סדרת קווים 3 - קווים מקבילים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סדרת קווים 3 - קווים מקבילים
מכר
אלפי
עותקים
סדרת קווים 3 - קווים מקבילים
מכר
אלפי
עותקים

סדרת קווים 3 - קווים מקבילים

4.5 כוכבים (161 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: ינואר 2020
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 431 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 11 דק'

יהודית צפורי

יהודית צפורי היא מנהלת כספים והתחילה לכתוב בגיל 46. היא הוציאה לאור את ספרה הראשון "הכחול שבעיניך" בהוצאה עצמית. שני ספרים נוספים "אבודה בזמן" ו- "זמן שנשאר" הוציאה בהוצאת א(ה)בות. 

מספריה:
גן השמש
מיתרי לבי
אבני הדרך

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

"מישהו כיבה את האור בחיי, ואני לא בטוח שניתן להדליק אותו שוב. היום אני אדם קר, חסר רגשות, חלול משהו. נקמה מניעה אותי קדימה, כי יבוא היום ואנקום!"
מיקיס דנטס, הבן הבכור במשפחת המאפיה החזקה ביותר באתונה, גדל בצילו של אבי המשפחה האכזרי והנוקשה. כל חייו אומן להיות היורש, אך ניסיון התנקשות בחייו ובחיי אשתו הטרייה, הותיר אותו בודד והוביל אותו להפוך ליד ימינו של "מלך הלילה" החדש, אחיו הצעיר אנטוניס. 
ד"ר סופיה גלני מנהלת בביתה מרפאה למעוטי יכולת ומכונה בפי התושבים "המלאך בלבן". כילדה מחוננת היא חייתה באושר לצד הוריה ואחיה הקטן, אך מותו הפתאומי של אביה הותיר את משפחתה מרוסקת ומאוימת על ידי אנשים אכזריים.
מפגש אקראי בין השניים מוביל אותם ליחסים מלאי תהפוכות. הם נסחפים למערבולת של משחקים מסוכנים ומלאי תשוקה ומסרבים להודות במשיכה המטורפת ביניהם, בייחוד תחת האיום המתמיד שבו הם שרויים. 
זהו סיפור על נאמנות, על משפחה, על אהבה ועל ניסיון לחבר בין הקווים המובילים את חיי הדמויות האהובות ממשפחת המאפיה היוונית.
 
"קווים מקבילים", ספרה העשירי של יהודית צפורי, הוא ספר המשך ל"קווים אדומים" ו"קווים שבורים", ספרי רומן פשע מסחררים שנקראו בנשימה עצורה וסחפו אלפי קוראים.
מבין ספריה הקודמים שזכו להצלחה מסחררת: מיתרי לבי, אבני הדרך וגן השמש

פרק ראשון

פרולוג
 
 
“זה דבר נורא להרוג אדם... אתה לוקח ממנו את כל מה שיש לו וכל מה שאי פעם יהיה לו.”
 
ויליאם מוני, מתוך הסרט “בלתי נסלח”
 
 
 
סופיה
 
עיניי מכוסות בבד שחור, והם אוחזים בידיי ומובילים אותי למקום בלתי ידוע. הם עוצרים, ואני מועדת, אך יד חזקה מונעת בעדי מליפול. תחושה לא נעימה עוברת בגבי, אבל אני משתדלת לא להגיב או לעשות תנועה שתעורר את זעמם. הכיסוי יורד מעיניי, ואני ממצמצת במהירות ומתרגלת לאור החזק בחדר הגדול שאני עומדת במרכזו.
 
שני גברים יושבים בנינוחות על כורסאות גדולות מעור שחור. הם משיקים כוסות, צוחקים ומתעלמים מנוכחותי. הקיר מולי עמוס במסכי טלוויזיה גדולים. אני בוחנת את התמונות הנעות במסכים. תמונה של סועדים במסעדה, תמונה ממועדון לילה שבו מאות צעירים רוקדים על הרחבה, תמונה מהנמל שבו אוניות נכנסות ויוצאות באיטיות ועוד ועוד. על כל מסך מוקרנת תמונה ממקום אחר. אני מחזירה את מבטי לגברים ובוחנת אותם, הם עדיין מתעלמים ממני. אני מכירה אותם, אך מתקשה להבין מה הם עושים פה יחד.
 
“איפה הוא?” אני פונה אל המבוגר שבחבורה.
 
“לצערי, התוכניות שלי השתבשו.”
 
