פתח דבר
איך קרה שניגשתי להיבחן להצגה של בית ספר? זה באמת סיפור מצחיק.
מפני שאם יש לכם שמץ של מושג מי אני, אתם בטח יודעים שאני לא בדיוק טיפוס של ״הצגות בית ספר״.
למעשה הרעיון של השתתפות בהצגת בית ספר נמצא בראש רשימת ״האל תעשה״ שלי, יחד עם קריאת ספרים.
לכן ההופעה שלי על בימת האודיטוריום של בית ספר, בשיר על מגבות נייר, היתה מגוחכת כל כך.
עד כדי כך מגוחכת, שאפילו העובדה שהיצור הכי מושלם עלי אדמות, האנה סְפִּיוֶרוֹ, כמובן, נבחנה גם היא, לא ממש הועילה.
״חמש–שש–שבע–שמונה!״ צעק מר טוויפְּל, המורה לתיאטרון. למרות שלרובנו לא היה מושג מה משמעות המספרים האלה, ולמה הוא צועק אותם עלינו, ידענו שעכשיו אנחנו צריכים להתחיל לשיר את השיר.
אז שרנו:
את הלכלוך מנקות!
ואת השיש מבריקות!
מגבות נייר פשוט עושות הכול...
הסתכלתי על החבר שלי, טימי מֶקגיבְּני, שהיה שם גם כן. הוא הסתכל עלי. שנינו חשבנו בדיוק אותו הדבר.
איך התדרדרנו למצב הזה?
אני אגיד לכם בדיוק איך.
שלוש מילים:
פרויקטים לשיפור הציונים.
.jpg)
