פילון האלכסנדרוני

פתח דבר¹

השם 'פילון' אינו נעדר מן האנציקלופדיות, מהמילונים הפילוסופיים ומהחיבורים על תולדות הספרות היוונית. עם זאת, לעתים קשה להדיוטות להבחין בין פילון הנידון כאן, לבין כמה סופרים החולקים עמו את אותו שם יווני נפוץ. צריך אפוא להוסיף לשמו התייחסות למוצאו הגיאוגרפי, אלכסנדרייה; או לדתו, היהדות. 'פילון האלכסנדרוני' או 'פילון היהודי' הם שני היבטים של אותה דמות, המאחדת בקרבה תרבות יוונית יוצאת־דופן שפרחה באותה עת באלכסנדרייה, יחד עם אמונה והבנה מעמיקה בכתבי היסוד של דת עתיקה, שבאותה עת החלו לכנותה 'יוּדָאִיזְמוֹס' (ioudaismos).

רבות מן ההערות שנכתבו על פילון בעת העתיקה כפופות לאגדה שנקשרה לשמו בראשית דרכה של הכנסייה הנוצרית. הנצרות המתפתחת קיבצה את היצירה האדירה שכתב אותו יהודי מאלכסנדרייה ביוונית, ואשר התגלתה כנראה בספרייתה המפורסמת של עיר הולדתו לאחר שהושמדה קהילתו המשגשגת. לדידם של אבות הכנסייה, הסינתזה הפילונית בין הפילוסופיה היוונית לבין כתבי הקודש, היתה בבחינת 'אפלטון חדש' או 'פיתגורס חדש', שאפשר היה ללכת בעקבותיו ללא חשש, היות ופירש את כתבי הקודש בבטחה.

הם קראו בכתבי פילון בהתלהבות, דלו ממנו שלל רעיונות - אם כי לא תמיד הודו בכך - והפגינו לעתים קרובות את הערצתם כלפי אותו מורה־דרך דגול. פרטים מעטים ביותר ידועים לנו על חייה של דמות זאת, להוציא עדותו העצמית של פילון בנוגע לאפיזודה כאובה בחייו: מהומות שהתחוללו נגד יהודים באלכסנדרייה, שבעקבותיהן נערכה שליחות מסובכת לקיסר המטורף קליגולה. מן הפרט הביוגרפי הזה אנו למדים שפילון היה בן־זמנו של ישו, ואין זה דבר של מה־בכך לדידה של המסורת הנוצרית; האגדה ייחסה אפוא לחכם זה מפגש עם השליח פטרוס או עם יוחנן, מחבר האוונגליון הרביעי, וכן קשרים עם הקהילה הראשונה במצרים שהומרה לנצרות על ידי מרקוס. לעתים אף נקשר לשמו התואר 'הגמון'.

החל במאה התשע־עשרה, היתה מטרתם העיקרית של הפילוסופים וחוקרי תרבות יוון שדנו ביצירת פילון, למקמה בעולם המחשבה היוונית: הם דנו בשאלות כגון: האם פילון היה אפלטוני או סטואי? האם צריך לשקול את ייחוסו לאסכולה פילוסופית כלשהי? ואולי הוא מייצג מעין אקלקטיות אלכסנדרונית? אמנם נוכחותה של התיאולוגיה ביצירתו לא הוכחשה, ואף עלתה ההשערה שהוא צמצם את התורה לכדי אליגוריות ומצא במשה את גילום תפישת הבריאה של אפלטון - אך הפילוסופיה נותרה עבורו הקריטריון העיקרי. עם זאת, במישור זה, נחשף פילון לביקורת בתקופה המודרנית, על כך שחיבוריו לא היו בנויים כמקובל: הוא החל את דיונו תמיד במקרא, על מנת לגלות בו רעיון פילוסופי הנושא חן בעיניו. טענו כלפיו שהוא הציג את השכלתו לראווה; שהיה שטחי ולא מעמיק; שהסבריו, שלעתים היו פזורים ולא ממוקדים, כללו בעיקר אמרי שפר ומליצות דתיות; וכדומה. בתשובה למבקרים חסרי הרחמים הללו, הגדירו מעריצי פילון את יצירתו כמעולה, מרוּממת ואף נשגבת, והמליצו לראות בו דמות גדולה בהיסטוריה של המחשבה, מייסדה האמיתי של פילוסופיית ימי הביניים.

