מאחורי הכאפייה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מאחורי הכאפייה
מכר
מאות
עותקים
מאחורי הכאפייה
מכר
מאות
עותקים

מאחורי הכאפייה

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

בספרו מאחורי הכאפייה מושיב רוני שקד את החברה הפלסטינית על ספת הפסיכולוגיה-החברתית וחושף את המניעים להתנהלותה לאורך השנים. הניתוח מוביל את המחקר אל שורשי הסכסוך בתחילת המאה הקודמת, והמסקנות העולות ממנו מובילות את המחבר לטעון כי הפרופיל הפסיכולוגי-חברתי פלסטיני נוצר כבר אז, והוא ממשיך ועובר מדור לדור ומעצים את הסכסוך ואת אופיו האלים.
 
ניתוחו של שקד מתבסס על כלים אנליטיים מתחום הפסיכולוגיה החברתית, על ניסיונו העשיר בשירות מערכת הביטחון, בתקשורת ובאקדמיה, על תצפיות שטח ועל מגעיו השוטפים עם מנהיגים ועם פעילים מרכזיים בחברה הפלסטינית. בין השאר הוא נפגש פעמים רבות עם יאסר ערפאת, אבו מאזן, השיח' אחמד יאסין, אסמעיל הניה ובכירים נוספים.
 
הספר עוקב אחר השינויים שחלו בעמדות הפלסטיניות, החל מדחייה מוחלטת ומלחמה טוטלית בציונות ובמדינת ישראל וכלה בפשרה המאולצת ולנכונות לקבל את חזון שתי המדינות. לטענת שקד הכישלון להגיע לפתרון על בסיס חזון זה אינו נעוץ אך ורק בצד הפלסטיני אלא נוגע גם למדיניות הישראלית, האחראית מצדה לקיפאון המדיני ואף להתעצמותו של המרכיב הדתי-לאומי בסכסוך. כל אלה מאיימים על חזון שתי המדינות ויוצרים מציאות כפויה דו-לאומית, שהיא מתכון בדוק להמשך שפיכות הדמים.
 
מאחורי הכאפייה הוא ספר חובה לכל ישראלי המבקש להבין את שורשיו הפסיכולוגיים-חברתיים של הסכסוך, המניעים את אופיו הבלתי נשלט של מעגל הקסמים שבו אנו נתונים כבר למעלה ממאה שנה.
 
=====
 
ד"ר רוני שקד מלווה באופן פעיל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במשך יותר מחמישה עשורים. לאחר ששירת בשב"כ בתפקידי שטח בכירים שימש ככתב וכפרשן לעניינים פלסטינים ב"ידיעות אחרונות", ובעשור האחרון הוא חוקר את החברה והפוליטיקה הפלסטיניות במסגרת מכון טרומן באוניברסיטה העברית.
 
ספריו הקודמים הם: "חמאס – מאמונה באללה לדרך הטרור", "השב"כ בעקבות קפוצ'י", "מירושלים לדמשק וחזרה" ו"על הגדר – רדיקליזם בקרב הערבים בישראל".

