לאוניד טוקרסקי, נולד בשנת 1945 בלנינגרד. בעל תואר דוקטור בהנדסת מכונות. נשוי לרחל, אב לשלושה ילדים, סבא לשבעה נכדים וסבא רבא לחמישה נינים. מילא קשת של תפקידים בכירים בתעשייה האווירית עד פרישתו לגמלאות. היה יו"ר מועצת המנהלים של חברה ממשלתית ודירקטור במועצות מנהלים של כמה חברות, היה יועץ לבעלי חברות פרטיות בתחום ניהול וכן כיהן כחבר בוועדה של נשיא המדינה לשינוי שיטת הממשל. כיהן כחבר הנהלת המרכז הישראלי להעצמת האזרח. בברית המועצות, שילם על פעילותו הציונית בשהות של שנה במחנה כפייה צבאי. הוכר בישראל כאסיר ציון. עלה ארצה בשנת 1976 לאחר שנתיים של סירוב עלייה, תוך שהוא דורש לעלות לישראל על בסיס זכויות האדם המפורטות באמנת הלסינקי. על פעילותו למען זכויות האדם קיבל תעודת הוקרה מטעם Cambridge International Biographical Centre. בשנת 2011 הוענק לו פרס "עץ הזית של ירושלים" על "תרומתו לתנועה למען העלייה של יהודי ברית המועצות ולחיזוק מערך ההגנה של מדינת ישראל". התקבל כחבר באגודת הסופרים הישראלים בעקבות פרסום ספרו "הישרדות". ספרו השני: "Unconventional ‑ Out of the box thinking in life and business" יצא לאור באמזון בשנת 2020.
לאוניד טוקרסקי, נולד בשנת 1945 בלנינגרד. בעל תואר דוקטור בהנדסת מכונות. נשוי לרחל, אב לשלושה ילדים, סבא לשבעה נכדים וסבא רבא לחמישה נינים. מילא קשת של תפקידים בכירים בתעשייה האווירית עד פרישתו לגמלאות. היה יו"ר מועצת המנהלים של חברה ממשלתית ודירקטור במועצות מנהלים של כמה חברות, היה יועץ לבעלי חברות פרטיות בתחום ניהול וכן כיהן כחבר בוועדה של נשיא המדינה לשינוי שיטת הממשל. כיהן כחבר הנהלת המרכז הישראלי להעצמת האזרח. בברית המועצות, שילם על פעילותו הציונית בשהות של שנה במחנה כפייה צבאי. הוכר בישראל כאסיר ציון. עלה ארצה בשנת 1976 לאחר שנתיים של סירוב עלייה, תוך שהוא דורש לעלות לישראל על בסיס זכויות האדם המפורטות באמנת הלסינקי. על פעילותו למען זכויות האדם קיבל תעודת הוקרה מטעם Cambridge International Biographical Centre. בשנת 2011 הוענק לו פרס "עץ הזית של ירושלים" על "תרומתו לתנועה למען העלייה של יהודי ברית המועצות ולחיזוק מערך ההגנה של מדינת ישראל". התקבל כחבר באגודת הסופרים הישראלים בעקבות פרסום ספרו "הישרדות". ספרו השני: "Unconventional ‑ Out of the box thinking in life and business" יצא לאור באמזון בשנת 2020.
ינון מגל הוא אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת בישראל. מעריציו רואים בו קול אותנטי של ציבור אשר קולו הודר מהתקשורת במשך שנים. מתנגדיו רואים בו אדם מסוכן, שמלבה במיומנות – ובהנאה – את השסע בחברה הישראלית. על דבר אחד אין עוררין – מגל הוא איש התקשורת הכי משפיע במדינה בשנים האחרונות.
אבל מה באמת הסיפור של ינון מגל? האם מדובר באידיאולוג ימני, או בעיתונאי שהבין כי משתלם כלכלית לאמץ את פוזת ההתרסה? עד כמה התגייסותו הטוטאלית למען בנימין נתניהו אותנטית, או חלק ממאבק דווקאי בעקבות טראומות שחווה בעבר? וכיצד אדם עם הביוגרפיה הקלאסית של השמאל הליברלי, הפך לסולן הראשי של קונספציות שמרניות ומשיחיות?
מה באמת הסיפור של ינון מגל הוא גם מסע בין תחנות חיים – הילדות בבת ים ובירושלים, הקשיים כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל, שנת הגאות והשפל בהודו, ומודעה קטנה בעיתון, שבזכותה הפך במרוצת השנים לפנים מוכרות בכל בית בישראל. כל אלה מלווים באנקדוטות שרק מעטים מכירים, ובהן: מה באמת היה תפקידו במבצע שבו נחטף לישראל השייח' עובייד, מה חשב על בנימין ושרה נתניהו כשהיה עורך "וואלה", כמה זמן מראש ידע שרחלי רוטנר עומדת להפוך עליו את עולמו, מדוע רבים מהחברים שליוו אותו מילדות לא מדברים איתו היום, ואיפה תפסה אותו מתקפת 7 באוקטובר. בעזרת פרשנים ויועצים פוליטיים הספר גם מנסה לענות על השאלה, האם מי שנאלץ לפרוש מהכנסת בגלל טענות להטרדה מינית יחזור אליה כראש ממשלת ישראל.
זיו כהן שימש במשך יותר משני עשורים במגוון תפקידי כתיבה ועריכה בקבוצת "ידיעות אחרונות". כדי להבין מה באמת הסיפור של ינון מגל, מה מניע אותו ולאן הוא חותר, הוא צפה ביותר מאלף תוכניות של "הפטריוטים", האזין לכל תוכניות הרדיו שבהן מגל התעמת עם בן כספית ומחליפיו, קרא כל ראיון שנתן מגל וכמעט כל פוסט שכתב, ושוחח עם מאות אנשים שמכירים אותו. חלקם טרקו לו את הטלפון, אבל אלה שדיברו – לגמרי דיברו.
ינון מגל הוא אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת בישראל. מעריציו רואים בו קול אותנטי של ציבור אשר קולו הודר מהתקשורת במשך שנים. מתנגדיו רואים בו אדם מסוכן, שמלבה במיומנות – ובהנאה – את השסע בחברה הישראלית. על דבר אחד אין עוררין – מגל הוא איש התקשורת הכי משפיע במדינה בשנים האחרונות.
אבל מה באמת הסיפור של ינון מגל? האם מדובר באידיאולוג ימני, או בעיתונאי שהבין כי משתלם כלכלית לאמץ את פוזת ההתרסה? עד כמה התגייסותו הטוטאלית למען בנימין נתניהו אותנטית, או חלק ממאבק דווקאי בעקבות טראומות שחווה בעבר? וכיצד אדם עם הביוגרפיה הקלאסית של השמאל הליברלי, הפך לסולן הראשי של קונספציות שמרניות ומשיחיות?
מה באמת הסיפור של ינון מגל הוא גם מסע בין תחנות חיים – הילדות בבת ים ובירושלים, הקשיים כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל, שנת הגאות והשפל בהודו, ומודעה קטנה בעיתון, שבזכותה הפך במרוצת השנים לפנים מוכרות בכל בית בישראל. כל אלה מלווים באנקדוטות שרק מעטים מכירים, ובהן: מה באמת היה תפקידו במבצע שבו נחטף לישראל השייח' עובייד, מה חשב על בנימין ושרה נתניהו כשהיה עורך "וואלה", כמה זמן מראש ידע שרחלי רוטנר עומדת להפוך עליו את עולמו, מדוע רבים מהחברים שליוו אותו מילדות לא מדברים איתו היום, ואיפה תפסה אותו מתקפת 7 באוקטובר. בעזרת פרשנים ויועצים פוליטיים הספר גם מנסה לענות על השאלה, האם מי שנאלץ לפרוש מהכנסת בגלל טענות להטרדה מינית יחזור אליה כראש ממשלת ישראל.
זיו כהן שימש במשך יותר משני עשורים במגוון תפקידי כתיבה ועריכה בקבוצת "ידיעות אחרונות". כדי להבין מה באמת הסיפור של ינון מגל, מה מניע אותו ולאן הוא חותר, הוא צפה ביותר מאלף תוכניות של "הפטריוטים", האזין לכל תוכניות הרדיו שבהן מגל התעמת עם בן כספית ומחליפיו, קרא כל ראיון שנתן מגל וכמעט כל פוסט שכתב, ושוחח עם מאות אנשים שמכירים אותו. חלקם טרקו לו את הטלפון, אבל אלה שדיברו – לגמרי דיברו.
מאז היותו בן שמונה־עשרה כתב אמתי גרנות יומנים אישיים ובהם חקר את חייו, את ערכיו ואת משמעות קיומו. לאחר נפילתו בקרב בצפון הארץ בתחילת מלחמת חרבות ברזל מצאו הוריו את היומנים, שחשפו טפחיים מדמותו הייחודית ומעולמו הפנימי, ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. דרך מילותיו הכנות והעמוקות מתגלה בחור שחי חיים מלאי משמעות, אהבה ועומק רוחני. היומנים, שנכתבו על ידי צעיר ישראלי עדין נפש ומפקד אמיץ לב, משקפים תובנות עמוקות על החיים, על האדם, על צבא ותורה, על חירות ואהבה ועל משמעות הקיום.
חולם ולוחם הוא מבחר מתוך יומניו של אמתי, שנערך על ידי אביו, הרב תמיר גרנות. הוא הוסיף ביאורים ומחשבות משלו ויצר דיאלוג מרתק בין אב לבן, בין עבר להווה ובין כאב לתקווה. הספר משלב את כתביו המקוריים של אמתי עם פרשנות רגישה המאירה את עומק מחשבותיו תוך התבוננות על מסע חייו, על מאבקיו הפנימיים ועל הדרך שסלל לעצמו בעצמו. אמו של אמתי, אביבית, יצרה דיאלוג עם יומניו בשפת האומנות, ובין פרקי היומן משובצים ציורים שיצרה בדמע בהשראת כתיבתו, בשבועות שאחרי נפילתו.
מאז שנחשפו נגעו היומנים בליבם של רבים, והם מזכירים לנו שגם בעולם ציני ושטוף מדיה, יש בכוחן של מילים אמיתיות לגעת בנפש ולהעניק תקווה. אם אתם מבקשים חיים מלאי משמעות, אתם מוזמנים למסע של חיפוש וצמיחה רוחנית דרך מילותיו של אמתי, מילים יהודיות ואנושיות מאוד, שנכתבו בכנות ובתבונה נדירה.
הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול וחוקר שואה, מחברם של הספרים: אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם, בינת הלב – דרשות חסידיות מתל אביב ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת.
סרן אמתי צבי גרנות הי"ד לחם במחבלי חיזבאללה על גבול הלבנון משמחת תורה ה'תשפ"ד ועד שנהרג בגבורה בל' בתשרי ה'תשפ"ד (15 באוקטובר 2023).
מאז היותו בן שמונה־עשרה כתב אמתי גרנות יומנים אישיים ובהם חקר את חייו, את ערכיו ואת משמעות קיומו. לאחר נפילתו בקרב בצפון הארץ בתחילת מלחמת חרבות ברזל מצאו הוריו את היומנים, שחשפו טפחיים מדמותו הייחודית ומעולמו הפנימי, ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. דרך מילותיו הכנות והעמוקות מתגלה בחור שחי חיים מלאי משמעות, אהבה ועומק רוחני. היומנים, שנכתבו על ידי צעיר ישראלי עדין נפש ומפקד אמיץ לב, משקפים תובנות עמוקות על החיים, על האדם, על צבא ותורה, על חירות ואהבה ועל משמעות הקיום.
חולם ולוחם הוא מבחר מתוך יומניו של אמתי, שנערך על ידי אביו, הרב תמיר גרנות. הוא הוסיף ביאורים ומחשבות משלו ויצר דיאלוג מרתק בין אב לבן, בין עבר להווה ובין כאב לתקווה. הספר משלב את כתביו המקוריים של אמתי עם פרשנות רגישה המאירה את עומק מחשבותיו תוך התבוננות על מסע חייו, על מאבקיו הפנימיים ועל הדרך שסלל לעצמו בעצמו. אמו של אמתי, אביבית, יצרה דיאלוג עם יומניו בשפת האומנות, ובין פרקי היומן משובצים ציורים שיצרה בדמע בהשראת כתיבתו, בשבועות שאחרי נפילתו.
מאז שנחשפו נגעו היומנים בליבם של רבים, והם מזכירים לנו שגם בעולם ציני ושטוף מדיה, יש בכוחן של מילים אמיתיות לגעת בנפש ולהעניק תקווה. אם אתם מבקשים חיים מלאי משמעות, אתם מוזמנים למסע של חיפוש וצמיחה רוחנית דרך מילותיו של אמתי, מילים יהודיות ואנושיות מאוד, שנכתבו בכנות ובתבונה נדירה.
הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול וחוקר שואה, מחברם של הספרים: אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם, בינת הלב – דרשות חסידיות מתל אביב ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת.
סרן אמתי צבי גרנות הי"ד לחם במחבלי חיזבאללה על גבול הלבנון משמחת תורה ה'תשפ"ד ועד שנהרג בגבורה בל' בתשרי ה'תשפ"ד (15 באוקטובר 2023).
הגיוס לצבא ועזיבת הקן נועדו להציב את חיילינו בקו האש ולהכין אותם למלחמה. אך מה שמונח לפניכם אינו סיפורה של התלקחות אפית, אלא, בראש ובראשונה, מאבק יומיומי על התמודדות עם שגרה זרה ועוינת.
גיבורת הנובלה היא חיילת, והסכנות הצבאיות האורבות לה נחשפות במונולוג חד: את מקום ה"אויב" ממלאות תורנויות המטבח ולמופעי האימה אחראיות חברותיה לחדר. הדריסה של חירויות הפרט והמחסור בפרטיות ובאינטימיות מתפוצצים בפניה כרימוני הלם. המציאות החדשה שאליה נקלעה הופכת את החיילת שלנו לפצצה אנושית מתקתקת.
דרך חדרים משותפים, מקלחות ושירותים, משרדים תת קרקעיים, מסדרים ושמירות, במקצב סטטי כמעט של זמן שאינו זז, פאולינה טוכשניידר מובילה את הקורא אל לב מלחמתה של חיילת, בפרוזה עירומה המצטיינת בהבחנות מבריקות, אירוניה שחורה וחן רב. בין צחוק מתגלגל לתזוזה בחוסר נחת, אנו מגלים כי הדבר היחיד שנותר להיאבק עליו הוא הסובייקטיביות.
