פרק 1
בילי
“לעזאזל.“ שוב הטלפון הסלולרי שלי מת.
חיפשתי מטען במטבח של קיידן. בדרך כלל הוא החזיק מטען על הדלפק, אבל המטען לא היה שם היום. אז ניגשתי לאמבטיה – הוא בדיוק התקלח – ושאלתי אותו איפה המטען. בדרך הבחנתי שהטלפון שלו מחובר למטען על שידת הלילה. הוא היה טעון עד הסוף, אז ניתקתי אותו וחיברתי במקומו את הטלפון שלי. ואז הטלפון שלו זמזם וקפצה התראת טינדר.
הלב שלי נפל.
למה קיידן קיבל התראה מטינדר? נכון שנפגשנו דרך היישומון לפני כמה חודשים, וגם לי היה אותו בטלפון שלי, אבל אני הפסקתי לקבל התראות אחרי שהקפאתי זמנית את החשבון שלי. היינו אמורים להיות זוג.
אולי זאת הייתה מישהי שהוא שוחח איתה לפני שנפגשנו? כל־כך רציתי להתעלם ולבטוח בו, אבל ההיסטוריה הרומנטית שלי לא אפשרה לי זאת. כבר נכוויתי קשות בעבר. אז במקום להתנהג כמו בת זוג מלאה אמון, וידאתי שהמים במקלחת עדיין זורמים והקלדתי את הסיסמה שלו – 6969. צחקתי כשראיתי אותו מקליד פעם את הסיסמה. אבל אולי הייתי צריכה להתייחס לזה כאל דגל אדום, משהו שייצג את הבגרות של הבחור בנוגע למערכות יחסים.
ביישומון חיכו לו המון הודעות, אז ניגשתי להודעה המסומנת כחדשה ופתחתי אותה.
קטרינה: גם אני לא יכולה לחכות לפגוש אותך.
אחרי זה היו שלושה אימוג’ים מגעילים כאלה: שפתיים מנשקות, לב וכוס קוקטייל. בסריקה לאחור, ראיתי שהם היו בקשר כבר כמה זמן, וההודעה האחרונה נשלחה מקיידן לפני שעה. ליבי התחיל להלום בחוזקה. התחשק לי לפרוץ למקלחת ולהטביע את המניאק. אבל במקום זה המשכתי לרפרף. תחושת בחילה שטפה אותי כשקראתי את אינספור שרשורי השיחות שהוא ניהל. רק בשבוע האחרון, המניאק כבר התכתב עם שתים־עשרה נשים. אחת היה גרוע מספיק, אבל שתים־עשרה? ואז הבחנתי בתמונת הפרופיל שלו. משהו בתמונה נראה לי מוכר. התקרבתי כדי לבחון יותר מקרוב והבנתי למה. אני צילמתי את התמונה! המניאק חתך אותי מהתמונה.
פניי להטו כל־כך שהרגשתי כאילו תכף יצא לי עשן מהאוזניים. ועוד היום, מכל הימים. היום היה יום ההולדת של קיידן, אז סגרתי מוקדם את החנות ומיהרתי הביתה לאפות קאפקייקס לפני שבאתי אליו.
קודם כול, אף פעם לא אפיתי. ובהחלט אף פעם לא סגרתי את החנות מוקדם.
כמו כן, עבדתי על המתנה שלו במשך שבועיים – ציור לקעקוע שהוא רצה שאפתיע אותו בו. אתם יודעים כמה זה מלחיץ לעצב משהו למישהו שלא נותן לכם שמץ של רעיון מה הוא רוצה, ולא רוצה לראות את הקעקוע עד שהוא מקועקע על עורו?
אוף! רציתי לצרוח.
אבל לא צרחתי. נשמתי עמוקות, עצמתי עיניים וספרתי באיטיות עד עשר. כשסיימתי, לא הרגשתי יותר טוב. בהחלט עדיין רציתי לתלוש לקיידן את הראש, אבל באותו הרגע, הבנתי שמשהו אחר, מלבד צעקות וצרחות, יגרום לי להרגיש יותר טוב. נקמה.
אז רקמתי תוכנית. קודם כול, הקלדתי הודעה לאישה האחרונה שאיתה הוא התכתב. ואז העתקתי והדבקתי את ההודעה לאחת־עשרה הנשים התמימות האחרות שאיתן הוא התחיל דרך הטינדר. כשסיימתי, החזרתי את הטלפון שלו למטען. אבל מה אם הנשים ישיבו להודעות שלי? באופן בלתי נמנע, זה יגרום להתראה לקפוץ למסך ויסגיר לו שמשהו לא בסדר.
לא רציתי שזה יקרה, אז נאלצתי לבצע שינויים קלים בתוכנית. לקחתי את הטלפון שלו, הנפתי את היד וניפצתי את המכשיר המחורבן בפינת השידה. אחרי זה, הטלפון לא נדלק, והייתי מוכרחה להודות שהסדק הענקי במסך גרם לי להרגיש קצת יותר טוב.
כשקיידן יצא מהמקלחת כעבור שתי דקות, ליבי עדיין הלם במהירות. אבל ידעתי מה אני צריכה לעשות כדי להצליח במשימה. שרבבתי את שפתי התחתונה, הסתרתי את הטלפון מאחורי גבי, ונעצתי בו את מבט הכלבלב העצוב הטוב ביותר שלי.
“מותק, אני כל־כך מצטערת. שברתי משהו בלי כוונה. אני מרגישה נורא.“
מגבת לבנה הייתה כרוכה סביב מותניו והוא השתמש במגבת נוספת כדי לייבש את שערו. “זה בסדר. מה שברת?“
הושטתי לו את הטלפון שלו. “את הטלפון שלך.“
פניו נפלו. “אה, שיט. איך הצלחת? נראה כאילו ריסקו אותו על אבן.“
לא בדיוק אבל בערך... “אני כזאת מגושמת. שמעתי אותו מצלצל מהחדר השני, אז רצתי לכאן כדי לקחת אותו ולהביא לך. לא רציתי שתפספס את השיחה, כי אלה בטח היו איחולי יום הולדת. אבל בדרך לאמבטיה מעדתי ונפלתי על הרגל של המיטה. הטלפון ספג את רוב המכה. אני מצטערת. אני אחליף לך את המסך אחרי שנסיים בחנות, מאוחר יותר.“ או בחיים לא.
“יש לי ביטוח, אז אל תדאגי.“
כן, כי ממש דאגתי... בחלומות שלך.
כעבור שעה הגענו לחנות הקעקועים שלי. לא קבעתי עם לקוחות נוספים באותו ערב, כדי שאוכל לעבוד על מתנת יום ההולדת של קיידן ללא הסחות דעת. לצערי, הציור שיצרתי בשבילו – נערת פין־אפ סקסית משנות הארבעים, שהייתי משוכנעת שהוא יאהב – הייתה אולי העבודה הכי טובה שלי אי־פעם. בדרך כלל, ערב שישי היה ערב די עמוס בבילי’ס אינק, כשאני ועוד מקעקע אחד לפחות עובדים עד אחרי חצות. אבל מכיוון שנתתי לכולם ערב חופשי, רק פקידת הקבלה שלי, ג’סטין, הייתה שם כשנכנסנו פנימה.
“היי לכם!“ היא חייכה. “יום הולדת שמח, קיידן.“
“תודה.“
“נו? בילי כבר נתנה לך להציץ בציור שלך?“
קיידן נד בראשו. “לא. אני רוצה שזאת תהיה הפתעה.“
ג’סטין השעינה את סנטרה על ידיה ועיניה נצצו. “יש משהו רומנטי כל־כך בזה שאתה נותן לחברה שלך לקעקע אותך על עיוור.“
דבריה גרמו לי לפלוט נחרת צחוק ונאלצתי להסוות אותה בשיעול מזויף. זה ועוד איך היה רומנטי. או במקרה הזה, ממש פאקינג מטומטם. בכל מקרה, רומנטי ומטומטם היה אותו הדבר.
כחכחתי בגרוני. “ג’סטין, אני יודעת שאמרתי לך שתוכלי ללכת היום בשש, אבל את חושבת שתוכלי להישאר עוד קצת? יש לי...“ חייכתי לקיידן. “הפתעה נחמדה. למען האמת, כמה הפתעות.“
האידיוט קרן משמחה.
“בטח,“ ג’סטין אמרה. “אין בעיה. אני יכולה להישאר כמה שתצטרכי.“
“תודה. תני לי למקם את ילד יום ההולדת, ואחר כך אני אצא לספר לך מה קורה.“
הובלתי את קיידן לחדר האחורי ואמרתי לו להתמקם בנוחות בכיסא שלי. ואז השמעתי מוזיקה – קצת יותר חזק מתמיד – כדי שהוא לא יוכל לשמוע מה קורה באזור הקבלה, וחייכתי במתיקות כשאמרתי לו שאחזור בעוד כמה דקות.
