרבת לבלוע את התוצאות כמו שהן, ואני מבטיחה לך שכאשר אבין איך הצלחת לשכנע את הרופאה הראשית שלנו לתת לך אישור–״
 
״למה את לא שואלת אותי את מה שאת מתה לשאול?״ קטעתי אותה וסובבתי את הידית. ״קדימה, תשאלי.״
 
״בסדר.״ היא שילבה את זרועותיה ונראתה מתלבטת. ״האם הצעת לרופאה הראשית שלנו הטבות שונות, ובתמורה לכך היא העבירה אותך את המבדקים?״
 
״ראשית,״ אמרתי ופתחתי את הדלת. ״מעולם לא הייתי צריך להציע כל מיני הצעות לאף אחת. מעולם לא. שנית, אם בהטבות שונות את בעצם שואלת אם הצמדתי אותה לחלון המשרד שלה וזיינתי אותה עד שהיא כבר לא יכלה לנשום, או אם ביקשתי ממנה לרדת על הברכיים כדי שאוכל לגמור לה בפה, אז התשובה היא כן. אבל לא בתמורה לתוצאות טובות במבדקים. היא הבטיחה לי עוד קודם שתעביר אותי את המבדקים, בגלל איך שאכלתי לה את הכוס.״
 
היא הלבינה לגמרי. ״אני לא... אני לא מאמינה לך. אף אחד מסגל חברת התעופה, בטח לא מהסגל הבכיר, יעשה דבר כזה.״
 
״אם תרצי לבחון אותי שוב באיזשהו אופן,״ אמרתי ותחבתי בחזרה את כרטיס הביקור שלה בכיס הקדמי של מכנסיה, ״תודיעי לי. עם זאת, בניגוד למה שאמרת בלהט גדול כל-כך לפני כמה רגעים, אני מבטיח לך שאת תבלעי כל תוצאה...״

עוד על הספר

  • תרגום: יפעה הדר
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: מרץ 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 462 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 42 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
377 דירוגים
275 דירוגים
57 דירוגים
26 דירוגים
11 דירוגים
8 דירוגים
2/2/2024

קניתי את הספר לפני פחות משעה אני עוצרת עכשיו בעמוד 87 כדי להגיד לכן שאם לא תקראו את הספר הזה אתן לא יודעות מה אתן מפסידות וזה המוןןןןןןןןןןןןן אלוהים אדירים פשוט וואו אחד גדול ❤️🔥❤️🔥

4
11/1/2024

בתכלס ספר חמוד וקליל ואין בו יותר מידי עומק ממש אהבתי את הוייבים של ג׳ייק, הדמות הגברית הוא פשוט אדיש להכל והתגובות שלו קורעות מצחוק אבל גם במצד שני כובש ופשוט כיף לקרוא על הדמות שלו אין לי יותר מידי מה לכתוב על גיליאן, היא מתוקה אבל די דמות נשית רגילה שיש לה בעיות עם המשפחה שלה כמו בספרים אחרים הטרופ העיקרי זה רומן אסור, הוא טייס והיא דיילת, עדיין לא קראתי על דבר כזה אז זה היה ממש מרענן הייתה די חזרתיות בספר הם שוכבים, אחרי זה רבים, משלימים ושוכבים שוב ובפעמים אחרות הוא נזכר שאסור לו לפתח רגשות כלפיה ומחליט להתרחק לכמה שבועות וככה חוזר על עצמו כמעט כל הספר הרגיש לי שהיה יותר מידי תלותיות בסקס שלהם ולא היו יותר מידי שיחות, הסוף הגיע כל כך מהר ובעיקר בגלל זה בקושי היו קטעים שלהם כזוג אמיתי וממש חבל כי יש פוטנציאל בסהכ חמוד עם טוויסט אחד מעולה אבל יכל להיות קצת יותר טוב

4
16/5/2024

כמה פופולרית הפכה המילה אסקפיזם בזמן האחרון.. ובהקשר לספר הזה, אני מעדיפה לומר: ׳שואב אבק למח׳ - שואב אפקטיבי וחמוד לכל הרעשים, הטרדות, הקשיים, החדשות המכאיבות. קוראות יקרות הדקו חגורות והיכנסו למערבולת של כמעט כלום.. והאמת, נהניתי מכל רגע….!!! באמת. ׳כלום׳ מקושט בניחוח של דיוטי פרי, בנצנצים של מקומות רחוקים, בשדרוג למחלקה ראשונה. וכן, אני מסכימה עם הביקורות שציינו שלאורך כל הספר הם רבים וחוזרים ורבים וחוזרים ושוב ושוב. ובכל רגע הם מזדיי.. (מילה שחוזרת על עצמה הכי הרבה בספר, גם בחישוב סימני הפיסוק!) ולרוב באותו אופן - הוא מצמיד אותה לקיר/לדלת/לכוננית הספרים (כן, בטח) הם גומרים 4/5 פעמים בכל פעם (איך לא?) והוא מתהדר באיבר מסוים וספציפי שאין שני לו (ברור). והם עושים זאת בכל מקום - טרמינל C6, שירותים ציבוריים בשדה התעופה, שרותים ציבוריים במטוס (כמה נוח) חדר מדרגות, חדר דואר… ועדיין, באופן כובש, טיפשי וקליל, עם מקצרים כמה תאורים של: ׳הוא הצמיד אותה ל..׳, הייתי מוכנה להמשיך ולקרוא את המערבולת הזאת עוד 200 עמודים נוספים. כי מי רוצה לנחות במציאות שלנו כאן, נכון לעכשיו (2024)??? עדיף ׳לטוס׳ ולרחף למקומות אחרים… אז, כן, מומלץ!

2
28/5/2022

כשהתחלתי לקרוא את הספר הוא סחף אותי ולא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו, יש בו כל כך המון. עצב, שמחה, מתח ותשוקה שלא נגמרים לכל אורך הסיפור. יש בו שנינות שגורמת לך לצחוק. הספר היה מרתק ומעניין מאוד, העלילה לא הפסיקה לזרום ולא היה רגע דל של שיעמום או קטעים שלא צריך. אני ממליצה לקרוא את הספר.

1
4/8/2020

מושלם!! הספר הטוב ביותר של הסופרת לדעתי

1
9/5/2025

תענוג צרוף. זה ספר שני של הסופרת שאני קוראת ופשוט נהנית. ממליצה מאודדדד.

9/5/2025

טוב אחד הספרים הטובים של וויטני ג'י! התפתחות היחסים היתה מרתקת פחות אהבתי את הקפיצות קדימה ואחורה בזמנים ...מיותר ולא הוסיף רוצו לקרוא!

19/4/2025

אהבתייייייי!!! מאוד

2/4/2025

נהנתי מאודדד, שווה קריאה

16/3/2025

ספר קליל וכיפי, אי אפשר להפסיק לקרוא!!

27/2/2025

נהנתי ממש מהספר ספר סוחף, קליל ולוהט

6/12/2024

היה קשה בהתחלה להביו לאן זה הולך אבל אחר כך אי אפשר לעזוב מהיד

11/11/2024

מעולה!

9/11/2024

מהמם

5/11/2024

הספר סחף אותי. קראתי ברצף כדי לדעת מה קורה בסוף. ממש רומן מעניין

22/10/2024

לא יכולתי להפסיק לקרוא, וואווו!!!

14/10/2024

מהמםםםם אהבתי !! 0330 לפנות בוקר וסיימתי עכשיו לקרוא...,,

6/9/2024

אחלה ספר. מעבר לתאורי הסקס הסוערים. הספר כתוב וערוך בצורה מקורית. מומלץ!

28/8/2024

בסיום הספר אני אומר שממש נהנתי דיאלוגים שנונים ומשעשעים כיף שמסופר על דמויות אינטליגנטיות אה, ולא מזיק שג׳ייק כזה מושלם

13/8/2024

כמו כל הספרים שלה- כתיבה מושכת ומתפתחת, דמויות שנונות, תיאורים לוהטים- בהחלט לקרוא ללא הפסקה!

17/7/2024

אין לי איך להסביר את החוויה! מסע מטורף של שכרון חושים! וויטני גרסיה-אני מקנאה בכישרון שלה לכבוש את הלבבות שלנו עם כל ספר מחדש!😍 מחכה בקוצר רוח לקרא כל פרי עטה! Love you! תודה על חוויה מדהימה♥️

22/5/2024

ואוווווו אהבתי מאוד !!

23/4/2024

מהמם

18/4/2024

חזרתי לספר אחרי כמה שנים כי לא מוצאת כלום מעניין לקרוא לאחרונה. כייפי, קולח, מעניין. אחד הטובים של הסופרת

29/3/2024

מושלם!! אין מילים

24/3/2024

מעולה

1/3/2024

ספר מ-צ-ו-י-י-ן!!!!! סיפור מהמם, סקסי, מרגש. אהבתי מאוד

29/2/2024

וואו!!! לא הפסקתי עד שסיימתי! לא ציפיתי שהספר יהיה עד כדי כך טוב; הכל כאן פשוט וואו! חד משמעית לקרואאא

12/2/2024

וואוו, זה הספר השלישי שקראתי של הסופרת וזה פשוט וואו! אי אפשר להפסיק לקרוא.

10/2/2024

ספר וואווווו קליל כיפי מלא תשוקה ורומנטיקה, לא יכולתי להפסיק לקרוא 😍

4/2/2024

סהכ הסיפור ממש חמוד, במיוחד שאני חובבת את סדרת ''נגמר הקוסקוס אבל....'' של זיו כהן. אבל הדמות של גיליאן קצת חלשת אופי. נכנעת כל הזמן, כאילו אין לה באמת עמוד שדרה מול ג'ייק.

11/1/2024

מקסים ממש ספר נחמד אני אוהבת את הציניות כתיבה מעולה

3/1/2024

מושלם

9/12/2023

וואו! אי אפשר להפסיק לקרוא.

14/11/2023

ממתק

28/8/2023

בגדול ספר מעולה, סוחף, קריא, סקסי, מעניין. לקראת הסוף קצת מפספס ומעט שטוח אבל האפילוג/ פרק בונוס מפצה סהכ.

3/8/2023

ספר נחמד, לא חובה. יותר 4 כוכבים מ-5 (נתתי 5 כדי שהביקורת תופיע למעלה). ההתחלה מבולגנת, לקח לי זמן להבין את כל הקפיצות בזמנים/ בבלוג, תיאורי הסקס דימיוניים ומעייפים (בכללי, נמאס מהספרים עם כל התיאורים הדימיוניים על סקס בלתי נגמר כשכולם גומרים מיליון פעם והכל ורוד).