הגיוס לצבא ועזיבת הקן נועדו להציב את חיילינו בקו האש ולהכין אותם למלחמה. אך מה שמונח לפניכם אינו סיפורה של התלקחות אפית, אלא, בראש ובראשונה, מאבק יומיומי על התמודדות עם שגרה זרה ועוינת.
גיבורת הנובלה היא חיילת, והסכנות הצבאיות האורבות לה נחשפות במונולוג חד: את מקום ה"אויב" ממלאות תורנויות המטבח ולמופעי האימה אחראיות חברותיה לחדר. הדריסה של חירויות הפרט והמחסור בפרטיות ובאינטימיות מתפוצצים בפניה כרימוני הלם. המציאות החדשה שאליה נקלעה הופכת את החיילת שלנו לפצצה אנושית מתקתקת.
דרך חדרים משותפים, מקלחות ושירותים, משרדים תת קרקעיים, מסדרים ושמירות, במקצב סטטי כמעט של זמן שאינו זז, פאולינה טוכשניידר מובילה את הקורא אל לב מלחמתה של חיילת, בפרוזה עירומה המצטיינת בהבחנות מבריקות, אירוניה שחורה וחן רב. בין צחוק מתגלגל לתזוזה בחוסר נחת, אנו מגלים כי הדבר היחיד שנותר להיאבק עליו הוא הסובייקטיביות.
"בדירה קטנה, ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, יושב ילד אחד עם אנציקלופדיה גרמנית ישנה על ברכיו. הוא לא מבין מילה ממה שכתוב, אבל הוא לא צריך, מנת הדמיון שאיתה נולד מספיקה לגמרי, ותספיק לו כל חייו, כדי להבין ולהשלים את מה שהוא רואה גם בלי מילים".
סיפורו של שלמה ינאי הוא לא סיפור הצלחה טיפוסי, והוא גם לא כתוב ככזה. אין זו ביוגרפיה ליניארית. ינאי וענב בחרו מספר תחנות בחייו. הילדות הקשה בבית היתומים והטרגדיות האישיות שעבר, דרך המלחמות שבהן לחם והמסלול הצבאי שבו הגיע עד דרגת אלוף, כהונתו כמנכ"ל במכתשים אגן ובחברת טבע שאותה הוביל לשיאים חדשים – ומספרים אותן ביד מיומנת, מהוקצעת, מפתיעה ובסגנון כנה וישיר.
הם יודעים איך לספר את הסיפורים הדרמטיים ביותר, שחלקם עיצבו את האתוס הישראלי, באופן מדויק ומפלח, ולקחת את הקורא אל מאחורי הקלעים - לתובנות חשובות על צה"ל, על ניהול מערכות גדולות, על פניה השונות והחמקמקות של מדינת ישראל, ועל הדרך שבה היא חייבת לבחור אם חפצי חיים אנחנו.
מתוך הרגעים האישיים ביותר, ודרך נקודת מבט מפוכחת ומאירת עיניים, נפרסת החוויה האנושית של בני דורו, הדור שלחם במלחמת יום כיפור.
שלמה ינאי נולד ב-1952 בחולון. שירת בצה"ל והגיע לתפקידי אלוף פיקוד הדרום וראש אג"ת. כיהן בתפקידי מפתח בתעשייה הישראלית כמנכ"ל מכתשים אגן וכמנכ"ל טבע. מכהן כיום כדירקטור וכיושב ראש בחברות ציבוריות ופרטיות בארץ ובחו"ל ופעיל כיושב ראש בהתנדבות בתחום החברתי. מתגורר במושב רמת רזיאל, נשוי לאהובה ואב לשלושה ילדים.
ענב שור-דיעי גדלה בקיבוץ עין גב, מטפלת באמנות, מנחת סדנאות כתיבה, פרסמה ב-2014 את הרומן "טיול שנתי", גרה בתל אביב, נשואה ואם לשניים.
"בדירה קטנה, ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, יושב ילד אחד עם אנציקלופדיה גרמנית ישנה על ברכיו. הוא לא מבין מילה ממה שכתוב, אבל הוא לא צריך, מנת הדמיון שאיתה נולד מספיקה לגמרי, ותספיק לו כל חייו, כדי להבין ולהשלים את מה שהוא רואה גם בלי מילים".
סיפורו של שלמה ינאי הוא לא סיפור הצלחה טיפוסי, והוא גם לא כתוב ככזה. אין זו ביוגרפיה ליניארית. ינאי וענב בחרו מספר תחנות בחייו. הילדות הקשה בבית היתומים והטרגדיות האישיות שעבר, דרך המלחמות שבהן לחם והמסלול הצבאי שבו הגיע עד דרגת אלוף, כהונתו כמנכ"ל במכתשים אגן ובחברת טבע שאותה הוביל לשיאים חדשים – ומספרים אותן ביד מיומנת, מהוקצעת, מפתיעה ובסגנון כנה וישיר.
הם יודעים איך לספר את הסיפורים הדרמטיים ביותר, שחלקם עיצבו את האתוס הישראלי, באופן מדויק ומפלח, ולקחת את הקורא אל מאחורי הקלעים - לתובנות חשובות על צה"ל, על ניהול מערכות גדולות, על פניה השונות והחמקמקות של מדינת ישראל, ועל הדרך שבה היא חייבת לבחור אם חפצי חיים אנחנו.
מתוך הרגעים האישיים ביותר, ודרך נקודת מבט מפוכחת ומאירת עיניים, נפרסת החוויה האנושית של בני דורו, הדור שלחם במלחמת יום כיפור.
שלמה ינאי נולד ב-1952 בחולון. שירת בצה"ל והגיע לתפקידי אלוף פיקוד הדרום וראש אג"ת. כיהן בתפקידי מפתח בתעשייה הישראלית כמנכ"ל מכתשים אגן וכמנכ"ל טבע. מכהן כיום כדירקטור וכיושב ראש בחברות ציבוריות ופרטיות בארץ ובחו"ל ופעיל כיושב ראש בהתנדבות בתחום החברתי. מתגורר במושב רמת רזיאל, נשוי לאהובה ואב לשלושה ילדים.
ענב שור-דיעי גדלה בקיבוץ עין גב, מטפלת באמנות, מנחת סדנאות כתיבה, פרסמה ב-2014 את הרומן "טיול שנתי", גרה בתל אביב, נשואה ואם לשניים.
"התרעת נ"ט, מושב שמאלי אחורי," מאותתת לי קסדת הג'נטקס. פאקינג שיט! זה המושב שלי. אני ממתין בחרדה לרגע שהנ"ט יפגע...
בשבעה באוקטובר 2023 התעוררה מדינת ישראל לבוקר השחור ביותר בתולדותיה. אלי זילברמן, קצין (מיל') בגבעתי, היה באותו בוקר בביתו בירושלים. בעודו צופה בתקשורת בדיווחים הראשוניים, הוא מקבל טלפון מקצין עמית שנמצא בשטח: "זילברמן, יורים עליי, תבוא דחוף". זמן קצר לאחר מכן הוא כבר מחלץ פצועים וניצולים במתחם הזוועות של מסיבת הנובה, ומייד לאחר מכן - מנהל עם חבריו קרבות פנים אל פנים מול מחבלי הנוח'בה בכפר עזה.
כמה ימים אחרי כן הוא מוצא את עצמו בלב עזה יחד עם חטיבת גבעתי, על גבי נמ"ר, מפקד על חיילים ונלחם בשטח.
בספרו המרתק, הנקרא בנשימה עצורה כספר מתח, מספר אלי זילברמן, מנקודת מבט של קצין בצוות הפיקוד של המח"ט, על הקרבות הקשים שמנהלת החטיבה מחלקה הצפוני של עזה ועד רפיח, בלחימה רצופה ואינטנסיבית כפי שלא הייתה בעזה מעולם; על סיפורי הגבורה בדיוק כפי שחווה אותם בשטח; על מנגנון קבלת החלטות מורכב שבקצהו יש השפעה תמידית על חיי אדם.
זהו סיפורו של דור צעיר ונחוש של לוחמים ומפקדים שנהגו לכנותם "דור המסכים", שיצא להילחם מלחמה קיומית - ומצא בשדה הקרב את הביחד ואת הרצון העז לנצח בכל עימות ולהשיב את חטופינו הביתה. ובמקביל, זהו גם סיפור מרגש של המשפחה שנשארה מאחור ותומכת ללא סייג, ועל ההתמודדות עם המשברים הנגרמים בעקבות ההיעדרות הארוכה מהבית והצלקות שמותירה המלחמה גם בנפש.
אלי זילברמן הוא קצין חי"ר במילואים. נשוי לשיר, אבא של עומר ותם. יזם בעולמות הסטארט-אפ ומרצה על המלחמה בעזה. בשירותו הצבאי פיקד על פלוגת טירונים ופלוגת לוחמים, היה קצין אג"ם חטיבה. בתפקידו האחרון בקבע שימש סגן מפקד גדוד שקד של גבעתי, ולאחר התמרון של חטיבת גבעתי ברפיח מונה למפקד גדוד במילואים. אריות על נמ"רים הוא ספרו הראשון.
"התרעת נ"ט, מושב שמאלי אחורי," מאותתת לי קסדת הג'נטקס. פאקינג שיט! זה המושב שלי. אני ממתין בחרדה לרגע שהנ"ט יפגע...
בשבעה באוקטובר 2023 התעוררה מדינת ישראל לבוקר השחור ביותר בתולדותיה. אלי זילברמן, קצין (מיל') בגבעתי, היה באותו בוקר בביתו בירושלים. בעודו צופה בתקשורת בדיווחים הראשוניים, הוא מקבל טלפון מקצין עמית שנמצא בשטח: "זילברמן, יורים עליי, תבוא דחוף". זמן קצר לאחר מכן הוא כבר מחלץ פצועים וניצולים במתחם הזוועות של מסיבת הנובה, ומייד לאחר מכן - מנהל עם חבריו קרבות פנים אל פנים מול מחבלי הנוח'בה בכפר עזה.
כמה ימים אחרי כן הוא מוצא את עצמו בלב עזה יחד עם חטיבת גבעתי, על גבי נמ"ר, מפקד על חיילים ונלחם בשטח.
בספרו המרתק, הנקרא בנשימה עצורה כספר מתח, מספר אלי זילברמן, מנקודת מבט של קצין בצוות הפיקוד של המח"ט, על הקרבות הקשים שמנהלת החטיבה מחלקה הצפוני של עזה ועד רפיח, בלחימה רצופה ואינטנסיבית כפי שלא הייתה בעזה מעולם; על סיפורי הגבורה בדיוק כפי שחווה אותם בשטח; על מנגנון קבלת החלטות מורכב שבקצהו יש השפעה תמידית על חיי אדם.
זהו סיפורו של דור צעיר ונחוש של לוחמים ומפקדים שנהגו לכנותם "דור המסכים", שיצא להילחם מלחמה קיומית - ומצא בשדה הקרב את הביחד ואת הרצון העז לנצח בכל עימות ולהשיב את חטופינו הביתה. ובמקביל, זהו גם סיפור מרגש של המשפחה שנשארה מאחור ותומכת ללא סייג, ועל ההתמודדות עם המשברים הנגרמים בעקבות ההיעדרות הארוכה מהבית והצלקות שמותירה המלחמה גם בנפש.
אלי זילברמן הוא קצין חי"ר במילואים. נשוי לשיר, אבא של עומר ותם. יזם בעולמות הסטארט-אפ ומרצה על המלחמה בעזה. בשירותו הצבאי פיקד על פלוגת טירונים ופלוגת לוחמים, היה קצין אג"ם חטיבה. בתפקידו האחרון בקבע שימש סגן מפקד גדוד שקד של גבעתי, ולאחר התמרון של חטיבת גבעתי ברפיח מונה למפקד גדוד במילואים. אריות על נמ"רים הוא ספרו הראשון.
הילדוּת של דייוויד גוגינס היתה סיוט – עוני, דעות קדומות והתעללות פיזית אפיינו את ימיו ורדפו את לילותיו. אבל באמצעות משמעת עצמית, קשיחוּת מנטלית ועבודה קשה, גוגינס הפך את עצמו מצעיר מדוכא, הסובל ממשקל יתר וחסר עתיד, לסמל של צבא ארצות הברית ולאחד מספורטאי הסיבולת הטובים בעולם.
גוגינס הוא האדם היחיד בהיסטוריה שהשלים את ההכשרה היוקרתית של לוחמי אריות הים, לאחר מכן סיים את לימודיו בבית הספר של יחידת הריינג'רס ולבסוף שירת בחוליית בקרת האוויר הטקטית של חיל האוויר. הוא המשיך וקבע שיאים בכמה וכמה תחומי ספורט הקשורים בסיבולת, למשל – שיא גינס של 4,030 עליות מתח ב־17 שעות, רץ למעלה מ־60 טריאתלונים ואולטרא־מרתונים, עד שמגזין "אאוטסייד" הכתיר אותו בתואר "האדם (האמיתי) עם הכושר הכי טוב באמריקה".
בספרו מה שלא הורג הוא מספר את סיפור חייו המדהים ומלמד אותנו שרובנו מנצלים רק 40 אחוז מיכולותינו. גוגינס מכנה זאת "כלל 40 האחוזים", וסיפורו ממחיש לנו שכל אחד יכול לבחור בנתיב שיעזור לו להתגבר על כאבים, לחסל את הפחד ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו.
"ללא ספק יחשל לא מעט בטטות כורסה וידרבן אותם להתחיל לזוז". – Kirkus Reviews
"דייוויד גוגינס הוא דוגמה לרצון עז והשראה אמיתית. רק מהשיחה עם הבחור הזה, מרגישים רצון לרוץ במעלה ההר. אני משוכנע שאנשים כמו גוגינס יכולים לשנות את פני העולם, פשוט על ידי כך שהם מעוררים בנו את הרצון להתאמץ יותר ולהתעמק בכל מה שאנחנו עושים. אני מרגיש שאני אדם טוב יותר לאחר שהתוודעתי אליו". – Joe Rogan, בעל הפודקאסט Joe Rogan Experience
הילדוּת של דייוויד גוגינס היתה סיוט – עוני, דעות קדומות והתעללות פיזית אפיינו את ימיו ורדפו את לילותיו. אבל באמצעות משמעת עצמית, קשיחוּת מנטלית ועבודה קשה, גוגינס הפך את עצמו מצעיר מדוכא, הסובל ממשקל יתר וחסר עתיד, לסמל של צבא ארצות הברית ולאחד מספורטאי הסיבולת הטובים בעולם.
