מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:אולה בורוזינה

אלי הירש

הספרות היא דרך חייו, הוא אוהב לכתוב שירים על אוכל, והוא אף פעם לא נתקע באמצע הכתיבה (אבל לפעמים הכתיבה נתקעת, ואז הוא מוותר). אלי הירש (משהו מעבר לאושר) עונה לשאלון האישי
  • מהו הספר הכי טוב שלא אתה כתבת?
  • אני עדיין מתלבט בין האיליאדה לאודיסיאה, אבל יש לי חיבה עמוקה גם לספר ישעיהו וספר שמואל.
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • רבים מספור, אם כי בדרך כלל הפסקתי לא באמצע אלא מיד על ההתחלה.
  • ספר שתיקח לאי בודד?
  • לא העלילה הקובעת, כי עלילה מתמצה בקריאה אחת או שתיים. צריך משהו שהשפה שלו עשירה להפליא והוא ארוך כאורך הגלות. אולי "אהבת ציון" של מאפו? משהו כזה, עם עברית רבת יופי ומנחמת.
  • איפה נמצא האי הבודד שלך?
  • בין חוף גורדון בתל אביב לאיל דה לה סיטה של פריז.
  • כשאתה תקוע בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • עוד לא קרה לי שנתקעתי בכתיבה כי אני כותב רק כשהכתיבה לוקחת אותי איתה. כשזה לא בא – זה לא בא. אני חושב שהמצב הרגיל אצלי הוא לא לכתוב. כלומר לא לכתוב שירה. לכתוב רשימות ביקורת לעיתון או טקסטים לכריכות של ספרים כעורך אני כותב תמיד, בשמחה. במילים אחרות: אני כותב רק כשיש לי מה לכתוב, כשדחוף לי לכתוב, כשאני חייב. ספרות – קריאה, עריכה, ביקורת, הוראה – היא דרך החיים שלי, המקצוע שלי, אבל כתיבת שירה זה משהו שמתרחש בהתקפים שנמשכים בין כמה חודשים לשנה, וכשיש לי התקף כזה אני כבר כותב ספר שלם בלי להיתקע. לפעמים משהו באמת נתקע, ואז אני לא מתעקש אלא עוזב. הספר הלפני-אחרון שלי "שברים ורעש", מכיל שברים מהסוג הזה בדיוק: ספרי שירה שהתחלתי לכתוב והסתיימו אחרי שלושה או שבעה שירים. כך שאני לא נתקע אף פעם – אבל לפעמים הכתיבה נתקעת, ואני מוותר לה.
  • השלם את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • גאה בו מאוד.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • זה כמו לשאול: אויר לנשימה או מים לשתיה? גם וגם. למה לבחור. איך אפשר לבחור. אני לא יכול לבחור. הם באים בזמנים שונים ובקצב אחר. מצד שני, גם לא צריך תמיד לערבב. כלומר צריך, אבל רק בכיוון אחד. כשאני אוכל ארוחה טובה אני מעדיף להתרכז באוכל עצמו, בעיקר ביין, לצחוק, לפטפט, לרכל, בהחלט לא לקרוא שירה ולא לשוחח בכובד ראש על ספרות. אבל לכתוב שירים על אוכל – את זה אני דווקא אוהב ועשיתי לא מעט בספר החדש שלי, "משהו מעבר לאושר". בעיקר שירים על סצינת האוכל המתפתחת של תל אביב בשנות השמונים – התרווד הורוד, יין יאנג, קרן, מסעדת הטיילת, המסעדות הסיניות של הזמן ההוא, וגם סצינת הבארים ובתי הקפה. לכתוב שירה על אוכל למדתי מדן דאור, שתרגם בזמנו שירים סיניים לספר הבישול הסיני של אהרוני, וכתב כליל הייקו מדהים על ארוחות טובות ורעות שאכל – "הנא והמבושל".
  • כתיבה או סקס טוב?
  • התשובה לשאלה הזאת דומה לתשובה לשאלה הקודמת. איך אפשר לבחור? אי אפשר. ולמרבה המזל לא צריך. אבל לערבב לפעמים דווקא נחמד. יש בספר החדש שלי שירים בדיוק על זה – על הערבוב בין שירה למין, שירה וזוגיות, שירה ואהבה. הספר מגולל את סיפור האהבה שלנו – של נתי ושלי – מהרגע שבו התאהבנו ב-1984 ועד שהפכנו להורים ב-1991. ובין השאר כתבתי שם על הפעם הראשונה שלנו – הפעם הראשונה ששכבנו, מאורע בלתי נתפס כמעט – ועל הפעם הראשונה שהראתי לנתי שירים שלי. החשיפה דומה במקצת, אבל גם שונה מאוד. ועל זה השיר – על שני סוגי המבוכות, ההתרגשויות, הקרבה. ויש גם שירים אחרים בספר שעוקבים מקרוב אחרי הקשר בין שירה לאהבה או בין שירה למין.
  • מתי ואיפה אתה כותב?
  • זמן – בכל רגע שזה בא. מקום – בחדר העבודה שלי.
  • מציעים לך להשתתף בהישרדות - בא בחשבון?
  • חח, לא.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורם?
  • זה החלום שלי, ומהרגע שהשאלה נשאלה הבנתי שאין לי ספק שהספר החדש יהיה מיוזיקל. הוא כבר מיוזיקל!
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה אתה חוזר ולמה?
  • ל-1984. למה? תקראו את "משהו מעבר לאושר" ותדעו.
  • את מי היית רוצה לפגוש?
  • אמה סטון.
  • כשיוצא לך ספר חדש, אתה באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • בין חרדה לאופוריה, כמו כולם.
  • אבל מה עם מקצוע? מה תבחר אם ישלחו אותך עכשיו ללימודים?
  • ספרות זה המקצוע שלי. אני עורך ספרותי, מבקר ספרותי ומורה לכתיבה יוצרת. למדתי ספרות ופילוסופיה, וזה היה מועיל בהרבה דרכים. יש קשר הדוק בין המקצוע שלי להשכלה שלי. ואם היתה לי אפשרות לחזור ללימודים הייתי ממשיך ללמוד בדיוק את זה – פילוסופיה וספרות.
  • מהו השיא האישי שלך בשעות כתיבה רצופות?
  • אף פעם לא יותר משבע שעות.
  • כושר גופני - מה אתה עושה בעניין?
  • מרבה ללכת.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל אתה מאפשר להם את זה?
  • עם השנים הכישרון שלי לקרוא ספרים שאני לא נהנה מהם (והנאה היא תמיד הניצול הטוב ביותר של הזמן) הולכת וקטנה. כמובן שלפעמים אני חייב לקרוא ספר גרוע או משעמם מסיבות מקצועיות או חברתיות, והוא ללא ספק מבזבז לי את הזמן, אבל אין לי ברירה אלא לאפשר את זה.
עוד ראיונות עם סופרים