המוות פוטר אותנו מצרות כאלה – שהרי גם אם לא התרחשו בפועל, בכל זאת יכלו להתרחש. אולם בני אדם אינם חושבים שאסונות עשויים להתרגש עליהם: כל אחד מקווה למזלו הטוב של מֶטֶלּוּס, כאילו ישנם רבים יותר ששפר חלקם מאלה שלא נתמזל מזלם, או ישנה איזושהי ודאות בענייני אנוש, או כאילו נבון יותר לקוות מאשר לחשוש. אולם הבה נסכים עם ההיגד הבא: המוות שולל מבני אדם דברים טובים. האם אפוא עלינו להסכים גם שהמתים חסרים את מנעמי החיים, וחוסר זה הוא אומלל? מן ההכרח, בוודאי, שיאמרו כך. ברם האם דבר מה יכול להיות חסר למי שכלל אינו קיים? המילה 'לַחְסור' עצמה יש לה נופך עגום, כי מסתתרת בה משמעות זו: היה לו, אין לו, הוא רוצה, מחפש, נצרך. אלה, לדעתי, טרדותיו של מי שחסר דבר מה: חסר לו מאור עיניים – העיוורון אפוא נתעב; אין לו ילדים – הערירות נתעבת. עניין זה כוחו יפה לאלה שבחיים, אך אין איש מבין המתים שחסרים לוֹ לא רק מנעמי החיים, אלא אף החיים עצמם. אני מדבר על המתים שאינם ולא-כלום; אנו, הקיימים, כלום חסרות לנו קרניים או נוצות? היש בכלל מי שיאמר כדבר הזה? בוודאי אף לא אחד. מדוע? הואיל וכשאין לך דבר מה, אשר מעצם שימושו וטבעו אינו מתאים לך, לא תרגיש בחסרונו, גם אם אתה מודע לכך שהוא אינו ברשותך. יש להדגיש טענה זו שוב ושוב, לאחר שאיששנו את ההנחה שעליה, אם הנפשות הנן בנות מוות, אין אנו יכולים לערער, דהיינו: הכיליון במוות הוא כה גדול, עד כי לא נותר ולו שמץ של תחושה. אם כן, לאחר שיישבנו עניין זה וביססנו אותו כהלכה, עלינו לברר בדקדקנות מה הפירוש של 'לחסור', כדי שלא תיוותר טעות כלשהי באשר למשמעו של פועל זה. 'לחסור' אפוא מציין זאת: להיות בלי הדבר, שאתה רוצה כי יהיה בבעלותך. במחסור אפוא קיים גם רצון, אלא אם כן מקנים למילה נופך שונה, למשל כאשר נשתמש בה לגבי מחלה. והרי 'לחסור' משמש גם במובן נוסף, כאשר אין לך דבר מה ואתה מודע לכך שהוא אינו ברשותך, גם אם ביכולתך לשאת את המחסור בקלות. אולם אין אומרים 'לחסור' לגבי המוות, שהרי אז לא היה מדובר במשהו מצער; עם זאת, אומרים 'לחסור' לגבי משהו טוב – והלא עצם החוסר כאן הוא רע. אולם אפילו אדם חי אינו חסר משהו טוב, אם איננו זקוק לו. אבל במקרה של אדם חי, ישנו היגיון בהיגד 'חסרה לך המלוכה' – אם כי לגביך לא ניתן לומר זאת בדיוק, אך בוודאי לגבי טַרְקְוִוינִיוּס, לאחר שגורש מן המלוכה – אך לגבי המת, אין בהיגד זה כל היגיון. 'לחסור' כרוך בתחושה, ולמת אין תחושה; המת אפוא גם אינו יודע מחסור.