גוגינס הוא האדם היחיד בהיסטוריה שהשלים את ההכשרה היוקרתית של לוחמי אריות הים, לאחר מכן סיים את לימודיו בבית הספר של יחידת הריינג'רס ולבסוף שירת בחוליית בקרת האוויר הטקטית של חיל האוויר. הוא המשיך וקבע שיאים בכמה וכמה תחומי ספורט הקשורים בסיבולת, למשל – שיא גינס של 4,030 עליות מתח ב־17 שעות, רץ למעלה מ־60 טריאתלונים ואולטרא־מרתונים, עד שמגזין "אאוטסייד" הכתיר אותו בתואר "האדם (האמיתי) עם הכושר הכי טוב באמריקה".
בספרו מה שלא הורג הוא מספר את סיפור חייו המדהים ומלמד אותנו שרובנו מנצלים רק 40 אחוז מיכולותינו. גוגינס מכנה זאת "כלל 40 האחוזים", וסיפורו ממחיש לנו שכל אחד יכול לבחור בנתיב שיעזור לו להתגבר על כאבים, לחסל את הפחד ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו.
"ללא ספק יחשל לא מעט בטטות כורסה וידרבן אותם להתחיל לזוז". – Kirkus Reviews
"דייוויד גוגינס הוא דוגמה לרצון עז והשראה אמיתית. רק מהשיחה עם הבחור הזה, מרגישים רצון לרוץ במעלה ההר. אני משוכנע שאנשים כמו גוגינס יכולים לשנות את פני העולם, פשוט על ידי כך שהם מעוררים בנו את הרצון להתאמץ יותר ולהתעמק בכל מה שאנחנו עושים. אני מרגיש שאני אדם טוב יותר לאחר שהתוודעתי אליו". – Joe Rogan, בעל הפודקאסט Joe Rogan Experience
"ספרו של אבישי כ"ץ הוא ספר מרתק וקולח השוזר סיפור אישי עשיר ורב תהפוכות ביריעה תקופתית הנפרשת משנות הארבעים של המאה הקודמת דרך גיוסו לצבא בתחילת שנות החמישים ועד להתמנותו לקצין הנדסה ראשי.
הילד העקשן והמרדן שמוריו נבאו שיהפוך לכישלון מהדהד בבגרותו, מצליח כנגד כל הסיכויים, ולמרות כל המכשלות והקשיים שליוו אותו בצעירותו, להפוך לקצין מצטיין, אדריכל, ומפקד רב תושייה ומעללים שעמד בצמתים מרכזיים בדרך הפיכתו של חיל ההנדסה מיחידה זניחה לחיל מרכזי בכל תצורות הקרב היבשתי עד להגעתו לראש הפירמידה.
הקריאה בספר, לבד מהעובדה שהיא מעניינת ומרגשת, גם חושפת בפני הקוראים קצין בעל חשיבה מקורית, נונקונפורמיסט שידע לחשוב מחוץ לקופסא. כמו כן עושה הספר צדק עם חיל ההנדסה שכמעט ולא זכה לחשיפה הולמת עד היום. מומלץ בחום." - בני ברבש
"ספרו של אבישי כ"ץ הוא ספר מרתק וקולח השוזר סיפור אישי עשיר ורב תהפוכות ביריעה תקופתית הנפרשת משנות הארבעים של המאה הקודמת דרך גיוסו לצבא בתחילת שנות החמישים ועד להתמנותו לקצין הנדסה ראשי.
הילד העקשן והמרדן שמוריו נבאו שיהפוך לכישלון מהדהד בבגרותו, מצליח כנגד כל הסיכויים, ולמרות כל המכשלות והקשיים שליוו אותו בצעירותו, להפוך לקצין מצטיין, אדריכל, ומפקד רב תושייה ומעללים שעמד בצמתים מרכזיים בדרך הפיכתו של חיל ההנדסה מיחידה זניחה לחיל מרכזי בכל תצורות הקרב היבשתי עד להגעתו לראש הפירמידה.
הקריאה בספר, לבד מהעובדה שהיא מעניינת ומרגשת, גם חושפת בפני הקוראים קצין בעל חשיבה מקורית, נונקונפורמיסט שידע לחשוב מחוץ לקופסא. כמו כן עושה הספר צדק עם חיל ההנדסה שכמעט ולא זכה לחשיפה הולמת עד היום. מומלץ בחום." - בני ברבש
לפעמים מתכווצת לי הבטן ואני מרגישה אשמה. אני מפחדת לשחרר." "עמית," היא אומרת בחצי חיוך, "את זוכרת שכמות האהבה שלך לא תלויה בכמות הפעמים שאת נוסעת לבית העלמין, נכון?" העיניים שלי מבריקות, אני מפחדת לשכוח את איתי. "אני כבר לא מאוהבת בו," אני לוחשת, "אני אוהבת אותו. זה חזק הרבה יותר. אין שום דבר שיכול לשנות את זה." היא מביטה בי בעדינות. "מותר לך לחיות. מותר לך לשחרר. זה לא מקטין את מה שהיה עם איתי. ׳להמשיך הלאה׳ לא אומר שתשכחי אותו או תפסיקי לאהוב.
גם אם תרצי בכך, הוא לנצח יהיה בתוכך."
לאהוב בשביל שניים הוא לקט סיפורים המבוססים על סיפורן האמיתי של חמש נשים שאיבדו את אהבת חייהן במהלך שירותו הצבאי. ברגישות רבה ובכנות סוחפת הוא מכניס אותנו לעולמן, לסיפורי האהבה הטהורים, לאובדן הטרגי ולהתמודדותן בתור בנות זוג שכולות בחיים שאחרי.
אזהרת טריגרים: הספר מכיל בין היתר קטעים קשים בנושאי אובדן, דיכאון, חרדות ופוסט־טראומה. הקריאה מומלצת מגיל שמונה־עשרה ומעלה.
זה הוא ספרה השני של סיון פסקרו, סופרת, יוצרת תוכן, מנחה סדנאות ומרצה לריפוי דרך כתיבה.
לפעמים מתכווצת לי הבטן ואני מרגישה אשמה. אני מפחדת לשחרר." "עמית," היא אומרת בחצי חיוך, "את זוכרת שכמות האהבה שלך לא תלויה בכמות הפעמים שאת נוסעת לבית העלמין, נכון?" העיניים שלי מבריקות, אני מפחדת לשכוח את איתי. "אני כבר לא מאוהבת בו," אני לוחשת, "אני אוהבת אותו. זה חזק הרבה יותר. אין שום דבר שיכול לשנות את זה." היא מביטה בי בעדינות. "מותר לך לחיות. מותר לך לשחרר. זה לא מקטין את מה שהיה עם איתי. ׳להמשיך הלאה׳ לא אומר שתשכחי אותו או תפסיקי לאהוב.
גם אם תרצי בכך, הוא לנצח יהיה בתוכך."
לאהוב בשביל שניים הוא לקט סיפורים המבוססים על סיפורן האמיתי של חמש נשים שאיבדו את אהבת חייהן במהלך שירותו הצבאי. ברגישות רבה ובכנות סוחפת הוא מכניס אותנו לעולמן, לסיפורי האהבה הטהורים, לאובדן הטרגי ולהתמודדותן בתור בנות זוג שכולות בחיים שאחרי.
אזהרת טריגרים: הספר מכיל בין היתר קטעים קשים בנושאי אובדן, דיכאון, חרדות ופוסט־טראומה. הקריאה מומלצת מגיל שמונה־עשרה ומעלה.
זה הוא ספרה השני של סיון פסקרו, סופרת, יוצרת תוכן, מנחה סדנאות ומרצה לריפוי דרך כתיבה.
"שבועיים עברו מאז האסון הגדול ביותר שפקד את צה"ל מעודו, עד אז. אני יושב דרוך ומהורהר במסוק ה'ינשוף'. להבי המדחף בוחשים באפלה הסמיכה של שמי לבנון, כמו מנסים לייצב איזה סדר בבלילה רוחשת רע שמשתרעת הרחק אל קו האופק... ההוויה המוכרת כל כך חודרת דרך מַדֵּי העבודה הדקים ונספגת בגוף. מתג התודעה מועבר ממצב 'שגרה' למצב 'גֶּרִילָה'. ברוכים השבים ללבנון."
מיד לאחר אסון המסוקים ב־1997, נקרא יפתח גיא להחליף את מג"ד הבופור שנהרג: "בוא, הדגל מונח. בבוץ". אבל חיזבאללה לא היה הגורם היחיד שהדיר שינה מעיניו.
מלבנון בשאלה הוא מסמך כן ואותנטי, המתאר את הלחימה המדשדשת ברצועת הביטחון בדרום־לבנון של שנות ה־90, לצד התהליכים הפנימיים שעבר המחבר מול הקריאה הנוקבת של נשות ארגון "ארבע אמהות, לצאת בשלום מלבנון". בפתיחות וברגישות מוביל המחבר את הקוראים אחריו למסע של שינוי והתפתחות, מסע שבמהלכו הפכו הנשים המוחות מיריבות מרות לגיבורות, המתייצבות מול המוסכמות הצבאיות והמדיניות של זמנן.
זהו ספר מעורר השראה על מנהיגות, על מחשבה צלולה וביקורתית ועל אחריות. הוא מיועד למפקדים ולמפקדות, למחנכים ולמחנכות, ולכל השואלים את עצמם שאלות על תפקידם כאזרחים בחברה דמוקרטית. תובנותיו פוקחות עיניים, ומהדהדות בעוצמה לאירועי ימים אלה.
סא"ל (מיל.) יפתח גיא היה מפקד גדוד הבופור (רכס עלי טאהר) בלבנון ומפקד הפנימייה הצבאית לפיקוד. בעל תואר שני בביטחון לאומי ומינהל ציבורי, בוגר בית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל, משמש בתפקידי ניהול בכירים במערכת החינוך.
"זה אינו ספר קונבנציונלי על מנהיגות קרבית. יש בו ביטויים של חשיבה עצמאית וביקורתית וביטוי יוצא דופן של אומץ צבאי לצד אומץ אזרחי — צירוף נדיר... כל מי שמתעניין באנשים, בלמידה על הטבע האנושי ובמצבים ייחודיים, ייצא נשכר מקריאתו. מומלץ מאוד." - פרופ' מיכה פופר, לשעבר מפקד בית הספר למנהיגות בצה"ל
"שבועיים עברו מאז האסון הגדול ביותר שפקד את צה"ל מעודו, עד אז. אני יושב דרוך ומהורהר במסוק ה'ינשוף'. להבי המדחף בוחשים באפלה הסמיכה של שמי לבנון, כמו מנסים לייצב איזה סדר בבלילה רוחשת רע שמשתרעת הרחק אל קו האופק... ההוויה המוכרת כל כך חודרת דרך מַדֵּי העבודה הדקים ונספגת בגוף. מתג התודעה מועבר ממצב 'שגרה' למצב 'גֶּרִילָה'. ברוכים השבים ללבנון."
מיד לאחר אסון המסוקים ב־1997, נקרא יפתח גיא להחליף את מג"ד הבופור שנהרג: "בוא, הדגל מונח. בבוץ". אבל חיזבאללה לא היה הגורם היחיד שהדיר שינה מעיניו.
מלבנון בשאלה הוא מסמך כן ואותנטי, המתאר את הלחימה המדשדשת ברצועת הביטחון בדרום־לבנון של שנות ה־90, לצד התהליכים הפנימיים שעבר המחבר מול הקריאה הנוקבת של נשות ארגון "ארבע אמהות, לצאת בשלום מלבנון". בפתיחות וברגישות מוביל המחבר את הקוראים אחריו למסע של שינוי והתפתחות, מסע שבמהלכו הפכו הנשים המוחות מיריבות מרות לגיבורות, המתייצבות מול המוסכמות הצבאיות והמדיניות של זמנן.
זהו ספר מעורר השראה על מנהיגות, על מחשבה צלולה וביקורתית ועל אחריות. הוא מיועד למפקדים ולמפקדות, למחנכים ולמחנכות, ולכל השואלים את עצמם שאלות על תפקידם כאזרחים בחברה דמוקרטית. תובנותיו פוקחות עיניים, ומהדהדות בעוצמה לאירועי ימים אלה.
סא"ל (מיל.) יפתח גיא היה מפקד גדוד הבופור (רכס עלי טאהר) בלבנון ומפקד הפנימייה הצבאית לפיקוד. בעל תואר שני בביטחון לאומי ומינהל ציבורי, בוגר בית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל, משמש בתפקידי ניהול בכירים במערכת החינוך.
"זה אינו ספר קונבנציונלי על מנהיגות קרבית. יש בו ביטויים של חשיבה עצמאית וביקורתית וביטוי יוצא דופן של אומץ צבאי לצד אומץ אזרחי — צירוף נדיר... כל מי שמתעניין באנשים, בלמידה על הטבע האנושי ובמצבים ייחודיים, ייצא נשכר מקריאתו. מומלץ מאוד." - פרופ' מיכה פופר, לשעבר מפקד בית הספר למנהיגות בצה"ל
ישראל טל (1924 - 2010) נולד בגליל וגדל בבאר טוביה. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי. היה מפקד גייסות השריון, ובמלחמת ששת הימים פיקד על אוגדת הפלדה. יזם וניהל את התוכנית לפיתוח טנק ישראלי "מרכבה".
הספר טליק: פרקי חיים עוסק בעיקר בתקופה הראשונה, הפחות מוכרת, בחייו של טל: ימי הילדות והנערות שלו בבאר טוביה, השירות בצבא הבריטי ובבריגדה, בארץ לאחר הצבא הבריטי, מלחמת הקוממיות והשנים הראשונות שלו בשירות בצה"ל. בספר רק מוזכרות בקצרה אותן תקופות בחייו של טל בהן מילא תפקידים בכירים בצבא ובביטחון ותרומתו היתה ייחודית ומשמעותית לביטחון ישראל.
במהלך השנים טל כתב ומסר עדויות על תקופות שונות בחייו לחוקרים של תקופת ההתיישבות וראשית ימיה של המדינה. רישומים ותמלילים של עדויות אלו היו בביתו של טל, ולאחר מותו קרא בהם בנו יאיר, והם, יחד עם מה ששמע בעצמו מאביו, היוו בסיס לסיפור פרקים בחייו של טל.
הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים עליו חתומים כסופרים ישראל טל ויאיר טל, יצא לאור ב 2019 בהוצאת ידיעות ספרי. הספר זכה להוקרה רבה, וזיכה את יאיר בפרסים פרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2021 ופרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל לשנת 2022 מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
ישראל טל (1924 - 2010) נולד בגליל וגדל בבאר טוביה. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי. היה מפקד גייסות השריון, ובמלחמת ששת הימים פיקד על אוגדת הפלדה. יזם וניהל את התוכנית לפיתוח טנק ישראלי "מרכבה".
