ממזר שחצן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ממזר שחצן
מכר
אלפי
עותקים
ממזר שחצן
מכר
אלפי
עותקים
4.4 כוכבים (203 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 94

עוד על הספר

  • תרגום: נעה שביט
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: מאי 2016
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 284 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 44 דק'

פנלופי וורד

פנלופי וורד היא סופרת רבי מכר. היא גדלה בבוסטון עם חמישה אחים בוגרים ועבדה כקריינית חדשות בשנות העשרים לחייה, עד שעשתה הסבה לקריירה יותר ידידותית למשפחה.
 
פנלופי חיה בשביל לקרוא ספרי אירוטיקה ורומנים מודרניים, לשתות קפה ולבלות עם חברים ומשפחה בסופי שבוע.
 
היא אם גאה לילדה יפהפייה בת 12 עם אוטיזם (ההשראה לדמותה של קאלי בג'מיני) וילד בן עשר, שניהם משוש חייה.
 
היא גרה עם בעלה וילדיה ברוד איילנד.

תקציר

הוא נראה כאילו נלקח מאיזו פנטזיה פרועה ולא מתחנת דלק באמצע נברסקה.
הדבר האחרון שציפיתי לפגוש בנסיעה הארוכה שלי בין מדינות היה אוסטרלי סקסי ושחצן בשם צ'אנס.
אבל כשהאופנוע שלו התקלקל מצאנו את עצמנו נוסעים ביחד, מעבירים לילות רווי מתח מיני במלונות ולפעמים גם סוטים מהדרך המתוכננת.
הטיול הפשוט שלי הפך להרפתקה של פעם בחיים, והכול נראה נפלא, עד שהסיפור הפך פתאום לסיפור רציני. 
רציתי אותו, אבל צ'אנס לא עשה את הצעד. חשבתי שגם הוא רוצה בי, אבל משהו עצר בעדו.
לא הייתי אמורה ליפול ברשתו של הממזר השחצן. ידעתי שבסופו של דבר כל אחד מאתנו ילך לדרכו. 
לכל דבר טוב יש סוף, נכון? אבל את הסוף שלנו לא יכולתי לצפות.
 
***
 
"ספר שנון וממכר בטירוף עם טוויסט בעלילה שלא צפינו! בהחלט אחד המומלצים שלנו השנה!" – 
The Rock Stars of Romance
 
"להגיד שהספר מצא חן בעיני לא יעשה עמו צדק. מסוג הספרים שאי אפשר להניח מהיד, שבלעתי בבת אחת ... רומן ממכר לחלוטין על צ'אנס נוסף. ממזר שחצן הוא שילוב אידאלי של כל הרגשות - רומנטיקה, ייסורים, דרמה ודמויות שנכנסות ללב" – 
Cheri, Kindle Crack
 
"מעולה, מעולה, מעולה! אני פשוט מאוהבת בספר הזה! לא הצלחתי להניח אותו מהיד, פשוט כי יש בספר הזה הכול, אושר, עצב, תקווה, דחייה, הומור, דמויות פשוט נפלאות ועלילה מעולה." – 
Michelle, The Romance Vault
 
"הספר הזה עורר בי כל כך הרבה רגשות אבל בראש ובראשונה צחקתי מהרגע הראשון! מעכשיו ממזר שחצן הוא הספר הכי אהוב עלי בעולם!" – 
Maria, Book Boyfriend Hangover

