סדרת קווים 2 - קווים שבורים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סדרת קווים 2 - קווים שבורים
מכר
אלפי
עותקים
סדרת קווים 2 - קווים שבורים
מכר
אלפי
עותקים

סדרת קווים 2 - קווים שבורים

4.8 כוכבים (196 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2237מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
זמן לסיום המבצע 21:45:36

עוד על הספר

  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: ינואר 2019
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 451 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 31 דק'

יהודית צפורי

יהודית צפורי היא מנהלת כספים והתחילה לכתוב בגיל 46. היא הוציאה לאור את ספרה הראשון "הכחול שבעיניך" בהוצאה עצמית. שני ספרים נוספים "אבודה בזמן" ו- "זמן שנשאר" הוציאה בהוצאת א(ה)בות. 

מספריה:
גן השמש
מיתרי לבי
אבני הדרך

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

"כל מה שהאמנתי בו כל חיי נשבר, 
החיים שלי הם רצף של קווים שבורים שלא ניתן לתקן."
 
נולדתי לפני עשרים ושמונה שנים באתונה, יוון.
גדלתי כבתו של "מלך הלילה", ראש משפחת הפשע החזקה ביותר בעיר, מרקוס דנטס הידוע לשמצה.
כמו צל, רדפתי בילדותי אחר אחיי הגדולים בסמטאות האפלות של העיר, משתוקקת להוכיח את עצמי. כיום, כשאחי אנטוניס ירש את התואר "מלך הלילה" ומנהל את המשפחה ואת העסקים שלנו, סוף סוף מצאתי את מקומי, ואני צלע חשובה במשולש שנותר ממשפחתי.
 
קוראים לי אנה דנטס. 
ודבר לא הכין אותי לרכבת ההרים המסחררת שעליה עליתי. החיים שלי.
 
 
קווים שבורים הוא ספר המשך לקווים אדומים, רומן פשע מסחרר שנקרא בנשימה עצורה וסחף אלפי קוראים.
 
בספרה השמיני, יהודית צפורי מצליחה להפתיע שוב - ובגדול.
ספריה הקודמים: "הכחול שבעינייך", "הכחול שבעינייך – החיים שאחרי", "אבודה בזמן", "זמן שנשאר", "מיתרי ליבי", "אבני הדרך" ו"קווים אדומים".