לפני שאני מספיקה לשאול עוד שאלה כל התמונות במסכים על הקיר משתנות לתמונה אחת לא ברורה, נראה כמו מרתף או מחסן.
 
“על מה אתה מדבר? איפה הוא?” קולי כמעט בוגד בי, כשאני מביטה לעברו, אך אני נושמת עמוק ומסתירה את הרעד שעובר לאורך גבי.
 
“הוא כבר לא בידיי.” הוא מושך בכתפיו ומוסיף, “הם לקחו אותו.”
 
“מי לקח אותו?” הוא מנסה לערער אותי, אבל לא ארשה זאת, לא אחרי שהגעתי עד לכאן.
 
“האיש שבטחת בו, זה שחשבת שהוא חבר שלך.” הוא קם ממקומו ומתקדם בצעדים קטנים לקראתי. “זה שטמן לך מלכודת מהרגע הראשון.” חיוך נבזי מתעקל על שפתיו.
 
“לא, לא, אני לא מבינה.” הוא עושה את זה בכוונה, הוא נהנה להתעלל בי, תמיד אהב את זה.
 
אני מסובבת את ראשי שוב למסכים הגדולים, והדמויות שמופיעות בתמונה מתחילות לנוע במהירות. חמישה גברים לא מוכרים לי מכניסים לחדר שאיני יודעת היכן הוא שלושה אנשים, שראשיהם מכוסים בשקים שחורים וידיהם קשורות מאחורי גבם. השומרים דוחפים אותם בגסות, והם נופלים על ברכיהם ללא שליטה.
 
“מה זה?” קולי רועד ללא שליטה. השומרים על המסך אומרים משהו, השפתיים שלהם נעות, אך אין קול, אני לא שומעת דבר. “מי אלה?” אני לא מסוגלת לזוז ממקומי, עיניי מרותקות לתמונה, טיפות זיעה מתגלגלות במורד גבי.
 
הם מורידים את הכיסוי מהראשים שלהם, ונדמה שהפסקתי לנשום. אני לא מצליחה להכניס אוויר לריאות או להוציא.
 
“רמוס...” קולי כל-כך מוזר. “אלוהים, רמוס.”
 
יד מונחת על גבי, צורבת את עורי, ואני מנערת אותה ברעד שהולך וגובר.
 
“מה הם רוצים ממנו? למה הוא נראה ככה?” אני פוסעת כמה צעדים לכיוון המסך, כשהמצלמה מתמקדת בפניו של אחי הקטן. אחי היפה והמתוק, שפניו נראות כמו גוש בשר פצוע ומדמם.
 
אני רוצה לשלוח את ידי ולשלוף אותו משם.
 
לגעת בו.
 
לחבק אותו.
 
להריח אותו.
 
“איפה הם? מי האנשים האלה?” הפאניקה מתחילה לתת בי את אותותיה.
 
“הם תפסו אותו ועוד שני אנשים שלי.” קולו מערער אותי וגורם לי להתחלחל.
 
“איך אנחנו רואים את זה? למה אתה לא עושה משהו?” הריח שלו, כשהוא מתקרב ונעמד לידי, גורם לי לבחילה. “תעשה משהו!” אני מסובבת את ראשי אליו ותופסת בידו, מטלטלת אותה בפראות.
 
“שתלתי מישהו אצלם.” הוא מסיר את ידי ממנו ומבריש את ז’קט החליפה שלו. “יש לנו סרט בחינם.”
 
אני מחזירה את ראשי אל המסך. בתמונה דלת החדר נפתחת, והדם בעורקיי קופא, גוש עצום חונק את גרוני. אני עומדת נטועה במקומי, לא מסוגלת לעשות דבר. אין לי מושג היכן המקום הזה ומה הם מתכוננים לעשות, אבל התחושות הרעות שהרגשתי בימים האחרונים התבררו כנכונות.
 
מיקיס דנטס בכבודו ובעצמו פוסע היישר לתוך החדר, ועל פי תנועות ידיו ושפתיו, הוא מצווה עליהם לעשות משהו. הם האנשים שלו, והם מחזיקים באחי. הוא מחזיק באחי.
 
“לא, לא,” אני ממלמלת ללא שליטה, כשצחוק הגברים בחדר מלגלג ומרושע. אני לא מצליחה לסובב את ראשי מהתמונה על הקיר. “בבקשה, אעשה כל מה שתרצה, בבקשה.” אני מתחננת, כשברכיי מאיימות לקרוס.
 
