קרנשו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קרנשו
מכר
מאות
עותקים
קרנשו
מכר
מאות
עותקים
5 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2538מקורי
ספר מודפס
54.6 מחיר מוטבע על הספר 78
ספר קולי
19
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

קתרין אפלגייט

קתרין אפלגייט, זוכת מדליית ניוברי על ספרה "איוון האחד והיחיד" (ידיעות ספרים, 2014), כתבה סיפור מרגש ורב־קסם על ילד אמיץ ועל דרכו המיוחדת להתמודד עם תקופה לא פשוטה.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
לג'קסון יש עיניים חדות והיגיון בריא. לכן הוא יודע שחברים דמיוניים לא קיימים במציאות. אלא שאז מגיע לבקר אותו חבר ותיק: קְרֶנְשׁוֹ, חתול ענק מדבר והולך על שתיים, שהיה החבר הדמיוני שלו בכיתה א'. 
 
הביקור הזה מעורר אצל ג'קסון תהיות מטרידות: האם הוא לא קצת בוגר בשביל חבר דמיוני? האם אנשים אחרים יכולים לראות את קרנשו? ואולי קרנשו הגיע כי ג'קסון זקוק לו במיוחד עכשיו, כשההורים שלו נקלעו לבעיות כלכליות וקיים חשש שהמשפחה תצטרך לעזוב את הבית? 
 
זה לא פשוט להיות ילד כשהכול מסביבך לא יציב ולא ברור. ההורים של ג'קסון נפלאים, אבל כשיש לו שאלות על המצב, הם מתבדחים במקום להגיד את האמת. אחותו הקטנה צריכה אותו יותר מתמיד, אז אל מי הוא יכול לפנות?

פרק ראשון

שמתי לב לכמה דברים מוזרים בחתול שגלש על הגלים.
דבר ראשון: הוא גלש על הגלים.
דבר שני: הוא לבש חולצת טריקו. על החולצה היה כתוב, כלבים שוטים. חתולים שולטים!
דבר שלישי: הוא החזיק מטרייה סגורה, כאילו הוא פוחד להתרטב. וחייבים להודות שפחד מהתרטבות זה לא בדיוק הקטע בגלישת גלים.
דבר רביעי: אף אחד אחר בחוף לא ראה אותו, כנראה.
הוא תפס גל טוב וטס קדימה בגלישה חלקה. אבל כשהוא התקרב לחוף, הוא עשה טעות ופתח את המטרייה. משב רוח חזק העיף אותו לשמים. הוא כמעט פגע בשחף.
אבל גם השחף לא ראה אותו, כנראה.
החתול ריחף מעלי כמו בלון פרוותי. הסתכלתי ישר למעלה. הוא הסתכל ישר למטה. הוא נופף לי.
הז'קט שלו היה שחור ולבן, כמו פינגווין. רק להוסיף מגבעת ועניבת פרפר, והכול יהיה מושלם. נראה שהוא עף למקום חגיגי.
והוא גם נראה לי נורא מוכר.
״קרֶנשו,״ לחשתי.
העפתי מבט סביבי. אנשים בנו ארמונות בחול, שיחקו בצלחת מעופפת, חיפשו סרטנים. אבל אף אחד לא הסתכל על החתול הגולש שריחף בשמים בעזרת מטרייה.
עצמתי עיניים חזק וספרתי עד עשר. לאט־לאט.
עשר שניות נראו לי זמן מספיק בדיוק בשביל להפסיק להשתגע.
הרגשתי קצת מטושטש. אבל זה קורה לי לפעמים כשאני רעב. מאז ארוחת הבוקר לא אכלתי כלום.
בסוף פקחתי את העיניים ונאנחתי בהקלה. החתול נעלם. השמים האינסופיים היו ריקים.
ואז — פוף! — ממש ליד הרגליים שלי, נחתה מטרייה וננעצה כמו חץ ענקי.
היא היתה אדומה וצהובה, מקושטת בציורי עכברים קטנים חייכניים. על הידית היה כתוב בטוש: השמשייה הזאת שייכת לקרנשו.
שוב עצמתי את העיניים. ספרתי עד עשר. פקחתי את העיניים, והמטרייה (או השמשייה) נעלמה. בדיוק כמו החתול.
יום שישי, סוף יוני, מזג האוויר חם ונעים. אבל אני רעדתי מקור.
כמו ברגע שקופצים מהמקפצה לעבר המים העמוקים בבריכה:
יצאנו לדרך. עוד לא הגענו לשם. אבל ברור שאין דרך חזרה.