25/7/2023

מקסים קולח כובש

24/7/2023

סופרת מהממת ספר מצחיק וכיפי לגמרי

16/7/2023

ספר שכיף לקרוא סופרת מעולה הספרים שלה מדהימים

15/7/2023

תענוג, שנון אי אםשר להפסיק באמצע

7/7/2023

קליל, מדליק, מצחיק (מצאתי את עצמי צוחקת בקול כמה פעמים)

25/6/2023

ספר שרץ בקצב מהיר וסוחף אותך לקריאה בלי הפסקה. לקראת סוף הספר עלו לי כמה סימני ושאלה והיו דברים שפחות אהבתי, אבל מהר מאוד הסוף שבה אותי ונכנסתי לטירוף של הספר שוב. כן יש דברים שפחות אהבתי במערכת היחסים שלהם, ונקודות בסיפורי רקע שלהם שהיו לי חסרים, אבל זה עדיין ספר מעולה. הייתי שמחה ממש לקרוא ספר מנקודת המבט של גייק על החיים שלו.

29/5/2023

קליל, זורם אהבתי

22/5/2023

ספר נהדר קולח ומהנה. התקשיתי להפסיק לקרוא.

19/5/2023

ספר נחמד

12/5/2023

מושלםםםם! אין מה להגיד חוץ מזה שאני ממש ממליצה לקרוא❤️

11/5/2023

ספר מעולה. קליל, מצחיק וסקסי

6/5/2023

הספר מדהים , מלא תשוקה , מעניין בטירוף , מרגש ועצוב בחלק מהקטעים לא הפסקתי לקרוא

22/4/2023

ספר מקסים וכיפי

14/4/2023

קליל וכייפי

5/4/2023

וואו וואו וואו מה זה היה??? אני רשמית מאוהבת בסופרת הזו. זהו. סופית. ואחרי שנרגעתי אגיד גם את זה, בניגוד לספר אחר שלה שקראתי קודם, הספר הזה פחות תפס אותי בהתחלה, אם כי מייד מבינים שהוא הולך להיות מפותל ומעניין ויהיו פה הרבה רבדים. וכן, שוב המרכז אצלה הוא סקס ויותר מדי, ואני לא חובבת רומנים ארוטיים. אבל שוב, זה הנרטיב של הסופרת הזו, סקס כבריחה, כמנגנון התמודדות, הדחקה וניתוק. ולאט לאט יש הרבה שכבות של כאב וסבל. לסיכום אפשר היה להוריד קצת במינוני הסקס והתמכרות הגופנית ועשרות עשרות האורגזמות שמתוארות בפירוט יתר, אבל המכלול מפצה על הכל. חמישה כוכבים למרות האובר אירוטיות, ואין מה לאמר הסופרת הזו בהחלט יודעת איך לרקום עלילה!

21/3/2023

בנות לכל מי שנמצאת במצב יזיזות וחושבת שככה יהיה הסוף שלה היא טועה אבל הספר כתוב טוב ומרגש צוחקתי ובכיתי קצת כן אקרא אותו שוב ושוב

9/3/2023

ספר מדהים ממליצה ממש!!

3/3/2023

ממש אהבתי !

12/2/2023

מעולה!!! ספר חובה לקריאה!

10/2/2023

מושלםםםם אהבתי מאוד מאוד

22/1/2023

לא הנחתי את הספר לרגע, רומנטי ומעלה חיוך

15/1/2023

מושלם

13/1/2023

מושלםםםם

30/12/2022

מושלםםםם פשוט מושלם, כתוב בדרך מאוד מאוד מעניינת עבר הווה והכל בסוף מתחבר.. ובסוף פשוט מביא נחת! ממליצה בחום!!! פעם ראשונה נתקלת בסופרת הזו וכנראה לא האחרונה רוצו לקרוא

15/12/2022

אין מה לומר אני פשוט אוהבת גברים מתוסבכים, ספר יפיפה אני ממליצה ממש הוא עוקצני ומתוק בו בזמן.

10/12/2022

וואווו ספר משגע!!!

22/11/2022

וואו כל הספרים שלה מושלמים..כייף אדיר..מצחיק שנון..כתום חכם איכותית מאוד..בקיצור לכו לקרוא ולהנות.

15/9/2022

לא הבנתי את הביקורות המהללות, 80 אחוז מהספר יש תיאורי סקס מתישים שחוזרים על עצמם, בלי עלילה, בלי עומק, התיאור של ג׳ייק הוא של דמות שרוטה ושל גיליאן בובת סקס, נתתי 5 כוכבים כדי שהתגובה תהיה למעלה אבל הספר הזה לא שווה יותר מ2 כוכבים.

28/8/2022

ספר נהדר!!!

28/5/2022

מצחיק, סוחף סקסי! נהניתי מאוד! קצת בלגן עם קפיצות הזמן הלא ממש ברורות, אבל זה לא נורא מפריע. הספר שלה שהכי אהבתי עד עכשיו.

26/5/2022

מקסים!

24/5/2022

אחד הספרים המושלמים!!!! כיפי, סקסי, הדמויות טובות פשוט מושלם…. סיימתי ביום אחד!!!

23/5/2022

מהמם

8/5/2022

מהמם , מצחיק וסוחף רומן רומנטי מדליק

29/4/2022

סיימתי בישיבה אחת!

28/4/2022

הסופרת הזאת פשוט לא מפסיקה להפתיעה נהנתי מכל רגע כמו תמיד ! כותבת מוכשרת אחת הטובות שאני מכירה❤️

22/3/2022

אהבתי כל כך!

3/3/2022

ספר מקסים!!! כתיבה סוחפת ממש אהבתי ♥️

18/2/2022

ספר נפלא כתוב טוב ולא נמרח כיף לקרוא

10/2/2022

ספר שלמות. ממליצה בחום, סקסי, שנון, מצחיק... סיימתי ביום.

31/1/2022

קראתי אותו ביום אחד!!! מקסים מצחיק שנון ומרגש

22/1/2022

מצויין. מרתק. מהנה. כתוב טוב.

14/1/2022

מעולה

5/1/2022

ספר מעולה!! לא עצמתי עין עד שסיימתי,כתיבה מעולה ומרתקת!

3/1/2022

4 שעות של קריאה בהנאה צרופה. ספר מעולה, בטוחה שאחזור אליו שוב בעתיד

8/12/2021

מהמם

27/11/2021

אחד הכיפיים שקראתי! מומלץ בחום

31/10/2021

אחד הספרים הטובים שקראתי!!! ספר לוהט, מותח.כתיבה סוחפת. לא הצלחתי לעצור. קראתי אותו בנשימה אחת. פשוט מושלם! טוסו לקרוא..

17/10/2021

אוףףףף הרגה אותי מתי עוד ספר שלה?

25/9/2021

קולח ומושך לא יכולתי להניח מהיד עד שסיימתי

21/8/2021

אין על הספרים שלה

5/8/2021

ספר מושלם!! אחד הטובים שקראתי

21/7/2021

מושלם. סקסי. מומלץ!!

14/7/2021

ספר טוב! סיפור אהבה שונה וכייפי, כתוב בצורה שנונה ומרתקת יש חלקים מידי דימיוניים אבל נסבל

13/7/2021

ואווווווווווווו

2/7/2021

נהניתי מאד, אחרי שלא הצלחתי לסיים ספר אחר שקאתי במשך יוצתר משוע, עשיתי הפסקה ועברתי לספר הזה . קליל ועם זאת מרגש, נהניתי מאד

13/6/2021

זורם וקליל

12/6/2021

וואו!!!!!!

9/6/2021

מדהיםםם ספר טוב עם עלילה מדהימה ודמויות טובותתת

9/5/2021

מצחיק, קליל וזורם, לא יכולתי להפסיק לקרוא

2/5/2021

מהמםםםם לא יכולתי להוריד מהיד כתיבה קולחת

2/5/2021

ספר טוב... פשוט כיף לקרוא

28/4/2021

כתיבה נפלאה של הסופרת , הלוואי ותוסיפו עוד ספרים שלה .. מתה על הספרים שלה פשוט!

5/4/2021

מקסים מקסים מקסים. קליל, מצחיק, שנון. מה צריך יותר מזה בימים אלה של טרפת במדינה. מומלץ בחום.

26/3/2021

ספר מקסים ...קליל וזורם .

12/3/2021

אחלה ספר. כיפי, עם טוויסטים חביבים !

11/3/2021

מעולה !!!!

4/3/2021

ספר מדהים מרתק מושך וסיפור נפלא

3/3/2021

אמאלה! סיימתי את הספר עם צמרמורת כל כך נפלא! זה פשוט מושלם ולאורך כל הספר הרגשתי מערבולת בלב זה פשוט אוואו😍

27/2/2021

נהניתי מאוד, קל לקריאה. לא הנחתי מידיים מרגע שהתחלתי לקרוא

11/2/2021

סקסי בטירוף, שנון ומצחיקה- שווה בהחלט...קריאה ללא הפסקה - זה אומר הכל!

8/2/2021

מהממממממםםם♥️

7/2/2021

הספר מושלם ! אני חובבת את הז’אנר הזה מאוד וקראתי כל כך הרבה אבל הספר הזה מיוחד. נתן לי המון מקום לדמיון שלי וזה היה פשוט חוויה מהממת:) מומלץ בחום!!!!

6/2/2021

ספר מהמם! קליל! מדליק! אהבתי!

30/1/2021

קליל, מצחיק סוחף ומרגש

28/1/2021

וואו עשית זאת בענק, ספר מהמם, כתוב מצחיק,שנון, רגיש,סקסי בטירוף והכל במינון נכון.

16/1/2021

אומנם לא הספר האהוב עליי ביותר של הסופרת אבל עדיין מצויין

28/12/2020

ספר מושלם קצת קיצי אבל כתוב יפה מאוד

26/12/2020

חזרתי לקרוא אחרי הרבה זמן שלא מצאתי משהו שסוחף אותי והספר הזה פשוט שבה את ליבי. ספר מושלם, מסופר מדהים, כתוב ממש טוב. ממליצה בחום

9/12/2020

ספר יפה. אהבתי.

22/11/2020

כליל חמוד סיימתי בכמה שעות

21/11/2020

מעולה, שנון וסקסי עם עלילה טובה.

13/11/2020

אהבתי.. ממש!! שווה במיוחד

1/11/2020

כיפי, מהנה, מלא הומור, ארוטי , מומלץ

29/10/2020

ספר מהמם פשוט וואו

26/10/2020

ספר מקסים

19/10/2020

לקח לי זמן להתחבר בהתחלה אבל מאד נהנתי. רומנטי, מקסים ומרגש

10/10/2020

ספר קליל וכייפי.

10/10/2020

מושלם פשוט מומלץץ ספר שיש בו הכל !!

9/10/2020

ספר מהמם, נהנתי מאוד לקרוא סיפור אהבה מרגש.

9/10/2020

מעולה , זורם , שנון, מהנה

8/10/2020

נהנתי מכל רגע. ספר מצחיק למספר את הסחורה לז'אנר הרומנטי.