פרק ראשון

פרק 1
 
אנה
 
לונדון
מישהו פעם אמר שהבית שלך הוא המקום שבו הלב שלך נמצא, אבל הלב שלי חצוי. אני לא בטוחה אם אני אוהבת את לונדון או לא. רחוקה מעיר הולדתי, מהאחים שלי, מהבית שבו נולדתי. הריחות והטעמים של יוון חסרים לי עד כדי כאב עמום שלא מרפה.
טיפות קטנות של גשם נופלות על פניי, אני מכסה את ראשי בצעיף וממשיכה לרוץ בין השלוליות. טוני הבטיח לפגוש אותי בעוד שעתיים בהוואנה, אחד המועדונים הלוהטים בעיר. סוף סוף אזכה להיות איתו ולו לשעות ספורות, לכבוד יום הולדתי העשרים וארבע. אני צריכה להספיק להתארגן ולבדוק שאיליי חזר בזמן מהעבודה כדי להצטרף אלינו. לולא הפגישה עם טוני הייתי מסלקת אותו מהבית שלי ומחיי כבר עכשיו.
אני מטפסת במהירות במדרגות לקומה השלישית, פותחת את הדלת ונכנסת לדירה המשותפת שלנו. שקט מקדם את פניי ואני כבר כועסת שהוא עוד לא חזר מהמשרד. אור קטן מחדר השינה שלנו מושך אותי לפסוע לשם.
"כן, בייבי, כן." קולו הנלהב של איליי מגיע לאוזניי וגורם לי לחייך לעצמי. בכל רגע פנוי הוא משחק במחשב ומדבר אליו כאילו היה החברה שלו. אני חולצת נעליים, משאירה אותן במסדרון ומניחה את כף ידי על ידית הדלת. "בואי, כן, זה טוב." אני נעצרת במקומי וממתינה. הקולות שהוא משמיע הפעם מוזרים. אני דוחפת את הדלת קלות ומתבוננת בחבר האידיוט שלי זה שנה שוכב במרכז המיטה שלנו, כשמעליו עולה ויורדת לא אחרת מאשר המזכירה הנחמדה שלו. אליסיה המנומסת שתמיד מציעה לי תה עם חלב כשאני מגיעה למשרד שלו.
"תזיין אותי חזק!" אליסיה שואגת, שוכחת את כללי הנימוס ולא אומרת בבקשה.
מפלס העצבים שלי עולה בכמה רמות מעל המומלץ, ואני חוששת שהפיצוץ קרוב מתמיד. עיניי נחות על מחבט הבייסבול האהוב על איליי שנח לו ליד הדלת ואני אוחזת בו בשקט, חלילה לא להפריע למירוץ הגדול לאורגזמה של הזוג המקסים שמולי. "כן, איליי, תזיין אותה חזק." אני אומרת ונעמדת ליד המיטה כשהמחבט בידי.
שני המנוולים שעל המיטה מזנקים ממקומם בבהלה. "פאק, פאק," איליי ממלמל ומנסה להשתחרר מידיה של המזכירה המנומסת, שמרוב פחד נועלת את זרועותיה סביב עורפו ולא משחררת. "אנה, אני יכול..." הוא לא מסיים את המשפט, כי שאגת כאב בוקעת מגרונו כשאני חובטת ברגלו עם המחבט. אליסיה הלבנבנה צורחת בהיסטריה ומכאיבה לאוזניי. שניהם מתגלגלים מהמיטה לצד השני. אני ממהרת אחריהם וחובטת בכל כוחי, אך איליי מצליח לחמוק מהמחבט ואני מנפצת בטעות את המנורה האהובה עליי.
"בן-זונה!" אני שואגת וממהרת אחריו כשהוא מדדה מחוץ לחדר, משאיר אחריו את הלבנבנה שלא מפסיקה לצרוח. "תשתקי כבר," אני מסתובבת אליה באיום עם אגרופים קמוצים, אבל לצערי הרב היא לא מצליחה להפסיק. אולי זו לא אשמתה, אבל זה לא ממש מעניין אותי.
"הצילו, הצילו," היא מקרקרת בקול צרוד ואני חובטת בה באגרופי ישר באף, בטוחה שזה לפחות ישתיק אותה. דם פורץ מאפה ולהפתעתי היא לא מפסיקה לשאוג, כמו במופע אימים. אני לא מהססת וחובטת בה שוב והיא מתמוטטת על הרצפה, מכתימה את השטיח היפה שלי בדם שלא מפסיק לנזול מאפה.
"אנה, חכי רגע," קולו של איליי מעצבן אותי, ואני תוהה אם הוא רוצה שאחכה עד שהמזכירה תתעורר לרשום פרוטוקול, או שפשוט הוא מחפש דרך לברוח לפני שאגיע אליו. בדרכי למטבח אני לוקחת מטרייה גדולה שעומדת שעונה על הקיר.
"עכשיו אתה רוצה שאני אחכה? עכשיו אתה רוצה לדבר?" אני נעה במהירות לכיוון שלו, "מה קרה ל'מותק, זה לא את, זה אני', 'חמודה, בואי ניפרד כידידים'? אתה מביא אותה לבית שלי!" אני חובטת עם המטרייה בלפטופ שלו שמונח על שולחן העבודה והוא מתרסק על הרצפה. "אתה מזיין אותה במיטה שלי, על המצעים שלי." אני מגלה אותו מתלבש בחדר הכביסה שצמוד למטבח וחובטת בו בכזאת עוצמה שהידיים שלי רועדות מכאב. הוא נופל וראשו נחבט במכונת הכביסה.
השקט שמשתרר בבית מאפשר לי לשמוע את הלמות ליבי. החזה שלי עולה ויורד ואני מתבוננת באיליי ששוכב מעולף על הרצפה. גם מחדר השינה אין בדיוק סימני חיים, המזכירה החיוורת השתתקה סוף סוף. אפשרתי לזעם להשתלט עליי ועכשיו אצטרך לטפל בכאוס שיצרתי. אני מוציאה את הטלפון הנייד שלי מהתיק ומחייגת את המספר של האיש היחיד שיכול להוציא אותי מהבלגן שעשיתי במו ידיי.
"היי, אחותי, קבענו לעוד שעתיים. אני לא מתבלבל, נכון?" קולו העליז של טוני נשמע מהצד השני.
"אני זקוקה לעזרה." אני אומרת.
"קרה משהו. את בסדר?" הוא נשמע מודאג.
"אני בסדר, האקס שלי לא ממש." למעט זעם על הפלישה לבית הפרטי שלי, אין בי שום צער על סיום צורם של יחסים אינטימיים של שנה עם אידיוט שלא מסוגל להגן על עצמו מול בחורה.
"אני בדרך." הוא מנתק ואני מוזגת לעצמי כוס יין ומתיישבת בסלון. רוב הדברים בבית הם שלי. איליי הצטרף אליי לפני חודשיים בסך הכול, אחרי מסע שכנועים מצידו שאנחנו צריכים לגור יחד. השבוע גיליתי שהוא פשוט הסתבך ולא הצליח לשלם שכר דירה, ולכן היה נחוש לעבור לדירתי. פרט פעוט שהוא שכח לציין בפניי.
נשמעות דפיקות בדלת ואני קמה לפתוח אותה. טוני עומד בכניסה ומביט בי. פניו מרצינות כשהוא מבחין בהופעתי הפרועה ובמטרייה שאני עדיין אוחזת בידי. "פריז עושה לך טוב, אתה נראה נפלא." אני מזנקת עליו ומחבקת אותו. הוא מאמץ אותי אליו ונושק לראשי.
"הרגת מישהו?" הוא שואל כשהוא מרחיק אותי ממנו מעט ובוחן את הדירה בעיניו.
"לא, אם הייתי הורגת אותו זה היה מלוכלך מדי ולא הייתי מספיקה להגיע למועדון לפגוש אותך." אני מושכת קלות בכתפיי.
קולות עמומים נשמעים מחדר השינה בדיוק כשאיליי מגיח מהמטבח, מדדה בקושי על רגל אחת ואוחז בראשו. "כמה אקסים יש לך?" טוני שולח מבט רצחני לכיוון של איליי וזה נעצר במקומו ולא מעז לזוז.
"אקס אחד ומזכירה אחת." אני לוגמת מהיין. התכוונתי להיפרד מאיליי אחרי שטוני יעזוב את העיר. הוא פשוט הפתיע אותי, אז זה ייגמר עכשיו. האמת שאני קצת כועסת על עצמי שלא הבחנתי במה שקורה מתחת לאף שלי.
"מה המצב של המזכירה?" טוני עדיין עומד באמצע הבית ולא זז.
"אף שבור, היסטריה מוחלטת, אולי שן או שתיים נפגעו." אני ממהרת לענות כששוב בוקעים מחדר השינה קולות מעצבנים.
"אנה, זה קרה רק פעם אחת, אני נשבע לך. אני..." איליי מגמגם.
"עוד מילה אחת ואני מסיים את העבודה של אנה בשמחה." הקול של טוני מקפיא ואיליי משתתק במהירות. איליי יודע מאיזו משפחה אני מגיעה. בלילה אחד של חוסר זהירות וכמה בקבוקי יין סיפרתי לו.
"אנה..." הוא מגלה אומץ יוצא מגדר הרגיל ומתקרב אלינו, רק כדי לפגוש את האגרוף של טוני באף השבור שלו. הוא מתקפל מכאב וצונח על הרצפה.
"אני מדבר, אתה מקשיב." טוני נכנס למטבח ואיליי כמעט מתכווץ לכדור קטן, טוני אוחז בצווארו בידו הגדולה ומרים אותו עד שרק בהונות רגליו מגרדות את הרצפה. "אנה, הוא פגע בך?" הוא לוחץ עוד עד שפניו של איליי אדומות ומחכה לתשובה שלי.
"לא ממש, עמדתי לגמור את זה בימים הקרובים."
"אנה!" איליי קורא בזעזוע, כאילו לא תפסתי אותו רק לפני כמה דקות במיטה שלי עם הזין שלו בכוּס של המזכירה החיוורת.
"טוב." טוני משחרר מעט את אחיזתו בצווארו של איליי, מאפשר לו לקחת אוויר, וחושב כמה דקות. "הוא זיין את המזכירה שלו במיטה שלך?" הוא מטלטל את ראשו באי אמון, והפעם שתי ידיו מונחות על צווארו של איליי ומתהדקות עד שרק קולות חרחור נשמעות מגרונו. "את רוצה שאני אחסל אותו?" הוא שואל ברצינות. איליי נראה כעומד להקיא מרוב פחד.