פרק ראשון

הקדמה
 
הסכסוך הישראלי־פלסטיני מעסיק אותי מרבית שנות חיי. בקיץ 1968, בשלבים האחרונים של לימודיי לתואר הראשון, בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, התגייסתי לכוחות הביטחון ועסקתי בסיכול הטרור הפלסטיני ובמניעת חתרנות מדינית. התפקיד הציב אותי בקשר יום־יומי והדוק עם החברה הפלסטינית, והוא לימד אותי רבות על מציאות חייה החברתיים, הפוליטיים והכלכליים. בשנים 1982־2013 הייתי כתב ופרשן לענייני פלסטינים ביומון ״ידיעות אחרונות״. תפקיד זה דרש גם הוא מעקב יום־יומי אחר התפתחות האירועים בסכסוך הישראלי־פלסטיני והתעמקות בנבכי הפוליטיקה של החברה הפלסטינית. בד בבד עסקתי גם בכתיבה עיונית ומחקרית - בשנת 1994 פרסמתי עם אביבה שאבי את הספר ״חמאס - מאמונה באללה לדרך הטרור״, המבוסס על מחקר אמפירי וראשוני בנושא תנועת חמאס. בשנת 2012 פרסמתי את ספרי ״על הגדר״, העוסק ברדיקליזם הלאומי של המיעוט הערבי בישראל.
ההתעסקות היום־יומית בסכסוך, במניעיו ובהתנהלותו החזירה אותי לספסל הלימודים באקדמיה. על אף הידע הרב שצברתי במהלך השנים, חשתי כי עליי להמשיך ולחקור כדי לרדת לעומקו של הסכסוך. תודתי הרבה נתונה לפרופ' אברהם סלע, שבעידודו חזרתי לספסל הלימודים, ללימודי תואר מוסמך בתוכנית שבראשה עמד - המזרח התיכון בן־זמננו - באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים היו חוויה שהותירה בי רושם עז ודרבנה אותי להמשיך לעסוק במחקר.
במהלך שיחותיי הרבות עם פלסטינים מיקדתי את מחשבותיי לעתים קרובות בשאלת פתרון הסכסוך והפיוס בין שני העמים. שאלתי את עצמי שוב ושוב מדוע שני העמים - התלויים זה בזה ומקיימים יחסים מוכלים ואינטגרטיביים - אינם מסוגלים לחיות בשלום. השאלות הללו, בעידודו של פרופ' אלי פודה, הובילו אותי לפנות לדיסציפלינה של הפסיכולוגיה החברתית, שבאמצעות כליה האנליטיים חקרתי את החברה הפלסטינית במסגרת לימודי הדוקטורט. הפנייה לפסיכולוגיה החברתית נבעה מההשערה כי נוסף על סוגיות מרכזיות שעומדות במרכז הסכסוך כמו טריטוריה, גבולות והתנחלויות, זכות השיבה וירושלים, פועלים גם כוחות פסיכולוגיים־חברתיים אשר מזינים ומניעים את הסכסוך ולפיכך מהווים חסמים לפתרונו.
את המחקר על אתוס הסכסוך של החברה הפלסטינית, שספר זה מתבסס עליו, ביצעתי במסגרת הדוקטורט בהנחייתם של פרופ' דניאל בר־טל, פרופ' פודה ופרופ' מאיר חטינה. פרופ' בר־טל פתח לפניי את עולם הפסיכולוגיה החברתית, פרופ' פודה העשיר אותי בתובנות ובעצות מחקריות, ופרופ' חטינה, חוקר בעל ידע מעמיק במיוחד בכל הקשור לאסלאם הרדיקלי, העניק לי עצות ותובנות שסייעו לי להבין את שדה המחקר. בשנת 2012 הצטרפתי כעמית למכון המחקר על שם הארי ס' טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים, מתוך כוונה להסתייע באווירה האקדמית המיוחדת למכון ובמטרה לקדם את עבודתו המחקרית של המכון ולתרום לה. ואכן, היחס החם שהעניקו לי חוקרי המכון וחברי הנהלתו סייע לי רבות לקדם את המחקר ולהביאו לידי סיום.
אין בכוונתי לדון בספר זה בהתנסויות שעברה החברה הפלסטינית בסכסוך או באמיתות היסטוריות שתפקידם של ההיסטוריונים לחָשפן, אלא ביסודות התשתית הפסיכולוגית־חברתית שיצרו אותם אירועים והתנסויות - בזיכרון הקולקטיבי, באמונות החברתיות ובאוריינטציות הרגשיות הקולקטיביות, מכיוון שבאמצעותם נוכל להבין טוב יותר את התנהגות החברה הפלסטינית בסכסוך עם ישראל. ספר זה יבחן מזווית ראייה חדשה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ויאיר לקורא הישראלי היבטים שייתכן שאינו מודע לקיומם. אני מאמין כי הבנת התשתית הפסיכולוגית־חברתית של החברה הפלסטינית עשויה להסיר חסמים ומעצורים בדרך לפתרון הסכסוך.
בהיותי ישראלי, מציאות הסכסוך והווייתו משפיעות עליי. נטועות בי האמונות החברתיות של אתוס הסכסוך של החברה הישראלית, ואני מעורב באופן אישי בסכסוך - בשירות הצבאי, בעבודה הביטחונית ובפעילות העיתונאית והמחקרית. השקפת עולמי הפוליטית כבר גובשה, ואני מודע למגבלות הסובייקטיביות בעריכת מחקר על החברה הפלסטינית. המחקר היה כרוך אפוא במאמץ אישי לנטרל את האתוס שבתוכו אני נתון, כולל רגשות ודעות אישיות. השתדלתי מאוד להסתמך על העובדות ולנתחן באופן אובייקטיבי וביושרה אקדמית, בהתאם לאמות המידה המדעיות. אני מאמין כי הספר עומד במדדים האקדמיים ויהיה בו כדי לתרום לחשיפה של העמדה הפלסטינית ולהבנה טובה יותר של הסכסוך הנמצא בלב לבו של השיח הציבורי.