פרק ראשון

פרק 1
 
מעניין אם הרטט הזה יעשה לי נעים בין הרגליים.
קרני השמש השתברו על גוף הכרום של ההארלי דייווידסון, שחנה לא רחוק ממני, רותח לו בחום הצהריים היוקד. חיכיתי שהשיר של ‘מארון פייב’ ברדיו יסתיים. משום מה, הייתי מרותקת לצעצוע-של-בנים-הדו-גלגלי הזה, בזמן שחיפשתי את הנייד בתיק. העיצוב שלו היה פשוט - שחור מבריק וכסף נוצץ, תיקי צד מעור מָהוּהַּ וגולגולת מוטבעת מתחת לראשי התיבות צ”ב.
איך זה לרכוב עליו? הרוח מתבדרת בשיערי הארוך, אני מחבקת חזק גבר שיש לו כינוי חיבה קשוח, המנוע נוהם בין ירכי העטופות בג’ינס. הורס? דריפטר? תותח? רגע. לא. פְּרֶס. לאופנוען הדמיוני שלי ללא ספק יקראו פרס. והוא יראה בדיוק כמו צ’רלי הונאם.
כשהסתכלתי באייפון, ראיתי שש הודעות חדשות מהאריסון. חייכתי לעצמי. אין ספק, מישהו שקוראים לו האריסון לא רכב מעולם על הארלי. זרקתי את הטלפון בחזרה לתיק, התנעתי את הב.מ.ו העמוסה שלי והצצתי לאחור, אל מושב הנוסע. מגדל הארגזים שהגיע הפך את האווירה במכונית המשפחתית לקלסטרופובית.
אוטובוס עמוס תיירים נעצר בתחנת הדלק. יופי. כדאי שאכנס מהר לאכול צהריים, אחרת בחיים לא אצא משם. אחרי עשר שעות בדרך שבין שיקגו לטֶמֶקוּלה שבקליפורניה, הגעתי פחות או יותר למרכז נברסקה וציפו לי לפחות עשרים שעות נהיגה נוספות.
אחרי שחיכיתי בפנים רבע שעה לפפסי ונגיסי עוף מטוגנים, שתכננתי לאכול במכונית, קפצתי להציץ בחנות המזכרות הקטנה. הייתי מותשת וממש לא היה לי כוח לחמש שעות הנהיגה שנותרו לי עד שאוכל לעצור ולמצוא מקום ללילה. החלטתי, תוך פיהוקים רמים, לגנוב כמה דקות ולבדוק את השטח. בדקתי את הקשקושים בתצוגה עד שבחרתי בובת ברק אובמה עם ראש קופץ וניערתי אותה בהיסח הדעת, כשאני מסתכלת על חיוכו המטורלל של הראש המתנדנד.
“תקני אותה. תודי שבא לך,” אמר קול עמוק וצרוד מאחוריי. מרוב בהלה זינקתי ממקומי, והבובה נשמטה ונפלה. הראש נתלש מהצוואר הקפיצי והתגלגל על הרצפה.
האישה בקופה צעקה. “מצטערת, גברת. תצטרכי לשלם על זה. עשרים דולר.”
“שיט!” סיננתי ועקבתי אחרי הראש המתגלגל. כשהתכופפתי להרים אותו שמעתי שוב את הקול מאחוריי.
“ולחשוב שיש אנשים שטוענים שיש לו ראש טוב על הכתפיים.” נדמה היה לי שיש לו מבטא אוסטרלי.
“זה נראה לך מצחיק, אידיוט?” שאלתי והסתובבתי לראות מי האיש שמאחורי הקול.
קפאתי.
אוי.
“את לא צריכה להיות כזאת ביץ’ בגלל זה.” הוא הושיט לי את החלק התחתון של אובמה, ופיו התעקל בחיוך זדוני. “ולמען הפרוטוקול, אני חושב שזה היה מאוד מצחיק. לגמרי.”
בלעתי רוק ולמראה האדוניס שניצב מולי, כנראה איבדתי לרגע את יכולת הדיבור. למרות זאת, התחשק לי למחוק את החיוך השחצני מפרצופו – הפרצוף המהמם והמסותת והגברי שלו, המוקף רעמת שיער ערמוני סמיך. שאני אמות. הוא היה שווה בטירוף, ממש לא מה שציפיתי לפגוש באזור. אנחנו הרי באיזה חור בלב ארצות הברית, לא בערבות אוסטרליה.
כחכחתי. “טוב, לדעתי זה לא היה מצחיק בכלל.”
“אז כדאי שתוציאי את המקל מהתחת ותירגעי קצת.” הוא הושיט לי יד. “תני לי אותו, נסיכה. אני אשלם על החרא הזה.” לפני שהספקתי להגיב הוא לקח ממני את שני החלקים השבורים ואני נזפתי בעצמי על הצמרמורת שעברה בגבי כשידו נגעה לרגע בידי. ובנוסף לכל הצרות, הרי חייב היה להיות לו גם ריח מדהים.
הלכתי אחריו לקופה, וחיפשתי כסף בתיק המבולגן שלי, אבל הוא היה מהיר מדי וכבר הספיק לשלם.
הוא הושיט לי את הבובה השבורה בשקית פלסטיק. “יש קצת עודף בשקית. תקני לעצמך חוש הומור.”
הו-מ-אר. המבטא הזה ...
הסתכלתי בפה פעור כשיצא מהחנות והתרחק.
איזה תחת.
בחיי. אחד הטובים. תחת בשרני, עסיסי ועגול, חבוק היטב בג’ינס ההדוק שלו. אלוהים ישמור, אני כנראה ממש צריכה זיון, כי לא הזיז לי שהבחור הזה כרגע העליב אותי בפנים, והתחתונים שלי נרטבו לגמרי.
אחרי כמה דקות של בהייה בחלל מול מדף חולצות טריקו של קבוצת ‘נברסקה קורנהאסקרז’, נתתי לעצמי בעיטה מנטלית בתחת. התגובה שלי לתקרית העידה כנראה על עייפות נוראה. בדרך כלל אני לא כל כך מתוחה. הגיע הזמן להתגבר על המפגש המוזר ולהתחיל לזוז. הבטן שלי קרקרה ונורא התחשק לי כבר לצאת לדרך ולהתנפל על העוף המטוגן. ביציאה מהתחנה גנבתי חתיכה מהקופסה שבתיק שלי, אבל הפסקתי ללעוס ברגע שקלטתי אותו שם, במרחק שני מקומות חניה – יושב על אותו הארלי שעליו פנטזתי קודם.
התקרבתי לאט, בתקווה שלא יבחין בי, אבל לא הצלחתי. ברגע שקלט אותי הוא, כמובן, חייך אליי חיוך מוגזם ונופף.
גלגלתי עיניים, בעודי מחפשת במרץ את המפתחות ומלמלתי, “שוב אתה.”
הוא גיחך. “אז בסוף קנית חוש הומור?”
“השתמשתי בכסף כדי לקנות לך קצת נימוסים במקום.”
הוא צחק והנהן לעברי ואז העביר יד בשיער, חבש קסדה שחורה מבריקה והתניע את ההארלי. נהמת המנוע הרטיטה את כל גופי.
כשנכנסתי למכונית וטרקתי את הדלת לא הצלחתי להתאפק והגנבתי אליו מבט אחרון. הייתי בטוחה שלא אראה את הבחור הזה יותר בחיים. הוא קרץ מבעד לקסדה והלב הפתטי שלי החסיר פעימה.
הסתכלתי במראה האחורית וראיתי אותו יוצא מהחניה. ציפיתי שיזנק כמו חץ מקשת, אבל הוא התקדם באיטיות ופתאום נעצר. הוא ניסה לתת גז כדי להמשיך לנסוע, אבל כלום לא קרה. הוא כיבה את המנוע, הוריד את הקסדה, העביר יד בשיער בתסכול וירד לבדוק מה קרה. הייתי צריכה פשוט לנסוע, אבל כשניסה, לשווא, להתניע את הכלי שלו, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. אוי, גרוע מאוד.
טבלתי חתיכת עוף ברוטב חרדל-דבש והכנסתי לפה, והמשכתי לצפות, כאילו מדובר במופע ראווה. בשלב מסוים הוא שלף את הטלפון שלו והתקשר, תוך שהוא צועד הלוך ושוב.
אחרי שגמר לדבר הוא הסתכל אליי בעיניים פעורות. נתפסתי על חם וצחקקתי במבוכה. לא התכוונתי לצחוק עליו, זה פשוט נפלט לי. הוא זקף גבה, וזה הצחיק אותי עוד יותר. הוא התקרב אליי, כשהוא מחזיק את הקסדה שלו ודפק לי על החלון. פתחתי.
“זה משעשע אותך, נסיכה?”
“לא ממש ... אולי.” גיחכתי.
“טוב, אני שמח שסוף סוף מצאת את חוש ההומור שלך.”
הו-מ-אר.
אלוהים, איזה מבטא סקסי.
הוא הפנה ראש, הציץ במושב האחורי והבחין בכל הארגזים. “את הומלסית או משהו? חיה במכונית?”