השיפוטים הסותרים הללו מאפשרים לנו הצצה אל גיוונה ועושרה של מחשבת פילון, שהפילוסוף אדולף פרנק היטיב לסכמה כבר בסוף המאה התשע־עשרה: "המלומד האלכסנדרוני אינו רק חסיד של אפלטון או של פיתגורס, אלא בראש ובראשונה הוא חסיד נלהב של משה, שלבש את צורותיה הנפלאות של יוון. הוא החיל על ספרי הקודש פירוש אלגורי שהופעל זה מכבר על ידי האיסיים והתרפויטים".²

פילון מיעט לנדב פרטים אישיים על עצמו, ועל כן אין באפשרותנו לשחזר כאן ביוגרפיה נרטיבית שלו. ייתכן שהוא עצמו, שלא האמין אלא בחיי הרוח, הציע לנו דבר־מה טוב יותר בכתביו, ומסר לנו את מחשבותיו העמוקות ביותר, פרי אותם רגעי הארה של הנפש המלהיבים אותו:

אינני חושש לספר כאן על חוויה אישית, המוכרת לי היות ונשנתה עשרים פעם. היו ימים שבהם החלטתי לעבוד על חיבורן הסדיר של מסכתות פילוסופיות: ראיתי בבירור את רכיבי היצירה, אך מחשבתי היתה חסרת־אונים ועקרה. היות ונקלעתי למבוי סתום, אמרתי נואש והוקעתי את יהירותה של המחשבה. בה בעת, התרשמתי עמוקות מכוחה של ההוויה, הקובעת אם הנפש תהא פתוחה או סגורה. לעומת זאת, היו ימים שבהם הייתי ככלי ריק, ולפתע נמלאתי ברעיונות היורדים כשלג, נזרעים בחשאי מלמעלה, עד כדי כך שנכנסתי לאקסטזה תחת השפעת ההשראה האלוהית ולא הכרתי עוד דבר: לא את המקום שבו הייתי, לא את העדים, לא את עצמי ולא את מה שאפשר לומר או לכתוב בנידון. אפשר לומר שאלוהים גורם לנו לתפוש את המצאת הרעיונות כמו אור היום: מראה חודר, הבזק מופלא של שקיפות, שהעיניים עשויות ליהנות ממנו לנוכח עצמים ששקיפותם מאפשרת לראותם באופן מושלם (הגירה, 35-34).

סודות אלה של פילון חושפים בפנינו מחשבה אותנטית וכנה. לא מדובר כלל במורה קר או בלקטן רעיונות משְמים, אלא באיש רוח המחפש אחר האור האלוהי, אדם בעל רגישות עמוקה. מטרת הספר הזה היא לנסות ולגלותו מחדש, ובה בעת להאיר את הסינתזה הגדולה הראשונה שבין הלניזם ליהדות - אורותיה האחרונים של תפוצה מזהירה, שלא ידעה כי קִצה כה קרוב.

הערות

1. הציטוטים מפילון מסתמכים על ארבעת הכרכים במהדורה העברית של כתבי פילון, סוזן דניאל־נטף (עורכת), כתבי פילון האלכסנדרוני, א-ד, ירושלים 2000-1986 בהוצאת מוסד ביאליק והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

שאר הציטוטים מכתבי פילון וממקורות נוספים תורגמו מצרפתית.

2. תירפויטים היו כת הדומה לאיסיים שישבה באלכסנדרייה. ראה על כך להלן, בפרק ז.

פרק א

"אלכסנדרייה שבפאתי מצרים"

אלכסנדרייה בעבר ובהווה

כבר מאז ייסודה על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 331 לפני הספירה, ועד להחרבתה בידי דיוקליטינוס בשנת 295 לספירה, ובעיקר לאורך שלוש מאות השנים הראשונות לקיומה - ראו בני העת העתיקה באלכסנדרייה את הדר הציוויליזציה הים־תיכונית בהתגלמותו.