קתרין אפלגייט

קתרין אפלגייט, זוכת מדליית ניוברי על ספרה "איוון האחד והיחיד" (ידיעות ספרים, 2014), כתבה סיפור מרגש ורב־קסם על ילד אמיץ ועל דרכו המיוחדת להתמודד עם תקופה לא פשוטה.

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
4 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
8/8/2022

היה ספר מאד מותח ומעניין, אך נגמר בצורה לא מספקת לאומנות. ציפינו שיגמר בצורה אחרת. בכללי ספר טוב.👍

1
8/12/2024

ספר קצר אך מעביר את הזמן הכתיבה המשובחת של הכותבת היצרתית אחד הספרים הפחות טובים שלה שזה אומר המון כי זה ספר טוב והאחרים אפילו יותר מצויינים כתיבת הדמיונית לפעמיים היית מעט חסרה באופיהם אך זה לא משהו רציני מידי אם אתם אהבתם את הספר הזה מומלץ נורא על הספר נוסף שעשתה הכותבת "עץ המשאלות" ספר שמבטיח לכם הנאה רצופה. בקיצור העלילה זורמת הספר קצר יחסית אבל היו ימים שרציתי להפסיק לקרוא בגלל שעות הלילה אך לא יוכלתי לעצור מרוב עניין ומתח ספר מותאם גם לילדים וגם למבוגרים כאחד ואם אתם בקשיים כלכלים יכול להיןת שהספר יהווה לכם קצת יותר עניין ותתחברו לספר בצורה מושלמת ויכול להיות שלא לסיכום אין סיכום אחלה ספר לא מרגיש שלמדתי ממנו המון אבל ספר מעניין 5 כוכבים על הפרגון אל תתביישו לקנות אותו אם מצא חן בעיניכם התקציר

19/10/2023

אהבתי מאד. אמיתי ועצוב

29/4/2020

ספר מצוין

קרנשו קתרין אפלגייט
שמתי לב לכמה דברים מוזרים בחתול שגלש על הגלים.
דבר ראשון: הוא גלש על הגלים.
דבר שני: הוא לבש חולצת טריקו. על החולצה היה כתוב, כלבים שוטים. חתולים שולטים!
דבר שלישי: הוא החזיק מטרייה סגורה, כאילו הוא פוחד להתרטב. וחייבים להודות שפחד מהתרטבות זה לא בדיוק הקטע בגלישת גלים.
דבר רביעי: אף אחד אחר בחוף לא ראה אותו, כנראה.
הוא תפס גל טוב וטס קדימה בגלישה חלקה. אבל כשהוא התקרב לחוף, הוא עשה טעות ופתח את המטרייה. משב רוח חזק העיף אותו לשמים. הוא כמעט פגע בשחף.
אבל גם השחף לא ראה אותו, כנראה.
החתול ריחף מעלי כמו בלון פרוותי. הסתכלתי ישר למעלה. הוא הסתכל ישר למטה. הוא נופף לי.
הז'קט שלו היה שחור ולבן, כמו פינגווין. רק להוסיף מגבעת ועניבת פרפר, והכול יהיה מושלם. נראה שהוא עף למקום חגיגי.
והוא גם נראה לי נורא מוכר.
״קרֶנשו,״ לחשתי.
העפתי מבט סביבי. אנשים בנו ארמונות בחול, שיחקו בצלחת מעופפת, חיפשו סרטנים. אבל אף אחד לא הסתכל על החתול הגולש שריחף בשמים בעזרת מטרייה.
עצמתי עיניים חזק וספרתי עד עשר. לאט־לאט.
עשר שניות נראו לי זמן מספיק בדיוק בשביל להפסיק להשתגע.
הרגשתי קצת מטושטש. אבל זה קורה לי לפעמים כשאני רעב. מאז ארוחת הבוקר לא אכלתי כלום.
בסוף פקחתי את העיניים ונאנחתי בהקלה. החתול נעלם. השמים האינסופיים היו ריקים.
ואז — פוף! — ממש ליד הרגליים שלי, נחתה מטרייה וננעצה כמו חץ ענקי.
היא היתה אדומה וצהובה, מקושטת בציורי עכברים קטנים חייכניים. על הידית היה כתוב בטוש: השמשייה הזאת שייכת לקרנשו.
שוב עצמתי את העיניים. ספרתי עד עשר. פקחתי את העיניים, והמטרייה (או השמשייה) נעלמה. בדיוק כמו החתול.
יום שישי, סוף יוני, מזג האוויר חם ונעים. אבל אני רעדתי מקור.
כמו ברגע שקופצים מהמקפצה לעבר המים העמוקים בבריכה:
יצאנו לדרך. עוד לא הגענו לשם. אבל ברור שאין דרך חזרה.

המלצות נוספות