הספר טליק: פרקי חיים עוסק בעיקר בתקופה הראשונה, הפחות מוכרת, בחייו של טל: ימי הילדות והנערות שלו בבאר טוביה, השירות בצבא הבריטי ובבריגדה, בארץ לאחר הצבא הבריטי, מלחמת הקוממיות והשנים הראשונות שלו בשירות בצה"ל. בספר רק מוזכרות בקצרה אותן תקופות בחייו של טל בהן מילא תפקידים בכירים בצבא ובביטחון ותרומתו היתה ייחודית ומשמעותית לביטחון ישראל.
במהלך השנים טל כתב ומסר עדויות על תקופות שונות בחייו לחוקרים של תקופת ההתיישבות וראשית ימיה של המדינה. רישומים ותמלילים של עדויות אלו היו בביתו של טל, ולאחר מותו קרא בהם בנו יאיר, והם, יחד עם מה ששמע בעצמו מאביו, היוו בסיס לסיפור פרקים בחייו של טל.
הספר ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים עליו חתומים כסופרים ישראל טל ויאיר טל, יצא לאור ב 2019 בהוצאת ידיעות ספרי. הספר זכה להוקרה רבה, וזיכה את יאיר בפרסים פרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2021 ופרס צ'צ'יק לחקר ביטחון ישראל לשנת 2022 מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
**מהדורה מעודכנת עם פרק על חרבות ברזל**
אדם לא יכול לשכוח את עברו. כבן לעולים חדשים מאיראן כל רצוני היה להיות צבר. את מקום מוצאי לא יכולתי לשנות, אבל את חיי בבגרותי יכולתי לעצב. החלום להיות ישראלי היה החלום שלנו, של ילדי משפחת מופזז-קאר, ומה יותר ישראלי מאשר להיות רמטכ"ל צה"ל?
שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקום אליו חזר לאחר שנים כמפקד הבסיס. ובכל זאת הוא היה הרמטכ"ל.
כמעט כנגד כל הסיכויים הגיע מופז לתפקיד הצבאי הבכיר ביותר והתמודד עם אתגרים עצומים בתקופה מורכבת וכואבת במיוחד: היציאה מרצועת הביטחון בלבנון לאחר 18 שנה, ימי האינתיפאדה שבהם מחבלים מתאבדים ועשרות קורבנות הפכו למציאות כמעט יומיומית, מבצע "חומת מגן" שהשיב לישראל את הביטחון, ותוכנית ההתנתקות – היציאה מרצועת עזה.
20 שנה בדיוק לאחר שהוביל את צה"ל במבצע "חומת מגן" מחזיר אותנו שאול מופז, במבט מפוכח ובכנות כובשת, לתקופות כהונתו הסוערות הן כרמטכ"ל הן כשר הביטחון. הוא לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של הדרמות הגדולות (כמו מבצע ההשתלטות על אוניית הנשק "קארין איי") ומספק הצצה מרתקת על הדרך בה מתקבלות בישראל, בדרגים הצבאיים ובדרגים המדיניים, ההחלטות הדרמטיות ביותר.
זה הסיפור הישראלי של שאול מופז שנולד יחד עם מדינת ישראל, הסיפור שלה – וגם הסיפור של כולנו.
שאול מופז, יליד טהרן, 1948, כיהן כרמטכ"ל ה-16, כשר הביטחון, כשר התחבורה וכסגן ראש הממשלה. עמד בראש מפלגת "קדימה". הקים את תוכנית "עתידים" לשילוב צעירים מהפריפריה בתחום הטכנולוגי. נשוי לאורית, אב לארבעה וסב לעשרה.
**מהדורה מעודכנת עם פרק על חרבות ברזל**
אדם לא יכול לשכוח את עברו. כבן לעולים חדשים מאיראן כל רצוני היה להיות צבר. את מקום מוצאי לא יכולתי לשנות, אבל את חיי בבגרותי יכולתי לעצב. החלום להיות ישראלי היה החלום שלנו, של ילדי משפחת מופזז-קאר, ומה יותר ישראלי מאשר להיות רמטכ"ל צה"ל?
שאהרם מופזז-קאר לא חלם להיות רמטכ"ל. הוא נולד בטהרן, חווה עם בני משפחתו את קשיי הקליטה בארץ, בעיר אילת, ונשלח הרחק מהבית ומכל מה שהכיר לבית הספר החקלאי בנהלל, כדי לקבל את החינוך הטוב ביותר. שאול מופז לא חלם להיות רמטכ"ל גם כשהתחיל את השירות הצבאי כמתייק תיקים בשלישות והמשיך משם לצנחנים, ודאי לא לאחר שנדחה כמה פעמים עד שהגיע לבה"ד 1 – המקום אליו חזר לאחר שנים כמפקד הבסיס. ובכל זאת הוא היה הרמטכ"ל.
כמעט כנגד כל הסיכויים הגיע מופז לתפקיד הצבאי הבכיר ביותר והתמודד עם אתגרים עצומים בתקופה מורכבת וכואבת במיוחד: היציאה מרצועת הביטחון בלבנון לאחר 18 שנה, ימי האינתיפאדה שבהם מחבלים מתאבדים ועשרות קורבנות הפכו למציאות כמעט יומיומית, מבצע "חומת מגן" שהשיב לישראל את הביטחון, ותוכנית ההתנתקות – היציאה מרצועת עזה.
20 שנה בדיוק לאחר שהוביל את צה"ל במבצע "חומת מגן" מחזיר אותנו שאול מופז, במבט מפוכח ובכנות כובשת, לתקופות כהונתו הסוערות הן כרמטכ"ל הן כשר הביטחון. הוא לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של הדרמות הגדולות (כמו מבצע ההשתלטות על אוניית הנשק "קארין איי") ומספק הצצה מרתקת על הדרך בה מתקבלות בישראל, בדרגים הצבאיים ובדרגים המדיניים, ההחלטות הדרמטיות ביותר.
זה הסיפור הישראלי של שאול מופז שנולד יחד עם מדינת ישראל, הסיפור שלה – וגם הסיפור של כולנו.
שאול מופז, יליד טהרן, 1948, כיהן כרמטכ"ל ה-16, כשר הביטחון, כשר התחבורה וכסגן ראש הממשלה. עמד בראש מפלגת "קדימה". הקים את תוכנית "עתידים" לשילוב צעירים מהפריפריה בתחום הטכנולוגי. נשוי לאורית, אב לארבעה וסב לעשרה.
שתי פרשות גדולות טלטלו את חייו של תא"ל במיל' צביקה גנדלמן. הראשונה אירעה בשבעה באוקטובר 2000, עת נחטפו ללבנון שלושה חיילי צה"ל באירוע בהר דב, בעוד גנדלמן משמש כמפקד אוגדה 36; השנייה הייתה פרשת מעצרו כראש עיריית חדרה, הגשת כתב אישום נגדו והשעייתו מהתפקיד – משפט המתנהל עד היום.
בספרו האוטוביוגרפי זמן אמת מספר גנדלמן לראשונה, באופן חשוף ואותנטי, מה שאירע מאחורי הקלעים של שני אירועים אלה. הוא מספר על ההתנערות השיטתית מאחריות של הדרגים הבכירים בצה"ל, שלדבריו הובילה להישנות אירועי חטיפה לאורך השנים, על הנטישה שחווה מצד הרמטכ"ל שאול מופז, אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי ויו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד, על ההתנהלות הבעייתית (ואף למעלה מכך) של מערכת אכיפת החוק בישראל ועל הקיבעון של שתי המערכות – המשפטית והביטחונית – הבונות קונספציה ומתקשות להשתחרר ממנה.
הספר זמן אמת מגולל את סיפור חייו המסעיר של גנדלמן, מילדותו בטבריה, דרך התפקידים שמילא בצה"ל, החוויות, האירועים והמפקדים שליוו אותו בקריירה שנמשכה כ־30 שנה, סיפורה המרתק של משפחתו, המעבר לחיים האזרחיים, הכניסה לפוליטיקה, ההיבחרות לראשות העיר חדרה וההישגים בעשייה העירונית.
"בחרתי בדרך מסוימת כדי להגשים את עצמי וצעדתי בה בכל כוחי. דילגתי על מכשולים, התמודדתי עם פחדים, נחבלתי ונשרטתי מאבני הדרך, אספתי שותפים לדרך, טעיתי, נכשלתי, נפלתי וקמתי – אבל מעולם לא הפסקתי לצעוד קדימה. אני מקווה שתמצאו בספר זה תשובות לשאלות שנותרו אצלכם פתוחות בנוגע אליי, לדברים שאמרתי, למעשים שביצעתי, להחלטות שקיבלתי".
שתי פרשות גדולות טלטלו את חייו של תא"ל במיל' צביקה גנדלמן. הראשונה אירעה בשבעה באוקטובר 2000, עת נחטפו ללבנון שלושה חיילי צה"ל באירוע בהר דב, בעוד גנדלמן משמש כמפקד אוגדה 36; השנייה הייתה פרשת מעצרו כראש עיריית חדרה, הגשת כתב אישום נגדו והשעייתו מהתפקיד – משפט המתנהל עד היום.
בספרו האוטוביוגרפי זמן אמת מספר גנדלמן לראשונה, באופן חשוף ואותנטי, מה שאירע מאחורי הקלעים של שני אירועים אלה. הוא מספר על ההתנערות השיטתית מאחריות של הדרגים הבכירים בצה"ל, שלדבריו הובילה להישנות אירועי חטיפה לאורך השנים, על הנטישה שחווה מצד הרמטכ"ל שאול מופז, אלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי ויו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד, על ההתנהלות הבעייתית (ואף למעלה מכך) של מערכת אכיפת החוק בישראל ועל הקיבעון של שתי המערכות – המשפטית והביטחונית – הבונות קונספציה ומתקשות להשתחרר ממנה.
הספר זמן אמת מגולל את סיפור חייו המסעיר של גנדלמן, מילדותו בטבריה, דרך התפקידים שמילא בצה"ל, החוויות, האירועים והמפקדים שליוו אותו בקריירה שנמשכה כ־30 שנה, סיפורה המרתק של משפחתו, המעבר לחיים האזרחיים, הכניסה לפוליטיקה, ההיבחרות לראשות העיר חדרה וההישגים בעשייה העירונית.
"בחרתי בדרך מסוימת כדי להגשים את עצמי וצעדתי בה בכל כוחי. דילגתי על מכשולים, התמודדתי עם פחדים, נחבלתי ונשרטתי מאבני הדרך, אספתי שותפים לדרך, טעיתי, נכשלתי, נפלתי וקמתי – אבל מעולם לא הפסקתי לצעוד קדימה. אני מקווה שתמצאו בספר זה תשובות לשאלות שנותרו אצלכם פתוחות בנוגע אליי, לדברים שאמרתי, למעשים שביצעתי, להחלטות שקיבלתי".
בצה"ל נהוג לומר ש"קצינים לא כותבים". יש באמרה זו מן האמת – מעטים הקצינים בשירות הקרבי שמעלים על הכתב את סיפוריהם ותובנותיהם הכל כך חשובים להתפתחותם של הקצינים שבדרך ולאלו שנמצאים בשלבים מתקדמים במעלה דרכם הצבאית. בהיעדר סיפורים בגוף ראשון על ההתמודדויות של המפקד הקרבי (ולא רק בשדה הקרב) ותובנותיו מהן – הלמידה תהה חסרה. וכדי לענות על צורך זה, נכתב הספר שלפניכם.
ירוק בעיניים פחות אחד... הוא ספר אישי, אבל אני בטוח שרבים מעמיתי הקצינים והלוחמים יזדהו עם הדילמות, החששות ושאר מחשבות שבהם הייתי טרוד, שאליהם נשאבתי ושעימם התמודדתי בתפקידיי השונים. כמה מן ההחלטות שקיבלתי באו מתוך ניסיון והיו גם שנבעו מהיעדר ניסיון. חלקן היו טובות, אחרות פחות – ועל כולן בחרתי לכתוב כאן.
האתגרים הקשים ביותר העומדים בפני קצין בצה"ל הם להתעלות על עצמך, לקבל החלטות – גם אם הן קשות – לשאת באחריות לתוצאותיהן, ולדעת להתמודד עם ביקורת, הן זו המוטחת בך והן זו שאתה מטיח בעצמך.
בסיפורים שבספר נפתח לקורא צוהר לעולם מרתק, עולם שאותו חוויתי כקצין קרבי, ואני מקווה שתמצאו בו עניין, תעמיקו, תלמדו מהצלחותיי וגם מכישלונותיי, ותהיו טובים יותר ממני.
סא"ל (במיל') גלעד כהן, יליד 1978, נשוי ליעל ואבא לעומרי ולתמר. התנדב לחטיבת הצנחנים ושירת במגוון תפקידי פיקוד ביחידות לוחמות, הכשרה ואימונים. השתתף כמפקד וכלוחם במבצעים ובמערכות בעשורים האחרונים. בתפקידיו האחרונים שירת כסגן מפקד בה"ד 1 וכסגן מפקד חטיבת הבקעה והעמקים.
בצה"ל נהוג לומר ש"קצינים לא כותבים". יש באמרה זו מן האמת – מעטים הקצינים בשירות הקרבי שמעלים על הכתב את סיפוריהם ותובנותיהם הכל כך חשובים להתפתחותם של הקצינים שבדרך ולאלו שנמצאים בשלבים מתקדמים במעלה דרכם הצבאית. בהיעדר סיפורים בגוף ראשון על ההתמודדויות של המפקד הקרבי (ולא רק בשדה הקרב) ותובנותיו מהן – הלמידה תהה חסרה. וכדי לענות על צורך זה, נכתב הספר שלפניכם.
ירוק בעיניים פחות אחד... הוא ספר אישי, אבל אני בטוח שרבים מעמיתי הקצינים והלוחמים יזדהו עם הדילמות, החששות ושאר מחשבות שבהם הייתי טרוד, שאליהם נשאבתי ושעימם התמודדתי בתפקידיי השונים. כמה מן ההחלטות שקיבלתי באו מתוך ניסיון והיו גם שנבעו מהיעדר ניסיון. חלקן היו טובות, אחרות פחות – ועל כולן בחרתי לכתוב כאן.
האתגרים הקשים ביותר העומדים בפני קצין בצה"ל הם להתעלות על עצמך, לקבל החלטות – גם אם הן קשות – לשאת באחריות לתוצאותיהן, ולדעת להתמודד עם ביקורת, הן זו המוטחת בך והן זו שאתה מטיח בעצמך.