מיהרתי לאזור הקבלה. “אז...“ נשכתי את שפתי ופניתי אל ג’סטין. “אני מקווה שאת במצב רוח לבלגן.“
היא חייכה. “את יודעת שאני תמיד במצב רוח לבלגן. מה את מבשלת?“
סיפרתי לה בשקט מה מצאתי בטלפון של קיידן. לסתה נשמטה לרצפה עוד לפני שהגעתי לחלק הבעייתי. “והזמנתי את כולן למשקאות הערב.“
היא קימטה את מצחה. “את מי?“
“את הנשים שהוא דיבר איתן בטינדר.“
“את כולן?“
“את כל השתים־עשרה. אין לי מושג כמה יגיעו, אבל אמרתי להן לפגוש אותי כאן. כלומר, לא אותי, אם נביא בחשבון שהעמדתי פנים שאני קיידן, אבל את יודעת למה אני מתכוונת.“
עיניה של ג’סטין כמעט יצאו מחוריהן. “שתים־עשרה נשים מטינדר באות לפגוש כאן את קיידן?“
הנהנתי. “אמרתי להן שהוא מקבל מחר קעקוע ליום ההולדת ורוצה שהן יעזרו לו לבחור קעקוע, ואז יצאו לשתות משהו בבר בהמשך הרחוב.“
ג’סטין כיסתה את פיה. “אוי, אלוהים. מה תעשי כשהן יגיעו לכאן?“
“יש לי כמה שעות, אז אני מקווה לסיים את הקעקוע ולהוציא אותו החוצה כדי לחשוף את הקעקוע בפניו ובפני הנשים בו־זמנית.“
ג’סטין הביטה בי בבלבול. “הקעקוע שציירת משגע. טוב מדי בשביל העור של השקרן הבוגדני הזה.“
חייכתי. “אה, יש עוד משהו – שינוי קטן בתוכניות לגבי קעקוע יום ההולדת. אני צריכה שתארגני לי מהר שבלונה, אם תוכלי.“
עיניה הבזיקו. “בטח.“
הוצאתי את הטלפון והקלדתי במנוע חיפוש. אחר כך סובבתי את הטלפון לעבר ג’סטין.
“אני רוצה שבלונה כזאת, בבקשה.“
גבותיה התכווצו ועיניה נפערו. “את מתכוונת לקעקע את הלוגו של טינדר על קיידן?“
חייכתי. “הוא אמר לי לבחור מה שאני רוצה...“
ג’סטין התפקעה מצחוק. “את כל־כך פאקינג משוגעת. אני מתה על זה! אני יכולה לצלם הכול, בבקשה? זה בטוח יהפוך להיות ויראלי.“
“בהחלט. אני חושבת להעלות את זה למדיה החברתית בתור שירות לציבור. אולי זה יגרום לגברים אחרים לחשוב פעמיים לפני שיבגדו.“
“מה להגיד לנשים כשהן יגיעו?“
“זה הולך להיות קצת בעייתי. צריך למנוע מהן לדבר. אולי תיתני לכל אחת אלבום קעקועים? תגידי להן שקיידן התקשר והוא יאחר בכמה דקות, אז הן מוזמנות לדפדף ולראות אם יש משהו שמוצא חן בעיניהן. אני מאמינה שלדיק ולי יש מספיק אלבומי עבודות. אבל תצטרכי לדבר בשקט, כי דלפק הקבלה לא רחוק מחדר ההמתנה.“
“אני אסתדר.“ היא הנידה בראשה ופלטה נשיפה. “זה הולך להיות כל־כך אדיר.“
הנהנתי. “ועוד איך.“
קיידן נרדם.
למען האמת, זה היה משעשע. קרה לי שלקוחות נרדמו בכיסא, אבל בדרך כלל זאת הייתה אישה שנלחצה מהקעקוע הראשון שלה ולקחה כדור הרגעה לפני שהגיעה. מעולם לא חשבתי שילד יום ההולדת המזדיין יירדם. אם כי הייתי אסירת תודה שהוא ישן.
כשרק התחלתי ללחוץ על הדוושה, הוא הניח את ידו הפנויה על הירך שלי. הצלחתי להסיר אותה ולומר לו שהוא חייב להישאר בתנוחה שבה מיקמתי אותו. חששתי שבפעם הבאה ידו תמצא את דרכה לישבני ואני אתן לו אגרוף בפנים. העובדה שהוא לא צפה בכל תנועה שלי הקלה עליי את העבודה. לא נאלצתי לדאוג שהוא מציץ במראה כדי לראות מה אני עושה, ואפילו הספקתי לשים תחבושת על הקעקוע לפני שהוא התעורר.
בעשרים הדקות האחרונות ג’סטין סימסה לי מהקבלה כדי לעדכן אותי. מתברר ששמונה נשים הופיעו וישבו כרגע במרחק של משהו כמו עשרים מטרים מאיתנו, מצידה השני של דלת הסטודיו שלי, כשהן ממתינות לפגוש את הדייט הנאה שלהן מטינדר. אני נשבעת שהרגשתי כאילו זרם חשמלי עובר בגופי. נאלצתי לנשום כמה נשימות עמוקות לפני שהערתי את נסיך החלומות.
“היי.“ הדבקתי על פניי את חיוכי המזויף הטוב ביותר ודחפתי את קיידן בכתפו. “הגיע הזמן לקום, ישנוני.“
עיניו מצמצו ונפקחו. במשך כמה שניות הוא נראה אבוד, אבל אז הוא הרים את ראשו והביט בזרועו. “שיט. נרדמתי?“
“בהחלט.“
“כמה זמן ישנתי?“
“הממ... שעות.“
הוא העביר יד בשערו. “כבר סיימת?“
“כן. אני לא יכולה לחכות שתראה את זה.“
הוא הזדקף בכיסא. “לא היית צריכה לחבוש את זה.“
“רציתי שזאת תהיה הפתעה עוד קצת. ג’סטין עדיין כאן, אז ביקשתי ממנה לצלם את הרגע הגדול. אני רוצה לראות את הבעת ההלם שלך שוב ושוב.“
“אוקיי.“ הוא חייך. “תודה, בייב.“
“תאמין לי, העונג כולו שלי.“
ליבי השתולל כשפסעתי לעבר חדר ההמתנה. קיידן הלך בעקבותיי. ברגע שפתחתי את הדלת, ג’סטין קפצה מכיסאה וחסמה את דרכי. “יש כאן לקוח. לקוח אמיתי,“ היא סיננה. “בדיוק ניסיתי להיפטר ממנו.“
הסתכלתי מעבר לה אל הדלת. ואכן, בחור כלשהו עמד ליד הדלפק. הוא לבש חליפה וקשר עניבתו היה משוחרר. הוא נראה כמו שוטר חמוד. אלוהים, בבקשה שהוא לא יהיה שוטר. מאחוריו, רוב הכיסאות היו מאוכלסים בנשים, וכולן הסתכלו עלינו. אחת מהן חייכה ונעמדה. ידעתי שאין מצב שאצליח לעכב את הפיצוץ שעומד לקרות, כך שהבחור האקראי המסכן הזה עומד לקבל הרבה יותר ממה שציפה לו.
קיידן הסתכל על האיש שחיכה בדלפק ועל הנשים שמילאו את הלובי. “חשבתי שסגרת להלילה, בייב.“
“אני, אהמ, הזמנתי כמה חברים לחשיפה הגדולה.“ תפסתי את ידו, נשמתי נשימה עמוקה אחרונה ומשכתי אותו החוצה לתוך חדר ההמתנה. ברגע שהייתי במרכז החדר, כשכל העיניים עליי, רגליי התחילו לרעוד. קיידן הביט סביב בכל הנשים, ומבטו נתקע על בלונדינית אחת מסוימת, כשניסה להיזכר מאיפה הוא מכיר אותה. ידעתי שהדבר הזה יתפוצץ לי בפרצוף אם לא אפרק בעצמי את הפצצה.
אז כחכחתי בגרוני.
“גבירותיי, זה החבר שלי, קיידן. היום יום ההולדת שלו ורציתי לעשות למענו משהו מיוחד. מאחר שהוא ואני חולקים כזאת מערכת יחסים נפלאה ויש בינינו כזה אמון, הוא נתן לי לבחור את הקעקוע שיעטר לעד את גופו. הוא עדיין לא ראה אותו, אבל אני חושבת שכולכן תסכימו שזה הקעקוע המתאים ביותר שיכולתי לתת לו.“
ידיי רעדו כששלחתי יד למעלה וקילפתי את התחבושת מזרועו של קיידן. ברגע שהורדתי אותה, לא הייתה דרך חזרה. סמל הלהבה הוורוד העצום היה בגודל של 15x15 סנטימטרים – אי־אפשר היה לפספס אותו ממרחקים.
כל מה שקרה אחרי זה כמו התרחש בהילוך איטי.
קיידן השפיל מבט. פניו התעוותו בבלבול. “מה זה, לעזאזל?“
אחת מנשות הטינדר כיסתה את פיה. “אוי, אלוהים. זה הלוגו של טינדר. שאני אמות! זה באמת קרה עכשיו?“
קיידן הושיט קדימה את זרועו כדי לראות יותר טוב. “מה לעזאזל, בילי?“
ידיי התרוממו במהירות למותניי. “אל תגיד לי מה לעזאזל!“ נופפתי בידיי סביב החדר. “אתה אפילו לא מזהה את הנשים האלה?“
הוא סרק את החדר... את האישה הראשונה, ואז את השנייה. כשהוא הגיע לאישה השלישית, עיניו ניצתו והוא מצמץ כמה פעמים. ואז עיניו ריצדו ביניהן כשהוא התחיל להבין מה קורה. קיידן עצם את עיניו. “מה פאקינג עשית?“
“מה אני פאקינג עשיתי?“ צרחתי. “בוא נראה. הכנתי לך ארוחת ערב כשנאלצת לעבוד עד מאוחר. עיסיתי את הגב שלך כשאמרת שהיה לך יום קשה בעבודה. אפילו אספתי את אחיך משדה התעופה כשהוא הגיע לביקור. אבל אני מניחה שמה שהכי חשוב כאן זה שהאמנתי לך כשאמרת שאתה רוצה מערכת יחסים ומתאהב בי.“
קיידן שלח אליי את ידיו. פסעתי אחורה והרמתי ידיים. “אל תיגע בי.“
“אני יכול להסביר.“
משום מה, זה עצבן אותי עוד יותר. כאילו שהיה הסבר להתנהגות שלו. ואז איבדתי את זה. הצבעתי לעבר הדלת וצרחתי בקולי קולות. “תצא! פאקינג תעוף מפה!“
דיברתי אל קיידן, אבל אחת הנשים ברחה לדלת וכמעט נפלה החוצה על המדרכה.