“לא. אני עוברת דירה לצד השני של המדינה.”
“לאן את נוסעת?”
“טֶמֶקולה.”
“קליפורניה.” הנהן. “גם אני.”
הסתכלתי על ההארלי שלו. “נראה שאתה לא נוסע לשום מקום בזמן הקרוב. אולי זה עונש על זה שקראת לי ביץ’.”
“כן, בהחלט נראה ככה.”
“שזה העונש שלך?”
“לא, שאת ביץ’.”
“מצחיק מאוד.”
“את יודעת מה עדיף בהרבה על עונש?” שאל, בעודו מתכופף לחלון, והאפטרשייב שלו שיכר אותי לגמרי.
“מה?”
הוא זקר את גבותיו. “קארמה.”
“על מה אתה מדבר?”
“תצאי רגע ותסתכלי בחלק האחורי של הבּימֶר שלך.”
בימר!
יצאתי מהמכונית וכשבחנתי אותה ראיתי שהצמיג הימני-אחורי מרוקן מאוויר.
מה? לא יכול להיות שזה קורה לי.
הסתכלתי בפרצוף הזחוח שלו והנחתי יד על המצח. “אתה צוחק עליי? כל הזמן הזה ידעת שיש לי פנצ’ר?”
“שמתי לב לזה בערך כשתפסתי אותך זוללת עוף וצוחקת עליי, כן. היה לי ממש קשה לשמור על פרצוף רציני בקטע הזה.”
לא היה לי שמץ של מושג איך מחליפים צמיג, ולא האמנתי שאני באמת הולכת לבקש ממנו.
“אתה יודע להחליף צמיג?”
“ברור שאני יודע. איזה מין גבר הייתי אם לא הייתי יודע להחליף צמיג?”
“אתה מוכן לעזור לי? אני יודעת שאין לך סיבה להסכים ... אחרי שרבנו קצת, אבל אני ממש נואשת. אני לא רוצה להיתקע כאן לבד בלילה.”
“תרשי לי לשאול אותך שאלה.”
“אוקיי ...”
הוא חיכך את הזיפים שעל סנטרו. “עד כמה את רוצה שיחליפו לך את הצמיג?”
התרחקתי ממנו קצת. “מה אתה מנסה להגיד?”
“תפסיקי עם הראש המלוכלך, מותק. ממש לא הצעתי לך הצעה מגונה, אם זה מה שעבר לך בראש. את לא הטיפוס שלי.”
“ומה בדיוק הטיפוס שלך?”
“אני בדרך כלל הולך על נשים שאין להן אישיות של נעל.”
“תודה רבה.”
“בכיף.”
“אז מה התנאים שלך?”
“טוב, כמו שכבר הבנת ומאוד הצחיק אותך, יש לי כרגע קשיים טכניים עם ההארלי שלי. צריך שם חלק שאין לי. הזמנתי גרר, אבל לוח הזמנים שלי לחוץ ואני צריך להגיע לקליפורניה, בדיוק כמוך.”
“אתה לא מציע ...”
“אני כן מציע. אני אחליף לך צמיג ואת תתני לי טרמפ.”
“לתת לך טרמפ?”
“כן, תתני לי.”
“מה אמרת עכשיו?”
“שמעת לא טוב.”
טלטלתי את ראשי כדי לגרש מתוכו את התמונה שדמיינתי. יכול להיות שמרוב עייפות רק היה נדמה לי שזה מה שאמר, או שהוא משחק איתי משחקים?
“אני לא יכולה לנסוע מאות קילומטרים עם מישהו שאני לא מכירה,” אמרתי.
“זה הרבה יותר בטוח מלנסוע לבד.”
“לא אם אתה רוצח סדרתי!”
“תראו מי מדבר. את זאת שערפה לנשיא ארה”ב את הראש.”
בלית ברירה פרצתי בצחוק. הסיטואציה הייתה פשוט הזויה.
“אני לא מאמין, נסיכה, שמעתי אותך עכשיו צוחקת על עצמך?”
“נראה לי שאני יוצאת מאיפוס בגללך.”
הוא הושיט יד ללחיצה. “אז את בעסק?”
שילבתי ידיים במקום ללחוץ את ידו. “יש לי ברירה?”
“טוב, את מוזמנת לבקש ממנו להחליף לך צמיג.” הוא הצביע על גבר מגודל שנראה מפחיד ואולי הסתכל עלינו. האיש נראה בול כמו הרמן מונסטֶר.
נאנחתי מעומק הלב ונכנעתי. “אני בעסק. אני בעסק! רק תוציא אותי מפה.”
“חשבתי שזה מה שתגידי. בבקשה תגידי לי שיש לך גלגל רזרבי.”
“כן. אבל אני אצטרך להזיז כמה ארגזים כדי שתוכל להגיע אליו.”
כשהבין מה המצב בתא המטען שלי, כמעט התפקע מצחוק. “שיט, מה זה כל החרא הזה?”
הסתכלתי לו בעיניים ועניתי בשיא הכנות, “כל החיים שלי.”
רוקנתי את תכולת תא המטען אל המדרכה, והוא הוציא את הגלגל הרזרבי וניגש לעבודה.
בזמן שהחליף את הצמיג, החולצה שלו התרוממה וחשפה תחתיה שרירי בטן שזופים ומפוסלים ופס דק של שיער שירד אל תוך התחתונים. מתח בלתי רצוי החל מצטבר בין רגליי. בחיפוש אחרי הסחת דעת, ניגשתי אל האופנוע שלו והתיישבתי עליו, לפתי את הידיות ודמיינתי את עצמי רוכבת ברוח. זה לא ממש עזר. לא הפסקתי לרגע לראות אותו מולי.
הוא הגיח מתחת למכונית שלי. “תיזהרי, ילדה. זה לא צעצוע.”
ירדתי בקפיצה וליטפתי באצבעי את האותיות המוטבעות על תיקי האוכף. "מה זה בכלל צ”ב?”
“אלה ראשי התיבות שלי.”
“תן לי לנחש ... צריך בעיטה?”
“את מבינה ... הייתי אומר לך איך קוראים לי, אבל בגלל שאת חייבת להתחכם, נראה לי שתאלצי לנחש.”
“מה שתגיד, צב שחצן.”
הוא שוב נשכב על המדרכה. “אני רק אתן פה דפיקה קטנה ונוכל לצאת לדרך.”
“דפיקה?”
“דפיקה לברגים ... של הצמיג, ילדה רעה.”
“אה.”
הוא זינק לעמידה ומחה את הזיעה ממצחו בשולי החולצה. “הכול מוכן.”
אלוהים ישמור.
“זה היה מהר. אתה בטוח שזה מורכב כמו שצריך?”
“בקרוב תגלי שחסרים לי כמה ברגים, מותק, אבל הם לא בגלגל שלך.” הוא קרץ אליי ופתאום שמתי לב שיש לו גומות. “כדאי שנעצור מחר כדי להרכיב צמיג חדש. הרזרבי הזה לא מיועד לשימוש לטווח ארוך.”
מחר. ואוו. זה באמת קורה.
“כדאי שנזוז,” אמרתי. “אני אנהג. אני צריכה להיות בשליטה על מה שקורה פה.”
“איך שאת רוצה,” אמר.
כשיצאתי מהחניה הרגשתי שהצוואר שלי תפוס מרוב לחץ. הולך להיות מעניין מאוד, בלשון המעטה. תוך שנייה הוא התנפל על נגיסי העוף שלי.
סטרתי לו על היד בקלילות. “הי, תוריד את הידיים מהעוף שלי.”
“חרדל ודבש? אני מעדיף ברביקיו.” הוא ליקק את האגודל ואני גערתי בעצמי על זה שנדלקתי עליו. הנסיעה הזאת הולכת להיות ארוכה ארוכה.
הוא גיחך והרים את שקית הניילון מחנות המזכרות. “בכלל פתחת את זה?”
“לא. מה הטעם? זאת סתם בובה שבורה.”
הוא הושיט לי את השקית ואמר, “באמת?”
החזקתי את ההגה ביד אחת ובשנייה הוצאתי את הבובה שהייתה ... שלמה.
“מה ל ... איך הצלחת?”
“חשבתי שזה מצא חן בעינייך, אז שילמתי על השבורה וקניתי לך עוד אחת. היית כל כך שקועה בתיק שלך, שלא שמת לב.”
טלטלתי את ראשי ולא הצלחתי שלא לחייך.
“נו, מה תגידו. חיוך אמיתי.” הוא הושיט לי יד. “הנה ... תביאי.” נתתי לו את הבובה והוא קילף את פס הדבק והדביק אותה על לוח השעונים. הראש של אובמה התחיל להתנדנד מעלה ומטה בקצב תנודות המכונית.
זה הצחיק אותי, אבל המחווה החמודה גם חיממה את לבי. אולי הוא בכל זאת לא כזה מניאק.
הוא השעין את הראש לאחור ועצם עיניים, וזמן מה נסענו בשתיקה. איפשהו לאורך הכביש המהיר, אחרי שהשמש שקעה בזוהר כתום עז שצבע את האופק שבמרחק, הוא פצה את פיו.
הקול שלו נשמע מנומנם. “אני צ’אנס.”
אחרי כמה שניות של שקט אמרתי, “אוברי.”
“אוברי,” מלמל בלחש, כאילו הרהר בשם שלי, ואז עצם שוב עיניים והסב ראש.
צ’אנס.

