בשנת 1880, קורדו ריצ'י, חוקר איטלקי, ראה גרפיטי שצויר על ידי ילדים. מאותו הרגע הוא יצא למחקר בן 7 שנים ובסופו פרסם ספר ראשוני עם מסקנות הנוגעות לאופן התפתחות המבנה הצורני בציור. בשנת 1895, המשיך חוקר אחר (סולי) לספק הסברים תיאורטיים למסקנות אשר הופיעו במחקרו של ריצ'י.
בשנות ה-60' של המאה הקודמת, פרסמה החוקרת רודה קלוג מחקר על כמיליון ציורים מ-30 ארצות שונות (מפותחות ולא מפותחות) ומצאה כי ישנה אחידות ודמיון באופן הציור בקרב תרבויות שונות.
בערך מאמצע המאה ה-20, החלו פסיכולוגים רבים להתעניין בציורי ילדים, מאחר שהיה ברור שרמת הציור מעידה באופן מובהק על ההתפתחות המנטלית והרגשית של הילד.
כך, מחקר אחר מחקר, נחקרו ציורי דמויות אנוש, איברי גוף, ציורי בית, ציורי עץ ועוד, עד שהחלו הציורים להופיע במבחני אינטליגנציה והתאמה למסגרות או לעבודה.
גם בישראל לא טמנו החוקרים את ידם בצלחת, וביצעו מחקרים רבים על ציורי ילדים מתוך שלל מרכיביה של החברה הישראלית.
בהמשך, התפתחו ניתוחי הציורים ככלי לבחינת השפעתן של מחלות פיזיות על נפשם של ילדים, כמו גם לניתוח רגשי גרידא המשקף את רמת בשלותו החברתית, הרגשית והקוגניטיבית של הילד (כולל לקויות למידה, אלימות ועוד).
החל מסוף מלחמת העולם השנייה, החלו ציורי המשפחה לקבל "מקום של כבוד" בפנתיאון המחקרי, ומשלב זה, ציורי משפחה הפכו לכלי פענוח חשוב כמקור לאבחון האישיות ותפיסת העצמי במערכת המשפחתית.
בשלב מאוחר יותר, בעשורים האחרונים, ציורי ילדים הופיעו בעיקר בבתי משפט בהקשר של איתור התעללויות ופגיעות בילדים ובנוער.
במשך שנים אספתי אלפי ציורים מהארץ ומהעולם, מאחר שתמיד האמנתי שהציורים הם "מפות האוצר" לעולמם הפנימי של הילדים. למרות שבתחילת המאה השתמשו בניתוח ציורים לזיהוי התעללויות, מיניות בעיקר, היה לי ברור שדרך פענוח ציוריו של ילד אפשר למצוא את נקודת מבטו על תפקודו החברתי, על פחדיו, על רצונותיו הכמוסים, על הדרך בה הוא תופס את מערכת היחסים שלו עם הוריו, אחיו וסביבתו הקרובה, על כישרונותיו, מידת המוכנות שלו להתמודד עם שינויים ועוד.
יתרה מכך, בחלוף השנים גיליתי שדרך ציורי הילדים אפשר גם אפשר לאתר סיבות ממשיות לקשיים שהילד חווה – סיבות להתפרצויות זעם, סיבות לקשיי קשב וריכוז, קשיי גמילה ועוד.
לתפיסתי, ציור הוא מעין המצפן הפרטי של כל ילד, דרכו ניתן לאתר את הסיבות לקשיים שהוא חווה, וגם את הפתרונות הייחודיים לו, כאלה אשר יסייעו לו לצמוח ולהתפתח בכיוון הנכון לו.
לכן אני כל כך מאמינה בפענוח ציורים כחלק מהדרכת הורים יצירתית. דרך פענוח הציורים אנו יכולים לראות בדיוק מה מפריע לילד, מה עוצר אותו ומה יכול לאפשר לו להתקדם ולצמוח. במקום לאמץ פתרון כללי, שאינו נכון תמיד לכולם, דרך הציורים אפשר למצוא פתרון שמתאים לילד הספציפי שלנו ולעולם הסובב אותו.
יתרה מכך – כולנו יודעים שילדים לא תמיד יכולים להעביר במילים את מה שהם חשים באותו רגע, אבל הציורים שלהם מעבירים זאת, ללא מילים.
כך, במידה בה הילד אינו יכול לספר על תחושותיו ואת המקור לקשיים שהוא חווה – ניתן לעקוף את המכשלה באמצעות "צלילה" אל התת המודע שלו שמתבטא היטב בציור.
למה ילדים מציירים?
• באמצעות הציורים הילד מגבש את תפיסת עולמו.
• הציור נגיש עבורו יותר מהבעה מילולית, ודרכו הוא בורא מציאות.
• הציור מאפשר לילד לעבור תהליך של ניסוי וטעיה, המאפשר למידה והבעה רגשית.
• הציור מסייע להפגת מתחים ותוקפנות.
• הציור מהווה הזדמנות לילד לצייר את העולם מנקודת מבטו.