“יופי. כן.“ הנהנתי. “רעיון טוב. כולכן, פאקינג תעופו מהחנות שלי! עכשיו!!!“
אם הייתי במצב הרוח המתאים, אולי הייתי מעריכה את ההומור בסצנה שהתחוללה לנגד עיניי. גבר מקועקע בגובה מטר תשעים רץ לדלת, נמלט ממטורפת בגובה מטר חמישים וחמש, שהרגע קעקעה על זרועו לוגו ורוד עצום של טינדר. הוא היה לחוץ כל־כך, שהוא כמעט רמס כמה מכלבות הטינדר בדרכו לדלת.
ברגע שאחרונת הבנות הושלכה לרחוב, סגרתי את הדלת, עצמתי עיניים וניסיתי להירגע.
ואז קול גברי גרם לי לפקוח שוב את עיניי.
“אממ... אני מניח שזה לא זמן טוב,“ אמר השוטר החמוד, היחיד שנשאר בחנות חוץ מג’סטין וממני.
“כן, כנראה,“ ג’סטין מלמלה. “אולי תחזור ביום אחר.“
אבל אני כבר התפוצצתי, וכדי להירגע הייתי צריכה יותר מאשר רק שקיידן ילך. פסעתי אל דלפק הקבלה בזעם, חיוך מוטרף על פניי. “לא, אל תלך. איזה קעקוע תרצה שאקעקע לך?“ קולי הפך שטוח באופן מצמרר. ומשום מה, עיניי כבר לא מצמצו.
האיש נראה קצת לחוץ. “מממ... אני לא בטוח.“
הטיתי הצידה את ראשי. “לא? אז תן לי לעזור לך. מאיפה אתה משיג את הנשים שאתה מזיין מאחורי הגב של החברה שלך? אולי אתה רוצה לוגו של באמבל?“ זקרתי אצבע באוויר. “אולי ‘יש מלא דגים בים’? זה די חמוד. דג קטן וצבעוני? או שאולי נכתוב באמבל? נראה לי שאני יכולה לקעקע את ה־ב’ בתוך חמש־עשרה עד עשרים דקות.“
הבחור המסכן פשוט המשיך לבהות בי.
הנחתי את ידיי על מותניי. “נו, אז מה אתה בוחר? אין לי את כל היום.“
שמתי לב שהוא מחזיק פיסת נייר בידו. נראה שיש עליה ציור. חטפתי את הנייר והתחלתי לצחוק בטירוף. “ורד? פאקינג ורד. יש יותר קלישאה מזה? בטח יש לך כבר את סימן האינסוף, אה?“ זרקתי לבחור את הנייר. הוא לא ניסה לתפוס אותו.
“את יודעת מה?“ הוא החווה לעבר הדלת. “אני פשוט אלך.“
“יופי! אתה בטח גם מניאק! רוצה לדעת איך אני יודעת? כי כולכם מניאקים.“
האיש חייך בעצב אל ג’סטין. “תודה על העזרה שלך.“ הוא פתח את הדלת ועצר לפני שיצא. “אני מניח שאת בילי?“
כשלא עניתי, הוא הניד בראשו. “טוב. היה נעים לפגוש אותך. דרך אגב, אני קולבי לנון, בעל הבית החדש שלך.“
מדובר בספר שני בסדרה המעולה הזו! הוא קליל מדליק ומרגש כזה שלא הצלחתי להפסיק לקרוא. יש פה דמויות בוגרות עם הזדמנות שנייה, ידידים שהפכו לאוהבים. זה לא היה לגמרי משולש אהבה, הם לקו בתסמונת הפרי האסור והיא פשוט טבלה מספר פעמים את הבוהן שלה במים הקרים. תבינו, הם היו בסוג של מסדרון צר בו המשיכה המגנטית הייתה חזקה במיוחד. הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורים. לפעמים אנחנו חושבים יותר מדי על דברים בזמן שאנחנו אמורים פשוט ללכת בעקבות הלב שלנו וליהנות מכל רגע. אני נהניתי ברמות גבוהות, מזמינה גם אתכם יפעת ארניה
ההתחלה מעייפת לא אשקר, אבל ברגע שמגיעים לעלילה המטורפת ממש נשאבתי🩵 עוברת לבא!
טוב זה היה וואו של ספררר באמת שכןןן! ספר מתוק בצורה מדהימה! זה לא כמו בספרים האלה שאחד מהדמויות מאורס ואז יש קטע שהם שוכבים וזה בגידה! לאאא זה לאא ככהה הולדן ולייני מתוקים כול כך!!!!!!!!! היו קטעים שבכיתי😭😭 כי הזכירו את ריאן או ראין לא זוכרת🙂 בקיצור מושלם ומתוקקק וכול כך ממשיכה לספרים של ברנדי ואיוון אם ככה קוראים להם🤦🏼♀️🤦🏼♀️ אני גרועה בשמות
לא מאמינה שסיימתי אותו! פשוט וואוווווווו וזה אב יחידני!!!!! וזה כול כך מתוק!!! לכו לקרוא אני מתחננת מימכם🙏🏻🙏🏻🙏🏻 אחד הטובים שקראתי! מבינה בנות שכמוני שופטות לפי הכריכה אבל באמת שהוא ממש טוב😄 ולא רק בגלל שזה אב יחידני, למרות שזה אחד הסיבות שממש אהבתי אותו😅😅
נהינתי ממש! סקסי וכייפי וסוף טוב
וואוווו ספר מומלץ בחום כמו כל הסדרה❤️🔥❤️🔥
סוחף, מתוק ומקסים. סדרה מדהימה
מעולה כמו כל הספרים של הסופרות💎💎💎 ממליצה בחום🔥❤️🔥❤️
ספר מהנה, מרגיש מציאות, לא עוד גבר עשיר אלא מציאות קיימת, סיפור מציאותי וזה היה מהנה מאוד.
הספרים של הצמד וי קילנד ו פנלופי וורד מקסימים תמיד. ותמיד עם ערך מוסף, כאן דנים באהבה עם הפרשי גילאים כשהאשה - אלכס מבוגרת מהגבר - בריידי בערך ב 10 שנים. שניהם מקסימים והספר כתוב נהדר כמו יתר הספרים בסדרה. אהבתי מאוד. ספר קליל ומתוק.
ספר מהנה קליל, מצחיק ומרגש. מומלץ.
חמוד. מרגש. אי אפשר להפסיק באמצע. קראתי במשך יום וחצי, עם הפסקת שינה קצרה באמצע. מקסים. רומנטי . עם יכולת מדהימה לטפל בצורה כל כך טובה באחד הנושאים שמטרידים בחיים. שהוא: להתחייב למשפחה, לאהבה...למרות כל הפחדים. יש כאן דור שני של משפחה ללא התחייבות של האב, וכך שנוצרת משפחה מוחלשת של אם חד הורית... וזה אחד הגורמים לפחד גדול של הילדים ( הדור השלישי) מנטישה. מקסים לראות שאפשר להתמודד וללמוד להאמין בגבר ללא פחד. נחמד כשלספר יש משמעות נוספת. פה יש ניסיון לטפל בפחד הנטישה .. אהבתי כמו את הספרים הקודמים בסדרה הזו. וי . קילינד תמיד מיוחדת, אני ממש אוהבת את הכתיבה שלה , והספרים שלה תמיד מרגשים, אני מחבבת גם את פנלופי וורד. ממליצה בגדול. וממשיכה לספר הרביעי.
כמו תמיד כייף לקרוא את הסדרה הזו. והשידוך בין המחברות מעולה. הצטערתי שכבר נגמר והאמת התחשק לי שיהיה המשך . ספר קליל וכייפי למרות שיש גם תזכורת להתמודדות עם סרטן ואובדן.
מושלם כמו קודמיו! מומלץ מאוד. מחכה כבר לקרוא על בריידן.
תענוג! כמו כל הספרים :) תהנו!!
כמו הספרים הקודמים, תענוג לקרוא
ספר מהמם אחד הטובים שקראתי אהבתי מאד מאד סיימתי אותו בצ׳יק כי פשוט לא יכולתי להניח אותו מהיד וכל הסדרה עד עכשיו היתה כיפית ומהנה מחכה לספר על בריידן
צמד סופרות מדהימות, אף פעם לא מאכזבות. נהנתי בטירוף ממליצה בחום.
ספר מאוד חמוד!! ממליצה המון
לב ליבי!!! איזה ספר אמאלה תקראו בלי לחשוב פעמיים
ספר מעולה בדיוק כמו קוגמו בסדרה! דחוף לתרגם את ההמשך...
נהניתי יותר מהספר הראשון בסדרה, הולדן ממש מתוק בפנים, כם אם לא מראה את זה לאחרים לעיתים קרובות.