פנלופי וורד

פנלופי וורד היא סופרת רבי מכר. היא גדלה בבוסטון עם חמישה אחים בוגרים ועבדה כקריינית חדשות בשנות העשרים לחייה, עד שעשתה הסבה לקריירה יותר ידידותית למשפחה.
 
פנלופי חיה בשביל לקרוא ספרי אירוטיקה ורומנים מודרניים, לשתות קפה ולבלות עם חברים ומשפחה בסופי שבוע.
 
היא אם גאה לילדה יפהפייה בת 12 עם אוטיזם (ההשראה לדמותה של קאלי בג'מיני) וילד בן עשר, שניהם משוש חייה.
 
היא גרה עם בעלה וילדיה ברוד איילנד.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
203 דירוגים
123 דירוגים
50 דירוגים
23 דירוגים
3 דירוגים
4 דירוגים
21/11/2024

בתור אחת שקוראת את דירוג 3 ⭐️ קודם. שווה את ה-18 ש"ח שעולה עכשיו ולא יותר. מעביר זמן בקלילות וממש לא מעבר. ובפירוט: מתחיל מצוין, נשאבתי. אמרתי לעצמי, פששששש, הפעם, לא נפלת. ואז, תפנית מוזרה. נראה שרובי בוט מקולקל תרגם את הספר. הכל נהיה מכני, עם ניסוחים מוזרים שיוצרים ניתוק מהקריאה. עד למצב שאני משכתבת את המשפטים כדי שהסיפור יעבור לי חלק באוזן. ועד שכבר נבנה (ונבנה!) מתח מיני, סצינת הסקס הדי בודדה מתוארת כמו הוראות לבניית שידה של איקאה. (למי שמצפה ליותר אז זהו שאין בספר הזה בכלל). בהמשך, הכל נהפך לכתיבה מנקודת מבטו של מי שהיה גבר בטוח בעצמו. כולו לאבי דאבי מתקתק ברמת עז פועה ביער ופרפרים מרחפים. WTF ... כל כך לא אמין שככה הדמות שהיתה ממש מעולה בהתחלה ככה חושבת ופועלת. חבל שקילקלו ככה את הספר.

1
4/5/2025

וואו אחד הספרים שקשה להניח מהיד ספר מהממם מצחיק ומרגש בדיוק לתקופה

14/1/2025

ספר ממש נחמד

12/1/2025

מצויין, מרגש, לא צפוי

26/11/2024

לקח לי קצת זמן להתחיל לקרוא אותו אבל ברגע שהתחלתי לא הורדתי מהיד עד שסיימתי מהמם !

9/11/2024

גרם למחסור שינה הרצון לדעת מה קורה ואיך הסתיים לא איפשר לישון

20/7/2024

אהבתי. להילחם כל האהבה ולא לוותר. בקטע טוב. לא ספר וואוו ויוצא דופן, אבל נחמד, כייפי, זורם ונעים לקריאה.

5/7/2024

ספר חמוד, קליל, כייפי ומהנה מאד. בדיוק מה שצריך לימים חמים אלו ולמצב הרוח הכללי, ספר שנעים לברוח אליו מהמולת היום, דמויות שקל לאהוב ועלילה זורמת עם סוף צפוי אבל משמח כמובן.

24/6/2024

בהתחלה השם של הספר קצת הרתיע אותי שמא הולך להיות פה משהו רדוד וצפוי, אבלללל איזה הפתעה כייפית חיכתה לי! ספר מרגש, סקסי, מצחיק ברמות, עם דמויות מגניבות ועם טוויסט מפתיע. קולח ומרתק, פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא. אני ממש אוהבת את כל הספרים של הסופרות האלה, ביחד ולחוד

22/5/2024

פשוט מקסים👌🏻💙👌🏻 רוצו לקרא💙💙💙

6/4/2024

וואו! סיפור מקסים, מצחיק, מרגש, מרתק! ממליצה בחום, סיימתי בשעות ספורות

24/3/2024

קליל וכיפי

8/3/2024

מ ו ש ל ם

23/12/2023

ספר מפתיע ומקסים ברמות! מצחיק, מרגש, דמויות מהממות.

29/11/2023

ספר קורע מצחוק!!! ממליצה ממש. עפתי על הדמויות.

30/8/2023

ספר מצויין ממליצה בחום❣️❣️❣️

6/8/2023

ספר מצחיק קליל קצת נמשך יותר מידי אבל שווה

5/8/2023

מתוק כמו סוכריה על מקל מצופה בעוד סוכר.

11/7/2023

נהדר!!! לגמרי נכנס לרשימת 5 הספרים האהובים עליי. ממולץ מאוד!

7/7/2023

קליל ומהנה

14/5/2023

מעולה, כתוב היטב, פשוט ספר מתוק שמסיימים ביום וחצי! מומלץ!

11/5/2023

החלטתי לקרוא בגלל ההמלצות ובהחלט מסכימה עם כולן

30/4/2023

וואו וואו וואו

29/4/2023

ואו! אחד הספרים הטובים והכיפיים שקראתי לאחרונה. מצחיק וסקסי, קראתי ביום אחד.

19/4/2023

וואו וואו! אחד הספרים המהממים. נהניתי ממש, לא רציתי להפסיק לקרוא. הסוף קצת חלש אבל מקסים

25/2/2023

מקסים!! נהנתי!

13/2/2023

ספר קליל מתאים אחרי ספר ארוך נהנתי ממנו מאוד הוא סופר חמוד

23/1/2023

ספר מקסים !!! אחד הטובים 😁🥰

14/12/2022

מצויין.. קולח סיימתי ביומיים וגם זה כי יש עבודה בית ילדים וכו...😂👌

29/10/2022

עלילה מפתיעה ומרגשת

5/10/2022

פשוט תקראווווווו 😍😍😍😍

24/7/2022

ספר פשוט מקסים! מומלץ בחום!

7/7/2022

משעשע ורומנטי. חוויה אמיתית

21/5/2022

קליל וסוחף , ממליצה בחום

18/4/2022

מהמם

3/2/2022

מושלם כתיבה מושלמת, צאנס הגבר המושלם... צחקתי מלא, התרגשתי ובכיתי...

7/1/2022

קליל ומתוק!!

20/10/2021

חמוד קליל כפי

1/10/2021

מעולה נעים קליל ובעיקר כיף כמו אוויר לנשימה ממש ממליצה ספר מרענן וסוחף מאוד סיימתי ביום אחד דבר שלא אופייני לי בכלל!!

24/9/2021

סיפור מקסים, קליל, מתאים לקריאה בכל מצב

22/8/2021

ספר מצחיקקק, מפתיע בכל עמוד מחדש. קוראת שוב ושוב!

4/6/2021

וואו! אחד הספרים היותר טובים שלהן. התרגשתי, צחקתי ונהניתי מאוד

6/5/2021

מקסים קליל זורם

30/4/2021

כייפי ומצחיק

28/3/2021

מרגש. סוחף.

22/3/2021

פשוט ספר מטורף..

11/3/2021

שלמות שלמות ועוד פעם שלמות

7/3/2021

ספר מהנה וקולח, קל לעיכול וכתוב היטב- מאוד נהניתי

7/3/2021

מצחיק סוחף מרתק ורומנטי. נהניתי מכל רגע!

24/2/2021

שנון, כיפי, מרגש. רוצה גם צ׳אנס כזה

17/2/2021

ספר מקסים !!! בלעתי אותו בכמה שעות

16/2/2021

איזה ספר מקסים החלק הראשון קליל וסוחף ואז עולה רמה וסוחף עוד יותר עד הסוף.

