פגשתם פעם את המדען הראשי למדעי החלל והירח?
אמציה חזון, יועץ הסתרים של ראש הממשלה, חשש מדברים רבים: מביצים שלא התבשלו עד הסוף, ממטריות בוגדניות שהתהפכו עם הרוח, מזיקוקים, מברקים, משממיות ואפילו ממרזבים משקשקים. אבל היה דבר שהפחיד את אמציה חזון יותר מכול: זעמו של ראש הממשלה. הוא העדיף לחטוף בבת אחת בפרצוף את כל הדברים שהפחידו אותו, ובלבד שלא ייאלץ לעמוד מול זעמו של הבוס שלו.
"אני לא יכול להרשות לעצמי את השטות הזאת עכשיו," הלם ראש הממשלה על שולחן שעליו נפרש עיתון. גם קצר רואי היה יכול להבחין בכותרת שזעקה, "עב"מים בשמי ישראל".
"אבל..." התחיל שר הפנים לומר. אמציה חזון ידע שבשלב זה מוטב לשתוק.
"שום אבל. בעוד חודשיים יש בחירות. זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו! אם חבורת פושעים עלובה יכולה לבלבל אתכם, אולי כדאי שאמצא לי יועצים אחרים."
"אדוני, אי־אפשר למצוא אותם," שר הפנים אמר לבסוף.
"מצדי שכל המדינה תהיה מלאה במצלמות. תתקינו עוד מצלמות. תציפו את המדינה במצלמות! אחרי הבחירות כבר נדאג להעלות את המסים."
"כבר יש מצלמות בכל המדינה, אדוני," אמר הרמטכ"ל.
"אז למה אתם מחכים? תתפסו אותם!" שאג ראש הממשלה.
אמציה חזון משך אליו בחשאי את העיתון וריפרף על השורות.
עב"מים בשמי ישראל
מאת כתבנו שחק מרום
בעקבות היעלמותם של שישה אזרחים נוספים, למערכת לא מפסיקים לזרום דיווחים על עצמים בלתי מזוהים שנראו בשמי ישראל. "אני לא זוכרת ימים כאלה," אומרת רונה לאופר, מבעלי כולבו לאסטרונאוט. "את כל המשקפות והטלסקופים חטפו ביומיים," היא מוסיפה בהבעה מרוצה, אך התחמקה מלהשיב לשאלתנו בדבר אמינות הדיווחים. "לא מתפקידי לענות על שאלות כאלה," מסרה. "אם אנשים טוענים שראו, אז למה לא להאמין? המשקפות שלנו מצוינות מאוד."
ואכן, בלילות האחרונים נראים על הגגות יותר ויותר אנשים שמשקפות דבוקות לעיניהם. אדם אחד, שסירב להזדהות, נשבע בכל היקר לו שראה גופים משונים באוויר. לשאלתנו אם מדובר בשמועות, אמר בקול נזעם, "אלה ממש לא שמועות, אנשים לא יכולים להיעלם סתם כך. לא ייתכן שהמדינה תפקיר אותנו."
יושב ראש ועד שכונת כפתור ופרח שברעננה, שההיעלמויות התרחשו בה, סירב להתייחס לנושא ורק ביקש את עזרת המשטרה. תגובת דובר המשטרה: "אין שחר לכל הדמיונות בדבר גופים שעפים בשמים. המשטרה חוקרת כל קצה חוט, והיא תניח לבסוף את ידה על הפושעים. הציבור מתבקש להיאזר בסבלנות."
אמציה הרחיק מעליו את העיתון ונאנח חרש.
"אדוני," אמר השר לענייני קליטה, "העניין הוא שאנחנו לא מצליחים לקלוט אותם."
"מה זאת אומרת לא מצליחים לקלוט?" שאל ראש הממשלה. "לא רוצה לשמוע שוב את השטויות על העב"מים."
"אי־אפשר להתעלם מכך שהעניין מוזר," התערב אמציה חזון.
"פתפותי הבלים," אמר ראש הממשלה.
אמציה לקח את השַלט וכיוון אותו אל מסך שטוח ומבריק. שקט השתרר בחדר בשעה שעל המסך נראה איש הולך בשעת ליל. כשעבר מתחת לפנס רחוב, צל גדול כיסה אותו, ומיד לאחר מכן השמיע המכשיר קול צורם והמסך כבה כמו מאליו. הנוכחים כיסו את אוזניהם עד שאמציה משך את כבל החשמל והצליל הצורמני פסק.
"לא ייתכן שיש כאן תקלה. בדקנו את כל המצלמות האחרות. כל החיבורים במקום. ואותו הדבר קורה בכולן," אמר אמציה אל פניו הרגוזות של ראש הממשלה.
"תחזיר את הסרט להתחלה," פקד ראש הממשלה.
"עשינו את זה שלושים פעם," אמר היועץ בקול מותש.
"אז תעשו את זה שלושים ואחת פעמים. דברי חכמים פעמיים נשמעים," אמר ראש הממשלה.
אמציה חזון התרווח בכיסאו: הוא ידע היטב מתי הבוס שלו מתחיל להישבר. "מה שאנחנו צריכים עכשיו זה לירות לכל הכיוונים," אמר. שלושת היועצים האחרים שתקו.
"מה זאת אומרת?" שאל ראש הממשלה.