"לא יודעת. תן לי לחשוב על זה כמה דקות." אני מושכת בכתפיי ומתיישבת שוב בסלון.
"אנה, בבקשה..." איליי מתחנן. הוא לא מצליח להשתחרר מאחיזת הפלדה של טוני.
"לא בא לי משטרה ועניינים." אני עונה לבסוף באי רצון מופגן.
בבת אחת טוני משחרר את ידיו ואיליי נופל על הרצפה כמו שק תפוחי אדמה. "זה מה שהולך לקרות," טוני מניח את ידו על כתפו של איליי ומקים אותו בכוח לעמידה. רק חסר לי שהוא ישתין מרוב פחד. "מה שקרה פה היום נשאר בינינו. אתה לוקח את הבגדים שלך ואת המזכירה שלך ונעלם מהחיים של אנה לתמיד." איליי מהנהן בראשו. "אתה משלם על הטיפול הרפואי שהמזכירה שלך בטח זקוקה לו, ואם אני אשמע שהגשת תלונה, או שפנית שוב לאחותי, אני אחזור." הוא מאלץ את איליי להביט בעיניו. "זה ברור?"
"כן, אבל מה עם החפצים שלי..." איליי מגמגם וטוני לא עומד בפיתוי וחובט בפניו במהירות. איליי שוב נופל על הרצפה ואוחז באפו השבור.
"החפצים שלך הוחרמו." אני אומרת בחיוך ניצחון, לא שהיו לו כל כך הרבה חפצים, אבל זה עונש פעוט לעומת מה שבאמת מגיע לו.
"בבקשה, אנה." איליי מתחנן.
טוני שולף אקדח ומצמיד אותו לראשו של איליי. הפחד ניכר היטב בפניו של איליי, ואני יודעת שבמצב כזה מוטב לו לשתוק, אחרת טוני ילחץ על ההדק. נראה שגם איליי מבין את זה. "יש לך חמש דקות להרגיע את הבחורה ולצאת מפה." טוני מקרב את פניו לפרצופו של איליי ודורך את הנשק. "ויש לך מזל שאני במצב רוח טוב היום." הוא מוסיף בקול נמוך שאני בקושי שומעת. זה נשמע כמו השריקה המאיימת רגע לפני שפצצה נוחתת על האדמה. הוא דוחף את איליי לכיוון חדר השינה ואיליי מדדה במהירות ופולט אנקת כאב.
* * *
כעבור שעתיים אנחנו יושבים בהוואנה יחד עם שון, החבר של טוני שהגיע איתו מפריז. "איזה נשים יפות ומעניינות יש פה," שון אומר כשהוא קורץ לבחורה שעוברת ליד השולחן שלנו.
"המועדון הזה חדש, נפתח לפני כמה חודשים ונחשב הכי מצליח בעיר. כל הבנות מהמשרד מבלות פה הרבה," אני אומרת ולוגמת מהיין שלי.
"מתייחסים אלייך יפה במשרד?" טוני שואל.
"הם מתחילים להכיר ביכולות שלי. השבוע קיבלתי לנהל את התיק של לקוח גדול מאוד." משרד רואי החשבון ווקר ובניו קיבל אותי לעבודה כבר לפני שנה, אבל רק עכשיו הם באמת מבינים כמה אני טובה במקצוע שלי.
"שמעת משהו מהבית?" טוני שואל ואני בוחנת אותו בקפידה. יש לנו זיכרונות טובים מיוון, וכל אחד מאיתנו בחר לחיות הרחק משם מסיבות שונות לגמרי. טוני לא אוהב לדבר על אבא ועל הבית. משהו פצע אותו והוא לא משתף אותי בזה.
"אני מדברת עם מיקיס מדי פעם. אבא בדרך כלל מתעלם ממני," אני אומרת וחשה בגל עצב מתפשט בתוכי.
"יותר טוב לך פה, רחוק ממנו." הוא אוחז בכף ידי וקולו רך. "הוא אוהב רק את עצמו, הוא חי בשביל השם והיוקרה. אנחנו כלי משחק בידיו, מתי תביני את זה?" אני יודעת שטוני אוהב אותי ויעשה הכול בשבילי, אבל אני לא רוצה להאמין למה שהוא אומר. הוא אבא שלנו, הוא גידל אותנו אחרי המוות הנורא של אימא.
"אני מבינה שאתה כועס. הוא פגע בך. אולי איזה חלק בך האמין שהוא יהפוך אותך ליד ימינו, אבל מיקיס הוא הבכור." אני רוצה לשבת שוב עם שני האחים שלי באותו חדר בלי ששניהם יכעסו זה על זה.
"את יודעת טוב יותר מזה, אנה. את חכמה. הוא שלח אותך הרחק מהבית. הוא שילם למטפלות שיגדלו אותך, הוא לא היה שם בשבילך." הוא מתעצבן.
"עשיתי לו צרות, ניסיתי בכל הכוח למשוך את תשומת הלב שלו ובחרתי בדרכים מאוד מוזרות, אתה יודע את זה." אני נלחמת על האבא שאני חולמת עליו בלילות. "הוא הבטיח לי שאחרי שארכוש ניסיון במקצוע ואוכיח את עצמי, אוכל לחזור ולטפל בספרים של העסקים שלו. הוא הבטיח לי." האם אני חיה באשליות?
"צר לי שיגיע הרגע ואת תיפגעי. אני לא רוצה את זה בשבילך." הוא עונה בעצב.
חבורה של נשים מצחקקות ניגשת לשולחן שלנו. "אנה, לא תכירי לנו את החברים שלך?" הן שולחות מבטי זימה אל טוני ושון.
אני עורכת היכרות מהירה בין טוני ושון לחברות שלי מהמשרד והן מתיישבות לידינו. כל אחת מנסה למשוך את תשומת ליבם של שני הגברים בכל דרך אפשרית. מזווית עיני, אני רואה את הקשיש שמגיע למועדון לפחות פעמיים בשבוע. שמתי לב שהוא תמיד מתיישב באותו שולחן באזור השמור לאורחים מיוחדים, ואליו צמוד תמיד הגבר שמטריף את החלומות שלי.
מהפעם הראשונה שהעיניים שלי נחו עליו לא הייתה לי מנוחה. עוד סימן שאיליי לא היה בשבילי, כי אם גבר אחר שאני כלל לא מכירה הצליח להסעיר אותי ולטרוף את שנתי, משהו בקשר שלנו היה מעורער. הוא נראה לי ספרדי או מקסיקני, אין לי מושג כי אף פעם לא הצלחתי להתקרב אליו. הם יושבים תמיד זה לצד זה, מוקפים במאבטחים. מדי פעם הם מאפשרים לכמה בחורות להצטרף אליהם לשולחן. הוא מביט אל השולחן שלנו ומבטינו מצטלבים. הוא כנראה באמצע שנות השלושים לחייו, שערו השחור קצר מאוד ומבליט את עיניו הירוקות. הוא מסיט במהירות את מבטו ממני ומתיישב לצד הזקן, שככל שאני מביטה בו יותר, כך אני בטוחה שכבר ראיתי אותו בעבר, אני רק לא מצליחה להיזכר איפה. אבל לא הזקן מעניין אותי. אני ממשיכה לסקור במבטי את הגבר הזר. הוא בנוי לתפארת, גובה לפחות מטר שמונים וחמש, אולי אפילו יותר, שפתיים מלאות, עצמות לחיים גבוהות, אף מושלם וגוון עור לא בהיר ולא כהה. אין ספק שהוא ממוצא לטיני כלשהו, אני מנתחת את מראהו בראשי.
"אנה..." קול קורא בשמי, אבל אני לא מצליחה להוריד את העיניים מהגבר הזר. הכתפיים שלו רחבות, הבטן שטוחה. החליפה השחורה שעל גופו משווה לו מראה סקסי ומסוכן.
"אנה..." טוני מנער אותי קלות.
"מה?" אני מנתקת בצער את מבטי מהגבר המושלם שמתעלם ממני באופן בוטה, וחוזרת להביט בטוני.
"את חולמת. את בטוחה שאת בסדר? בכל זאת, החבר שלך..."
"האקס שלי," אני חותכת אותו במהירות בקול זועם.
"אוקיי. אבל אני רוצה להיות בטוח שאת בסדר לפני שאני נוסע." הוא באמת מודאג.
"אני בסדר גמור." אני נושקת ללחיו באהבה. "תסתכל רגע על השולחן שצמוד לקיר מולנו. אתה מכיר את הזקן שיושב שם?"
טוני מסתובב לאיטו ובוחן את האנשים סביב השולחן המרוחק מאיתנו. משהו קורה בעיניים שלו, הוא נדרך לרגע.
"אתה מכיר אותו." אני קובעת.
"אל תתקרבי אליו." הוא מסתובב אליי וקולו מצווה.
"מי הוא?" סקרנותי גוברת.
"אני יודע מי הוא. את צריכה לשמור ממנו מרחק. תבטיחי לי."
"לא נראה לי שאפשר בכלל להתקרב אליו. תגיד לי מי זה."
"אני חייב ללכת, אחרת אפסיד את הטיסה שלי." הוא קם במהירות. "שון," הוא מאלץ אותו להתנתק מאווה, שלא מפסיקה לפלרטט איתו. "אנחנו צריכים לזוז." הוא אומר ושון קם במהירות.
"לא הספקנו לרקוד אפילו," אני אומרת במחאה.
"בפעם הבאה שניפגש אני מקווה שלא אצטרך לבזבז זמן על ניקיון." הוא קורץ לי. "אם האקס שלך ינסה לעשות משהו או להציק לך, תודיעי לי." הוא מושך אותי אליו לחיבוק חם.
"אל תדאג, לא נראה לי שהוא מספיק אמיץ כדי לנסות לדבר איתי." אני מרגיעה אותו.
הוא נושק לי, ממתין ששון ייפרד ממני גם, והם נעלמים למורת רוחן של חברותיי, לא לפני שהוא לוחש לי, "תשתדלי לא להסתבך בצרות."

