מִיכַל דָּלִיּוֹת מַזְמִינָה אֶת הַיְּלָדִים וְאֶת הַהוֹרִים לְהִתְוַדֵּעַ לַפִּתְרוֹנוֹת הַחִנּוּכִיִּים שֶׁלָּהּ דֶּרֶךְ סִפּוּרִים מְלֵאֵי תּוֹבָנוֹת.
בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן רוֹעִי הִתְחִיל לְדַבֵּר לֹא יָפֶה. הוּא מִתְחַצֵּף לְאַבָּא וְאִמָּא, צוֹעֵק, דּוֹרֵשׁ, מְצַוֶּה וְלִפְעָמִים גַּם מְקַלֵּל, אֲפִלּוּ אֶת הַמּוֹרָה שֶׁלּוֹ. הַהוֹרִים כּוֹעֲסִים עָלָיו וּמַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עוֹזֵר. אֵיךְ יוֹצְאִים מִמַּעְגַּל הַכַּעַס הַזֶּה? אֵיךְ מְשַׁנִּים אֶת הָאֲוִירָה בַּבַּיִת? וְאֵיךְ מְלַמְּדִים אֶת הַיְּלָדִים לְבַטֵּא רְגָשׁוֹת, גַּם שְׁלִילִיִּים, מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בַּאֲחֵרִים.
מִיכַל דָּלִיּוֹת הִיא יוֹעֶצֶת מִשְׁפַּחְתִּית, מַנְחַת הַתָּכְנִית סוּפֶּרְנָנִי, מַנְכַּ"ל מֶרְכַּז מִיכַל דָּלִיּוֹת וּמְחַבֶּרֶת הַסְּפָרִים "אֵין יְלָדִים רָעִים" וְ"הוֹרִים, מָה הַשְּׁאֵלָה?!".
עָפְרָה שֶׁפֶר־בְּרוֹשׁ הִיא מַדְרִיכַת הוֹרִים וּמְפַעְנַחַת צִיּוּרֵי יְלָדִים, כּוֹתֶבֶת, עוֹרֶכֶת וּמְתַרְגֶּמֶת