2/10/2020

מקסייייםםםםם, כתוב בצורה קולחת, לא יכולתי להפסיק לקרוא

2/10/2020

ספר שנון, וכיף לקריאה

28/9/2020

לא יכולתי להפסיק לקרוא!

28/9/2020

פשוט מעולה . שנון חד ומשעשע. תקראו !

26/9/2020

כתיבה סוחפת . לא הצלחתי להפסיק לקרוא . מומלץ!

18/9/2020

ואוו ואוו ואוווווו

12/9/2020

אהבתי, ספר מצוין הספר הטוב ביותר של הסופרת.

9/9/2020

כל כך נהנתי. איזה ספר כייפי

8/9/2020

ואווו. מדהים. מומלץ לגמרי. בין הטובים שקראתי!!

7/9/2020

זה היה פשוט מדהיםם!! סיימתי את הספר בתוך כמה שעות אני אף פעם לא כותבת ביקורות על ספרים אבל פשוט לא יכולתי להתעלם מלהגיב על הספר הזה זה פשוט להיסחף לסיפור שלהם ואני לא רוצה עוד להגיד כלום אבל וואו אין מילים כתיבה מעולה וכל הזמן יש עניין

5/9/2020

ספר מושלם ממש כמו ספק סביר הבחורה יודעת לכתוב סיפור וליצור דמויות נפלאות. פשוט תענוג.

5/8/2020

מעולה! אחד הספרים הכיפיים, מצחיקים, מרגישים וסוחפים שקראתי. מומלץ!

3/8/2020

ספר מעולה!! ממליצה בחום

2/8/2020

ספר עם קצב מהיר וסוחף. ממליצה!

30/7/2020

קליל ומקסים

25/7/2020

מהמםםם

20/7/2020

מצחיק, מרגש, סקסי מאוד

17/7/2020

ספר מושלם!!!

15/7/2020

כיפי, מעניין, ארוך

15/7/2020

די ממכר, נהניתי ממש וסיימתי תוך יום

4/7/2020

ספר יפה ,כייפי וזורם ממש .

22/6/2020

ספר מדהים !! עלילה קלילה וזורמת שמצליחה להפתיע לא רומן רומנטי שיגרתי מאוד אהבתי ממליצה

21/6/2020

מדהים מומלץ בחום!

21/6/2020

מקסים מקסים מקסים כמו כל הספרים של הסופרת הזאת אהבתי מאד מקווה לקרוא עוד ספרים שלה בקרוב 💝💝💝💝💝💝💝

17/6/2020

אווו איזה ספר פשוט מהמם!!! ממליצה בחום!!!

16/6/2020

מקסים!

15/6/2020

מהמם, מתוק, זורם ומהנה.

13/6/2020

אהבתי...

11/6/2020

אחד מהספרים היותר מדהימים שקראתי. מקסים, מיוחד ומהנה ביותר

26/5/2020

אמלה, קראתי את כל הספרים של וויטני על זה הכי ממליצה ספר מהמם ומצחיק לא הפסקתי לרגע

12/5/2020

ספר מעולה

9/5/2020

כאילו וואוווווווו מצחיק, מכאיב, מלוכלך וכלכך טהור. נהנתי מכל שניה.

5/5/2020

מצוין

4/5/2020

מדהים💖

28/4/2020

ספר מצחיק, שנון וזורם.

25/4/2020

זה כבר כמה זמן שלא מצאתי ספר שיצליח לסחוף אותי, אפילו הגעתי למצב שמצאתי את עצמי קוראת שוב ספרים טובים שקראתי. אתמול בלילה קפץ לי הספר הזה, ואין שמחה ממני שנתקלתי בו, ספר סוחף, קליל ומרגש . מומלץ ואני כבר מחכה להמשך😍

24/4/2020

קליל ומשעשע,אהבתי

19/4/2020

ספר מושלם

19/4/2020

ספר מקסים!

18/4/2020

ספר מעולה, אי אפשר להפסיק שמתחילים. בהחלט מומלץ

17/4/2020

ספר מעולה! סקסי ומשעשע. אהבתי!

14/4/2020

אין מילים על כמה שהוא טוב אני בלי שינה לא ויתרתי עד שסיימתי אותו וזה ספר ארוך

12/4/2020

מעולה, מצחיק, שנון, חד, אני אוהבת את הסופרת הזו, פשוט שווה קריאה

12/4/2020

אפשר לתרגם עוד ועוד ועוד ספרים שלה? 😍

10/4/2020

מרגש וסוחף,קליל ומעקצץ בגוף...חויה❤

9/4/2020

מועלה ,סוחף ונהנתי מכל רגע

2/4/2020

מדהים!!

2/4/2020

שנון, מצחיק, כיף.

31/3/2020

כמה צחקתי ונהנתייייי ספר לוהטטטוט

29/3/2020

מעולה !!

29/3/2020

ספר מושלם מרגש מרתק מענין כייף כייף לא עצרתי לרגע. שאפו

28/3/2020

ספר מהמם😍 ספר קליל, שנון, סקסי ממליצה בחום

25/3/2020

ספר מעולה!

24/3/2020

כתוב נפלא עשוי נפלא רוצו לקרוא

22/3/2020

כייפי זורם

19/3/2020

ספר מושלם, קליל, כתיבה קולחת, הנאה צרופה מההתחלה.

17/3/2020

כובש ומצחיק

17/3/2020

מעולה! מדהים! ממש ממש אוהבת את הכתיבה של הסופרת הזו. מקווה שיתרגמו עוד ספרים שלה.

16/3/2020

ספר מעולה!! כתוב מרגש, כזה שנכנס ללב. לא תניחו אותו מהיד מהרגע שתתחילו. המלצה רותחת.

15/3/2020

מקסים!

14/3/2020

ספר מרתק ומומלץ לקריאה!!

14/3/2020

מהממם במילה אחת

14/3/2020

נהניתי ממנו, קליל וזורם, רומנטי ומצחיק

14/3/2020

ספר מצחיק שנון ומרתק אני מאוהבת בכתיבה של הסופרת כתבה את ספק סביר שאותו קראתי פעמיים ובטוחה שגם את הספר הזה אקרא שוב

13/3/2020

ספר מדהים סוחף סקסי

13/3/2020

רומן רומנטי מעל הממוצע... 😀❤️

13/3/2020

ספר טוב, החלק של הלכו-חזרו חוזר על עצמו יותר מידי.....אבל סוף טוב הכל טוב :)

12/3/2020

ספר כיפי מומלץ להעביר איתו את הזמן ❤️סיימתי אותו ביום

12/3/2020

עוד ספר טוב של וויטני ג'יי. אני מודה כי ההתחלה הייתה טיפה מבולבלת, לחבר את פרקי הזמן לא היה הדבר הכי ברור. בטוחה כי אם הייתי קוראת את הספר באנגלית (השפה המקורית) הרצף היה הגיוני. ספר משעשע, סקסי, קריאה שנייה ושלישית יהיו מהנות לא פחות. מומלץ בחום

17/2/2021

לקח לי קצת זמן להתחבר לספר. היו קפיצות זמן לא ברורות. ספר נחמד.

1
15/11/2024

לא בטוחה מאיפה להתחיל, ספר מדהים, מטורף ומלא עניין עד סופו! פחות אהבתי את הקטע של ציר הזמן שזז יותר מדי ובגלל זה הספר קיבל דירוג של ארבעה כוכבים

25/10/2024

נחמד. הסוף מהיר מדי

26/6/2024

וואו, פשוט וואו. לוקח זמן עד שהוא תופס אותך אבל ברגע שהוא תופס אי אפשר לשחרר. ג'ייק קצת עצבן אותי אבל הספר הוציא אותי ממחסום קריאה של חודשים.

9/4/2024

הספר התחיל מעולה וציפיתי למשהו מקורי ומותח ואז הוא פשוט הראה שהוא עוד מאותו הדבר... הדמות הגברית קצת מעצבנת יתר על המידה וחבל שחיכו לסוף הספר עם המתח והמסתורין שהעלו בהתחלה... (שלוש נקודות...אהם) היה אפשר לפתח את זה הרבה יותר. סביר פלוס.

1/1/2024

אין עלילה מטורפת אבל אהבתי את הזוג והספר הוציא אותי אחרי משבר קריאה של כמה בינוניים וסתמיים הרבה סקס , חושבת שהיה לו פוטנציאל להיות יותר טוב :)

6/8/2023

מקסים קליל מהנה… ציפיתי ליותר עומק בקטעים מסוימים לכן הענקתי 4

29/3/2023

חמוד וזהו

2/12/2022

נתחיל מזה שנתתי 5 כוכבים כדי שהביקורת תקפוץ מעלה. הרבה זמן לא התאכזבתי ככה מספר... אחד הספרים הכי קיטשים, דמויות רדודות, אין עומק לסיפור או לדמויות. כמעט התייאשתי. בשליש האחרון היה קצת יותר עניין שדעך לקראת סיום. יש ספרים בזאנר יותר מעניינים, דמויות מרתקות... תמשיכו הלאה

29/7/2022

נהניתי מקריאה סוחפת ומעלילה מעניינת ולא קונבנציונלית לז'אנר הרומנטי שלרוב זה ה"לאבי דבאי" וה"פוצי מוצי" סיפור אהבה קשוח. *קצת היה מוזר שהגבר לקראת סוף הסיפור עובר במהירות הזויה ממצב "קר" ומנוכר לאישה הגבר למצב "חם" כמו חור בעלילה, וחבל שגיבורת העלילה טיפה חסרת עמוד שדרה בתוך "מאזן הכוחות" מול הגבר.. היה אפשרי מצד הסופרת לתת לדמות האישה קצת אופי יציב, כי בסיפור הגבר דיי שולט במערכת היחסים ( אותי זה מקומם😡)ולאורך העלילה כמעט עד ה3/4 ספר אין התקדמות מצד דמות הגבר על שינוי חשיבה או התנהגות מול גיבורת הספר..זאת הסיבה שנתתי 4 כוכבים.

10/7/2022

אחלה, זורם

13/2/2022

נחמד מאוד

9/1/2022

ספר נחמד וקליל, נכון שיש מלא סצינות סקס והדמות הנשית קצת מעצבנת אבל הוא עדיין סחף אותי איכשהו

12/12/2021

חמוד, קליל, ממש מתוק.. אהבתי

4/12/2021

מפתיע לטובה מעניין וקריא.

22/7/2021

ספר נחמד וכתיבה קולחת

14/7/2021

ספר יפה, ההתחלה קצת נמתחת אבל מהאמצע אי אפשר להפסיק

27/6/2021

יפה אבל חסר בשר לעלילה

29/4/2021

ספר מעולה הסוף קצת נמתח אבל חוץ מי זה נהנתי מאוד

25/4/2021

חמוד מאוד

24/3/2021

לקח זמן עד שנכנסים לספר... אך מהנה ברגע שבפנים!