יהודית צפורי

יהודית צפורי היא מנהלת כספים והתחילה לכתוב בגיל 46. היא הוציאה לאור את ספרה הראשון "הכחול שבעיניך" בהוצאה עצמית. שני ספרים נוספים "אבודה בזמן" ו- "זמן שנשאר" הוציאה בהוצאת א(ה)בות. 

מספריה:
גן השמש
מיתרי לבי
אבני הדרך

עוד על הספר

  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: ינואר 2019
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 451 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 31 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
196 דירוגים
172 דירוגים
19 דירוגים
3 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
21/1/2021

הספר נקרא בהנאה

2
24/12/2023

נקרא ביום אחד . אי אפשר להפסיק !!! הרבה יותר טוב מהראשון

1
14/3/2025

ספר מהמם כתיבה סוחפת גורם לבטן וללב שלי להתהפך

7/3/2025

חלק מסדרה שמרגשת כולה. המאפיה היוונית דרמת פשע עם תאורי סקס . מותח. קראתי את ה 3 ברצף

5/3/2025

אוקייי זה הספר הכי יפה בסדרה ואני מאוהבת באנה וואו ככ התחברתי אליה שפחדתי לסיים את הספר אבל אני יודעת שזה מסוג הספרים שאני אחזור לקרוא בוודאות🥹

1/3/2025

ממש אהבתי את ספר הזה קווים שבורים אהבתי ממש את הדמויות את אנה ואנדרס הם ממש ריגשו אותי מאוד . מחכה כבר לקורא את הספר השלישי.

20/2/2025

ספר מושלם!!

24/1/2025

מושלם ממשיכה לכרך השלישי הספר סוחף מלאני טוני האהבה ללא תנאים ואנדרס ואנה אימללה מושלמים

13/1/2025

ספר מעולה, לא יכולתי להניח אותו וסיימתי אותו ביום אחד. תוך כדי קריאה חוויתי כל כך הרבה תחושות שליוו אותי מתחילתו ועד סופו של הסיפור. ממליצה מאוד לקרוא אותו.

28/12/2024

אהבתי מאוד את הגיבורה, האישה החזקה, המשוגעת, כזאת שמחליטה משהו ועושה אותו, כזאת שלא אכפת לה מה יגידו אחרים, כזאת שלא תהסס לשבור את הפנים של מי שפגע בה וביקרים לה. איזה כיף לקרוא על אישה כזו, שאין הרבה כמוה בז׳אנר. אישית אני לא אוהבת ספרי מאפיה , לא אוהבת אלימות, אבל הספר כתוב בטוב טעם ובעניין. קצת הפריע לי האורך, ולפעמים ראה שנמתח סתם בלי הגיון ולכן מורידה על זה רבע כוכב.

22/12/2024

ספר מטורףףףףףףף מושלם מדהים מדוייקקק כל ספר מדהים כשלעצמו סוחף מרגש מרהיב אי אפשר להפסיק לקרוא בפחות מיממה סיימת את הספר השני זה מטורףףףף סופרת בחסד עליון . ספר חובהההה ועכשיו לספר השלישי בסדרה קריאה נעימה ❤️

18/12/2024

מאוהבתתתתתתתת בדמויות

15/12/2024

מושלםםםםם סוחף

22/10/2024

חבל שבגלל הספרים האלה אני לא מצליחה לישון בלילות…

5/9/2024

מה אפשר לומר, עוד ספר מרגש ונפלא של יהודית ציפורי. מיד מתחילה את החלק השלישי והאחרון בסדרה.

26/5/2024

שלמוות כל ספר עולה על הקודם פשוט מטורף סיימתי את הכל ברצף לא יכולתי להניח מהיד

5/5/2024

אהבתי מאוד, ספר מקסים מושלם כמו הראשון בסדרה. אי אפשר להניח אותו מההתחלה ועד הסיום ❤️

1/5/2024

ספר מעולה, מותח , סקסי. נהניתי ממש

29/4/2024

מושלםםם🥰🥰

27/1/2024

הספר הכי יפה סידרה! ספר פשוט מושלם!!! אי אפשר להניח, סיפור אהבה מהממם!

5/1/2024

מקסים, זורם, סקסי מרגש. כף אמיתי

30/12/2023

סדרה מעולה ממליצה

12/12/2023

ספר מקסים כתוב בצורה רהוטה

9/10/2023

מושלם

24/9/2023

ספר מוווווושלם💎💎💎 ממליצה בחום❣️

9/9/2023

מטורף סוחף וסקסי

21/8/2023

וואו! אפילו יותר טוב מהספר הקודם! אהבתי מאוד את הסיפור והתקדמות הקשר בין הגיבורים

8/8/2023

ואאאוווו איזה ספר!! רכבת הרים של רגשות..כתוב כל כך טוב וסוחף!

29/4/2023

ספר מהמםם ברמות יותר טוב מהספר הראשון

29/4/2023

עלילה מעניינת, כתיבה קולחת, רווי בקטעי ארוטיים, דמויות מעניינות, בפרט אישה חזקה ו עוצמתית, שתלווה אותנו גם בספרים הבאים.

27/4/2023

ספר מעולה! מותח, מרתק, סוחף מרגש. באמת רכבת הרים מומלץ!

17/3/2023

וואווו מדהים!! התעלה על הראשון בהרבה למרות שלא חשבתי שיצליח. הספר הזה פשוט הכה בי בצורה אחרת! כמה עומק!! התרגשתי ובכיתי וצחקתי וחייכתי לעצמי כמו מפגרת בקיצור נהניתי. לקח אותי למקום אחר לגמרי וסיימתי בכמה שעות בודדות. אנה מדהימה. חזקה ועוצמתית. ואנדרס הוא השילוב האפשרי היחיד שמתאים לה. הוא רציני כל כך והיא היחידה שגורמת לו לחייך וזה פשוט מקסים. הוא היה עמוק בתוך האפלה והיא הוציאה אותו משם, באותה מידה שהוא גרם לה להרגיש דברים שמעולם לא חוותה. בנוסף הזכירו הרבה את אנטוני ומלאני מהספר הראשון והיה להם קטעים כל כך חמודים ויפים! בקיצור, אל תהססו, תקנו.

3/3/2023

אזהרה !ספר מושלםםםם לקחת בחשבון שלעצור לא ניתןן ,סופר אגדההה ממליצההה בחום

11/2/2023

במילה אחת: וואוו בפירוט: כתוב הצורה זורמת ומדהימה. קראתי את הספר בשקיקה. תוך כמה שעות. בכיתי עם הדמויות. התרגשתי איתן. שמחתי איתן. הסוף מהמם. סיימתי ספר שלישי של הסופרה יהודית ציפורי. והולכת לחפש עוד מפרי עטה.

26/1/2023

קראתי הרבה ספרים והספר הזה טילטל אותי הפתיע אותי סקרן אותי עיצבן אותי שימח ורגיש אותי בין הספרים הכי טובים שקראתי אם לא הכי . אני ממליצה בחום ושמחה שקראתי אותו הוא ישאר איתי עוד רבה זמן

21/1/2023

ואוווווו מתעלה על הראשון !!!

9/1/2023

מדהים!! אי אפשר להפסיק לקרוא!

2/1/2023

מצויין! לא פחות טוב מהראשון!

31/12/2022

מעולה!! קצת קיץ', ועם זאת מומלץ ומהנה מאוד!

28/12/2022

מעולה כמו הראשון

26/12/2022

הרבה יותר טוב מהספר הראשון

24/12/2022

בדרך כלל כשספרים סוחפים אותי אני גומרת לקרוא אותם תוך יום-יומיים, אבל במקרה הזה ככל שהסיפור סחף אותי יותר ככה קראתי לאט יותר וניסיתי למשוך את הקריאה עוד ועוד. פשוט לא רציתי שהספר יגמר. נהנתי ממש מהקריאה, כל כך התחברתי לדמויות שהיו פעמים שרציתי לצעוק אליהם לדבר איתם, פשוט ספר שסוחף אותך איתו.

22/12/2022

ואווו ספר מושלם אי אפשר להפסיק לקרוא

5/12/2022

מעולה!!! אי אפשר להניח מהיד

11/11/2022

ואווו מושלם. ספר מעולה!!

1/11/2022

ספר מרתק ביותר לא יכולתי להניח אותו עד שסיימתי לקרוא.

15/9/2022

מושלם. טוב יותר מהספר הראשון. לא יכולתי להפסיק לקרוא!

14/9/2022

ואוו! הרבה זמן לא קראתי ספר על כך סוחף וטוב! איזה עלילה. נשאבתי מהדקה הראשונה ולא יכולתי להפסיק!! יהודית אין עלייך

18/8/2022

ואוו אין מילים כדי לתאר את הספר הזה הוא סוחף ומרגש

15/8/2022

מדהים ומפתיע ומרגש!!! סיימתי ביומיים!