7/11/2020

אהבתי כל רגע מצחיק בטרוף ומרגש

25/10/2020

ספר שכיף לקרוא-מצחיק, מרגש ורומנטי

23/10/2020

מקסים מרגש קליל ממש קצר, סיימתי לקרוא בכמה שעות

18/10/2020

מושלם. מרגש כל כך ופשוט אי אפשר להפסיק לצחוק..אחד הספרים הכי מצחיקים ויפים שקראתי❤

15/10/2020

אחלה ספר , מצחיק שנון סוחף כמעט פיספסתי אותו בגלל ביקורות לא מחמיאות...אהבתי...

14/10/2020

הרומן הכי מצחיק, נפלא, מרגש וכייפי שאי פעם קראתי. מושלם!!!

25/9/2020

מהמם מצחיק שנון אהבתיייי

22/9/2020

ברגע שאני רואה ספר של פנלופי וורד ווי קילנד אני חייבת לקנות ישר וכמו תמיד הן לא מאכזבות לא הצלחתי להפסיק לקרוא בלי ששמתי לב הספר הסתיים אחריי שלוש שעות מצחיק קליל וכיפי ספר טוב לשבור מחסום קריאה

20/9/2020

ספר מהמם. סיימתי אותו תוך כמה שעות בלבד. קליל, מצחיק ומרגש. ממליצה בחום :)

9/9/2020

ספר מקסים וכייפי שווה לקרוא וללכת לאיבוד בעולם של צ'אנס ואוברי. ממליצה בחום

4/9/2020

ספר קליל מושך ומצחיק מאוד

15/8/2020

במילה אחת, מושלם!!!

31/7/2020

מקסים

20/7/2020

מושלם

16/6/2020

איך שאני אוהבת את הספרים שלהם!! פשוט תענוג!! אחלה ספר, אחלה דמויות, אחלה שעות להעביר את הזמן!!

8/6/2020

ספר מדהים! סיימתי עוד ביום . מומלץ

4/6/2020

וואוו. מקסים, מצחיק, מרגש, חמוד. נקרא בנשימה אחת

30/5/2020

מקסים וכייפי מומלץ בחום

18/5/2020

מקסים. מצחיק קליל. מומלץ בחום

7/5/2020

איזה ספר כיפי! נהניתי מכל שנייה. קליל. מצחיק, סקסי ופשוט נפלא. ממליצה ממש!

2/5/2020

מומלץ! קראתי ביום אחד, אי אפשר להפסיק את הספר!

24/4/2020

ספר מעולה התאהבתי ....

16/4/2020

ספר מקסים ממש נהנתי , סיימתי לקרוא תוך יום

15/4/2020

ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא.... ברגע שתתחילו לא תצליחו להפסיק. תהנו

9/3/2020

ספר קליל ומצחיק. מקבל ממני 5 נקודות רק משום שאין בו סצנות סקס בכל כמה עמודים כפי שסופרות רבות בג'אנר הרומנטי נוהגות לתקוע. יש בו עלילה והוא נקרא בתוך כמה שעות.

19/1/2020

כיף לקרוא, אין יותר רומנטי מהספר הזה. בקטע של מוגזם ממש, של גדול מהחיים, שווה ומומלץ.

3/1/2020

ספר מהמם ממש ממליצה בחום!

8/11/2019

מתה על כל הספרים של הסופרת הזו. מומלץ בחום

26/5/2019

אחד הספרים היותר טובים שקראתי!!!
צחקתי בקול והתאהבתי בדמויות.

7/5/2019

צחקתי בקול!!! כתיבה יפה, ספר קליל וסוחף , אי אפשר שלא להתאהב בצ׳אנס.

10/2/2019

ספר מקסים
נהניתי מכל רגע ורגע

8/11/2018

ספר מושלם מצחיק כיפי מרגש לא יכולתי להפסיק לקרוא.. מומלץ בחוםםםם

15/10/2018

לא יכולתי להספיק לקרוא

4/8/2018

אהבתי, קריאה קלילה וזורמת.

12/7/2018

במילה אחת: מעולה!

6/7/2024

חמוד

25/6/2024

מתוק מתוק ❤️😍 סיימתי ביום

30/3/2024

חמוד מאוד. אהבתי את הסיפור משתי נקודות המבט לאורך התקופה המסופרת.

4/11/2023

חמוד מאוד

16/9/2023

ספר קליל ומצחיק בטירוף, היה בול מה שהייתי צריכה ונהנתי מכל רגע.

23/4/2023

ספר חמוד וכיפי

16/3/2023

הספר היה קליל וחמוד, אך לי אישית משהו הרגיש חסר ממליצה עליו למי שמחפשת ספר קליל שיעביר לה את הזמן ויעלה לה חיוך על הפנים:)

9/2/2023

ספר מתוק עם סיפור אהבה מקסים ומחמם את הלב, גיבור שקל וכיף להתרגש ממנו ולחלום שיש כאלה בעולם האמיתי אי שם, וגם תיש מצחיק במיוחד ;)

4/2/2023

נחמד

11/8/2022

נחמד

14/5/2022

מצחיק ונפלא, שווה קריאה

26/2/2022

התחיל טוב, אבל מהאמצע בערך ממש נמרח. עם זאת סוחף למדי. יש להן (ולוי קילנד בפרט) טובים יותר.

8/11/2021

אהבתי, כתוב בטוב טעם

10/7/2021

ספר ממש חמוד! קליל וכייפי לקריאה

22/3/2021

ספר נחמד. די קליל. אוברי פוגשת את צ׳אנס בנסיעה ,והוא מצטרף אליה כי האופנוע שלו נתקע. משם מתחיל קשר משעשע בינהם. הספר כתוב נחמד,לא כבד, גם הקטעים האינטימיים כתובים בצורה נחמדה ולא זולה. סיימתי לקרוא ביומיים . סוף טוב.

4/3/2021

מצחיק בטירוף זורם קליל וכייפי אבל היה אפשר לקצר בהרבה את השליש האחרון ולמרות זאת שווה!!

1/3/2021

ספר קליל וחמוד

18/2/2021

חמוד וקיצ'י, צפוי, ולמרות זאת בהחלט משעשע. חייבת להודות ששיתיף הפעולה של הסופרות השתפר מאז משמעותית. ולמרות זאת נהינתי.

4/2/2021

ספר קליל וקולח

24/11/2020

צ’יק פליק חמוד סקסי וקליל

24/11/2020

היי כיף לקרוא.היו קטעים שהיתי ממש במתח ולא הצלחתי להניח את הספר

20/10/2020

ספר ממש חמוד וכייפי !!

18/9/2020

התחיל מצויין, מרגש סקסי ורומנטי... חלק ב׳ פחות מוצלח...סה״כ חמוד

7/5/2020

ספר מקסים כיף לקרוא סיימתי תוך יום

22/1/2020

נחמד מאוד. סיימתי ביום

22/8/2019

ספר חמוד, זורם כייפי

7/8/2019

ספר מצויין עם אומור))
תודה!!
שווה קריאה

15/1/2019

סיפור נחמד כתיבה קלילה וזורמת

29/3/2025

מרגש וכיפי לקריאה לא צפיתי את הסיבה לפרידה וזה עשה ממש טוב לסיפור

16/12/2024

ספר נחמד

25/9/2024

חמוד מאוד לא מהספרים הכי טובים בז'אנר הזה אבל חמוד וקליל

15/3/2024

חמוד לא יותר

29/1/2024

סיפור חמוד.