אלכסנדרייה נוסדה כעיר יוונית על אדמת מצרים, ונותרה כזו גם כאשר הפכה, בשנת 30 לפני הספירה, לבירתה של פרובינציה רומית חדשה. פאר מִבניהָ הוציא לה מוניטין שעלו במהרה על אלה של אתונה ושל הערים היווניות המתחרות באסיה הקטנה: אנטיוכיה, פֶּרְגְמָה ואֶפְסוֹס. על אף שרומא כבר הפכה לשליטת העולם, היא נותרה עדיין עיר של לְבֵנים, ואילו אלכסנדרייה הייתה מעוטרת שיש הרבה לפניה.³ אף נמל לא יכול היה להתחרות בפעילותו של נמל אלכסנדרייה ולהתפאר במגדלור המפורסם של אלכסנדרייה, אחד משבעת פלאי תבל.

משום כך, השבחים שמרעיף פילון על אלכסנדרייה, עיר הולדתו, אינם חשודים בהפרזה. מגוון רב של סופרים שיבח ללא הרף, לפני פילון ואחריו, את יופייה, את עושרה, את אצילותה ואת שמה של "עירם הנהדרת כל כך של האלכסנדרונים" - כפי שהיא מכונה באחת הכתובות; או של 'פָאריה' Pharia))⁴ - שְׁמה בפי המשוררים.⁵

עם זאת, אנשים מעטים מאוד נוסעים כיום לאלכסנדרייה אך ורק כדי לבקרה וכדי לחזות בעתיקותיה. חלקם מגיעים אליה בשל זיכרונות ספרותיים מראשית המאה העשרים, בעקבות המשורר היווני קוואפיס שנולד בה, או בעקבות "ספינת הבדולח הגדולה העוגנת בקצה אפריקה", אשר לורנס דארל (Durrell) שיבח ברומן רביעיית אלכסנדרייה. בודדים שמעו על שרידיה הארכיאולוגיים של העיר, ולא בכדי! מצרים הפרעונית "נקמה" במצרים של הכובשים היוונים והרומאים, וההמונים נמשכים לחזות בעתיקות הגרנדיוזיות שליד הנילוס, ולא בהריסותיה של אלכסנדרייה. "מצרים היא מתנת הנילוס", מהללת אימרה מפורסמת, אך אלכסנדרייה לא יושבת על הנילוס וקסמן הדומם של גדות הנהר המיתי שעליו גולשות כנפיהן של ה'פלוּכּוֹת'⁶ - מיטיב להחזירנו לזמנים רחוקים יותר מן ההריסות והחורבות.

לאמיתו של דבר, לאדישותם של התיירים יש סיבה נוספת, פרוזאית בהרבה: סוכנויות הנסיעות ממעטות להפנות נוסעים לאלכסנדרייה בשל מיעוט האטרקציות התיירותיות המצפות להם שם. כדי להקים את העיר העתיקה לתחייה צריך היה לערוך חפירות ארכיאולוגיות, אך אלכסנדרייה, שבאמצע המאה התשע־עשרה היתה עיר מיושבת המונה כ־60,000 נפש, לא היתה יעד מועדף לחפירות כאלה. בהשוואה לתגליות שנמצאו בדלתא ובעמק הנילוס, כגון "עמודים כבירים" או "מבנה תת קרקעי גדול"⁷ - היא לא הותירה רושם מיוחד אצל חוקרים ומלומדים עוד במאה השבע־עשרה, והם הסתפקו בשרטוט מפות ובחקר אספקת המים לעיר.