14/8/2022

מושלם!

13/8/2022

בכיתי, שמחתי, התרגשתי, כעסתי פשוט ספר מושלם

11/6/2022

אנה אהובתי, מצחיקה מרגשת וכזאת עוצמתית. הספר מפתיע, רק מחכים להבין מה הולך להיות הדבר הבא. מי הגבר המסתורי בחייה וריקוד הטנגו המשוגע שלהם מומלץ בחום!!

1/6/2022

במילה אחת- פשוט ווא!

27/4/2022

מושלם מרתק סוחף

24/4/2022

וואו! מותח, מרתק, מפתיע. ממולץ בחום

1/2/2022

ענק ממש ענק המשך מהמם מהספר הראשון קווים אדומים מתח רומנטיקה בכי בכמה קטעים, אין עלייך יהודית כמו כל הספרים שלך יפים עד כאב. ממשיך לספר השלישי והאחרון.

5/1/2022

אלוהים אדירים!!! סיימתי את הספר ביממה. וואו אין לי מילים לתאר את העוצמה שהייתה בספר, שפוט מושלם , כתוב בצורה סוחפת, מרתקת, מותח, סקסי וארוטי . לא לפספס❤❤❤

30/9/2021

מעוללללה אחלה סדרה

17/9/2021

ואווו כתובב מושלםםם מסקרן מותח

16/8/2021

וואו אהבתי אהבתי אהבתי ממליצה בחום

1/8/2021

סוחף. אי אפשר להפסיק. את מהמממממתת

27/7/2021

מהמם.

17/7/2021

מאוד נהניתי מהספר. ספר מאפיה , אבל יהודית הצליחה. הצליחה לעשות את העלילה מפותלת, מפתיעה. היה מעניין. בסיפור הזה יש הכל. מתח, אהבה, יריבות,לב שבוא, וסקס.

7/7/2021

אין לי מילים עוצר נשימה ומרתק

27/6/2021

ואוו!! ספר פשוט מושלם

22/6/2021

אין לי מילים מרוב שהספר הזה ככ טוווב! בכי וצחוק וללא יכולת להניח אותו מהיד. הסופרת הזו פשוט גאונה.

25/4/2021

איזה סופרת!!!!!!!!!! לקרוא!!! להינות!!!!

21/4/2021

כמה טישיו בזבזתי... ספר המשך מותח, רומנטי, סקסי, עוצר נשימה. כל מה שצריך בספר

16/4/2021

ואווווו שלמות

1/4/2021

סוחף ומהנה מאוד

23/2/2021

ספר מעולה! אפילו יותר טוב מהראשון

9/2/2021

מהמם

6/2/2021

מעולה!!! לא יכולתי להוריד מהיד

30/1/2021

מרגש סוחף...אהבתי אפילו יותר מהחלק הראשון..כתיבה מעולה! יאללה, לחלק הבא!

26/1/2021

מאוד נהנתי מהספר, כמו שלא נהנתי הרבה זמן מספרים אחרים מאותו הסגנון. הוא חכם יותר, מותח יותר, ומחזיק טוב את ההתענינות בו לכול אורכו. ממליצה בחום.

26/1/2021

ואוו אחד גדול!!

5/1/2021

מרגש וסוחף, מומלץ בחום!

19/12/2020

ספר מהמם!!!

6/12/2020

מושלם

2/12/2020

אהבתי כל רגע בספר.. הרבה תשוקה, אהבה, מתח וכאב עד סוף הספר. הספר הראשון טוב וכדאי לקרוא אותו לפני אבל הספר הזה מושלם מכל בחינה.

26/10/2020

וואו, לא חשבתי שאפשר להתעלות על הראשון שהיה מעולה ללא ספק, אבל פה היה משהו שכל הזמן מותח הספר רשום מעולה!! זאת קריאה ראשונה שלי של הספרים של יהודית, אין לי ספק שאמשיך ממליצה מאוד, חובה לקרוא את הראשון

4/10/2020

ספר עוצמתי.

26/9/2020

ספר מושלם, אי אפשר להפסיק לקרוא...

7/9/2020

הנאה צרופה

1/9/2020

מדהים מדהים מדהים! ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא!!ממליצה בחום

10/8/2020

קסום

4/7/2020

וואו .. ספר מומלץ 😍

3/7/2020

מקסים!!! רומנטי, עלילה וכתיבה יפה...

8/6/2020

ספר מעולה!!!

1/6/2020

הספר האהוב עליי מהסדרה!!

26/5/2020

ספר מהמם. קולח, מעניין יש בו מהכל, מתח, רומנטיקה, דמויות מרתקות . הספרים של יהודית , תמיד זורמים ומשאירים אותנו הקוראים עם תחושה שלא מיצינו, שאנו זקוקים לעוד ספרים טובים כאלה.

28/3/2020

מהמםםםםםםםם סוחף מרגש מותח מסקרן ועוצמתי ממהרת להמשיך לספר השלישי בסידרה

20/3/2020

ספר מותח, כייפי, מעניין.. לא הצלחתי להוריד מהיד את הסדרה

17/3/2020

מעולה

12/2/2020

המשך מרתק לספר הראשון בסדרה... נהנתי מכל רגע!!!!

9/2/2020

ספר מתח מטורף, אירועים נשזרים זה בזה ומשאירים את הקורא עם דופק מהיר, לצד סיפור אהבה מושלם ולא צפוי

3/2/2020

נהנתי מכל רגע שני הספרים מדהימים

30/11/2019

ספר טוב כתיבה רהוטה וזורמת יהודית ציפורי יודעת היטב את העבודה!דמויות חזקות ואהובות אהבתי יותר את הספר הזה מאשר את קווים אדומים. ספר טוב מאוד! מומלץ!!!

20/11/2019

וואוו!!!! אהבתי מאוד!!!!

6/9/2019

מושלם !

14/8/2019

מה אפשר להגיד? מושלםםםם

11/8/2019

מהמם!!! ספר פשוט טוב, בעייני יותר טוב מהספר הראשון שגם היה מהמם! נשאבתי התרגשתי בכיתי והתאהבתי באנדרס!

10/8/2019

ספר מצויין ממליצה על 2 הספרים
לא נמרח רשום מצויין .
תודה!!
:) .

8/4/2019

אהבתי מאוד את הספר..
אהבתי במיוחד את המשפט המסיים כל פרק והמתחיל פרק חדש אחר.
הפנינג פונג הזה היה במקום.
תודה לך יהודית ציפורי..
ויאללה לספר הבא

1/4/2019

ספר מדהים. המשך ישיר לקווים אדומים שהיה מרתק מקסים שני הספרים נהדרים כתובים נפלא ומושלמים לקריאה מהירה

30/3/2019

אהבתי ממש את הספר הראשון לכן שמחתי ממש שמצאתי ספר המשך לקווים אדומים!
הספר הזה מלא במתח וברומן אני רצינית שלא הפסקתי לקרוא עד שסיימתי אותו עם אומרים לסיים סיימתי אותו תוך 5 שעות משהו כזה ברצף.
בקיצור אני מציעה לאנשים שאוהבים פשע ורומן אירוטי זה הספר המתאים לכם

30/3/2019

מצוין !!! יותר מוצלח מהספר הראשון
עלילה מעולה וזורמת

23/3/2019

ספר מצוין! אחד הטובים שקראתי יוצר טוב מהראשון

17/3/2019

ספר סוחף, אני אהבתי.

2/3/2019

ממש אהבתי, אילנית

29/1/2019

סופני ביותר מומלץ בחום

28/1/2019

ספר מקסים ומרגש, תענוג לקרוא

27/1/2019

מאוד נהנתי ספר עם מתח תשוקה ודמויות מיוחדות . אהבתי וממליצה בחום

24/1/2019

אזהרה! ספר זה יגרום לכם לחוסר שינה מוחלטת!! ואוו מושלםםםם אין דקה מנוחה סוחף נועז מרגש ומותח בצורה מדהימה !
בין ספרי המאפיה היפים שקראתי!!