23/8/2023

קלישאה נוספת (ואחרונה שלי) מבית וי קילנד. קצב לא הגיוני, תנועות על ציר הזמן לא סבירות, התרגום לא מספיק טוב, ואין באמת מתח. חוץ מהפליפ באמצע הספר שהיה מפתיע, **הכל** מאוד ונילה.

6/8/2023

ספר קליל וחמוד, לי הרגיש בנאלי לגמרי, התחיל מצויין אך מחלק ב' התחיל להימרח קצת... ממליצה עליו רק כדי להעביר את הזמן עם ספר חמוד שאפשר לסיים במהירות.

28/4/2023

חביב... לא ספר שאמליץ עליו במיוחד או שאחשוב לחזור אליו בעתיד

22/8/2022

חלש ורדוד

12/8/2022

ספר חמוד… אוברי קצת מעצבנת והסיפור לא לגמרי הגיוני - החלק של צ׳אנס מתאמץ מדי ולא ממש מחובר… אבל הסיפור חמוד…🧚‍♀️

2/5/2022

לא ברור למה רשמו שהספר מצחיק חוסר חוש הומור מטורף בנוסף עלילה משעממת וצפויה לא סחף אותי בכלל קניתי בגלל הביקורות והתאכזבתי

8/9/2021

ספר קליל ורומנטי. אבל הסיפוק לא אמין .בתחילת ספר הוא מסופר ב2 קולות ואחר כך רק את הצד שלו.

14/6/2021

ככה ככה. מאד הזוי ודימיוני אפילו מעבר למה שאפפשר בפנטזיה גם זה שיש חצי ספר הוא חצי ספר היא, פחות אהבתי

12/2/2021

קליל וזורם. החלק הראשון מקסים השני הרגיש מעט טרחני.

26/7/2020

כתוב קצת מוזר, כאילו חסרים חלקים. אבל נחמד

14/5/2020

הסיפור עצמו ילדותי ולא כתוב כל כך טוב. זה התחיל טוב וסקסי אבל איבד את התאוצה ונמרח, החצי השני של הספר משעמם וצפוי

4/5/2020

לומר שהספר רע אני לא יכולה, ההתחלה מצויינת, לגמרי תפסתי מהספר, אבל בהמשך היה נראה שצ׳אנס רודף אחרי אוברי מעבר למה שהוא צריך.. כאילו רוב הספר התבסס על המרדף הזה וחבל, כי היה אפשר לגוון יותר בעלילה ובתוכן. סהכ ספר נחמד מאוד עם התחלה מצויינת.

15/4/2020

תחילת הספר נחמדה ולא יותר, האמצע נמשך שלא כצורך וסוף צפוי, מערכת היחסים בין הדמויות נורא סטטית עד לרגע סיום הספר. לקוראים נורא ברור לאן הספר חותר להגיד את האמת רק רציתי לסיים

10/2/2020

לא יותר מנחמד

15/10/2020

יותר מדי קיטץ׳

17/4/2020

קיטץ', a good time killer

28/2/2021

ממש רע, שפה עילגת, סיפור מטופש

18/12/2020

תת רמה לא ייאמן שנדרשו 2 סופרות כדי לכתוב את הזבלון הזה. מביך ופתטי

6/2/2020

ואו! אחד הספרים היותר גרועים שיצא לי לקרוא... הוא כל כך גרוע שרוב הספר קפצתי דפים או שנקרעתי מצחוק עד כמה שהכתיבה עלובה - מזעזע אבל על אמת - ממש, ממש פתטי גרוע.