השקט בחדר גורם לי לשמוע את נשימותיי המאיצות במהירות. הגברים על המסך מכסים שוב את ראשיהם של השלושה בשקים שחורים, ומיקיס מוציא אקדח מהחגורה שצמודה לגופו.
 
אני עומדת למות.
 
אני עומדת להיצלות באש הגיהינום ולהישאר בחיים.
 
ללא נשמה.
 
אני חייבת לעצום עיניים. אסור לי להביט בתמונה, אבל יד חזקה אוחזת בראשי מאחור ומאלצת אותי להישאר במקום.
 
“שלא תעזי לעצום עיניים,” הוא לוחש לאוזני בקולו המבחיל.
 
אני רואה את הכול. אני רואה כל תנועה שמיקיס עושה ומחפשת הבעה מוכרת בפניו, שביב של משהו שיזכיר לי את האיש הזה שנתתי לו את עצמי, שהרשיתי לו להיות חלק ממני, אבל אין כלום, אין דבר אחד מוכר. האיש שעומד עם האקדח ביד לא מוכר לי באמת.
 
הוא מרים את האקדח בטבעיות, כמו היה חלק מזרועו, ומכוון אותו לראשו של רמוס שלי. אני מנסה לשאוף אוויר, מנסה להמשיך לנשום, אבל זה כל-כך קשה.
 
האצבע של מיקיס על ההדק.
 
העולם סביבי עוצר מלכת.
 
אין קול, ואין תנועה.
 
הוא סוחט את ההדק.
 
וזה קורה כל-כך מהר, שאפילו עיניי לא מצליחות למצמץ לרגע אחד, והבזק האש שיוצא מהקנה כמו שורף אותי מבפנים.
 
רמוס נוחת קדימה על פניו, ודם מכתים את הרצפה, כשגופו חסר החיים נשאר ללא תנועה.
 
אלוהים.
 
מיקיס דנטס רצח את אח שלי בדם קר לנגד עיניי.
 
אני לא מצליחה לנשום.
 
אני נחנקת.
 
הכאב הזה לא מרפה.
 
הברכיים קורסות.
 
הלב נשבר.
 
אורות מהבהבים.
 
שאגות מחרישות אוזניים.
 
חלומות מתנפצים.
 
כאבים.

יהודית צפורי

יהודית צפורי היא מנהלת כספים והתחילה לכתוב בגיל 46. היא הוציאה לאור את ספרה הראשון "הכחול שבעיניך" בהוצאה עצמית. שני ספרים נוספים "אבודה בזמן" ו- "זמן שנשאר" הוציאה בהוצאת א(ה)בות. 

מספריה:
גן השמש
מיתרי לבי
אבני הדרך

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
161 דירוגים
115 דירוגים
27 דירוגים
11 דירוגים
4 דירוגים
4 דירוגים
14/6/2025

הטוב מבין השלושה של הסידרה

16/4/2025

האמת! אחד הטובים! כתוב כל-כך נכון סבוך ומפתיע . תודה!

14/3/2025

ספר מהמם כתיבה סוחפת גורם לבטן וללב שלי להתהפך

6/3/2025

אחלה סדרת קווים. הספר האחרון מפתיע מותח ואירוטי

2/3/2025

הסיפור של מיקיס ושל סופיה ממש רגשו אותי צמרר אותי ,ובכלל כול מה שרה אם המשפחה טוני ומלאני ...בכיתי איתם צחקתי איתם ספרים האלו ממש רתקו אותי למיטה רגשו אותי צחקתי איתם פשוט מושלם חבל שזה היה קצר .

29/1/2025

סדרת קווים אחת הסדרות המרתקת מעלפת מאוהבת באנדרס בטוני ובמיקיס ובנשים הלוחמות מלאני אנה וסופיה סדרה מושלמת תודה לך יהודית על הכתיבה על התכנים ועל מי שאת❤️❤️

16/12/2024

מ ו ש ל ם!!!!

19/11/2024

הכי אהבתי את הספר השלישי. גם בגלל שהוא סוגר מעגל ואת כל הקצוות אבל גם את סיפור האהבה המפתיע ולא צפוי. אהבתי ששניהם באו מעולם דומה ושניהם צריכים להתגבר על דברים וגם על האמון אחד לשני. ממליצה לקרוא את שלושתם ולא לדלג על אף אחד

6/9/2024

מוזר להתאהב בדמויות כל כך מורכבות, בגבולות שמטשטשים בין הטוב והרע אבל יהודית ציפורי מצליחה לארוג כאן סיפור מופלא על משפחה, אהבה, כבוד ומה לא... טרילוגיה נפלאה.