בסיפורים שבספר נפתח לקורא צוהר לעולם מרתק, עולם שאותו חוויתי כקצין קרבי, ואני מקווה שתמצאו בו עניין, תעמיקו, תלמדו מהצלחותיי וגם מכישלונותיי, ותהיו טובים יותר ממני.
סא"ל (במיל') גלעד כהן, יליד 1978, נשוי ליעל ואבא לעומרי ולתמר. התנדב לחטיבת הצנחנים ושירת במגוון תפקידי פיקוד ביחידות לוחמות, הכשרה ואימונים. השתתף כמפקד וכלוחם במבצעים ובמערכות בעשורים האחרונים. בתפקידיו האחרונים שירת כסגן מפקד בה"ד 1 וכסגן מפקד חטיבת הבקעה והעמקים.
"בטקס יום הזיכרון בבסיס פלמחים אני מקשיב לדבריו של מפקד חיל האוויר שמדבר על שרשרת הדורות של אלה אשר שירתו בחיל מיום הקמתו. 'הם רבי זכויות בתרומתם לעמידתנו הנחושה מול אויבינו,' הוא אומר. 'כעת זו המשמרת שלנו.' אבל כבר לא המשמרת שלי, אני מהרהר, ספק בעצב ספק בהקלה. 'בשמם של החללים נבקש שלום בתוכנו,' חותם את הטקס מפקד הבסיס, ואני שר עם כולם בהתרגשות את התקווה."
את מיטב שנותיו הקדיש תא״ל (מיל.) אילן הרשקוביץ לשירות עמו ומדינתו. בספרו אם אסק שמים הוא מספר בגוף ראשון על שירותו כטייס מסוקי קרב מצטיין בחיל האוויר הישראלי - קצת פרוע אבל מסור ואחראי, על הילד הקופצני מיד אליהו שהיה למפקד טייסת, למפקד בסיס ולראש להק אוויר למסוקים, על חיבתו המטורפת לטבע ולצמחים שניסה, ללא הפסקה, להדביק בה את פקודיו, ועל סיפור האהבה הגדול בינו לבין אוה החיילת ששירתה איתו בבסיס פלמחים, שנמשך עד היום. הספר עטוף באהבת טיסה עצומה שלא חדלה ולוּ לרגע אחד, ומתאר בכנות גם את התמודדותו האמיצה והנוגעת ללב עם מחלת הסרטן שתקפה אותו פעמיים.
"אני אוהב את הרשקו. קריאת הספר מסבירה, גם למי שלא מכיר באופן אישי את הרשקו, למה אני אוהב אותו... יש בהרשקו חיבור מקסים ומיוחד של ילד ואדם עם לב גדול ונשמה גדולה עם לוחם אמיץ על הקרקע ובאוויר. בספר מתוארות התמודדויות מורכבות, אישיות, משפחתיות ומקצועיות, והוא כתוב באופן שמזמין אותנו הקוראים להיות שותפים אמיתיים לדרכו, תוך שהדבר מוביל אותנו לחשוב על עצמנו. אני ממליץ בחום." - אליעזר שקדי
"בטקס יום הזיכרון בבסיס פלמחים אני מקשיב לדבריו של מפקד חיל האוויר שמדבר על שרשרת הדורות של אלה אשר שירתו בחיל מיום הקמתו. 'הם רבי זכויות בתרומתם לעמידתנו הנחושה מול אויבינו,' הוא אומר. 'כעת זו המשמרת שלנו.' אבל כבר לא המשמרת שלי, אני מהרהר, ספק בעצב ספק בהקלה. 'בשמם של החללים נבקש שלום בתוכנו,' חותם את הטקס מפקד הבסיס, ואני שר עם כולם בהתרגשות את התקווה."
את מיטב שנותיו הקדיש תא״ל (מיל.) אילן הרשקוביץ לשירות עמו ומדינתו. בספרו אם אסק שמים הוא מספר בגוף ראשון על שירותו כטייס מסוקי קרב מצטיין בחיל האוויר הישראלי - קצת פרוע אבל מסור ואחראי, על הילד הקופצני מיד אליהו שהיה למפקד טייסת, למפקד בסיס ולראש להק אוויר למסוקים, על חיבתו המטורפת לטבע ולצמחים שניסה, ללא הפסקה, להדביק בה את פקודיו, ועל סיפור האהבה הגדול בינו לבין אוה החיילת ששירתה איתו בבסיס פלמחים, שנמשך עד היום. הספר עטוף באהבת טיסה עצומה שלא חדלה ולוּ לרגע אחד, ומתאר בכנות גם את התמודדותו האמיצה והנוגעת ללב עם מחלת הסרטן שתקפה אותו פעמיים.
"אני אוהב את הרשקו. קריאת הספר מסבירה, גם למי שלא מכיר באופן אישי את הרשקו, למה אני אוהב אותו... יש בהרשקו חיבור מקסים ומיוחד של ילד ואדם עם לב גדול ונשמה גדולה עם לוחם אמיץ על הקרקע ובאוויר. בספר מתוארות התמודדויות מורכבות, אישיות, משפחתיות ומקצועיות, והוא כתוב באופן שמזמין אותנו הקוראים להיות שותפים אמיתיים לדרכו, תוך שהדבר מוביל אותנו לחשוב על עצמנו. אני ממליץ בחום." - אליעזר שקדי
לישון עם נעליים חודר אל "מאחורי הקלעים" של הפיקוד ביחידה קרבית ואפשר ללמוד ממנו שיעורים מאלפים על אופי הלחימה של צה"ל ועל מנהיגות בשגרה ובקרב. הספר נכתב ברובו בזמן אמת, סמוך מאוד למאורעות שהוא מתאר ומתוך סערת רגשות. לא רק הצלחות מתוארות בו, אלא גם רגעי כאב, אכזבות וכישלונות.
פיקוד הוא זכות גדולה שבצדה אחריות עצומה. ארז כ"ץ, ששירת 32 שנים בצה"ל במגוון תפקידי פיקוד ביחידות קרביות, משתף את הקוראים בחוויה משמעותית ומיוחדת במינה וחולק עם הקוראים לא רק את סיפורי המבצעים בפיקודו בעזה ובאיו"ש ואת עלילות המרדפים אחרי מחבלים בעומק הלבנון, אלא גם מדבר בגילוי לב על האתגרים שמזמן הפיקוד, על מנהיגות, על המפגשים הקשים מנשוא עם המשפחות השכולות, לפעמים שעות מעטות לאחר נפילת הבן, ועל ההשפעה הגדולה של האובדן והשכול על תפיסת עולמו כמפקד.
לישון עם נעליים הוא סיפורו של מפקד אחד – אבל הוא מספר את סיפורם של חיילים ומפקדים רבים. תמצאו כאן סיפורים עצובים, משמחים, מרגשים ובעיקר מעוררי מחשבה.
ארז כ"ץ, אל"מ (במיל'), נולד וגדל במושב דישון בגליל. נשוי לזהר ואב למאור, עומרי, זיו ואורי. היה מג"ד דוכיפת, מג"ד שקד, מפקד בא"ח גבעתי, מח"ט הנגב, סגן מפקד אוגדת עזה ועוד, וכן כיהן כנספח הגנה בגרמניה. במלחמת 7 באוקטובר שימש כמנהל לחימה בפיקוד הדרום. כיום הוא יועץ אסטרטגי בנושאי צבא וביטחון ומרצה בנושאי הנצחת השואה, ניהול משברים ומנהיגות.
לישון עם נעליים חודר אל "מאחורי הקלעים" של הפיקוד ביחידה קרבית ואפשר ללמוד ממנו שיעורים מאלפים על אופי הלחימה של צה"ל ועל מנהיגות בשגרה ובקרב. הספר נכתב ברובו בזמן אמת, סמוך מאוד למאורעות שהוא מתאר ומתוך סערת רגשות. לא רק הצלחות מתוארות בו, אלא גם רגעי כאב, אכזבות וכישלונות.
פיקוד הוא זכות גדולה שבצדה אחריות עצומה. ארז כ"ץ, ששירת 32 שנים בצה"ל במגוון תפקידי פיקוד ביחידות קרביות, משתף את הקוראים בחוויה משמעותית ומיוחדת במינה וחולק עם הקוראים לא רק את סיפורי המבצעים בפיקודו בעזה ובאיו"ש ואת עלילות המרדפים אחרי מחבלים בעומק הלבנון, אלא גם מדבר בגילוי לב על האתגרים שמזמן הפיקוד, על מנהיגות, על המפגשים הקשים מנשוא עם המשפחות השכולות, לפעמים שעות מעטות לאחר נפילת הבן, ועל ההשפעה הגדולה של האובדן והשכול על תפיסת עולמו כמפקד.
לישון עם נעליים הוא סיפורו של מפקד אחד – אבל הוא מספר את סיפורם של חיילים ומפקדים רבים. תמצאו כאן סיפורים עצובים, משמחים, מרגשים ובעיקר מעוררי מחשבה.
ארז כ"ץ, אל"מ (במיל'), נולד וגדל במושב דישון בגליל. נשוי לזהר ואב למאור, עומרי, זיו ואורי. היה מג"ד דוכיפת, מג"ד שקד, מפקד בא"ח גבעתי, מח"ט הנגב, סגן מפקד אוגדת עזה ועוד, וכן כיהן כנספח הגנה בגרמניה. במלחמת 7 באוקטובר שימש כמנהל לחימה בפיקוד הדרום. כיום הוא יועץ אסטרטגי בנושאי צבא וביטחון ומרצה בנושאי הנצחת השואה, ניהול משברים ומנהיגות.
במוצאי שבת בדצמבר 2008 נתלש גדי עזרא מהחיים האזרחיים ונשלח לעזה עם צוות לוחמים.
באחד־עשר הימים שבהם שהו בעומק הרצועה, בין סיכולים ממוקדים לגיהינום של הריסות, הם למדו שמלחמה היא לא רק גבורה, פחד וסכנה, אלא גם רגעים קטנים, גדולים מהחיים הצעירים שלהם. מלחמה, כך גילו, היא גם נחמה, תקווה וגעגוע. היא אירוע אנושי שמלמד אותם על הגבולות שלהם, על עצמם.
11 יום בעזה מגולל את סיפורו האמיתי של כוח מילואים מיוחד של סיירת צנחנים ומספר על המלחמה בדיוק כפי שהיא. דרך עיני המחבר אנו זוכים להצצה עוצרת נשימה לימים שמתחילים באי־ודאות ויכולים להסתיים בשיברון לב וצחוק כאחד.
"עופרת יצוקה" היה המבצע המשמעותי הראשון בעזה אחרי ההתנתקות, והדילמות שעלו בו חזרו בכל המבצעים ברצועה מאז ועד היום. כשחברי הצוות נקראו שוב למילואים בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התברר להם שהמלחמה בעצם מעולם לא הסתיימה.
גדי עזרא, מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, הוא מרצה בינלאומי, משפטן ופרשן. יליד קריית גת ומתגורר עם משפחתו בתל אביב. זהו ספרו הראשון.
במוצאי שבת בדצמבר 2008 נתלש גדי עזרא מהחיים האזרחיים ונשלח לעזה עם צוות לוחמים.
באחד־עשר הימים שבהם שהו בעומק הרצועה, בין סיכולים ממוקדים לגיהינום של הריסות, הם למדו שמלחמה היא לא רק גבורה, פחד וסכנה, אלא גם רגעים קטנים, גדולים מהחיים הצעירים שלהם. מלחמה, כך גילו, היא גם נחמה, תקווה וגעגוע. היא אירוע אנושי שמלמד אותם על הגבולות שלהם, על עצמם.
11 יום בעזה מגולל את סיפורו האמיתי של כוח מילואים מיוחד של סיירת צנחנים ומספר על המלחמה בדיוק כפי שהיא. דרך עיני המחבר אנו זוכים להצצה עוצרת נשימה לימים שמתחילים באי־ודאות ויכולים להסתיים בשיברון לב וצחוק כאחד.
"עופרת יצוקה" היה המבצע המשמעותי הראשון בעזה אחרי ההתנתקות, והדילמות שעלו בו חזרו בכל המבצעים ברצועה מאז ועד היום. כשחברי הצוות נקראו שוב למילואים בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, התברר להם שהמלחמה בעצם מעולם לא הסתיימה.
גדי עזרא, מנהל מטה ההסברה הלאומי לשעבר, הוא מרצה בינלאומי, משפטן ופרשן. יליד קריית גת ומתגורר עם משפחתו בתל אביב. זהו ספרו הראשון.
אומרים שכשהתותחים רועמים, המוזות שותקות, אבל מה עם האימהות? למה אנחנו לא שומעים מספיק את הקולות החשובים שלהן בזמן מלחמה? אסופת הסיפורים שפת אם, שערכה הדס ליבוביץ, מביאה את קולה של אמא – החרדה, הדואגת, נטולת השינה – האישה שעול המלחמה הנוראה, הבלתי נגמרת הזו, מוטל על כתפיה. יעל גובר, אילה דקל, שני הדר, אוריין צ'פלין, אבישג רבינר וסופרות נוספות – כולן אימהות של חיילים.ות (ובת זוג של מילואימניק) מספרות מכל הלב איך זה מרגיש באמת.
אומרים שכשהתותחים רועמים, המוזות שותקות, אבל מה עם האימהות? למה אנחנו לא שומעים מספיק את הקולות החשובים שלהן בזמן מלחמה? אסופת הסיפורים שפת אם, שערכה הדס ליבוביץ, מביאה את קולה של אמא – החרדה, הדואגת, נטולת השינה – האישה שעול המלחמה הנוראה, הבלתי נגמרת הזו, מוטל על כתפיה. יעל גובר, אילה דקל, שני הדר, אוריין צ'פלין, אבישג רבינר וסופרות נוספות – כולן אימהות של חיילים.ות (ובת זוג של מילואימניק) מספרות מכל הלב איך זה מרגיש באמת.
במרחק שורות שורות של חיילים, הכתף שק, דגל שק, הכתף שק, ואין לך מושג מי מהם הילד שלך. הנה, זה הוא. לא, זה הוא. לא, הוא נמוך מדי, זה הוא. לא, יש לו עמידה אחרת. את לא יודעת לאן להסתכל. נאום המפקד. הענקת הסיכה. הצדעה. הנה הוא. כן, זה הוא. הוא מחייך? הוא רציני? הנה המפקד מצ'פח אותו. הוא אוהב אותו? הוא אוהב את הילד שלך? הוא כבר יודע איזה מתוק ומיוחד הוא? וחכם? כן? הכתף שק. דגל שק. לשירת התקווה הקהל יעבור לדום.