עוד על הספר

מאחורי הכאפייה רוני שקד
הקדמה
 
הסכסוך הישראלי־פלסטיני מעסיק אותי מרבית שנות חיי. בקיץ 1968, בשלבים האחרונים של לימודיי לתואר הראשון, בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, התגייסתי לכוחות הביטחון ועסקתי בסיכול הטרור הפלסטיני ובמניעת חתרנות מדינית. התפקיד הציב אותי בקשר יום־יומי והדוק עם החברה הפלסטינית, והוא לימד אותי רבות על מציאות חייה החברתיים, הפוליטיים והכלכליים. בשנים 1982־2013 הייתי כתב ופרשן לענייני פלסטינים ביומון ״ידיעות אחרונות״. תפקיד זה דרש גם הוא מעקב יום־יומי אחר התפתחות האירועים בסכסוך הישראלי־פלסטיני והתעמקות בנבכי הפוליטיקה של החברה הפלסטינית. בד בבד עסקתי גם בכתיבה עיונית ומחקרית - בשנת 1994 פרסמתי עם אביבה שאבי את הספר ״חמאס - מאמונה באללה לדרך הטרור״, המבוסס על מחקר אמפירי וראשוני בנושא תנועת חמאס. בשנת 2012 פרסמתי את ספרי ״על הגדר״, העוסק ברדיקליזם הלאומי של המיעוט הערבי בישראל.
ההתעסקות היום־יומית בסכסוך, במניעיו ובהתנהלותו החזירה אותי לספסל הלימודים באקדמיה. על אף הידע הרב שצברתי במהלך השנים, חשתי כי עליי להמשיך ולחקור כדי לרדת לעומקו של הסכסוך. תודתי הרבה נתונה לפרופ' אברהם סלע, שבעידודו חזרתי לספסל הלימודים, ללימודי תואר מוסמך בתוכנית שבראשה עמד - המזרח התיכון בן־זמננו - באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים היו חוויה שהותירה בי רושם עז ודרבנה אותי להמשיך לעסוק במחקר.
במהלך שיחותיי הרבות עם פלסטינים מיקדתי את מחשבותיי לעתים קרובות בשאלת פתרון הסכסוך והפיוס בין שני העמים. שאלתי את עצמי שוב ושוב מדוע שני העמים - התלויים זה בזה ומקיימים יחסים מוכלים ואינטגרטיביים - אינם מסוגלים לחיות בשלום. השאלות הללו, בעידודו של פרופ' אלי פודה, הובילו אותי לפנות לדיסציפלינה של הפסיכולוגיה החברתית, שבאמצעות כליה האנליטיים חקרתי את החברה הפלסטינית במסגרת לימודי הדוקטורט. הפנייה לפסיכולוגיה החברתית נבעה מההשערה כי נוסף על סוגיות מרכזיות שעומדות במרכז הסכסוך כמו טריטוריה, גבולות והתנחלויות, זכות השיבה וירושלים, פועלים גם כוחות פסיכולוגיים־חברתיים אשר מזינים ומניעים את הסכסוך ולפיכך מהווים חסמים לפתרונו.
את המחקר על אתוס הסכסוך של החברה הפלסטינית, שספר זה מתבסס עליו, ביצעתי במסגרת הדוקטורט בהנחייתם של פרופ' דניאל בר־טל, פרופ' פודה ופרופ' מאיר חטינה. פרופ' בר־טל פתח לפניי את עולם הפסיכולוגיה החברתית, פרופ' פודה העשיר אותי בתובנות ובעצות מחקריות, ופרופ' חטינה, חוקר בעל ידע מעמיק במיוחד בכל הקשור לאסלאם הרדיקלי, העניק לי עצות ותובנות שסייעו לי להבין את שדה המחקר. בשנת 2012 הצטרפתי כעמית למכון המחקר על שם הארי ס' טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים, מתוך כוונה להסתייע באווירה האקדמית המיוחדת למכון ובמטרה לקדם את עבודתו המחקרית של המכון ולתרום לה. ואכן, היחס החם שהעניקו לי חוקרי המכון וחברי הנהלתו סייע לי רבות לקדם את המחקר ולהביאו לידי סיום.
אין בכוונתי לדון בספר זה בהתנסויות שעברה החברה הפלסטינית בסכסוך או באמיתות היסטוריות שתפקידם של ההיסטוריונים לחָשפן, אלא ביסודות התשתית הפסיכולוגית־חברתית שיצרו אותם אירועים והתנסויות - בזיכרון הקולקטיבי, באמונות החברתיות ובאוריינטציות הרגשיות הקולקטיביות, מכיוון שבאמצעותם נוכל להבין טוב יותר את התנהגות החברה הפלסטינית בסכסוך עם ישראל. ספר זה יבחן מזווית ראייה חדשה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ויאיר לקורא הישראלי היבטים שייתכן שאינו מודע לקיומם. אני מאמין כי הבנת התשתית הפסיכולוגית־חברתית של החברה הפלסטינית עשויה להסיר חסמים ומעצורים בדרך לפתרון הסכסוך.
בהיותי ישראלי, מציאות הסכסוך והווייתו משפיעות עליי. נטועות בי האמונות החברתיות של אתוס הסכסוך של החברה הישראלית, ואני מעורב באופן אישי בסכסוך - בשירות הצבאי, בעבודה הביטחונית ובפעילות העיתונאית והמחקרית. השקפת עולמי הפוליטית כבר גובשה, ואני מודע למגבלות הסובייקטיביות בעריכת מחקר על החברה הפלסטינית. המחקר היה כרוך אפוא במאמץ אישי לנטרל את האתוס שבתוכו אני נתון, כולל רגשות ודעות אישיות. השתדלתי מאוד להסתמך על העובדות ולנתחן באופן אובייקטיבי וביושרה אקדמית, בהתאם לאמות המידה המדעיות. אני מאמין כי הספר עומד במדדים האקדמיים ויהיה בו כדי לתרום לחשיפה של העמדה הפלסטינית ולהבנה טובה יותר של הסכסוך הנמצא בלב לבו של השיח הציבורי.