ספר מאוד יפה. נהניתי. לא הותיר בי חותם לאחר כך אבל נהניתי מאוד לקרוא. יותר מדי תיאורי סקס אבל מצד שני זה חלק חשוב בעלילה.
מקסים 💙 קליל, רומנטי, וסקסי. אהבתי💙💙💙
אהבתי אפילו יותר מהראשון, תשוקה, רגשות עמוקים, נהנתי מאוד.
רומן מתוק ומקסים אהבתי מאוד .
קליל, כייפי, זורם, רומנטי וסקסי ❤️🔥❤️🔥❤️
קליל, כייפי, זורם, רומנטי וסקסי ❤️🔥❤️🔥❤️
אהבתי מאוד,קליל ומתאים לתקופה הזו
מקסים כמו כל הספרים שלהן וטוב שהיה המשך עם לאלה והולדן, פשוט תענוג לקרוא
נהנתי!!
וואו וואו וואו!!! הספר היה מעבר למה שציפיתי, מחכה ממש לספר הבאאאא
ספר מעניין. כל המידע על חוקי ההגירה הוסיף עניין וסיפור האהבה ממש יפה ונוגע ללב. אהבתי את הדמויות ומחכה להמשך.
איזו חבורה של גברים הורסים!!! הולדן כבש אותי. איפה מוצאים כאלה?!?! הדבר היחיד שהפריע לי זה יותר מדיי התנצלויות. מחכה הכבר לספר הבא בסדרה :)
ספר מצחיק ומקסים! אין לי מושג למה קיבל דירוג נמוך. ממש ממליצה.
אהבתי הסיפור מעניין ,כתוב יפה ורגיש. אהבה נהדרת . בעיני, שווה קריאה.
מושלם ומרגש. אהבתי מאוד מאוד
ספר מקסים, אוהבת את הכתיבה של הסופרות האלו יחד. מחכה כבר לסיפורים של אוון ובריידן כייף
מקסים. יותר יפה מספר הראשון
מתוק, רומנטי להפליא. כש אשה חכמה יותר וכאילו מוצלחת יותר.. ובסופו של דבר מתאהבת היותר ׳פשוט׳, החתיך שמושך את כל הנשים סביבו, ושנודע טוב יותר לגעת לה בנפש ובנשמה. ושניהם עוברים תהליך של לקבל, להבין ולהיות מסוגלים לאהוב ולבטוח בשני , שעל פניו , כאילו על הנייר- הכי פחות מתאים להם, יחד עם זאת גורם להם לאושר גדול. אהבתי, מאוד!
קסם צרוף!!! מחכה כבר לספר הבא💫💗💋💎🌻
מתוק. זורם. אהבתי וממליצה.
סוחף, מהמם כמו הקודם! מומלץ מאוד!
ספר סוחף, קליל ומהנה. ממליצה!
מושלם!!!!! מרגש כל כך מחכה לספר הבא
ספר נדיר וואוו כמה שנהנתי ממנו מחכה להמשך שבטח יגיע בקרוב הספר מומלץ מאד מאד
הולדן נסיך, סיפור מדהים, קליל ובו זמנית מרגש. מתאים לכל מוד קריאה, ממליצה בחום❤️
קליל סקסי ולוהט, לפעמים אתה צריך להאמין שיש בך יותר… הולדן הנסיך
ספר נפלא שכיף לקרוא צחקתי, בכיתי ולא יכולתי להפסיק לקרוא
מושלם, מחכה לספר הבא💕💕💕
חמוד! מחכה להבאים
וואוו איזה ספר מעולה רומנטי כל כך. נהנתי מלא מהספר הזה וגם מהספר הקודם בסדרה. מחכה לספר הבא בקוצר רוח. אין על הצמד הזה הן כותבות ספרים מעולים ויפים. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
הרבה הרבה יותר טוב מהראשון , כתוב היטב , סיפור האהבה של לאלה והולדן שופך קצת אור על החבר שהוריש לחבורה את הכסף לרכוש את הבניין ,אחיה של לאלה והחבר הכי טוב של הולדן ראין, אהבתי מאוד מומלץ בחום , גרם לי לשמוח ולהזיל דמעה .
מהמם ומפתיע, לא ציפית לעומק ולגמרי היה שם. צחוק וגם קצת בכי. ממליצה!
קולח, מרגש, צחקתי, כעסתי, התרגשתי. מומלץ בחום!
חמוד ביותר, לוקח תפנית לא צפויה וקצת מורכבת ביחס לז’אנר, אבל בכל זאת אהבתי.
אין על הכתיבה שלהן בעולםםם! הספר נשמע מבטיח בתקציר והוא לגמרי לא אכזב! אב חד הורי הורססס עם בחורה תוססת ופייטרית ואין מושלמים כאלההה. התאהבתי בהם ובעלילה ובאמת שהכתיבה של וי ופנלופי פשוט מושלמת אין על הספרים שלהן בעולם! הספר היה קליל ומתוק ועם עלילה ואשכרה בכיתי בזפר! הוא פשוט היה הכל! בכיתי! צחקתי! נהניתי! התרגשתי! רכבת הרים מטורפת של רגשות ואני מחכה לספר על הולדן בטירוףףףףף
וואו איזה ספר, כל כך נהנתי לקרוא אותו ולהיכנס לתוך הסיפור שלהם התאהבתי בבילי
מדהים כמו כל ספר שהסופרות האלו מוציאות. אהבתי מאוד את הסיפור המיוחד של בילי וקולבי
מתוק. אהבה מיוחדת. הבחור - קולבי נותן את כל הנשמה שלו. מכיל הרבה אהבה לבת שלו. וכל ההתנהגות, המשפטים שהוא אומר.. מאוד מיוחדים ולא כל-כך אופייניים לרוב הגברים. וגם בילי בחורה ייחודית, וכשהיא מחליטה - היא מכילה, אוהבת, רגישה והכי יודעת להסתדר עם ילדים. מתאר מס׳ בעיות : נישואין בארה״ב שיאפשרו קבלת ויזה, הורים שאוהבים והורים שלא מבינים את הילדים שלהם.. חברות של שנים מילדות שמחזיקה ותומכת האמיתי גם בגילאי ה 30. פחות אהבתי את תיאורי המין שלהם. בנליים, גסים , וללא רומנטיקה.. מה שלא מאפיין את כל יתר המחוות שבין קולבי לבילי. ממליצה בחום , אהבתי מאוד. 🌹
אוהבת כל כך את הסופרות האלו ושילוב הספרים שהן מוציאות יחד... הפרק הראשון קצת מטעה... נשמע קליל ופשוט אבל כשמתחילים לקרוא נכנסים לעולם מלא ומורכב של בילי וקולבי... סיפור מצחיק, מרגש, עצוב, סקסי יש בספר הזה הכוללל מומלץ בחום ועכשיו רק לחכות לספר הבא של הולדן
פשוט אוהבת את הסופרות האלה, כותבות מעולה והספר סוףףףףף
נהניתי מסיפור אהבה קליל ויפה. מומלץ.
ספר מושלם איך התאהבתי בדמויות במיוחד בבת שלו. הסופרות האלו כותבות ספרים מושלמים. 💖💖💖💖💖💖💖💖💖
חמוד ומצחיק, slow burn בשילוב ההומור של שתי סופרות מעולות- אהבתי!
בדרך כלל מטורפת על שתי הסופרות האלו…הספר הזה לא אחד מוצלח שלהן
ספרחמוד ביותר. כיפי ומהנה. אני אוהבת את השילוב של שתי הכותבות👌🤗
הביקורות השליליות פה מוגזמות באופן קיצוני! מדובר בספר טוב, עלילה מעניינת, דמויות עמוקות ואפילו ציפייה לספרי המשך על החברים של קולבי! בהחלט מהספרים היותר טובים שיצאו לאחרונה... נכון לא יצירת מופת אבל אסקפיזם מצויין!
מדובר בספר קליל ומדליק, שנגמע בשלוק מרענן ביום חמים ואביבי. הדמויות בוגרות שעברו לא מעט בחיים, כאלה שהיו זקוקות להזדמנות שנייה לאהבה. חייבת לציין שהתאהבתי גם בדמויות המשנה, באותם חברים שהפכו לרשת ביטחון ומשפחה אמיתית. היו רגעים שנקראו עם חיוך ענק על הפנים וכאלה שמחצו את הלב מבפנים. יהיו שיגידו שקולבי השקיע אנרגיה רבה על ה'לא דייטים' שלהם, נכון שיש פתגם על זה שיש הרבה דגים בים וכאלה, אבל מבטיחה לכם שיש דגים ששווה להילחם עליהם! במיוחד שלחיים יש נטייה להפתיע אותנו, כשאנחנו הכי פחות מצפים לזה, והאמינו לי, ליקום הייתה דרך הזויה להתל בהם לא אחת. הסיפור מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורים. החיים קצרים מדי, אל תבזבזו את הזמן לשווא, לכו לטרוף אותם! מלאו אותם בזיכרונות טובים, תתקדמו קדימה ותבחרו להיות מאושרים! אני נהניתי ברמות גבוהות, מזמינה גם אתכם יפעת ארניה
ספר חמוד כמו שאר הספרים של צמד הכותבות. קליל ומהנה כתוב היטב כמו שהן יודעות. קולבי אח אח אח גבר החלומות של כולנו לא רק של בילי.
