פרולוג
אנשים שואלים: כמה זמן אתם ביחד? איך נפגשתם?
אתם יושבים ליד השולחן, תוססים מרוב התרגשות מאהבה חדשה (זה מה שזה? כבר אהבה?), צוחקים בקול רם מדי ומתנשקים בהתלהבות יותר משמקובל בפאב כפרי שקט, ואז מישהו יגיד, תניח לה! תשיגו חדר! אתם זוג מקסים, או איזו וריאציה על הנושא.
אתה מכרסם בחשאי את התנוך של החברה החדשה שלך, ופתאום קול אומר, האלו, מוכרים צ'יפס בבר. אם אתה רעב. אתה מסתובב ומתנצל לפני הגברת הרחבה בגיל העמידה שיושבת בשולחן הסמוך. היא צוחקת בחום, אחר כך גוררת הצידה את הכיסא שלה ומתיישבת עכשיו בשולחן שלך. והנה זה בא...
אז איך שתי ציפורים מאוהבות כמוכם נפגשו?
בשבוע האחרון שאלו אותנו על פרטי הרומן שלנו לפחות בחמש־שש הזדמנויות שונות. בלילות וערבים אחרים סיפרנו יותר ויותר חלקים מטושטשים מהאמת: אנחנו עובדים ביחד; בליינד דייט; אני הספרית שלו; מועדון קוראים. אבל עכשיו, אחרי שקיבלנו אומץ מהיין ומהניסיון, אַייבִי מתכופפת מעל השולחן ואומרת בקול זומם: זה נורא. אני החברה הכי טובה של אשתו. אבל... היא מניחה את כף היד שלה על שלי... את אשת העולם הגדול, את יודעת איך זה כשאת חייבת להשיג משהו.
האישה עם הפנים הסמוקות, שמדיפה ניחוח חם של גבינה ובצל, מהנהנת ואומרת, אה, כן, נו, יש לכם לילה... אתם יודעים... נחמד, וגוררת את עצמה בחזרה לשולחן שלה.
כי האמת היא שהאמת היא סיפור ארוך מדי לספר למישהו זר בפאב כפרי, כשכל מה שרוצים לעשות זה לגמור את המשקה ולעלות למעלה לחדר. ובכל מקרה, זאת שאלה אקדמית איך נפגשנו - לא שואלים איך הגשם התחיל, פשוט מסתכלים בהערכה על הקשת בענן.
אנשים מדברים על כימיה, ואולי זה היה ככה - משהו מולקולרי, משהו שעבר בינינו, משהו גנטי. יהיה מה שיהיה המנגנון, היה משהו באייבי שגרם לי מיד לא לרצות לשכב איתה. ואיזו מחמאה יותר גדולה מזאת נבל יכול לתת לגברת? לא שזה משנה, אבל בזמן ההוא הייתי בשלב שלא חיפשתי שום מחויבות מעבר להיגיינה אישית ודיסקרטיות. נפרדתי מהחברה שלי חצי שנה לפני כן, הייתי צעיר, הייתי חופשי, הייתי... טוב, בואו נגיד רק שהייתי נדיב ברגשות שלי. ואז באה אייבי עם היופי הלא־מאומץ שלה ועם שובל של פרומונים, נונשלנטיות והומור קליל.
לא שמשהו מזה חשוב. מה שחשוב הוא שנפגשנו. ומה שהכי חשוב הוא מה שקרה אחר כך.