21/9/2024

קיבל ארבע כי הראשון יותר טוב ביעיני אבל יחד עםזאת אנה ואנדרס כדמויות יותר מעניינים.

15/4/2023

ספר מעולה הרבה הרבה הרבה יותר טוב מהראשון

29/9/2022

מהמם ברמות!! יוצר מוצלח מהספר הראשון

25/12/2021

רוב הספר טוב אבל רק בשליש האחרון בוא מעולה.

19/10/2021

סוחף מרתק ומפתיע. מומלץ מאוד

18/8/2020

ספר נהדר. שמחתי לקרוא שוב על משפחת דנטס.

20/11/2019

מדהים, מושלם, מרגש, סוחף.... בכיתי וצחקתי ולא רציתי לסיים את הקריאה!!!!

26/2/2019

וואוו ספר מושלם !!
אני אוהבת גיבורה חזקה בנוסף לגיבור חזק
עלילה מדהימה חיבור מושלם ..
מומלץ בחום לילות ללא שינה מובטח!!!

23/2/2019

ספר מקסים ומרגש, תענוג לקרוא

1/2/2019

ספר מצויין עם קצב ועלילה מותחת, העלילה מתפתלת ולא צפויה, הדיאלוגים טובים ויוצרים הכרות טובה עם הדמויות וכמובן סיפור האהבה שנרקם גם בין אנשים שבורים, מומלץ בחום

31/8/2022

מסכימה עם הביקורת: את הראשון בסדרה קראתי ללא נשימה, ופה הרגשתי שאין לי בעיה להפסיק בכל רגע. הספר מרגיש המשך מאולץ לספר ראשון מוצלח. הספר לא זרם, דילגתי על הרבה ומצד שני הוא לא זז. אולי בפרקים האחרונים ובדר"כ אני אוהבת את הכתיבה שלה.

7/3/2021

יותר טוב מהספר הראשון (שהיה ממש גרוע). לפחות כאן יש עלילה ואפשר להבין, גם אם חלקית, את המוטיבציה של הדמויות

6/3/2025

לא הצלחתי להתחבר. ציפיתי שמההתחלה זה יהיה המשך לספר הקודם. ואז זה נמרח ונמרח. קצת ילדותי ולא אמין. הרי יכל היה לברר ולא להניח הנחות במשך 4 שנים.

30/10/2021

ספר שטחי. מוזר שאת הראשון בסדרה קראתי ללא נשימה, ופה הרגשתי שאין לי בעיה להפסיק בכל רגע. הספר מרגיש המשך מאולץ לספר ראשון מוצלח. הדמויות שטחיות ואין שום עומק חוץ מתיאורי סקס מוגזמים שחוזרים על עצמם. לא עשה לי את זה. להיפך, מצאתי את עצמי תוהה עד כמה נמוך אפשר לרדת. ואני מחובבות הז’אנר. בקיצור אחד הספרים השטחיים. החלקים היחידים ששימחו אותי זה אלה עם טוני ומלאני.