30/12/2020

הספר היה מעולה אם כי לפעמים היה יותר מידי קטעי סקס ולפעמים נאבדתי בקריאה אבל סהכ הספר כתוב מצויין

24/10/2020

עד האמצע הגיבורה היתה חלשה, לא מוסרית, והגיבור מזלזל. כשעברתי את האמצע- הגיבור משפר מאד את ההתנהלות שלו, הופך למכבד ואוהב יותר- בשלב הזה התחלתי ממש להנות מהקריאה.

5/10/2020

ספר מקסים ומצחיק ! אי אפשר להפסיק לקרוא. מומלץ!

17/8/2020

קליל ומענג

14/8/2020

קליל ומתוק

12/7/2020

סיפור חמוד וקליל,קצת שטחי אבל עדיין נחמד להעביר איתו את הזמן

6/7/2020

נחמד קריא מאד. לא חורג מגבולות הז'אנר

9/6/2020

אחד מהספרים שלא בדיוק מבינים מה חושבים עלהם היה קשה לעבור את החלק הראשון של הסיפור ואז בערך מאמצע הספר קשה להניח אותו מהידיים

9/5/2020

ההתחלה די איטית ומשעממת, אך ככל שהספר מתקדם הוא נהייה מעניין ומרתק.

2/5/2020

סיפור זורם וכיפי אבל עלילה קצת תלושה .

5/4/2020

לא תצליחו להוריד ממנו את העיניים! מחכה לעוד ספרים שלה :)

25/3/2020

קליל ומקסים

14/3/2020

ספר קליל, מעביר את הזמן בכיף.

14/3/2020

ספר חמוד קליל

13/4/2025

אני אוהבת ספרי תעופה רומנטיים, אבל זה היה מאולץ מדי לטעמי. המון תיאורי סקס מוגזמים, חזרתיים...והתרגום, אף אחד לא בודק אותו? ממש שמעתי את גוגל טרנסלייט.

30/1/2025

זה ספר קליל ובסה"כ לא רע להעביר טיסה אבל משהו בו מסורבל, קפיצות בין עבר להווה, בין הבלוג להתרחשויות, בינו לבינה, לא תמיד ברור ההקשר. זה הספר השני שלה שאני קוראת אחרי ספק סביר- קו העלילה די משחזר את עצמו...כמה פעמים אפשר לכתוב כוס זין כוס זין? אז אני לא יודעת אם יש פה בעיית עריכה קשה או שזו כותבת שיודעת לספר רק סיפור אחד, אבל משהו לא עובד בשבילי

24/11/2024

נחמד וצפוי, אהבתי את הדמויות והדינמיקה בינהם עמוס בקטעים אירוטיים שאפשר היה לצמצם אבל אחרי יום עמוס זה ספר נחמד להתנתק איתו

10/11/2024

ספר נחמד לא מעבר התחיל כאילו משהו דרמתי מסתתר ולא היה את הפיק של הגילוי לא ברור על מה מבוסס הקשר בינהם חוץ מהרבה משיכה ו🌶️ קצת מיותר

29/1/2024

קראתי אותו אחרי ספק סביר . בעיני ספק סביר הרבה יותר טוב!! זו אותה גברת בשינוי אדרת רק שנהנתי הרבה יותר מהקודם. יכולתי לוותר על הספר הזה

18/12/2023

יותר מידי סקס ורק לקראת הס הצלחתי ממש להרגיש ולהתחבר לדמויוצ אבל סך הכל אהבתי

30/8/2022

האמת? היו מלא המלצות וזה ספר ממש אכזבה. הדמויות לא מחזיקות, העלילה לא נוגעת ולא מחזיקה והקשר ביניהם סתמי לגמרי. לא הרגשתי שום מערבולת

11/9/2021

הזוי

11/5/2021

צר לי, אבל זה כבר הספר השני של הסופרת ואני חושבת שנתתי לה מספיק הזדמנויות... מעבר לזה שהיא חוזרת על עצמה בכך שהיא מקטינה את האישה ומעצימה את הגבר באופן בוטה, העלילה משעממת, הכתיבה קיטשית, חזרתית ולא מתרוממת. מי שמחפש/ת לקרוא רק על סקס - זה הספר. מי שצריך/ה מעבר לזה, יש סופרות הרבה יותר מוכשרות בז׳אנר הזה

13/4/2021

לא הצלחתי להחליט… הספר חמוד אבל הדמויות קצת מרוחקות - לא ממש הצלחתי להתחבר…🧚‍♀️

12/12/2020

מטופש, לא אמין והולך לשומקום. מיותר, כבר אמרתי?

30/8/2020

התחיל יפה ואז הפך לצפוי

16/4/2020

קיטשי סותמי.. חביב להעביר זמן.. לא מעבר

22/3/2020

קראתי טובים יותר

13/3/2020

חמוד אבל נמרח מידי

20/3/2023

ספר ארוך מדי, עלילה לא אמינה, גיבורים שקשה להתחבר אליהם, במיוחד הגיבורה חסרת עמוד השדרה, תיאורי הסקס וולגרים ולא סקסיים. הסופרת צריכה ללמוד מסמנתה יאנג איך כותבים רומן רומנטי...

1
28/2/2025

ספר רדוד, מבזה נשים. הדמות הנשית חסרת עמוד שידרה, רכרוכית, הדמות הגברית שוביניסטית, אינה מכבדת נשים. החצי הראשון מאכזב, וולגרי, רק בגלל החצי השני נתתי שני כוכבים.

22/5/2022

במכלול יש פלוסים יש מינוסים, עניין מהותי מאודדד שליווה את כל הספר זה המיניות המאוד לא בריאה, תכלס הקשר שלהם דיי מתבסס על זה אבל הקשר נהיה רעיל והיא כל פעם נכנעה לו.. שונאת את זה, ולא רק זה, גם כשהיא ניסתה להיות צלולה ולפתוח שיחה עליהם הוא ישר גלש למין, כאילו בחייאת דיי זה מוגזם🥲 כאילו לא רק שהוא ממש מיני איתה ויזיין אוצה בכל סיטואציה אפשרית הוא גם רואהה שהיא נפגעת ובאמת סובלת (לא פיזית) ועדיין ממשיך.. אישית ממש מתקשה להתחבר לזה. בכל מקרה לא מתחרטת על הקנייה, כן יש סיפור אצלו ״ששרט אותו״ (איך לא) ואפשר ללמוד מהם איך לא לעשות את הטעויות שהם עושים ופייר היא חייבת לגדל יותר עמוד שדרה ולא להכנע לו ככ מהר והוא דגל אדום מהלך, אבל מה נעשה בז׳אנר הזה שהדברים האלה איכשהו לגיטימיים😅

28/2/2022

סיפור מרתק הכתיבה מאכזבת

17/12/2020

הכי הפריע לי בספר שהדמות הנשית הייתה רכרוכית ובלי עמוד שדרה. בכל פעם היא חוזרת אליו תוך שניות, לא משנה מה הוא עשה, וזה הוריד ממנה משמעותית... בנוסף, הרגשתי כאילו אני קוראת רומן סוג ג' שבו כל הזמן יש זיונים, אין פרק אחד שהוא לא אומר לה כמה הוא רוצה לעשות אותה..., הרגשתי כאילו אני קוראת פורנוגרפיה... מה שכן אהבתי זה שיש את נקודות המבט גם של גיליאן וגם של ג׳ייק, מה שעזר להבין את הסיפור יותר טוב.

2/10/2020

די רדוד, הייתי מוותרת

29/5/2020

סובב סביב משעמם

31/3/2020

ציפיתי ליותר התאכזבתי ספר דיי רדוד

19/6/2020

שרדתי רק עד החצי. קפיצות זמן מבלבלות ומיותרות, גיבורה ילדותית ולא אינטליגנטית שכולם סביבה מיחסים אליה בהתאם וזה מקשה להתחבר אליה או לחבב אותה. אולי משתפר בהמשך אבל מבחינתי בזבוז זמן

1
4/4/2020

תוותרו. חבל על הכסף. ספר עם עלילה הזויה. מתחיל באמצע, קופץ לסוף וחוזר להתחלה. אין קו אחיד. חלקים רבים מהספר לא קשורים לכלום! התרגום לעברית מזעזע. הדמויות שטוחות הגבר שובנסטי להחריד והאישה "סמרטוט רצפה". פשוט לא!!

1
23/9/2024

קניתי בגלל הביקורות והתאכזבתי

6/6/2022

פח. סטיריאוטיפי ומשעמם. מצטערת שבזבזתי עליו זמן.

15/11/2021

מחזק את הסיפור שנשים אוהבות לספר לעצמן שבשבילן הוא יישאר.. במקום להעצים נשים הסופרת נותנת יד לאשלייה ולשקרים שנשים מספרות לעצמן. התאכזבתי.

21/6/2021

לא מאמינה שבזבזתי את זמני על הספר הזה. אין בו שום עלילה ודמויות עמוקות שמתפתחות במהלך הספר. הכתיבה נורא רדודה ורוב הספר הוא בעיקר על סקס. מאכזב.

11/2/2021

מעפן

מערבולת וויטני ג’י
פרולוג
 
 
גיליאן
 
 
לפני העלייה למטוס
 
כמה פעמים תפגע בי?
שלוש, ארבע, חמש, אולי עשר -
אולי זו אני שפוגעת בך?
כן, "זה" חייב להסתיים.
אם תעזוב ראשון, אני אלך אחריך.
כבר אמרתי לך את זה, ולמרות זאת אתה אף פעם לא עוזב...
 
 
כשחוויתי מערבולת אוויר חמורה בפעם הראשונה, נשבעתי בכל היקר לי שלעולם לא אטוס יותר.
 
זה קרה בטיסת לילה מסיאטל ללונדון, כששלוש שעות לאחר ההמראה נקלענו לפתע לסופת קיץ. המטוס רעד בפראות, הנוסעים זעקו והתפללו לאלוהים שישאיר אותם בחיים, וניסיונותיי השלווים לשדלם ״להחזיק מעמד״ לא נפלו על אוזניים קשובות.
 
הטייס היה צעיר וחסר ניסיון וקולו חסר הסמכותיות לא הצליח להרגיע איש. וכאשר הכוסות במחלקה הראשונה התנפצו על הרצפה מתחת למזוודות המתעופפות, הבטחתי לעצמי שאם נזכה לנחות בשלום זאת תהיה טיסתי האחרונה.
 
מובן שהפרתי את השבועה הזו בתוך כמה שעות, אבל סוף-סוף יכולתי לומר שחוויתי את מערבולת האוויר הגרועה ביותר.
 
זה לפחות מה שחשבתי.
 