אף על פי כן חלה התקדמות בחקר העיר העתיקה, בזכות יוזמה של נפוליאון שלא זכתה לפרסום רב.⁸ קיסר הצרפתים השתוקק לכתוב חיבור על תולדותיו של יוליוס קיסר, וביקש ממושל מצרים מפָּה של כל המקומות שבהם נכנע גיבורו לקסמיה של קליאופטרה. מאחר שמפה כזו טרם היתה בנמצא, הוטל על האסטרונום מחמוד בֵיי לבצע את הרישום הטופוגרפי הדרוש. המפה ששורטטה ב־1861 מראה את החומות העתיקות שניצבו באותה עת, אך נהרסו מאוחר יותר, ב־1882. בהזדמנות זו בוצעו גם, בחסותם של גורמים בכירים, החפירות הראשונות שפלשו גם לשטחים פרטיים. המציאוֹת שהתגלו מעת לעת העשירו את האוספים הפרטיים, ולאחר מכן את המוזיאון שנחנך בעיר ב־1895. בתקופה זו נערכו באלכסנדרייה חפירות שיטתיות בשני אתרים בלבד: בית קברות רחב (קוֹם אל־שוּגַפָה) שהתגלה באקראי, ומקדש סֵרַפִּיס.

התפתחותה המואצת של אלכסנדרייה המודרנית במאה העשרים החריפה את הריסת שרידי העיר העתיקה, ויחד עם זאת העלתה מדי פעם באקראי תגליות נוספות. כך התמלא המוזיאון כתובות, פסלים, מומיות וכלי חרס, שמקורם לא תמיד היה ברור. ואולם, אף אתר ארכיאולוגי לא נחשף תחת כיפת השמים בעיר זו, הסובלת מפיצוץ אוכלוסין גובר והולך (בשנת 2003 מנתה העיר ארבעה מיליון תושבים!). בסביבות 1990 תפסו בנייני מגורים מודרניים, שיכונים ורבי־קומות את מקומן של השכונות האריסטוקרטיות שנבנו בימי המנדט הבריטי, ויסודותיהם הגיעו לעתים עד לסלע הטבעי. לא אחת קרה שעבודות הדחפורים החלו בטרם הגיעו לשטח ארכיאולוגים, המוזעקים רק ברגע האחרון. חפירות ההצלה המאולתרות בחופזה חייבו הכרעות קורעות־לב, ולעתים ראו הארכיאולוגים לנגד עיניהם ממש כיצד אובדים לנצח שרידי עבר מפואר שהשתמרו עד ימינו.

החל ב־1992 אפשרו תריסר חפירות כאלה לגלות בעיקר כמה וילות הלניסטיות מן המאה השלישית לפני הספירה ברובע ברוּכֵיוֹן העתיק, ולהמשיך בחשיפתו של בית הקברות העצום שאוּתר כבר על ידי הנוסעים הראשונים שפקדו את המזרח התיכון.⁹ גם העבודות לשם הקמת ספריית אלכסנדרייה המודרנית אפשרו כמה חפירות הצלה מסוג זה, וחשפו שרידים מן התקופה התלמאית ומן התקופה הקיסרית, ביניהם שני פסיפסים משובחים;¹⁰ אך אין ספק ששרידים נוספים שקעו לנצח תחת המבנה הגרנדיוזי.

המכשולים הניצבים בפני גילויים ארכיאולוגיים יבשתיים הפנו את החוקרים לבחון את האוצרות התת־ימיים של אלכסנדרייה. שפע שברי סירות יווניות ורומיות מעיד על פעילותו האינטנסיבית של הנמל בעבר ועל סכנות השייט באזור שרטונים זה. בניגוד למה שנאמר בתקשורת על גילויו המרעיש של המגדלור המפורסם, הוא לא התגלה מתחת לפני המים, אך אין ספק שאבניו שימשו להקמתה של מצודת קייתביי, אשר תפסה את מקומו ב־1480. גושי הגרניט שנִמשו מן הים הם שייריהם של פסלי ענק, שהכתובות החקוקות בהם מאפשרות להכירם ולזהותם במידה כזו או אחרת. שניים מן התחריטים הללו, המתארים מלך לבית תלמי תחת חזות פרעונית ואת רעייתו תחת חזותה של איזיס - עיטרו מן הסתם את הכניסה למגדלור. כיום, אחת ממטרותיה העיקריות של הארכיאולוגיה התת־ימית באלכסנדרייה היא לשרטט את פני הקרקע של הרובע המלכותי ושל תשתית הנמל העתיק, ששקעו במאה הרביעית עקב כמה רעידות אדמה.¹¹