סדרת קווים 2 - קווים שבורים יהודית צפורי
פרק 1
 
אנה
 
לונדון
מישהו פעם אמר שהבית שלך הוא המקום שבו הלב שלך נמצא, אבל הלב שלי חצוי. אני לא בטוחה אם אני אוהבת את לונדון או לא. רחוקה מעיר הולדתי, מהאחים שלי, מהבית שבו נולדתי. הריחות והטעמים של יוון חסרים לי עד כדי כאב עמום שלא מרפה.
טיפות קטנות של גשם נופלות על פניי, אני מכסה את ראשי בצעיף וממשיכה לרוץ בין השלוליות. טוני הבטיח לפגוש אותי בעוד שעתיים בהוואנה, אחד המועדונים הלוהטים בעיר. סוף סוף אזכה להיות איתו ולו לשעות ספורות, לכבוד יום הולדתי העשרים וארבע. אני צריכה להספיק להתארגן ולבדוק שאיליי חזר בזמן מהעבודה כדי להצטרף אלינו. לולא הפגישה עם טוני הייתי מסלקת אותו מהבית שלי ומחיי כבר עכשיו.
אני מטפסת במהירות במדרגות לקומה השלישית, פותחת את הדלת ונכנסת לדירה המשותפת שלנו. שקט מקדם את פניי ואני כבר כועסת שהוא עוד לא חזר מהמשרד. אור קטן מחדר השינה שלנו מושך אותי לפסוע לשם.
"כן, בייבי, כן." קולו הנלהב של איליי מגיע לאוזניי וגורם לי לחייך לעצמי. בכל רגע פנוי הוא משחק במחשב ומדבר אליו כאילו היה החברה שלו. אני חולצת נעליים, משאירה אותן במסדרון ומניחה את כף ידי על ידית הדלת. "בואי, כן, זה טוב." אני נעצרת במקומי וממתינה. הקולות שהוא משמיע הפעם מוזרים. אני דוחפת את הדלת קלות ומתבוננת בחבר האידיוט שלי זה שנה שוכב במרכז המיטה שלנו, כשמעליו עולה ויורדת לא אחרת מאשר המזכירה הנחמדה שלו. אליסיה המנומסת שתמיד מציעה לי תה עם חלב כשאני מגיעה למשרד שלו.
"תזיין אותי חזק!" אליסיה שואגת, שוכחת את כללי הנימוס ולא אומרת בבקשה.
מפלס העצבים שלי עולה בכמה רמות מעל המומלץ, ואני חוששת שהפיצוץ קרוב מתמיד. עיניי נחות על מחבט הבייסבול האהוב על איליי שנח לו ליד הדלת ואני אוחזת בו בשקט, חלילה לא להפריע למירוץ הגדול לאורגזמה של הזוג המקסים שמולי. "כן, איליי, תזיין אותה חזק." אני אומרת ונעמדת ליד המיטה כשהמחבט בידי.
שני המנוולים שעל המיטה מזנקים ממקומם בבהלה. "פאק, פאק," איליי ממלמל ומנסה להשתחרר מידיה של המזכירה המנומסת, שמרוב פחד נועלת את זרועותיה סביב עורפו ולא משחררת. "אנה, אני יכול..." הוא לא מסיים את המשפט, כי שאגת כאב בוקעת מגרונו כשאני חובטת ברגלו עם המחבט. אליסיה הלבנבנה צורחת בהיסטריה ומכאיבה לאוזניי. שניהם מתגלגלים מהמיטה לצד השני. אני ממהרת אחריהם וחובטת בכל כוחי, אך איליי מצליח לחמוק מהמחבט ואני מנפצת בטעות את המנורה האהובה עליי.
"בן-זונה!" אני שואגת וממהרת אחריו כשהוא מדדה מחוץ לחדר, משאיר אחריו את הלבנבנה שלא מפסיקה לצרוח. "תשתקי כבר," אני מסתובבת אליה באיום עם אגרופים קמוצים, אבל לצערי הרב היא לא מצליחה להפסיק. אולי זו לא אשמתה, אבל זה לא ממש מעניין אותי.
"הצילו, הצילו," היא מקרקרת בקול צרוד ואני חובטת בה באגרופי ישר באף, בטוחה שזה לפחות ישתיק אותה. דם פורץ מאפה ולהפתעתי היא לא מפסיקה לשאוג, כמו במופע אימים. אני לא מהססת וחובטת בה שוב והיא מתמוטטת על הרצפה, מכתימה את השטיח היפה שלי בדם שלא מפסיק לנזול מאפה.
"אנה, חכי רגע," קולו של איליי מעצבן אותי, ואני תוהה אם הוא רוצה שאחכה עד שהמזכירה תתעורר לרשום פרוטוקול, או שפשוט הוא מחפש דרך לברוח לפני שאגיע אליו. בדרכי למטבח אני לוקחת מטרייה גדולה שעומדת שעונה על הקיר.
"עכשיו אתה רוצה שאני אחכה? עכשיו אתה רוצה לדבר?" אני נעה במהירות לכיוון שלו, "מה קרה ל'מותק, זה לא את, זה אני', 'חמודה, בואי ניפרד כידידים'? אתה מביא אותה לבית שלי!" אני חובטת עם המטרייה בלפטופ שלו שמונח על שולחן העבודה והוא מתרסק על הרצפה. "אתה מזיין אותה במיטה שלי, על המצעים שלי." אני מגלה אותו מתלבש בחדר הכביסה שצמוד למטבח וחובטת בו בכזאת עוצמה שהידיים שלי רועדות מכאב. הוא נופל וראשו נחבט במכונת הכביסה.
השקט שמשתרר בבית מאפשר לי לשמוע את הלמות ליבי. החזה שלי עולה ויורד ואני מתבוננת באיליי ששוכב מעולף על הרצפה. גם מחדר השינה אין בדיוק סימני חיים, המזכירה החיוורת השתתקה סוף סוף. אפשרתי לזעם להשתלט עליי ועכשיו אצטרך לטפל בכאוס שיצרתי. אני מוציאה את הטלפון הנייד שלי מהתיק ומחייגת את המספר של האיש היחיד שיכול להוציא אותי מהבלגן שעשיתי במו ידיי.
"היי, אחותי, קבענו לעוד שעתיים. אני לא מתבלבל, נכון?" קולו העליז של טוני נשמע מהצד השני.
"אני זקוקה לעזרה." אני אומרת.
"קרה משהו. את בסדר?" הוא נשמע מודאג.
"אני בסדר, האקס שלי לא ממש." למעט זעם על הפלישה לבית הפרטי שלי, אין בי שום צער על סיום צורם של יחסים אינטימיים של שנה עם אידיוט שלא מסוגל להגן על עצמו מול בחורה.
"אני בדרך." הוא מנתק ואני מוזגת לעצמי כוס יין ומתיישבת בסלון. רוב הדברים בבית הם שלי. איליי הצטרף אליי לפני חודשיים בסך הכול, אחרי מסע שכנועים מצידו שאנחנו צריכים לגור יחד. השבוע גיליתי שהוא פשוט הסתבך ולא הצליח לשלם שכר דירה, ולכן היה נחוש לעבור לדירתי. פרט פעוט שהוא שכח לציין בפניי.
נשמעות דפיקות בדלת ואני קמה לפתוח אותה. טוני עומד בכניסה ומביט בי. פניו מרצינות כשהוא מבחין בהופעתי הפרועה ובמטרייה שאני עדיין אוחזת בידי. "פריז עושה לך טוב, אתה נראה נפלא." אני מזנקת עליו ומחבקת אותו. הוא מאמץ אותי אליו ונושק לראשי.
"הרגת מישהו?" הוא שואל כשהוא מרחיק אותי ממנו מעט ובוחן את הדירה בעיניו.
"לא, אם הייתי הורגת אותו זה היה מלוכלך מדי ולא הייתי מספיקה להגיע למועדון לפגוש אותך." אני מושכת קלות בכתפיי.
קולות עמומים נשמעים מחדר השינה בדיוק כשאיליי מגיח מהמטבח, מדדה בקושי על רגל אחת ואוחז בראשו. "כמה אקסים יש לך?" טוני שולח מבט רצחני לכיוון של איליי וזה נעצר במקומו ולא מעז לזוז.
"אקס אחד ומזכירה אחת." אני לוגמת מהיין. התכוונתי להיפרד מאיליי אחרי שטוני יעזוב את העיר. הוא פשוט הפתיע אותי, אז זה ייגמר עכשיו. האמת שאני קצת כועסת על עצמי שלא הבחנתי במה שקורה מתחת לאף שלי.
"מה המצב של המזכירה?" טוני עדיין עומד באמצע הבית ולא זז.
"אף שבור, היסטריה מוחלטת, אולי שן או שתיים נפגעו." אני ממהרת לענות כששוב בוקעים מחדר השינה קולות מעצבנים.
"אנה, זה קרה רק פעם אחת, אני נשבע לך. אני..." איליי מגמגם.
"עוד מילה אחת ואני מסיים את העבודה של אנה בשמחה." הקול של טוני מקפיא ואיליי משתתק במהירות. איליי יודע מאיזו משפחה אני מגיעה. בלילה אחד של חוסר זהירות וכמה בקבוקי יין סיפרתי לו.
"אנה..." הוא מגלה אומץ יוצא מגדר הרגיל ומתקרב אלינו, רק כדי לפגוש את האגרוף של טוני באף השבור שלו. הוא מתקפל מכאב וצונח על הרצפה.
"אני מדבר, אתה מקשיב." טוני נכנס למטבח ואיליי כמעט מתכווץ לכדור קטן, טוני אוחז בצווארו בידו הגדולה ומרים אותו עד שרק בהונות רגליו מגרדות את הרצפה. "אנה, הוא פגע בך?" הוא לוחץ עוד עד שפניו של איליי אדומות ומחכה לתשובה שלי.
"לא ממש, עמדתי לגמור את זה בימים הקרובים."
"אנה!" איליי קורא בזעזוע, כאילו לא תפסתי אותו רק לפני כמה דקות במיטה שלי עם הזין שלו בכוּס של המזכירה החיוורת.
"טוב." טוני משחרר מעט את אחיזתו בצווארו של איליי, מאפשר לו לקחת אוויר, וחושב כמה דקות. "הוא זיין את המזכירה שלו במיטה שלך?" הוא מטלטל את ראשו באי אמון, והפעם שתי ידיו מונחות על צווארו של איליי ומתהדקות עד שרק קולות חרחור נשמעות מגרונו. "את רוצה שאני אחסל אותו?" הוא שואל ברצינות. איליי נראה כעומד להקיא מרוב פחד.