״דיילת?״ קוטע נוסע במחלקה הראשונה את מחשבותיי. הוא נוגע במרפקי כשאני חולפת במעבר. ״דיילת?״
 
״כן?״
 
״עוד כמה זמן נוחתים בפריז?״
 
״בעוד שמונה שעות, אדוני.״ אני רוצה להגיד לו שהוא שאל אותי את השאלה הזו גם לפני חמש-עשרה דקות, אבל עומדת בפיתוי. ״אפשר להציע לך משקה נוסף הערב?״
 
״אשמח לעוד כוס יין לבן, בבקשה.״
 
אני מהנהנת ונענית לו בזריזות, מוציאה את היין ממקרר המטבח וממלאת את כוסו עד תומה. אני חייבת לטפל בו כמה שיותר מהר, כדי שסוף-סוף אוכל לשבת ביחידות ולחשוב על הכאב הבלתי נסבל שגודש את חזי.
 
״אפשר לקבל גם שמיכה?״ האיש שואל לפני שאני מספיקה להתרחק.
 
אני מאלצת את עצמי לחייך ומוציאה שמיכה מתא האחסון שמעל לראשו, מחלצת אותה מאריזתה ומניחה אותה על ברכיו. ״תרצה עוד משהו?״
 
״לא, אבל–״ הוא משתתק באמצע המשפט ומרים את גבותיו. ״אוי, וואו, הפנים שלך נורא אדומות. למה את בוכה?״
 
״אני לא בוכה,״ אני משקרת. ״אני סובלת מאלרגיה.״
 
״אלרגיה? במטוס?״
 
״אתה צריך עוד משהו, אדוני?״ אני מרגישה בדמעות הזולגות על לחיי. ״אם לא, אני אחזור בקרוב לבדוק שהכול בסדר.״
 
הוא לא עונה לי. במקום זאת, הוא מוציא ממחטה מהכיס הפנימי של מקטורנו ומושיט לי אותה.
 
״אני לא יודע למה את בוכה,״ הוא אומר ובוחן אותי מכף רגל ועד ראש. ״אבל אני מקווה שזה לא בגלל גבר. אסור למישהי יפה כמוך לבכות בגלל דבר כזה... רק רגע. את כן בוכה בגלל גבר. אני לא טועה, נכון?״
 
אני לא עונה. אני פשוט לוקחת ממנו את הממחטה והולכת.
 
אני צועדת בכיוון ירכתי המטוס – אני חוצה את התא שרוב נוסעיו ישנים ונועלת את עצמי בתא השירותים. דמעות ממשיכות לזלוג על פניי כשאני מוציאה את הטלפון הנייד שלי ונכנסת לבלוג האישי שלי, כדי שאוכל לשוב ולקרוא את הדברים שכתבתי לפני חודשים רבים; כדי להיזכר בתחושה המייסרת הנובעת מהידיעה שסירבתי להקשיב לעצמי.
 
- בלוג -
 
זו הפעם האחרונה שאני אומרת את זה לעצמי.
 
הפעם האחרונה בהחלט.
 
הלב שלי לא יעמוד בעוד סדרה של ויכוחים זועמים, בעוד סיבוב במשחק המסוכן הזה של ״יש סיכוי שנשרוד את זה? שווה בכלל לשרוד את זה?״ או בעוד סחרור בקרוסלה האינסופית הזאת של מעלה ומטה.
 
נכון, הגבר הזה מזיין אותי ככה שכל מה שאני רוצה זה עוד, כבר ברגע שהוא נשלף מתוכי, והזיונים שלו לא דומים לזיונים של אף אחד אחר. ונכון, אף אחד מעולם לא עינג את הכוס שלי בפיו, ואף אחד לא הביא אותי לאורגזמות במשך שעות כמוהו. אבל ההתאמה (או יותר נכון, חוסר ההתאמה) שלנו הגיעה סוף-סוף לשיא.
 
אני לא חוזרת.
 
אני לא חוזרת.
 
אני. לא. חוזרת.
 
נקישה נשמעת על הדלת לפני שאני מספיקה לקרוא את השאר ואני נאנחת.
 
״תפוס,״ אני אומרת. ״הנורית האדומה דולקת.״
 
הנקישה נשמעת שוב, הפעם הרבה יותר חזקה, אז אני גונחת ופותחת את הדלת.
 
״הנורית האדומה–״ המילים נתקעות לי בגרון כשאני רואה לפניי את הגבר שברגע זה אני מתעבת, הגבר שממנו אני מנסה לחמוק במהלך כל הטיסה הזו. הטייס. עיניו הכחולות והיפהפיות ננעצות בעיניי, לסתו מהודקת, ועם כל ניסיונותיי לא להימשך אליו עכשיו, אני מפסידה במלחמה הזו.
 
די היה לי במבט אחד בפניו המסותתות בשלמות, בשפתיו המלאות והמשורטטות שנועדו ללא ספק לנשיקות ארוכות ומפתות, ובהילת היהירות שקורנת ממנו למרחק קילומטרים, והתקף קוצר נשימה וחרמנות היה שוטף אותי.
 
כמה נורות קריאה מהבהבות מאחוריו בתא הנוסעים, וכמה מסכי טלוויזיה מתחילים להקרין את סרט הטיסה השני.
 
״אנחנו חייבים לדבר, גיליאן,״ הוא אומר בקול קשה. ״עכשיו.״
 
״לא נראה לי.״ אני מנסה לטרוק בפניו את הדלת, אבל הוא דוחף אותה בכוח, הודף אותי פנימה - ונועל את הדלת מאחוריו.
 
איש מאיתנו לא מוציא הגה מפיו במשך כמה רגעים. אנחנו פשוט בוהים זה בזה כמו שעשינו כל-כך הרבה פעמים בעבר, כשכאב ואכזבה תלויים באוויר בינינו.
 
״לא נשאר לי מה להגיד לך, ג׳ייק.״ קולי נסדק. ״אין לי מה להגיד.״
 
״יופי.״ הוא מסנן. ״אז אני אדבר.״
 
״מדהים, אפילו אירוני. בדרך כלל אתה לא מדבר בכלל.״
 
״את מזדיינת עם מישהו אחר?״ המילים יוצאות מפיו חדות וקשות כל-כך שאני לא לגמרי בטוחה ששמעתי מה ששמעתי.
 
״מה?״
 
״את רוצה שאחזור על זה?״ הוא נועץ בי את עיניו וסוגר את המרחק המפריד בינינו. ״את מזדיינת עם מישהו אחר?״
 
״לא דיברנו שבועות.״ אני חורקת שיניים. ״לא ראיתי אותך שבועות, וזה הדבר הראשון שאתה שואל אותי? מה דעתך על ׳היי, גיליאן, עבר המון זמן מאז שדיברנו. מה שלומך?׳״
 
״היי, גיליאן.״ הוא לועג לי ונועץ בי את מבטו. ״עבר המון זמן מאז שדיברנו. מה שלומך?״ הוא לא מאפשר לי לענות. ״את מזדיינת עם מישהו אחר?״
 
״לא.״
 
״את יוצאת עם מישהו אחר?״
 
״זו בדיוק אותה שאלה.״
 
״אז תעני בדיוק את אותה תשובה.״
 
״לא.״ אני משלבת את זרועותיי. ״לא, אני לא יוצאת עם אף אחד אחר, אבל זה הולך להשתנות. ותן לי להגיד לך משהו: אני אצא עם מישהו שלא יגרום לי להרגיש ככה כל כמה שבועות, מישהו שהחרדות שלי בלילות לא יספקו לו ריגוש חולני. זה יהיה מישהו שיהיה מוכן להיפתח. ואחרון חביב, זה יהיה מישהו שיכבד אותי ולא יתנהג כאילו לאהוב אותי זה עול.״
 
״מעולם לא אמרתי שלאהוב אותך זה עול.״
 
״מעולם לא אמרת שאתה אוהב אותי.״
 
דממה.
 
״גיליאן...״ הוא נאנח ומעביר את ידו בשערו הבלונדי הכהה. ״תקשיבי לי.״
 
״לך תזדיין. תן לי לצאת, בבקשה.״ אני דוחפת אותו בחזהו בניסיון להתרחק ממנו, אבל הוא מחזיק אותי ולא נותן לי לזוז. ״תן לי לצאת עכשיו, ג׳ייק.״
 
״לא.״ הוא כורך זרוע סביב מותניי ומושך אותי אליו, ובידו הפנויה הוא מוחה את דמעותיי בקצות אצבעותיו. הוא מלטף את גבי, מנשק לזוויות פי, וברכות נושך את שפתי התחתונה כפי שהוא עושה בדרך כלל כמה רגעים לפני שהוא מזיין אותי. ״את יודעת שלעולם לא ארצה לפגוע בך.״
 
״באמת?״
 
״את פאקינג צריכה לדעת את זה.״ הוא נושך שוב את שפתי התחתונה, הפעם הרבה יותר חזק. ואז הוא לוחש לתוך פי, ״אני רוצה שתיתני לנו הזדמנות נוספת.״
 
״למה שארצה לעשות דבר מטופש כזה?״
 
״מפני שאני לא היחיד כאן שעשה טעויות.״ הוא מסרק את שערי באצבעותיו ושפתיו נעות על שפתיי. ״אני זוכר שההתחלה של מערכת היחסים הזו הייתה די דפוקה.״
 
״והיא עדיין דפוקה.״ אני מביטה לתוך עיניו. ״אתה עדיין מסרב להכניס אותי פנימה, אתה עדיין לא מוכן לדבר איתי ולספר לי את הדברים הפשוטים ביותר. אני פתוחה וכנה איתך, ולמרות זאת, אחרי כל-כך הרבה זמן - ״ שאר המשפט שלי נבלע בתוך שפתיו ולשונו מחליקה על לשוני - מפצירה בי, מהתלת בי, מכניעה אותי.
 
אני מנסה לעמוד בפניו, להדוף אותו מעליי, אבל אין בכך טעם. הנשיקה שלו היא תזכורת למנת סם ששכחתי את טעמה, מזכירה לי כמה טוב יכול להיות לנו כשאנחנו ביחד. אני נכנעת לאיטי ומתחילה ללחוש שאלות כנגד שפתיו, כשהוא שוב ושוב כובש את פי.
 
אני שואלת אם הוא שוכב עם אחרות; הוא אומר שלא. אני שואלת אם הוא יוצא עם אחרות; והוא מעניש אותי בצביטה בתחת ובלא חריף וחד. אני מתחילה לשאול איפה הוא היה במהלך השבועות האחרונים, למה הוא נעלם מדי פעם, אבל הוא שם קץ לחקירה שלי בנשיקה עמוקה עוד יותר שגורמת לעקצוץ לאורך גבי.
 