ממזר שחצן פנלופי וורד, וי קילנד
פרק 1
 
מעניין אם הרטט הזה יעשה לי נעים בין הרגליים.
קרני השמש השתברו על גוף הכרום של ההארלי דייווידסון, שחנה לא רחוק ממני, רותח לו בחום הצהריים היוקד. חיכיתי שהשיר של ‘מארון פייב’ ברדיו יסתיים. משום מה, הייתי מרותקת לצעצוע-של-בנים-הדו-גלגלי הזה, בזמן שחיפשתי את הנייד בתיק. העיצוב שלו היה פשוט - שחור מבריק וכסף נוצץ, תיקי צד מעור מָהוּהַּ וגולגולת מוטבעת מתחת לראשי התיבות צ”ב.
איך זה לרכוב עליו? הרוח מתבדרת בשיערי הארוך, אני מחבקת חזק גבר שיש לו כינוי חיבה קשוח, המנוע נוהם בין ירכי העטופות בג’ינס. הורס? דריפטר? תותח? רגע. לא. פְּרֶס. לאופנוען הדמיוני שלי ללא ספק יקראו פרס. והוא יראה בדיוק כמו צ’רלי הונאם.
כשהסתכלתי באייפון, ראיתי שש הודעות חדשות מהאריסון. חייכתי לעצמי. אין ספק, מישהו שקוראים לו האריסון לא רכב מעולם על הארלי. זרקתי את הטלפון בחזרה לתיק, התנעתי את הב.מ.ו העמוסה שלי והצצתי לאחור, אל מושב הנוסע. מגדל הארגזים שהגיע הפך את האווירה במכונית המשפחתית לקלסטרופובית.
אוטובוס עמוס תיירים נעצר בתחנת הדלק. יופי. כדאי שאכנס מהר לאכול צהריים, אחרת בחיים לא אצא משם. אחרי עשר שעות בדרך שבין שיקגו לטֶמֶקוּלה שבקליפורניה, הגעתי פחות או יותר למרכז נברסקה וציפו לי לפחות עשרים שעות נהיגה נוספות.
אחרי שחיכיתי בפנים רבע שעה לפפסי ונגיסי עוף מטוגנים, שתכננתי לאכול במכונית, קפצתי להציץ בחנות המזכרות הקטנה. הייתי מותשת וממש לא היה לי כוח לחמש שעות הנהיגה שנותרו לי עד שאוכל לעצור ולמצוא מקום ללילה. החלטתי, תוך פיהוקים רמים, לגנוב כמה דקות ולבדוק את השטח. בדקתי את הקשקושים בתצוגה עד שבחרתי בובת ברק אובמה עם ראש קופץ וניערתי אותה בהיסח הדעת, כשאני מסתכלת על חיוכו המטורלל של הראש המתנדנד.
“תקני אותה. תודי שבא לך,” אמר קול עמוק וצרוד מאחוריי. מרוב בהלה זינקתי ממקומי, והבובה נשמטה ונפלה. הראש נתלש מהצוואר הקפיצי והתגלגל על הרצפה.
האישה בקופה צעקה. “מצטערת, גברת. תצטרכי לשלם על זה. עשרים דולר.”
“שיט!” סיננתי ועקבתי אחרי הראש המתגלגל. כשהתכופפתי להרים אותו שמעתי שוב את הקול מאחוריי.
“ולחשוב שיש אנשים שטוענים שיש לו ראש טוב על הכתפיים.” נדמה היה לי שיש לו מבטא אוסטרלי.
“זה נראה לך מצחיק, אידיוט?” שאלתי והסתובבתי לראות מי האיש שמאחורי הקול.
קפאתי.
אוי.
“את לא צריכה להיות כזאת ביץ’ בגלל זה.” הוא הושיט לי את החלק התחתון של אובמה, ופיו התעקל בחיוך זדוני. “ולמען הפרוטוקול, אני חושב שזה היה מאוד מצחיק. לגמרי.”
בלעתי רוק ולמראה האדוניס שניצב מולי, כנראה איבדתי לרגע את יכולת הדיבור. למרות זאת, התחשק לי למחוק את החיוך השחצני מפרצופו – הפרצוף המהמם והמסותת והגברי שלו, המוקף רעמת שיער ערמוני סמיך. שאני אמות. הוא היה שווה בטירוף, ממש לא מה שציפיתי לפגוש באזור. אנחנו הרי באיזה חור בלב ארצות הברית, לא בערבות אוסטרליה.
כחכחתי. “טוב, לדעתי זה לא היה מצחיק בכלל.”
“אז כדאי שתוציאי את המקל מהתחת ותירגעי קצת.” הוא הושיט לי יד. “תני לי אותו, נסיכה. אני אשלם על החרא הזה.” לפני שהספקתי להגיב הוא לקח ממני את שני החלקים השבורים ואני נזפתי בעצמי על הצמרמורת שעברה בגבי כשידו נגעה לרגע בידי. ובנוסף לכל הצרות, הרי חייב היה להיות לו גם ריח מדהים.
הלכתי אחריו לקופה, וחיפשתי כסף בתיק המבולגן שלי, אבל הוא היה מהיר מדי וכבר הספיק לשלם.
הוא הושיט לי את הבובה השבורה בשקית פלסטיק. “יש קצת עודף בשקית. תקני לעצמך חוש הומור.”
הו-מ-אר. המבטא הזה ...
הסתכלתי בפה פעור כשיצא מהחנות והתרחק.
איזה תחת.
בחיי. אחד הטובים. תחת בשרני, עסיסי ועגול, חבוק היטב בג’ינס ההדוק שלו. אלוהים ישמור, אני כנראה ממש צריכה זיון, כי לא הזיז לי שהבחור הזה כרגע העליב אותי בפנים, והתחתונים שלי נרטבו לגמרי.
אחרי כמה דקות של בהייה בחלל מול מדף חולצות טריקו של קבוצת ‘נברסקה קורנהאסקרז’, נתתי לעצמי בעיטה מנטלית בתחת. התגובה שלי לתקרית העידה כנראה על עייפות נוראה. בדרך כלל אני לא כל כך מתוחה. הגיע הזמן להתגבר על המפגש המוזר ולהתחיל לזוז. הבטן שלי קרקרה ונורא התחשק לי כבר לצאת לדרך ולהתנפל על העוף המטוגן. ביציאה מהתחנה גנבתי חתיכה מהקופסה שבתיק שלי, אבל הפסקתי ללעוס ברגע שקלטתי אותו שם, במרחק שני מקומות חניה – יושב על אותו הארלי שעליו פנטזתי קודם.
התקרבתי לאט, בתקווה שלא יבחין בי, אבל לא הצלחתי. ברגע שקלט אותי הוא, כמובן, חייך אליי חיוך מוגזם ונופף.
גלגלתי עיניים, בעודי מחפשת במרץ את המפתחות ומלמלתי, “שוב אתה.”
הוא גיחך. “אז בסוף קנית חוש הומור?”
“השתמשתי בכסף כדי לקנות לך קצת נימוסים במקום.”
הוא צחק והנהן לעברי ואז העביר יד בשיער, חבש קסדה שחורה מבריקה והתניע את ההארלי. נהמת המנוע הרטיטה את כל גופי.
כשנכנסתי למכונית וטרקתי את הדלת לא הצלחתי להתאפק והגנבתי אליו מבט אחרון. הייתי בטוחה שלא אראה את הבחור הזה יותר בחיים. הוא קרץ מבעד לקסדה והלב הפתטי שלי החסיר פעימה.
הסתכלתי במראה האחורית וראיתי אותו יוצא מהחניה. ציפיתי שיזנק כמו חץ מקשת, אבל הוא התקדם באיטיות ופתאום נעצר. הוא ניסה לתת גז כדי להמשיך לנסוע, אבל כלום לא קרה. הוא כיבה את המנוע, הוריד את הקסדה, העביר יד בשיער בתסכול וירד לבדוק מה קרה. הייתי צריכה פשוט לנסוע, אבל כשניסה, לשווא, להתניע את הכלי שלו, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. אוי, גרוע מאוד.
טבלתי חתיכת עוף ברוטב חרדל-דבש והכנסתי לפה, והמשכתי לצפות, כאילו מדובר במופע ראווה. בשלב מסוים הוא שלף את הטלפון שלו והתקשר, תוך שהוא צועד הלוך ושוב.
אחרי שגמר לדבר הוא הסתכל אליי בעיניים פעורות. נתפסתי על חם וצחקקתי במבוכה. לא התכוונתי לצחוק עליו, זה פשוט נפלט לי. הוא זקף גבה, וזה הצחיק אותי עוד יותר. הוא התקרב אליי, כשהוא מחזיק את הקסדה שלו ודפק לי על החלון. פתחתי.
“זה משעשע אותך, נסיכה?”
“לא ממש ... אולי.” גיחכתי.
“טוב, אני שמח שסוף סוף מצאת את חוש ההומור שלך.”
הו-מ-אר.
אלוהים, איזה מבטא סקסי.
הוא הפנה ראש, הציץ במושב האחורי והבחין בכל הארגזים. “את הומלסית או משהו? חיה במכונית?”
“לא. אני עוברת דירה לצד השני של המדינה.”