אין ספק שכתביהם של הסופרים העתיקים, וביניהם פילון, משיבים לנו את תפארת אלכסנדרייה יותר מן השרידים הנעקרים מהאדמה והנִמשים מן הים. עד שיצוצו תגליות נוספות, עלינו "להשתכשך בספריות יותר מאשר במים".¹² המגדלור המפורסם מפורר, קברו של אלכסנדר מוקדון איננו, שני האובליסקים שכּונו 'מְחוגי קליאופטרה' נשלחו ללונדון ולניו יורק, ואת העיר העתיקה מייצג בגלויות דווקא 'עמוד פומפיאוס' המיוחס לדיוקליטינוס שהחריבהּ. מי שמבקש אם כן לחלום על נפלאות אלכסנדרייה, מוטב שיפנה לספרות העת העתיקה.

עירו של אלכסנדר

מייסד דגול

'עיר אלכסנדר' - זה השם שניתן לערים רבות בעת העתיקה על מנת לפאר את שמו של המהולל במייסדי הערים, אלכסנדר מוקדון. שבעים אלכסנדריות, לא פחות, נקראו על שם על כובש האימפריה הפרסית. רבות מהן היו עיירות מקומיות שאלכסנדר בִּיצר במהלך כיבושיו בדרכו להודו. רק שש אלכסנדריות באסיה (ביניהן קנדהר שבאפגניסטן) היו מוֹשָבות בנוסח יווני, בדומה לאלכסנדרייה המצרית שקדמה להן.

לפי ההגדרה היוונית, מייסדה של עיר בוחר את אתרה. כיצד בחר אלכסנדר את מיקומה של אלכסנדרייה המצרית? לדברי ההיסטוריון פלוטארכוס בן המאה השנייה, תכנן הגיבור להקים עיר יוונית על אדמת מצרים, ואז ראה בחלומו קשיש שדקלם בפניו את מילות השיר הבאות:

יש שם אי המתרומם בקרב הים רב השאון
נוכח ארץ מצרים ופארוס, זה שמו, יכנהו

אותו קשיש בחלום היה הומרוס בכבודו ובעצמו, והמקום שסימן לאלכסנדר באמצעות השיר הלקוח מהאודיסיאה,¹³ נמצא ממערב לדלתא של הנילוס. אלכסנדר מיהר לאתר את אותו אי קטן ליד החוף, והחל בעבודות היסוד בטרם יצא לנווה־המדבר סיווה, במדבר הלוּבי, שם ביקש להיוועץ באורקל של האל אמוֹן. כל הנבואות בישרו טובות להמשך תכניותיו; האל תמך באלכסנדר ואף כינה אותו 'בני'.¹⁴

המרכיבים הפלאיים הגודשים את אגדת אלכסנדר אינם שוללים הסברים רציונליים יותר לבחירת מיקומה של העיר, הנעוצים באתר עצמו. אכן, המיקום שציין הומרוס מתאים לחלוטין: "לשון אדמה, הדומה למֵצר רחב דיו, שמשתרעת בין לגונה רחבה [=אגם מָרֵאוֹטִיס] לבין הים".¹⁵ האי פארוס, הנמצא במרחק מה מן החוף, הזכיר לאלכסנדר בוודאי את מיקומה של העיר הפניקית צוֹר, שאותה כבש לא מכבר לאחר שבעה חודשי מצור. צור, שנבנתה על אי קטנטן המחובר לאדמה מוצקה, זכתה בדרך זאת לשני נמלים. גם חיבורו של האי פארוס לחוף הבטיח לעיר המתוכננת שגשוג כלכלי רב.

אמנם, נוכחותו של אגם מָרֵאוֹטִיס מנעה מן העיר להתפתח לכיוון היבשה, אך יחד עם זאת נותר לה מרחב מספיק והוא איפשר להקים בו נמל נוסף הפונה אל מצרים, שעתיד היה להיות פעיל עוד יותר מנמלי הים. האקלים באזור נודע כבריא, שכן האגם לא היה בּיצתי והרוחות ציננו את האוויר במהלך העונה החמה.¹⁶ לפיכך, משבחים הסופרים העתיקים פה אחד את בחירת מיקומה המיועד של אלכסנדרייה:

[אלכסנדר] הגיע לקנופה, וספינתו הקיפה את אגם מראוטיס. הוא עגן במקום שבו נמצאת כיום העיר הנושאת את שמו: אלכסנדרייה. הוא סבור היה שהמיקום מתאים להפליא לייסודה של עיר, ובעיני רוחו ראה כי תהא זאת עיר משגשגת. אחזה בו תשוקה עזה לממש את תכניתו, והוא שרטט בעצמו את מפת העיר.¹⁷

עירוניות חדשה

לשם הקמת העיר החדשה מינה אלכסנדר אדריכל בשם דינוקרטס. כאשר הבחין במיקום המתאים לעיר במצרים, ביקש ממנו "לבנות שָם תחת שמו את 'עיר אלכסנדר'".¹⁸ אלכסנדרייה נותרה אם כן עיר יוונית על אדמת מצרים, וכפי שהם טרחו להדגיש: "בפאתי מצרים".

העיר החדשה מוכרחה היתה להתבסס על תפישה מודרנית מובהקת שנקראה 'המבנה האיוני', וכללה רחובות ישרי־זווית המקובלים עד ימינו. תפישה זו, שהתפתחה מזה כמאה שנה בעולם היווני, התבססה על מבנה העיר מִילֵטוּס באסיה הקטנה, אשר נהרסה ב־494 לפני הספירה על ידי הפרסים, ונבנתה מחדש כחמש־עשרה שנים אחר כך על בסיס המבנה המשובץ. היפוֹדַמוֹס, שהיה אדריכל מעיר זאת, הוא אשר גילה לאתונאים, בעת שבנה את נמל פיראוס, את יתרונותיו של המבנה הברור והסדיר, בהיותו מעשי ומספק מבחינה אינטלקטואלית: "חלוקתו המתמטית התאימה לחלוקות המתמטיות והלוגיות שבהן ניסו האדריכלים־הפילוסופים הללו לנצור את חברתם האידיאלית".¹⁹ ייתכן ששמעו של היפוֹדמוֹס הגיע לאוזניו של אלכסנדר ממורו, הפילוסוף אריסטו, שרחש אליו הערכה.²⁰

על כל פנים, צורתה של אלכסנדרייה הושוותה בעת העתיקה למעיל יווני הפרוש על פני הקרקע, שאורכו כפול מרוחבו.²¹ אין פלא בכך, שכן רצועת האדמה הצרה שבין הים לבין האגם מנעה מהעיר להתפרש על הציר צפון־דרום. ההתפשטות המאוחרת ממזרח למערב הולידה הגדרה יפה פחות שהשוותה את אלכסנדרייה ל...תולעת מעיים. ואילו לדידם של המצרים, היא נותרה "אתר בנייה".

הסופרים העתיקים²² מציינים כי המלך עצמו פיקח על התוויית תרשים העיר, והתאימוֹ לתנאי השטח. הוא הורה על חיבור האי פארוס לחוף באמצעות מזח, החליט על הקמת ארמון נהדר בעל ביצורים חזקים, קבע את מיקומם של כל המבנים הגדולים האופייניים להלניזם, והחליט לחצות את העיר באמצעה בשדרה רחבה במיוחד שנקראה: 'הנתיב הקנופּי'.

תיחום גבולותיה של העיר החדשה התבצע בדרך שהתפרשה כסימן למזל: בהיעדר גיר, השתמשו בקמח כדי להתוות את קווי המתאר, אך להקת ציפורים עטתה מיד על הקרקע והעלימה את הקמח. תחילה ראה בכך אלכסנדר סימן רע, אך נרגע כשנאמר לו כי יש בכך דווקא ערובה לשגשוג עתידי. המלך שב ויצא אפוא לדרכו בכיוון אסיה, בראש צבא שֶמנה 47,000 איש. למעשה, הוא לא ראה עוד את העיר שעליה חלם ואשר קיבלה את שמו. אומרים שלפני מותו בבבל כתוצאה מקדחת קטלנית בגיל 33, הוא ביקש להיקבר בנווה המדבר של אמוֹן, אך גופתו נחטפה בממפיס על ידי תלמי בן לאגוס - אחד מסגניו שייסד בהמשך את השושלת הלאגית - שבנה לו סרקופג מזהב. לאחר מכן הוקם לאלכסנדר מוקדון קבר באלכסנדרייה, שהיה אחד מעיטוריה היפים ביותר של העיר, ושרד במשך 500 שנה לפחות.²³