״נוכל לדבר הלילה,״ הוא לוחש. הוא אוחז בידי ולוחץ אותה אל קדמת מכנסיו, נותן לי להרגיש עד כמה הזין שלו קשה. ״הלילה נדבר על כל דבר מזדיין שתרצי.״
 
״הלילה, כלומר בבוקר, במובן של כשננחת בפריז, או הלילה במובן של עכשיו?״
 
״הלילה במובן של אחרי שנצא מתא השירותים הזה, במובן של אחרי שאגרום לך להסתובב ולהישען על הדלת הזאת ואזכיר לך למי שייך הכוס שלך.״ הוא מכסה את ידי בידו ובשקט מצווה עליי לפתוח את רוכסן מכנסיו. ״התשובה הזו מספקת אותך?״
 
אני מהנהנת, הוא כובש שוב את פי, ועוד שורה של טיעונים מתפזרת לכל רוח – טיעונים שבתוך כמה רגעים יהפכו לקרעי קרעים, בדיוק כמו כל קודמיהם. אני יודעת, שוב, שהכול אבוד, כשידו מחליקה לתוך החצאית שלי ורטיבות נוטפת בין ירכיי.
 
שאין כלום מלבד שנינו.
 
שאין כלום מלבד מערבולת.
 
כמה פעמים תפגע בי?
 
שלוש, ארבע, חמש, אולי עשר -
 
אולי זו אני שפוגעת בך?
 
כן, זה היית אתה, שוב ושוב.
 
הייתי צריכה לעזוב כדי שגם אתה תוכל לעזוב.
 
אבל אני חושבת שידעת לכל אורך הדרך שמעולם לא רציתי לעזוב...
 
 
 
 
מסוף A: בן פוגש בת
שער A1
 
דאלאס (DAL) - סינגפור (SIN) - ניו יורק (JFK)
 
ג׳ייק
 
היו בעולם רק שלושה דברים ששנאתי יותר מאשר את משפחתי המתנהלת כמו במופע קרקס אכזרי: את השינויים המתחוללים ללא הפסקה בתעשיית התעופה, את העובדה שתמיד האמנתי שאוכל לעבוד אך ורק בתעשיית התעופה. ואת העובדה שאנשים הפסיקו לכבד את שלטי הנא לא להפריע הנתלים על ידיות הדלתות מחוץ לחדרי מלון.
 
פעמיים הבוקר נשמעו על דלת חדרי נקישות ברגעים הגרועים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בפעם הראשונה במהלך סקס: האישה שהזמנתי לחדרי הייתה רכונה מעל שולחן הקפה כשהתחת שלה מזדקר באוויר – ואני הדפתי את הזין שלי בקצב אחיד לתוך הכוס שלה. בפעם השנייה, הנקישה נשמעה בדיוק כשעיינתי בעיתוני הבוקר והשתמשתי בלהבה של הסיגר האחרון שלי כדי לשרוף את כל העמודים הנגועים בשקרים.
 
ועכשיו, בטווח של שלוש שעות בלבד, עוד סדרה של נקישות על הדלת.
 
״מר ווסטון!״ הפעם התלווה אליהן קול. קול נשי. ״מר ווסטון, אתה שם?״
 
לא עניתי. המשכתי לעמוד מתחת לזרם המים החמים במקלחת וניסיתי לחשוב על כל דרך שתאפשר לי להיחלץ מזה.
 
״מר ווסטון, זו אני! דוקטור קוקס!״ הקול הצורמני נשמע שוב לאחר עשר דקות. ״אני יודעת שאתה שם! אם לא תענה הפעם, אני אצטרך להניח שקרה משהו ואזעיק את המשטרה!״
 
נו, באמת...
 
סגרתי את המים ויצאתי מהמקלחון. חציתי את סוויטת חדר השינה בלי לטרוח להתנגב, פתחתי את הדלת ומצאתי את עצמי עומד פנים אל פנים מול ג׳ינג׳ית בחליפה לבנה.
 
״מה את רוצה, לעזאזל?״ שאלתי.
 
״סליחה? איך אתה מעז לדבר אליי בצורה כזו? אין לך זכות להתעלם–״ היא השתתקה לפתע ונסוגה. עיניה החומות הגדולות התרחבו ולחייה נצבעו אדום בוהק.
 
״הזין שלך, אהמ...״ קולה הפך ללחישה. ״אתה לגמרי עירום עכשיו.״
 
״איזה כושר אבחנה,״ אמרתי בלי רגש. ״מה את רוצה?״
 
מבטה השתהה על הזין שלי במשך עוד כמה רגעים ואז היא כחכחה בגרונה. ״אני דוקטור קוקס ממחלקת כוח אדם בעלית איירליינס.״
 
״ברור.״
 
״אני יודעת שזה סוף השבוע האחרון שלך בחברת התעופה סיגנצ׳ר אייר, אבל מאחר שמיום שני הקרוב חברות התעופה עלית וסיגנצ׳ר יתמזגו, עליך למלא עבורנו כמה טפסים,״ היא אמרה. ״היו לך עשרה חודשים לעשות את זה, ואתה הטייס היחיד שלא השלים את הפרופיל האישי שלו. ואם זה לא מספיק, אני די בטוחה שהודענו לך שאנחנו מגיעים לדאלאס בחניית הביניים שלך במיוחד לשם כך, מר ווסטון. טסנו הנה במיוחד בשבילך, ואנחנו עדיין מחכים שתצטרף אלינו בחדר הישיבות. יהרוג אותך להתייחס לזה ברצינות?״
 
״אני חושב שאוכל להתייחס אלייך ברצינות כשתביני שהעיניים שלי נמצאות כאן למעלה.״
 
היא נראתה מבולבלת, הסמיקה שוב ולבסוף הרימה אליי את מבטה. ״אמרנו לך להיות למטה בשבע.״
 
״אמרתי לכם שאהיה למטה בשמונה.״
 
״טוב,״ היא אמרה והביטה בשעונה. ״עכשיו שבע וחצי, ועמדנו על כך שתצטרף אלינו שעה מוקדם יותר, מפני שרצינו שיהיה לך מספיק זמן לעבור על כמה מהתקנות החדשות שלנו. עמדנו על כך.״
 
״לא, זו הייתה הצעה. אלה שני מונחים שונים לגמרי שמתלוות אליהם שתי מערכות שונות לגמרי של ציפיות.״
 
״אני מניחה שאוכל להוסיף לרשימת תכונות הפרופיל האישי שלך גם את המושג מילון אנושי.״ היא גלגלה עיניים. ״כשאשלח לך אימייל בפעם הבאה אני אקפיד יותר על המינוח.״
 
״עדיף באמת.״
 
״אז נוכל לצפות לך למטה בשמונה?״
 
״בשמונה וחצי. מישהי הפריעה לי באמצע המקלחת עם הבולשיט שלה, אז אני צריך להשלים את הזמן האבוד.״
 
״מר ווסטון, אני נשבעת לך שאם לא תהיה למטה בשעה הקרובה, אני אציע לממונים עליי לארוז ולעזוב. ואני יכולה להבטיח לך שסוף השבוע הזה יהיה הפעם האחרונה שבה כף רגלך תדרוך במטוס כלשהו.״
 
״אני לא מעריץ גדול של איומי סרק, אבל לפרוטוקול, הביטוי אעמוד על כך היה הרבה יותר מתאים במשפט הזה. אני אגיע אחרי המקלחת המזדיינת שלי.״ סגרתי את הדלת לפני שהיא הספיקה להוציא עוד מילה מהפה.
 
חציתי שוב את חדר השינה - אספתי בדרך כמה אריזות ריקות של קונדומים והשלכתי אותן לפח. ואז הוצאתי מהארון את כובע הקברניט שלי ואת מדיי הכחולים והנחתי אותם על המיטה.
 
במשך יותר מעשור עבדתי בחברות תעופה מכובדות, הרווחתי ביושר את ארבעת הפסים שהיו תפורים על הכותפות שלי, וחשבתי בכל הכנות שאעבוד עד הפנסיה בחברת התעופה האהובה עליי סיגנצ׳ר אייר. אבל ברגע שעלית איירליינס הפכה לחברת התעופה מספר אחת במדינה, היא פתחה במדיניות רכש תוקפנית, ואני ידעתי שיש סיכוי גדול שהיא תמצא דרך להשתלט גם על חברת התעופה החביבה שלי.
 
הרמתי את הטלפון משולחן הלילה בתקווה שאמצא אימייל המודיע לי שהתקבלתי לעבודה באחת מחברות השכר שאליהן פניתי לפני שבוע, אבל חיכתה לי רק הודעה אחת מאמילי, האישה שזיינתי מוקדם יותר.
 
היא הייתה רשומה אצלי כדאלאס-אמילי - קודם שם העיר, אחר כך השם הפרטי. בצורה כזו לא אבלבל אותה עם סן פרנסיסקו-אמילי או וגאס-אמילי, ואוכל לעקוב בקלות אחר הנשים האחרות שאיתן שכבתי בערים אחרות.
 
דאלאס-אמילי: השארתי במקרה עגילים בחדר שלך?
 
ג׳. ווסטון: כן. ביקשתי ממישהו בקבלה שיבוא לקחת אותם. תוכלי לאסוף אותם משם כשיצא לך.
 
דאלאס-אמילי: יכולת להודיע לי שהשארתי אותם בחדר שלך, ג׳ייק...
 
ג׳. ווסטון: זה מה שעשיתי הרגע.
 
דאלאס-אמילי: אתה יודע למה אני מתכוונת. אולי השארתי אותם בכוונה כי רציתי לעלות לדבר איתך.
 
ג׳. ווסטון: בדיוק בגלל זה השארתי אותם בקבלה.
 
דאלאס-אמילי: אני יכולה לשאול אותך משהו אישי? יש משהו שאני חייבת להגיד.
 
ג׳. ווסטון: אני לא יכול לאסור עלייך לשלוח הודעה.
 
דאלאס-אמילי: אתה חושב שתוכל אולי לפתוח את הפגישה הבאה שלנו במשפט שלא יכלול את המילים, ״על הברכיים,״ או ״תפתחי את הפה״?
 
ג׳. ווסטון: מעכשיו אני מוכן להגיד קודם היי.
 
דאלאס-אמילי: לא לזה התכוונתי, ג׳ייק! התכוונתי שיש בינינו משהו קצת יותר עמוק. משהו אמיתי... ואני פשוט...
 
ג׳. ווסטון: האם השימוש שלך בשלוש נקודות רומז למשהו בעל משמעות, או שאת פשוט אוהבת להתעלל בשפה ללא סיבה?
 
דאלאס-אמילי: אני רוצה שתיתן לי יותר, ג׳ייק. אני רוצה שיהיה בינינו משהו משמעותי יותר.
 
ג׳. ווסטון: עוד זיונים?
 
דאלאס-אמילי: יותר ממך. אני מחבבת אותך מאוד, ואני יודעת שבגלל הקריירה שלך אתה המון לבד (בדיוק כמוני) ואני חושבת שיש בינינו חיבור אמיתי.
 