18/7/2024

התקשתי בהתחלה להתחבר בגלל הנפתלות של העלילה. אבל! כשהתחברתי- עפתי! תודה יהודית!

15/5/2024

קראתי את הסדרה 3 פעמים, ונהנית כל פעם!!!

11/5/2024

מושלםם!! אין על משפחת דנטס😍

5/5/2024

קודם כל, אין סיבה לקרוא אותו כיחיד, חוסה לקרוא את האחרים כדי להבין. דבר שני, הרבה בלאגן לטעמי בספר והסיפורי עבר היו מעט חופרים. הסוף טוב . נהניתי מהסדרה בעיקר מהשניים הראשונים.

11/1/2024

מושלםםםםםם

30/12/2023

סדרה מעולה ממליצה

7/9/2023

סוחף חושני

21/8/2023

בהתחלה היה לי קצת לא מובן ופחות התחברתי, אבל כשההבנה פתאום נפלה עלי הייתי חייבת להמשיך ולא הצלחתי להפסיק! סוגר את הסדרה נהדר

13/5/2023

מושלם, מותח, מפתיע. סוגר את הסדרה בצורה מושלמת.

28/1/2023

הכי טוב מבין השלושה, אהבתי מאוד

29/12/2022

נחמד. השני הכי טוב

24/12/2022

סיימתי לקרוא את הטרילוגיה בשלושה ימים ואני חושבת שהספר האחרון הוא הכי וואוו מבין שלושתם🙌🏻 מיקיס אני מאוהבת🥰

19/11/2022

אין דברים כאלו!

17/11/2022

ספר מעולה, מותח ומרתק. לא יכולתי להפסיק לקרוא

24/10/2022

מוווושלם

25/9/2022

שלושת הספרים מושלמים! הראשון - מעולה! השני - הכי טוב בפער! השלישי - בהתחלה חשבתי שהוא מיותר אך בסופו הבנתי שללא ספק הוא סיום מושלם לטרילוגיה. מומלץ ביותר לקרוא את שלושתם ברצף.

20/9/2022

ואוווו! אין לי מילים יהודית את אלופה , עשית את זה שוב!

1/9/2022

סדרה מעולה

25/8/2022

בספר הראשון נמסתי בשני אמרתי שהוא עוד יותר טוב והספר הזה הוא פשוט מהמם מיקיס מדהים! מומלץ מאוד. אומנם הספר יכול לעמוד לבד ובכל זאת ממליצה מאוד לקרוא את שני הספרים הקודמים זה בהחלט מוסיף לעניין

20/8/2022

מושלם. מפתיע. סוגר את הסידרה המושלמת הזאת. רוצו לקרוא את כולה

18/6/2022

מושלם.הוא גרם לי לדמעות מרובות לפרפורים בבטן ובלב. חבל שנגמר💖

11/6/2022

וואן וואו וואו איזה ספר מטלטל! מפתיע! מותח לא הבנתי איך יש עליו תגובות לא טובות. ההתחלה קצת מסורבלת ולא מובנת אבל אחר כך אי אפשר להוריד את הספר מהידיים מדהים! מיקיס וכל הגברים שם פשוט מטריפים והבנות כל כך עוצמתיות..מדהים

8/5/2022

וואלה חשבתי מה כבר אפשר לספר על מיקיס? ספר סוחף, מרגש, סקסי ומושלם הופתעתי ברמות!!! סוגר את הסוף של המשפחה טריולוגיה מושלמת ממליצה בחום ממששששש

17/4/2022

סדרה מדהימה. לא הצלחתי להניח מהידיים :) תודה !!

7/2/2022

אין הפתעות יהודית צפור ממשיכה להפנט אותי בספר המשך על משפחת המאפיה היונית מתח, אהבה, אקשן, ספר מהנה כתוב בטוב טעם לא משעמם לרגע. מאוד ממליץ, יהודית תודה על שלוש ממתקים.

25/1/2022

ספר מהממם

9/1/2022

וואו!!! איזה ספרים מושלמים. אחד יותר טוב מהשני פשוט חובה!!

7/12/2021

ספר מותח, מהנה ומרגש סוגר את כל הפריטים של שלושת הספרים בצורה מדהימה. הנאה מובטחת

24/10/2021

מעולה

17/10/2021

סדרה מצויינת

2/10/2021

אחלה סדרה כייף לקרוא

18/9/2021

Wowwwwwww❤❤❤❤

18/9/2021

ממש טוב

31/7/2021

כל הסדרה של קווים נהדרת.