כימיה מעולה ושנינות בין הדמויות ברמה לוהטת
ספר מקסים, מחוייך צחקתי ובכיתי, דמויות מקסימות בילי קולבי וסיילור כבשו את ליבי גם החברים של קולבי מדהימים במיוחד הולדן מקווה שכל אחד מהם יזכה לספר משלו.
וואוו ספר מהמם,סיפור מרגש,מצחיק,קליל… אין על הסופרות האלה! ממליצה בחום!
ספר מתוק, כתוב היטב. חלק מהתרגום היה שגוי מעט ועדיין, נהניתי מאוד.
סיפור חמוד, כתוב טוב כמו כל שאר הסדרה. סוגר את הסיפורים של החבורה. אבל פחות אהבתי מהקודמים. הרגשתי שיכלו לספק יותר מידע. בעיקר לגבי הגיל של אלכס, זה נותר עלום עד הסוף המרגש.
ספר יפה וקליל כמו שאר הסדרה
ההתחלה הייתה קורעת מצחוק. אבל לדעתי הספר הראשון טוב יותר משני הספרים בסדרה.
ספר מתוק ורומנטי, קצת בנאלי אבל זה בדיוק מה שצריך בימים האלה
ספר כייפי, זורם, קליל, לא נמרח מידי. יש הרבה קטעים שפשוט גרמו לי לצחוק. נהדר
התחלתי את הספר בלי ציפיות בכלל כי לא מאוד התחברתי לספר הראשון - אבל ממש נהנתי מהספר הזה ❤️ חביב - שנון - קליל כתוב טוב - סקסי בקיצור ספר טיסות מושלם וממש כיף לכמה שעות של אסקפיזם 🧚🏻♀️
הקצב בתחילת הסיפור הרגיש לי מואץ מידי, הרגשתי בהתחלה שאני קוראת קצת בכוח ולא מצליחה להתחבר לדמויות ולסיפור. החלטתי בכל זאת לא לוותר ובסופו של דבר כן נהנתי מהסיפור ואמשיך גם לספר השני בסדרה. הייתי שמחה אם ההיכרות של בילי וקולבי הייתה מתפרסת קצת יותר כי היא הייתה מהירה מאוד ולא הרגשתי שאני נהנת מההיכרות של הזוג אחד עם השני.
מתוק, קליל וכייפי
חמוד, אבל די ארוך . חוזר על עצמו . הרגשתי שאני רק מחכה שיגיע לסוף.
בסך הכל, ספר לא רע ומהנה לקריאה. הדמויות מעניינות והמשיכה ביניהן, למרות השוני ביניהן, מרתקת. הכתיבה יפה, אך העלילה פשוטה למדי ומופרכת במקצת לטעמי. הטוויסט בעלילה, אף שהיה מעט דרמטי, הוסיף עניין לסיפור.
ספר מתוק וכיפי, בלי הפתעות גדולות או טוויסטים בעלילה, אבל עם דמויות חביבות שקל לאהוב ולהתחבר אליהן וסיפור אהבה מחמם לב. לפי הקדימון, צפוי עוד ספר בסדרה עם מעללי יתר החברים
בהתחלה נמרח... עד האמצע. נחמד, פחות טוב מהראשון
חמוד לא יותר אחלה להעביר איתו את הזמן
איזה ספר מקסים!! נהנתי מכל רגע, מצה על החוש הומור שבספר הזה וגם בספר הקודם. התאהבתי בדמויות ההורסות בספרים❤️ שווה, אל תפספסו😍
ספר כייפי ממש נעים לקרוא מצחיק ומעביר את בזמן
ציפיתי ליותר. הספר הרגיש מאולץ ומתמרח והרבה דרמות בלי סיבה. די חיכיתי שיגמר
חמוד אבל הרבה קטעים היו לי גסים מידי. מחכה לסיפור של הולדן
חביב. טיפה נמרח
ספר נחמד, מרגש משהו ספיציפי שהפריע לי זה שהרגיש לי שהוא כל הזמן מתנצל על דברים שהוא לא צריך להתנצל, זה גרם לספר להסתבך לחינם וזה פשוט תיסכל אותי כי הרגשתי שהוא צודק
ספר ממש טוב וזורם סיימתי אותו תוך יומיים כשאני בחול טוב כדי לצאת ממחסום קריאה
אחלה ספר, קליל לשעת לילה מאוחרת
ספר חמוד קליל והרבה יותר טוב מהראשון
לא יצירת מופת אבל ספר נחמד, קליל, זורם, סקסי במידה, הדילמה פתירה ופוגשים דמויות מהספר הראשון. מעביר כמה שעות בהנאה.
יותר טוב מהראשון
חמוד מאוד :)
וואוו ספר מהמם,הרבה יותר טוב מהראשון! סיפור קליל וכתוב בצורה מושלמת!!!! אהבתי מאוד…רוצו לקנות!
יש כמה קטעים פחות טובים אבל סבבה לגמרי
חמוד וקליל קולבי מקסים, סיילור מתוקה ממש וכובשת לבבות. הזוגיות של קולבי ובילי ממש מתוקה ומצחיקה. אין ספק שדמויות המשנה ובעיקר הולדן הוסיפו לעלילה מחכה לספר עליו❤️
מתחיל מתיש וצולע ונגמר מענין וזורם. ספר טוב. שווה את טירחת הקריאה של חלק ראשון מייגע ומתסכל. אומנם קצת לא ריאלי אבל מרגש ומעניין.
מקסים ומהמם!! אהבתי שהוסיפו עוד לסיפור.. לא רוצה להרוס עם טריגרים.. מחכה כבר לסיפור של הולדן ♡
אני מתה על הסופרת האלה. הספר טיפה נמתח, ולכן ירד כוכב אחד. אבל בסך הכל אחלה ספר, דמויות כובשות אחת אחת. כמעט בכל ספר בז'אנר יש שלב של משבר כלשהו שמאיים על הקשר של הגיבורים, ובספר הזה הצליחו לכתוב משהו מקורי וקצת מותח לרגע. אחלה ספר.
טוב… בהתחלה היה נחמד. חבל שלא ידעתי שחלק גדול מהספר יש עניין עם שני גברים שמתעניינים בה… לא אוהבת כאלה דברים. ממש הוריד לי. נחמד לא יותר מזה
הספר שהיה לי הכי קשה להתחבר אליו מבין הסדרה כולה. הכתיבה מצוינת, כרגיל, והיה כיף לפגוש את הדמויות המוכרות של החברים מהספרים הקודמים, אבל משהו בסיפור הזה פחות הקליק לי, והיתה חזרתיות בלתי נגמרת על אותה הדילמה שקצת העיקה. הסיום ריגש, אבל הרגיש קצת כמו דילוג מאירוע לאירוע כדי לסגור את הקצוות...
בדיוק צפיתי בברידג'ט ג'ונס השלישי, והעלילה דומה למדיי. מה שאומר שזה שכל הסיפורים נכתבו כבר, זה כנראה נכון.
חמוד, לא יותר מזה התחיל טוב (יותר מהספר הקודם) אבל נמתח כמו מסטיק משומש
ספר חביב לא יותר מזה
אחלה ספר אני אוהבת את הסופרות מאוד ואת הסגנון ודווקא הפעם שזה היה כל כך אמיתי משהו היה חסר לי היה בנאלי מידי אולי.. לא יודעת.. מחכה כבר לספר הבא. ושוב המוטיב של ריאן הצליח לרגש!
לספר יש אחלה פנינים של הומור וסצינות נהדרות, אבל בתור מי שקוראת לא מעט מהז'אנר, הרגשתי שחלקים רבים פשוט נמרחים ואני רק רוצה להגיע לסוף (להבדיל הספר הקודם בסדרה שנהניתי ממנו מאוד).
לא התעלפתי עם זאת קריא מאד
רשום בצורה רדודה הולדן מעייף לאלה עוד יותר מעייפת. אפשר לוותר
ספר נחמד סהכ. משהו לא לגמרי עבד, קשה לשים את האצבע. דמויות הראשיות מלבבות אבל לא עמוקית מידי. קליל וחביב
בסך הכל חביב וקליל . לדעתי נמרח מידי הקטע עם הכביכול נשואים לא אמין ודיי דבילי אבל נו שויין סה"כ נחמד
התחיל מעולה, כל תחילת הקשר שלהם ולאחר זמן מה זה הרגיש מרוח ונמאס. רק רציתי לסיים כבר.
ככה. לא סיפור שלא קראנו כבר בעבר. שום אירועים מיוחדים. וגם..קצת ילדותי
שיעמום..ילדותי.. . עמוס. ארבה או חמישה ימים ןקח לי לקרוא אותו וזה עם דילוגים
אמנם יותר טוב מהספר הראשון אבל בכל זאת מתמרח עם יותר מידי תיאורי סקס מגוחכים ודמויות בכיינות ומעצבנות. היה אפשר לקצר את הספר בחצי.
לא יודעת מה בדיוק לא עבד לי כאן - אבל היה לי ממש קשה עם הספר הזה. הכימיה בין הדמויות לא עבדה. והוא פשוט לא זרם בכלל… פחות התחברתי
נחמד קצת התאכזבי כי אלו סופרות שאני מאוד אוהבת, כל ספר שלהן קשה לי להניח ואת זה משום מה לקח לי קרוב לחודש וחצי לסיים…
ספר חמוד, לא יותר מזה.