"זאת אומרת שצריך לשקול ללמוד תופעות לא מוכרות ולראות עם מה יש לנו עסק," אמר חזון. "לשם כך אני מתכוון להזמין את דוקטור סהר חרמש. אם יש מישהו שיכול לשפוך לנו אור על התופעה — זה הוא."
אם היה משהו שסהר חרמש אהב בכל לבו, אפילו יותר מאשר את לונה, הכלבה הסהרורית שלו, הרי זה הירח.
הוא נולד, כמובן, בליל ירח מלא, לאחר שעות ארוכות של צירים. "וכשעלה הירח, נולדת ומיד הושטת אליו יד דרך החלון של בית החולים," היתה אמו מספרת לו שוב ושוב.
בילדותו, בעת נסיעות ברכב המשפחתי, נהג לערוך תחרויות עם הירח, ולמרות שתמיד הפסיד, נהנה מאוד. כשבגר נרשם ללימודי אסטרונומיה והתמחה במחלקת לימודי ירח, שבה למד לבדו שכן המקצוע לא היה מבוקש במיוחד. מובן שחרמש היה התלמיד המצטיין בכיתה, לא רק משום שהיה התלמיד היחיד, אלא כי באמת אהב את לימודיו. אם הייתם מעירים אותו באמצע הלילה ושואלים, "מה המרחק בין הירח לכוכב נֹגה?" הוא היה עונה בלי למצמץ, "חלקו 67 ל־8, תכפילו ב־89 ותגיעו לנֹגה בטיסה ישירה."
כמו אצל כל משוגע לדבר, גם ביתו תאם את אהבתו הגדולה. התקרות זהרו מכוכבים שונים וממערכות אסטרונומיות שהיו ממוקמות לפי נוכחותן במציאות השמימית. ספרייה גדולה, ובה אלפי ספרים בשלל שפות על הירח והחלל, כיסתה את כל קירות הסלון.
בשאר חדרי הבית היו פזורות מזכרות שסהר הביא איתו בחשאי ממסעו היחיד אל הירח. (במסע זה עסק גם הספר "סהר בצל הלבנה", שפירט את רשמיו של חרמש מהנסיעה.) ארבעת השטיחים הפרושים ברחבי הבית היו בדוגמה של שביל החלב, ובמרפסת הקטנה נשתלו קקטוסים עלובים בתוך אדמה משונה שסהר הביא מהירח.
ולבסוף, ראוי לציין שתחת כריתו היו שתי אבנים קטנות שסהר אסף במסעו. בזכותן, האמין, שנתו תערב לו ותטיס אותו אל יעדים רחוקים ונכספים הנמצאים מחוץ לאטמוספרה.
כאמור, סהר טס, לצערו, רק פעם אחת לירח. אבל הוא לא ידע שבקרוב מאוד תהיה לו הזדמנות לפגוש בו שוב, כאשר הגיע אליו בחור ג'ינג'י שהציג את עצמו כיועץ הראשוני של ראש הממשלה.
"אנחנו זקוקים לעזרתך," אמציה חזון השיט את פניו על פני המדפים שהיו מלאים בגושים חלולים. "ודאי שמעת את החדשות."
"הן באמת נפלאות," קרא סהר בשעה שהכין תקרובת מכל הבא ליד.
"לא הייתי קורא לזה נפלאות," אמר אמציה בחומרה, נטל דובשנית שבייגלה היה דבוק אליה, נגס והעווה את פניו.
"אני חושב שהממצא האחרון מוכיח, ללא ספק, שיש חיים בחלל," אמר סהר, התיישב על הכורסה המרופטת והתכונן לנאום ארוך.
"על זה אתה מדבר?" גנח אמציה ובחן את פניו המחוטטות של סהר, שהקנו לו אמינות מקצועית. "מי מדבר על חיים בחלל? את מי זה מעניין בכלל? אני מדבר על מה שקורה פה. אני מדבר על אזרחים שנעלמו. תגיד לי, סהר," הוא הנמיך את קולו, "יצא לך לפגוש עב"ם?"
סהר נרתע מעט והתבונן בפניו של אמציה.
"למה כוונתך?"
"שמעת את השמועות בעניין העב"מים?" שאל אמציה.
"כן," אמר סהר והתכוון להוסיף משהו, אלא שמשהו בהבעת פניו של אמציה עצר בעדו.
"אז בתוקף מומחיותך, יש עב"מים או שמדובר רק בשמועות? קדימה, תענה, אין לי את כל היום."
סהר ניסה לחשוב במהירות. לפני שנתיים הוא ביקר בירח. זאת היתה התקופה המאושרת בחייו. האם צצה בפניו אפשרות לחזור לשם? רק אידיוט רציני יהרוס עכשיו במו ידיו הזדמנות כזאת.
"ממש לא שמועות," אמר בחומרה. "בפוג'ימה, למשל, בשנת 1964 התקבלו דיווחים על אזרחים שנחטפו. בטיסת חללית התגלו באזור הגז העוטף את האטמוספרה חתיכות לא מזוהות ובהן..."
"בהן מה?" התיישב אמציה וגחן לעבר פניו של סהר.
"איברים של אנשים, אם אתה מבין למה אני מתכוון," לחש סהר.
השתררה שתיקה. כעבור רגע הבין סהר שהצליח: היועץ הראשוני של ראש הממשלה לחץ את ידו והודיע לו שתיקבע לו פגישה בקרוב. בקרוב מאוד.