29/7/2021

מושלם מווושלם

26/7/2021

כל הסדרה מומלצת

2/7/2021

ספר מושלם!! מרתק וסוחף

25/5/2021

כמו שיהודית יודעת לכתוב...כאילו עוד מאותו דבר אבל ממש לא!!!מושלם

9/5/2021

מדהים לגמרי אי אפשר להפסיק

8/2/2021

הפתיע בגדול. בדרכ אני לא קוראת יותר משני ספרים באותה סדרה, הפעם חרגתי ממנהגי, ונהנתי מכל רגע.

6/2/2021

יפה. מפתיע ומומלץ

29/12/2020

ספר מעולה!

29/12/2020

מושלם, לא חשבתי שאקרא סיפור על מאפיה. נסחפתי...

9/12/2020

מיקיס לא מוזכר כמעט בספרים הקודמים ובגלל זה בהתחלה לא התלהבתי לקרוא את הספר, אבל הסופרת לא מאכזבת והספר פשוט מעולה.

17/11/2020

מעולה כמו כל הסידרה

31/10/2020

קיבלתי המון המלצות על הסדרה הזאת, לקח לי קצת זמן עד שהתחלתי לקרוא אותה, כל כך שווה את הזמן, סדרה כל כך טובה , כל הדמויות חזקות, ומלאות גם הנשים וגם הגברים, כתיבה מרתקת, כל הסיפרים מעניינים, יש מתח רומנטיקה, אירוטיקה, ואי אפשר לפסיק, כל הכבוד לסופרת, אין ספק שהמשיך לקרוא את הספרות שלה.

1/10/2020

ספר טוב, מותח, אי אפשר להפסיק לקרוא.

29/9/2020

ספר מרתק, מותח ומרגש. לא יכולתי להפסיק לקרוא, גם את השניים בסדרה לפניו. תודה תודה תודה !

31/8/2020

סדרת קווים.. סדרה מרתקת ביותר... ברגע שהתחלת אי אפשר לעזוב את הספרים...

9/8/2020

ספר מהמםםם מומלץ מאוד!

1/8/2020

וואוו מומלץ ברמות שלא ניתן לתאר סוחף מרגש .

6/7/2020

אהבתי שהוא סוגר את הסדרה .. כתוב מדהים

3/7/2020

סדרה מדהימה! אי אפשר להפסיק לקרוא

1/7/2020

נהנתי מכל הסידרה היתה הנאה מרובה תודה רבה.

14/6/2020

סדרה מעולה

13/6/2020

מושלם והעלילה ממש מפתיעה לא יכולתי להפסיק לרגע הספר השלישי פשוט וואוו❤

22/4/2020

ספר מרתק

4/4/2020

מושלם מרתק קראתי את שלושת הספרים קווים על על אחד מהאחים ופשוט התענגתי סיימתי את שלושתם במהירות שיא

27/3/2020

ספר מעולה!

6/3/2020

כן, כן כןןןן!!!! מושלם

23/2/2020

אהבתי ממש ! לקרוא את הספרים של הסדרה הזו פשוט להרגיש בבית , להכיר את הדמויות באופן אישי , ספר מפתיע ומרגש כל הכבוד

10/2/2020

ספר מצוין ,כתיבה נהדרת, יהודית ציפורי את מצליחה לכבוש את קוראייך שוב ושוב.הקריאה היתה מרתקת. תודה לך.

11/1/2020

ספר מעולה לא יכולתי להוריד אותו מהידיים תודה ליהודית ציפורי כל ספר שקראתי נשארתי ללא נשימה מרוב מתח וריגוש

9/1/2020

מושלם !!!!!!

8/1/2020

מושלם ! לא הנחתי מהיד עד שסיימתי ! כל הספרים של יהודית הם יצירת מופת ♥️ ממליצה בחום

8/1/2020

נהנתי מהספר כמו מקודמיו. ממתינה כבר לספר הבא של יהודית

4/1/2020

מרתק ומפתיע!

4/1/2020

שווה קריאה

4/1/2020

מושלם!!

3/1/2020

ספר מקסים, מרגש, מותח וסקסי!! נהניתי כל כך מכל הסדרה- קווים אדומים, קווים שבורים וקווים מקבילים.