בדרך כלל אני מאוד אוהבת את צמד הסופרות האלו, אך הפעם הסיפור היה מאוד צפוי מהרגע הראשון וחזר על עצמו . פחות התחברתי
אוהבת את הסופרות האלה מאוד, אבל הפעם יצא להן פחות טוב
בינוני להפליא ומפתיע לרעה. בד"כ השילוב של שתיהן הוא להיט 5 כוכבים מצחיק וחינני. לא הפעם.
היה ארוך ומתיש…דמות נשית במהלך כל הספר לא סגורה על עצמה והדמות הגברית כל הזמן אהב ורדף אחריה… לקח לי 5 ימים לסיים את הספר וזה אומר הרבה בתוך אחת שקוראת ספרים תוך יממה בלבד! באסה!
חוץ מהתקציר והעלילה שנשמע מבטיח. ממש מאכזב. אני לא יודעת אם מי שתרגם היה חובבן או שככה הספר כתוב אבל איזה בזבוז. כתוב / מתורגם ממש גרוע וחבל כי ההתחלה ממש מצחיקה וציפיתי למשהו טוב
האמתי שמאכזב, הקודמים היו טובים יותר לקח לספר המון זמן עד שנהיה טוב, שקלתי לנטוש כמה פעמים .דווין מעצבנת ממש
לא מזכיר את הספרים הראשונים מבחינת איכות. דיפדפתי הרבה . ...בסדר מינוס.
את 2 הספרים הראשונים אהבתי ממש, את זה הרבה פחות, לא התחברתי לדמויות, לא האמנתי להם ממש, זה היה קיצ'י מידי ופשוט לא עבד לטעמי. באסה כי חיכיתי להמשך..
סליחה מראש אבל ספר נדוש, נמרח עם סוף שכל אחת יכולה לראות מקילומטר
היה לי משעמם :( התחלה טובה, אבל אז רוב הסיפור הוא על האמא של הבת של קולבי שסוחטת אותו שיתחתנו כדי להשיג אזרחות. דילגתי על חלקים.
אכזבה במידה מסויימת. כל הספר עוסק בזה שהוא לא ראוי לה והאם אני אראה לה את אהבתי. צפוי. שעמם אותי.
אני מסיימת ספר ביום, את הספר הזה סיימתי בחודש
משעמם. רפרפתי ככ הרבה שזה מביך
הכי פחות טוב שלה. כל הקלישאות מכל הז’אנר באסופה אחת פאתטית. נמרח, ילדותי ומאכזב.
לא מאמינה שנתתי 2 כוכבים לפנלופי וורד אבל לקח לי 3 ימים לקרוא ספר של שעתיים.
לא אמין, תאורי הסקס גסים, לא נענתי למרות שסיימתי את הספר. היו כמה קטעים משעשעים.
במלה אחת אכזבה ציפיתי מהסופרות הגדולות האלה לספר טוב כמו ממזר שחצן זה בפירוש לא נמרח כמו מסטיק
משעמם.. גיבור סמרטוט, חסר עמוד שידרה ופשוט כלומניק, גיבורה מתישה מעצבנת ודי סתומה, אי אפשר להתחבר לאף דמות. לא הצלחתי לסיים גם אחרי שדילגתי עם עמודים. וספויילר: . . . . . . . . . . . . . הריון בהפתעה שזה טרופ שנוא
הספר הזה התיש אותי. הבחורה לא סגורה על עצמה, והבחור סמרטוט רצפה. הגעתי לאמצע והכרחתי את עצמי לסיים. אני פשוט מאוכזבת כל כך מהרמת ספרים שמתרגמים לאחרונה. איפה הספרים של פעם איפה
הדמות הנשית מעצבנת בטירוף
עלילה ירודה ממש, נמרחת כמו מסטיק, ילדותית מאוד ומלאה במשחקים מטופשים ובלתי נגמרים. הספר מלא בקנאה ילדותית, מגוכחת וכל כך לא בריאה. כאילו זה לא מספיק, התרגום ממש לא מוצלח ויש המון טעויות דקדוק. קראתי כמה ספרים מעולים של וי קילנד ועוד אחד נחמד ששתיהן כתבו יחד, נראה לי שעדיף לוי קילנד לכתוב לבד ולא במשותף איתה, התוצאות המשותפות אינן מוצלחות במיוחד.
לא מבינה על מה ההתלהבות.. לא אהבתי בכלל ולא יודעת מאיפה להתחיל להסביר למה כי הכל היה לא טוב
העלילה לא זורמת והדמויות רדודות. ממש לא ממליצה
אכזבה גדולה כתוב ברישול עלילה שטוחה שפה דלילה בזבוז זמן
חלש ממש, אחרי כמה פרקים התחלתי לרפרף רק שייגמר.
קראתי בכוח עד 39% ונטשתי. כתיבה ילדותית ממש אני מרגישה שלקחו תבנית של ספר רומנטי ושפכו לשם עלילה רדודה משעממת כאילו עם עומק אבל בלי. גם ספר 'חמוד וקליל' צריך להיות טיפה מענין. וממש מופתעת שאלו הסופרות.
ספר משעמם, נמרח, שטוח ורדוד. לכאורה חיקוי עלוב של ספר אחר שלא אסכיר את שמו... חבל על הכסף
אם היה אפשר לתת אפס כוכבים הייתי נותנת , עלילה (אם אפשר לקרוא לזה ככה ) פשוט טיפשית לא הייתי מסוגלת לעבור את 100 העמודים הראשונים. באמת פער בין הפרק הראשון לבין כל שאר הספר פשוט מרגיז לבזבז כסף על ספר כזה טיפשי
פרק 1
בילי
“לעזאזל.“ שוב הטלפון הסלולרי שלי מת.
חיפשתי מטען במטבח של קיידן. בדרך כלל הוא החזיק מטען על הדלפק, אבל המטען לא היה שם היום. אז ניגשתי לאמבטיה – הוא בדיוק התקלח – ושאלתי אותו איפה המטען. בדרך הבחנתי שהטלפון שלו מחובר למטען על שידת הלילה. הוא היה טעון עד הסוף, אז ניתקתי אותו וחיברתי במקומו את הטלפון שלי. ואז הטלפון שלו זמזם וקפצה התראת טינדר.
הלב שלי נפל.
למה קיידן קיבל התראה מטינדר? נכון שנפגשנו דרך היישומון לפני כמה חודשים, וגם לי היה אותו בטלפון שלי, אבל אני הפסקתי לקבל התראות אחרי שהקפאתי זמנית את החשבון שלי. היינו אמורים להיות זוג.
אולי זאת הייתה מישהי שהוא שוחח איתה לפני שנפגשנו? כל־כך רציתי להתעלם ולבטוח בו, אבל ההיסטוריה הרומנטית שלי לא אפשרה לי זאת. כבר נכוויתי קשות בעבר. אז במקום להתנהג כמו בת זוג מלאה אמון, וידאתי שהמים במקלחת עדיין זורמים והקלדתי את הסיסמה שלו – 6969. צחקתי כשראיתי אותו מקליד פעם את הסיסמה. אבל אולי הייתי צריכה להתייחס לזה כאל דגל אדום, משהו שייצג את הבגרות של הבחור בנוגע למערכות יחסים.
ביישומון חיכו לו המון הודעות, אז ניגשתי להודעה המסומנת כחדשה ופתחתי אותה.
קטרינה: גם אני לא יכולה לחכות לפגוש אותך.
אחרי זה היו שלושה אימוג’ים מגעילים כאלה: שפתיים מנשקות, לב וכוס קוקטייל. בסריקה לאחור, ראיתי שהם היו בקשר כבר כמה זמן, וההודעה האחרונה נשלחה מקיידן לפני שעה. ליבי התחיל להלום בחוזקה. התחשק לי לפרוץ למקלחת ולהטביע את המניאק. אבל במקום זה המשכתי לרפרף. תחושת בחילה שטפה אותי כשקראתי את אינספור שרשורי השיחות שהוא ניהל. רק בשבוע האחרון, המניאק כבר התכתב עם שתים־עשרה נשים. אחת היה גרוע מספיק, אבל שתים־עשרה? ואז הבחנתי בתמונת הפרופיל שלו. משהו בתמונה נראה לי מוכר. התקרבתי כדי לבחון יותר מקרוב והבנתי למה. אני צילמתי את התמונה! המניאק חתך אותי מהתמונה.
פניי להטו כל־כך שהרגשתי כאילו תכף יצא לי עשן מהאוזניים. ועוד היום, מכל הימים. היום היה יום ההולדת של קיידן, אז סגרתי מוקדם את החנות ומיהרתי הביתה לאפות קאפקייקס לפני שבאתי אליו.
קודם כול, אף פעם לא אפיתי. ובהחלט אף פעם לא סגרתי את החנות מוקדם.
כמו כן, עבדתי על המתנה שלו במשך שבועיים – ציור לקעקוע שהוא רצה שאפתיע אותו בו. אתם יודעים כמה זה מלחיץ לעצב משהו למישהו שלא נותן לכם שמץ של רעיון מה הוא רוצה, ולא רוצה לראות את הקעקוע עד שהוא מקועקע על עורו?
אוף! רציתי לצרוח.
אבל לא צרחתי. נשמתי עמוקות, עצמתי עיניים וספרתי באיטיות עד עשר. כשסיימתי, לא הרגשתי יותר טוב. בהחלט עדיין רציתי לתלוש לקיידן את הראש, אבל באותו הרגע, הבנתי שמשהו אחר, מלבד צעקות וצרחות, יגרום לי להרגיש יותר טוב. נקמה.