ספרה של ניצן בן זאב הוא אסופת שיחות שערכה עם אימהות לחיילים לוחמים ועם שני בניה, חיילים בעצמם. "עשיתי את מה שאני יודעת לעשות כשאני מתמודדת: התחלתי לכתוב. כתבתי את השיחות שלי עם נועם ועם עמית ועם החברות שלהם. הסתכלתי על מה שכתבתי, וחשבתי שיש בוודאי אלפי אימהות כמוני, שמדברות עם הילדים שלהן על השירות בצבא. ככה נולד הספר הזה. התחלתי לדבר עם אימהות. בהתחלה אימהות שהכרתי, ואז, לאט לאט, עם כאלה שלא. אימהות מהעמק, אימהות מכפרים בדואיים, אימהות מאלפי מנשה ומאור עקיבא, מבית שאן ומירכא, ממשגב ומקריית שמונה, מחבל בנימין, ממגדל העמק ומפרדס חנה. הן סיפרו לי סיפורים ארוכים וסיפורים קצרים, סיפורי גבורה וסיפורי ילדות, סיפורים על קרבה ועל ריחוק, על דיבור ועל שתיקה, על רעב ועל אוכל, והרבה הרבה סיפורים על כביסה. ואני כתבתי."
הספר, שנכתב ברובו לפני שבעה באוקטובר ובחלקו אחריו, משלב נקודת מבט אישית מאוד עם אבחנות חברתיות חדות, ומעלה שאלות על המוסכמות הישראליות בכל הנוגע לאימהות, לשירות הצבאי – ולמה שביניהם.
ניצן בן זאב היא יועצת ארגונית, מרצה ומנחה בתוכניות להכשרת מנהלי בתי ספר. עקדת שרה הוא ספרה הראשון.
במרחק שורות שורות של חיילים, הכתף שק, דגל שק, הכתף שק, ואין לך מושג מי מהם הילד שלך. הנה, זה הוא. לא, זה הוא. לא, הוא נמוך מדי, זה הוא. לא, יש לו עמידה אחרת. את לא יודעת לאן להסתכל. נאום המפקד. הענקת הסיכה. הצדעה. הנה הוא. כן, זה הוא. הוא מחייך? הוא רציני? הנה המפקד מצ'פח אותו. הוא אוהב אותו? הוא אוהב את הילד שלך? הוא כבר יודע איזה מתוק ומיוחד הוא? וחכם? כן? הכתף שק. דגל שק. לשירת התקווה הקהל יעבור לדום.
ספרה של ניצן בן זאב הוא אסופת שיחות שערכה עם אימהות לחיילים לוחמים ועם שני בניה, חיילים בעצמם. "עשיתי את מה שאני יודעת לעשות כשאני מתמודדת: התחלתי לכתוב. כתבתי את השיחות שלי עם נועם ועם עמית ועם החברות שלהם. הסתכלתי על מה שכתבתי, וחשבתי שיש בוודאי אלפי אימהות כמוני, שמדברות עם הילדים שלהן על השירות בצבא. ככה נולד הספר הזה. התחלתי לדבר עם אימהות. בהתחלה אימהות שהכרתי, ואז, לאט לאט, עם כאלה שלא. אימהות מהעמק, אימהות מכפרים בדואיים, אימהות מאלפי מנשה ומאור עקיבא, מבית שאן ומירכא, ממשגב ומקריית שמונה, מחבל בנימין, ממגדל העמק ומפרדס חנה. הן סיפרו לי סיפורים ארוכים וסיפורים קצרים, סיפורי גבורה וסיפורי ילדות, סיפורים על קרבה ועל ריחוק, על דיבור ועל שתיקה, על רעב ועל אוכל, והרבה הרבה סיפורים על כביסה. ואני כתבתי."
הספר, שנכתב ברובו לפני שבעה באוקטובר ובחלקו אחריו, משלב נקודת מבט אישית מאוד עם אבחנות חברתיות חדות, ומעלה שאלות על המוסכמות הישראליות בכל הנוגע לאימהות, לשירות הצבאי – ולמה שביניהם.
ניצן בן זאב היא יועצת ארגונית, מרצה ומנחה בתוכניות להכשרת מנהלי בתי ספר. עקדת שרה הוא ספרה הראשון.
"הגורם המעצב את חיינו הוא המלחמה. היא כה מושרשת בהווייתנו, עד שרכשה לה מעמד כרעיון המסדר של החברה הישראלית, ועד היום יש כאלה הרואים בה עניין רב תועלת".
תמיד טענתי שתי טענות לא רגילות; האחת, "צה"ל הוא צבא שברירי", והשנייה, "לא אהיה מופתע אם וכאשר נופתע". מאז גדלה ישראל ונאלצה לעבור מאסטרטגיה של מתקפה למגננה, צה"ל הסדיר היה קטן עבור הסכנות והצרכים, עוצמתו במילואיו. הפתרון היה ההרתעה המודיעינית, שאף פעם לא ניתנה, שהיתה הקו האחרון שמאחוריו לא היו כוחות סדירים מספיקים. לכן היו הפתעות, זו אחר זו.
"הרמטכ"ל הוא גם מדינאי, אף שהוא לובש מדים. כיוון שהרמטכ"ל נמצא בתווך בין המדינאים לחיילים, במהותו הוא איננו איש צבא בלבד. הרמטכ"ל הוא מדינאי מעצם תפקידו הצבאי".
"ישראל לא מרתיעה את יריבותיה מאז תקופת פעולות התגמול, ובמיוחד מאז מלחמת ששת הימים, אלא לפרקי זמן קצרים החולפים עד מהרה. כאשר הצלחנו להרתיע – היריב עקף את ההרתעה לכיוון שונה, על פי רוב מוצלח מקודמו. הרתעה, ודווקא מוצלחת, היא תמיד קצרת ימים".
"דווקא אחרי שנכבשו טריטוריות במדינות שכנות לא היה לישראל עומק אסטרטגי, משום שלא היתה אפשרות להבטיח הגנה עליו. המטכ"ל והממשלות לא התעלמו מהבעיה, והמענה היה התרעה מודיעינית. מענה יחיד מול מציאות נטולת ודאות, רבת סתירות ורבת מתחים".
"לאומיות, בכל מקום בעולם, סובלת מפרנויה והיא זקוקה לאויב מאיים. בשביל לצקת תוכן ממשי ללאומיות אנו בונים 'אחר', ולו צורה שונה ולכן מאיימת שאנחנו יכולים להשליך עליו את הפרנויה שלנו. אם האחר החיצוני נחלש, אנחנו מחפשים אותו בתוכנו".
ד"ר דב תמרי, תת־אלוף בדימוס, צנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון ומודיעין.
"הגורם המעצב את חיינו הוא המלחמה. היא כה מושרשת בהווייתנו, עד שרכשה לה מעמד כרעיון המסדר של החברה הישראלית, ועד היום יש כאלה הרואים בה עניין רב תועלת".
תמיד טענתי שתי טענות לא רגילות; האחת, "צה"ל הוא צבא שברירי", והשנייה, "לא אהיה מופתע אם וכאשר נופתע". מאז גדלה ישראל ונאלצה לעבור מאסטרטגיה של מתקפה למגננה, צה"ל הסדיר היה קטן עבור הסכנות והצרכים, עוצמתו במילואיו. הפתרון היה ההרתעה המודיעינית, שאף פעם לא ניתנה, שהיתה הקו האחרון שמאחוריו לא היו כוחות סדירים מספיקים. לכן היו הפתעות, זו אחר זו.
"הרמטכ"ל הוא גם מדינאי, אף שהוא לובש מדים. כיוון שהרמטכ"ל נמצא בתווך בין המדינאים לחיילים, במהותו הוא איננו איש צבא בלבד. הרמטכ"ל הוא מדינאי מעצם תפקידו הצבאי".
"ישראל לא מרתיעה את יריבותיה מאז תקופת פעולות התגמול, ובמיוחד מאז מלחמת ששת הימים, אלא לפרקי זמן קצרים החולפים עד מהרה. כאשר הצלחנו להרתיע – היריב עקף את ההרתעה לכיוון שונה, על פי רוב מוצלח מקודמו. הרתעה, ודווקא מוצלחת, היא תמיד קצרת ימים".
"דווקא אחרי שנכבשו טריטוריות במדינות שכנות לא היה לישראל עומק אסטרטגי, משום שלא היתה אפשרות להבטיח הגנה עליו. המטכ"ל והממשלות לא התעלמו מהבעיה, והמענה היה התרעה מודיעינית. מענה יחיד מול מציאות נטולת ודאות, רבת סתירות ורבת מתחים".
"לאומיות, בכל מקום בעולם, סובלת מפרנויה והיא זקוקה לאויב מאיים. בשביל לצקת תוכן ממשי ללאומיות אנו בונים 'אחר', ולו צורה שונה ולכן מאיימת שאנחנו יכולים להשליך עליו את הפרנויה שלנו. אם האחר החיצוני נחלש, אנחנו מחפשים אותו בתוכנו".
ד"ר דב תמרי, תת־אלוף בדימוס, צנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון ומודיעין.
הספר מספר את קורות חייו של האלוף שמואל גונן גורודיש כפי שהן מסופרות על ידו בגוף ראשון מילדותו ועד מותו. הספר סוקר את המלחמות שבהן הוא השתתף החל ממלחמת השחרור דרך מבצע סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, ופעולות התגמול כמו פעולת סמוע־מבצע מגרסה, פעולת כראמה־מבצע תופת ועוד.
בספר מספר גורודיש על קורות חייו ועל התחנות השונות שבהן הוא עובר במהלך הקריירה הצבאית שלו. הוא מספר גם מה קורה איתו בילדותו וגם לאחר סיום הקריירה הצבאית שלו כשגזר על עצמו גלות מרצון ברפובליקה המרכז אפריקנית.
האלוף שמואל גונן גורודיש היה האיש שדרך כוכבו בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים. כמפקד חטיבה 7 היה לו חלק נכבד בניצחון המוחץ על הצבא המצרי. הוא הפך לאחר המלחמה לדמות נערצת שגם העיתונות בארץ חיבקה. כך למשך כינה אותו הכתב הצבאי יעקב ארז "הנשק הסודי שלנו".
אך לצד אוהביו ומעריציו, היו לגורודיש אויבים ושונאים גם בקרב הצבא, אנשים שקינאו בהצלחתו והמתינו לשעת כושר, ואכן השעה הזאת הגיעה במלחמת יום הכיפורים.
ועדת אגרנט מצאה אותו אשם. כאחד האשמים העיקריים במחדלי המלחמה, הוא הודח מתפקידו כאלוף פיקוד דרום על ידי שר הבטחון משה דיין עוד לפני שהתפרסמו מסקנות ועדת החקירה. זמן לא רב אחר כך נאלץ לעזוב את הצבא ואז את הארץ.
הספר רלבנטי לימינו כי איך הופתענו שוב? ואיך נעשה המלך עירום ביום אחד?
הספר מספר את קורות חייו של האלוף שמואל גונן גורודיש כפי שהן מסופרות על ידו בגוף ראשון מילדותו ועד מותו. הספר סוקר את המלחמות שבהן הוא השתתף החל ממלחמת השחרור דרך מבצע סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, ופעולות התגמול כמו פעולת סמוע־מבצע מגרסה, פעולת כראמה־מבצע תופת ועוד.
בספר מספר גורודיש על קורות חייו ועל התחנות השונות שבהן הוא עובר במהלך הקריירה הצבאית שלו. הוא מספר גם מה קורה איתו בילדותו וגם לאחר סיום הקריירה הצבאית שלו כשגזר על עצמו גלות מרצון ברפובליקה המרכז אפריקנית.
האלוף שמואל גונן גורודיש היה האיש שדרך כוכבו בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים. כמפקד חטיבה 7 היה לו חלק נכבד בניצחון המוחץ על הצבא המצרי. הוא הפך לאחר המלחמה לדמות נערצת שגם העיתונות בארץ חיבקה. כך למשך כינה אותו הכתב הצבאי יעקב ארז "הנשק הסודי שלנו".
אך לצד אוהביו ומעריציו, היו לגורודיש אויבים ושונאים גם בקרב הצבא, אנשים שקינאו בהצלחתו והמתינו לשעת כושר, ואכן השעה הזאת הגיעה במלחמת יום הכיפורים.
ועדת אגרנט מצאה אותו אשם. כאחד האשמים העיקריים במחדלי המלחמה, הוא הודח מתפקידו כאלוף פיקוד דרום על ידי שר הבטחון משה דיין עוד לפני שהתפרסמו מסקנות ועדת החקירה. זמן לא רב אחר כך נאלץ לעזוב את הצבא ואז את הארץ.
הספר רלבנטי לימינו כי איך הופתענו שוב? ואיך נעשה המלך עירום ביום אחד?
במחצית שנות ה-60 של המאה ה-20 ניסו הסורים להטות את זרימת מקורות הירדן הדן, הבניאס והחצבני אל מחוץ לשטחה של ישראל, על מנת לייבש את מקורות המים שלה. מערכה זו זכתה לכינוי "המלחמה על המים". היא היתה חלק חשוב באסטרטגיה הערבית נגד ישראל, ואחד הגורמים שהביאו למלחמת ששת הימים.
גדוד התותחנים 334, שבאותם הימים היה חלק מחטיבת גולני, נכנס למערכה ותרם רבות לסיכול התוכנית הסורית. היתה זו הפעם הראשונה שבה התותחנים השתתפו בפעילות מבצעית משמעותית בגבול הצפון. מאז ועד היום הם נמצאים בכל זירה, בכל קרב.
סא"ל מרדכי (מוטקה) מירון, ממניחי היסוד לתותחנות המודרנית בצה"ל, היה מפקד הגדוד. בזכות יוזמתו ומאמציו נכנס הגדוד לקרב, זכה להוקרה רבה ונהפך לשם דבר בצה"ל. מוטקה היה מפקד ואדם יוצא דופן. כמפקד גדוד הוא הצליח למזג מקצוענות מעולה עם אנושיות מיוחדת במינה, שהקנתה לו את הערצת פקודיו ונאמנותם לעד. מבחינות רבות, הוא מייצג את דמות המג"ד האידיאלי, מודל לחיקוי לכל מפקד בצה"ל.
זהו סיפור חייו יוצא הדופן של צעיר ששרד, יחיד כמעט מכל משפחתו, את השואה, בעל כישרון שירה גדול, שהיה על סף הגשמת חלומו להיות זמר אופרה, אבל תחת זאת בחר בציונות והגשים אותה לאורך כל ימי חייו.