2/1/2020

מעולה

1/1/2020

למרות שהוא השלישי בסדרה הוא עומד בפני עצמו סוחף ומרתק. יהודית ציפורי הצליחה גם הפעם ליצור סדרת ספרים שנקראת בנשימה אחת מחכה לספרים הבאים

23/5/2025

הספר שסוגר את סדרת הקווים, ובעיניי הוא הכי טוב. אהבתי גם את הקודמים. בתור מי שלא אוהבת ספרים על מאפיות, דווקא די נהניתי. פחות התחברתי לקטעי הBDSM. וכמובן שהאכזריות המתארת את רגעי הרצח והטבח גם לא הייתה לי נעימה.

20/5/2025

הספר היה נחמד

27/1/2025

אהבתי כל הסדרה האחרון קצת נסחב לי אבל בהחלט משובח

11/8/2024

כמו קודמיו, סוחף ומעניין אהבתי מאוד

12/10/2022

ספר טוב שסוגר את קצוות הטרילוגיה. לטעמי האישי, פחות טוב מאחיו הבכור :)

28/4/2022

יפה, השניים הקודמים יותר מוצלחים

7/1/2022

מתחיל לאט... מתחמם ורק ממש בשליש האחרון של הספר נהיה מותח

3/8/2021

סדרת ספרים על משפחת מפיה יונית. היה כף לקרוא ולהעביר איתו את הזמן. כתוב טוב, העלילה זורמת.

2/4/2021

ספר נחמד,קצת מבולבל ורק לקראת הרבע האחרון של הספר מבינים מה קורה..השניים הראשונים יותר טובים.

19/2/2021

ספר יפה ומותח, אבל היו כמה דברים שהפריעו לי בקריאה ולכן נתתי 4 כוכבים.

11/2/2021

סה"כ טרילוגייה יפה ומעניינת- החלק הזה פחות זרם...200 העמודים הראשונים היו מעצבנים ומבלבלים, לאחר מכן נסחפתי עם הסיפור ועם ההפתעה הנעימה של הסופרת לתוך הסיפור של מיקיס ואהובת ליבו...

28/1/2021

נהדר

26/8/2020

מבין שלושת הספרים בסדרה דווקא הספר הזה פחות זרם לי. פחות התחברתי למיקיס וסופיה כזוג..הם מאוד בלבלו אותי. בערך מאמצע הספר המצב השתפר משמעותית והרגשתי שחזר לקצב של הספרים הקודמים.. דמותה של סופיה הייתה מאודלא ברורה בהתחלה.. ורק לאחר שקוראים מבינים מה עומד מאחורי כל ההתנהגות המוזרה שלה.. לדעתי הספר השלישי סוגר יפה את הסדרה הנפלאה הזאת.

14/8/2020

חמוד...

8/7/2020

סדרה טובה. ה1 היה הכי טוב אבל גם ה2 אחריו טובים. שווה קריאה

5/2/2020

ספר טוב, מותח, עלילה זורמת ומפתיעה.לעיתים היתה תחושה שארוך מדי. עם זאת כתוב בשטף והדמויות מסקרנות וחזקות כמו שאני אוהבת! בעיקרון אהבתי!

31/12/2019

הספר הראשון הייה wowwww הספר השני גם מאוד טוב הספר השלישי הייה פחות טוב מכולם אבל יהודית יודעת לכתוב ותמיד זה זורם

21/4/2025

הספר השני בסדרה הכי טוב. זה היה טוב יותר מהראשון. על חלקו דילגתי …

1/2/2025

זה הספר השלישי בסדרה, אני יכולה להגיד שאת שני הספרים הראשונים בלעתי, ממש היה לי קשה להניח אותם ולעצור את הקריאה. את הספר הזה גם נהניתי לקרוא אך קצת פחות מהראשונים, הוא היה קצת צפוי (לפחות עבורי) ופחות סוחף.

30/10/2024

נורא מבולבל וקצת מרוח ולא ברור התאכזבתי לעומת הספרים הקודמים בסדרה

27/1/2024

ספר יפה לטעמי הכי חלש בסידרה אבל עדין שווה להמשיך אליו

7/1/2024

אוף, זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב.. הסיפור עם פוטנציאל אבל כתוב רע.. נמרח מידי בהתחלה, אחכ מהר מידי כאילו רצתה לסגור כבר טת הסיפורים. שווה לקרןא רק כדי לסיים את הטרילוגיה..

7/1/2023

יחסית לספרים הקודמים הספר מתחיל חלש הוא פחות מפתיע והיה די ברור מההתחלה מה הסוף

26/6/2020

קצת ארוך,לפעמים מייגע,אבל סה"כ קריא.