זכרו של אלכסנדר הונצח אפוא באלכסנדרייה יותר מבכל מקום אחר. העיר הפכה למוקד הציוויליזציה החדשה שקשרה את יוון אל המזרח, וחיזקה "את התפישה המוגבלת, המדויקת והגיאומטרית לעילא של אדריכלות העיר מִילֵטוּס אל אהבת הגדוּלה, אל מובנם של ערכים נרחבים ומונומנטליים יותר, שנגזרו הן ממסורות מקומיות והן מתרומות מזרחיות".²⁴

המגדלור והנמלים

יותר מן הארכיאולוגיה, אנו למדים על הטופוגרפיה של העיר אלכסנדרייה מתיאורים עתיקים של נוסעים הבאים מרחוק, שהשתאו על העיר המיתולוגית שנגלתה לעיניהם. ההיסטוריון דיודורוס מסיציליה ביקר בה בשנת 59 לפני הספירה, והגיאוגרף סְטְרָאבּוֹן, שלו אנו חבים את התיאור המדויק ביותר של העיר, שהה בה בשנת 25 או 24 לפני הספירה.

עבור הבאים מן הים, התגלתה אלכסנדרייה ראשית בזכות המגדלור שלה, שנישא מעל האי פארוס. היה זה אחד משבעת פלאי תבל שבַּיום נראה למרחקים, ובלילה סימן את השרטונים באמצעות להבת־אש גדולה.

אדריכלו של המגדלור, סוסטרטוס מקנידה, תחבל תחבולה כדי להנציח את שמו על יצירתו שמילאה אותו גאווה כה רבה. היות ואולץ לרשום את שמותיהם של המלך תלמי השני פילדלפוס ורעייתו ארסינואי, הוא חרט אותם על ציפוי סיד, בידיעה שהלה יתקלף במהרה, ותחתיו יתגלה שמו החרוט באבן: "סוסטרטוס מקנידה, בן דקסיפנוס [מקדיש את המבנה הזה] לאלים המושיעים [קסטור ופולוקס מגיני הימאים] למען שלומם של הספנים".

המגדלור התנשא לגובה של כ־130 מטרים,²⁵ וכלל שלוש קומות שהלכו והצרו כלפי מעלה. תכנונן של כל המכונות בתוך המגדלור עוררה פליאה לא פחות מהרושם שעוררה חזיתו החיצונית, העשויה אבן לבנה (ולא שיש) ומעוטרת בפסלים. בפסגה סופקו לאש עצים מכילי שרף, והאש הבוערת השתקפה למרחקים במשחק של מראות קמורות.

את האי הקטנטן פארוס קישר ליבשה מזח באורך שבע אסטדות,²⁶ שנקרא משום כך 'הֶפְּטאַסטַדָה'. האיזכור העתיק ביותר של מזח זה נמצא באיגרת אריסטאס, טקסט יהודי־יווני מן המאה השנייה לפני הספירה שיוזכר בהמשך. תוואי ההֶפְּטאסטַדָה, ששוחזר עד כה בקירוב, שורטט לאחרונה מחדש הודות לשיטות מחקר גיאו־פיזיות.²⁷

כך מתאר הגיאוגרף סְטְרָאבּוֹן את המכלול, כפי שהיה בערך בתקופת הולדתו של פילון:

השפך המערבי יוצר נמל נוסף, אֵנוסטוס, המשתרע מול הנמל הסגור והמלאכותי. הנמל שהגישה אליו ממוקמת בצד מגדל פארוס, שצוין לעיל, הוא הנמל הגדול. שני הנמלים הנותרים גובלים בו בעומק המפרץ, ומופרדים ממנו אך ורק על ידי מזח המכונה הֶפְּטאסטַדָה. הסכר יוצר גשר המשתרע מן הגדה אל חלקו המערבי של האי ומותיר רק שני מעברים פתוחים אל נמל אֵנוסטוס, שעליהם הוקם הגשר. יצירה זו היוותה בעת ובעונה אחת גשר המוביל אל האי ואמת מים בתקופה שבה פארוס היתה מיושבת.²⁸

המשך הפרק בספר המלא

הערות

3. לפני עבודות העיטור שיזם אוגוסטוס.