במחצית שנות ה-60 של המאה ה-20 ניסו הסורים להטות את זרימת מקורות הירדן הדן, הבניאס והחצבני אל מחוץ לשטחה של ישראל, על מנת לייבש את מקורות המים שלה. מערכה זו זכתה לכינוי "המלחמה על המים". היא היתה חלק חשוב באסטרטגיה הערבית נגד ישראל, ואחד הגורמים שהביאו למלחמת ששת הימים.
גדוד התותחנים 334, שבאותם הימים היה חלק מחטיבת גולני, נכנס למערכה ותרם רבות לסיכול התוכנית הסורית. היתה זו הפעם הראשונה שבה התותחנים השתתפו בפעילות מבצעית משמעותית בגבול הצפון. מאז ועד היום הם נמצאים בכל זירה, בכל קרב.
סא"ל מרדכי (מוטקה) מירון, ממניחי היסוד לתותחנות המודרנית בצה"ל, היה מפקד הגדוד. בזכות יוזמתו ומאמציו נכנס הגדוד לקרב, זכה להוקרה רבה ונהפך לשם דבר בצה"ל. מוטקה היה מפקד ואדם יוצא דופן. כמפקד גדוד הוא הצליח למזג מקצוענות מעולה עם אנושיות מיוחדת במינה, שהקנתה לו את הערצת פקודיו ונאמנותם לעד. מבחינות רבות, הוא מייצג את דמות המג"ד האידיאלי, מודל לחיקוי לכל מפקד בצה"ל.
זהו סיפור חייו יוצא הדופן של צעיר ששרד, יחיד כמעט מכל משפחתו, את השואה, בעל כישרון שירה גדול, שהיה על סף הגשמת חלומו להיות זמר אופרה, אבל תחת זאת בחר בציונות והגשים אותה לאורך כל ימי חייו.
סיפור על חברות יוצאת דופן במלחמת ההתשה
"חיינו במוצב סובבים בין שמירה, שינה, וזלילה. אחרי המלחמה נכבשנו באופוריית השלום הקרב ובא. 'ניתן שלום ונקבל שלום' הצהיר שר הביטחון משה דיין, אבל המצרים כפו מלחמה סטטית לאורך התעלה, הפגזות וצליפות והפצצות מן האוויר. אחרי ההתפכחות נבנו המוצבים, מחילות עפר מבוצרות באדני ברזל שפורקו מפסי רכבת לא שמישים, מחוזקים בסלעים ומדופנים בשקי חול. בצה"ל ובציבור התווכחו אם העם שהתפנק במלחמות 'זבנג וגמרנו' בנוי למלחמה כזו — ועלינו הוטל להוכיח שכן.
הבטתי ברחמו. הנה עם ישראל, מקטר אך עולה לעמדה, רץ בין הכדורים והפגזים ומנסה לצאת בשלום, וחוזר ומתחפר. מדי פעם נהרג חבר או קרוב, אך העם למד להתאושש ולהמשיך לחיות. ואולי גם אני. רחמו הידק את החגור, הביט בי שוב, ומשהבין שלא ממני תבוא תשועתו, הכניס מחסנית לנשקו ויצא."
מדובר ברומן מורכב המתרחש במהלך מלחמת ההתשה המתמשכת בין ישראל ומצרים, בשנים 1970-1969, ומתאר את חייהם של גיבורי הסיפור באותם ימים ובשנים הארוכות שחלפו מאז.
סיפור על חברות יוצאת דופן במלחמת ההתשה
"חיינו במוצב סובבים בין שמירה, שינה, וזלילה. אחרי המלחמה נכבשנו באופוריית השלום הקרב ובא. 'ניתן שלום ונקבל שלום' הצהיר שר הביטחון משה דיין, אבל המצרים כפו מלחמה סטטית לאורך התעלה, הפגזות וצליפות והפצצות מן האוויר. אחרי ההתפכחות נבנו המוצבים, מחילות עפר מבוצרות באדני ברזל שפורקו מפסי רכבת לא שמישים, מחוזקים בסלעים ומדופנים בשקי חול. בצה"ל ובציבור התווכחו אם העם שהתפנק במלחמות 'זבנג וגמרנו' בנוי למלחמה כזו — ועלינו הוטל להוכיח שכן.
הבטתי ברחמו. הנה עם ישראל, מקטר אך עולה לעמדה, רץ בין הכדורים והפגזים ומנסה לצאת בשלום, וחוזר ומתחפר. מדי פעם נהרג חבר או קרוב, אך העם למד להתאושש ולהמשיך לחיות. ואולי גם אני. רחמו הידק את החגור, הביט בי שוב, ומשהבין שלא ממני תבוא תשועתו, הכניס מחסנית לנשקו ויצא."
מדובר ברומן מורכב המתרחש במהלך מלחמת ההתשה המתמשכת בין ישראל ומצרים, בשנים 1970-1969, ומתאר את חייהם של גיבורי הסיפור באותם ימים ובשנים הארוכות שחלפו מאז.
הספר מתמקד בדמותו של האלוף יגאל אלון, בן המושבה כפר תבור, שהפך למפקד הצבאי הבולט ביותר במלחמת העצמאות. כמו מפקדים רבים בתקופתו, אלון לא עבר הכשרה צבאית מסודרת מעבר לקורס מפקדי מחלקות של "ההגנה", ולמרות זאת הצליח בכישרונו הטבעי ובניסיון הקרבי שצבר להגיע לצמרת הפיקוד בצה"ל כמפקד חזית הדרום במלחמת העצמאות.
במציאות אסטרטגית הרת גורל הפגין אלון כושר פיקוד עילאי. הוא נקט יוזמות מקוריות ומהלכים תחבולניים שהפתיעו והכריעו את האויב בזירות הלחימה השונות, החל בכיבוש הגליל המזרחי, דרך ההישגים בחזית המרכז ועד לכיבוש הנגב הדרומי ואילת. בקרבות הקשים ביותר די היה בהופעתו של אלון בחזית כדי לנסוך ביטחון בלוחמים ולדרבן אותם להמשיך להילחם עד לניצחון. האלוף יגאל אלון ניחן בכישרון הנדיר של אמנות המצביאות, המַקנה תוקף לקביעת מחבר הספר שלפיה בתולדות מלחמות ישראל הוא היה מפקד השדה הגדול מכולם.
הספר מתמקד בדמותו של האלוף יגאל אלון, בן המושבה כפר תבור, שהפך למפקד הצבאי הבולט ביותר במלחמת העצמאות. כמו מפקדים רבים בתקופתו, אלון לא עבר הכשרה צבאית מסודרת מעבר לקורס מפקדי מחלקות של "ההגנה", ולמרות זאת הצליח בכישרונו הטבעי ובניסיון הקרבי שצבר להגיע לצמרת הפיקוד בצה"ל כמפקד חזית הדרום במלחמת העצמאות.
במציאות אסטרטגית הרת גורל הפגין אלון כושר פיקוד עילאי. הוא נקט יוזמות מקוריות ומהלכים תחבולניים שהפתיעו והכריעו את האויב בזירות הלחימה השונות, החל בכיבוש הגליל המזרחי, דרך ההישגים בחזית המרכז ועד לכיבוש הנגב הדרומי ואילת. בקרבות הקשים ביותר די היה בהופעתו של אלון בחזית כדי לנסוך ביטחון בלוחמים ולדרבן אותם להמשיך להילחם עד לניצחון. האלוף יגאל אלון ניחן בכישרון הנדיר של אמנות המצביאות, המַקנה תוקף לקביעת מחבר הספר שלפיה בתולדות מלחמות ישראל הוא היה מפקד השדה הגדול מכולם.
אני נעמד במרכז, תופס את הסולם, מניף אותו, ומניח בזהירות את קצהו השני על אדן המרפסת של הקומה הראשונה. לפתע אני מבחין שהסולם נשען גם על כבלי חשמל חשופים שמתוחים בצמוד למרפסת. ניצוצות של קצרים חשמליים מופיעים ומפעילים אצלי את מנגנון הפחד המשתק. חמשת חברי הצוות ששוכבים עדיין על גג המשאית מחכים שאחצה למרפסת ממול, אבל אני לא מצליח להזיז את הרגליים. הראש לא מצליח לשדר את הפקודה לרגליים לנוע. משהו בתוכי אומר לי שאם אגע בסולם, אתחשמל למוות. יש לנו שניות ספורות לבצע את השלב הזה במשימה, לחצות את המרחק ולהיכנס אל הבניין, ואני, באופן הכי מילולי, פשוט לא מצליח לזוז.
תומר צבן שירת כמסתערב ביחידת שמשון בתחילת שנות התשעים. בגלבייה לבנה ובשפם, וגם באין־ספור תחפושות הסוואה אחרות, למד להיטמע באוכלוסייה המקומית ברצועת עזה ולהכיר את התושבים שם, לטוב ולרע.
בליבה של עזה מביא את סיפורי המבצעים שבהם השתתף צבן, וחושף, לצד מעשי גבורה נועזים ומסמרי שיער, גם רגעים אנושיים ונוגעים ללב, המדגישים את הפער הבלתי נתפס בין ההצלחות בשטח — לשריטות הנותרות בנפש לעד. צבן מספק לנו הצצה נדירה לעולם המבצעים המסוערבים, הנעשים בשקט, הרחק מאור הזרקורים, אך בזכותם יכולים תושבי ישראל לקיים יום יום את שגרת חייהם באין מפריע.
זהו ספרו השני של צבן, והוא המשך לעלילותיו מספרו הראשון, עמוק בעזה, שיצא גם הוא בהוצאת כנרת־זמורה, והיה לרב־מכר מיידי.
אני נעמד במרכז, תופס את הסולם, מניף אותו, ומניח בזהירות את קצהו השני על אדן המרפסת של הקומה הראשונה. לפתע אני מבחין שהסולם נשען גם על כבלי חשמל חשופים שמתוחים בצמוד למרפסת. ניצוצות של קצרים חשמליים מופיעים ומפעילים אצלי את מנגנון הפחד המשתק. חמשת חברי הצוות ששוכבים עדיין על גג המשאית מחכים שאחצה למרפסת ממול, אבל אני לא מצליח להזיז את הרגליים. הראש לא מצליח לשדר את הפקודה לרגליים לנוע. משהו בתוכי אומר לי שאם אגע בסולם, אתחשמל למוות. יש לנו שניות ספורות לבצע את השלב הזה במשימה, לחצות את המרחק ולהיכנס אל הבניין, ואני, באופן הכי מילולי, פשוט לא מצליח לזוז.
תומר צבן שירת כמסתערב ביחידת שמשון בתחילת שנות התשעים. בגלבייה לבנה ובשפם, וגם באין־ספור תחפושות הסוואה אחרות, למד להיטמע באוכלוסייה המקומית ברצועת עזה ולהכיר את התושבים שם, לטוב ולרע.
בליבה של עזה מביא את סיפורי המבצעים שבהם השתתף צבן, וחושף, לצד מעשי גבורה נועזים ומסמרי שיער, גם רגעים אנושיים ונוגעים ללב, המדגישים את הפער הבלתי נתפס בין ההצלחות בשטח — לשריטות הנותרות בנפש לעד. צבן מספק לנו הצצה נדירה לעולם המבצעים המסוערבים, הנעשים בשקט, הרחק מאור הזרקורים, אך בזכותם יכולים תושבי ישראל לקיים יום יום את שגרת חייהם באין מפריע.
זהו ספרו השני של צבן, והוא המשך לעלילותיו מספרו הראשון, עמוק בעזה, שיצא גם הוא בהוצאת כנרת־זמורה, והיה לרב־מכר מיידי.
"בבת אחת נגלה לעינינו המראה שחיפשנו. במלוא רוחב העין התגלו מחפורות ובהן או לצדן מאות טנקים ונגמ"שים סוריים. תותחינו החלו להמטיר אש, להשמיד טנקים. לאחר זמן קצר ברק דיווח לי, 'נשארו לי רק תשעה פגזים.' שני טנקים שהתחמושת שלהם אזלה ניצבו לבדם נגד מאות טנקים ונגמ"שים סוריים, וגם מול פלא שהתרחש בדיוק באותו הרגע."
נהג התקדם הוא סיפורו של חיים דנון, כמג"ד בלב הקרבות של מלחמת יום כיפור בגולן, כשכישלון או הצלחת חטיבתו לאחוז במחנה נפח יקבעו את גורל המערכה בצפון. בזמן שלמעלה מ־1,000 טנקים פלשו לרמת הגולן בתחילת המלחמה, עמדו מולם פחות מ-200 טנקים ישראליים. דנון היה מאותם מעטים ששינו את גורלה של המדינה כולה – התגלמות הקצין הישראלי המעז, מאלתר ומוצא דרך לניצחון בממלכת אי־הוודאות וכנגד כל הסיכויים. מתוך ימי הקרב והשנים בצבא, לקח דנון את ניסיונו אל תוך עולם העסקים והתקדם מתפקיד זוטר בחברת הציוד ההנדסי קומסקו ועד להיותו בעל השליטה. זהו ספר על המשמעות העמוקה ביותר של מנהיגות, נטילת יוזמה, ניצול הזדמנויות ורוח לחימה.
חיים דנון הוא איש עסקים, בעלים ויו"ר של חברת קומסקו. הוא נולד וגדל בתל אביב ולמד בבית הספר הריאלי במסגרת הפנימייה הצבאית בחיפה. דנון התגייס לשריון, היה למפקד פלוגה וממקימי גדוד 53 בחטיבה 7 בסיני. הוא נמנה עם מקימי יחידת הניסויים בטנקי הצ'יפטיין בישראל. במהלך מלחמת ששת הימים שירת כסגן מפקד פלוגה בכיבוש נבי סמואל, תל אל־פול ורמאללה, ובמלחמת יום הכיפורים נלחם כמג"ד בחטיבה 679 בקרבות הבלימה בנפח, סינדיאנה ורמת'ניה ברמת הגולן ובהבקעה לתוך סוריה בחאן ארנבה, תל שער, תל קורין, כפר נאסג' ואל-עדס במובלעת הסורית.. ב־1982 מונה לסגן מפקד חטיבה 679, תפקיד אותו מילא עד 1995. דנון משמש יו"ר עמותת חטיבה 679.
"דנון נשאר רק עם עוד כלי אחד. איזה אומץ למפקד הזה ואיזה כוח. אותה שעה חשבתי לי, מי בכלל ידע פעם על האנשים האלה ועל מה שעשו." הסופר חיים סבתו, "תיאום כוונות".