30/4/2020

משמעותית פחות טוב מהראשון והשני וחבל.

11/3/2025

עוד לא סיימתי. ספר מבולגן, לא ברור, הקוים לא מקבילים אלא מסובכים. מתיש. ארוך. בקיצר לא מבינה על מה ההתלהבות….

9/1/2021

עלילה לא ברורה, משעמם ביותר.

19/8/2020

מעייף הפסקתי לקרוא. לא קרה לי א פעם

סדרת קווים 3 - קווים מקבילים יהודית צפורי
פרולוג
 
 
“זה דבר נורא להרוג אדם... אתה לוקח ממנו את כל מה שיש לו וכל מה שאי פעם יהיה לו.”
 
ויליאם מוני, מתוך הסרט “בלתי נסלח”
 
 
 
סופיה
 
עיניי מכוסות בבד שחור, והם אוחזים בידיי ומובילים אותי למקום בלתי ידוע. הם עוצרים, ואני מועדת, אך יד חזקה מונעת בעדי מליפול. תחושה לא נעימה עוברת בגבי, אבל אני משתדלת לא להגיב או לעשות תנועה שתעורר את זעמם. הכיסוי יורד מעיניי, ואני ממצמצת במהירות ומתרגלת לאור החזק בחדר הגדול שאני עומדת במרכזו.
 
שני גברים יושבים בנינוחות על כורסאות גדולות מעור שחור. הם משיקים כוסות, צוחקים ומתעלמים מנוכחותי. הקיר מולי עמוס במסכי טלוויזיה גדולים. אני בוחנת את התמונות הנעות במסכים. תמונה של סועדים במסעדה, תמונה ממועדון לילה שבו מאות צעירים רוקדים על הרחבה, תמונה מהנמל שבו אוניות נכנסות ויוצאות באיטיות ועוד ועוד. על כל מסך מוקרנת תמונה ממקום אחר. אני מחזירה את מבטי לגברים ובוחנת אותם, הם עדיין מתעלמים ממני. אני מכירה אותם, אך מתקשה להבין מה הם עושים פה יחד.
 
“איפה הוא?” אני פונה אל המבוגר שבחבורה.
 
“לצערי, התוכניות שלי השתבשו.”
 
לפני שאני מספיקה לשאול עוד שאלה כל התמונות במסכים על הקיר משתנות לתמונה אחת לא ברורה, נראה כמו מרתף או מחסן.
 
“על מה אתה מדבר? איפה הוא?” קולי כמעט בוגד בי, כשאני מביטה לעברו, אך אני נושמת עמוק ומסתירה את הרעד שעובר לאורך גבי.
 
“הוא כבר לא בידיי.” הוא מושך בכתפיו ומוסיף, “הם לקחו אותו.”
 
“מי לקח אותו?” הוא מנסה לערער אותי, אבל לא ארשה זאת, לא אחרי שהגעתי עד לכאן.
 
“האיש שבטחת בו, זה שחשבת שהוא חבר שלך.” הוא קם ממקומו ומתקדם בצעדים קטנים לקראתי. “זה שטמן לך מלכודת מהרגע הראשון.” חיוך נבזי מתעקל על שפתיו.
 
“לא, לא, אני לא מבינה.” הוא עושה את זה בכוונה, הוא נהנה להתעלל בי, תמיד אהב את זה.
 
אני מסובבת את ראשי שוב למסכים הגדולים, והדמויות שמופיעות בתמונה מתחילות לנוע במהירות. חמישה גברים לא מוכרים לי מכניסים לחדר שאיני יודעת היכן הוא שלושה אנשים, שראשיהם מכוסים בשקים שחורים וידיהם קשורות מאחורי גבם. השומרים דוחפים אותם בגסות, והם נופלים על ברכיהם ללא שליטה.
 
“מה זה?” קולי רועד ללא שליטה. השומרים על המסך אומרים משהו, השפתיים שלהם נעות, אך אין קול, אני לא שומעת דבר. “מי אלה?” אני לא מסוגלת לזוז ממקומי, עיניי מרותקות לתמונה, טיפות זיעה מתגלגלות במורד גבי.
 
הם מורידים את הכיסוי מהראשים שלהם, ונדמה שהפסקתי לנשום. אני לא מצליחה להכניס אוויר לריאות או להוציא.
 
“רמוס...” קולי כל-כך מוזר. “אלוהים, רמוס.”
 
יד מונחת על גבי, צורבת את עורי, ואני מנערת אותה ברעד שהולך וגובר.
 