“לאן את נוסעת?”
“טֶמֶקולה.”
“קליפורניה.” הנהן. “גם אני.”
הסתכלתי על ההארלי שלו. “נראה שאתה לא נוסע לשום מקום בזמן הקרוב. אולי זה עונש על זה שקראת לי ביץ’.”
“כן, בהחלט נראה ככה.”
“שזה העונש שלך?”
“לא, שאת ביץ’.”
“מצחיק מאוד.”
“את יודעת מה עדיף בהרבה על עונש?” שאל, בעודו מתכופף לחלון, והאפטרשייב שלו שיכר אותי לגמרי.
“מה?”
הוא זקר את גבותיו. “קארמה.”
“על מה אתה מדבר?”
“תצאי רגע ותסתכלי בחלק האחורי של הבּימֶר שלך.”
בימר!
יצאתי מהמכונית וכשבחנתי אותה ראיתי שהצמיג הימני-אחורי מרוקן מאוויר.
מה? לא יכול להיות שזה קורה לי.
הסתכלתי בפרצוף הזחוח שלו והנחתי יד על המצח. “אתה צוחק עליי? כל הזמן הזה ידעת שיש לי פנצ’ר?”
“שמתי לב לזה בערך כשתפסתי אותך זוללת עוף וצוחקת עליי, כן. היה לי ממש קשה לשמור על פרצוף רציני בקטע הזה.”
לא היה לי שמץ של מושג איך מחליפים צמיג, ולא האמנתי שאני באמת הולכת לבקש ממנו.
“אתה יודע להחליף צמיג?”
“ברור שאני יודע. איזה מין גבר הייתי אם לא הייתי יודע להחליף צמיג?”
“אתה מוכן לעזור לי? אני יודעת שאין לך סיבה להסכים ... אחרי שרבנו קצת, אבל אני ממש נואשת. אני לא רוצה להיתקע כאן לבד בלילה.”
“תרשי לי לשאול אותך שאלה.”
“אוקיי ...”
הוא חיכך את הזיפים שעל סנטרו. “עד כמה את רוצה שיחליפו לך את הצמיג?”
התרחקתי ממנו קצת. “מה אתה מנסה להגיד?”
“תפסיקי עם הראש המלוכלך, מותק. ממש לא הצעתי לך הצעה מגונה, אם זה מה שעבר לך בראש. את לא הטיפוס שלי.”
“ומה בדיוק הטיפוס שלך?”
“אני בדרך כלל הולך על נשים שאין להן אישיות של נעל.”
“תודה רבה.”
“בכיף.”
“אז מה התנאים שלך?”
“טוב, כמו שכבר הבנת ומאוד הצחיק אותך, יש לי כרגע קשיים טכניים עם ההארלי שלי. צריך שם חלק שאין לי. הזמנתי גרר, אבל לוח הזמנים שלי לחוץ ואני צריך להגיע לקליפורניה, בדיוק כמוך.”
“אתה לא מציע ...”
“אני כן מציע. אני אחליף לך צמיג ואת תתני לי טרמפ.”
“לתת לך טרמפ?”
“כן, תתני לי.”
“מה אמרת עכשיו?”
“שמעת לא טוב.”
טלטלתי את ראשי כדי לגרש מתוכו את התמונה שדמיינתי. יכול להיות שמרוב עייפות רק היה נדמה לי שזה מה שאמר, או שהוא משחק איתי משחקים?
“אני לא יכולה לנסוע מאות קילומטרים עם מישהו שאני לא מכירה,” אמרתי.
“זה הרבה יותר בטוח מלנסוע לבד.”
“לא אם אתה רוצח סדרתי!”
“תראו מי מדבר. את זאת שערפה לנשיא ארה”ב את הראש.”
בלית ברירה פרצתי בצחוק. הסיטואציה הייתה פשוט הזויה.
“אני לא מאמין, נסיכה, שמעתי אותך עכשיו צוחקת על עצמך?”
“נראה לי שאני יוצאת מאיפוס בגללך.”
הוא הושיט יד ללחיצה. “אז את בעסק?”
שילבתי ידיים במקום ללחוץ את ידו. “יש לי ברירה?”
“טוב, את מוזמנת לבקש ממנו להחליף לך צמיג.” הוא הצביע על גבר מגודל שנראה מפחיד ואולי הסתכל עלינו. האיש נראה בול כמו הרמן מונסטֶר.
נאנחתי מעומק הלב ונכנעתי. “אני בעסק. אני בעסק! רק תוציא אותי מפה.”
“חשבתי שזה מה שתגידי. בבקשה תגידי לי שיש לך גלגל רזרבי.”
“כן. אבל אני אצטרך להזיז כמה ארגזים כדי שתוכל להגיע אליו.”
כשהבין מה המצב בתא המטען שלי, כמעט התפקע מצחוק. “שיט, מה זה כל החרא הזה?”
הסתכלתי לו בעיניים ועניתי בשיא הכנות, “כל החיים שלי.”
רוקנתי את תכולת תא המטען אל המדרכה, והוא הוציא את הגלגל הרזרבי וניגש לעבודה.
בזמן שהחליף את הצמיג, החולצה שלו התרוממה וחשפה תחתיה שרירי בטן שזופים ומפוסלים ופס דק של שיער שירד אל תוך התחתונים. מתח בלתי רצוי החל מצטבר בין רגליי. בחיפוש אחרי הסחת דעת, ניגשתי אל האופנוע שלו והתיישבתי עליו, לפתי את הידיות ודמיינתי את עצמי רוכבת ברוח. זה לא ממש עזר. לא הפסקתי לרגע לראות אותו מולי.
הוא הגיח מתחת למכונית שלי. “תיזהרי, ילדה. זה לא צעצוע.”
ירדתי בקפיצה וליטפתי באצבעי את האותיות המוטבעות על תיקי האוכף. "מה זה בכלל צ”ב?”
“אלה ראשי התיבות שלי.”
“תן לי לנחש ... צריך בעיטה?”
“את מבינה ... הייתי אומר לך איך קוראים לי, אבל בגלל שאת חייבת להתחכם, נראה לי שתאלצי לנחש.”
“מה שתגיד, צב שחצן.”
הוא שוב נשכב על המדרכה. “אני רק אתן פה דפיקה קטנה ונוכל לצאת לדרך.”
“דפיקה?”
“דפיקה לברגים ... של הצמיג, ילדה רעה.”
“אה.”
הוא זינק לעמידה ומחה את הזיעה ממצחו בשולי החולצה. “הכול מוכן.”
אלוהים ישמור.
“זה היה מהר. אתה בטוח שזה מורכב כמו שצריך?”
“בקרוב תגלי שחסרים לי כמה ברגים, מותק, אבל הם לא בגלגל שלך.” הוא קרץ אליי ופתאום שמתי לב שיש לו גומות. “כדאי שנעצור מחר כדי להרכיב צמיג חדש. הרזרבי הזה לא מיועד לשימוש לטווח ארוך.”
מחר. ואוו. זה באמת קורה.
“כדאי שנזוז,” אמרתי. “אני אנהג. אני צריכה להיות בשליטה על מה שקורה פה.”
“איך שאת רוצה,” אמר.
כשיצאתי מהחניה הרגשתי שהצוואר שלי תפוס מרוב לחץ. הולך להיות מעניין מאוד, בלשון המעטה. תוך שנייה הוא התנפל על נגיסי העוף שלי.
סטרתי לו על היד בקלילות. “הי, תוריד את הידיים מהעוף שלי.”
“חרדל ודבש? אני מעדיף ברביקיו.” הוא ליקק את האגודל ואני גערתי בעצמי על זה שנדלקתי עליו. הנסיעה הזאת הולכת להיות ארוכה ארוכה.
הוא גיחך והרים את שקית הניילון מחנות המזכרות. “בכלל פתחת את זה?”
“לא. מה הטעם? זאת סתם בובה שבורה.”
הוא הושיט לי את השקית ואמר, “באמת?”
החזקתי את ההגה ביד אחת ובשנייה הוצאתי את הבובה שהייתה ... שלמה.
“מה ל ... איך הצלחת?”
“חשבתי שזה מצא חן בעינייך, אז שילמתי על השבורה וקניתי לך עוד אחת. היית כל כך שקועה בתיק שלך, שלא שמת לב.”
טלטלתי את ראשי ולא הצלחתי שלא לחייך.
“נו, מה תגידו. חיוך אמיתי.” הוא הושיט לי יד. “הנה ... תביאי.” נתתי לו את הבובה והוא קילף את פס הדבק והדביק אותה על לוח השעונים. הראש של אובמה התחיל להתנדנד מעלה ומטה בקצב תנודות המכונית.
זה הצחיק אותי, אבל המחווה החמודה גם חיממה את לבי. אולי הוא בכל זאת לא כזה מניאק.
הוא השעין את הראש לאחור ועצם עיניים, וזמן מה נסענו בשתיקה. איפשהו לאורך הכביש המהיר, אחרי שהשמש שקעה בזוהר כתום עז שצבע את האופק שבמרחק, הוא פצה את פיו.
הקול שלו נשמע מנומנם. “אני צ’אנס.”
אחרי כמה שניות של שקט אמרתי, “אוברי.”
“אוברי,” מלמל בלחש, כאילו הרהר בשם שלי, ואז עצם שוב עיניים והסב ראש.
צ’אנס.

עוד ספרים של פנלופי וורד