אז רקמתי תוכנית. קודם כול, הקלדתי הודעה לאישה האחרונה שאיתה הוא התכתב. ואז העתקתי והדבקתי את ההודעה לאחת־עשרה הנשים התמימות האחרות שאיתן הוא התחיל דרך הטינדר. כשסיימתי, החזרתי את הטלפון שלו למטען. אבל מה אם הנשים ישיבו להודעות שלי? באופן בלתי נמנע, זה יגרום להתראה לקפוץ למסך ויסגיר לו שמשהו לא בסדר.
לא רציתי שזה יקרה, אז נאלצתי לבצע שינויים קלים בתוכנית. לקחתי את הטלפון שלו, הנפתי את היד וניפצתי את המכשיר המחורבן בפינת השידה. אחרי זה, הטלפון לא נדלק, והייתי מוכרחה להודות שהסדק הענקי במסך גרם לי להרגיש קצת יותר טוב.
כשקיידן יצא מהמקלחת כעבור שתי דקות, ליבי עדיין הלם במהירות. אבל ידעתי מה אני צריכה לעשות כדי להצליח במשימה. שרבבתי את שפתי התחתונה, הסתרתי את הטלפון מאחורי גבי, ונעצתי בו את מבט הכלבלב העצוב הטוב ביותר שלי.
“מותק, אני כל־כך מצטערת. שברתי משהו בלי כוונה. אני מרגישה נורא.“
מגבת לבנה הייתה כרוכה סביב מותניו והוא השתמש במגבת נוספת כדי לייבש את שערו. “זה בסדר. מה שברת?“
הושטתי לו את הטלפון שלו. “את הטלפון שלך.“
פניו נפלו. “אה, שיט. איך הצלחת? נראה כאילו ריסקו אותו על אבן.“
לא בדיוק אבל בערך... “אני כזאת מגושמת. שמעתי אותו מצלצל מהחדר השני, אז רצתי לכאן כדי לקחת אותו ולהביא לך. לא רציתי שתפספס את השיחה, כי אלה בטח היו איחולי יום הולדת. אבל בדרך לאמבטיה מעדתי ונפלתי על הרגל של המיטה. הטלפון ספג את רוב המכה. אני מצטערת. אני אחליף לך את המסך אחרי שנסיים בחנות, מאוחר יותר.“ או בחיים לא.
“יש לי ביטוח, אז אל תדאגי.“
כן, כי ממש דאגתי... בחלומות שלך.
כעבור שעה הגענו לחנות הקעקועים שלי. לא קבעתי עם לקוחות נוספים באותו ערב, כדי שאוכל לעבוד על מתנת יום ההולדת של קיידן ללא הסחות דעת. לצערי, הציור שיצרתי בשבילו – נערת פין־אפ סקסית משנות הארבעים, שהייתי משוכנעת שהוא יאהב – הייתה אולי העבודה הכי טובה שלי אי־פעם. בדרך כלל, ערב שישי היה ערב די עמוס בבילי’ס אינק, כשאני ועוד מקעקע אחד לפחות עובדים עד אחרי חצות. אבל מכיוון שנתתי לכולם ערב חופשי, רק פקידת הקבלה שלי, ג’סטין, הייתה שם כשנכנסנו פנימה.
“היי לכם!“ היא חייכה. “יום הולדת שמח, קיידן.“
“תודה.“
“נו? בילי כבר נתנה לך להציץ בציור שלך?“
קיידן נד בראשו. “לא. אני רוצה שזאת תהיה הפתעה.“
ג’סטין השעינה את סנטרה על ידיה ועיניה נצצו. “יש משהו רומנטי כל־כך בזה שאתה נותן לחברה שלך לקעקע אותך על עיוור.“
דבריה גרמו לי לפלוט נחרת צחוק ונאלצתי להסוות אותה בשיעול מזויף. זה ועוד איך היה רומנטי. או במקרה הזה, ממש פאקינג מטומטם. בכל מקרה, רומנטי ומטומטם היה אותו הדבר.
כחכחתי בגרוני. “ג’סטין, אני יודעת שאמרתי לך שתוכלי ללכת היום בשש, אבל את חושבת שתוכלי להישאר עוד קצת? יש לי...“ חייכתי לקיידן. “הפתעה נחמדה. למען האמת, כמה הפתעות.“
האידיוט קרן משמחה.
“בטח,“ ג’סטין אמרה. “אין בעיה. אני יכולה להישאר כמה שתצטרכי.“
“תודה. תני לי למקם את ילד יום ההולדת, ואחר כך אני אצא לספר לך מה קורה.“
הובלתי את קיידן לחדר האחורי ואמרתי לו להתמקם בנוחות בכיסא שלי. ואז השמעתי מוזיקה – קצת יותר חזק מתמיד – כדי שהוא לא יוכל לשמוע מה קורה באזור הקבלה, וחייכתי במתיקות כשאמרתי לו שאחזור בעוד כמה דקות.
מיהרתי לאזור הקבלה. “אז...“ נשכתי את שפתי ופניתי אל ג’סטין. “אני מקווה שאת במצב רוח לבלגן.“
היא חייכה. “את יודעת שאני תמיד במצב רוח לבלגן. מה את מבשלת?“
סיפרתי לה בשקט מה מצאתי בטלפון של קיידן. לסתה נשמטה לרצפה עוד לפני שהגעתי לחלק הבעייתי. “והזמנתי את כולן למשקאות הערב.“
היא קימטה את מצחה. “את מי?“
“את הנשים שהוא דיבר איתן בטינדר.“
“את כולן?“
“את כל השתים־עשרה. אין לי מושג כמה יגיעו, אבל אמרתי להן לפגוש אותי כאן. כלומר, לא אותי, אם נביא בחשבון שהעמדתי פנים שאני קיידן, אבל את יודעת למה אני מתכוונת.“
עיניה של ג’סטין כמעט יצאו מחוריהן. “שתים־עשרה נשים מטינדר באות לפגוש כאן את קיידן?“
הנהנתי. “אמרתי להן שהוא מקבל מחר קעקוע ליום ההולדת ורוצה שהן יעזרו לו לבחור קעקוע, ואז יצאו לשתות משהו בבר בהמשך הרחוב.“
ג’סטין כיסתה את פיה. “אוי, אלוהים. מה תעשי כשהן יגיעו לכאן?“
“יש לי כמה שעות, אז אני מקווה לסיים את הקעקוע ולהוציא אותו החוצה כדי לחשוף את הקעקוע בפניו ובפני הנשים בו־זמנית.“
ג’סטין הביטה בי בבלבול. “הקעקוע שציירת משגע. טוב מדי בשביל העור של השקרן הבוגדני הזה.“
חייכתי. “אה, יש עוד משהו – שינוי קטן בתוכניות לגבי קעקוע יום ההולדת. אני צריכה שתארגני לי מהר שבלונה, אם תוכלי.“
עיניה הבזיקו. “בטח.“
הוצאתי את הטלפון והקלדתי במנוע חיפוש. אחר כך סובבתי את הטלפון לעבר ג’סטין.
“אני רוצה שבלונה כזאת, בבקשה.“
גבותיה התכווצו ועיניה נפערו. “את מתכוונת לקעקע את הלוגו של טינדר על קיידן?“
חייכתי. “הוא אמר לי לבחור מה שאני רוצה...“
ג’סטין התפקעה מצחוק. “את כל־כך פאקינג משוגעת. אני מתה על זה! אני יכולה לצלם הכול, בבקשה? זה בטוח יהפוך להיות ויראלי.“
“בהחלט. אני חושבת להעלות את זה למדיה החברתית בתור שירות לציבור. אולי זה יגרום לגברים אחרים לחשוב פעמיים לפני שיבגדו.“
“מה להגיד לנשים כשהן יגיעו?“
“זה הולך להיות קצת בעייתי. צריך למנוע מהן לדבר. אולי תיתני לכל אחת אלבום קעקועים? תגידי להן שקיידן התקשר והוא יאחר בכמה דקות, אז הן מוזמנות לדפדף ולראות אם יש משהו שמוצא חן בעיניהן. אני מאמינה שלדיק ולי יש מספיק אלבומי עבודות. אבל תצטרכי לדבר בשקט, כי דלפק הקבלה לא רחוק מחדר ההמתנה.“
“אני אסתדר.“ היא הנידה בראשה ופלטה נשיפה. “זה הולך להיות כל־כך אדיר.“
הנהנתי. “ועוד איך.“
קיידן נרדם.
למען האמת, זה היה משעשע. קרה לי שלקוחות נרדמו בכיסא, אבל בדרך כלל זאת הייתה אישה שנלחצה מהקעקוע הראשון שלה ולקחה כדור הרגעה לפני שהגיעה. מעולם לא חשבתי שילד יום ההולדת המזדיין יירדם. אם כי הייתי אסירת תודה שהוא ישן.
כשרק התחלתי ללחוץ על הדוושה, הוא הניח את ידו הפנויה על הירך שלי. הצלחתי להסיר אותה ולומר לו שהוא חייב להישאר בתנוחה שבה מיקמתי אותו. חששתי שבפעם הבאה ידו תמצא את דרכה לישבני ואני אתן לו אגרוף בפנים. העובדה שהוא לא צפה בכל תנועה שלי הקלה עליי את העבודה. לא נאלצתי לדאוג שהוא מציץ במראה כדי לראות מה אני עושה, ואפילו הספקתי לשים תחבושת על הקעקוע לפני שהוא התעורר.