ג׳. ווסטון: אין בינינו חיבור, אמילי.
 
דאלאס-אמילי: אם לא, אז איך זה שבביקור האחרון שלך בעיר דיברנו במשך שעות והזמנת אותי לארוחה של חמש מנות?
 
ג׳. ווסטון: דיברנו במשך עשרים דקות והזמנתי אותך לטאקו.
 
דאלאס-אמילי: אין הבדל... בכל פגישה שלנו, גם אם אנחנו נפגשים רק פעמיים בחודש כאילו, אני מרגישה משהו ואני יודעת שגם אתה. אני חושבת שיהיה לנו טוב יחד אם נחליט ללכת על זה... מה דעתך?
 
ניתקתי את הטלפון ורשמתי לעצמי לחסום אותה מאוחר יותר. לא חסרות בחורות בדאלאס, ויש מספיק נשים שרוצות ממני לא יותר מזיון ושיחה קצרה וחסרת משמעות. הייתי צריך לנתק בשנייה שהיא הקלידה את המילה חיבור.
 
בעולם שלי, חיבור הוא עצירת ביניים זמנית, הפוגה של בין לבין בלוח הזמנים, טיסה קצרה שמובילה בסופו של דבר למחוז חפץ סופי, לא יותר מזה. המילה עצמה היא בת חלוף, אינה סופית, ולעולם אינה מתייחסת למערכת יחסים.
 
נכנסתי לסלון כדי לחפש את העניבה שלי - ועצרתי כשראיתי את הכותרת שרצה בתחתית מסך הטלוויזיה.
 
מתכוננים לעתיד, מתחדשים תמיד: התחלה חדשה לעלית איירליינס ביום שני
 
מגישת חדשות בלונדינית ראיינה עובד רובוטי מטופח עד שלמות. הוא לבש חליפה כחולה מחויטת ועניבה לבנה, על כיס המקטורן ענד סיכת אני אוהב את עלית, ועל שפתיו נמתח חיוך שלא מש לרגע. חיוכו קפא על פניו בלי קשר לכמות השטויות שנשפכו לו מהפה.
 
״טוב, אנחנו לא סתם חברת התעופה מספר אחת בארץ, קלרה.״ אני בטוח שגילו של נציג עלית לא עלה על עשרים וחמש. ״לכן אנחנו נרגשים כל-כך לקראת רכישת סיגנצ׳ר אייר וקונטררס איירליינס.״
 
״בדיוק!״ הבלונדינית מחאה כפיים. ״מוקדם יותר הבוקר הכרזתם שרכשתם את קונטררס איירליינס! איזו תקופה מלהיבה לחברת התעופה שלכם!״
 
״תודה לך, קלרה. בדיוק כמו שנכתב במוטו של החברה שלנו: נעשה הכול כדי להיות הטובים ביותר, ונשלם את המחיר.״
 
ונשלם את המחיר...
 
הכותרות זרמו שוב על המסך והרגשתי שלחץ הדם שלי עולה. הייתי בטוח שעבור רוב הצופים זה סתם עוד אייטם חדשות עסקי, עוד הזדמנות עבור מראיינת צעירה בתחום תעשיית התעופה והחלום האמריקני. אבל בשבילי, משמעותן של המילים האלה הייתה סיומה של תקופה. משמעותן הייתה שלעולם לא אסלח ולא אשכח.
 
הכרחתי את עצמי להתרחק ולחזור למקלחת כשאני רותח מזעם. הפעלתי את זרם המים הכי חזק שאפשר וניסיתי להתרכז במשהו אחר, בכל דבר אחר, אבל זה לא עזר. הצלחתי לראות רק את הכותרת המכוערת.
 
זין על הכול. אני ארד למטה רק כשיבוא לי.
 
 
 
כעבור שלוש שעות...
 
״תודה שהגעת בזמן, מר ווסטון.״ דוקטור קוקס נעצה בי עיניים כשפתחה את דלת חדר הישיבות. ״בכוונה הגעת כמעט רגע לפני הטיסה שלך לסינגפור, כדי שלא יהיה לך זמן לשאלות שלנו? או שזה מקרי בלבד?״
 
״מקריות נוחה.״
 
״אני בטוחה בכך.״ היא גנחה והובילה אותי לתוך החדר הקטן. ״אתה יכול לשבת ליד השולחן ההוא שם.״
 
נכנסתי פנימה ושמתי לב שהם הפכו את החלל נטול הרהיטים לכיתת לימוד. על הקירות נתלו כרזות מדיניות של עלית ומסך הקרנה, ועל כיסא יחיד נערמו ספרים של תקנות התעופה הפדרליות. שני ארגזים גדולים שעליהם היה כתוב ג׳. ווסטון עמדו בפינה, והשולחן הקטן היה עמוס בחוברות ענקיות, מחברות ועטים.
 
התיישבתי וראיתי שעל שולחן העץ עומדות שתי כוסות מים שעליהן התווית עבור מר ווסטון.
 
לאחר כמה רגעים דוקטור קוקס התיישבה מולי, ומנהל נוסף של עלית, גבר אפור שיער בחליפה כחולה מוכרת ועניבה לבנה, התיישב לצידה.
 
״זהו עמיתי, לאנס אוונס,״ היא אמרה והניחה רשמקול דיגיטלי על השולחן. ״מאחר שלא מיהרת להגיע הנה היום, צלם הווידיאו שלי כבר עזב, אז אני אצטרך להקליט את הריאיון הזה ברשמקול ומר אוונס ישמש עד לריאיון. כמו כן, במהלך ההמתנה לך הצלחנו למלא את רוב החסר מתוך התיק שלך, כך שזה לא יגזול יותר מדי זמן. יש לך שאלות לפני שמתחילים?״
 
״אין לי שאלות.״
 
״יופי.״ היא לחצה על כפתור ההקלטה של הרשמקול שלה. ״זהו הריאיון האחרון עם עובד #67581, קברניט בכיר, ג׳ייק ווסטון. מר ווסטון, תוכל למסור את שמך המלא לצורך ההקלטה, בבקשה?״
 
״ג׳ייק סי. ווסטון.״
 
״מה פירוש האות C?״
 
״לא זוכר.״
 
״מר ווסטון...״
 
״אין לה פירוש. סתם C.״
 
״תודה.״ היא החליקה לעברי תיקייה כחולה. ״מר ווסטון, אתה יכול לאשר שרישומי המשרות הקודמות בתיקייה שלפניך נכונים?״
 
עלעלתי בתיקייה הפתוחה וראיתי שהקריירה המקצועית שלי לוקטה ברשימה שחורה קצרה. חיל האוויר האמריקני. חברת התעופה אמריקן. אייר אסיה. אייר פראנס. סיגנצ׳ר. עבר נקי מתאונות, נקי מהפרות משמעת, ללא איחור אחד אפילו.
 
״הכול נכון.״ סגרתי את התיקייה והחזרתי לה אותה.
 
״כתוב כאן שזכית בשלושים פרסי תעופה מאז שסיימת את בית הספר לטיס. זה נכון?״
 
״לא. זכיתי בארבעים ושישה.״
 
״אתה יודע,״ היא אמרה תוך שהיא קוראת מתוך דף. ״טייסים לרוב לא זוכים בפרסים האלה עד שהם מגיעים לשנות החמישים והשישים שלהם, כשהם צוברים לפחות עשרים וחמש עד שלושים וחמש שנות ותק וניסיון. גם אם לוקחים בחשבון את הישגיך בנושא התעופה בתקופת לימודיך בתיכון, צברת פחות מעשרים שנות ניסיון, ובעוד כמה שבועות ימלאו לך שלושים ושמונה בסך הכול.״
 
מצמצתי.
 
״יש לך תגובה כלשהי לדברים שאמרתי זה עתה, מר ווסטון?״
 
״חיכיתי לשאלה. בדרך כלל גוון הקול משתנה כששואלים שאלה. את פשוט הכרזת סדרה של עובדות.״
 
חיוך הפציע על שפתיו של העד שישב לצידה.
 
״הלאה.״ היא הקישה בעט שלה. ״התגלה קושי באימות פרטיהם של האנשים שציינת כקרובי משפחה. מספרי הטלפון המשויכים להם אינם זוכים למענה אלא עוברים ישירות לטלפונים ציבוריים במונטריאול. אנחנו צריכים שתיתן לנו מידע מעודכן, בסדר? הבסדר היה שאלה, מר ווסטון.״
 
״בסדר.״
 
״נתחיל בכריסטופר ווסטון, אביך הביולוגי. מהו מקום עבודתו הנוכחי ומהו מספר הטלפון שלו?״
 
״הוא קוסם. הוא נעלם וחוזר ומופיע בחיי אחת לכמה שנים. אני אנסה לתפוס אותו בפעם הבאה ואשאל אותו מה מספר הטלפון שלו.״
 
״מה עם אוון ווסטון, אחיך הביולוגי?״
 
״גם הוא קוסם. הכישרון שלו הוא במחיקת דברים, הוא מאחז עיניים.״
 
״אין לו מספר טלפון?״
 
״אין לו מספר טלפון.״
 
״אימך?״
 
״אני לא יודע.״
 
״אשתך?״
 
״האקסית שלי. אני בטוח שהיא ממשיכה להרוס את החיים לאנשים כלשהם באיזשהו מקום. לגיהינום יש מספר טלפון?״
 
היא הורידה את משקפי הקריאה שלה. ״כל עובד של עלית נדרש לציין לפחות ארבעה אנשי קשר שהם בני משפחה קרובה. כל. אחד. מהעובדים.״
 
״אז אני אהיה יוצא הדופן הראשון.״
 
״לא נראה לי.״ היא התבוננה בעד. ״מאחר שמר ווסטון רוצה לשחק משחקים, נצטרך להיעזר באנשי מסד הנתונים שלנו כדי לאתר את בני משפחתו. וכשתעשה את זה, אני רוצה שתבהיר לוועדת ההשמה כמה לוקה היה שיתוף הפעולה שלו היום.״
 
העד הנהן אבל אני שתקתי. פשוט הרמתי כוס מים ולגמתי ארוכות, בידיעה שלא תהיה להם שום אפשרות לאתר אף אחד למעט האקסית שלי. הכול נקבר לפני יובלות ולעולם לא יצוף שוב אל פני השטח.
 
״בינתיים,״ היא אמרה, ״אני משוכנעת שתוכל לרשום את קרובי המשפחה שלך על פי סדר הקִרבה, כדי שנדע למי להתקשר קודם במקרה חירום.״
 
״ללא ספק.״
 
״טוב מאוד. בסולם מאחת עד עשר, כשעשר הוא הקרוב ביותר, כמה קרוב אתה לאביך?״
 
״מינוס שמונים.״
 
עיניה החומות התרוממו מיד אל עיניי. ״מצטערת, מה? מה אמרת?״
 
״מינוס שמונים.״ הדגשתי כל הברה. ״את רוצה להחזיר את סרט ההקלטה ולהקשיב שוב למה שאמרתי?״
 
היא הנידה בראשה ולרגע נראתה כאילו התחרטה בכלל ששאלה, כאילו בכוונתה לשנות את הכיוון ולעבור למשהו אחר, אבל נמלכה בדעתה.
 