4. אלכסנדרייה כונתה 'פָאריה' על שם המגדלור המפורסם שלה. המילה 'מגדלור' (phare) בצרפתית גזורה מהאי פארוס הנמצא על חופה של אלכסנדרייה.

5. על אלכסנדרייה, ראו:A. Bernand, Alexandrie la grande, Paris 1966; J.Y. Empereur, Alexandrie redécouverte, Paris 1998.

6. סירות חד־תרניות.

7. כך תיארו מלוויו של נפוליאון במסעו למצרים בשנת 1818, את תגליותיהם בספר תיאור של מצרים.

8. ראה: Bernand, Alexandrie, עמ' 15.

9. ראה:J.Y. Empereur, `Le sauvetage de la cité antique`, Le Monde de la Bible, 111 (mai-juin 1998), pp. 19-27. אשר לתוצאות החפירות שנערכו לאחרונה ראה:Alexandrina I et II édité par J.Y. Empereur, Bulletin de l’Institut Français d’Archéologie Orientale (BIFAO) etBSAA

10. ראה: D. Saïd, `Deux mosaïques hellénistiques récemment découvertes à Alexandrie`, BIFAO 94, p. 377; 487-489

11. ראה: Empereur, Alexandrie redécouverte פרק 4.

12. ראה: A. Bernand, `Sur le ‘marbre’ des phares d’Alexandrie`, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE), 118 (1997), p. 136

13. תרגם מיוונית שאול טשרניחובסקי, תל אביב 1991, חלק ד עמ' 67, שורות 355-354. אך קשה ליישב את איזכורו של הומרוס עם הטופוגרפיה שכן הוא ממקם את פארוס - מקום מושבו של פרוטאוס, אל הים - במרחק של יום שיוט אחד מן החוף.

14. דיודורוס מסיציליה, ספריה היסטורית יז, 51.

15. פלוטארכוס, חיי אלכסנדר ט, 7.

16. דיודורוס יז, 52, 2.

17. אריאנוס, אנאבסיס ג, 1, 5.

18. ויטרוביוס, בהקדמה לספרו על האדריכלות ב - החיבור האדריכלי הראשון המוכר לנו - מספר כי מינוי זה התבצע בנסיבות מיוחדות למדי: כחלק מנסיונותיו הכושלים למשוך את תשומת לבו של המלך, התחפש דינוקרטס המקדוני להרקולס, והציע תכנית נועזת ולא מעשית לבנות עיר על הר אַתוס שבצפון יוון. אלכסנדר לא קיבל תכנית זאת, אך החזיק באדריכל בקרבתו.

19. R. Martin, L’Urbanisme dans la Grèce antique, Paris 1974, p. 106

20. אריסטו, חוקות, 1267 ב'. אביו של אלכסנדר, פיליפוס, הפקיד בידי אריסטו את חינוך בנו, שהיה אז בן 14.

21. ראה: Bernand, Alexandrie, עמ' 52.

22. פלוטארכוס, חיי אלכסנדר כו; סטראבון יז, 791.

23. בסוף המאה הרביעית קרא יוחנן כריסוסטומוס באחת מדרשותיו: "אך היכן קברו של אלכסנדר?" לא ידוע לנו מה אירע לקבר.

24. ראה Martin, L’Urbanisme dans la Grèce antique, עמ' 118.

25. אפשר לשחזר את גובהו בעזרת חישוב המסתמך על האינדיקציות של יוסף בן מתתיהו, שלדבריו, נראו אורות המגדלור ממרחק של 300 אסטדות (קדמוניות, טז, 5, 24, מלחמה ה, 4, 3).

26. אסטדה = יחידת מידה ביוון העתיקה השקולה לכ־180 מטרים.

27. ראה: A. Hesse in Empereur, Alexandrina I, 1998, pp. 21-29

28. סטראבון, גיאוגרפיה יז, 1.6.