בעשרים הדקות האחרונות ג’סטין סימסה לי מהקבלה כדי לעדכן אותי. מתברר ששמונה נשים הופיעו וישבו כרגע במרחק של משהו כמו עשרים מטרים מאיתנו, מצידה השני של דלת הסטודיו שלי, כשהן ממתינות לפגוש את הדייט הנאה שלהן מטינדר. אני נשבעת שהרגשתי כאילו זרם חשמלי עובר בגופי. נאלצתי לנשום כמה נשימות עמוקות לפני שהערתי את נסיך החלומות.
“היי.“ הדבקתי על פניי את חיוכי המזויף הטוב ביותר ודחפתי את קיידן בכתפו. “הגיע הזמן לקום, ישנוני.“
עיניו מצמצו ונפקחו. במשך כמה שניות הוא נראה אבוד, אבל אז הוא הרים את ראשו והביט בזרועו. “שיט. נרדמתי?“
“בהחלט.“
“כמה זמן ישנתי?“
“הממ... שעות.“
הוא העביר יד בשערו. “כבר סיימת?“
“כן. אני לא יכולה לחכות שתראה את זה.“
הוא הזדקף בכיסא. “לא היית צריכה לחבוש את זה.“
“רציתי שזאת תהיה הפתעה עוד קצת. ג’סטין עדיין כאן, אז ביקשתי ממנה לצלם את הרגע הגדול. אני רוצה לראות את הבעת ההלם שלך שוב ושוב.“
“אוקיי.“ הוא חייך. “תודה, בייב.“
“תאמין לי, העונג כולו שלי.“
ליבי השתולל כשפסעתי לעבר חדר ההמתנה. קיידן הלך בעקבותיי. ברגע שפתחתי את הדלת, ג’סטין קפצה מכיסאה וחסמה את דרכי. “יש כאן לקוח. לקוח אמיתי,“ היא סיננה. “בדיוק ניסיתי להיפטר ממנו.“
הסתכלתי מעבר לה אל הדלת. ואכן, בחור כלשהו עמד ליד הדלפק. הוא לבש חליפה וקשר עניבתו היה משוחרר. הוא נראה כמו שוטר חמוד. אלוהים, בבקשה שהוא לא יהיה שוטר. מאחוריו, רוב הכיסאות היו מאוכלסים בנשים, וכולן הסתכלו עלינו. אחת מהן חייכה ונעמדה. ידעתי שאין מצב שאצליח לעכב את הפיצוץ שעומד לקרות, כך שהבחור האקראי המסכן הזה עומד לקבל הרבה יותר ממה שציפה לו.
קיידן הסתכל על האיש שחיכה בדלפק ועל הנשים שמילאו את הלובי. “חשבתי שסגרת להלילה, בייב.“
“אני, אהמ, הזמנתי כמה חברים לחשיפה הגדולה.“ תפסתי את ידו, נשמתי נשימה עמוקה אחרונה ומשכתי אותו החוצה לתוך חדר ההמתנה. ברגע שהייתי במרכז החדר, כשכל העיניים עליי, רגליי התחילו לרעוד. קיידן הביט סביב בכל הנשים, ומבטו נתקע על בלונדינית אחת מסוימת, כשניסה להיזכר מאיפה הוא מכיר אותה. ידעתי שהדבר הזה יתפוצץ לי בפרצוף אם לא אפרק בעצמי את הפצצה.
אז כחכחתי בגרוני.
“גבירותיי, זה החבר שלי, קיידן. היום יום ההולדת שלו ורציתי לעשות למענו משהו מיוחד. מאחר שהוא ואני חולקים כזאת מערכת יחסים נפלאה ויש בינינו כזה אמון, הוא נתן לי לבחור את הקעקוע שיעטר לעד את גופו. הוא עדיין לא ראה אותו, אבל אני חושבת שכולכן תסכימו שזה הקעקוע המתאים ביותר שיכולתי לתת לו.“
ידיי רעדו כששלחתי יד למעלה וקילפתי את התחבושת מזרועו של קיידן. ברגע שהורדתי אותה, לא הייתה דרך חזרה. סמל הלהבה הוורוד העצום היה בגודל של 15x15 סנטימטרים – אי־אפשר היה לפספס אותו ממרחקים.
כל מה שקרה אחרי זה כמו התרחש בהילוך איטי.
קיידן השפיל מבט. פניו התעוותו בבלבול. “מה זה, לעזאזל?“
אחת מנשות הטינדר כיסתה את פיה. “אוי, אלוהים. זה הלוגו של טינדר. שאני אמות! זה באמת קרה עכשיו?“
קיידן הושיט קדימה את זרועו כדי לראות יותר טוב. “מה לעזאזל, בילי?“
ידיי התרוממו במהירות למותניי. “אל תגיד לי מה לעזאזל!“ נופפתי בידיי סביב החדר. “אתה אפילו לא מזהה את הנשים האלה?“
הוא סרק את החדר... את האישה הראשונה, ואז את השנייה. כשהוא הגיע לאישה השלישית, עיניו ניצתו והוא מצמץ כמה פעמים. ואז עיניו ריצדו ביניהן כשהוא התחיל להבין מה קורה. קיידן עצם את עיניו. “מה פאקינג עשית?“
“מה אני פאקינג עשיתי?“ צרחתי. “בוא נראה. הכנתי לך ארוחת ערב כשנאלצת לעבוד עד מאוחר. עיסיתי את הגב שלך כשאמרת שהיה לך יום קשה בעבודה. אפילו אספתי את אחיך משדה התעופה כשהוא הגיע לביקור. אבל אני מניחה שמה שהכי חשוב כאן זה שהאמנתי לך כשאמרת שאתה רוצה מערכת יחסים ומתאהב בי.“
קיידן שלח אליי את ידיו. פסעתי אחורה והרמתי ידיים. “אל תיגע בי.“
“אני יכול להסביר.“
משום מה, זה עצבן אותי עוד יותר. כאילו שהיה הסבר להתנהגות שלו. ואז איבדתי את זה. הצבעתי לעבר הדלת וצרחתי בקולי קולות. “תצא! פאקינג תעוף מפה!“
דיברתי אל קיידן, אבל אחת הנשים ברחה לדלת וכמעט נפלה החוצה על המדרכה.
“יופי. כן.“ הנהנתי. “רעיון טוב. כולכן, פאקינג תעופו מהחנות שלי! עכשיו!!!“
אם הייתי במצב הרוח המתאים, אולי הייתי מעריכה את ההומור בסצנה שהתחוללה לנגד עיניי. גבר מקועקע בגובה מטר תשעים רץ לדלת, נמלט ממטורפת בגובה מטר חמישים וחמש, שהרגע קעקעה על זרועו לוגו ורוד עצום של טינדר. הוא היה לחוץ כל־כך, שהוא כמעט רמס כמה מכלבות הטינדר בדרכו לדלת.
ברגע שאחרונת הבנות הושלכה לרחוב, סגרתי את הדלת, עצמתי עיניים וניסיתי להירגע.
ואז קול גברי גרם לי לפקוח שוב את עיניי.
“אממ... אני מניח שזה לא זמן טוב,“ אמר השוטר החמוד, היחיד שנשאר בחנות חוץ מג’סטין וממני.
“כן, כנראה,“ ג’סטין מלמלה. “אולי תחזור ביום אחר.“
אבל אני כבר התפוצצתי, וכדי להירגע הייתי צריכה יותר מאשר רק שקיידן ילך. פסעתי אל דלפק הקבלה בזעם, חיוך מוטרף על פניי. “לא, אל תלך. איזה קעקוע תרצה שאקעקע לך?“ קולי הפך שטוח באופן מצמרר. ומשום מה, עיניי כבר לא מצמצו.
האיש נראה קצת לחוץ. “מממ... אני לא בטוח.“
הטיתי הצידה את ראשי. “לא? אז תן לי לעזור לך. מאיפה אתה משיג את הנשים שאתה מזיין מאחורי הגב של החברה שלך? אולי אתה רוצה לוגו של באמבל?“ זקרתי אצבע באוויר. “אולי ‘יש מלא דגים בים’? זה די חמוד. דג קטן וצבעוני? או שאולי נכתוב באמבל? נראה לי שאני יכולה לקעקע את ה־ב’ בתוך חמש־עשרה עד עשרים דקות.“
הבחור המסכן פשוט המשיך לבהות בי.
הנחתי את ידיי על מותניי. “נו, אז מה אתה בוחר? אין לי את כל היום.“
שמתי לב שהוא מחזיק פיסת נייר בידו. נראה שיש עליה ציור. חטפתי את הנייר והתחלתי לצחוק בטירוף. “ורד? פאקינג ורד. יש יותר קלישאה מזה? בטח יש לך כבר את סימן האינסוף, אה?“ זרקתי לבחור את הנייר. הוא לא ניסה לתפוס אותו.
“את יודעת מה?“ הוא החווה לעבר הדלת. “אני פשוט אלך.“
“יופי! אתה בטח גם מניאק! רוצה לדעת איך אני יודעת? כי כולכם מניאקים.“
האיש חייך בעצב אל ג’סטין. “תודה על העזרה שלך.“ הוא פתח את הדלת ועצר לפני שיצא. “אני מניח שאת בילי?“
כשלא עניתי, הוא הניד בראשו. “טוב. היה נעים לפגוש אותך. דרך אגב, אני קולבי לנון, בעל הבית החדש שלך.“
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