“מה הם רוצים ממנו? למה הוא נראה ככה?” אני פוסעת כמה צעדים לכיוון המסך, כשהמצלמה מתמקדת בפניו של אחי הקטן. אחי היפה והמתוק, שפניו נראות כמו גוש בשר פצוע ומדמם.
 
אני רוצה לשלוח את ידי ולשלוף אותו משם.
 
לגעת בו.
 
לחבק אותו.
 
להריח אותו.
 
“איפה הם? מי האנשים האלה?” הפאניקה מתחילה לתת בי את אותותיה.
 
“הם תפסו אותו ועוד שני אנשים שלי.” קולו מערער אותי וגורם לי להתחלחל.
 
“איך אנחנו רואים את זה? למה אתה לא עושה משהו?” הריח שלו, כשהוא מתקרב ונעמד לידי, גורם לי לבחילה. “תעשה משהו!” אני מסובבת את ראשי אליו ותופסת בידו, מטלטלת אותה בפראות.
 
“שתלתי מישהו אצלם.” הוא מסיר את ידי ממנו ומבריש את ז’קט החליפה שלו. “יש לנו סרט בחינם.”
 
אני מחזירה את ראשי אל המסך. בתמונה דלת החדר נפתחת, והדם בעורקיי קופא, גוש עצום חונק את גרוני. אני עומדת נטועה במקומי, לא מסוגלת לעשות דבר. אין לי מושג היכן המקום הזה ומה הם מתכוננים לעשות, אבל התחושות הרעות שהרגשתי בימים האחרונים התבררו כנכונות.
 
מיקיס דנטס בכבודו ובעצמו פוסע היישר לתוך החדר, ועל פי תנועות ידיו ושפתיו, הוא מצווה עליהם לעשות משהו. הם האנשים שלו, והם מחזיקים באחי. הוא מחזיק באחי.
 
“לא, לא,” אני ממלמלת ללא שליטה, כשצחוק הגברים בחדר מלגלג ומרושע. אני לא מצליחה לסובב את ראשי מהתמונה על הקיר. “בבקשה, אעשה כל מה שתרצה, בבקשה.” אני מתחננת, כשברכיי מאיימות לקרוס.
 
השקט בחדר גורם לי לשמוע את נשימותיי המאיצות במהירות. הגברים על המסך מכסים שוב את ראשיהם של השלושה בשקים שחורים, ומיקיס מוציא אקדח מהחגורה שצמודה לגופו.
 
אני עומדת למות.
 
אני עומדת להיצלות באש הגיהינום ולהישאר בחיים.
 
ללא נשמה.
 
אני חייבת לעצום עיניים. אסור לי להביט בתמונה, אבל יד חזקה אוחזת בראשי מאחור ומאלצת אותי להישאר במקום.
 
“שלא תעזי לעצום עיניים,” הוא לוחש לאוזני בקולו המבחיל.
 
אני רואה את הכול. אני רואה כל תנועה שמיקיס עושה ומחפשת הבעה מוכרת בפניו, שביב של משהו שיזכיר לי את האיש הזה שנתתי לו את עצמי, שהרשיתי לו להיות חלק ממני, אבל אין כלום, אין דבר אחד מוכר. האיש שעומד עם האקדח ביד לא מוכר לי באמת.
 
הוא מרים את האקדח בטבעיות, כמו היה חלק מזרועו, ומכוון אותו לראשו של רמוס שלי. אני מנסה לשאוף אוויר, מנסה להמשיך לנשום, אבל זה כל-כך קשה.
 
האצבע של מיקיס על ההדק.
 
העולם סביבי עוצר מלכת.
 
אין קול, ואין תנועה.
 
הוא סוחט את ההדק.
 
וזה קורה כל-כך מהר, שאפילו עיניי לא מצליחות למצמץ לרגע אחד, והבזק האש שיוצא מהקנה כמו שורף אותי מבפנים.
 
רמוס נוחת קדימה על פניו, ודם מכתים את הרצפה, כשגופו חסר החיים נשאר ללא תנועה.
 
אלוהים.
 
מיקיס דנטס רצח את אח שלי בדם קר לנגד עיניי.
 
אני לא מצליחה לנשום.
 
אני נחנקת.
 
הכאב הזה לא מרפה.
 
הברכיים קורסות.
 
הלב נשבר.
 
אורות מהבהבים.
 
שאגות מחרישות אוזניים.
 
חלומות מתנפצים.
 
כאבים.

עוד ספרים של יהודית צפורי