"בבת אחת נגלה לעינינו המראה שחיפשנו. במלוא רוחב העין התגלו מחפורות ובהן או לצדן מאות טנקים ונגמ"שים סוריים. תותחינו החלו להמטיר אש, להשמיד טנקים. לאחר זמן קצר ברק דיווח לי, 'נשארו לי רק תשעה פגזים.' שני טנקים שהתחמושת שלהם אזלה ניצבו לבדם נגד מאות טנקים ונגמ"שים סוריים, וגם מול פלא שהתרחש בדיוק באותו הרגע."
נהג התקדם הוא סיפורו של חיים דנון, כמג"ד בלב הקרבות של מלחמת יום כיפור בגולן, כשכישלון או הצלחת חטיבתו לאחוז במחנה נפח יקבעו את גורל המערכה בצפון. בזמן שלמעלה מ־1,000 טנקים פלשו לרמת הגולן בתחילת המלחמה, עמדו מולם פחות מ-200 טנקים ישראליים. דנון היה מאותם מעטים ששינו את גורלה של המדינה כולה – התגלמות הקצין הישראלי המעז, מאלתר ומוצא דרך לניצחון בממלכת אי־הוודאות וכנגד כל הסיכויים. מתוך ימי הקרב והשנים בצבא, לקח דנון את ניסיונו אל תוך עולם העסקים והתקדם מתפקיד זוטר בחברת הציוד ההנדסי קומסקו ועד להיותו בעל השליטה. זהו ספר על המשמעות העמוקה ביותר של מנהיגות, נטילת יוזמה, ניצול הזדמנויות ורוח לחימה.
חיים דנון הוא איש עסקים, בעלים ויו"ר של חברת קומסקו. הוא נולד וגדל בתל אביב ולמד בבית הספר הריאלי במסגרת הפנימייה הצבאית בחיפה. דנון התגייס לשריון, היה למפקד פלוגה וממקימי גדוד 53 בחטיבה 7 בסיני. הוא נמנה עם מקימי יחידת הניסויים בטנקי הצ'יפטיין בישראל. במהלך מלחמת ששת הימים שירת כסגן מפקד פלוגה בכיבוש נבי סמואל, תל אל־פול ורמאללה, ובמלחמת יום הכיפורים נלחם כמג"ד בחטיבה 679 בקרבות הבלימה בנפח, סינדיאנה ורמת'ניה ברמת הגולן ובהבקעה לתוך סוריה בחאן ארנבה, תל שער, תל קורין, כפר נאסג' ואל-עדס במובלעת הסורית.. ב־1982 מונה לסגן מפקד חטיבה 679, תפקיד אותו מילא עד 1995. דנון משמש יו"ר עמותת חטיבה 679.
"דנון נשאר רק עם עוד כלי אחד. איזה אומץ למפקד הזה ואיזה כוח. אותה שעה חשבתי לי, מי בכלל ידע פעם על האנשים האלה ועל מה שעשו." הסופר חיים סבתו, "תיאום כוונות".
האם אפשר לבנות זוגיות ממרחק של קילומטרים? האם את עדיין נחשבת נשואה אם את ישנה לבד כל לילה? מה עושים כשבעלך מחויב למשהו הרבה יותר גדול וקשוח ממך?
אילה מתאהבת בעמי, צוער בקורס קצינים, ובטוחה שהוא עומד להשתחרר מהצבא בתוך כמה חודשים. היא גם בטוחה שהאהבה יכולה לנצח כל מכשול. אך כשהמציאות טופחת על פניה, שתי האמונות האלו עומדות למבחן.
אילה מוצאת את עצמה מתמודדת מול המערכת הצבאית חסרת הפשרות, מול עצמה והבחירות בהן היא נדרשת להכריע. עם הזמן, היא מגלה כי כל צעד שהיא עושה לקרב את בעלה הביתה, יכול לחזור אליה כבומרנג, בתזמון הכי לא מתאים.
עם הזמן, אילה ועמי מגלים שהם כבר אינם מי שהיו, כשכל אחד מהם נדרש להגדיר מי הוא, מה הוא יכול לתת למדינה, ומה נשאר לאהבה ולמשפחה.
הרי את מגויסת לי הוא רומן ייחודי וישראלי במיוחד, המתאר סצנות המוכרות לנשים הנשואות לאנשי צבא, שזורות בסיפור מרתק על זוגיות, אהבה ותודעת שליחות.
סגולה לוי .MSc. היא סוציולוגית קלינית, מטפלת רגשית ומורה, המתגוררת ברמת הגולן עם בעלה וחמשת ילדיהם. הספר מבוסס על חייה כאשתו של איש קבע בשש שנות נישואיהם הראשונות.
האם אפשר לבנות זוגיות ממרחק של קילומטרים? האם את עדיין נחשבת נשואה אם את ישנה לבד כל לילה? מה עושים כשבעלך מחויב למשהו הרבה יותר גדול וקשוח ממך?
אילה מתאהבת בעמי, צוער בקורס קצינים, ובטוחה שהוא עומד להשתחרר מהצבא בתוך כמה חודשים. היא גם בטוחה שהאהבה יכולה לנצח כל מכשול. אך כשהמציאות טופחת על פניה, שתי האמונות האלו עומדות למבחן.
אילה מוצאת את עצמה מתמודדת מול המערכת הצבאית חסרת הפשרות, מול עצמה והבחירות בהן היא נדרשת להכריע. עם הזמן, היא מגלה כי כל צעד שהיא עושה לקרב את בעלה הביתה, יכול לחזור אליה כבומרנג, בתזמון הכי לא מתאים.
עם הזמן, אילה ועמי מגלים שהם כבר אינם מי שהיו, כשכל אחד מהם נדרש להגדיר מי הוא, מה הוא יכול לתת למדינה, ומה נשאר לאהבה ולמשפחה.
הרי את מגויסת לי הוא רומן ייחודי וישראלי במיוחד, המתאר סצנות המוכרות לנשים הנשואות לאנשי צבא, שזורות בסיפור מרתק על זוגיות, אהבה ותודעת שליחות.
סגולה לוי .MSc. היא סוציולוגית קלינית, מטפלת רגשית ומורה, המתגוררת ברמת הגולן עם בעלה וחמשת ילדיהם. הספר מבוסס על חייה כאשתו של איש קבע בשש שנות נישואיהם הראשונות.
כשהסתיימה מלחמת לבנון השנייה והטנק האחרון בפלוגה של עמרי גינזבורג חצה את הגדר בחזרה לשטח ישראל, הוא חש הקלה עצומה על כך שיצא משם ללא פגע. אז עוד לא הבין שמלחמה נוספת עומדת להתחיל – המלחמה בפוסט טראומה.
ההוא שם בחוץ הוא יומן מסע מרגש וחושפני המתאר את התמודדות המחבר בעשור שלאחר המלחמה: הלילות המסויטים, חדרי הוועדות הרפואיות במשרד הביטחון, הטיפול הפסיכולוגי והפחד התמידי מפני המלחמה שעלולה לפרוץ בכל יום.
את המסע הנפשי מלווה מסע פיזי מגבול לבנון עד אילת בטנדר הישן ששיפץ בעצמו. בכל אותו הזמן, בתוך שקית כתומה מאחורי מושב הנהג או במעמקי הארון, ממתינות המחברות שכתב מיד בתום המלחמה: יומן קרבות מפורט שבמשך יותר מעשור הוא לא העז לקרוא בו.
כשהסתיימה מלחמת לבנון השנייה והטנק האחרון בפלוגה של עמרי גינזבורג חצה את הגדר בחזרה לשטח ישראל, הוא חש הקלה עצומה על כך שיצא משם ללא פגע. אז עוד לא הבין שמלחמה נוספת עומדת להתחיל – המלחמה בפוסט טראומה.
ההוא שם בחוץ הוא יומן מסע מרגש וחושפני המתאר את התמודדות המחבר בעשור שלאחר המלחמה: הלילות המסויטים, חדרי הוועדות הרפואיות במשרד הביטחון, הטיפול הפסיכולוגי והפחד התמידי מפני המלחמה שעלולה לפרוץ בכל יום.
את המסע הנפשי מלווה מסע פיזי מגבול לבנון עד אילת בטנדר הישן ששיפץ בעצמו. בכל אותו הזמן, בתוך שקית כתומה מאחורי מושב הנהג או במעמקי הארון, ממתינות המחברות שכתב מיד בתום המלחמה: יומן קרבות מפורט שבמשך יותר מעשור הוא לא העז לקרוא בו.
גד אולמן, אמן רב-תחומי מוכר, גויס במלחמת יום הכיפורים למילואים כצייר צבאי והתלווה לטייסת תובלה. הרישומים מהשטח פורסמו ב"מזנק", העיתון הפנימי של בה"א 27, בעיתון "במחנה" וחלקם אף במוסף "הארץ" שבו עבד אז.
אולמן, שכינויו היה "העט המשוטט", הגיע למנחתים של חיל האוויר, למרפאות שדה, למפקדות, למאהלים ולמטבחים ואף לבור הפיקוד באום חשיבה, כשהוא רושם את המתרחש לנגד עיניו בעט ציפורן. כך עשה ברגעי מתח וברגעי שלווה.
יומן מלחמה מביא את רישומיו של אולמן מהמלחמה ההיא, ואלה מספקים מסמך חזותי מרתק וייחודי מאותם ימים קשים.
גד אולמן, אמן רב-תחומי מוכר, גויס במלחמת יום הכיפורים למילואים כצייר צבאי והתלווה לטייסת תובלה. הרישומים מהשטח פורסמו ב"מזנק", העיתון הפנימי של בה"א 27, בעיתון "במחנה" וחלקם אף במוסף "הארץ" שבו עבד אז.
אולמן, שכינויו היה "העט המשוטט", הגיע למנחתים של חיל האוויר, למרפאות שדה, למפקדות, למאהלים ולמטבחים ואף לבור הפיקוד באום חשיבה, כשהוא רושם את המתרחש לנגד עיניו בעט ציפורן. כך עשה ברגעי מתח וברגעי שלווה.
יומן מלחמה מביא את רישומיו של אולמן מהמלחמה ההיא, ואלה מספקים מסמך חזותי מרתק וייחודי מאותם ימים קשים.
"זהו, הגיע תורנו.
אדם התקשר בחצות וחצי וקבענו לשמונה בבוקר בבסיס מחסני החירום. עברתי על רשימת הציוד למילואים שהדפסתי ואז על המוצ'ילה, לוודא שלא יחסר דבר.
נשארו לי רק עוד שלוש שעות שינה יקרות.
אבל מי יכול לישון בכלל כשמחר הוא הולך למלחמה?"
"כמו רבים, גם אני זוכר חוויות מלחמה. לכל אחד מאיתנו האישיות שלו, הזיכרונות שלו, הדרכים שלו להתמודד, והדרך שלו להירפא ולשחרר. אני כותב כי אני מכיר כל כך הרבה אנשים שנושאים בליבם צלקות ונמצאים בשלב התקוע הזה, רגע לפני פנייה לעזרה. לפעמים אלה האריות שבאריות, האמיצים שבאמיצים, שחושבים שהם לא כאלה, מתוך שיפוט עצמי שהמלחמה מצליחה לייצר בנפש בעורמה. לפעמים אלה לא הגיבורים הגדולים, סתם אנשים שנקלעו לזמן ולמקום הלא נכון.
זה קשה ומפחיד לומר 'אני צריך עזרה' או 'הנשמה שלי פצועה'.
אם אתם מתלבטים – גם זה בסדר. אבל כנראה יש סיבה שאתם חושבים על כך. כנראה יש סיבה שאתם מתלבטים. לכן כדאי לבדוק. יש חיים של שלום ושלווה מהצד השני של הקו".
"בחזרה לארץ הארזים" אינו (רק) סיפור מלחמה.
יוסף (יוס) ברוך פרומר שימש מפקד טנק וסמל מחלקה בחיל שריון בשנים 94'-97' והמשיך לשרת ולהתנדב במילואים עד 2019. אסון המסוקים, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה – חברים שנהרגו, תחושות שהפכו בנות לוויה – כל מה שהיה אז אותו צעיר בסדיר ועד היום, התגבש לכדי ספר עז, נוקב, עטוף בחסד ורחמים, כדי שכל מי שחווה את העוצמות הללו יקבל את העוז לטפל בעצמו ולשוב לחיים.
יוסף (יוס) ברוך פרומר משמש כרב הקהילה המסורתית "מגן אברהם" בעומר, נשוי באושר לאהובת ליבו, ואב לפעוט מתוק.
"זהו, הגיע תורנו.
אדם התקשר בחצות וחצי וקבענו לשמונה בבוקר בבסיס מחסני החירום. עברתי על רשימת הציוד למילואים שהדפסתי ואז על המוצ'ילה, לוודא שלא יחסר דבר.
נשארו לי רק עוד שלוש שעות שינה יקרות.
אבל מי יכול לישון בכלל כשמחר הוא הולך למלחמה?"
"כמו רבים, גם אני זוכר חוויות מלחמה. לכל אחד מאיתנו האישיות שלו, הזיכרונות שלו, הדרכים שלו להתמודד, והדרך שלו להירפא ולשחרר. אני כותב כי אני מכיר כל כך הרבה אנשים שנושאים בליבם צלקות ונמצאים בשלב התקוע הזה, רגע לפני פנייה לעזרה. לפעמים אלה האריות שבאריות, האמיצים שבאמיצים, שחושבים שהם לא כאלה, מתוך שיפוט עצמי שהמלחמה מצליחה לייצר בנפש בעורמה. לפעמים אלה לא הגיבורים הגדולים, סתם אנשים שנקלעו לזמן ולמקום הלא נכון.
זה קשה ומפחיד לומר 'אני צריך עזרה' או 'הנשמה שלי פצועה'.
אם אתם מתלבטים – גם זה בסדר. אבל כנראה יש סיבה שאתם חושבים על כך. כנראה יש סיבה שאתם מתלבטים. לכן כדאי לבדוק. יש חיים של שלום ושלווה מהצד השני של הקו".
"בחזרה לארץ הארזים" אינו (רק) סיפור מלחמה.
יוסף (יוס) ברוך פרומר שימש מפקד טנק וסמל מחלקה בחיל שריון בשנים 94'-97' והמשיך לשרת ולהתנדב במילואים עד 2019. אסון המסוקים, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה – חברים שנהרגו, תחושות שהפכו בנות לוויה – כל מה שהיה אז אותו צעיר בסדיר ועד היום, התגבש לכדי ספר עז, נוקב, עטוף בחסד ורחמים, כדי שכל מי שחווה את העוצמות הללו יקבל את העוז לטפל בעצמו ולשוב לחיים.
יוסף (יוס) ברוך פרומר משמש כרב הקהילה המסורתית "מגן אברהם" בעומר, נשוי באושר לאהובת ליבו, ואב לפעוט מתוק.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
