פתח דבר
הקיץ הארוך תם, בלוי ומאובק מהפגנות מחאה ומאיומי מלחמה. סתיו חובב עבר על מישור החוף במטליתו היבשה והאפורה, וחורף של ממש תפס את מקומו. החזאים הצליחו לנבא עונה גשומה במיוחד — אך שום דבר מעבר לכך.
בעשרים ואחד בדצמבר, המכונה בצדק "יום המִפְנֶה", נרקחה באוויר איכות סגרירית שתאמה את תחזיות הסערה והפיחה ברבים צורך לסיים את שבוע העבודה בשעה מוקדמת מהרגיל ולמהר אל מכוניותיהם הנוחות בואכה בתיהם הבטוחים. רוח החלה לנשב, יֵש מאַיִן, ובשלוש ושלושים אחר הצהריים כבר היו נתיבי איילון פקוקים במיוחד למדרימים מגלילות, ונראה שהמכוניות נצמדו זו אל זו כדי לשמר את חום גופן.
לעת ערב עדיין נהגה השמש כאילו זמנה בידה והחליקה לאטה אל תוך ים שקט ומכיל, אך סופו של היום הקצר ביותר בשנה מבשר גם את שעתו הגדולה של הלילה, ומִפנה אכן הגיע סמוך לקו התפר הטעון שבין שניהם.
למתבוננים הספורים מהטיילת בנמל תל אביב נראה הפיצוץ כלהבת נר רחוקה שנדלקה פתאום וריצדה ברוח המתגברת כשהיא ממאנת לדעוך, על אף הגשם השוטף שהחל לרדת דקות קודם לכן. בפועל, היתה זו סדרת התפרצויות תת־קרקעיות שהעלתה את לחץ דמו של הים והחרידה את חדר הבקרה של אסדת הקידוח ב"פֶּלֶט1".
ועדת הבדיקה הממשלתית לאסון הפיצוץ ולאירועים שבאו בעקבותיו תעסוק בכך בהרחבה ותתלה את האשם בבועת גז מתאן שפרחה מהבאר העמוקה, נוֹרְתה מעלה והבעירה את פני המים תוך שהיא גורפת את חייהם של שלושה אנשי צוות ופוצעת חמישה נוספים. הוועדה אף תיטיב לתאר את חוסר האונים המערכתי בעת התפשטות הדליפה בשעות הראשונות שלאחר הפיצוץ, ואת כתם הנפט שהפך במהלך אותו לילה ארוך, בסיוע רוח דרום־מערבית ערה, לרצועה ארוכה וסמיכה.
כהקדמה לראשית דבריה תצטט הוועדה פסוק משירת הים, אך מיד אחר כך תפנה לעובדות היבשות, ושום דבר מעבר לכך. למשל, הדו"ח יפרט את כל שלבי הפינוי האווירי, אך לא יצוין בו שממעוף מסוקי החילוץ נראו כתם הנפט המוארך ושברי אסדת הקידוח המתפוררת בדיוק כך ):
כמו כן, יפורט במדויק הרכב החומרים המסוכנים שנשפכו לים ויתוארו הדרכים האפשריות לטיפול בזיהום ובהשפעותיו, במסגרת דיון שיחל במשרד להגנת הסביבה ויזלוג בסופו של דבר לביטחון, אך מכיוון ששלושת חברי הוועדה — שופט בית המשפט העליון בדימוס, דיקנית לשעבר בפקולטה למדעי החיים ומפקד חיל הים במיל' — התגוררו בדירות גג ולא היה ביניהם ולו שוכן מעמקים אחד, לא יהיו מסוגלים להבין במלואן את השפעותיה של חומת הנפט שנמתחה במעמקים ובִן ליל מול החוף.
חושך צמיגי ונוטף, המטנף סנפירים וחונק זימים. חושך לוחץ וכולא, המכביד על צווארים, חורק שיניים ומאט זנבות. חושך המצמית כל לב, ומנכס לעצמו את מתנותיה עתיקות היומין של האבולוציה, ומי יודע מה עוד.