"לא יודעת. תן לי לחשוב על זה כמה דקות." אני מושכת בכתפיי ומתיישבת שוב בסלון.
"אנה, בבקשה..." איליי מתחנן. הוא לא מצליח להשתחרר מאחיזת הפלדה של טוני.
"לא בא לי משטרה ועניינים." אני עונה לבסוף באי רצון מופגן.
בבת אחת טוני משחרר את ידיו ואיליי נופל על הרצפה כמו שק תפוחי אדמה. "זה מה שהולך לקרות," טוני מניח את ידו על כתפו של איליי ומקים אותו בכוח לעמידה. רק חסר לי שהוא ישתין מרוב פחד. "מה שקרה פה היום נשאר בינינו. אתה לוקח את הבגדים שלך ואת המזכירה שלך ונעלם מהחיים של אנה לתמיד." איליי מהנהן בראשו. "אתה משלם על הטיפול הרפואי שהמזכירה שלך בטח זקוקה לו, ואם אני אשמע שהגשת תלונה, או שפנית שוב לאחותי, אני אחזור." הוא מאלץ את איליי להביט בעיניו. "זה ברור?"
"כן, אבל מה עם החפצים שלי..." איליי מגמגם וטוני לא עומד בפיתוי וחובט בפניו במהירות. איליי שוב נופל על הרצפה ואוחז באפו השבור.
"החפצים שלך הוחרמו." אני אומרת בחיוך ניצחון, לא שהיו לו כל כך הרבה חפצים, אבל זה עונש פעוט לעומת מה שבאמת מגיע לו.
"בבקשה, אנה." איליי מתחנן.
טוני שולף אקדח ומצמיד אותו לראשו של איליי. הפחד ניכר היטב בפניו של איליי, ואני יודעת שבמצב כזה מוטב לו לשתוק, אחרת טוני ילחץ על ההדק. נראה שגם איליי מבין את זה. "יש לך חמש דקות להרגיע את הבחורה ולצאת מפה." טוני מקרב את פניו לפרצופו של איליי ודורך את הנשק. "ויש לך מזל שאני במצב רוח טוב היום." הוא מוסיף בקול נמוך שאני בקושי שומעת. זה נשמע כמו השריקה המאיימת רגע לפני שפצצה נוחתת על האדמה. הוא דוחף את איליי לכיוון חדר השינה ואיליי מדדה במהירות ופולט אנקת כאב.
* * *
כעבור שעתיים אנחנו יושבים בהוואנה יחד עם שון, החבר של טוני שהגיע איתו מפריז. "איזה נשים יפות ומעניינות יש פה," שון אומר כשהוא קורץ לבחורה שעוברת ליד השולחן שלנו.
"המועדון הזה חדש, נפתח לפני כמה חודשים ונחשב הכי מצליח בעיר. כל הבנות מהמשרד מבלות פה הרבה," אני אומרת ולוגמת מהיין שלי.
"מתייחסים אלייך יפה במשרד?" טוני שואל.
"הם מתחילים להכיר ביכולות שלי. השבוע קיבלתי לנהל את התיק של לקוח גדול מאוד." משרד רואי החשבון ווקר ובניו קיבל אותי לעבודה כבר לפני שנה, אבל רק עכשיו הם באמת מבינים כמה אני טובה במקצוע שלי.
"שמעת משהו מהבית?" טוני שואל ואני בוחנת אותו בקפידה. יש לנו זיכרונות טובים מיוון, וכל אחד מאיתנו בחר לחיות הרחק משם מסיבות שונות לגמרי. טוני לא אוהב לדבר על אבא ועל הבית. משהו פצע אותו והוא לא משתף אותי בזה.
"אני מדברת עם מיקיס מדי פעם. אבא בדרך כלל מתעלם ממני," אני אומרת וחשה בגל עצב מתפשט בתוכי.
"יותר טוב לך פה, רחוק ממנו." הוא אוחז בכף ידי וקולו רך. "הוא אוהב רק את עצמו, הוא חי בשביל השם והיוקרה. אנחנו כלי משחק בידיו, מתי תביני את זה?" אני יודעת שטוני אוהב אותי ויעשה הכול בשבילי, אבל אני לא רוצה להאמין למה שהוא אומר. הוא אבא שלנו, הוא גידל אותנו אחרי המוות הנורא של אימא.
"אני מבינה שאתה כועס. הוא פגע בך. אולי איזה חלק בך האמין שהוא יהפוך אותך ליד ימינו, אבל מיקיס הוא הבכור." אני רוצה לשבת שוב עם שני האחים שלי באותו חדר בלי ששניהם יכעסו זה על זה.
"את יודעת טוב יותר מזה, אנה. את חכמה. הוא שלח אותך הרחק מהבית. הוא שילם למטפלות שיגדלו אותך, הוא לא היה שם בשבילך." הוא מתעצבן.
"עשיתי לו צרות, ניסיתי בכל הכוח למשוך את תשומת הלב שלו ובחרתי בדרכים מאוד מוזרות, אתה יודע את זה." אני נלחמת על האבא שאני חולמת עליו בלילות. "הוא הבטיח לי שאחרי שארכוש ניסיון במקצוע ואוכיח את עצמי, אוכל לחזור ולטפל בספרים של העסקים שלו. הוא הבטיח לי." האם אני חיה באשליות?
"צר לי שיגיע הרגע ואת תיפגעי. אני לא רוצה את זה בשבילך." הוא עונה בעצב.
חבורה של נשים מצחקקות ניגשת לשולחן שלנו. "אנה, לא תכירי לנו את החברים שלך?" הן שולחות מבטי זימה אל טוני ושון.
אני עורכת היכרות מהירה בין טוני ושון לחברות שלי מהמשרד והן מתיישבות לידינו. כל אחת מנסה למשוך את תשומת ליבם של שני הגברים בכל דרך אפשרית. מזווית עיני, אני רואה את הקשיש שמגיע למועדון לפחות פעמיים בשבוע. שמתי לב שהוא תמיד מתיישב באותו שולחן באזור השמור לאורחים מיוחדים, ואליו צמוד תמיד הגבר שמטריף את החלומות שלי.
מהפעם הראשונה שהעיניים שלי נחו עליו לא הייתה לי מנוחה. עוד סימן שאיליי לא היה בשבילי, כי אם גבר אחר שאני כלל לא מכירה הצליח להסעיר אותי ולטרוף את שנתי, משהו בקשר שלנו היה מעורער. הוא נראה לי ספרדי או מקסיקני, אין לי מושג כי אף פעם לא הצלחתי להתקרב אליו. הם יושבים תמיד זה לצד זה, מוקפים במאבטחים. מדי פעם הם מאפשרים לכמה בחורות להצטרף אליהם לשולחן. הוא מביט אל השולחן שלנו ומבטינו מצטלבים. הוא כנראה באמצע שנות השלושים לחייו, שערו השחור קצר מאוד ומבליט את עיניו הירוקות. הוא מסיט במהירות את מבטו ממני ומתיישב לצד הזקן, שככל שאני מביטה בו יותר, כך אני בטוחה שכבר ראיתי אותו בעבר, אני רק לא מצליחה להיזכר איפה. אבל לא הזקן מעניין אותי. אני ממשיכה לסקור במבטי את הגבר הזר. הוא בנוי לתפארת, גובה לפחות מטר שמונים וחמש, אולי אפילו יותר, שפתיים מלאות, עצמות לחיים גבוהות, אף מושלם וגוון עור לא בהיר ולא כהה. אין ספק שהוא ממוצא לטיני כלשהו, אני מנתחת את מראהו בראשי.
"אנה..." קול קורא בשמי, אבל אני לא מצליחה להוריד את העיניים מהגבר הזר. הכתפיים שלו רחבות, הבטן שטוחה. החליפה השחורה שעל גופו משווה לו מראה סקסי ומסוכן.
"אנה..." טוני מנער אותי קלות.
"מה?" אני מנתקת בצער את מבטי מהגבר המושלם שמתעלם ממני באופן בוטה, וחוזרת להביט בטוני.
"את חולמת. את בטוחה שאת בסדר? בכל זאת, החבר שלך..."
"האקס שלי," אני חותכת אותו במהירות בקול זועם.
"אוקיי. אבל אני רוצה להיות בטוח שאת בסדר לפני שאני נוסע." הוא באמת מודאג.
"אני בסדר גמור." אני נושקת ללחיו באהבה. "תסתכל רגע על השולחן שצמוד לקיר מולנו. אתה מכיר את הזקן שיושב שם?"
טוני מסתובב לאיטו ובוחן את האנשים סביב השולחן המרוחק מאיתנו. משהו קורה בעיניים שלו, הוא נדרך לרגע.
"אתה מכיר אותו." אני קובעת.
"אל תתקרבי אליו." הוא מסתובב אליי וקולו מצווה.
"מי הוא?" סקרנותי גוברת.
"אני יודע מי הוא. את צריכה לשמור ממנו מרחק. תבטיחי לי."
"לא נראה לי שאפשר בכלל להתקרב אליו. תגיד לי מי זה."
"אני חייב ללכת, אחרת אפסיד את הטיסה שלי." הוא קם במהירות. "שון," הוא מאלץ אותו להתנתק מאווה, שלא מפסיקה לפלרטט איתו. "אנחנו צריכים לזוז." הוא אומר ושון קם במהירות.
"לא הספקנו לרקוד אפילו," אני אומרת במחאה.
"בפעם הבאה שניפגש אני מקווה שלא אצטרך לבזבז זמן על ניקיון." הוא קורץ לי. "אם האקס שלך ינסה לעשות משהו או להציק לך, תודיעי לי." הוא מושך אותי אליו לחיבוק חם.
"אל תדאג, לא נראה לי שהוא מספיק אמיץ כדי לנסות לדבר איתי." אני מרגיעה אותו.
הוא נושק לי, ממתין ששון ייפרד ממני גם, והם נעלמים למורת רוחן של חברותיי, לא לפני שהוא לוחש לי, "תשתדלי לא להסתבך בצרות."

עוד ספרים של יהודית צפורי