״מר ווסטון, על פי אותו סולם, עד כמה אתה קרוב לאחיך הביולוגי?״
 
״מינוס שישים.״
 
״לאימך הביולוגית?״
 
״אין תגובה.״
 
״מר ווסטון,״ היא אמרה וקולה היה מעט יותר חריף. ״אתה יכול לענות על השאלה בנוגע לאימך הביולוגית?״
 
״אני יכול, אבל לא רוצה.״
 
״מר ווסטון–״
 
״התשובה היא לא.״
 
״זו לא שאלה של כן או לא.״ היא הרימה את קולה. ״כל שאלה היום היא שאלת חובה, בעיקר מאחר שחיכית עד הרגע האחרון להואיל ולהעניק לנו מזמנך. אם אתה רוצה להמשיך לטוס אחרי הטיסות האחרונות שלך עם סיגנצ׳ר בסוף השבוע הנוכחי, אין לך ברירה אלא לענות לי. אחרת נוכל לעצור את המפגש הזה כבר עכשיו.״
 
״היחסים אינם מוגדרים.״ הידקתי את לסתי. ״ביחס לאימי, היחסים אינם מוגדרים.״
 
״תודה.״ היא פלטה אוויר. ״שאלה אחרונה בקבוצה הזו. בסולם מאחת עד עשר, עד כמה אתה קרוב לאשתך?״
 
״האקסית שלי.״ תיקנתי אותה שוב. ״היא לא הייתה צריכה להיות כלולה באף תיק הקשור אליי מלכתחילה, אבל היא בין אבי לאחי, מינוס שבעים.״
 
״אז תגיד לי, בבקשה.״ היא הרימה את עיניה וגירדה בראשה. ״אם חס וחלילה יקרה לך משהו, למי תרצה שנתקשר קודם?״
 
״לבית הלוויות.״
 
שתיקה.
 
היא הסיטה את מבטה כאילו אינה יודעת מה להגיד. לאחר רגעים היא החליקה לעברי הסכם עבודה סטנדרטי ולצידו עט. ״חתמת על הסכם כזה בעבר, אבל אני מבקשת שתחתום על זה לעיניי... אבל רק רגע. האמת שיש לי עוד שאלה. אתה מודע לזה שיש לך מ.ע.ל בתיקך האישי אצלנו?״
 
״לא.״
 
״רוצה לדעת מה הפירוש של מ.ע.ל?״
 
״אני מניח שהפירוש של זה שאני יודע לספור ואת לא. אמרת שהשאלה הקודמת היא השאלה האחרונה.״
 
״נכון.״ פניה נפלו. ״אתה רוצה לשאול אותי משהו?״
 
״לא.״
 
״אז בסדר. בזה מסתיימת בניית הפרופיל האישי של ג׳ייק סי. ווסטון בעלית איירליינס.״ היא לחצה על כפתור ההקלטה של הרשמקול והכניסה אותו לקופסה שהיה כתוב עליה ״טייסים פעילים״. ״אתה משוחרר עכשיו, מר אוונס. תודה שהקדשת לנו מזמנך.״
 
״על לא דבר,״ הוא אמר וקם. ״בהצלחה בחברת התעופה שלנו, מר ווסטון.״
 
״תודה.״ גם אני התחלתי לקום, אבל דוקטור קוקס סימנה לי להישאר במקומי.
 
״חשבתי שגמרנו.״ הבטתי בה. ״אין לי שום עניין להמשיך לדבר איתך או עם אף אחד אחר יותר ממה שזה הכרחי.״
 
״זה הדדי,״ היא אמרה ונימת קולה הייתה אפלה מכפי שהייתה מלכתחילה. ״יש לי רק עוד שאלה שלא לפרוטוקול ואז תוכל לעזוב ולחזור לחיים המוגנים שנדמה לך שאתה מנהל.״
 
היא חיכתה שמר אוונס יצא מהחדר, ואז הטיחה בשולחן תיקייה אדומה עבה ונעצה בי את עיניה. ״אני רוצה שתגיד לי איך לעזאזל עברת את ההערכה הפסיכיאטרית שלך לפני שישה שבועות.״
 
״למדתי.״
 
״אל תתעסק איתי, מר ווסטון.״ פניה היו אדומות. ״התוצאה הממוצעת לטייס כשיר ושפוי במבחן PILA היא חמש. אתה קיבלת תשע.״
 
״אולי המבחן מדד אצלי משהו אחר.״
 
היא התעלמה מההערה שלי. ״תוצאה תשע היא כמעט סטייה. זאת אומרת שלא היית צריך לעבור בכלל את שאר המבחנים הפסיכיאטריים. אבל איכשהו, הרופאה העבירה אותך בציונים גבוהים.״
 
״כמה נדיב מצידה.״
 
״אולי קצת נדיב מדי.״ היא הוציאה מכיסה כרטיס ביקור והשליכה אותו לעברי. ״אני לא אכחיש שהקריירה שלך עד כה הייתה מזהירה, לא פחות, אבל - טוב... אני מתכוונת לדבר בכנות גמורה. תוצאות המבחנים הפסיכיאטריים שלך הן הדפוקות ביותר שראיתי אי פעם.״
 
״כבוד גדול, באמת. תודה.״ הצצתי בשעוני. ״אשמח אם תשלחי לי את הפרס בדואר.״
 
״אני חושבת שאתה לא מבין עד כמה זה חמור,״ היא אמרה. ״על פי התוצאות האמיתיות - לא אלה שתחמנת איכשהו, אתה הרבה מתחת לממוצע בשלושה או ארבעה אזורים רגשיים. אתה מנותק חברתית, אבל איכשהו אתה מצליח לתפקד בסביבה חברתית. אני לא בחנתי אותך באופן אישי, אבל אני חושבת שאתה משתמש בקריירה שלך כאמצעי להתנתק, להתמודד עם איזה עניין שאתה סובל ממנו עמוק בפנים. וזה לא הכול, במבחני השינה שלך נמדדו רמות גבוהות של...״
 
השתקתי במוחי את קולה כשהיא המשיכה לדבר ושמעתי רק כמה מילים כמו טיפול פסיכולוגי וסף אבל, כל מילה שיצאה מבין שפתיה הגבירה את הנתק שלי מדבריה.
 
רכנתי קדימה, עלעלתי בין התיקיות שעל השולחן ורפרפתי בין הדפים העבים. הרמתי את סלסלות התיקים ואת המחברות והנחתי אותם כשראיתי שאין שום דבר מתחת להם.
 
המשכתי להתעלם מצליל קולה, קמתי וניגשתי אל הקיר שעליו הודבקו הכרזות עם מדיניות חברת התעופה. עמדתי מול אחת הכרזות שהכריזה על אפס סובלנות למערכות יחסים במקום העבודה ואחזתי בקצות הכרזה. קילפתי אותה מהקיר בתנועה איטית והבטתי בקיר שמאחוריה.
 
כלום...
 
החזרתי את הכרזה למקום ובדקתי מאחורי כרזת מדיניות, ואחריה מאחורי כרזה אחרת. הייתי עסוק בבדיקת הקיר מאחורי כרזה רביעית, כאשר שמעתי את נקישת עקביה של ד"ר קוקס קרוב יותר אליי.
 
״מר ווסטון?״ היא חיכתה שאסתובב אליה וסוף-סוף הפסיקה את הנאום המעצבן שלה. ״מה אתה עושה, לעזאזל?״
 
״אני מחפש את תכליתה של השיחה הזו, מפני שברור לי שהיא לא עומדת לצאת מהפה שלך בזמן הקרוב.״
 
פיה נפער.
 
״האם התכלית מנסה לצאת עכשיו?״ שאלתי. ״עוד כמה זמן אצטרך לעמוד כאן ולחכות לה?״
 
היא עשתה צעד לאחור ובחנה אותי בעיניים צרות. ״התכלית היא זו: מאחר שיש לך מ.ע.ל בפרופיל האישי, אני לא יכולה לאלץ אותך להתחיל טיפול פסיכולוגי שמוצע לטייסים שלנו כחלק מתוכנית הבריאות. אבל המבדקים שלך מראים, לפי דעתי, שלא יזיק לך להיפגש עם מישהו מקצועי פעמיים או שלוש בחודש. האמת, אם היית יכול, אז אפילו חמש או עשר פעמים בחודש.״
 
״את רואה כמה קצר ומדויק זה היה?״ צעדתי לעבר הדלת. ״יכולת לסכם את החרא הזה לפני עשר דקות.״
 
״אני אגלה איך עברת את המבחן הזה, ווסטון.״ היא הלכה אחריי. ״אני מסרבת לבלוע את התוצאות כמו שהן, ואני מבטיחה לך שכאשר אבין איך הצלחת לשכנע את הרופאה הראשית שלנו לתת לך אישור–״
 
״למה את לא שואלת אותי את מה שאת מתה לשאול?״ קטעתי אותה וסובבתי את הידית. ״קדימה, תשאלי.״
 
״בסדר.״ היא שילבה את זרועותיה ונראתה מתלבטת. ״האם הצעת לרופאה הראשית שלנו הטבות שונות, ובתמורה לכך היא העבירה אותך את המבדקים?״
 
״ראשית,״ אמרתי ופתחתי את הדלת. ״מעולם לא הייתי צריך להציע כל מיני הצעות לאף אחת. מעולם לא. שנית, אם בהטבות שונות את בעצם שואלת אם הצמדתי אותה לחלון המשרד שלה וזיינתי אותה עד שהיא כבר לא יכלה לנשום, או אם ביקשתי ממנה לרדת על הברכיים כדי שאוכל לגמור לה בפה, אז התשובה היא כן. אבל לא בתמורה לתוצאות טובות במבדקים. היא הבטיחה לי עוד קודם שתעביר אותי את המבדקים, בגלל איך שאכלתי לה את הכוס.״
 
היא הלבינה לגמרי. ״אני לא... אני לא מאמינה לך. אף אחד מסגל חברת התעופה, בטח לא מהסגל הבכיר, יעשה דבר כזה.״
 
״אם תרצי לבחון אותי שוב באיזשהו אופן,״ אמרתי ותחבתי בחזרה את כרטיס הביקור שלה בכיס הקדמי של מכנסיה, ״תודיעי לי. עם זאת, בניגוד למה שאמרת בלהט גדול כל-כך לפני כמה רגעים, אני מבטיח לך שאת תבלעי כל תוצאה...״